**מעשה בר' אליעזר.**פרקי ר"א פרק א' אבות דר"נ פרק ו' בא"א ובילקוט כאן כמו במדרש כאן:

**והוא חורש בהר.**שבהר יקשה יותר לחרוש ור"א לחוזק כחו חרש בהר ועי' בריש פר"א שם:

**לטובתי נשברה רגל פרתי.**וכן הלשון בויק"ר פר' ה' ריש סימן ב' אצל אבא יודן ושם הכוונה על שמצא אוצר רב ע"י נפילת הפרה. וכאן הכוונה על שהיה בדעתו לעזוב מלאכתו ובית אביו לילך ללמוד תורה וכשנשברה רגל פרתו ולא היה לו במה לחרוש עוד אמר הרי הגיע העת לילך וזהו טובתו שזהו רצונו. ורגיל בדברי חז"ל למשל על רעה שהיא לטובה:

**קוזזות אדמה.**עי' ערוך ערך קזז והוא עפר אדום. ועי' שבת דף קי"ג שאסור לאכול אדמה מפני שהוא מלקה:

**כשם שהבאיש.**ע"פ מדת מנגד. והוקשה לו לשון פתרחו. ודורש ע"פ מדה י"ז על מלחמת אמרפל הראשונה שנזכרה בתורה שהיתה בעולם וזהו לשון פתחו וכן מצאתי בילקוט תהלים ל"ז וז"ל עד עכשיו לא היה מלחמה בעולם ועמדו ופתחו שנאמר עשו מלחמה פי' שהם עשו ותקנו ענין המלחמה:

**זה אברהם.**כדלקמן סימן ג' שעיקר כוונתו היה על אברהם:

**גם זו רעה חולה.**קהלת רבה:

**כמה דאתא בחליטין.**חפשתי ולא מצאתי פירושו וע' מ"כ בקה"ר שם שפירושו מלשון רקיקין דקין כמ"ש ברכות חלוט שחלטו ברותחין ואולי הכוונה על הילד אחר שנה שמאכילין אותו מאכלים דקים וכן הזקנים:

**כשם שפתח.**היינו מאברהם שהיה תחלת בנין עולמו של הקב"ה בעולם כמ"ש שמ"ר פר' ט"ו סימן ז' בהדיא:

**את כדרלעומר.**הביא פסוק ט' שמונה שמות הד' מלכים פעם שני. ודורש מדה יו"ד מדבר שהוא שנוי שני מיני מלכים ועילם היינו מדי כמ"ש שמ"ר פרשה ט"ו סימן ט"ז בהדיא. מלך גוים זו אדום. מלך שנער הוא בבל. ואריוך מלך אלסר זה יון. כמ"ש ובני יון אלישה הוא אלסר וכמ"ש לקמן פר' זו סימן ד' ועי' לעיל ריש פר' ל"ז אלישה אליסטורוס ומש"ש:

**והמה לא ידעו.**ובפסוק הקודם ועתה נאספו אליך וכו' והמה לא ידעו וכו' קומו ודושי וכו' ומעשה אבות סימן לבנים. שכך יהיה בסוף אצל ציון:

**זה מדרש עלה בידינו.**ויק"ר פר' י"א סימן ג' וש"נ ומבואר ומוגה היטב:

**אמר ר' אחא.**לקמן פר' זו ריש סימן ז':

**וישובו ויבואו אל עין משפט.**כפי הפשט משמע שמתחלה היו שם והלכו ושבו אח"כ לשם. וזה אינו נזכר גם לא מצינו שנקרא קדש עין משפט. על כן בהכרח לדרוש ע"פ מדה כ' על אברהם. שעליו היה עיקר הכוונה כמ"ש לעיל בסימן א'. והיינו שמתחלה באו על אברהם לשרפו באש באור כשדים היינו נמרוד שהוא אמרפל וחביריו כדלקמן סימן ד' והצילו הש"י מידם כמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ואח"כ וישובו ויבואו וגו' להרגו וזה ע"פ מדה ט'. וכמ"ש כי ידעתיו וגו' לעשות צדקה ומשפט ומאחר שאמר אל עין הרי בהכרח פירושו שרצו לעשות רעה לעין ולסמותה. ע"פ מדה ט' שעד עתה היו סומים וטועים ואברהם האיר עיניהם להכיר את הקב"ה ויהיה העולם בלא עין:

**היא קדש אר"א הוא שקדש.**וכמ"ש לקמן ריש סימן ז' הוא כתיב וזהו שאמר הוא שקדש הקב"ה והצילו כבר ממות מיד נמרוד שהשליכו וכן עתה יצילנו ג"כ מאמרפל שהוא נמרוד ועל רצון הרשעים להרגו היו צווחים כל החכמים שידעו ענין אברהם ווי וזהו ויהי בימי אמרפל:

**שלש שמות.**וכן הוא לעיל פר' ל"ז בסימן ב' שנמרוד הוא כוש שאמר שם וכי כושי היה כו' אלא שעשה כמעשה נמרוד וזה צ"ע שהרי כתוב בבראשית יו"ד וכוש ילד את נמרוד והאמת יורה דרכו כי שם כתוב ובני כוש סבא וחוילה וסבתא ורעמה וסבתכה ובני רעמה שבא ודדן הרי שחשב כל בני כוש ובני בניו משמע שלא היה לו בן אחר ואח"כ אמר וכוש ילד את נמרוד הוא החל הרי שהיה לו עוד בן אחר והם ב' כתובים מכחישים מדה ט"ו. על כן בהכרח שנמרוד לא היה בנו של כוש ודורש והכריע שמ"ש ילד פי' העמיד והמציא. ונמרוד מלשון מרד שהעמיד והוליד מרד בעולם. וכמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ד' וש"נ ומבואר. ומ"ש שנקרא אמרפל שהרי כתוב על נמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וכו' בארץ שנער וכאן אמר אמרפל מלך שנער הרי שנקרא כוש ונמרוד ואמרפל:

**שהיה כושי וודאי.**פי' כפשוטו שהיה שמו כוש וכמו היום שקורין לשחור כושי כך היה כוש בעצמו שחור ומפוחם:

**אמירתו אפילה.**עי' בערוך ערך אספרון וז"ל וכן בבראשית רבה אמרפל לשון חושך. אמרה אפילה כמו חושך ואופל עכ"ל ויתכן שהוא מלשון אמירה ופירושו שהיתה אמירתו חושך דבר רע ע"פ מדת ממעל ונוטריקון:

**דאמרי ואפלי בעלמא.**עי' מ"כ שהכעיס להקב"ה ולצדיקים והתלוצץ בב"א שהטעה אותם אחר עבודת כוכבים שהוא בעצמו היה יודע שאין בדברים ממש אלא על שרצה להתחזק ממלכתו במרד שמרד בהקב"ה וכן התלוצץ באברהם:

**שאמר שירד.**זהו דרשה אחרת על אמרפל שאמר פול:

**ותדעל מלך גוים.**ולא פי' איזה גוים. על כן דרש שיש מקום שקורין אותו גוים והיה מלך עליהם וכמ"ש בדרשה הסמוכה וכן לעיל בסימן ב' כנגד כו' ומ"ש ונטלו אדם אחד והמליכו עליהם עיין לקמן ריש פרשה צ"ג ותבין כאן:

**ותדעל היה שמו.**שהרי נזכר בפסוק רביעי וקראו ותדעל וכן בפסוק ט' בשניה קראו ג"כ ותדעל הרי שהיה שמו ותדעל:

**שנער זו בבל.**וכמ"ש ותהי ראשית ממלכתו בבל בארץ שנער וכדומה הרבה:

**ואריוך מלך אלסר.**עי' מ"ש על זה לעיל בסימן ב':

**מכתבת טרוניא.**עי' לעיל פר' ט"ז בסימן ד' ולקמן פר' ע' בסימן ח' כל העדרים. עי' מש"ש על תיבת טירוניא בשם מ"ע ועי' לקמן סוף פר' ס"ח:

**הגאולה לאברהם.**שהרי נמרוד היה מעולם מבקש נפשו וכאן הביא עליו כל מלכים אלו כדלעיל בסימן א' וריש סימן ג' וכשהרגם זהו הגאולה שלו לעולם:

**דורש שמות.**דאל"כ למה נכתבו שמותיהם בתורה שהיה די בזכירה שהיה מלך סדום ומלך עמורה וכו' אלא לדרוש מהות האדם. שנאב אותיות שאב והנו"ן נוטריקון של ממון. ופי' שואב כמו שואף מתאוה בהון. וכמ"ש באות נפשה שאפה רוח וכן שמאבר נוטריקון שם מ' אבר שם אבר וכנפים לעוף ולהביא ממון בדרכי הכישוף שהיה נוהג בדורות ראשונים כידוע מענין בלעם ומלכי מדין כמ"ש במ"ר פר' כ"ב סימן ה' גם יתכן שפירושו שהיה פורח ונוסע מרחוק ובספינות כדי להרבות ממון:

**שנתבלעו דיורין.**כמ"ש אצל צוער לבלתי הפכי את העיר הרי שהיתה ראויה להיות נהפך ולא יתכן לומר שניצלה לגמרי שהרי כתוב כי ירא לשבת בצוער הרי שהיה העונש מעותד לבא עליה על כן דרש שלא נהפכה עם סדום אבל אח"כ נתבלעו דיורי' ולא העיר עצמה כמ"ש לבלתי הפכי את העיר:

**ג' שמות.**שמ"ש ויצא מלך סדום לקראתו אל עמק שוה הוא עמק המלך פי' שיצא מלך סדום מבארות החמר. שבעמק השידים שנפל שם כמפורש הרי שיצא אל עמק השידים. וכאן כתוב ויצא מלך סדום לקראתו אל עמק שוה. וכמו שכתוב לקמן פר' זו סימן ז' כדעת רבי נחמיא וכן הוא לקמן פר' מ"ג סימן ה'. הרי שעמק שוה הוא עמק השידים. (ונקרא גם כן עמק המלך כמו שכתוב הוא עמק המלך על ששם המליכו את אברהם. תנחומא סדר זה ועי' במ"ר פר' ט' בסימן כ"ד קרוב לסופו עצה עמוקה של מלכו של עולם). ומ"ש עמק סוכות כוונתו למ"ש תהלים ס' אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד. וכמ"ש בהדיא שמ"ר פר' ט"ו סוף סימן ח' שפסוק זה אברהם אמרו. ומ"ש אחלקה שכם נדרש שם. וכאן דרשו מ"ש ועמק סוכות אמדד. והיינו כשנצח המלחמה ושבה ובזז כל הביזה. וחלק ומדד הביזה בעמק סוכות ועמק השידים ששם היה מקום המלחמה:

**שרים תלמים.**ארץ עבודה וחרושה תמיד ועשויה תלמים תלמים בולטים כמו שדים:

**שהוא מניק את בנו.**לשון התנחומא שהיתה מניקה אותם כשם שהשדים מניקה את התינוק:

**ששם הושוו.**שעד עתה חלקו על אברהם כל המלכות ורצו להרגו וכנ"ל בסימן א' ובריש סימן ג' ואחר שראו כאן שה' עמו ועזרו לנצח כל המלכים הגדולים הנ"ל הסכימו כל הנשארים להשלים עמו ולהסכים לדעתו עי' לקמן פר' מ"ג סימן ה' ולקמן פר' נ"ה בסימן ו' במ"ר פר' ט"ו סוף סימן י"ד ורמוז בד"ר בפרשה ב' בסימן ז' וסימן ל"ג:

**ועשו לו בימה גדולה.**וכמ"ש לקמן פר' פ"א סימן ב' וש"נ אצל ר' לוי בר סיסי כלשון שכתוב כאן. ומאחר שדרשו שהסכימו לגדלו כדלקמן אמר שעשו לו בימה:

**ואמרו שמענו אדוני נשיא וכו'.**כשאמר אברהם תנו לי אחוזת קבר עמכם השיבו לו שמענו אדוני וכו'. משמע שהם מבקשים ממנו דבר שישמע להם הלא הוא היה מבקש מהם והיה להם להשיב במבחר קברינו קבור. על כן דרשו שהבקשה היתה שיקבל עליו שיהיה עליהם לנשיא ולמלך ולאלוה. ועיקר הדבר היה בעמק שוה שהשוו כל האומות דעותיהם לדבר הזה שהמליכוהו אלא שהוא לא קבל עליו על כן בכל פעם שנצטרך הוא להם לאיזה דבר חזרו ובקשו ממנו שמענו אדוני וכו' ומ"ש שאמרו לו ג' דברים מלך ונשיא ואלהים. היינו ממ"ש שמענו אדוני שיהיה להם אדון ומלך. ונשיא אלהים והיל"ל נשיא מאלהים. ע"כ דרשו שאינו סמוך אלא הם שני ענינים נשיא ואלהים. ובסוף תד"א יליף שמ"ש נשיא הוא מלך וכמ"ש אשר נשיא יחטא. ומ"ש שמענו פירושו קבל ממנו כתרגומו. אך אברהם לא שמע להם לכלום:

**שהיה מסוכך באילנות.**וכמ"ש ויק"ר פר' ה' סימן א' מפסוק נתיב לא ידעו עיט מחמת רוב האילנות וגובהם ע"ש ועי' בתנחומא ולשון רש"י ומפרש במדרש הרנינו שאין לך שביל ושביל בסדום שלא היה בו שבעה מיני אילנות זה למעלה מזה שהיה כל השביל מסוכך בו לקיים מ"ש נתיב לא ידעו עיט עכ"ל וביד"מ הביא בשם מדרש האזינו שפסוק הרנינו הוא בסדר האזינו:

**לא היה שם אלא צינורות.**ובילקוט הגי' לא היה שם אלא צורות ופירושו צורים ואבנים כלשון הפסוק שמביא בצורות יאורים בקע ובפסוק הקודם בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים. וכמ"ש לקמן פר' נ"א סימן ד' שהפסוקים מדברים בסדום ע"פ מדה י"ז שבתורה מפורש בהפוך את הערים. וכשנהפכה סדום נתבקעו היאורים זה לזה ונעשה ים המלח. וכמ"ש בתנחומא כאן הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו מקום למים מלוחים. וכן הוא אומר ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה. וא"כ יש לסדום עוד ה' שמות. עמק השדים. ים המלח. עמק שוה. עמק המלך. עמק סוכות. אלא שהם כלולים בג' מקומות שאצל עמק השדים כתוב ים המלח ואצל עמק שוה כתוב עמק המלך:

**ר' יוסי ורשב"ג.**דעת ר' יוסי שי"ג שנה החזיקו במרדן אחר שעבדו י"ב שנה. ומ"ש ובארבע עשרה שנה היינו י"ד למרדן בשנת כ"ו לתחלת עבודתם ועי' ריש ס"ע וכן הוא ברש"י בחומש. ודעת רשב"ג י"ב עבדו ובשנת י"ג מרדו ובשנת י"ד לעבדם בא כדרלעומר והכל ביחד י"ד שנה. כצ"ל במדרש מה מקיים רשב"ג ובארבע עשרה שנה לעבדם ומה מקיים ר' יוסי ובארבע עשרה שנה למרדן וכמ"ש בס"ע וברש"י לדעת ר' יוסי. וטעם פלוגתתם דר' יוסי סובר דמ"ש ושלש עשרה שנה מרדו דומה לרישא דקרא שתים עשרה שנה עבדו היינו שנה אחר שנה. וכן מ"ש מרדו ג" כשנה אחר שנה. ומ"ש ובארבע עשרה שנה סובר ר"י שאם היה כתוב וארבע עשרה שנה היינו מפרשים ג"כ שנה אחר שנה ומאחר שכתוב ובארבע על כרחך פירושו בשנת הי"ד מוסיף על ענין הי"ג של מרידה הי"ד למרדן. ורשב"ג סובר שא"כ היל"ל ובשנת הארבע עשרה ומאחר שכתוב ובארבע עשרה שנה ואנו מפרשים על כרחנו שנת הי"ד א"כ גם מ"ש שלש עשרה ג"כ פירושו שנת הי"ג:

**בעל הקורה טעין בעובי'.**שבפסוק א' אמרפל תחלה וכדרלעומר שלישי ובפסוק ט' כדרלעומר ראשון. ותירץ שבמלחמת המלכים עם סדום ועמורה וכו' היה כדרלעומר העיקר וכמ"ש עבדו את כדרלעומר ע"כ חושבו ראשון. אך בפ' א' שהקיבוץ היה בעבור אברהם והיה אמרפל העיקר וכמ"ש סימן א' ובר"ס ג' וד' ע"כ חושבו ראשון:

**בעשתרות דקרניא.**כי בכל מקום נקראת רק עשתרות לבד לז"א בעשתרות דקרניא פי' שהיא בין שני הרים (עי' ריש סוכה) כעין קרנים. ועי' חשמונאים א' ה' וכ' י"ב משמע שקרנים שמה ועשתרות הוא על שם בית האליל שבה וי"ל גם דעת המדרש כן. וכן בשוה קריתים בכ"מ שמה קריתים לבד. לז"א ב' עירות הן ושוה הוא המישור שביניהם ע' יפ"ת ורב"ח ודו"ק. מהרי"ב:

**זיותני דבהון.**כי לא מצינו אומה זוזים ולא מקום ששמו הָם על כן דורש א"ת הזוזים בהָם אלא זיותני שבהם והיינו האנשים הגדולים המאירים שלהם בעשתרות קרנים הנ"ל ויש להביא ראיה שזיז מלשון זיו כמ"ש ישעיה ס"ו למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה שפירושו מזיו:

**זו מטרפולין.**עיין מ"כ והוא בערוך ערך מטרפלין אך בערך אליותרו פוליס הביא מאמר זה וז"ל ואת החורי אליותרו פוליס ולמה קורא אותה אליותרו פאליס שבררו אותה ויצאו להם לחירות בדור הפלגה. פי' בלשון יון אליותרו חירות פוליס עיר. ודורש חורי מלשון חירות ומ"ש בהררם שהיל"ל בהר שעיר על כן דורש בהררם בבררם שבררו אותה והיינו שנמרוד מלך שנער היה תחלה מושל בכל העולם קודם ההפלגה אך אחר ההפלגה יצאו האומות מתחת ידו ונעשה כדרלעומר מלך על הרבה אומות. והחורי יצא לחירות לגמרי ושם האומה שעיר כמ"ש בסדר וישלח תחלה וסוף והארץ ארץ שעיר והר שעיר:

**משריא פארן.**וכן תרגם אונקלוס:

**א"ר אחא.**לעיל ריש סי' ג' וש"נ ומבואר:

**ובעין גדי לתמריא.**כן תרגם אונקלוס על בחצצון תמר עין גדי והוא פסוק מפורש בד"ה ב' כ' פסוק ב' והננם בחצצון תמר היא עין גדי ומ"ש דתמריא ששם גדלים התמרים:

**בירין בירין מסקן חמר.**כן תרגם אונקלוס. כי סתם באר שכתוב בתורה פירושו באר נובע מים חיים וכאן היל"ל בורות בורות חמר על כן תרגם מסקן חמר שבענין זה היו דומים לבאר שכך היה טבעם לנבוע חמר:

**ויפלו שמה אלו האוכלסין.**דורשים מדה ט"ו כאן אמר ויפלו שמה. שמשמע שהמלכים נפלו שמה וטבעו שם. והרי כתוב אח"כ ויצא מלך סדום ויאמר מלך סדום ע"כ דורש ר"י ומכריע ע"פ מדה ל"א וממעל וינוסו מלך סדום ועמורה הרה נסו שאותם שכתוב בהם וינוסו כתוב בהם הרה נסו. והנשארים ויפלו שמה הם האוכלסים הנשארים. ומ"ש ויצא מלך סדום והוא כפשוטו שיצא מביתו השדה לקראת אברהם. ור' נחמיה סובר שהפסוק וינוסו מלך סדום כפשוטו וסדרו שמלך סדום ועמורה נפלו בבארות החמר והנשארים האוכלסים הרה נסו אלא שמ"ש ויצא מלך סדום אינו כפשוטו. שפירושו שיצא מבארות החמר לקראת אברהם ע"פ נס בזכות אברהם כמו שהציל כל נפש ורכוש סדום וכמ"ש לעיל סימן ה' ולקמן פר' מ"ג סימן ה':

**עבודה.**צ"ל עבורה כמ"ש מ"כ בשם אב"א ופי' דגנה ולחמה וכמ"ש איוב ארץ ממנה יצא לחם:

**אלו הכותבות.**הם התמרים. לעיל פרשה ל"א ריש סימן י"ד על פסוק מכל מאכל אשר יאכל דורש ר"נ על הדבלה. (ובברכות פ' כיצד מברכין איתא שהתמרים משביעים והתאנים אינם משביעים. וא"כ יתכן שבתיבות כל אכלם מרמז על התמרים על שמשביעים באכילה אחת ובתיבות מכל מאכל אשר יאכל משמע שאוכלים ואוכלים עוד הפעם שאינם משביעים היינו דבילה של תאנים):

**ויקחו את לוט וכו' כך עשו וכו'.**פ' כמו שכתוב אצל סדום ויקחו את כל רכוש סדום וכו' וילכו כך כתוב אצל לוט בפסוק הסמוך ויקחו את לוט וכו' וילכו והוא יושב בסדום וע"פ מדה ט' שבא לפרש איך נדמה לסדום והשיב והוא יושב בסדום על כן נדמה להם:

**הולך את חכמים.**פי' כשהלך את אברהם ולמד מדרכיו התחכם ממנו והצליח כמ"ש לעיל פר' מ"א ריש סימן ג' וכאן על שישב בסדום ולמד מדרכיהם נשבר. ופירוש הפסוק על פי מדה ט' וע"פ מדת ממעל הולך את חכמים יחכם ויבָנה ורועה כסילים יסכל וירועע:

**הוא עוג.**נדה דף ס"א א' שהפליט הוא עוג על שפלט מדור המבול הובא ילקוט כאן. ד"ר פר' א' סימן כ"ה וכאן מפורש כפשוטו שנקרא פליט על שפלט מהמלחמה. ונקרא עוג על שם עוגות מצות וכדלקמן פר' מ"ג ריש סימן ג' שזה היה בליל פסח ועוג הוא הפליט. כמ"ש כאן ויכו את רפאים בעשתרות קרנים ובריש דברים כתוב ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות. ובדברים ג' י"א כתוב כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים. שהכו ד' המלכים את כל הרפאים שבעשתרות ונשאר עוג והוא הפליט ומלך בעשתרות. וכן הוא בהדיא בתנחומא בסוף פרשת חוקת ובמ"ר פר' י"ט סימן ל"ב ג"כ בהדיא. וצ"ע איך נקרא שמו עוג על שמצא את אברהם יושב ועוסק במצות עוגות. ויתכן שהראה לבריות שבא ללמוד המצוה ולקבלה עליו. אך המדרש אומר שהאמת שעשה זאת כדי שיהרג אברהם ויקח את שרה:

**כי בידך וגו'.**נתתי אותו נתתי כבר והיינו מימות אברהם ופסוק זה כתוב אצל עוג מלך הבשן וכנ"ל:

**מעבר אחר וכו'.**כי כל בני תבל לא ידעו אז את ה' כי עבדו כולם לכוכבים ומזלות רק אברהם הכיר בורא עולם והוא לבדו היה לעבר אחד בעולם לעבוד אלהי אמת וכל בני תבל לצד אחר לצד חוץ:

**מבני בניו של עבר.**שהיה צדיק ונביא גדול כמ"ש בריש ס"ד. ועל שאברהם הלך בדרכיו. אף שהיה אחר ז' דורות עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אברם נקרא על שמו ועבר חי עד שנת ע"ז ליעקב ואברהם יצחק ויעקב היו בית דינו של עבר:

**מעבר הנהר.**כמ"ש בסוף יהושע בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכו' ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר:

**ולמה נקרא שמו ממרא.**כי ממרא מלשון מרי כמ"ש ממרים הייתם והרי היה תלמידו של אברהם על כן דרש לטובה שהמרה פנים באברם:

**ואתה מצער עצמך.**פי' שתכניס בסכנת מות ותהיה שופך דמים שהרגת עצמך:

**ומסייף עצמך.**עי' מ"כ ובאגדת בראשית הגי' מסורס הוא רוצה לעשותך. ואברהם ששאל אותם. יתכן שהיתה כוונתו לנסותם מה דעתם ומה יאמרו וכדרך שמנסים התלמידים. והדרשה בדברי ר"נ בפלטין דממרא ע"פ מדת סמוכים ומדת מנגד שסמוך מיד אחר המילה כתוב וירא אליו ה' באלוני ממרא. אנו לומדים שממרא היה לו חלק טוב זאת של אברם. וכל זה רמוז במ"ש כאן והם בעלי ברית אברם. והיל"ל כרותי ברית אברם. ועוד שתיבת והם מיותר על כן דורש בעלי ברית מסלקי וכובשי ברית אברם כמ"ש נוקם ה' ובעל חמה ודרשו חז"ל ב"ו חמה כובשתו אבל הקב"ה כובש את החמה וכן בעל קנאה כובש ומסלק הקנאה וכן כאן בעלי ברית מסלקי וכובשי ברית אברם ותיבת והם חוזר על מ"ש אחי ענר ואחי אשכול. ויתכן שהכוונה והם בעלי ברית אברם שהיו לו בעלי עצה בענין זה ומאחר שאנו רואים ששכן באילוני ממרא ושם נראה לו השכינה הרי אנו לומדים שהוא יעצו לטובה והם לרעה. ואחרי כתבי זאת מצאתי כן בהדיא באגדת בראשית סוף פר' י"ט וז"ל וכיון שאמר לו הקב"ה מול עצמך נטל מהם עצה אמר ענר כו' א"ל ממרא כו' ומנין שנטל מהם עצה לימול שנאמר והם בעלי ברית אברם עכ"ל ע"ש (ועי' רש"י וצ"ע):