**האל תמים דרכו.**מאחר שכתוב האל תחלה הרי שמדבר מהאל עצמו. אלא שאין אנו מכירים את האל רק מצד דרכיו וכל שלימות ומעלה שאנו רואים מדרכיו אנו לומדים קל וחומר שהשלמות והמעלה נמצא בעצם וראשונה בהאל עצמו כ"י. והוא ק"ו סתום. שאנו רואים ב"א יודעים עתידות עושי פלאות מחיה מתים אף כי יוצר בראשית. כזה וכיוצא בזה לאין שיעור עלינו ללמוד מדרכיו ק"ו על תמימות מעשה האל. ועיקר הדרשה השייך כאן הוא הדרשה השניה שדורש על אברהם והדרשה ראשונה דרך אגב:

**אלא לצרף בהם.**עי' דרשה זו ויק"ר פרשה י"ג סימן ג' על פסוק בדומה לזה כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו משלי ל' ולפי פשוטו שאמרת ה' בעצמה צרופה. איך הוא שייך למ"ש מגן הוא לכל החוסים בו. אלא הכוונה שהיא מצרפת למי ששומע האמירה ועושה אותה. וכשעומד בנסיונות נעשה לו הקב"ה מגן שאם לא נצרף לא היה נעשה לו מגן. ועיקר הכוונה בזה שאין הקב"ה כ"י צריך בענין מעשה כל המצות לצורך שלימות עצמו אלא לזכות אותנו לצרפנו ולעשות מגן לנו וכמ"ש ר"ח בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות וכו'. ובתנחומא סוף שמיני הגי' וכי מה איכפת להקב"ה בין שוחט או וכו' מה איכפת לי' בין אוכל טהרות לאוכל נבילות ע"ש וכאן קיצר וא"כ ה"ה לכל שאר המצות כמ"ש איוב ל"ה אם חטאת מה תפעל לו וגו' אם צדקת וגו':

**את לבבו נאמן לפניך.**וזהו התמימות האמתי. אך במדרש תהלים י"ח שם הגי' שנאמר התהלך לפני והיה תמים. ופי' הפסוק ע"פ גז"ש ומדה ט' האל רוצה ואוהב למי שתמים דרכו. וכן הוא שם ט"ו על פסוק. הולך תמים זה אברהם שנאמר התהלך לפני והיה תמים:

**בכבשן האש.**ושם במדרש תהלים הגי' שצרפו ביו"ד נסיונות. ועל שהוא תמים ונצרף. זכה שנעשה לו מגן וזהו מגן הוא לכל וגו'. וקיים כן לאברהם וזרעו כמ"ש אנכי מגן לך:

**כתיב חכם ירא.**כבר הודעתי נאמנה בהקדמה הב' שדעת חז"ל שפסוקי נביאים וכתובים שכתובים סתם. הכוונה על ענינים מפורשים בתורה. וכן פסוק חכם ירא שפירושו לפי פשוטו על סתם חכם וחז"ל דורשים ע"פ מדה ז' וי"ז על אברהם שהוא היה ירא כמ"ש אל תירא אברם הרי שהיה מתיירא. על פי מדה ט' וכמ"ש לקמן ריש פ' ע"ו אינו אומר אל תירא אלא שהיה מתירא. וענין יראתו היתה על פי חכמתו וכמ"ש לקמן סימן ד' ענין הפחד שלו עד שאמר לו אל תירא אנכי מגן לך שלא תלכד בדבר עבירה וכמ"ש לעיל פ' א' סימן י"ד. שלא יתכן לפרש שהיה מתירא משונאים ומיסורים שהרי מפורש שרדף המלכים והרגם ומסר עצמו ליסורי מות על יחיד שמו. ובתנחומא כאן הגי' אל תהי קורא אלא חכם וסר מרע ירא כמ"ש בסימן ז' פ"א ע"ש ובתנחומא דורש על פי מדה ל"א:

**אל תהי חכם בעיניך.**היה לו לומר בדעתך או בלבך ומה ענין עינים אל החכמה. על כן דורש בעיניך במה שאתה רואה בעיניך. וכמ"ש בפסוקים הקודמים (במשלי ג׳:ה׳) בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען וגו'. ופסוקים אלו מתקיימים באברהם וכמ"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך וזהו בכל לבך וכמ"ש שבת דף קנ"ו מה דעתך דקאי צדק במערב. מהדרנא ליה. ועי' לקמן פר' זו סימן י"ב ועל זה אמר ירא את ה' לבדו ולא תירא מן המזל כלל. ועי' ילקוט משלי ג':

**רשע עושה פעולת שקר.**עי' אגדת בראשית פרק י"ג ובתנחומא כאן שמ"ש שהיו פעולותיו של שקר על עבודת כוכבים שהיה עושה להטעות הבריות וכמ"ש כי שקר נסכם:

**שכר אמת וכו'.**עד שכרך וגו' ולא פירש כאן למה ובפסוק זה מבואר שהשכר הוא על הצדקה שזרע ועשה ע"פ מדה י"ז:

**ממספוטמיא.**פירשתי לעיל סוף פר' ל'. ודעת המדרש שפירוש הפסוק על אברהם אע"פ שהתחיל ואתה ישראל עבדי אך מאחר שאמר בס"ד זרע אברהם אוהבי דורש מ"ש אשר החזקתיך מקצות הארץ שלא יתפרש ביעקב שהרי תחלתו היתה בארץ ישראל ודיבר עמו והחזיקו במקום הקודש. אך אברהם החזיק בו מקצות הארץ מבבל שהיא רחוקה. ומ"ש מאציליה קראתיך פירש מגדולי הארץ כמ"ש ואל אצילי בני ישראל. כמ"ש פר"א פרק ט"ז רבקה בת מלכים. וכמו שכתב בספר הישר שתרח היה שר צבאו של נמרוד וכמ"ש אל עיר נחור:

**קראתיך זמנתיך.**שאמר תחלה החזקתיך. ואחר כך קראתיך מתחלה קוראים ואח"כ מחזיקים. על כן דרש זמנתיך. שאחר שמחזיקים באדם מזמינים אותו לסעודה כמ"ש ותחזק בו לאכל לחם:

**בחרתיך באברם.**כמ"ש אשר בחרת באברם וכמ"ש ברכות סוף פרק א' שבחר בו בעת שהיה שמו אברם. ולא מאסתיך באברהם. שאז כבר היה זקן ועכ"ז לא מאס בו אבל עוד ינובון בשיבה וכמ"ש אל תבוז כי זקנה וגו':

**אל תירא וכו' אל תשתע.**חוזר לדרוש על יעקב מכופל לשון. אל תירא וכו' האומר לך אל תירא ופסוק אל תירא על יעקב. ופסוק האומר לך על תירא על אברהם שמפורש בו שא"ל הש"י אל תירא אברם ולא אצל יעקב. וא"כ נאמרה נבואה זו בימי אברהם ובימי יעקב. ויותר נראה שכל הפסוק מדבר ביעקב כי מאחר שכל כוונת הש"י באברהם הוא על יעקב וזרעו אמר אשר החזקתיך מקצות הארץ פירוש שכל מה שהחזקתי באברהם הוא למענך. וכן פסוק האומר לך אל תירא כאלו אמר ליעקב כי למענו ועליו אמר לאברהם. וכל הענין בילקוט ישעיה מ"א בגירסא מתוקנת וכאן חסר כמ"ש במ"כ:

**נשפכו מים על שוקיו.**מאמר זה לקמן פר' ס"ה סימן י"ט ושם פירשתי:

**הן יבושו ויכלמו.**וס"ד כל הנתרים בך. ועל זה פירש אלו שהם סוטנים בך וזה במעשה. אנשי ריבך. בדברי ריבות:

**ולא תמצאם.**וס"ד אנשי מצותך. וזה שאמר אלו שהם עושים עמך מצות. היינו ריב דברים עם מעשה מות כמ"ש שמ"ר פר' א' סוף סימן כ"ט בהדיא וכמ"ש בפסוק אנשי מלחמתך:

**אף עזרתיך.**גירסת הילקוט אמצתיך במיכאל אף עזרתיך בגבריאל. והוא בעצמו אומר לך אל תירא עכ"ל. במ"ש כאן אל תירא אברם:

**מתפחד.**לא די שאין לו לירא אבל עוד יקבל על זה שכר טוב וכדברי המשל ודורש סמוכים לפי הסדר שכתוב בלא סירוס הפרשיות. ועיין לקמן סימן ה' לפי הסירוס:

**שיקושו אותו וכו' שקששת.**מלשון לקיטה כמ"ש לקושש קש מקושש עצים וכדומה: (וקשקוש הוא לשון עידור כמ"ש בערוך אך כאן קישוש הוא לקיטה):

**משרפות סיד.**מדבר באברהם לפניו כתיב הן אראלם כמ"ש לקמן פרשה נ"ו סי' ה' ולאחריו כתיב פחדו בציון וגו' הולך צדקות וכמ"ש לקמן פר' מ"ח סימן ו'. וכתיב אחריו שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גבורתי. פירוש כשתתבוננו את אשר עשיתי כבר בימי אברהם תדעו מה שאעשה להבא כמ"ש לעיל פר' מ"ב סי' ב' בהדיא שכל ענין הד' מלכים שבאו על אברהם סימן הוא שכן יהיה לעתיד בגוג וכאן שכתוב משרפות סיד הרי שכן היה בימי אברהם. ולפי זה פירוש הפסוק אל תירא וגו' שכרך וגו' אנכי מגן לך ע"פ מדה ל"א פירוש לא די שלא תירא אלא תקבל שכר. ולפי פירוש הב' הפסוק כסדר ואינו שייך למ"ש שכרך וגו' ולרבנן יפורש כל הפסוק אלא שמ"ש מגן ולא אמר צנה וסוחרה וכדומה. דורשים מלשון חנם בארמית ע"פ מדת ממעל:

**מתוקן לעתיד.**מאחר שאמר בלשון שכר ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"כ שפירושו על לעתיד לבא. וכמ"ש עין לא ראתה וגו':

**בכל מקום שנאמר אחרי.**הדבר נראה לעין שכל אחד מן הדעות ידע כל המקומות שכתוב בהם אחר ואחרי ופירש כל אחד לפי שיטתו כל המקומות הנ"ל ומאחר שאין לנו המדרשים של כל התנ"ך על כן נעלם ממנו ידיעת מאמר זה וה' יראנו נפלאות מתורתו:

**אחר הרהורי דברים.**עיין לקמן פ' נ"ה סימן ד' ופרשה נ"ז סימן ג' ופר' פ"ז ריש סי' ד'. ומדרש אסתר פסוק אחר הדברים כשוך. שהוקשה לחז"ל מ"ש אחר הדברים שפי' שדברי פר' המאוחרת מסובב ממ"ש בפרשה הקודמת ושייכת לה ובאמת אינו כן על כן דרשו תיבת הדברים שאות ה' מיותר לדרוש נוטריקון הרהורי דברים ועל פי מדה נ"ב ומדת סמוכים אנו יודעים מה שהרהר אברהם. וכמ"ש בריש סדר עולם ובברייתא דל"ב מדות ברכות דף ז' שבת דף י"א ברש"י ותוספות שם שפרשת בין הבתרים לא נאמרה על הסדר ע"פ מדה ל"ב שמתחלת אחר הדברים עד ויחשבה לו צדקה נאמר בשנת ע"ג לאברם או בשנת ע"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומפסוק זה עד סוף הפרשה נאמרה בשנת ע' לאברם הרי שפרשת בין הבתרים שמסיימת בפסוק ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית נאמרה קודם פסוק אחר הדברים האלה ועל זה אמר אחר הרהורי דברים שהיו שם על כריתת ברית של אברם שהיה קודם לכן שעל זה אמר אל תירא אברם שהיה מתירא מכריתת בריתו שלא יודחה ועי' לעיל פר' ל"ד סימן י"א ותבין ענין הדחיה והקודם היה על דברים גשמים וארצים אך ברית אברם על ארץ הקדושה ועל בית המקדש השראת השכינה ומ"ת והגאולה ותה"מ. והוקשה לחז"ל שעל יראתו שיעמוד צדיק אחר מה השיבו אנכי מגן ע"כ דורש שמ"ש מגן פירושו מגין ופי' שאני נותן לך מתנת המגינות שלא היה עד עתה שממך יעמדו צדיקים מגינים על דורם ועל דורות הבאים שלא יודחה הברית. וכמ"ש לקמן פר' מ"ט סימן ג' שיעמוד ממנו בכל דור צדיק ע"ש ומה נפלאו הדברים לפי מ"ש שי"ר סוף פסוק כמגדל דויד ר"ב בשם ר"י אמר אברהם לי נעשית מגן ולבני אי אתה נעשה מגן אמר ליה הקב"ה לך נעשיתי מגן אחד שנאמר אנכי מגן לך אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה:

**ולא עוד אלא בשעה.**צ"ע מנין לו. אך כאן חסר עיקר הענין וכוונתו על מ"ש בשי"ר פסוק צרור המור דודי לי וגו' צרור המור זה אברהם וכו' ע"ש בין שדי ילין שיכול לומר למדת הדין די אשכול הכופר איש שהכל בו יכפר על ישראל וכו' ע"ש ומכריע עליהם עכ"ל. פי' שכשיבואו לידי עבירות ויכריע המאזנים לצד הדין ולקיחת הצדיק יכריע המאזנים לצד החסד:

**עשרה לשונות.**כאן יתפרש בדוחק שתיבת נבואה עצמה ג"כ מהעשרה לשונות וחושב עוד ט' ובאגדת בראשית פרק י"ד חושב נבואה בתוך היו"ד לשונות כמו שהוא בילקוט כאן ב' פעמים תיבת נבואה:

**נבואה.**כמ"ש בתורה כי נביא הוא וכמוהו הרבה. חזון כמ"ש חזון ישעיהו וכדומה וכמ"ש כאן במחזה. הטפה כמ"ש מיכה ב' אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה. דיבור כמ"ש וידבר ה'. אמירה ויאמר ה'. צווי כאשר צוה ה' והיה להם דבר ה' צו לצו. משא. משא בבל משא צור משא דבר ה' ביד מלאכי. משל מליצה חידה כמ"ש בריש משלי להבין משל ומליצה וגו' וחידותם שהכל ברוה"ק. וביחזקאל י"ז חוד חידה ומשל משל. ובאגדת בראשית אינו חושב ציוי וחושב אגדה. וכמ"ש חזות קשה הוגד לי. ולפי מ"ש כאן חושב יו"ד לשונות אלו כדי לסיים גדול כחו של אברהם וכו'. וכמ"ש ויק"ר פרשה א' ריש סימן ד' מדבר באברהם שנדבר עמו בדיבור ובחזון. אך באגדת בראשית הנ"ל מסיים וכשנגלה הקב"ה אל אברהם בחזיון וכו' אל תתירא שנגליתי לך בחזיון אל תירא אברם:

**ממי נתירא.**עיין לעיל ריש סי' ב':

**ראו איים וייראו.**ילקוט כאן וישעיה מ"א וברש"י שם בישעיה מ"א בפסוקים שם לפניו ולאחריו מדברים באברהם וכמ"ש לעיל פרשה מ"ג סי' ג' ובפרשה זו לעיל סי' ג' ואמר שם מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו' ראו איים וייראו וגו' ויחזק חרש את וגו' ויחזקהו במסמרים לא ימוט. שאינו מבואר מה ענין להאיים כאן שמדבר באברהם. ועוד שמ"ש ויחזק חרש את צורף וגו' ויחזקהו במסמרים לא ימוט זה נוטה לצד עבודת כוכבים וכמ"ש ירמיה יו"ד פסוק ג' ד' ה' בהדיא. וא"כ הם שני כתובים מכחישים. שמ"ש ראו איים וייראו היינו שראו גודל הנס וגבורת ה' וייראו מה' והיה ראוי שישליכו עבודת כוכבים שלהם וכמ"ש בריש ישעיה ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו וגו' מפני פחד ה' על כן דרש והכריע על פי מדת ממשל ועל פי מדה י"ז שהפסוקים האמצעיים גם כן מדברים באברהם והדבר למוד מענינו:

**מסויימים בים.**שעוברי ימים מצפים ומקוים להגיע להם מהים. והוא משל שהעולם עם הרשעים נמשלו לים זועף וכמ"ש והרשעים כים נגרש. וכתיב כהמות ימים יהמיון. והצדיקים נדמים ביניהם כאיים בים. אשר אצליהם ינוחו יגיעי כח מיד הרשעים. ואז לא היו בעולם כי אם שני צדיקים אלו שם ואברהם. כי שם היה אז בן תנ"ד שנה לערך ואברהם בן ע"ג:

**שהרגתי את בניו.**כמ"ש כדרלעומר מלך עילם. וכתיב בני שם עילם. ועילם הוא מדי. כמ"ש לעיל פר' מ"ב סימן ד':

**שהעמדתי רשעים.**שעמדו להכעיס להקב"ה ולהרוג אברהם:

**בקיצו של עולם.**אצל אברהם כתיב אשר החזקתיך מקצות הארץ עי' לעיל סי' ג' ועי' יד"מ. קיצו של עולם ועל שמתחלה היו דרים רחוקים זה מזה זה בבבל וזה בירושלים נקראים קצות הארץ ואח"כ קרבו ויאתיון שרצו להתקרב באהבה:

**ויחזק חרש זה שם.**רש"י בישעיה הביא מדרש זה בלשון אחר ע"ש. ובילקוט כאן ובילקוט ישעיה מ"א הגי' שהחליק פטישו והלם כל באי עולם פעם אחת והוא משל על שכלו הטוב שבו הוכיח כל באי עולם ובדרך שהתחיל פעם הא' לא שינה ותיבת אחת ע"פ מדה ט' וזה מ"ש כאן בדרך אחת והחלקת פטיש נצרך להיטיב המלאכה והוא משל על חידוד שכלו וגי' הילקוט נכונה מאד:

**את צורף.**כמ"ש לעיל פר' זו סוף סימן א':

**ולא ימוט זה אברהם.**כמ"ש תהלים ט"ו עושה אלה לא ימוט לעולם ודרשו במדרש תהלים כל המזמור על אברהם:

**עוד שנים מן ההגדה.**ע"פ מדרש המדות. שהוקשה לו מ"ש ה' אלהים מה תתן לי איך ידע שיתן לו דבר בעוה"ז שהרי מ"ש שכרך הרבה מאד דרשו לעיל פר' זו סי' ד' לעוה"ב ע"כ דורש ע"פ מדה ט' ומדת ממעל שהקב"ה אמר לו שאל מה אתן לך והשיב לו תן לי כך וכך והשיב אתן והשיב מה תתן לי וכן אצל יעקב שאמר וכל אשר תתן לי וגו'. איך ידע בוודאי שיתן לו אלא שאמר לו שאל מה אתן לך והשיב לו תן לי כך וכך ואמר לו אתן לך ועל זה אמר וכל אשר תתן לי וכמ"ש אצל שלמה שהש"י אמר לו שאל מה אתן לך והשיב לו ונתת לעבדך לב וכו' והשיב לו הנה נתתי לך וכו':

**אם עתיד אני להעמיד בנים.**הוקשה לו מ"ש ואנכי הולך ערירי דרך וודאי הרי עדיין יש תקוה. על כן דורש שיש אופן שיבקש אברהם לילך ערירי שימות בלא בנים שהרי כל חשק וחפץ אברהם ותפלתו להעמיד מזרעו עם ומשפחה בעולם שיעבדו הש"י שילמדם וידריכם מקטנותם. אך אם יהיו זרעו רעים וחטאים מוטב שלא יעמיד בנים:

**אם דרך עצב.**ודאגה בי. ונחני בדרך עולם חסר ביאור ועוד איך אמר אם דרך עוצב בי בספק הלא דוד עצמו ידע את לבבו אם הוא בעצב אם לא אלא פירושו אם יתכן שיצא ממנו עצב להקב"ה כ"י וכמ"ש ויתעצב אל לבו והיינו על ידי רשעים מתעצב כו' ועל כן טוב שינחני בדרך עולם וכמ"ש דוד לשלמה אנכי הולך בדרך כל הארץ. ומ"ש דע הפורשים ממני. שתיבת סרעפי ותי' סעיפי פירוש שניהם על המחשבות והוא שם משאל מסעיפי וענפי אילנות שפורשים לכמה צדדים כן מחשבות אדם פונים לכל צד. וכמו שדורש לקמן פר' נ"ב סימן ד' על פסוק בשעיפים מחזיונות לילה בשעה שדרך בני אדם לפרוש זה מזה. וכן כאן סרעפי מלשון פרישה. והכוונה על הבנים שהם ענפי האדם:

**ר' אליעזר.**בילקוט כאן הגי' ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא שמ"ש ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר אשר לפי הפשט שדמשק אליעזר הוא שם אדם שהיה בן ביתו. וא"כ יקשה מ"ש הוא דמשק אליעזר משמע הוא הידוע. ועדיין לא נזכר שמו בתורה. ואינו ידוע לנו כלל לא כאן ולא במקום אחר. ע"כ דורשו על לוט וכמ"ש לעיל פר' מ"א סימן ח' ודעת ר"א כדעת ר"י שם שהכעס היה על אברהם בעת שהפרידו ממנו. ולוט היה רוצה ליורשו כמ"ש שם סי' ה' וסי' ו'. ומשק פירושו מלשון תשוקה ע"פ מדת ממעל וזה עפ"י מדה י"ז שמפורש בתורה במקום אחר. ומ"ש דמשק אליעזר ראי' לדבר שעל כן רוצה לירשיני שהרי ראה שבשבילו רדפתי האומות עד דמשק כמפורש בפסוק וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק וכמו שם דמשק שם עיר כך כאן דמשק שם עיר. ע"פ מדת ממעל ועל כן אמר הוא דמשק שכבר הוא ידוע שנזכר לעיל וא"כ מ"ש אליעזר אינו שם אדם אלא נוטריקון עזר אל. ודעת ריש לקיש שאליעזר הוא שם בן ביתו של אברהם כפשוטו כמו שם משה וכדומה הרבה בתנ"ך. ומ"ש בן משק ביתי פי' כתרגומו ובר פרנסא הדין דבביתי. ומ"ש הוא דמשק אליעזר שמשמעו שכבר הוא ידוע בתורה דורש ע"פ מדה י"ז שהכוונה על מ"ש לעיל וירק את חניכיו ילידי ביתו שלש מאות ושמונה עשר שעפ"י מדת גימטריא הכוונה על אליעזר כמ"ש לעיל פר' מ"ג סוף סימן ב' וש"נ להרבה מקומות הרי כבר נזכר שמו בתורה. ועפ"י מדה ל"א כאלו כתוב הוא אליעזר ומ"ש דמשק פירושו ג"כ כנ"ל שרדף עמו מלכים עד דמשק. ע"פ מדה הנ"ל הרי ראיה שרצונו של הקב"ה על אליעזר שהוא יהיה היורש שהרי עשה נסים לאברהם עמו. והנה דעת ר"א הוא דעת יחיד אך דעת ריש לקיש הוא כל המקומות שציינתי ועוד בהרבה מקומות. ומכמה שנים הוקשה לי בברייתא דל"ב מדות מדה כ"ט גימטריא שאומר שם מנין משמע שמפורש בתורה כמו מדת ממעל ומנגד ונוטריקון שמפורשים בתורה ע"ש ולא מצאתי מפורש. וכאן נודע לי שדורש מדה ט"ו דשם כתוב ג' מאות וי"ח שרדפו עד דמשק וכאן כתיב הוא דמשק אליעזר הוא הידוע שרדף עד דמשק ולא אחר ואם פי' שרדף עם אחרים תיבת הוא מיותר והם ב' כ"מ כנ"ל. והכריע ע"פ מדת גימטריא שהכל אחד. והבן זה כי הוא פלאי לאמתה של תורה:

**המזל דוחקני.**שתיבת הן מיותר ודורש גז"ש הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים פירושו מהן אני יודע שלא נתת לי זרע היינו מהמזל שבשמים. וכמ"ש שבת קנ"ו מאי דעתך דקאי צדק וכו'. וכמ"ש בפסוק הסמוך ויוצא אותו החוצה. דרשו על זה בסמוך בריש סי' י"ב. שהוציא אותו למעלה מן המזל:

**הן כדבריך אברם לא וכו'.**דורש גז"ש מ"ש והנה דבר ה' אליו. ממ"ש בסדר זה הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. ולא יקרא שמך אברם והיה שמך אברהם וכאלו כתוב כאן שנוי שמו ושנוי שם אשתו:

**ה' אליו.**עי. מ"כ ודבר ה' פירושו על ידי מלאך. שאינו דומה למ"ש ויאמר ה' וידבר ה' לרבות ד' דיבורים. א' ה' אליו לאמר ב' דבר ג' הנה ד' והנה הרי דבור אחר דיבור ומלאך אחר מלאך להודיע שהיה הדבר בהסכם כל ב"ד של מעלה וכמ"ש בהדיא ד"ר פר' ב' סימן ז' עמש"ש ותבין כאן. ומ"ש ה' אליו לאמר. משמע שהש"י בעצמו דיבר וזהו אני וג' מלאכים:

**ר"ה ור"א בשם ריב"ז.**אולי הכוונה שיש שונים שר"י ור"א אמרו כך בשם ריב"ז ויש שונים שר"ה ור"א אמרו כך בשם ריב"ז:

**והנה ה' בא ודיבר עמו.**דורש שאין לרבות דיבור מלאכים במקום דיבור ה' כדרך שאמרו את ה' אלהיך תירא מה את מרבה ובהכרח שהש"י בעצמו דיבר עמו ולמוד מענינו כמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור וגו'. ובהכרח שמ"ש והנה דבר ה' ג"כ הש"י וכאלו כתוב והנה דיבר ה' אליו. ומ"ש בא. כי תחלה כתיב. היה דבר ה' אל אברהם במחזה ואחר כך אומר שהש"י דיבר עמו הוסיף תיבת בא ע"פ מדה ט':

**וכי חוץ לעולם.**עדיין לא זכר שהיה בבית. והי' די שיאמר הבט נא השמימה ע"כ דורש החוצה על חוצות השמים עפ"י גז"ש שכתיב ארץ וחוצות הרי מדבר בענין הבריאה ואיך הזכיר חוצות שנעשו ע"י בני אדם אחר שבנו ערים ע"כ בהכרח שחוצות היינו שמים שנבראו בסדרים סדרים של כוכבים ומזלות כמו חוצות. וכמ"ש לקמן פר' נ"ו סי' ה' על פסוק הן אראלם צעקו חוצה. ועיין שמ"ר פ' ל"ח סימן ו'. ובמ"ר פ' ב' סימן י"ב ע"ש דבר חדש ונראה דשם המאמר בשלימות בגי' מתוקנת ודו"ק ובא להוסיף על דברי ר"י דסכנין בסיפא דקרא. ועי' לקמן פ' מ"ח סימן ו':

**למעלה מכיפת הרקיע.**אין פירושו שהעלה את אברהם בגופו למעלה מן השמים. שהרי אמרו ריש סוכה מעולם לא עלו משה ואליהו למרום אלא פירושו שהעלה הנהגתו ומדרגתו. שלא יהיה תחת ממשלתם אלא תחת השגחת הש"י:

**אלא מלמעלה למטה.**כמ"ש הבט משמים וראה. במ"ר שם:

**נביא את.**פי' שהנביא השגתו במראה הנבואה מראות אלהים:

**כי נביא הוא.**וס"ד ויתפלל בעדך וחי'. פי' האסטרולוגיס השיג במזלות שאין ביכלתו לשנות דבר. אבל הנביא היה קרוב אל הש"י. וע"י תפלה היה יכול לבטל המזל:

**בימי ירמיהו.**שניבא על גלות ישראל. סברו שיחזרו להיות תחת המזל ולהביט באותות השמים ולירא מהם עד שאמר להם ומאותות השמים אל תחתו וכמ"ש לקמן פר' נ"ו סי' ה' כיון שהפליגו ישראל עצמן בימי ירמי' וע' כל זה ילקוט ירמיה י':

**שהוא נתון למטה מהם.**מי שעובד למזלות צריך לירא מהם. ולא בעבור ידיעתם בעובדי' חלילה. אלא שלא ישנה הש"י המזל בשבילו אבל אתה בהכרח שתעבוד לעולם ליוצר הכל ית"ש. אני מבטיחך שאין אתה צריך לירא מהם שמעלתך גדולה ממעלתם:

**עד דסנדלא ברגליך דרוך כובא.**עי' מ"כ ופי' שמי שאין רגלו יחף אלא לבוש סנדלים יכול לדרוס על הקוצים והוא משל והנמשל שהוראת מערכת השמים הם מתנגדים להוראת השפעה שעל פי התורה ומע"ט והוראת המערכת כקוצים ואברם בזכותו יכול לדיישם וכו' ודו"ק:

**שלשה דברים מבטלים.**עי' ירושלמי ריש פרק ב' דתענית קהלת רבה פסוק כי ברוב חלומות ובפסוק ברבות הטובה:

**ויבקשו פני זו צדקה.**שאם פירושו על התפלה הרי כבר כתיב ויתפללו על כן דורש ויבקשו להשיג פני על ידי הצדקה:

**אף שינוי השם.**על ידי התשובה אינו אותו איש שהיה וצריך שם חדש. והגזירה הרעה לא עליו נגזרה מדברי הרמב"ם:

**לך לך מארצך.**שצוה לו שישנה מקום ארצו. וישונה גזירתו:

**אף התענית שנאמר יענך.**צ"ע איך מרומז כאן תענית אך בקהלת רבה פסוק ביום טובה מסיים יענך ה' ביום צרה למה כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. ופי' אם תתענה ותקרא יענך כי אין עניה בלא קריאה:

**יפה תענית.**שבת דף י"א א'. וה"ג שם א"ר חסדא ובו ביום א"ר יוסף אפילו בשבת:

**מיכאל ירד והצילו.**שאברהם נקרא אחד היה אברהם ומיכאל אחד השרים הראשונים עי' כל זה שמ"ר פר' י"ח סי' ה'. פסחים קי"ח. ועי' ד"ר פר' ב' סימן כ"ט. שהש"ר פסוק עד שהמלך ושם פסוק אם חומה היא:

**כקורא תגר.**כמסתפק ומבקש אות שיעמיד דבריו. אלא הספק היה על עצמו איך יזכה לזה ואיך יזכו בניו לדורות אולי יחטאו ויאבדו הכל. והשיב לו שיתן לבניו מצות הקרבנות ובזכות זה ישארו בירושתם:

**עגלה משולשת.**פי' ג' מינים עגלים. והם פרים בני בקר. ועגל הוא בן שנה ופר הוא בן ג' שנה רומז לפר משולש בשנים ומשולש בעגלים לרומז על פר יוה"כ ופר בא על המצות ועגלה ערופה. וגם זה מרומז בעגלה משולשת שהשלישית היא עגלה. ושנים פרים ועז ואיל הוא כפשוטו שיש ג' מיני עזים וכמ"ש שעיר עזים וגם איל כפשוטו:

**וכבשה של יחיד.**אעפ"י שאינו איל הוא ממין אחד. וצ"ע למה לא חשיב פר ואיל עצרת. ואולי הוא בכלל מ"ש ויקח לו את כל אלה כמ"ש אלה תעשו לה' במועדיכם ובילקוט כאן גורס עוד ותור וגוזל אלו תורים ובני יונה:

**רשב"י ורבנן.**עי' ויק"ר פרשה ג' סימן ג' בהיפך:

**ועשירית האיפה.**של מנחת עני וכל המנחות אין כאן רמז. ורבנן דורשים גז"ש גם על כל המנחות:

**שמבדילים ואין מבדילים.**פי' שכתב שצווהו ליקח שנים תור וגוזל וכתיב ואת הצפור לא בתר שאחד בתר ואחד לא בתר רמז בזה על שני מיני קרבנות עוף שאחד מבדילין ראשו ממנו ואחד אין מבדילין:

**עז משולשת זו מדי ואיל משולש זו יון.**צע"ג שסותר הפסוקים המפורשים בדניאל ח' פסוק כ' וכ"א. האיל אשר ראית וגו' מלכי מדי וגו'. והצפיר והשעיר מלך יון וגו'. והיל"ל כאן בהיפך עז על מוקדון ואיל על מדי ואם על שמדי היה קודם מוקדון. אין הטעם של הסידור כדאי להפוך הכתובים המפורשים כל אחד בשמו ובהכרח שמ"ש בדניאל כנ"ל היינו שבעת גדולת מדי היה מוקדון קטן עדיין ואח"כ נתגדל השעיר כמפורש שם וצפיר העזים הגדיל עד מאד יותר מהאיל על כן כאן שמדבר ממלכות מוקדן בגדולתו מדמה מלכות מדי לעז ומלכות מוקדון לאיל:

**כל הרוחות כבשו.**פי' שעל מדי הטעם שנקראו משולשת על ג' מלכים. אך מוקדון שלא העמידה אלא מלך אחד הוא אלכסנדר שמלך על כל העולם ולמה אמר משולש. ע"כ דרש על אשר כבש שלשה רוחות העולם:

**והכתיב ראיתי את האיל.**צ"ע שהרי מפורש בדניאל שם שהאיל הוא מדי ואיך מקשה על מוקדון. ויתכן שדעת ר' אליעזר שגם מלכי מדי לא כבשו אלא ג' רוחות וכן מוקדון. ואצל מדי יש שני טעמים שנקראו משולשת ואצל מוקדן טעם אחד. ועל זה מקשה לו ר' יוחנן. ממשמעות לשון הפסוק ראיתי את האיל וכו' וכל חיות לא יעמדו לפניו ועשה כרצונו והגדיל משמע בכל רוחות העולם כרצונו. ודעת ר"א מאחר שכתוב ימה וצפונה ונגבה וכו' ולא פרט מזרח מכאן הוכיח שלא כבשו שניהם רוח מזרח ובילקוט שלא גרס מוקדון אלא כבשו סתם א"כ יתפרש על מדי ועל מוקדון:

**אלא שגזלן הוא.**שהיל"ל בן יונה כמ"ש כ"פ בספר ויקרא תור עם בן יונה ודורש ע"פ מדת ממעל שכתב וגוזל על שדרך העוף לאכול מן הגזילות שעל כן צווה שלא להקריבם וכן בנמשל:

**שרי כו' הראה.**כמ"ש שהעז והאיל והעגלה רומזים על המלכיות הקדומות שמשלו על ישראל ועל זה אמר ויקח לו את כל אלה. כמ"ש זכריה ב' אלה הקרנות וכו' ועל זה אמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו איך קורא לחצאי הבהמות והעוף איש ולמה אמר בתרו שהיל"ל חציו. על כן דורש בתרו על פי גמטריא של חלופי אותיות תי"ו רפה בשי"ן שמאלית ודומים במבטא ואיש פירושו על האומה כמו איש ישראל וכאלו כתוב ויתן אומה בְּשָרָה לקראת רעהו. ופליגי ר"י ור"נ דר"י סובר על שרי אומות וכמ"ש בסוף דניאל שר פרס שר יון מיכאל שרכם. ומ"ש לקראת רעהו שרמז בזה איך שם נלחמים זה כנגד זה וכמ"ש דניאל סוף י' להלחם עם שר פרס:

**קתדרין כו'.**כסאו של זה שכל אחד מבקש להגדיל כסאו. ור"נ סובר שמרמז על שרי ישראל הם הסנהדרין וכמ"ש במ"כ. ומ"ש את כל אלה כמ"ש אלה שמות בני ישראל:

**מעמיד פנים בגל.**שהעגלה והעז והאיל על שהם קשים הוצרך לבתר אותם ואת הצפור לא בתר שאינו עומד בעזות כי הצפור חרד משאר בעל החיים כמ"ש יחרדו כצפור ועי' רות רבה ריש פר' ה' חצות לילה חרדת אדם ומש"ש ועי' מ"כ כאן:

**נסב אברהם מכישא.**בערוך ערך מכוש לא פירש מהו מכושא רק הביא המקומות שנזכר תיבה זו אך במוסף ערוך פי' פטיש או מגרופי ובערוך כש פירוש לשון חפירה או הכאה והכוונה בדבר שחופרין ומכין ודייק שהיל"ל ויפריחם או ויגרשם יהיה משמע שהרים עליהם במקל ופרחו וכמ"ש בתרגום ואפרח יתהון אברם וזהו נכלל בלשון וישב על פי מדת ממעל וישב בתשובה. ומ"ש וירד העיט משל על השונאים כמ"ש ירמיה י"ב פסוק ט' העיט סביב עליה ובתשובה הפריחם:

**כשיעשו בניך פגרים.**הגופות המתים נקראים פגרים והעופות יורדים על הגופות לאכול הבשר והגידים. ולגרור העצמות ונעשו הפגרים עפר אז יחיו וישובו לקדמותם בזכות אברהם:

**ויהי השמש לבא.**וס"ד ותרדמה נפלה על אברם. והיל"ל וירדם אברם ודורש שהכוונה שהנפילה באדם ע"י השינה. והאמת שעיקר מאמר זה הוא לעיל פר' י"ז סי' ה' על פ' ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן שמדבר בסתם אדם וסתם שינה אך כאן בתרדמת נבואה מדבר:

**שלש נובלות.**גם מאמר זה לעיל שם:

**אימה זו בבל.**ספרי סדר האזינו. שמות רבה פר' נ"א סימן ז'. מדכתיב איום ונורא הוא ע"ש. וכאן דורש אימה לשון חימה על פי מדת ממעל. והחמה נותן אימה גם אל"ף וחי"ת מתחלפין באחה"ע וע' לעיל פר' ב' סימן ד'. ויק"ר פר' י"ג סימן ה' וע"ש השנויים:

**נחש זו בבל.**עי' מ"ש בויק"ר שם:

**ויש שמחלפין.**פר"א בסוף פרק כ"ח ע"ש:

**ידוע תדע.**על פי מדה י' על שני ידיעות ידוע בהוה מיד ביצחק ועל הגלות היינו מ"ש כי גר וכו' ועל הגאולה תדע בעתיד במ"ש וגם את הגוי וכו' ומ"ש מפזרן מכנסן ממשכנן מפרקן צ"ע מה דורש וכו':

**אמר ר' יודן.**עי' מ"כ פסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' ז' שי"ר פסוק עד שיפוח היום ובמוסף ערוך פי' אספטיה ענין גירות בלשון רומי. ואין בירור לדברים:

**היל"ל גם.**ויהיה פירושו כשם שדנתי את זרעך כך אני דן את הגוי והוי"ו מיותר. וצ"ע שהרי גם הוא לרבות ואיך אומר היל"ל גם מה היה מרבה. ונראה שבאמת יש כאן ריבוים הרבה שהיה די שיאמר גוי אשר יעבודו על מצרים וכתב הגוי הרי ריבוי א' את ריבוי ב' גם הרי ג' וגם הרי ד' ריבוים. הרי מצרים וד' מלכיות הקדומות. ועי' בל"ב מדות מדה ג' ריבוי אחר ריבוי ומש"ש בהכרח שחסר במדרש וצ"ל גוי הגוי את גם וגם. גוי זה מצרים וגם את הגוי לרבות ד' מלכיות הקדומות:

**ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא.**עי' ד"ר פר' א' סי' י"ז גירסא אחרת:

**דאמר רבי יודן.**ויק"ר פר' כ"ג סימן א' שי"ר פסוק כשושנה:

**מלבוא לקחת לו גוי.**מתחלת תיבת לבא עד סוף תיבת גדולים. וג' תיבותאו הנסה אלהים אינם בחשבון כי ג' תיבות אלו הוא שאלה הנסה לעשות מעשה זו לבוא לקחת לו גוי. ומ"ש שאם יעשו תשובה. ליתא שם:

**גוי שני.**שכתוב גוי מקרב גוי ופירושו ישראל ממצרים ואין תיבת מצרים עולה בשמו של הקב"ה. ומאמרים אלו עומדים ברומו של עולם בסוד שם של ע"ב ואני בער ולא אדע:

**אף אני בשיעבוד.**הוכיח כן שהיה לו לסמוך פסוק ודור רביעי לפסוק וגם את הגוי וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שאחר הגלות יגאלנו ואחר הגאולם ישובו הנה ולמה הפסיק במ"ש ואתה תבא וגו'. אלא שאחר שבישר לו הגלות והגאולה ושיותחל הגלות מיד כשיהיה לו זרע שאל אם גם הוא בכלל ועבדום וגו' כמו שהוא בכלל כי גר וגו'. והשיב לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום שלא תהיה בכלל העינוי וכל האבות והשבטים לא היו בכלל העינוי כמפורש שמ"ר פר' א' סימן ח' ויתכן שהם רמוזים במ"ש ואתה בוי"ו:

**ג' שנאמר בהן בשיבה טובה.**לקמן פר' ס"ב סוף סי' ב'. אברהם כאן ולקמן סוף סדר חיי שרה. דוד בסוף דה"י א'. גדעון בשופטים ח' ל"ב. ומוטב שלא היה לו שיבה טובה על מ"ש ויעש אותו גדעון לאפוד ויזנו וגו' וזהו שאמרו ולא שוה לו שלא היה ראוי לו:

**אמיטתא הות.**ובתרגום כאן מתורגם וקיבלא הות. ובדברים ה' י"ט הענן והערפל מתורגם שם עננא ואמיטתא:

**ארבעה דברים.**מכילתא יתרו פסוק וכל העם רואים. מדרש תהלים מזמור מ' ומזמור נ"ב עיין לעיל סוף פר' כ"א חרב תורה וכו'. שמ"ר פר' נ"א סימן ז' פסיקתא פר' ט"ו סימן ב'. תורה לפיד אש (וכמ"ש ואת הלפידים) קרבנות קחה לי עגלה (כמ"ש לעיל סימן י"ד). גיהנם תנור עשן (כמ"ש הנה היום בא בוער כתנור. גליות והנה אימה חשיכה. (כמ"ש לעיל סימן ט"ו):

**עסוקים בשתים.**בתורה וקרבנות. וכשפירשו מתורה וקרבנות נידונים בגיהנם וגלות:

**רוצה שירדו בניך.**לפי מ"ש כאן קאי על מ"ש פירשו משתים. ועל זה שאלו במה אתה רוצה שירדו בניך. ופי' מלשון ירידה גם יתכן מלשון הרודה את בנו. ובמדרש תהלים מ' ובילקוט שם הגי' ועתידה תורה לבטל ועתיד ביהמ"ק ליחרב במה אתה רוצה וכו':

**אברהם בירר לו גיהנם וכו'.**לפי גירסא זו לא יתכן ליישב הפסוק שהביא אם לא כי צורם וגו'. אלא כאן צ"ל פסוק הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים הוא הגיהנם. וכמ"ש בהדיא שמ"ר פר' נ"א סי' ז' ובפסיקתא פר' ט"ו סימן ב' שם. ותוציאנו לרויה על ידי גליות ע"פ מדה י"ז. ופסוק אם לא כי צורם מכרם. מקומו על דברי רבי חנינא בר פפא שלפני זה. שסובר שאברהם בירר גליות ור"ד איכה ירדוף אחד אלף היינו גליות. וצורם הוא אברהם שנקרא צור כמ"ש הביטו אל צור הביטו אל אברהם אביכם הוא במדרש תהלים נ"ב:

**כל אותו היום.**כמ"ש ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית כדלקמן בסמוך:

**פסוק הדין מוניטא מן כדו.**פי' חתוך לך מטבע זו של גליות מכאן שם ושם גי' אחרת:

**הה"ד הרכבת.**כאן חסר וכצ"ל ר"י ור"א ור"ח אמרי אברהם בירר לו גיהנם והקב"ה בירר לו גלות כנ"ל. ומ"ש באנו למחלוקת באו לפרש תיבת לאמר דלר"ח ב"פ תיבת לאמר שהברית היה כמו שאמר אברהם. ולר"י ור"א ור"ח שאברהם בירר לו גיהנם וכו' קאי תיבת לאמר על הקב"ה שהוא אמר על הגליות וכרת ברית. ולפי זה סוברים שפסוק ביום ההוא וגו' שייך על הפסוק הקודם והנה תנור עשן ולפיד אש וכמבואר לעיל בפרשה פירושם. ובמדרש תהלים סוף מזמור מ' איתא אמר ר' ברכיה היה אברהם אותו היום יושב ודומם וכו' התחיל הקב"ה חותך את הדבר שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית עכ"ל הרי מפורש שדורש מ"ש כרת ברית על חיתוך הפסק ומ"ש ביום ההוא משמע שכל היום היה כן ועל פי מדה ל"א כאלו כתוב ביום ההוא אברם וע"פ מדה ט' שישב כל היום דומם וחושב כרת הש"י הברית וחתך הפסק ברגע א' ועל שתיבת לאמר כאן אינו אחר אמירה ודיבור בהכרח לפרשו על הענין של מעלה ואא"ע של הפסק בענין של מטה לזרעך נתתי את הארץ שכבר מבואר הוא בכמה מקומות ת"ע בענין של מעלה מה שיברור לו שהיה בספק ודרשה זו על פי מדה כ' ומדה ט' ומדה י"א. שמ"ש לזרעך וכו' ענין אחר הוא. והנה בתהלים ק"ה י"ח ובד"ה א' ט"ז י"א מפורש שתיבת לאמר שייך למ"ש לזרעך וכו' כמ"ש שם לאמר לך אתן את ארץ כנען ובפסוק כתוב ברית עולם. ואחר כך מתחיל לאמר לך אתן וכאן האתנח אחר תיבת לאמר. כאן לפי הדרש. ושם לפי הפשט. ועי' עוד כל זה תנחומא פקודי סימן ח':

**באנו באש ובמים.**הוא הגיהנם שחציו אש וחציו מים (היינו שלג) כן הוא בשמ"ר פר' נ"א סימן ז' ובמדרש תהלים סוף מזמור מ'. וע"י אברם שבחר בגיהנם באנו שם. ותוציאנו לרויה. פי' שע"י גליות יצאנו לרויה מן הגיהנם:

**בין הגזרים.**היל"ל בין הבתרים האלה כמ"ש ויבתר אותו וכמ"ש ואת הצפור לא בתר ואמר גזרים לדרוש גז"ש על גזרים של ים סוף:

**ר' יודן וריב"ז ור"ע.**צ"ע דהתחיל בתלת וסיים בתרתי שלא הביא אלא ב' דעות. ועוד שמקדים ר' יודן שהוא אמורא לריב"ז ור"ע שהיו תנאי קדמאי על כן בהכרח לומר שהכוונה שר' יודן היה שונה שריב"ז ור"ע פליגי בזה וצ"ל ר' יודן אמר. ריב"ז ור"ע. (וכמ"ש לקמן ר"ב אמר ר"א וריב"ח) וכאן פליגי במ"ש ביום ההוא כרת ה' את וכו' היינו ככל המבואר בסימן הקודם על הד' גליות וזהו בעוה"ז עד ימות המשיח ומר סבר דמ"ש ביום ההוא ע"פ גז"ש כמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד היינו לעוה"ב. והפלוגתא שהביא ר' יודן בשם תנאי הביא ר' ברכיה בשם אמוראי:

**החוי לפיכך מביא רפאים.**עי' לעיל פרשה כ"ו סי' ז' שעוים ורפאים שם אחד ושם מפור' שעל כן נקראו עוים על שמריחים את הארץ כחוויא וזהו החוי. ועי' ברמב"ן דברים ב' באריכות:

**ולמה ניתן להם שבעה פירושן לעיל.**מאמר זה צ"ע ולא מצאתיו ובמקום אחר מפורש שבעולם הזה ירשו כבת שנוטלת עישור נכסים ועישור של שבעים הוא שבעה אך לעתיד ירשו כבן ומ"ש פירושו לעיל. ולעיל לא נזכר טעם על זה בהכרח שהוא העתקה ממקום אחר ושם אינו חסר:

**ערביה שלמיי' נוטייה.**ירושלמי שביעית פרק ו' הלכה א'. ירושלמי קדושין פרק א' הלכה ח' בחילוף שמות תנאים. וטעם דעות אלו נעלם ממני לבד דעת רבנן שיש להם ראיה ברורה מן הפסוקים. ועיין לקמן פר' ס"ד סימן ג' בסוף. ושלמיי' הוא שלמאה שתרגום אם יהיה לבער קין שלמאה וכן כאן את הקיני הוא שלמאה. וערביי ונוטיי הובא ג"כ לקמן פ' מ"ח סימן ט'. א' בדמות נוטי ואחד בדמות ערבי וכו' ע"ש:

**כי ירושה.**מדהוצרך לומר טעם למה אינו נותן להם את ארץ שעיר וכן אמר טעם למה אינו נותן להם ארץ מואב וארץ בני עמון אלא שהם ג' אומות קיני וקנזי והקדמוני שהבטיח להם:

**ומואב וראשית בני עמון.**פסוק הוא בדניאל י"א מ"א ואלה ימלטו מידו ומואב וראשית בני עמון וכטעם המפורש בתורה אצל ג' אלו כי ירושה וכו' מטעם זה עצמו ימלטו גם אז. ור"ד ובא בארץ הצבי הרי שגם ג' אלו הם בארץ הצבי היינו ארץ ישראל:

**קנזי הוא משעיר.**כמ"ש בסוף סדר וישלח אלוף קנז:

**אבל לימות המשיח.**כמ"ש ישעיה י"א י"ד ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. בענין יוסף ה' שנית ידו לקנות שאר עמו וגו'. ומצאתי כן בהדיא בילקוט כאן. ומ"ש יחזרו כי עתה גם הם גלו ואינם במקומם אלא לימות המשיח יחזרו למקומם וירשו אותם ישראל:

**ועדיין ושרה וכו'.**דורש סמוכים. שאחר שכתב העשרה האומות כתיב ושרה אשת אברם וכו' משל החזירה ואמרה שכן דרך ומנהג שיהיו ב' מינים אלו רועים יחד: