**והוא יושב פתח האהל.**למה לא עמד מפני מראה השכינה. ותירץ שלא הניחו לעמוד וזה מפורש בתהלים. מדה י"ז ע"פ גז"ש:

**ותתן לי מגן ישעך.**מדרש תהלים י"ח ילקוט שמואל כ"ב. ודורש גז"ש ממ"ש אצל אברהם אנכי מגן לך. וכן מ"ש וימינך תסעדני כמ"ש תהלים ק"י נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך. כמ"ש במדרש תהלים שם י"ט ופר"א פרק ח' נדרים ל"ב שכל המזמור מדבר באברהם. שסעדו בימינו מאויביו כמ"ש ימינך ה' תרעץ אויב ומ"ש ברעבון מתיבת תסעדני. כמ"ש ולחם לבב אנוש יסעד. וסעדו לבכם. סעד לבך פת לחם ועי' לעיל ריש פר' מ'. ועי' רד"ל:

**בכבשן האש.**וכמ"ש פר"א פרק כ"ו והמלך הכבוד פשט ימינו והצילו מתוך כבשן האש שנאמר ויאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:

**שהיה יושב והשכינה עומדת.**כמ"ש והוא יושב. משמע ששכינה שנגלית עליו עומדת כביכול וכמ"ש בהדיא לקמן פרשה מ"ט סימן ז' ואברהם עודנו עומד לפני ה' תיקון סופרים הוא והכוונה שה' עודנו עומד לפני אברהם ע"ד והנה ה' נצב עליו שכך נדמה לו במראה הנבואה וכמ"ש באגדת בראשית פרק י"ט וז"ל כיון שנגלה לו הקב"ה היה יושב שנאמר והוא יושב פתח האהל בא אברהם לעמוד כשראה את השכינה. אמר לו הקב"ה אל תצטער שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני התחיל אברהם לקלס ותתן לי מגן ישעך כשרדף את המלכים וימינך תסעדני כשאחזת בימיני לכרות וכו'. וענותך תרבני שאני יושב ואתה עומד עכ"ל:

**ואחר עורי וגו'.**על אברהם על פי גז"ש של תיבת זאת. ואחר עורי פירושו ואחר שחתך עור המילה נקפו ונקוו עליו ונתכנסו רבים להדבק בזאת אות הברית. ונקפו כמו נקוו בחילוף בומ"ף. ועי' סוף פר' דלעיל ומבשרי וגו'. כמ"ש וירא אליו ה' סמוך לפרשת המילה ודורש סמוכים. ועי' יד"מ:

**אם אמאס משפט עבדי.**שמ"ש ומה אעשה כי יקום אל הוא מיותר ומה ענין קימה זו. ע"כ דורש מדה כ' אא"ע על איוב שאינו מפורש שקם עליו האל ת"ע על אברהם שמפורש עליו שקם עליו האל. כמ"ש בסוף סימן א'. וכך פירוש הפסוק אם אמאס לקיים משפט ומצוה שנצטויתי על עבדי למול אותו וכן ילידי ביתו אף שרבו עליו שלא רצו לעשות כן. אם כן מה יעשה איזה סבה יעשה שיקום עליו האל ועוד וכי יפקוד וגו'. וזהו אמיתות דרך התורה. שמשמעות התיבות מודיעים ענין אחר לבד הפשט. כמבואר בהקדמה באריכות:

**ויקח אברהם את ישמעאל בנו.**וס"ד ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו וכו' וגם ישמעאל נקרא בן האמה וזהו ואמתי:

**לא כך אמר איוב.**שמ"ש בריבם עמדי. היינו אשתו שקרא לאשתו עמדי שהיא עמו תמיד או על שם הכתוב היא האשה אשר נתתה עמדי. וכמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ב' שאמר איוב לא כן אנכי עמדי ע"ש ותבין כאן. וכפשט הכתוב שאיוב אמרו על עצמו:

**מזבח אדמה תעשה לי.**וס"ד וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ועי' במ"ר פר' י"א סימן ד' שהמקרא מסורס ע"פ מדה ל"א שמ"ש אבוא אליך וברכתיך שייך למ"ש וזבחת ואחר כך בכל המקום אשר אזכיר את שמי. שהבטיח הקב"ה שעל שיקריב מעט דם של בהמה על המזבח שיבא אליו ויברכנו אברהם שמל עצמו וכל ילידי ביתו ונהר של דם יוצא מביתו (כן הוא באגדת בראשית פרק י"ט) עאכ"ו שיבא ויברכנו וזהו מ"ש וירא אליו ה' ולא כ' כלל מה עשה בהראותו ומה דבר לו על כן דרש ק"ו על פי מדה י"ז שברכו. שביאתו של הקב"ה לצדיק היא לברכה. וכאלו כתוב כאן מפורש וירא אליו ה' ויברך אותו:

**ושור ואיל לשלמים.**וס"ד כי היום ה' נראה אליכם. והיינו שיברכם וכמ"ש אבא אליך וברכתיך וכמבואר בסימן הקודם:

**לשני תינוקות.**והנמשל על שבפסוק הקודם כתיב והיו משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו. ואח"כ כתיב פחדו בציון חטאים שאותם שעדיין לא לקו פחדו על ידי אותם שכבר לקו:

**הכתוב מדבר.**היינו מכחישי התורה מן השמים. ולא על סתם חנפים בני אדם בשביל הנאתם שמדבר מסוף עונש הרשעים:

**ופחדו אל ה' ואל טובו.**אותם שלא הורגלו בטובה וכבר שכחו אותה. מתפחדים מרוב טובה פתאומית ושני הפחדים יהיו באחרית הימים וכאן כתוב ואל טובו באחרית הימים וביחזקאל ל"ט א' אצל גוג כתוב ג"כ באחרית הימים:

**מוקדי עולם.**ר"ד פחדו בציון וגו' מי יגור לנו אש אוכלה וגו' מוקדי עולם. ולא פירש כן המדרש ברישא מ"ש אש אוכלה שכוונתו על הש"י כמ"ש כי ה' אלהיך אש אוכלה אל קנא. שהרשעים מתפחדים לגור בציון אשר שם שוכן הש"י שהוא אש אוכלה. וס"ד על פי מדה ט' שהצדיקים אומרים מי יגור לנו מוקדי עולם ודרשה זו דרך אגב שדרש הפסוק השני הולך צדקות על אברהם:

**ושמרו דרך ה'.**ורישא דקרא כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' ושמרו פירושו כמו שהוא עצמו היה עושה כך יצוה שיעשו בניו וזהו אחריו:

**מישרים אהבוך.**בשי"ר פסוק זה וכן הוא לקמן פר' מ"ט בסי' ב' ע"ש. עי' קהלת רבה והאלהים עשה את האדם ישר והאבות היו ישרים כמדרגת אדם קודם החטא כמ"ש לעיל פר' ו' סימן ט' ספר הישר:

**אם מחוט.**וממון של סדום היה מעושק וגזל על כן מאס בבצע של עושק:

**נוער כפיו.**בהרמת ונעירת כפיו הראה שידיו נקיות וכמ"ש נשא לבבנו אל כפים. וכמ"ש ובכפי דבק מאום שלא לקח שוחד. על כן לא רצה לקבל ממלך סדום כלום שהיה ממון של שוחד. וכאן לא דרש על מ"ש אוטם אזנו משמוע דמים שסמך על מ"ש לעיל ריש פר' מ"ג ע"ש. ומ"ש ועוצם עיניו מראות ברע סמך על מ"ש לקמן פר' נ"ג סימן י"ב וש"נ. על כן לא דרשם כאן:

**העלה אותו למעלה.**לעיל פר' מ"ד סימן י"ב ושם מבואר שמ"ר פר' ל"ח סימן ו' במ"ר פר' ב' סימן י"ב בריש הסי':

**אלו ענני הכבוד.**כי מאחר שדורש מרומים ישכון על למעלה מן השמים. א"כ מ"ש מצדות סלעים משגבו הוא דרך משל על ענני הכבוד כמ"ש לקמן פרשה זו סימן י' ועי' ויק"ר פר' כ' סימן ד' על שן סלע ומצודה על מקום הארון כמ"ש כי בענן וגו'. ועל שאמר רחצו נותן להם מים במדבר. ועל שאמר ואקחה פת לחם נותן להם מן במדבר כמ"ש לקמן סימן יו"ד באריכות ובשמ"ר פר' כ"ה סימן ה' ע"ש ותבין כאן וכצ"ל לחמו ניתן ואקחה פת לחם מימיו נאמנים יוקח נא מעט מים. ועי' ב"מ דף פ"ו ב':

**ישב כתיב וגו'.**עי' במ"ר פר' י"א בסימן ב' שי"ר פסוק דומה דודי לצבי פסיקתא רבתי פר' ט"ו סימן ט' מדרש תהלים י"ח. וכמ"ש לעיל בריש הפרשה. ובשם אגדת בראשית. והכתיב ישב חסר ו' וכאלו כתב יָשַב כשנראה לו היה יושב כפי הקרי ביקש לעמוד ואמר לו שישב וכאלו עתה ישב בפניו:

**אתה סימן לבניך.**כמ"ש לעיל פ' מ"א סימן ו' וכן כאן במעשה זו:

**נכנסין לב"כ.**ומרומז במ"ש פתח האהל וכמ"ש מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל שפירושו ב"כ וב"מ. ובמקומות שציינתי הוא כתוב אצל מ"ש בסימן א' שישב ושם מקומו. וכאן הפסיק בכמה דרשות. ושם הגי' אתה סימן טוב לבניך:

**בעדת אל.**כשנועדים ומתאספים לשם האל לקרות שמע ולהתפלל ולהלל:

**אטימוס.**עי' מ"כ וזהו שהביא ראיה מפסוק ונצבת על הצור שמשה עמד מוכן ומזומן קודם שיבא הקב"ה כמ"ש שם והיה בעבור כבודי וגו' ומ"ש כתיב והיה טרם יקראו שם במ"ר הגי' כמה דתימא והיה טרם יקראו וכאן צ"ל וכתיב. וזהו ניצב עומד וממתין על תפלות ישראל:

**על כל שבח.**כל מה שמוסיפין לשבח מוסיף להשרות שכינתו ביניהם ובא לדרוש שמאחר שמ"ש אלהים נצב הוא בדקדוק ניצב ולא יושב. וע"כ סותר למ"ש ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ע"כ דורש ומכריע שמ"ש יושב פירושו שוכן ומתעכב וכמ"ש ותשבו בקדש וכדומה. ומ"ש נצב בעדת אל כנ"ל ולא יושב שבשעת תפלה כ"י עומד מוכן ומזומן לקבל תפלה:

**פתח האהל.**לפי מה שדורש שמ"ש והוא יושב שאמר לו שישאר יושב א"כ מ"ש פתח האהל הוא ענין בפני עצמו. ודורש ע"פ מדה ט' שמאחר שאמר וירא אליו ה' ולא פירש מה אמר לו. הרי פירש פתח האהל. וכאלו מפורש ויאמר לו פתחת פתח האהל. לכל עובר ושב להכניסם להאכילם ולהשקותם. ודורש עוד האהל על ב"כ וב"מ ששם לומדים תורה וחכמה ומתפללים וכאלו אמר ד"א פתח טוב פתחת וכו' ד"א אלולי את וכו' ד"א אלולי את וכו':

**לא בראתי.**כמ"ש לעיל פר' י"ב סימן ט'. בהבראם באברהם. ודורש פתח האהל גז"ש ממ"ש כאהל לשבת. השמים כיריעה פרוסה והארץ מתחת לשבת שבזכות אברהם נבראו שמים וארץ ושמש וירח ובזכותו עומדים ומתקיימים:

**ולא יאהיל.**פירש עד ירח מסיר הירח שלא יאיר ודורש אהל מלשון עטישותיו תהל אור:

**על פתח גיהנם.**משמע שדורש פתח האהל על הגיהנם וצ"ע איך הוא דורשם שהרי בתיבת אוהל אין שום רמז ואם נאמר שדורש כחום היום על הגיהנם וכמו שמביא מפסוק כי הנה היום בא בוער כתנור. שהרי מפורש לעיל פר' כ"ו סימן ו' ר' ינאי ור"ל אמרין אין גיהנם וכו' כי הנה היום בא בוער כתנור וכו' וליהט אותם היום הבא עי' סנהדרין דף ק"י הובא בילקוט מלאכי ג' הרי מפסוק זה שאין גיהנם ע"ש דעת רבנן ואיך דורש כאן מפסוק זה על גיהנם. ויתכן דכאן אינו מדקדק בזה וקורא ליום בשם גיהנם. והוא יושב פתח האהל כחום היום. פירושו על השמש כנ"ל שנקרא אהל ופתח האהל פירושו שהוציא חמה מנרתיקה וכמ"ש בבא מציעא דף פ"ו ב' בהדיא וכן יהיה לעתיד. גם יתכן שסובר כאן כדעת רבנן שיש גיהנם ומ"ש כי הנה היום בא בוער כתנור שגם היום יהיה בוער כי יפתח הגיהנם ויורתח העולם כמו התנור וכמ"ש בסוף הסימן שניקב נקב בגיהנם (ועוררני הררי"ב לפרש ע"פ מדה י"ב והוא יושב פתח האהל שישב עתה פתח האהל כמו שישב בחום היום לעתיד והרי זה בא ללמד ונמצא למד שבחום היום יהיה יושב על פתח של חום פתח של גיהנם):

**שמתו עד שלא.**עי' שמ"ר פר' י"ט סוף סימן ד' באופן אחר:

**שלח ידיו בשלומיו.**כי מ"ש אשר אין חליפות למו אין לו קישור למעלה שמדבר בצדיקים. וע"כ לפרש ע"פ מדה י"א מסידור שנחלק שמ"ש אשר אין חליפות למו שייך למטה שהרשעים שחושבים שיחיו לעולם ולא יחליפו מן העולם. ובני העולם נקראו בני חלוף כמ"ש משלי ל"א. וזהו אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים מה יעשה עמהם שלח ידיו בשלומיו שעדיין שלימים עמו כמו שנבראו למעלה. הם התינוקות נפשות שלימות. ונחסר מהם כי כל שליחות יד פירושו להחסיר ועי"ז חלל בריתו עם אותם הרשעים ויחליפם מדה כ"מ:

**כי הנה היום בא.**וס"ד והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא. וזהו כחום היום:

**תני רבי ישמעאל.**ברכות כ"ז וש"נ וע' עוד במ"כ:

**שאין לבריה צל תחתיו.**לפרש מ"ש כחום היום. היינו באמצע וחצות היום וחסר כאן תיבת אלא וצ"ל שאין לבריה צל אלא תחתיו. כי בשאר עתות היום השמש נוטה לצדדי העולם ועושה צל לשכנגדו אך באמצע היום השמש למעלה נגד הראש. ועושה צל עכ"פ תחתיו:

**ניקב נקב בגיהנם.**עי' בריש הסימן כמ"ש פר"א פרק כ"ט ר"ג בשרי"ה אומר. ביום שנמול אברהם ביום השלישי כאב גדול היה לו מאד. כדי לנסותו מה עשה לו הקב"ה נקב חור אחד בגיהנם והרתיח את היום כיומו של רשעים ויצא וישב לו בפתח האהל לרוח היום. ומ"ש כיומו של רשעים כוונתו לפסוק שהובא לעיל ריש סימן זה:

**צדיקים בצער.**אברהם וכל אותם שנמולו אתו שקורא לכולם צדיקים. והעולם בריוח כמנהגו התמידית:

**אמר עד שלא.**לעיל סוף פר' מ"ז וכאן בשינוי לשון וחסר ושם המאמר בשלימות ובביאור ויתכן שהועתק ממקום אחר:

**וירא בשכינה כו'.**כפל לשון. וירא והנה שלשה אנשים. וירא וירץ לקראתם דורש ע"פ מדה יו"ד מדבר שהוא שנוי על שני ראיות ודורש עוד מדה י"א מסדור שנחלק. שמ"ש וישא עיניו וירא שייך לפסוק הקודם וירא אליו ה' ועל זה אמר וישא עיניו וירא בשכינה. ואח"כ כתוב והנה שלשה אנשים נצבים עליו הם המלאכים וע"ז אמר וירא במלאכים. ע' לקמן פ' ע"ז סי' ג' וירא בשכינה:

**שמות חדשים.**ירושלמי ר"ה פ"א ריש הלכה ב'. ובתנ"ך נמצאו שמות ז' חדשים ניסן סיון אלול כסליו טבת שבט אדר. שהמה בספרים שאחר גלות בבל כמו אסתר זכריה נחמיה. וגם שמות שאר ה' החדשים שלא באו בתנ"ך מבבל הביאו:

**אף שמות מלאכים.**מיכאל וגבריאל נמצאים בסוף דניאל (ע' מ"כ) אבל רפאל לא נמצא ואולי חשיב ליה על שנמצא בספר טוביה שהוא אחד מח' ספרים הנוספים על התנ"ך והמעשה היה בימי חזקיהו המלך. ובדחז"ל נמצאים עוד שמות מלאכים כמו נוריאל יורקמי שר הברד דומה ועוד רבים. ומפורש כתוב שיש להמלאכים שמות כמ"ש לכולם שמות יקרא וכתיב לכולם בשם יקרא וכמ"ש לקמן פר' ע"ח סי' ד'. וצ"ל שגם שמות שאר המלאכים העלו מבבל כמו אלו השנים שנזכרו בדניאל. וכמו בחדשים לפני זה. ואין כוונת ר"ל לפרש פסוק זה והנה שלשה אנשים והובא דרך אגב של פסוק הנ"ל. ומאמר ר' חנינא אגב מאמר ר"ל. ור"ל לא הזכיר שמות מלאכים כלל. וכמ"ש בירושלמי שם שמאמר ר"ח ור"ל בעלמא אתמר. וכאן חסר וצ"ל כמ"ש ב"מ דף פ"ז ב' והנה ג' אנשים מאן נינהו ג' אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל ויתכן שדורש גז"ש והנה שלשה אנשים. והנה מיכאל וגו' בדניאל. וגם כתוב שם והנה כדמות בני אדם וגו'. הם מלאכים שכבר נדמו בדמות בני אדם כמ"ש והנה שלשה אנשים. ועי' לעיל סוף פרשה ח' ומש"ש. ועל שנראו לו המלאכים עם השכינה מן הסתם שהם המלאכים היותר גדולים. וכמ"ש במ"ר פר' ב' סוף סי' יו"ד. וזהו שאמר המדרש אני ופמליא שלי. וע' יומא דף ל"ז מיכאל באמצע גבריאל מימין ורפאל משמאל מסכת ד"א פרק ד':

**בדמות סדקי כו'.**וע' לעיל פר' מ"ד סימן כ"ג ערביה שלמיי נוטיה ובילקוט כאן הגי' אחד בדמות סרקי ואחד בדמות נווטי. וכתוב בצד הילקוט סירקי תרגום מיד הישמעאלים מיד סירקיי. נווטי ספן כמ"ש לעיל פר' י"ב סי' י"ב ונווטיהם וכ"ג הערוך ופירושו אבל רש"י במדרש במקום סרקי גורס סדקי ופירש מוכר פת בלשון משנה ועי' במוסף ערוך חידושי דברים. וצ"ע מנא ליה כל זה. ולפי גירסת רש"י שדורש סדקי ולפי מ"ש רש"י בחומש על מ"ש ורחצו רגליכם שהיה סבור שהם אורחים ערביים. וא"כ הרמז על ערבי במ"ש ורחצו רגליכם אף שאחד היה ערבי אמר כן לשלשתם בשביל אחד וא"כ יתכן שמ"ש ואחד היה נווטי כמ"ש והשענו תחת העץ על שכל חייהם של מנהיגי הספינות על ידי עץ התורן ותחתיו. ואחד סדקי כמ"ש ואקחה פת לחם אך לפי גירסת הילקוט והערוך צע"ג מנא להו:

**שכינה ממתנת עליהם.**וירא אליו ה' ואח"כ כתוב וישא עיניו וירא והנה וגו' היינו בעוד שהשכינה נגלית לו ראה אותם. והתבונן אברהם שצריך לקבל האורחים. ע"כ אמר אם אבין שרצון השכינה להמתין עליהם כל זמן קבלתם כדאי לקבל אותם ולהפסיק ממראה הנבואה וזה ראיה שהם אנשים נביאים וצדיקים גדולים אצל הקב"ה. ואם לא יחפוץ להמתין אמתין עד שיסתלק מראה הנבואה ואח"כ אקבל אותם. ואע"פ שאינם גדולים עכ"פ אם אראה אותם חולקים כבוד זה לזה הם בני אדם מהוגנים בעלי דרך ארץ ואם לאו אפילו דרך ארץ אין בהם ולא אתן דעתי עליהם עתה וכמ"ש ריש סימן יו"ד לגדול שבהם אמר ואיך ידע אלא שראה אותם שהם חולקים לו כבוד כמ"ש ב"מ פ"ו. ומרומז ג"כ במ"ש ב' פעמים וירא וכנ"ל והמדרש לא פירש אלא הראיה הב' שהם מהוגנים אך הראיה הא' אם הם גדולים לא פירש כי סמך עצמו על מ"ש ואברהם עודנו עומד לפני ה' עד ששלח את המלאכים לסדום ולא נודע לו מיד:

**אהל פלן.**בערוך ערך פלן גורס פלונו של אברהם אבינו ופירש מקום מפולש ואורח ישר. ופי' המוסף ערוך אולם ושער וחצר בלשון יון:

**דרומילוס.**בערוך ערך דרמליס וז"ל מקום של א"א מפולש היה כו' דורמליס. פי' רחבה גדולה בלשון יון ע"ש במ"ע. והנה בערך פלן גורס פלוני של א"א וכאן מקום של א"א על שכאן אין הכוונה אלא בעבור תיבת דורמילוס ע"כ מעתיק כפי פירושו. מקום:

**שהפליגו את דרכם.**שנוטים מן הדרך להתקרב אצלי. אך כיון שראה אותם שהפליגו ולא נתקרבו אצלו ועברו על אהלו. ועל שכתוב ב' פעמים מפתח האהל דורש מדה יו"ד שהיה לו שני פתחים. וזהו וירץ לקראתם. שעברו לפניו ועל אהלו וירץ מפתח הב' ובא לקראתם ובתחלה באו לפניו בפתח הא' וזהו נצבים עליו. ועי' ב"מ דף פ"ו בא"א:

**לגדול שבהם אמר.**הוא מי שהשנים חולקים לו כבוד וממצעים אותו באמצע. ומ"ש זה מיכאל על שהוא הגדול שבמלאכים כמ"ש והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני דניאל י"א י"ג. ועליו כתוב ויעף אלי אחד מן השרפים. עי' שבועות דף ל"ה ב' פלוגתא דתנאי בזה. דמאן דאמר לגדול שבהם סובר שמ"ש אדני הוא חול מלשון אדנות ומ"ד להקב"ה אמר סובר שהוא קודש ורש"י בחומש אמר שתי הלשונות מב"ר וכאן לא נמצא אלא לשון אחד:

**אתה אמרת יוקח נא.**עי' שמ"ר פ' כ"ה סי' ה'. במ"ר פ' י"ד סי' ב'. ויק"ר פ' ל"ד סי' ח' קה"ר פ' שלח לחמך. ושם הגירסא מתוקנת חייך שאני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא. וכאן חסר על תיבת יוקח ואיתא במ"ר שם. עי' פסיקתא רבתי פ' י"ד סי' ג' ועי' ב"מ דף פ"ו ב':

**אז ישיר ישראל.**וס"ד באר וגו' כרוה נדיבי העם בזכות אברהם שנקרא נדיב כמ"ש בת נדיב:

**ורחצו רגליכם.**כמ"ש רש"י בחומש כאן. ולקמן פ' נ' סי' ד' שהיה חושדן שהם ערביים. שהיו משתחוים לאבק שברגליהם. ולזה היה השכר במ"ש רחצו הזכו. אם רחץ ה' וגו'. וארחצך במים. כינוי לטהרת הטומאה. וסובר שמ"ש יוקח נא מעט מים היה לשתיה וגם לרחיצה:

**והשענו תחת העץ.**והעץ היה סוכך עליהם מחום השמש לצל:

**ארץ חטה ושעורה.**וס"ד אשר לא במסכנות תאכל בה לחם:

**כך כתיב ואל הבקר.**היינו בשר והשלוים ג"כ בשר ומלבד שנתן בשר כנגד בשר אלא גם שאצל הבשר ניתן ברוח במרוצה: בד' חלוקות ראשונות אמר המדרש בלשון אתה אמרת שד' אלו סובבים למ"ש ויאמר בב' האחרונות לא היה שם אמירת אברהם. על כן החליף המדרש הלשון לכתוב כך כתיב:

**והוא עומד עליהם.**לשמש אותם. ועמוד כנגד עומד וכן נצב בעדת לשמוע תפלתם לעיל סי' ז'. וכן עלה הפורץ וגו' וה' בראשם לשמרם ולהגן עליהם:

**שיתו לבכם לחילה.**עי' ויק"ר סוף פ' י"א שהענין מדבר לעתיד וכן במדרש תהלים סוף מזמור מ"ח. ירושלמי מגילה פ"ב ה"ד. שי"ר פסוק לריח שמניך ובפסוק שובי שובי ובקה"ר פסוק אין זכרון:

**מיום שברא הקב"ה את עולמו.**צ"ע מה לענין בריאת עולם כאן ולמה הזכיר פסוק יהי כן ה' עמכם. ונ"ל לישב שהוקשה לחז"ל מ"ש ואקחה פת לחם וגו' כי על כן עברתם משמע בשביל פת לחם שלא יתכן שיאמר אברהם כן לאורחים הגונים ע"כ דרש כי בכל מעשה בראשית כתוב ויהי כן שפירושו מלשון אמת וברור וקיים. וכשברא הש"י את העולם. נתן בו כח הקיום שיתנהג בהנהגה ישרה. וכל דבר טוב. הכל מהכח שנתן בקיום העולם במאמר ויהי כן שנאמר במעשה כל יום. שכתוב שש פעמים ויהי כן כנגד ו' ימי בראשית ובתיבת כן ג' משמעות. א' הודאת דברים כמ"ש כדבריכם כן הוא. ב' לאמת דבר כן בנות צלפחד כן בני יוסף. כנים אנחנו. ג' מלשון כֵּן ובסיס מלשון כונן שמים כוננת מישרים. ותלוים זה בזה שעל שמודה באמת ומתנהג באמת יש קיום לעולם כמדת הנפש כך קיום העולם. וזהו מ"ש כאן כי על כן עברתם על כן של בריאת עולם שהייתם ראוים לזה מיום שנברא העולם. וכן יהי כן ה' עמכם. הטוב של כן ה'. היינו כן של בריאת עולם יהיה עמכם אם אשלח. ומכלל הן וכו' שהרי לא אשלח ולא יהיה כן ה' עמכם כך חשב פרעה. והאמת ששלח והיה כן ה' עמהם. וכמ"ש מפורש במדרש תהלים. הובא ילקוט תהלים א' פסוק לא כן הרשעים וז"ל א"ר יודן אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי העולם בכן שנאמר ויהי כן. אתם אומרים לא כן שנאמר ולב כסילים לא כן (לא כן הרשעים) חייכם על כן לא יקומו רשעים. ומבואר מדברינו הנ"ל דוק והבן:

**יהי רצון שתזכה.**שהיל"ל כן עשה אשר דברת אך תעשה משמע בעתיד וכן כאשר דברת משמע גם כן שתעשה דבר אחר בדומה לזה:

**תשע סאין.**שהיה די שיאמר מהרי שלש סאים סולת לעוגות ומ"ש קמח לושי ועשי מיותר. ע"כ דורש ע"פ מדה כ"ב שמ"ש שלש סאים קמח סולת נמשך אל לושי ואל עשי ואל עוגות וכמ"ש בשמואל ב' י"ג. ועשי לו הבריה כן מ"ש עשי כאן פירש ג"כ הבריה מיני מלוטמיה ופירש בערוך היינו מאכל מקמח מתוק בדבש. ועוד שם ותלש ותלבב לעיניו ותבשל את הלביבות. וכן כאן לושי על חביץ קדרה ולביבות. ומ"ש במדרש ט' סאין אפתה צ"ע. שהרי דורש לושי בפני עצמו ועשי בפ"ע ואפשר שגם החביץ והמלוטמיה נעשים על ידי אפייה ואח"כ מחזירם לקמח ועושים מהם מאכלים. ודעת רבנן שלשלשה אנשים די בסאה אחת לכל מין שגם זה וויתור גדול מאד. ותחלה אמר דרך כלל. מהרי ג' סאין קמח סולת סאה אחת לושי וסאה אחת ועשי וסאה אחת עוגות ע"פ מדה ט':

**מדבר סין הוא אלוש.**שמ"ר פר' כ"ה סוף סימן ה' ד"ר פר' ב' סימן א' סדר עולם סוף פרק ה' ודורש מדה ט"ו שבפרשת בשלח כתוב שבמדבר סין נחן להם המן וכתוב שם ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים. ובפרשת מסעי כתוב ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ויסעו מדפקה ויחנו באלוש ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים. הרי שמאלוש נסעו לרפידים וקודם רפידים ניתן להם המן הרי שבאלוש ניתן להם המן והכריע שמדבר סין כולל דפקה ואלוש וסין ובאלוש ניתן להם המן ע"פ מדת ממעל ומנגד שעל שנתן להם פת ניתן להם המן כדלעיל סימן יו"ד ועל שאמר בלשון לושי ניתן להם באלוש. ועי' מ"ש בשמ"ר שם דברים של טעם:

**פרוס הפסח.**פירושו זמן הפסח והוא ל' משנה בשקלים בג' פרקים תורמין את הלשכה בפרוס הפסח וכו' ועי' בערוך ערך פרוס א' באריכות שהוא מלשון חצי על שהוא בחצי החודש. וע"ש במוסף ערוך:

**רץ לקדם אותה אומה.**שהיה לו לומר. וימהר ויקח בן בקר וגו' על כן דרש שרץ במכוון אל הבקר אומה שנקראת עגלה ובקר ועי' לקמן פר' נ"ג סימן ג' ואין בקר ברפתים ועגל הוא בן בקר כמ"ש עגל בן בקר:

**יכול גדול.**שכבר הוזקן ונתקשה הבשר ת"ל רך. אם רך יכול חסר פירוש חסר זמן שאין בו טעם בשר גמור ת"ל וטוב שהגיע לטעמו במלואו וטובו:

**זה ישמעאל.**הוקשה לו מ"ש אל הנער הידוע והלא היו לו נערים הרבה כמ"ש בלעדי רק אשר אכלו הנערים. על כן דורש שהכוונה על ישמעאל. שנקרא הנער כמ"ש בסדר זה אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך וכאן הוא הפעם הראשון שנזכר תיבת הנער בתורה והפעם השני הוא הפסוק אל ירע בעיניך על הנער כדי לחנכו במצות ומ"ש לזרזו היינו ממ"ש וימהר לעשות אותו:

**המעולה אחד בששים.**אם אינו לוקח מהחלב רק אחד מששים הוא המעולה וכו' עי' יד"מ לפי שהחמאה הוא שומן של החלב:

**ופת היכן.**שאמר ואקחה פת לחם:

**ונטמאת.**כמ"ש לקמן סימן י"ז היתה לי עדנה. וכן הוא בבבא מציעא דף פ"ו ב' וכן הוא בפר"א פרק ל"ו ראתה דם נידה לפיכך לא הגיש מן העוגות עכ"ל:

**רבנן אמרי.**יתכן שאינם חולקים על אפרים מקשאה שלא הביא עוגות של שרה אלא פת לחם כדי לקיים דברו:

**נצבים עליו.**משמע שהם גדולים ממנו ומושלים עליו. וכמ"ש שמואל עומד נצב עליהם. ואח"כ אמר והוא עומד עליהם. משמע שהוא מושל עליהם. מאחר שנהנו ממנו נכנעו לו ועמד עליהם. ומ"ש מיכאל גבריאל כמ"ש לעיל סי' ט':

**עלת לקרתא.**שמ"ר פר' מ"ז סימן ה'. ועי' במ"ר פר' י' סוף סימן ה'. ויק"ר פר' ל"ד סי' ח':

**ארשב"א.**לקמן פר' ע"ח סימן ט' עי' במ"ר פר' ג' סימן י"ג וש"נ. ועיין ב"מ דף פ"ז:

**כתב רבה.**שהאותיות הבלתי מנוקדות רבים על המנוקדות. וניקוד אות אחת לרמוז על איזה דבר ודורש התיבה כולה כאלו לא היתה מנוקדת. אך כשרבו המנוקדות אז מורה שעיקר התיבה כפי הניקוד. וכמו שפירש ר' עזריה ששאל לשניהם שאלו לאברהם על שרה כפי הפשט ושאלו לשרה על אברהם כפי הניקוד. ועי' יד"מ:

**אבודין.**ע"י סיסרא:

**זה ישמעאל.**צ"ע שהרי ישמעאל לא נזכר כאן כלל רק ברמז בפסוק ויתן אל הנער. ויתכן שדורש ע"פ מדה ל"א מוקדם ומאוחר בענין שאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך והוא אחריו שמ"ש והנה בן היינו יצחק והוא ישמעאל יהיה אחר יצחק שיצחק יהיה קודם לו במעלה ובגדולה כמ"ש ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. ויתכן שישמעאל היה עומד ליד אברהם לשמשו שהרי רצה אברהם לזרזו במצות כמ"ש לעיל סימן י"ג ועל זה אמר והוא אחריו כנ"ל ואפשר לפרש והוא על יצחק שיהיה אחר ישמעאל כמ"ש פר"א סוף פרק ל'. גם יתכן שדורש גז"ש כמ"ש והוא יהיה פרא אדם. ומ"ש מפני היחוד דרשה אחרת היא על מ"ש והוא אחריו שהמלאך עמד אחר אברהם שלא יתיחד עם שרה. היינו כשאמר לה איו אברהם כנ"ל. והפירוש הג' והוא אחריו המלאך היה פונה אחריו שבאתה לו אורה מאחריו מאהל שרה ודורש אהל מלשון אור כמ"ש לעיל סימן ח' וכמ"ש לקמן סוף פר' ס' שכל זמן שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה:

**כבר כתיב.**היינו כאן ולמה כתוב עוד הפעם ואברהם זקן בסדר חיי שרה:

**כאן לזקנה שיש בה לחלוחית.**פי' שמ"ש תחלה כאן ואברהם ושרה זקנים הוא זקנה שיש לה עדיין לחלוחית בטבע ומ"ש ואברהם זקן הוא זקנה שאין בה לחלוחית בטבע אבל נתקיים באברהם עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו שהרי אח"כ לקח אשה וילדה לו ששה בנים:

**ששינו לתלמי.**מגילה דף ט' ע"ש:

**ילדה יש לה תכשיטין.**כך נתן הש"י טבע לנשים ילדות להתקשט ולהתיפות בפני בעלה. ואני צריך לדבר זה לעת זקנה אחרי בלותי היתה לי עדנה. ודורש ע"פ מדת נוטריקון עדי נאה:

**זמני.**על שלרוב הנשים יש קביעות זמן לנידתן:

**אלא ואדוני זקן.**ולא עוד אלא שאדוני זקן ואינו ראוי להוליד:

**ר' יהודה אומר כו'.**צ"ע דלעיל פר' מ"ז סימן ג' אמר ר' יודן שהאיש אינו מזקין ויתכן דר' יהודה דכאן אינו ר' יודן וחולק עליו גם חולק על מ"ש בסימן הקודם שזקנה של כאן הוא זקנה שיש בה לחלוחית ומ"ש טוחן כמ"ש איוב תטחן לאחר וגו' וכן ויהי טוחן בבית האסורים. ומ"ש ואינו כו' כמ"ש לקמן פר' נ"ג סימן ט' מי מלל ע"ש ותבין. ואח"כ עוד ינובון בשיבה:

**מילדים עצמכם.**שאמרה שרה שאחרי בלותה היתה לה עדנה שחזרה לנערותה אלא ואדוני זקן על אברהם שאחר הזקנה לא יתכן שאלד. וזה מ"ש האף אמנם אלד. ואני זקנתי מלעשות נסים. לפרש למה זה צחקה וגו' כנ"ל:

**גדול השלום.**ספרי נשא פסוק וישם לך שלום במ"ר פר' י"א סימן ז' ויק"ר פר' ט' בסימן א' וש"נ:

**אלא ואני זקנתי.**ששרה אמרה על עצמה ואני זקנתי. גם יש לפרש כמ"ש בסוף סימן הקודם ואני זקנתי מלעשות נסים על הקב"ה כ"י:

**שתי קפליות של ברזל.**חתיכות ברזל והביאם לנפח שהוא האומן של ברזל לחברם יחד. וכמ"ש ויק"ר פר' כ"א סימן א' רמ"ח קופליות של ברזל. השיב להם הש"י היפלא מה' דבר. ודורש היפלא מה' דבר כמו שדרשו לעיל פר' כ"ח ריש סימן ג' ע"ש. ד"ר פר' ה' סימן י"ג על מ"ש אכנו בדבר בְּדָבָר בראתי העולם כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו דבר אני מוצא. וכן כאן היפלא מה' דבר לברא אותן כבתחלה:

**מעולם לא נזקק.**ירושלמי סוטה ריש פרק ז'. לעיל פר' כ' סימן ו' ופר' מ"ה סימן י' ולקמן פר' ס"ג סימן ז':

**כמה כרכורים.**כמה דבורים וצעקות. שתחלה דבר המלאך באופן שתשמע שרה וצחקה ואמר ה' לאברהם ואברהם אמר לשרה עד שהשיב לה השי"ת כו' לא כי צחקת. ומ"ש ע"י עילה פי' על ידי שהכחישה. ועי' לעיל פר' כ' סימן ו' ושם מבואר:

**שם בן נח.**וכמ"ש בתד"א סוף פרק כ"ח שם בן נח נתנבא ד' מאות שנה:

**לשלחם.**ללות אותם כמ"ש מכילתא ריש בשלח. שמ"ר פר' כ' סוף סימן ב' וש"נ ומאחר שהתחיל במצוה של הכנסת אורחים היה מחויב לגמור והגמר הוא הלויה: