**רצין לעשות.**פי' שמחמת גודל הרצון הם רצים וגירסת הילקוט כאן כמו במדרש וביחזקאל א' הגי' רצים הכל מלשון ריצה:

**בוזק גפת בכירה.**בוזק פירושו מפזר ולשון משנה הוא עירובין ק"ד בוזקין את המלח. וכמ"ש בפסוק הקודם מראיהם כגחלי אש. א"כ מ"ש כמראה הבזק הוא ג"כ לענין האש והדבר למוד מענינו ודרשו שמרומז בתיבת בזק בדבר פיזור שמרבה אש והיינו כשמפזר גפת בכירה פסולת של זיתים שיש בהם שמנונית השמן הם מתלהבים כרגע ושוקע מיד. וזהו רצוא ושוב:

**כרוחא לזיקא.**זיקא בלשון ארמית נאד כמ"ש ערוך ערך זק ג' וגם מלשון רוח כמ"ש בערך זק ד' שהרוח רצוא ושוב בנוד הפתוח. הרי בתיבת בזק רוח ונאד וזהו רצוא ושוב כמראה הבזק. ודעת רבנן כרוחא לעננא. כרוח שמביא ומפזר העננים הנה והנה ומרומז הכל בתיבת הבזק מלשון רוח כנ"ל ומלשון פיזור כנ"ל והעננים הם כנודות כמ"ש יזוקו מטר לאדו לעיל פר' י"ג סי' יו"ד ע' מ"כ שם וזהו רצוא ושוב כמראה הבזק ודרשה זו ע"פ מדת ממעל בארמית ולשון משנה כנ"ל וע"פ דבר הלמד מענינו:

**נפטרים מאברהם בשש שעות.**כמ"ש והוא יושב פתח האהל כחום היום ודרשו לעיל פר' מ"ח בסי' ח' שהיה בשש שעות ועל שעשה הכל במרוצה ומהירות כמ"ש וימהר אברהם האוהלה. ואל הבקר רץ וימהר לעשות. בודאי נעשה הכל בשעה מועטת. ויכלו לעוף לסדום כרגע אחר חצות היום. אלא המתינו בשליחותם מאחר שראו שאברהם מלמדו סנגוריא. ויש להם רשות להמתין אולי ימצא זכות כמ"ש חז"ל בגבריאל שהיו הגחלים עמומות בידו ו' שנים. וכיון שלא מצא זכות באו סדומה בערב שהעונש דומה לערב וחושך כמ"ש לקמן סי' ג'. וכמש"ל פ"ב סימן ג' ויהי ערב:

**והוא באחד.**היל"ל והוא אחד לכן פי' ע"פ מדה ט' באחד במלאך א' עושה שליחתו ולא בשנים (וגם משמע שלכל שליחות מלאך אחד ולא שתי שליחות ע"י אחד):

**אלא מיכאל.**וכמש"ל פמ"ח סי' ט' שהג' אנשים המה מיכאל גבריאל רפאל:

**בשורתו.**על שהוא השר של ישראל וכמ"ש בדניאל מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך ועל גבריאל ע' לקמן פ' נ"א סי' ב':

**ורפאל להציל.**כמ"ש לקמן סי' י"א וב"מ פ"ו בא"א:

**הכא את אמר.**ע' פר' כ"א סי' ט'. ועיין שמ"ר פ' כ"ה סי' ב' וכאן ע"פ מדה ט"ו ב' כ"מ. הכריע ששם כתיב וירא אליו ה' וגו' וכן בפסוק ואברהם עודנו עומד לפני ה'. קראם אנשים. ואחר שכתוב וילך ה' וגו' אז ויבאו שני המלאכים:

**שהיה כחו יפה.**להשגת מראות אלהים וכמ"ש ר"פ כ"ז גדול כח הנביאים שמדמים הצורה ליוצרה. וכ"ש למלאכים. משא"כ לוט. וכמ"ש במנוח מות נמות כי אלהים ראינו. או שהיה כחו יפה במע"ט כמ"ש פ' ל"א סי' י':

**הגמוניא.**עיין ויק"ר פ' כ"ו סי' ב' ופי' שנטל הפקידות להיות הגמון ושר:

**תני משום ר"נ.**לקמן פס"ח סי' ח' וש"נ:

**בא ערבה.**ע"פ נוטריקון. כי לא אמר לעת ערב כמו באליעזר. ולילה ממש הרי לא היה דהא כתיב ולוט יושב וגו' וירא לוט וגו':

**א"ר לוי.**מדרש תהלים ט':

**שהם ישנים.**ואינם חוטאים וזהו במישרים. ותבל הוא ארץ ישראל כמ"ש ילקוט משלי ח' בשם ספרי. והכוונה על הדרים בה:

**אותו היום מינוהו.**כן דרש גם לקמן פנ"ח סי' ז'. ובמדרש שמואל ס"פ א': ועיין במ"ר פ"ג סי' ח' מש"ש שתיבת יושב מורה על המשפט ע"פ גז"ש מן וישב משה לשפוט את העם וכן מדוע אתה יושב לבדך. והחסר מורה על שאותו היום מנוהו. גם בשער מורה על מקום המשפט בכמה מקומות וע' במ"ר פ' י"ג ר"ס ט"ז מש"ש:

**רב מסטורין.**בערוך הגי' מסטה דין ועיין מ"כ:

**סק לעיל.**כי גש משמע התקרבות והלאה משמע התרחקות גם ויאמרו ויאמרו ב"פ ע"כ שהם שני דברים. ובשעה כו':

**עקמו עלי.**של' הסרה משמע מדרך הישר כמ"ש וסרתם מן הדרך וכדומה. עז"א אפי' איני כדאי ואין זה דרך ישר שתבואו אצלי עקמו כו' ור"ה פי' לשון הסרה שילכו דרך עקומה כו':

רחיצה ללינהכמ"ש ורחצו רגליכם וגי' ואקחה פת לחם ולשון ללינה לאו דוקא. ונקטה אגב שנקט בלוט לינה לרחיצה:

**אף זה.**פי' אף דבר זה וכר"ה:

**ממאנין.**עיין ב"מ דף פ"ו ושם איתא מסרבין:

**הכניס בם אף וצרה.**כך פי' תיבת ויפצר בכל מקום. שעל שמעביר את חבירו מרצונו מכעיסו ומצרת נפשי מתרצה:

**מסייע כו'.**דאי כר' יודן היה די שיאמר ויסורו אליו:

**בביתו של א"א היה.**פי' אף שדר בסדום. ולא הקפיד על עבודת האבק ונתאוה לבנותיו כמ"ש לקמן פ' נ"א. עכ"ז נמצאו בו דברים טובים יען גדל בבית אברהם:

**מצות גדולה.**כי אברהם אמר לשרה לושי ועשי עוגות אבל בלוט ומצות אפה בעצמו. שאשתו היתה סדומית ולא רצתה. וממ"ש מצות אין צורך להוכיח שהיה בפסח שכבר ידענו כן מאברהם כמ"ש לעיל פ' מ"ח סי' י"ב. ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ריב ומצה. ומרומז גם בתיבת מצות שהמצה היה על המלח כי דרך המצות לאפות בלא מלח. וצריך לאכלם עם מלח. וע"פ מדת מנגד שהרי היתה לבסוף נציב מלח על שחטאה במלח. ועיין לקמן פ' נ"א סי' ה'. ובכל המאמר שם ר' יצחק כמו כאן:

**סיניתא.**אולי צ"ל סוגיתא מלשון סוגיא דעלמא בדחז"ל לשון דרך ומנהג:

**טרם ישכבו.**וס"ד ואנשי העיר אנשי סדום וגו' שמלות אנשי סדום מיותר לכן דרשו וי"ו ואנשי הפך הקודם פי' אבל אנשי העיר הם אנשי סדום פי' רעים כמ"ש פ' מ"א ס"ס ז' כשאדם רע קורין אותו סדומי. וא"כ בהכרח ששאלו אותו ע"ז טרם השכיבה כדרך האורחים לחקור אז מהבע"ב על מנהג העיר והוא השיב להם כן. (ועיין פרש"י בחומש):

**כל אותו הלילה.**לעיל פ' כ"ו סי' ה'. ויק"ר פר' כ"ג סימן ד':

**עוד מי לך פה.**שתיבת עוד משמע שדברו כבר עמו על מה שנמצא לו והוסיפו לשאול עוד מי לך והרי לא דברו עדיין מזה. ע"כ דרשו קרי ביה פה בסגול מי לך עוד פה כמו שהיה לך עד עתה ומזה שעד עתה היה מלמד עליהם סנגוריא על פי מדה ט':

**האל הקשות.**שתיבת האל מיותר שבהם מדבר. ע"כ פי' שהם קשים וגבורים (כמו שכתב היפ"ת מפ"ב דיבמות מאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ):

חזקים.(המ"כ מוחקו) ויתכן שמקומו אצל הקשות לפני זה:

**של אברהם.**דייק בצל קורתי לרמז על אברהם שמגין עליו בזכותו כקורה. עי' שמ"ר פר' א' סימן ו' מקוראי:

**שהטתה את הבית.**פרש"י במדרש בצל לשון הטיה כי תרגום לא תטה לא תצלי וזהו בצל קורתי בנטית קורתי. וגם יתכן שדורש ממ"ש ימי כצל נטוי. ופי' שהטתה אשתו את האורחים מהבית אל פנה של קורה אחת שהיה ללוט. עי' במ"ר פר' יו"ד סימן ה' הצללפונית:

**כל אכסנאי כו'.**וזהו האחד בא לגור וישפוט שפוט כל גר שבא לכאן יהיה נשפט בשני משפטים ומלת וישפוט כמו וישפט בנפעל ליטול ממונו בדין שלנו. ומ"ש שפוט הוא על הזנות כמ"ש ונדעה. כמ"ש שמ"ר פר' ח' סימן ב' וביואש עשו שפטים א"ת שפטים אלא שפוטים והעתקתי שם מהמכילתא ששפוטים הוא זנות ע"ש וכמ"ש קה"ר פסוק ונתתי את לבי זה שפוטו ענין תאוה:

**אפילו אותו כו'.**אפילו אברהם שכתוב בו ושמרו וגו' לעשות צדקה ומשפט. ואברהם נקרא אחד כמ"ש לעיל פר' ל"ח סימן ו' אחד היה אברהם וזהו האחד בא לגור ג"כ וישפט שפוט בב' משפטים הנ"ל:

**מי שהתחיל.**שמ"ר פר' א' סי' ט' וש"נ. ועי' במ"ר פר' ט' סימן י"ח באריכות וש"נ. ועי' בירושלמי קדושין פ"א ה"ז. וכאן כתוב מנער ועד זקן וזה ע"פ מדת מנגד:

**וימח וגו'.**וס"ד מאדם עד בהמה היינו לענין המיחוי שזה עיקר הגזירה כמ"ש אמחה את האדם. אך לענין הגויעה בהיפך כמ"ש בפסוק הקודם ודו"ק. וגם הבהמות חטאו כמ"ש כי השחית כל בשר וגו':

**ביום הכותי כל בכור.**וס"ד הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה וכאלו מפורש גם בר"ד מאדם ועד בהמה. וחטא הבהמות שנעבדו כי היו מצרים עובדים להצאן. ובמכילתא ובילקוט גורס פסוק של שמות י"ב והכיתי כל בכור. וכן מ"ש דכוותי' הכה תכה כו' ג"כ הכוונה על מ"ש אח"כ ואת בהמתה. והמ"כ גורס פסוק וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה וגו' כי פרעה התחיל בעבירה כמ"ש שם בשמ"ר:

**נלאה מואב.**וס"ד ולא יוכל וכל אלו נלאו למצא ולא יכלו:

**אינסון.**ל' אונס ביסורין הסנוירים ונלאו נשוא:

**שגילו מסטורין.**כמ"ש המכסה אני מאברהם וגו' הרי שמאחרים כסה (קל"ח שנים) שהפיכת סדום בשנת צ"ט לאברהם וחי קע"ה הרי ע"ו שנה עד שמת ויעקב כשראה החלום היה בן ע"ז צא מהם ט"ו שנה שנולד קודם שמת אברהם הרי ס"א מאברהם וע"ז מיעקב הרי קל"ח עד שראה המלאכים עולים כמ"ש לקמן פר' ס"ח סימן י"ב שעלו כשנפתח שער השמים:

**לישנא קלה.**שהקלו בלשונם במ"ש אנחנו כרחב"ח. פי' אחר שר"ת היה אומר בלשונו קל"ה שנה ולא קל"ח דליתנהו אלא קל"ה שלמים כ"כ היפ"ת (וע"ע בהגהות רד"ל כי החשבון אחד הוא):

**ארבע בנות.**עי' לעיל פר' מ"ט סימן י"ב ודורש כפל לשון חתניו לוקחי בנותיו. חתניו שנים. לוקחי בנותיו שנים. דהיל"ל שלקחו בנותיו בעבר. אך לוקחי משמע שעתה לוקחים שהיו ארוסות (וכ"כ יפ"ת) ונפקי מינה של דרשה זו שמזה אלו יודעים שהיו בתולות וכמ"ש לקמן פר' נ"א ריש סימן ט' וש"נ:

**הדרכולין.**ע' לעיל פר' כ"ג סי' ג' כל תופש כנור ועוגב. עי' ערוך ערך הרדולוס שע"כ כתוב כמצחק לרמוז שלא האמינו על שראו שהעיר מלאה צחוק:

**משיעלה עמוד השחר.**שכאן כתוב כמו השחר עלה וגו' וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה הרי שכל דבריהם עם לוט אודות ההצלה היה מע"ה עד הנץ החמה ואנו רואים שיש מסדום לצוער ד' מילין הרי הליכת לוט ובנותיו ד' מילין. א"כ באיזה זמן היה עסק המלאכים עם לוט ומפורש כתוב ויתמהמה ואח"כ הוציאוהו מחוץ לעיר ובהכרח שהיה בזה שיהוי זמן מה. ע"כ דרש שמעלות השחר עד הנץ יותר מד' מילין. ובזה זמן היתר היה עסק המלאכים עם לוט וכמה זמן היתר היה דורש מ"ש וכמו השחר עלה שתיבת וכמו מיותר ללמדנו. מה זמן המפורש הליכת לוט מסדום לצוער ד' מילין וזה היה משהאיר המזרח עד שיצאה השמש וזמן הדומה לו היינו מעלות השחר עד שהאיר המזרח. שמאחר שמרבה זמן ע"כ שהם דומים. והם ג' זמנים. עלות השחר. והאיר המזרח. והנץ החמה. וכצ"ל במדרש מעלות השחר עד שהאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין וכו'. ומנין שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין שנאמר וכמו השחר עלה וגו' השמש יצא על הארץ וגו' זהו לפי שיטת הירושלמי ריש ברכות והיא העיקר וכן הגיה רש"י במדרש. וכ"ה בילקוט וגירסת ירושלמי יומא פ"ג ה"ב אין להולמה:

**ומסדום לצוער.**עי' מ"כ. וכמ"ש יומא ל"ג שהם ה' מילין ותירץ שזהו שכתוב ויאיצו ע"ש וכאן מתרץ שקידר לפניהם הדרך:

**כמו וכמו מילתא וכו'.**פירוש שמתיבת וכמו אנו דורשים שהזמנים שוים. כמו משהאיר המזרח עד יציאת השמש. וכמו מעלות השחר עד שהאיר המזרח:

**תרין קרנין.**זהו האיר המזרח שני קרני אור יוצאים מן המזרח ומאירים לעולם. ועיין בקרבן העדה שם:

**הנמצאות.**שהוא מיותר שהרי בהן מדבר. ועי' לעיל פרשה מ"א סי' ד' יבמות ע"ז א'. וענין המציאה שאם מוצת אבן טובה במקום סגולתו אין זה מציאה. אך אם מוצא באשפה זהו מציאה וכן כאן:

**תמהון כו'.**שהיה מלא מחשבות ותמהון על הבנות והעושר:

**עושר שמור.**ועיין כ"ז בקה"ר פסוק זה:

**זה שבט ראובן וגד.**עיין במ"ר סוף פר' כ"ג באריכות:

**למה דהוה.**דורש מ"ש שמור לבעליו לרעתו. שאף בעת רעתו שמור הוא לבעליו וחוזר אליו:

**זה רפאל.**כמ"ש לעיל סי' ב'. ועל שכתוב בלשון יחיד וגם בלשון רבים ב' כ"מ הכריע שאחד היה עיקר בדבר זה. והשני עיקר בדבר אחר. ומ"ש אל נא אדוני וכל התפלה שהתפלל היתה לה'. וכמ"ש רש"י בחומש בשם חז"ל שהוא קודש:

**בזכות אברהם.**ע' פסיקתא רבתי פר' ג' סימן ג' כל הענין. ובאג"ב פרק כ"ה וז"ל מה כתיב למעלה אל תבט אחריך לא כשם שאתה תולה עיניך בחטא שנאמר כי בעד אשה וגו'. (עד ככר לחם וזהו מ"ש כאן ואל תעמוד בכל הככר) אמר להם מה אעשה. אמרו לו לך אצל אברהם שנאמר ההרה המלט וגו' אלא הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס. כל הדברים הללו עשה כדי שילך למערה לעסוק בחטא וכו' ע"ש כל הפרק. ועי' רש"י בחומש:

**לעמוד בנחלתו.**יתכן שצ"ל בגחלתו וכלשון המשנה הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה וכמ"ש לקמן פר' נ"ב סימן ד':

**ומה אם לוט.**ע' במ"ר פר' י"א ריש סי' ז' בשינוי ושם מבואר שהנשיאות פנים הוא לתפלה וע' מש"ש:

**לך לא אשא פנים.**לישרים שיש להם זכות אבות והם מכבדים ה'. ספרי פסוק זה ודורש מדה ו' ק"ו סתום ע"פ מדה י"ז שמפורש בהם נשיאות פנים במקום אחר:

**פטרונין.**שרים מלמדים זכות וסניגוריא. עי' לעיל פר' מ"ו סימן ג' פטרונך. וע' ד"ר פר' ב' סי' כ"ט וע' ריש רות:

**בי"ו בניסן.**שאצל אברהם היו בט"ו בניסן ובאו ללוט בערב ליל ט"ז בניסן כמ"ש לעיל פר' מ"ח סימן י"ב פרוס הפסח היה: