**שלשול.**כמ"ש חולין דף מ' שילשול קטן שבים. וכתב המ"ע שהתולעים נקראים שלשול על שמשלשלים עצמם. תרגום והתנשמת ואישותא. ובמ"ק דף ו' אישות בריה שאין לה עינים וזהו בל חזו שמש. והערוך כתב שהשבלול הוא אשת וא"כ הוא כפול כמו שבלול נפל אשת. ויתכן דשבלול כולל כל מינים אלו (ומ"ש כשלשול כו' כתב היפ"ת שקרוב שצ"ל כשבלול הזה שהוא נמחה ביציאה ע"ש):

**כאשת איש.**ד"א הוא כמ"ש בספרי על פסוק אשת יפ"ת אשת אפילו אשת איש. וכתב בפסיקתא זוטרתי פסוק זה כי אשת הוא סמוך וחסר הנסמך. וכן כאן ע"פ מדה ט'. ופי' נפל של אשת איש והוא משל על הרשעים שמדבר שם בפסוקים הקודמים:

**ברם הכא.**פי' סדום שחטאה על עצמה כמ"ש יחזקאל ט"ז מ"ט. הנה זה היה עון סדום וגו' כל הענין ע"ש ותבין. ונתן עליה עונש שריפה מן השמים בעולם הזה והובטחה שתשובנה לקדמותה כמ"ש יחזקאל ט"ז נ"ה. אך אותה שהחריבה בהמ"ק עונשה אש של עצמה ועל דרך שכתוב לעיל פר' ו' סי' ו' שאש יוצא מגופן של רשעים ומכלתן ולא כן בעוה"ז שיש לכל נמצא ברית הבטחת קיומו שלא יהפך ליבטל מעצמו. ועיין לעיל פר' ל"ד סי' י"א:

**רודה פת.**ע' תנחומא כאן. שמ"ר פר' כ"ה סי' א':

**זה גבריאל.**כמ"ש לעיל פר' נ' סי' ב' וכמ"ש ר"א והיינו גבריאל משמאל מלאך של הדין. וע' ויק"ר פר' כ"ד סי' ב' וש"נ ומבואר. ודעת ר"א הוא ובית דינו לא גבריאל לבדו. ומ"ש מאת ה' ולא אמר מאתו ע"ז אר"י מצינו כו'. ומ"ש שההדיוט מזכיר כו' פירושו שהכתוב מזכיר שמו ב' פעמים. שמ"ש ויאמר למך אין זה דברי למך אלא דברי הכתוב. וכן ויאמר המלך ותיבת אדוניכם אמר דוד על עצמו שהוא אדונם. והיה צ"ל את עבדיי. ומ"ש את בן המלך אכ"כ ע' מ"כ ודרשה אחרת היא אגב שהזכיר הפסוק:

**פחים וגו'.**פסוק זה מדבר בסדום כמ"ש כאן המטיר וגו' גפרית ואש וע"פ מדה ז' וי"ז אנו דורשים שהיה שם גם פחים ורוח זלעפות. ודורש פחים ע"פ מדת ממעל בשני משמעות כמ"ש במדרש תהלים י"א פחים גומרין כמ"ש פחם לגחלים. פחים מצדן כמ"ש כמהר צפור אל פח:

**פיילי פוטירין.**ככוס של יין שמתוקן לשתות אחר המרחץ כך מתוקן אש וגפרית לרשעים. ובמדרש תהלים שם והובא בילקוט כאן ובילקוט תהלים י"א בשינוי נוסחאות וגם שם בילקוט מפורש דקאי על מ"ש ורוח זלעפות על לעתיד כמ"ש ברוח קדים אפיצם. וכצ"ל כאן שהיא נידונית בה לע"ל. ורוח זלעפות מנת כוסם ר"י ב"נ בשם ר"י כפיילי וכו' שנאמר ברוח קדים אפיצם. ומ"ש מנת כוסם קאי על אש וגפרית ועל רוח וכן תיבת זלעפות שפירושו פלצות ובעתה שייך גם כן על כל הנ"ל:

**אין דבר רע.**רמוז במ"ש המטיר שהיל"ל הוריד אלא לדרוש מדת ממעל ודרך קצרה המטיר מטר ונעשה גפרית ואש:

**אש וברד.**צ"ע שהרי מפורש הללו את ה' מן הארץ וגו' ואיך אמר מן השמים. ויש לומר שסמך על הפסוק כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. ואצל הברד כתיב גם כן נטה ידך על השמים ויהי ברד וכדעת רבי יהושע לעיל פר' י"ב סימן י"א וש"נ ומבואר. (ואח"כ מצאתי ביפ"ת) ומ"ש רוח סערה שהוא עושה דברו פירוש שמן השמים יורדים דברים טובים כנ"ל. וכשבאים לאויר העולם הרוח סערה גומרת דברו ושליחותו של הקב"ה. וכן כאן שכתוב אש וגפרית מן השמים היה ע"י רוח סערה כמ"ש לעיל פר' מ"ט סימן ו' וזהו מ"ש ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם ימטר מטר ונעשה אש וגפרית ע"י רוח זלעפות וכנ"ל:

**מלתא דרשב"ל כו'.**שמ"ש ר"ח אין דבר רע יורד מלמעלה הוא ר' חנינא ב"ר פזי. ורשב"ל שדורש פסוק יפתח ה' וגו' שיש לו בשמים ג"כ אוצרות רעים חולק על ר"ח ב"ר פזי. ובילקוט תהלים י"א הגי' מלתא דרשב"ל פליגא דאמר רשב"ל יפתח ה':

**חמשה כרכים הללו.**הם סדום ועמורה אדמה וצביים ובלע היא צוער. ועל בלע אמר כאן לבלתי הפכי את העיר אשר דברת על כל זה לבסוף חרבה. כמ"ש כי ירא לשבת בצוער. וכמ"ש לעיל פר' מ"ב סימן ה' בלע שנתבלעו:

**בחלמיש של אצבע.**כמ"ש ילקוט כאן הובא במ"כ. ויתכן דפלוגתתם דמ"ד באבן של יד שהפך כל עיר באצבע אחת. וצוער שהיתה קטנה מכולם באצבע קטנה. ומ"ד באצבע קטנה שאף שכתוב ידו עכ"ז הפך כל אחת כמו באצבע קטנה ולכך כתיב ידו וכתיב בחלמיש. ורש"י בחומש היה לו גירסא אחרת ע"ש. ופסוק זה וכל הפסוקים שלפניו מדבר בסדום כמ"ש ויק"ר פר' ה' סימן א' מפסוק פרץ נחל מעם גר עד בצורות יאורים בקע. כמ"ש לעיל פר' מ"ב סוף סימן ה' ודרשה זו ע"פ מדה י"ז:

**אפילו צמחי אדמה.**כ' המ"כ כדמפרש ואזיל. יתכן שכוונתו כמ"ש ריב"ל שאם יקח ממטר סדום ליתן באדמה אחרת לא יצמח כי מ"ש וצמח האדמה הוא מיותר שהרי כתב ויהפוך וגו' וצמחי האדמה בכלל ע"כ דורש על כל האדמה (ועי' יפ"ת):

**מאחריו.**ותהי נציב מלח. ולא של גפרית:

**מה היא עושה.**וכ"ה בילקוט ופי' שכך היתה עושה שהלכה כו' וע"כ ותהי נציב שלא תוכל ללכת. ועי' לעיל פ"נ סוף סימן ד' ושם מבואר:

**מה זכירה.**פירש במה זכה לזכור לו זכות אברהם על שבשתיקתו הציל הוא לאברהם וע' לעיל פל"ג ס"ס ג' ולקמן פע"ג סי' ד' וש"נ:

**אל תשחת כו'.**למה דווקא במערה אמר אל תשחת לפי שנאמר ויהי בשחת אלהים וגו' שעשה חסד עם לוט ובנותיו בזכות דוד כמ"ש לעיל פ"נ סי' י' ונמלטו במערה כמ"ש וישב במערה וע' ילקוט תהלים נ"ז עכשיו שדוד עצמו יושב במערה כ"ש שיציל אותו וק"ו זה ע"פ מדת ממעל של תיבת בשחת ומדה ט' וי"ז:

**זרע הבא ממקום אחר.**ע"פ גז"ש כמ"ש חוה כי שת לי אלהים זרע אחר כמ"ש פכ"ג סי' ה' זרע שהוא בא ממ"א כו' ע' מש"ש (וכ"כ יפ"ת) ושם וכאן בעל המאמר ר' תנחומא בר"ש שעיקר כוונתו מתיבת אחר וכמש"ש ובסוף מדרש רות איתא ר' הונא אלא שמביא ג"כ להדיא פסוק זרע אחר הנ"ל ע"ש:

**נקוד על וי"ו.**עי' במ"ר פ"ג סימן י"ג וש"נ. ושם מפורש על וי"ו שבאמצע של ובקומה כו' וצ"ע שהרי כתיב ובקומה בוי"ו החבור ומוסב על ולא ידע ואילו היה נקוד וי"ו החבור היה בא לרמוז שאינו מושך אליו התיבות וכמ"ש במ"ר שם ע"פ אשר פקד משה ואהרן נקוד על וי"ו של ואהרן שלא היה מן המנין ע"ש. ועוד דלעיל פמ"ח סימן ט"ו איתא כ"מ שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב ואיך עוקר כאן נקודה אחת את הכתב כולו. ע"כ נ"ל שהכתוב כפשוטו שלא ידע בשכבה ובקומה ומ"ש ובקמה ידע דורש הכתב והכוונה ע"ד שדרשו ע"פ ולא קמה רוח באיש זבחים ק"ג דאפילו כו'. וכן בפסיקתא פמ"ד סימן ג' על פסוק תן להם וגו' ע' מש"ש. וכן לקמן פנ"ג סימן ט' של א"א ע"ש:

**ייטפו ההרים עסיס.**ועסיס הוא יין כמ"ש ריש יואל והילילו כל שותי יין על עסיס וגו'. ואיתא בויק"ר פכ"ז סי' ד' וש"נ שכל מה שעתיד הקב"ה לעשות בעוה"ב עשה מקצתו ע"י נביא בעוה"ז ולוט היה נביא שדיבר עמו המלאך וכמ"ש לעיל פר' מ"ה סוף סי' ז' בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו ולוט היה בן ביתו. והמערה היה תחת ההר כמ"ש וישב בהר וגו' וישב במערה וכשהטיף ההר עסיס בא למערה שתחתיו:

**לעולם אין האשה.**פסיקתא פמ"ב סי' ג' לעיל פמ"ה סימן ד' ושם מבואר:

**כל מי שהוא להוט.**לעיל פמ"א ריש סימן ז' ושם מבואר:

**א"א יודעים.**ע"פ מדה י"ז:

**יבקש נפרד.**זהו לוט כמ"ש הפרד נא מעלי וכתיב אחרי הפרד לוט מעמו שהוא בקש תאוה כמ"ש לעיל פמ"א סי' ז' וישא לוט וגו' שבקש להפרד מאברהם בעבור התאוה. א"כ גם כאן במערה הוא נתאוה לבנותיו:

**שאין כל שבת ושבת.**ע' בהגהות רד"ל גם בילקוט כאן נכתב בצדו נ"א בכל שנה ושנה:

**התגלעו אכ"כ.**בילקוט משלי י"ח הגי' יתגלעו אכ"כ. ופי' בכל תושיה בכל מקום שקורין התורה בבכ"נ ובבמ"ד יתגלע ויתרחק גלע כמו געל בהפוך אותיות:

**עברתו ולא כן.**ר"ד שמענו גאון מואב וגו' עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו. ודורש עברתו לשון עבור ולא כן פי' לא כמו מעשיו עתה ע"פ דרך קצרה. כי תחלת עבורו לש"ש ובדיו לא כן עשו היינו בנות מואב בשטים. ולר"ס עברתו ולא כן שלא היה תחלת עבורו ונכון מל' כן בנות צלפחד דוברות אבל בדיו לא כן עשו כמעשה האמהות אלא לש"ש היינו רות ור"ל ישוה המדות א"כ הא' לשבח גם הב' לשבת ואם הא' לגנאי גם הב' כן. וע' מדרש רות פסוק ותרד הגורן ודו"ק:

**אל תצר כו'.**ב"ק דף ל"ח:

**מפתק.**סותם כדלעיל ר"פ ט"ז ד' ראשי נהרות פותק:

**שהיה עמי.**וע"ד מ"ש האמינון אחיך היה עמך:

**מואב מי אב.**הענין כי מאברהם יצאו הרבה גוים בחייו ישמעאל ובניו. יצחק ובניו. ובני קטורה ויעקב ועשו היו בני ט"ו שנה כשמת אברהם. וכל מי שנולד בימיו ממשפחתו היה לעם וגוי בפני עצמו. וזהו מ"ש ויוגד לאברהם לאמר. הנה ילדה מלכה וגו' וכל השמונה שילדה היו גוים ולאומים כמ"ש קמואל אבי ארם. וכן עוץ כמ"ש ארץ עוץ. וכן כשד הוא כשדים. וכן כולם. וכן בלוט שנצול במערה בזכות אברהם הגין זכותו ג"כ שה"ל זרע ללוט שהיה לגוי ועם וז"ש הוא אבי מואב שנעשה לעם בזכות מי אב ור"י בר"ס ור"ח חולקים על ר' יודן שלא ביזתה אביה וכן יש לדרוש בן עמי שיהיה לגוי ועם בזכות מי שהוא אבי עמים וגוים. ועיין לקמן פרשה ס"א סי' ה' ראשי אומין. ודו"ק: