**שנפל מחר.**שאמר לא אוכל להמלט ההרה. וכמ"ש לעיל פ"נ ס"ס י"א וע"כ נכשל בבנותיו שזה היתה כוונתו כמ"ש שם מאג"ב וזהו מ"ש יפול שנכשל בבנותיו. ועי"כ וצור יעתק ממקומו זה אברהם. ובאג"ב פר' כ"ה הר נופל זה סדום שנקרא הר שנאמר המעתיק הרים. (וכמ"ש לעיל פר' מ"ט ס"ו) וצור יעתק ממקומו זה אברהם שנאמר הביטו אל צור חצבתם עכ"ל:

שחרב מקומו של סדוםכי סדום היתה מדינה של חמש ערים ובעבור שלא היו מקבלים אורחים ע"כ ישב אברהם בצדם וקיבלם. והעניים של סדום שלא רצו לפרנסם. כמ"ש ויד עני ואביון נא החזיקה היה אברהם מפרנסם. וכשחרבה סדום לא היו עוברים ושבים ולא עניים לפרנס וכמ"ש כ"ז בהדיא באג"ב שם:

**אח נפשע.**נזיר כ"ג ואין פשע אלא מרידה כמ"ש מלך מואב פשע בי. במ"ר ר"פ י"ח מקרית עוז הוא אברהם שהיה מגין בזכותו כמו קרית עוז ועיר מבצר:

**כבריח בהמ"ק.**כבריח ארמונו של הקב"ה זה בהמ"ק. לשון ילקוט כאן. וכמ"ש ישעיה ל"ב כי ארמון נוטש וכו' והבריח הוא משל על האיסור:

**לא יבא טמא.**לכל דבר (פסוק הוא בד"ה ב' כ"ג יפ"ת) ומה בריח ארמון גורם שלא יבא בו טמא מחמת קדושת בהמ"ק כך המדינים של לוט כמ"ש ויהי ריב וגו' כמ"ש לעיל פ' מ"א סי' ו' גרם לו שנתרחק זרעו לדורות עולם:

**לפי שחרב.**לעיל סוף סי' א' לקמן פר' נ"ד סי' ב'. וע' עוד לקמן פר' נ"ט סימן ז'. וקילורין פי' אוצר של מיני מאכל:

**יקח מצות.**עיין ד"ר פר' ח' סי' ה' וש"נ בראיות. שהצדקה נקרא בלשון חז"ל מצות וכ"ש בנחמיה יו"ד והעמדנו עלינו מצות. שלא יחסר האוצרות:

**שהיה צריך לומר כו'.**שהרי ידע בקומה של בכירה. כמ"ש לעיל פר' נ"א סי' ח':

**שלקה בו העולם.**כאן בסדום כמ"ש לעיל פר' נ' סימן ה' וש"נ. או שהכוונה על דור המבול כמ"ש המ"כ לקמן וכ"ה פר' ע' סוף סימן י"ב:

**אנו באים.**שיהיה קיום העולם בתמיה:

**מה להלן לא יבא טמא.**זהו באג"ב שאמר כן לעיל ס"ס ב' והמ"כ מ"ז:

**מפני ריח רע.**שם רע של לוט. ושם טוב נקרא ריח טוב כמ"ש טוב שם משמן טוב. וכמ"ש שמן תורק שמך ושם רע נקרא ריח רע. כמ"ש נרדי נתן ריחו (ע"ש במדרש שה"ש) שהם שני דברים א' ריח רע של גפרית. והב' שהיו אומרים וכו':

שבע שמות.(מ"ש בזה הוא ברי"פ בשם יפ"ת):

**אף הוא דרום.**שנקרא דרום ע"ש ששם ההרים הרמים וכמ"ש בתרגום שם אתר טוריא ומ"מ קשה שהיל"ל לחשב הרים לשם בפ"ע וע' במ"ר פר' כ"ב סימן ח' א"ר אבא סרגוניא ולא ממדבר הרים כל הרים שבמקרא הרים חוץ מזה שהוא לשון התרוממות שאין אדם מתרומם וכו' ע"ש ואפשר שג"כ צ"ל כן שהשיב לו שאינו לשון דרום ואין לחשוב אותו. ומ"ש אמר להם חסר שם האומר ואם כוון למ"ש במ"ר שם א"כ הוא ר"א סרגוניא הנ"ל וצ"ע:

**א"ר חייא.**פסיקתא רבתי פר' ג' סי' ג' באריכות ובבאור:

**הוי זהיר בגחלתן.**אבות פרק ב' משנה יו"ד:

**פרישתו פרישת עולם.**שנתיירא ללכת אצל אברהם כמ"ש לעיל פר' נ' סי' י"א וכמ"ש בפסיקתא שם. וז"ל שם מה אמרו לו ההרה המלט בזכותו של אותו ההר הגדול נמלטת לך אצלו אמר להם איני יכול שכבר אמר לי להפרד לא אוכל להמלט ההרה ע"ש:

**ע"כ שלא בטובתה.**עיין מ"כ וסיים רש"י לפי שכבר לוקחה לבית פרעה עי"כ אך צ"ע שהרי מפורש ואומר לה זה חסדך וגו' אל כל המקום וגו' אמרי לי אחי הוא. הרי זה כלל על כל המקומות כמו במצרים וכ"כ והיא גם היא אמרה אחי הוא. אך בילקוט כאן הגי' וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה אפשר שהולכת ברצונה אלא בעל כרחה שלא בטובתה וגי' זו עיקר וכ"מ ביפ"ת [א"ה היפ"ת אחר שהביא את דברי הילקוט כתב בזה"ל ואם אמת הי' לשון זה במדרש הייתי אומר דמדרש דילן נמי אויקח את שרה קאי אלא שודאי שיבוש הוא דמאי ק' לי' כי מנא לי' שהי' ברצונה דקא מתמה אפשר מה שלא הוקשה לגבי פרעה ואי משום דהתם כתיב ותוקח דמשמע בע"כ והכי שני וכתיב ויקח א"כ מאי משני על כרחה אלא ודאי שיבוש הוא שעלה על לב איזה תלמיד לפרש כך ונכתב בספר ודברי רש"י ז"ל דלעיל יוכיחו עכ"ל ותימה על מהרז"ו דכתב בשם היפ"ת כי גירסת הילקוט עיקר] ולפי שאצל פרעה כתיב ותוקח האשה משמע בע"כ וכאן כתוב ויקח ויש לטעות שהי' שלא בע"כ ע"כ הוצרכו חז"ל לפרש שג"כ כאן בע"כ. ומ"ש ותוקח וכן ויקח סי' חז"ל לקיחת דברים כמ"ש לעיל פ' מ' סי' ה' ע' מש"ש אלא דשם שכתוב ותוקח היינו ע"י שרים לא ששלח ללקחה וכאן כתיב וישלח ויקח:

**א"ר יוסי וכו'.**לקמן פר' ע"ד סי' ז' ושם איתא ר"י ב"ר חנינא ויק"ר פ' א' סי' י"ב ובשנוים ע"ש:

**לפרוש זה מזה.**תיבת סעיפים מלשון פרישה. וכן לעיל פ' מ"ד סי' ט' מול תיבת סרעפי הפורשים ממני:

**הוילון ומדבר עמו.**וכאן חסר חצי המשל השני. וחצי נמשל הראשון והוא מובן ובויק"ר פ"א הוא מפורש וגם שם חשב כל המקומות שנראה לנביאים ביום והכוונה גם ביום:

**אצל שפחתו.**שם הגי' פלגשו. וכמו שהתחיל. שאין הפילגש שפחה:

**לשון טומאה.**רות רבה פסוק ויקר מקרה:

**בדיבור שלם.**בסנה ובסיני ובאוה"מ כתוב ויקרא:

**רחוק ה' מרשעים.**מאי קמ"ל שהוא רחוק מרשעים אלא קמ"ל אפילו בשעה שנראה קרוב להם בנביאה גם אז רחוק ה' מהם. וא"כ עד"ז גם ס"ד:

**מכאן שאין התראה.**לעיל פל"ד סי' י"ד וש"נ ואין לומר שמ"ש הנך מת זו התראה שאם יקרב ימות דממ"ש ואבימלך לא קרב אליה משמע שאם קרב היה מת אע"פ שלא התרו בו וכ"מ ממ"ש ויתפלל בעדך וחיה (וכ"כ היפ"ת) ועיין מכות דף ט' והטעם שא"צ התראה כי מצווים רק במצות שכליות שהיל"ל לדעת גם בלא התראה וע"ד שאמרו חז"ל חבר א"צ התראה):

**בעולת בעל.**והיל"ל והיא א"א וכמ"ש השב אשת האיש. ע"כ דורש בעולת מלשון בעל ואדון. ובא להחשיבה בעיניו ולהגדילה שיתירא ליגע בה. שאברהם כבר היה במעלה וכבוד בעולם כמ"ש פר' מ"ב סימן ה' והיא גדולה ממנו. ועיין לעיל ר"פ מ"ז:

**אם כך דנת.**פסיקתא רבתי פר' מ"ב סי' ג' ושם הגירסא אם כך דנת בלא התראה וכו':

**לדור המבול.**כי גוי משמע אומה ואחד לא נקרא גוי וע"פ מדה י"ז הכוונה על דור המבול ודור הפלגה וסדום. וכמ"ש לעיל פר' ל"ו ס"ס א' ויק"ר ר"פ ה' על גוי זה דור המבול:

**אם גוי זה תהרוג.**דורש גוי על אבימלך שהוא שקול ככל הגוי (וכמ"ש כי הבאת עלי ועל ממלכתי וגו' יפ"ת) ומ"ש המדרש תהרוג שתי פעמים על פי מדה כ"ב שתיבת תהרוג נמשך גם לתיבת גוי וכ"מ ממ"ש גם צדיק תהרוג שמ"ש הגוי פי' גם כן הגוי תהרוג:

**ואנשי ביתה.**בני ביתה. עבדיה. ושפחותיה. ואנשי ביתה. הבאים תמיד לביתה מן החוץ. ויש כאן ג' רבויים שתיבת גם היא מיותרים והוי"ו של והיא ע"כ מרבה ג' כתות אלו (ובילקוט ל"ג ואנשי ביתה יפ"ת):

**משל לגבור.**שמ"ר פר' כ' בסימן א' ופסיקתא רבתי פר' מ"ב סי' ג':

**מחטונך לי.**טעם הדרשה לחסרון אל"ף מחטוא (וכ"כ ביפ"ת) לז"א שמלת מחטו הוא שם היצר המחטיאו:

**מי מפייסו.**מלשון פיוס ועיין ב"ק דף צ"ב א'. כי השב אשת האיש הוא מטעם שהיא א"א ומ"ש כי נביא הוא ע"כ הוא טעם אחר שידע שלא נגעת בה וזה ע"פ מדה ט'. וע' מכות דף ט':

**שאין התראה.**לעיל ס"ס ה' על עצמו שהיה גדול וחכם שא"צ התראה וכאן אף על ב"ב:

**עשנה וגו'.**כי לעיל כתיב וישכם אברהם בבוקר וגו' והנה כקיטור הכבשן וכן כאן וישכם אבימלך בבקר וגו' וייראו האנשים מאד למה נתיראו והלא א"ל השב אשת האיש וחיה אלא יראו שהעונש מוכן ובא גם עליהם על שנלכדו בעון סדום שבגדו באורחים כמוהם:

**מה עשית לנו.**ד' לשונות שאמר אבימלך א'. מה עשית לנו. ב'. ומה חטאתי לך. ג'. כי הבאת עלי וגו'. ד'. מעשים אשר לא יעשו וגו'. שהם כנגד ד' דברים. א' הנך מת. ב' דע כי מות תמות. ג' כי עצור עצר ה'. ד' כמ"ש ר' חלבו קדמתך רעבון וזהו מ"ש מעשים אשר לא יעשו. ויקשה הרי כבר נעשה במצרים אלא פירש שבכל מקום [הבאת ברכה וכמ"ש והיה ברכה וכאן הבאת קללה:

**בשיטתן השיבן.**לעיל פר' י"ח סי' ה' ושם מבואר הענין באריכות ע"ש ותבין כאן וע' בערוך ערך אח א':

**הלואי כו'.**דקשה התעו ל' רבים. ועוד איך יאמר שאלהים התעו אותי הלא ישרים דרכי ה' ואינו מתעה. ע"כ דורש בג' אופנים הא' כאשר התעו העובדי כוכבים שהיו שונאיו על שמאס בפסיליהם ורצו להזדווג לו להרגו. ולשון להזדווג לרעה כמו לעיל פמ"ב סי' ג' לא רצו להזדווג אלא וכו' ונזדווגו לו ג' שונאים. והתעו לשון רבים על שונאיו התועים. ובעבור זה רצו להרגו. שע"כ אותי הציל אלהים מבית אבי. שהיו ג"כ עובדי כוכבים ומסרו אביו תרח ביד נמרוד כמ"ש לעיל פר' ל"ח סי' י"ג שאז השליכו אותו לכבשן האש והצילו הקב"ה כמ"ש פר"א פרק כ"ו נסיון א' וב'. והפירוש הב' ויהי כאשר התעו אותי שבקשו התועים להטעותו שיעבוד כוכבים כמותם. אלהים מבית אבי. אלהים אמר לי שאלך מבית אבי. וכמ"ש לך לך מבית אביך. ופי' זה בת"א והוה כד טעו עממיא וכו' ע"ש. וכ"ה בת"י. והפירוש הג' ויהי כאשר התעו הכשדים אז מדרכיו של הקב"ה. אותי אלהים העמיד אותי לעמוד כנגדם להוכיחם. וגם מבית אבי העמיד להוכיחם. כי תרח היה מזרע שם דור ט' לו. ושם חי עד שנת נ' ליעקב. ועבר חי עד שנת ע"ט ליעקב. וג' פירושים אלו ע"פ מדה ט':

**הנה נתתי אלף כסף.**וס"ד הנה הוא לך כסות עינים. ואיך האלף כסף כסות. ודורש שהוא מלשון כסוי שיכסה אברהם את עינו ממנה שלא יעשה בה עוד סחורה:

**עינים עינים.**כסות מלא צבעים יפים ע"ד ועינו כעין הבדולח שפירושו ומראיתו. וכן כעין חשמל וכו':

**עשאה מטרונה.**כמ"ש באג"ב פר' כ"ו. וכמ"ש המ"כ בשם רש"י. ויתכן שרש"י העתיק מאג"ב. ועי' עוד במ"כ:

**ביקש להקנותה.**וע"י הקנאה תתרצה להפטר מאברהם ויקחנה הוא מרומז במ"ש הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך. שע"י זה תכסה עיניך מאנשי ביתך וכל אשר אתך ותטה לבך מהם והרמז על אברהם:

**בן שאתם מעמידים.**מרומז במ"ש הנה הוא לך כסות עינים פירושו ע"פ מדה ט' שיצא מכם כסות עינים. וכמ"ש ביצחק ותכהין עיניו מראות. ויתכן שדורש גז"ש שכאן כתוב הנה וביצחק והנה בן לשרה. וע' מגילה כ"ח. ב"ק דף צ"ג:

**כבר תוכחתיה.**דברי ר"ל שאמר שרצה להקנותה על בעלה. והשיבה לו שרה שאם אמרוד עליו כבר הדין פסוק אצלו שיפחות מכתובתי. דתנן המורדת על בעלה וכו'. וע' ירושלמי כתובות פרק ה' ה"ח. (וכן מצאתי ביד"מ בשם אב"א) וזהו ואת כל שנתן לה אבימלך ופיתה אותה עם כ"ז ונוכחת נגדו:

**לפיכך שבעה.**לפיכך פוחתין לה מכתובתה ז' דינרים:

**אמור שהכניסה לו.**קושיא היא וע' מ"כ. ומ"ש שצערו של איש מרובה על שדרכו של בעל אבדה לחזר אחר אבידתו. וע' כתובות דף ס"ד:

**אבל היא לא קצרה נפשה.**מכאן שצערו יותר גדול. ע' מ"כ גי' הירושלמי וע"ש שדוחה טעם זה:

**בלשון זה.**לשון תפלה לא נאמר עד פרשה זו ויתפלל בעדך. ואח"כ ויתפלל אברהם. ומ"ש הותר הקשר הזה. נראה שדעת המדרש שלשון תפלה הוא מלשון נפתולי אלהים נפתלתי. שפירש רש"י ז"ל שם מלשון עקש ופתלתל. ואונקלוס תרגם שם מל' תפלה בעותי באתחננותי ושניהם אמת. שאלהים עשה את העולם ואת האדם ישר. אך בחטא האדם נעקש היושר ונעשה פתלתול בעולם. והתפלה לישר העקש ולהסיר הפתלתל וזהו נפתולי אלהים שתחלה נעקשתי ונתפתלתי בהשגחה ואח"כ ע"י התפלה הותר הפתלתל וע"ש זה נקרא תפלה לפי שמסיר הפתלתל וע"ד סירותיו לדשנו. ובכל תבואתי תשרש. וזה ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו שאצל כי עצור כתוב ויתפלל:

**נאמר עצירה.**עי' מ"כ ועי' ב"ק דף צ"ג ב':

**והכל אומרים כו'.**לעיל פרשה מ"א סימן ב' ושם מבואר:

**דטולמוסין.**ג"ז שם לעיל. ובירושלמי כתובות פרק ז' ה' ג' על דטלמסין למגע למסאנה דמטרונה ופי' בעל פני משה דטלמין מלשון טלמין יתיה איש מוכה ומנוגע. ועל. פירושו נכנס. כך איך יגע אבימלך בכל אשר לשרה המטרונה. וזהו על דבר שרי וכו':

**כל אותו הלילה.**לעיל שם מבואר בס"ד: