**וידעו כל עצי השדה.**אג"ב פ' כ"ט ותנחומא וע' מ"כ:

**אלו הבריות.**כי איך שייך ידיעה בעצי השדה ע"כ מפרש ע"פ מדה כ"ו ממשל כמ"ש ביחזקאל בן אדם חוד חידה ומשול משל וגו' והמשל מפורש בתורה כי האדם עץ השדה וכמ"ש פר"א פ' כ"א:

**זה אבימלך.**ע' באג"ב בשינוי לשון ובתנחומא חסר ריש הדרשה דכאן. ודורש סמוכין שכאן סמך פסוק כי עצור עצר ה' וכו' לפסוק וה' פקד את שרה. ואין כאן מקומו אלא למעלה פסוק ט'. וכמ"ש לעיל פ' נ"ב סוף סי' י' כי הבאת עלי ועל ממלכתי וגו' כי עצור עצר. ולמה נכתב כאן לדרוש ענין זה שהנהגת הש"י בעולם זה ישפיל וזה ירים וגו' וכמ"ש במ"ר פ' כ"ב סי' ח' וש"נ. ובתנחומא משל נפלא אר"ל כשתקופת תמוז נכנסת מיבשת העשבים. ומפרחת האילנות. כך יבשו העשבים כי עצור עצר ה' ונפרחת האילנות וה' פקד את שרה:

**והיכן דבר.**שמ"ש דברתי הכוונה על דבור שמפורש בתורה ונביאים. ובמכילתא בא מביא כל הפסוקים שכתוב שם כי ה' דיבר או דברתי שבכל התנ"ך ודורש היכן דבר ומ"ש למועד אשוב אליך. אף שיש כמה פסוקים קודמים. בסוף לך לך. ובריש וירא פסוק יו"ד על שכתוב בפסוק זה היפלא מה' דבר שיקרא בפירוש דבור. וכן מ"ש ועשיתי הה"ד ויעש ה' לשרה כאשר דבר כוונתו ג"כ לפסוק זה וכמ"ש לקמן סימן ה' בדברי ר"נ מה שאמר לה הוא ע"ש:

**אותן המלאכים.**אף שאחד היה המבשר על שבאו ג' ביחד אמר לשון רבים:

**למועד אשוב.**כ"ה ג"כ בילקוט מ"ב ד'. אבל בתנחומא איתא אמרו שוב אשוב וגו' וכצ"ל. וגם רש"י הביא זה ע"פ שוב אשוב וגו' ועכ"ז הועתק גם שם פסוק למועד אשוב בטעות כמו כאן. ובילקוט איוב ד' הגי' הקב"ה שבישר את שרה למועד אשוב כו':

**דבריו של ב"ו כו'.**דעת המדרש שאלישע לא דבר אליה בשליחות ה' אלא מעצמו דרך ברכה ותפלה ובטח בה' שיקים דבר עבדו ע"ד ותגזר אומר וע"כ אמרה אל תכזב בשפחתך ואם בנבואה לא איש אל ויכזב וגו' ולזה יצדק הק"ו שכ"ש יתקיים דבר ה' בנבואה (וכ"כ יפ"ת) אך קשה דל"ל ק"ו על שרה הלא מפורש בה שנתקיים. ונראה שעיקר הק"ו על נבואות שלעתיד על ציון שיתקיימו וכמו שדורש בתנחומא מהבטחת שרה על הבטחת ציון ע"ש. והסיום וה' פקד את שרה וגו' מוסב למ"ש אחר זה כי תאנה גו'. אמנם בילקוט איוב ד' מפורש הקב"ה בישר את שרה לא כ"ש וצ"ע:

**כי תאנה לא תפרח.**עיין פסיקתא רבתי פמ"ב בסימן ה' בא"א מעט. ובילקוט סוף חבקוק:

**כבכורה בתאנה.**עי' לעיל ר"פ מ"ו למה נמשלו לתאנה וש"נ ומבואר:

**אותן המלאכים.**גירסת הילקוט וכי אותן המלאכים שבשרו את שרה כחשים היו:

**כזית.**שמאיר ע"י נר דלוק:

**אלא ושדמות.**פי' שהוי"ו של ושדמות הוא להפך הקודם שאע"פ ששמחה עכ"ז תמהה על עצמה אותן השדים וכו' וכמ"ש רש"י בחומש בשם תנחומא ע"פ ותצחק שרה בקרבה ע"ש:

השדים המתים.(דרש שדמות שדי מות כדדרשינן עלמות על מות יפ"ת):

**ואפרים עגלה.**עי' לעיל פר' מ"ח סימן י"ג ואל הבקר:

**מה אני מובדה סברי.**כלשון הזה הוא גם כן לקמן פר' ס"ח סימן ב' גבי יעקב:

**יבש חציר.**כמ"ש שם כל הבשר חציר וגו' משל על הרשעים וכמ"ש בפרוח רשעים כמו עשב וגו' אבל בצדיקים כתיב צדיק כתמר יפרח וגו' וכן שרה שנמשלה לגפן כו' ועיין סימן א':

**לעולם ה' דברך.**עי' שמ"ר פר' ל"ח סימן ו' באורך וש"נ. ומ"ש שאמר לאברהם בשמים. מבואר שם דהיינו שא"ל ויאמר הבט נא השמימה וגו'. וכמ"ש אח"ז כאן. ומ"ש המדרש למועד אשוב אליך דורש תיבת דברך ממ"ש היפלא מה' דבר וגו':

**ההוא אמר וגו'.**שהיל"ל הוא אמר ויעשה דיבר ויקימנה אלא משמע תמיה המתקיימת שלא יעשה כו' והם ב' כ"מ ומכריע זה לטובה וזה לרעה שאינו מקיים אם ישובו וע"ד שכתוב כי לא אחפוץ במות המת וגו' ועי' במ"ר פר' כ' סימן כ' ופ' כ"ג סימן ח' תנחומא סימן י"ג ירושלמי פ"ב דתענית סוף ה' א':

**וגם את הגוי.**דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול קיים. ועבדום וענו אותם ת' שנה לא קיים שלא עבדו רק מנין רד"ו שנה:

**זה אברהם.**כי היל"ל לדוד עבדך. ואמר לעבדך דוד כוון תחלה על אברהם שהוא הראשון שקראו הקב"ה עבדי כמ"ש בראשית כ"ו כ"ד בעבור אברהם עבדי (וע"כ שזה היה קודם מ"ש בראשית כ"ד י"ד) וכמ"ש שמ"ר פי"ב סימן ב' מכמה מקומות. את אשר דברת לו כמ"ש היפלא מה' דבר וגו' ותדבר בפיך ובידך מלאת ויעש ה' לשרה כאשר דבר וכמו שעשה לאברהם כך עשה לדוד אבי:

**עקרת הבית.**וכמ"ש לקמן ר"פ ע"א אלו עקרות שהן אסורות כו':

**אם הבנים שמחה.**כמ"ש פר' זו סימן ט' וכ"ה בפסיקתא פר' מ"ג סימן ד' וזהו בנים לשון רבים:

**מה שא"ל כו'.**כאן חסר שם האומר. ופלוגתתן בכפל כאשר אמר כאשר דבר לת"ק הראשון על הש"י כמ"ש ויאמר ה' עד למועד אשוב והב' לרבות דברי המלאך שאמר שוב אשוב אע"פ שאינו כסדר ור"נ דורש כסדר הא' על דברי המלאך והב' ע"ד הש"י. וגירסת הילקוט בת"ק מה שא"ל בדיבור היינו מ"ש היפלא מה' דבר ע"ש והכל על הש"י שיש בהבטחה זו אמירה ודיבור כמ"ש בפסוק י"ג וי"ד:

**ר"י אמר כו'.**בפסיקתא פמ"ב סימן ד' ר"י אומר וכו' ר"נ אמר פקד את שרה כאשר אמר בבן כאשר דבר שהחזירה לנערותה ועי' פמ"ז סימן ו' ושם מבואר גם דעת ר"א. ועי' מ"כ וצ"ע וע"ש בפסיקתא הוספת דברים בדברי רשב"ל ועי' פר' ס"ג סימן ה' אצל רבקה ג"כ מרשב"ל דרשה זו:

**בעל פקדונות.**בפסיקתא פר' מ"ג סימן ה' הגי' אברהם ושרה הפקידו נפשות אצלי כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן ואני מחזיר להם נפשות:

**לאברהם בן לזקוניו.**שתיבות לאברהם ולזקוניו מיותר. והרי הוליד אח"כ כמה בנים מקטורה. וכמ"ש לעיל פר' מ"ז סימן ג' האיש אינו מזקין:

**זיו איקונין.**ועי"ז ידעו הכל שמאברהם נולד וכמ"ש ב"מ דף פ"ז:

**לט' חדשים.**שהי"ל לפרש המועד ע"כ דורש למועד אשר דיבר בבריאת עולם חק קצוב להריון ולידת רוב נשים ט' חדשים והיכן דיבר הרבה ארבה עצבונך והרונך וכמ"ש לעיל בפר' כ' סימן ו' כמנין הריון ע"ש. ואותו. פירושו הזמן שדיבר. וכן למ"ד לז' חדשים ג"כ כנ"ל וכמפורש שם הרבה בגי' רי"ב. וכמ"ש לעיל פמ"ז סימן ו'. וכמ"ש ר"ה דף י"א ע"פ למועד אשוב אליך דקאי בסוכות ואמר על פסח ואותה השנה מעוברת היתה הרי ז' חדשים:

**מועד צאתך.**וכמ"ש במכילתא בעצם היום הזה יצאו וגו' מו' שעות ולמעלה וכמ"ש פר"א פכ"ט ע"פ בעצם היום הזה נמול אברהם בגבורת השמש בחצי היום:

**יצא חוק.**היינו חוק מילה שיצחק היה הראשון שנמול לח'. עי' שמ"ר פ"ל סימן ט'. שי"ר פסוק ישקני בסוף. וכמ"ש אשר כרת וגו' ויעמידה ליעקב לחוק וגו'. ומ"ש ניתן דוריה (עי' מ"כ) פי' חיפושית לילידי ביתו וכמ"ש בצד הילקוט. ועי' סי' שאח"ז:

**יו"ד עשרה כו'.**טעם אחר ע"ש יצחק ע"פ נוטריקון. וע' במ"ר פי"ח סימן כ"א. פר"א ר"פ ל"ב. שהגי' שם יו"ד י' נסיונות. ולפי"ז גם היו"ד רומז לענין של יצחק כמי אותיות צח"ק. שהנסיון העשירי היה בעקידת יצחק (וכ"כ יפ"ת):

**וימל אברהם וגו'.**כאשר צוה אותו אלהים והיכן צוה ובן שמנת ימים וגו':

**ראובן בשמחה.**פסיקתא פמ"ב סי' ד':

**נאמר כאן עשייה.**צחוק עשה לי וגו' ובפסיקתא שם הגז"ש ממ"ש ויעש אברהם משתה גדול ובאחשורוש ויעש משתה מה שם והנחה וכו':

**הוסיפו על המאורות.**שם הגי' הוסיף הקב"ה על המאירות והענין אחד. וכמפורש שם שנתרבה אורם מ"ח פעמים. וכמו בעת הבריאה. שבחטא אדם חסרו ועתידין להיות כמבראשונה כמ"ש והיה אור וגו' ואור החמה יהיה שבעתים וגו'. וע' לעיל פ"י סי' ד'. וכל שעתיד להיות. נעשה בעוה"ז ע"י צדיקים וכמ"ש ויק"ר פכ"ז סימן ד'. והכוונה על כל המבואר לעיל פי"ב סי' ו' ע"ש. ובתנחומא תולדות סימן ב' שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים שמים וארץ וכו' שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' וכתיב ואת בריתי אקים את יצחק:

**הניקה בנים.**לעיל פמ"ז סימן ב' ובפ' זו סי' ה' לברכת חלב. וכמ"ש בפסיקתא פמ"ג סי' ד' באריכות:

**אין זו שעת הצניעות.**כאן חסר התחלת המאמר וז"ל בפסיקתא שם וכי בנים רבים הי"ל לשרה וכו' אלא בשעה שילדה את יצחק היו אמוריים אומרים בנה של שפחה הוא ועושה עצמה כאלו היא מניקה אותו באותה שעה אמר לה כו' אין זו שעה של צניעות אלא עמדי והפריעי עצמך בשביל קדושת השם וכו' ע"כ ועי' ב"מ דף פ"ז:

**נעשה י"ש.**שע"כ קראה אותם בנים כמו יצחק בנה. ובפסיקתא בנים שנתבנו בישראל וזה ע"ד א"ת בניך אלא בוניך:

**ממשלה.**ירמוז במ"ש וברכתיה מלכי עמים ממנה יהיו. ודרשו לעיל פמ"ז סימן ב' וברכתיה לברכת חלב. שעי"ז מלכי עמים ממנה יהיו:

**נטלה כו'.**בילקוט מסיים הה"ד מוסר מלכים פתח. ועי' בויק"ר פי"ג סימן ב' שדורש שם פסוק זה עם הפסוקים עמד וימודד ארץ ראה וגו' המדברים במ"ת וע"ש וילקוט חבקוק ג'. ותבין ג"כ לכאן ויתכן שדורש ס"ד ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם שנתפוצץ ושח מהם אז זכות אברהם ושרה שאין הרים אלא אבות וגבעות אמהות ועי' מכילתא ע"פ על ראש הצבעה ראיה לזה [עי' ויק"ר ס"פ ל"ו ותבין כאן]:

**נגמל מיצה"ר.**שמ"ש ויגדל ויגמל סותרים זא"ז כי ויגדל משמע שנעשה גדול ויגמל משמע שנגמל מחלבו כמ"ש גמולי מחלב וכמ"ש ריש ש"א ותנק את בנה עד גמלה אותו וע"כ פי' ויגדל כפשוטו. ומ"ש ויגמל שנגמל מיצה"ר בן י"ג שאז נקרא גדול וכמ"ש לקמן פ' ס"ג סימן י' ויגדלו הנערים שהיו בני י"ג שנה ע"ש וש"נ ומבואר. ולרבנן ויגמל כפשוטו מחלבו. ומ"ש ויגדל שלא נתפרש כאן. יתכן כמ"ש ויגדל משה וכמ"ש שמ"ר פ"א ר"ס כ"ז שגדל שלא כדרך כל הארץ וכ"מ בפי' מדר"א. שהרי אברהם היה האדם הגדול בענקים. עי' ילקוט יהושע י"ד. שע"ז מביא שם מ"ש בב"ר פמ"ט פסיעותיו שהיו גדולות עיי"ש. ועל יצחק דרש שהיה זיו איקונין דומה לאברהם לעיל פר' זו סימן ו' וזהו ויגדל:

**גדול העולמים.**עי' לקמן פר' ק' ס"ס ה' מספד גדול כנ"ל ועי' מש"ש:

**ריב"מ אמר כו' משתה גדול.**דהא משתה שלו גדול משל אסתר והיתה ק"פ יום ובהראותו את עושרו וגו' ולכל שרי המדינות וגו'. ובכ"ז לא קראה גדול אלא שבאסתר שהיתה צדקת היה שם רצון גדול העולמים הקב"ה שנקרא גדול ה'. וכתיב כי ישוב ה' וגו' על אבותיך הם האבות אי"ו שהיה ברצונו אתם גם כן בשמחתם במשתה גדול ועי' לעיל פל"ט סימן ג'. ומ"ש בדברי ריב"מ גדולי עולם צ"ל גדול העולמים וכ"ה בילקוט (עי' מ"כ). ומ"ש ויעקב אע"ג שלא מצינו כן ביעקב אולי מאחר שכתוב אבותיך שכולל כל הג' אי"ו. ואצל אברהם ויצחק מפורש. וביעקב אולי יכוון על הדרש מספד גדול כנ"ל וכמ"ש חז"ל במ"ק רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי צדיק:

**עוג וכל ג"ע.**עיין קה"ר פ' טוב ללכת וגו':

**אמרו לעוג.**ד"ר פ"א סי' כ"ה:

**דאמר ר' לוי.**הוא טעם על מ"ש עוג מתנתו שפופה. שעל שנולד מאבות זקנים. ומה גם למ"ד שנולד לז' חדשים שהוא חלוש בטבעו. והוצרך לעריסה משא"כ הראשונים היו בריאים מתולדותם (עיין לעיל פל"ו כצאן עויליהם ולא היו צריכים לעריסה):

**דאמר ר"י.**פירש למ"ש גדולי עולם. וצ"ע מנין לו ואפשר שכוונתו כמ"ש בסימן ט' שאותן שינקו חלב שרה נתן להם ממשלה ורמוז במ"ש מלכי עמים ממנה יהיו יהיו בגי' ל"א. ולמ"ד שהמשתה עשה כשהיה בן י"ג א"כ היו אז בני י"ג וי"ד ואברהם שידע שעתידים להיות מושלים זימן את כולם לסעודתו ואותם הרג יהושע. וגם רמוז בפסוקים של חבקוק שרמזתי לעיל בס"ס ט'. קרנים מידו לו הוא יהושע שכתוב אצלו וקרני ראם קרניו בהם וגו'. וזהו עמד וימודד וגו' ויתפוצצו הררי וגו' שבימי יהושע נטלה ממשלתם שירשו מאברהם והרגם:

**ל"ב מלכים.**כ"ה ג"כ בילקוט כאן ויהושע י"ג. אך רש"י הגיה ס"ב (עי' מ"כ) ובמ"ר פ' כ"ג סימן ז' איתא ס"ב מלכים ל"א בימי יהושע ול"א בימי סיסרא. ועי' לקמן ס"פ פ"ה מלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו. ועיין ילקוט יהושע שם בשם ספרי אר"י וכי ל"א מלכים היו בא"י אלא כל שלא קנה לו פלטריות בארץ לא עשה כלום. ומרומז בשמ"ר פל"ב סימן ב':

**ארשב"י.**תוספתא סוטה פרק ה' ופרק ז'. ועי' שמ"ר רפ"א כל הענין וס"פ מ"ב כל הדעות ביחד:

**דבר לגנאי.**שחטא ישמעאל:

**מכבש גנות.**פי' כובש גנות של אחרים וצד נשים לתוכן. או גנות מל' גן נעול ע"ש בשי"ר (וכ"פ יפ"ת ופי' עוד גנות מל' גיניא דלעיל פי"ח שפי' נשים) ואגב שהביא רשב"י דעת ר"ע הביא המדרש דעות אחרות והפסיק באמצע דברי רשב"י עד דבר לשבח:

**וישחקו לפנינו.**פי' שילחמו יחד ונהרגו עי"ז:

**ר' עזרי' בשם ר"ל.**עיין בפר"א פ"ל וכ"ז לישב מ"ש שרה גרש וגו' ואת בנה בעבור מצחק לבד:

**כמתלהלה וגו'.**כמ"ש ויהי רובה קשת וכמ"ש ואמר משחק אני כן כאן מצחק:

**לשבח.**שאין בענין זה דבר עבירה ובתוספתא וז"ל ואני אומר ח"ו כו' אותו שכתוב בו למען אשר יצוה יהיה בביתו עבודת כוכבים וג"ע וש"ד אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה:

**הה"ד ועוצם עיניו.**לעיל פר' מ"ח סימן ו' דורש הולך צדקות וכו' הוא מרומים וכו' הכל על אברהם ולעיל ר"פ מ"ג דורש מ"ש אוטם אזנו עי' מש"ש. וכאן דורש מ"ש ועוצם עיניו מראות ברע של ישמעאל שרע בעיניו. וכמ"ש בשמ"ר ר"פ א' ע"ש:

**אלא ביצחק.**צ"ל כמ"ש בילקוט ביצחק ולא כל יצחק (וכ"ה בשוח"ט מזמור ק"ה יפ"ת):

**ב' תרין.**וכמ"ש לעיל פר' א' סימן יו"ד בראשית ב' ראשית על ב' עולמות נוטריקון וגימטריא:

**מופתיו ומשפטי פיו.**ופסוק הסמוך זרע אברהם עבדו. שענין המופת הוא לאות לברר דבר אמונה כמ"ש תנו לכם מופת. ונתן אליך אות או מופת. ואם ר"ל המופתים שעשה לזרע אברהם היל"ל לזרע אברהם. ע"כ דורש זכרו נפלאותיו לאברהם ושרה בלדת יצחק לזקנתם. מופתיו שנתת מופת ואות לאברהם שיאמר בפיו משפטי שהם ב' משפטים שהכל במשפט כפי המעשים ומשפט בעוה"ב ועי' שמ"ר פט"ו סימן כ"ב:

**וותרנים.**כמ"ש שלש סאים קמח ושלשה פרים וכמ"ש שמ"ר ר"פ א' שאברהם שכתוב בו ואברם כבד מאד בכסף ובזהב היה משלח את אשתו ובנו ריקם בלא כסות ומחיה אלא כו' וע' פר"א פ"ל ומש"ש:

**ויתן אל הגר.**וס"ד שם על שכמה ולא בידה אלא להורות לכל שמחזיקם לעבדים:

**שם על שכמה.**שגם הילד שם על שכמה:

**כ"ז שנה.**וכ"ה בפר"א שם. ועי' במ"כ. אך בילקוט הגי' בן י"ז שנה כמ"ש בספר הישר שהיה אז יצחק בן ה'. ועי' בפר"א שם מש"ש ג' שיטות. ועי' שמ"ר ר"פ א' שיטה ד':

**שכן דרך הרתמים.**עי' מ"כ ודורש אחד השיחים מיוחד שבשיחים הוא הרותם שגחליו מחזיקים חום יותר מכל עץ. מדרש תהלים ק"כ וערכין ט"ו שנמשל בו גיהנם. ויתכן שהכוונה ע"פ מ"ש ומה יוסף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים כו' שכנתי עם אהלי קדר שהם היו בעלי רמיה וקדר היה בן ישמעאל. וכמ"ש לעיל סימן י"א רמה את רעהו ע"י קשת וחצים וע"כ הושלך תחת רותם. והיה לו חולי החום וזהו גחלי רותם. ושיחים הם אילנות כמ"ש וכל שיח השדה כמ"ש ב"ר רפי"ג סימן ב' כל האילנות כאלו משיחים [והרר"י בעהאק נר"ו אמר כי דרשות ר"מ אחד השיחים על רתמים י"ל ע"פ הכ' באיוב ל' ד' מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. והנה שם כתיב בחסר ובכפן גלמוד העורקים ציה וגו' (ע"פ מדה י"ז על הגר וישמעאל ואליהו) הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רחמים לחמם. ע"כ דורש אחד השיחים על שיח הרותם. והגר הטיחה דברים ואצל אליהו כתיב שם רצפים רוץ פה וכו' וכאן פי' שהרצפים הי' רותם. וכ"כ שם אח"כ מן גו יגורשו ע"ש רש"י ודו"ק]:

**השיחו עמה מה"ש.**ויתכן שמ"ש אחד כמ"ש ויעף אלי אחד מן השרפים וכמ"ש מיכאל אחד השרים הראשונים. ובתנחומא הגי' מקום שהשיח עמה אחד ממלאכים פי' כנ"ל:

**נאמר כאן כו'.**יליף מנגד סביב לאוה"מ. ממנגד שכתוב כאן מנגד הרחק והרחק דכאן ממ"ש שם אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה א"כ מנגד דכאן הרי אלפים אמה אף מנגד דשם אלפים אמה. עיין במ"ר פר' ב' סימן ט' בהדיא (עיין יפ"ת) שמ"ר פר' מ"ה סי' ג' ולר"י א"צ לגז"ש של רחוק רחוק אלא נגד דשם מנגד דכאן וכאן מגופא דקרא דבשני טווחים ויריית קשת הוא מיל. ומ"ש שמ"ר פר' י"א סימן ה' שהקשת אינו יכול להלוך אפילו מאה אמה היינו בגובה:

**הה"ד נודי ספרת.**בא לדרוש מ"ש ותשא קולה ותבך וישמע אלהים את קול הנער ששמע ג"כ קול בכית הגר וזה ממ"ש נודי ספרת אתה וגו' שמשמע שכבר ספר הדמעות והניחם בנאד ואח"כ אמר שימה דמעתי בנאדך שעדיין אינם בנאד. לזה דרש נודי בעלת נאד (וכמו נודית ע"ד בית הנשים שני שפירש שנית ויו"ד נודי ליחס) עי' מ"כ. ויתכן עוד כמ"ש בתנחומא סוף פ' חיי שרה קטורה זו הגר שהיתה קשורה כנאד וזהו בעלת נוד. ומ"ש במדרש כשם שכתוב בספר היינו בספר תורה. וכן הגי' בילקוט הלא בספרתך כשם שכתוב בספר שלך ע"כ וזה ע"פ מדה ל"א נודי ספרת הלא בספרתך. ופי' שבעלת נוד אשר בכתה ספרת דמעתה. הלא בספרתך שם בתורתך מפורש ששמת דמעתה בנאדך וקבלת אותה. כן ספור ושימה דמעתי בנאדך כי כמו ברישא דקרא ספרת כך בסיפא ספור. וכמו בסיפא שימה דמעתי כך ברישא ושמת דמעתה כשנגרשה מאברהם. ומלת תהלים במדרש ט"ס הוא. ופסוק שמעה ה' הוא דרשה אחרת. וכמ"ש בסמוך (וכ"כ היפ"ת):

**ויקרא מלאך וגו'.**וס"ד מן השמים ואברהם נקרא שמים כמ"ש שמ"ר פל"ח סימן ו' בביאור. וכמ"ש לעיל פמ"ה ס"ס ז':

**באשר הוא שם.**במעמד שעומד בו עתה הרי שהיה עליו קטרוג ממה שיהיה לעתיד וזה ע"פ מדה ט' וי"ז שמפורש במקום אתר שהמיתו בניו את ישראל בצמא וכמ"ש שמ"ר פ"ג סימן ב' וש"נ וע' תנחומא ויצא סי' ה' ושם הגי' מיד רמז הקב"ה למלאך להראות לו הבאר כו' ע"ש בשינוי:

**אתה מעלה לו באר.**כמ"ש פר"א פ"ל נפתח לו הבאר שנברא ביה"ש כו' ע"ש:

**בחזקת סומים.**שאף שנזדמן לה באר דבר גשמי הנראה לא הרגישה עד שהקב"ה האיר עיניה:

**מחוסרת אמנה.**שהיה לה לעשות בהיפך תחלה להשקות הילד שהיה בסכנה ואח"כ למלאות החמת אלא שחששה שעד שתלך אל הנער להשקותו ותחזור אל הבאר הרחוק ממנה מיל לא תמצא עוד למלאות. והיה לה להאמין בהשי"ת שהבטיח שיהיה לגוי גדול (וכ"כ היפ"ת):

**ר' ישמעאל שאל.**לעיל פר' א' סימן י"ד וש"נ ומבואר:

**רבה וקשיותו.**כל מה שרבה בגידולו והולך רבה וגדלה קשיותו עמו (יפ"ת):

**זרוק חוטרא.**עיין לקמן ס"פ פ"ו: