**זו אשתו.**כמ"ש לעיל פרשה כ' ר"ס ג' זכה עזר לא זכה כנגדו:

**זה יצר הרע.**עיין כל הענין במדרש תהלים מזמור ל"ד:

**בתוך שמונים.**וכמ"ש באבות ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. ועי' מ"כ בשם רש"י:

**ועני ואביון מגוזלו.**במדרש תהלים הגי' א"ר אחא מציל יצה"ט מהיצה"ר:

**אם רעב.**ובמ"ת שם אם רעב אם עמד עליך יצה"ר האכילהו מלחם התורה שנאמר האכילהו לחם. כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך ישלימנו לך:

**מזיקי ביתו.**עיין לעיל פר' כ' ס"ס ח' וש"נ ומבואר:

**מארץ מרחק.**עיין לעיל פר' ט"ו סימן ד' שדורש על אברהם ושם מבואר:

**זה אבימלך.**וכמש"ל פר' נ"ב סימן י"ב ביקש להקנותה בפני בעלה שהי"ל שנאה בלבו על שעשה עמו. וכמ"ש מעשים אשר לא יעשו וגו':

**ר"י אומר פיכול.**טעם פלוגתתן שאצל יצחק נזכר ג"כ אבימלך ופיכול ושם על פסוק תהי נא אלה בינותינו כו' ת"א תתקיים כען מומתא דהוה בין אבהתנא כו' הרי אבימלך שהיה בימי יצחק היה בנו של אבימלך שהיה בימי אברהם. שכל מלכי פלשתים נקראו כן כידוע ובפיכול לר"י פיכול שמו העצם הוא עצמו שהיה בימי אברהם ובימי יצחק שרחוק שיקראו שני שרי צבאות של שני מלכים בשם אחד. ולר"נ אחר היה וסובר שפיכול שם כולל לשרי צבאות. וכמ"ש אצל יוסף שהיה משנה של פרעה ועל פיך ישק כל עמי (יפ"ת) [ומוסיף עוד כי כן מנהג בארץ קדם אשר כל המקבל משרה ושררה מידי השר הממונה לחלק את השררות לעבדי המלך נושק את ידי המלך ועי' לקמן פ"צ]:

**לא היה שומע כו'.**הכוונה על טעם הראשון שמסרה בידה ותעניה שרה ותברח מפניה וכמ"ש בפרשת לך וכשנאמר לו בפעם הב' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ידעו שגם בפעם הא' היה הדין עמו. וגי' הילקוט הובאה במ"כ צ"ע שהרי לא דחה את בנו עד שנאמר לו כל אשר תאמר כו':

**לא היה דוחה בנו בכורו.**צ"ע שהרי א"ל השי"ת אל ירע בעיניך על הנער כו' כי ביצחק יקרא לך זרע. ויש ליישב:

**שחרבו מקומות של סדום.**עי' לעיל פר' נ"ב סימן ג' מש"ש ותבין כאן:

**הואיל והאלהים עמך.**שהוא קרוב אליך אני בטוח שתקיים שבועתך בשמו (מיפ"ת):

**למה לא נחם.**כמ"ש מכילתא ריש בשלח ולא נחם וגו' כי קרוב הוא שקרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך השבעה לי באלהים:

**ואעפ"כ לא קיבל.**וכמ"ש לקמן ר"פ ס"א ובמושב לצים לא ישב וכו' ע"ש מ"כ. ועיין ס"פ זו וצ"ע:

**תוכחה.**שהתוכחה תדחה דברי שטנה ותקיים האהבה והשלום:

**ע"י מלאך.**לפי מ"ש כאן משמע שבא לרבות מתיבת וגם על המלאך. ועי' מ"כ גי' הילקוט ושם אי' למה לא הגדת לי כו' דרך שאלה למה לא הגדת לי בעצמך. וגם לא שמעתי ע"י מלאך ושליח. ואפשר שפירושו ע"י מלאך ממש. שאם הייתי חוטא לך בזה היה המלאך מעיד בי ומעניש אותי כמו שהיה הענין כשלקח את שרה שמ"ש שם ויבא אלהים פי' ע"י מלאך וכמ"ש בפר"א פר' כ"ו. ובזוהר במקומו:

**ז' דורות.**כמ"ש בסימן ב' ועי' במדרש שמואל פר' י"ב ילקוט שמואל א' ו':

**אתה נתת.**שם במד"ש הגי' ד"א אתה נתת אצל כל אחד:

**בלי רצוני.**אבימלך היה ראש אומות הפלשתים ואברהם אב המון גוים. וכריתת ברית שלהם הוא כריתת ברית האומות כנענים עובדי כוכבים עם המאמינים בה' ובאחדותו כי גם פלשתים לכנעני יחשבו כמ"ש יהושע י"ג. וה' לא רצה שיכרתו המאמינים בו ברית עם הכנענים עובדי כוכבים כמ"ש אח"ז לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. כי גם את בניהם ישרפו באש וכדומה ע"כ נענש אברהם על כרתו ברית על ידי הכבשות שלא ברצון ה':

**חפני ופנחס ושמשון.**שם ושם מקדים שמשון לחפני ופנחס כי שמשון היה קודם להם. והיו צדיקים כמו שכתוב במסכת שבת. וכל אלו נהרגו על ידי פלשתים:

**ז' משכנות.**מה שצ"ע בזה מצאתי גם ביפ"ת הובא בביאור הרי"פ. ונ"ל בישוב זה שפי' שבניו יראו העתקת השכינה ז' פעמים וכמ"ש ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן וזה נקרא כאן חורבן. ומ"ש חז"ל עשר גליות גלתה שכינה זה היה במראה נבואה. אך ז' אלו ידעו הכל. ומה שחושב שילה אחר גבעון לסמוך לבית עולמים כמ"ש אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זה שילה. נחלה זו ירושלים:

**עוזו זה ארון הברית.**כמ"ש במזמור שתקן דוד לפני הארון דרשו ה' ועוזו. ועי' מדרש תהלים ע"ח. וכמ"ש שם ויתן לשבי עוזו ובפסוק הקודם ויטש משכן שילה ואין עוז אלא תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן. ומ"ש אלו בגדי כהונה על שנהרגו הכהנים חפני ופנחס ונשבו בגדיהם וע' שמ"ר פר' ט' סי' ז' וש"נ:

**חוזר.**שהלך מעיר לעיר ולא עמד במקום א' בז' החדשים וזהו חוזר (יפ"ת):

**מליזין בארון.**עי' במ"ר ס"פ ה' ובסוטה ד' ל"ה ובמד"ש פר' י"ב שאמרו מאן אמריך דאמריית ומאן פייסיך דאיפייסת ע"ש. והי"ל לחזור אחרי הארון וליתן נפשם על חזרתו ולא עשו כן וע"כ נענשו (עיין ביפ"ת) וכמ"ש תהלים ע"ח ויך צריו אחור הם הפלשתים ואעפ"כ וימאס באהל יוסף על שהוצרך לעשות מעצמו ולא בהתעוררות ישראל וכן מרומז במ"ש הושיעה לו ימינו וגו':

**וישרנה.**שהתיישרו פניהם כלפי הארון. ובמד"ש שם הגי' וישרנה הפרות שרון ואזלין מהלכין ביופי וכו' פי' שהתירו עצמן מקשרי העגלה והפכו עצמן. או מלשון שירה כנ"ל:

**ר"א אמר הודו לה'.**שמזמור זה אמר דוד והלוים לפני הארון וזה ג"כ וישרנה אצל ארון שאמרו שירת הארון דרשו ה' ועוזו. ובמדרש שם הגי' בשינוים ע"ש:

**תלת.**ג' מזמורים אמרו שמרמזים על נס זה:

**תני אליהו.**תד"א ס"פ י"א. רומי השטה הארון של עצי שטים. התרוממי. התנופפי התגבהי ברוב הדרך. המחושקה ברקמי זהב. מלשון וחשוקיהם כסף. שהיתה חגורה ומסובבת ברקמי זהב. ודביר ארמון הוא ק"ק המעולפת מאוחזת ומסובבת בין שני בדי ארון עיין ברש"י:

**יישר חילכם.**שהיל"ל ותשרנה. אך וישרנה ל"ז ול"נ ע"כ דורש יישר כחו. וכ"ז הובא כאן דרך אגב שהזכיר שהיה הארון בשדה פלשתים ז' חדשים:

**עולים.**שעל הצאן היל"ל תהיינה לי לעדה. ע"כ פי' תהיה על הבאר ועיין לעיל פנ"ג סימן י"ד אתה מעלה לו את הבאר. וכמ"ש פר"א ע"ל וכן בארות של האבות מפורש ג"כ בפר"א כנ"ל. וכן הציב אברהם ז' כבשות הצאן אצל הבאר ואז עלו המים:

**את השירה הזאת.**וס"ד באר חפרוה שרים וגו' היינו האבות וכנ"ל בשם הפר"א:

**לי לעדה.**פי' לעדת ישראל כי חפרתי להם הבאר כמ"ש חפרוה שרים:

**אשל פרדס.**סוטה דף י' לקמן פצ"ד סימן ד'. ד"ר פי"א סימן ג'. כי ויטע שייך באילנות:

**פונדק.**ולשון ויטע כדכתיב ויטע אהלי אפדנו. בגמ' שם:

**אשל סנהדרין.**ואולי היה ביתו בית וועד לב"ד של שם ועבר. וכמ"ש ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול ודואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. היינו ראש לסנהדרין א"כ מ"ש נצב על עבדי שאול פי' ג"כ שהיה ראש לסנהדרין. ואשל סנהדרין. ג"כ מטעם שאל ע"ד שאל אביך וגו' ויותר נראה ע"פ מ"ש חז"ל האשל ברמה בזכות שמואל שיושב ברמה ושמואל היה עם ב"ד תמיד. וכמ"ש אצל ניות ברמה אצל הנביאים תלמידיו ושמואל עומד עליהם (וכ"כ היפ"ת):

**הה"ד ויקרא בשם ה'.**שהיל"ל ויקרא אל ה'. אלא פי' שהקריא לבני אדם בשם ה' שיברכו (ע' פ"ק דסוטה):

**רבים כו'.**עיין רש"י בחומש והנה אבימלך ופיכול שבאו אליו לבאר שבע שהיתה ליהודה שהרי כתוב וישובו אל ארץ פלשתים וכמ"ש לעיל ס"ס ב' וא"כ מ"ש ויגר מקומו קודם מעשה אבימלך הנ"ל ע"פ מדה ל"ב וצ"ע. ועי' ברמב"ן שכתב שבאר שבע היתה ג"כ בארץ פלשתים. ומ"ש וישובו אל ארץ פלשתים פי' למקומם הראשון שבארץ פלשתים ושני באר שבע היו כו' וא"כ מ"ש לעיל ס"ס ב' שלא קבל עליו היינו לשבת אתו יחד אך הלך אל עיר אחרת ג"כ בארץ פלשתים. וע"ע בביאור הרש"ד באורך. וע' לקמן פ' ס"ד סימן ח' מש"ש ביתר ביאור: