**נס להתנוסס.**שלכך נסה אותם בנסיונות כדי לגדלם הרבה. ומ"ש כנס הזה של ספינה כן הלשון לקמן סימן ו' ושם פירשתי. ועיין בילקוט תהלים ס' גי' אחרת:

**אברהם כו'.**ומ"ש ליראיך זה אברהם כמ"ש עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כמ"ש לעיל ריש פ' מ' וכמ"ש שם למען יחלצון ידידיך היינו אברהם שהוא ידידו ואוהבו כמ"ש זרע אברהם אוהבי וכמ"ש מה לידידי בביתי. וכן פסוק הסמוך אלהים דבר בקדשו כמ"ש לעיל פר' מ"ב סימן ה' עמק סוכות:

**עשאו מלך.**כמ"ש לעיל פר' מ"ב סימן ה' מלך את עלינו וש"נ:

**ר' יונתן.**לעיל פל"ב סימן ג' וש"נ ומבואר. ועי' מדרש תהלים מזמור י"א:

**כים נגרש.**וס"ד השקט לא יוכל. ועיקר הנסיון להיות שקט וסובל ושותק וממתין וע"כ אין הרשעים יכולים לעמוד בנסיון:

**ויהי אחר הדברים.**והאלהים נסה וגו'.

**את הכבשן.**פי' כשלקח הכל מן הכבשן בודק איזה נשאר שלם ואיזה נשבר:

**ד"א ה' צדיק יבחן.**תחלה דורש על כלל צדיקים ורשעים ואח"כ דרך פרט כדרך המדרש ע"פ מדה י"ז שכל הפסוקים שמדברים בסתימות כוונתם על דבר מפורש בתורה. ומ"ש יבחן פירושו נסיון כמ"ש בחנני ה' ונסני:

**לא תטה משפט.**צ"ע שדורש באשר כו' ומי יאמר לו מה תעשה. שהוא עצמו עושה בהיפך ממה שמצוה לאחרים וזה סותר למ"ש ויק"ר פל"ה סי' ד' את חוקותי תשמרו חוקים שאני משמר. וכמ"ש שמ"ר פ' ל' סי' ט' ע"כ נראה שהפסוק הראשון הוא דרך קושיא באשר דבר הקדוש ברוך הוא שלטון על ב"א לעשות. והוא מי יאמר לו מה תעשה ע"ז אמר אחר כך שומר מצוה של הקב"ה לא ידע דבר רע שהוא עצמו אין עושה כן כי לכל מצוה יש עת וחוק ומשפט כפי הזמן והמקום ואין זה נמסר להמון העם רק ועת ומשפט ידע לב חכם. כמ"ש אצל הלואה. נקימה ונטירה. ותופס דברים מפורשים בתורה וה"ה להשאר:

**ואת נוטר.**עיין הגי' בקה"ר וכאן חסר ועיקר הדרשה הוא מ"ש בסוף כתיב לא תנסו את ה'. והאלהים נסה. והתירוץ ע"ז שומר מצוה וגו' וכנ"ל שהקב"ה שהוא אל נאמן ואל אמונה אסור לנסותו אך האדם שכתוב בו הן בעבדיו לא יאמין וכמ"ש אל תאמין בעצמך. יש לנסותו. ובתנחומא חסר הרבה:

**לרשעים.**אשר מקשים ערפם וזונים תמיד אחרי לבבם הרע:

**הרהורי דברים.**לעיל פ' מ"ד ס"ס ה' וש"נ ומבואר. דק"ל שבפר' הקודמת אין שם אומר ודברים השייכים לכאן ע"כ דורש נוטריקון הרהורי דברים כו': ולפ"ז ס"ל שאחר הוא מופלג (ולמ"ד אחר סמוך מצאתי ברשב"ם שעל שכרת אברהם ברית שלא ברצון ה' ע"כ נסהו. וכ"מ אח"כ בתד"א ס"פ ז'):

**הוא וב"ד.**ויק"ר פר' כ' ס"ס ב' וש"נ ובי"ד הוא גבריאל וחביריו וכמ"ש לעיל פנ"א סימן ב':

**יצחק וישמעאל.**תנחומא כאן.

**עכשיו בן ל"ז שנה.**עיין פר"א פל"ב החשבון ע"פ מש"ש. וע' לקמן פר' נ"ז ס"ס ב'. שבשעת עקידה נתבשר על לידת רבקה ונשאה בת ג' שנה והיה בן מ' כשלקחה. ולא כן דעת הס"ע עמ"ש ס"פ נ"ד:

**במה אקדם ה' וגו'.**עד האתן בכורי פשעי וגו'. ודרך זה ארוכה ורחבה במדרשי חז"ל שכל דבר שכתוב סתם כן היה המעשה כבר פ"א ופי' אם כמו שעשה מלך מואב שהקריב בכורו. וז"ש אע"פ שהדברים מראים שהכתוב כוון על מלך מואב שהרי עשה מעשה אבל מרמז עוד על אברהם ויצחק במ"ש הירצה עי' מ"כ:

**כנס של ספינה.**כי יש נס של הרים כמ"ש כנשא נס הרים וכמ"ש כתורן בראש ההר וכנס על הגבעה. ויש נס של ספינה כמ"ש שש ברקמה היה מפרשך להיות לך לנס. וכדומה. והנס של הרים אינו אלא לסימן שיתקבצו שם אך נס של ספינה הוא עיקר קיום הספינה שאם ישבר הנס כל הספינה אבודה והעולם כים זועף והרשעים כים נגרש והצדיק עם הנלוים אליו דומים לספינה בלב ים והצדיק של הדור הוא הנס להציל כל אשר בספינה וכמ"ש חז"ל שכשמת אברהם אמרו אוי לספינה שאברהם קברניטה וע"כ לא אמר כנס של הרים:

**בוודאי.**פי' כפשוטו לשון נסיון עיין לקמן ס"פ צ"ז ופר' צ"ח סימן ד':

**הממו.**בפסיקתא פר' מ"ב סימן ו' ובאג"ב פל"א ובתנחומא וכן ברש"י בחומש שלכך לא גלה לו ביום א' מיד ושהה ג' ימים וע' סנהדרין דף פ"ט. ולגי' הילקוט (עי' מ"כ) דייק ממ"ש ויאמר הנני שהתרצה בדעת מיושבת שלא בבהילות:

**אר"י ב"ק.**שמ"ר ס"פ ב' ד"ר פ"ב סימן ז'. ועי' מש"ש. ומ"ש בשני מקומות לא הביא אלא מה ששייך כאן. ושם המאמר בשלימות:

**הנני לכהונה כו'.**צ"ע דהנצי הכתוב כאן וכן בפ' י"א צריכין לגופא ומהיכן דורש זה ונ"ל שסומך על מ"ש בפ' י"א אברהם אברהם ואולי דורש בנין אב שכל הקריאות היו ב"פ אברהם. כמ"ש במ"ר פי"ד ס"ס כ"א אצל משה משה ע"ש וע"פ מדה יו"ד שקראו לשני דברים לכהונה ולמלכות. וכמ"ש שמעו כי נגידים אדבר שהקריאה האלהית לאנוש להעלותו אל המעלות היותר גדולות שבארץ היינו כהונה ומלכות. וכמ"ש לעיל פר' ל"ט סימן ו' וש"נ. ע"כ משחך וגו' שמן ששון מחבריך לא דברתי עם אדם אלא עמך ע"ש וכמ"ש במ"ר פר' י"ד סימן י"ג אלה שני בני יצהר זה דוד ואהרן. ועל ב' דברים אלו השיב הנני וכן במשה והבן:

**נשבע ה' ולא ינחם.**עי' מדרש תהלים ק"י ובדברים רבה שם ופ' זו סי' ז' בסוף ועי' לעיל פר' מ"ו סי' ה'. ועיקר הכוונה על מ"ש לעולם לדורותם:

**נשיא אלהים.**לעיל פר' מ"ב סימן ה' וש"נ. אך לעצמו גם משה זכה לכהונה שמ"ר פר' ל"ז ס"ס א' ולמלכות כמ"ש ויהי בישורון מלך במ"ר פר' ט"ו סי' י"ג ומבואר בזבחים ק"ב שאברהם זכה לו ולזרעו ולא משה (יפ"ת):

**משה אמר הנני הנני.**ט"ס שלא אמר אלא פעם אחת הנני ועל ב' קריאות כנ"ל:

**א"ל איזה בן.**לעיל פל"ט סימן ט' ועיין פסיקתא פ"מ סימן ו':

**תחומין במעיא.**בתנחומא הגי' אשר אהבת א"ל שניהם אני אוהב א"ל אשר אהבת הרבה א"ל וכי יש גבול במעים:

**שתי פעמים.**עיין לעיל שם סימן ח':

**הרי השניה חביבה.**שראשונה מארם לא"י ובשני' מא"י למקום המוריה המקודש ביותר:

**ר"ח ור' ינאי.**ירושלמי ברכות פ' ד' במשנה היה רוכב שי"ר ס"פ כמגדל דויד. פסיקתא פ"מ סימן ח' ובשי"ר שם על מ"ש בדה"י הר המוריה וגם הארץ נקרא ע"ש ההר המובחר הזה:

**שיראה יוצאה.**כמ"ש מה נורא המקום הזה. וכמ"ש נורא אלהים ממקדשיך פסיקתא שם:

**דביר.**מלכים א' ו' י"ט ודביר בתוך הבית וגו'. את ארון ברית ה'. ועי' מ"כ:

**אמר ריב"ל.**עי' הגי' בפסיקתא שם:

**ראוי כנגד.**בפסיקתא הגי' מקושטת כנגד כו'. ודורש מוריה מל' מורה באצבע. וגי' ראוי פי' מל' ראיה שמראה למזבח של מעלה:

**לאתר מרוותא.**מקום שהארון שם וכמ"ש ארון הברית אדון כל הארץ ומוריה מלשון מרות ואדנות:

**שתהא כהן.**לעיל סי ו' כוונת המאמר כמ"ש בפסיקתא שם ד"א המוריה וכי כו' כהן אני שם כה"ג יבא ויקבל ממני א"ל הקב"ה כשתגיע למקום אני מקדשך ועושה כהן איתך מהו המורי' תמורתו של שם חלופו כד"א ולא ימיר אותו:

**מתהא ומתלה.**ע"ל פל"ט סי' ט' והכוונה שיקוו וייחלו להקב"ה. כמ"ש עיני תמיד אל ה' כן עינינו וגו':

**אהבה מקלקלת השורה.**סנהדרין ק"ה ב' בקיצור ועי' מכילתא פסוק ויאסור את רכבו בשנוי:

**שני ב"א.**ויק"ר פ' כ"ו סימן ג' ועיין במ"ר פר' כ' סימן י"ג אצל בלעם. וא"כ היה לו לחשוב ג' ב"א. ונראה כמ"ש היפ"ת שאברהם לא הי"ל להוליך ב' נערים אחר שהולך לעקוד את בנו ולא רצה שיראו בו כמ"ש שבו לכם פה וגו' ודי הי"ל בנער א' ולשמשו. וכן שאול אחר שהולך אצל בעלת אוב בהחבא הי"ל למעט ודי לו באחד אלא שנהגו בד"א שאין לפחות מב' ולכן לא חשב לבלעם שעשה כהוגן גם אם הי"ל יותר משנים ע"ש:

**שתי בקיעות.**שמ"ר פכ"א סי' ח' ודורש מ"ש ויבקע עצי עולה הרי שבקע שני עצים לד' חתיכות וצ"ע למה הזכיר שתי בקיעות שדי במ"ש ויבקע. ואולי אחת לים ואחת לירדן:

**דייך עד כה.**פי' שכל הדרשה שדרש תחילה תבא חבשה תבא אסרה וכו' דומה ממש דבר נגד דבר בהשגחה אך בקיעת הים לא ידמה לבקיעת עצים ועכ"ז דרש ע"פ מדת ממעל ומנגד שאברהם עשה לפי כחו וזכה בזה שהקב"ה עשה כנגדו לפי כחו כביכול. ועי' שמ"ר פ' כ"א ס"ס ו' ומכילתא שם איך רחוקים ענין בקיעת הים מבקיעת העצים: