**יחיינו מיומים.**דורש מדה י"ז שמ"ש ביום השלישי יקימנו וגו' על המפורש בכמה מקומות שהתשועה באה לצדיקים ביום השלישי לצרתם:

**של מ"ת.**שכל שלשה ימי הכנה היו בפחד מות וביום הג' אמרו היום ראינו כי ידבר וגו' וחי:

**ונחנה שם ימים שלשה.**כצ"ל והוא בעזרא ח' ט"ו ואקבצם אל הנהר וגו' ונחנה שם וגו'. (וכ"ה בדפוס פראנקפורט דאדר) והיו בצרה מחיתיתו של דרך וכמ"ש שם פכ"א ואגקרא שם צום וגו' לבקש ממנו דרך ישרה וגו' עד ויעתר לנו וס"ל שמ"ש ויעתר היה ביום ג' שע"כ התחילו לנסוע:

**מלכות בית אביה.**שהיל"ל ותלבש בגדי מלכות (עיין יפ"ת) ע"כ דורש על שעד כה לא גלתה שהיא מזרע מלוכה ועתה בסעודת היום חשבה לגלות רק שלא הצליחה עד יום ב'. ועז"א שלבשה כו':

**באיזה זכות.**השאלה על כל המבואר שנושעו ביום ג'. וגם יום ג' של שבטים לדעה שהיה בזכות יום ג' של מ"ת פי' בזכות שבניהם עתידים לקבל התורה. ועיין פצ"א סס"ז ומש"ש:

**את המקום מרחוק.**ויק"ר פר' י"ד סימן ב' ופר' כ' סימן ב'. איכה רבתי פ' זכור ה'. קה"ר פ' לך אכול בשמחה:

**שאמר לי הקב"ה.**כמ"ש אשר אומר אליך. פסיקתא פר' מ' סימן ו':

**עם החמור.**עיין ב"ק דף מ"ט קדושין דף ס"ח. ועי' בתנחומא:

**עתיד המקום כו'.**שהיל"ל וירא מרחוק את המקום אבל את המקום מרחוק משמע שהמקום הוא מרחוק ומ"ש וירא פי' שראה ברוה"ק בעתיד:

**פה אשב.**עי' מ"כ ובילקוט. ועיין לקמן פר' ע"ה סימן ו' וש"נ:

**אריב"ל כו'.**בפסיקתא פר' מ' סימן ו' עד פה אינו אומר אלא עד כה אריב"ל כו' ורומז למ"ש כה יהיה זרעך:

**בשרו שהוא חוזר.**עיין מ"ק דף י"ח ברית כרותה לשפתים. והראיה מכאן (ובתנחומא פיו בשרו ופי' ברוח נבואה נוססה בו עיין רש"י בחומש יפ"ת):

**בזכות השתחויה.**פר"א ס"פ ל"א ילקוט שמואל א' א':

**והשתחויתם מרחוק.**כ"כ בסוף משפטים אך מקום הפרשה בסדר יתרו קודם מתן תורה ע"פ מדה ל"ב כמ"ש במכילתא יתרו פרשה ג' וכן הוא ברש"י בחומש:

**בשופר גדול.**ובאו האובדים בארץ אשור וגו' והשתחוו לה' וגו' וז"ש מתכנסות:

**להר קדשו.**ע"י השתחוואה תזכו להר קדשו:

**לפני ה' עושנו.**עי' הגהות מהרש"ש (וכ"ה ביפ"ת) עי' ויק"ר ס"פ כ"ט ועשיתם עולה גו' כאלו היום נעשיתם בריה חדשה וע"ש:

**שמכשרת אוכלים.**ע"פ מדה ט"ז שכאן קורא מאכלת ולא חרב או סכין:

**שניהם יחדו.**דיחדו ל"ל אלא פי' בדבר שמיחד את שניהם והיינו זה לעקוד כו':

**הנסה דבר וגו'.**עיין סנהדרין פ"ט שנדרש ג"כ על אברהם הנסה דבר כמ"ש והאלהים נסה את אברהם גז"ש. ואפילו אם תעמוד בנסיון זה ינסה אותך עוד עד שתלאה ואמר עוד הלא יראתך כמ"ש באברהם כי ירא אלהים אתה. כסלתך. וכן מ"ש תקותך ותום דרכיך כמ"ש באברהם והיה תמים וכמ"ש עם גבר תמים תתמם שנדרש על אברהם. ואמר לו הנה אתה יסרת רבים וגו' שאברהם היה מוכיח לבני דורו שהיו עובדים כוכבים ומקריבים להם בניהם וכמ"ש כי גם את בניהם ישרפו באש לאלהיהם ואיך תעשה בעצמך כן וזהו מ"ש למחר אומר לך שופך דם אתה כפי שהיה מוכיח אברהם לבני דורו:

**הה"ד ויאמר יצחק.**שהוא מיותר שהרי כתוב ויאמר אבי ע"כ דורש מדה יו"ד שמ"ש ויאמר יצחק וגו'. שא"ל דברי השטן ואח"כ ויאמר אבי לעורר רחמיו. ואח"כ ויאמר הנה האש וגו':

**יצף בההוא גברא.**מלשון והמצפה אשר אמר יצף ה' היינו שיראה ויעניש את העובר ופי' אלהים יראה לו היינו להשטן ויגער בו וכמ"ש יגער ה' בך השטן וכן אלהים יראני בשוררי אראה בשונאי מלשון עונש ועי' מ"כ:

**מכל מקום כו'.**פי' מ"מ יהיה כאן עולה או שאלהים יראה לו השה או שיהיה לעולה בני וא"כ תיבת בני מיותר:

**זה לעקוד וכו'.**עיין ס"ס ג' וכאן אף שנודע לו בבירור הלך בלב שלם:

**דיגער ביה.**וכשיהיה יצחק עוסק בבנין האבנים ימצא לו עילה להכשילו באבן:

**כובש שריהם.**וזהו ויעקד את יצחק עם יצחק ועיין פרקי רבי אליעזר פרק כ"ד:

**כיון שהפליגו.**כמ"ש לעיל פרשה מ"ד סימן ב' בימי ירמיה בקשו לבוא למדה זו עיין מש"ש:

**סירים סבוכים.**תיבת עד אין לה ביאור על כן דורש ע"פ מדה כ' וכ"ח א"ת סירים כו'. ומ"ש עד פי' ע"פ מדה ט' עד כאן. ומ"ש בפסוק הקודם מה תחשבון על ה' שייך גם לפסוק זה ע"פ מדה כ"ב פי' מה אתם סבורים כמ"ש מה תחשבון כי עד כאן הם סבוכים וקשורים לא כן הוא אלא וכסבאם סבואים שכאשר נמשכו ישראל אחר היין כמ"ש השותים במזרקי יין וכמ"ש זולל וסובא ות"א זולל בשר וסובא חמר אז אוכלו הקשורים:

**בכו מלאכי השרת.**לקמן פר' זו סימן ח' וכמ"ש בס"ד מלאכי שלום מר יבכיון עיין פר"א פר' א' ג"כ כנ"ל:

**חוצה היא בריה.**עיין לעיל פר' מ"ט ריש סימן ט' ושם ביארתי. וע"א הוא כי לפי מ"ש בכו מלה"ש פי' צעקו חוצה שבכו בשמים עיין לעיל פמ"ד סימן י"ב. או פי' צעקו על מי שנאמר בו ויוצא אותו החוצה. וכמ"ש באיכה רבתי פסוק בכה תבכה. אר"ז חוצה כתיב (פי' חסר וי"ו) חוצה היא דגבי דנכסיני'. א"ר ברכי' כד"א ויוצא אותו החוצה וכן בפסיקתא פר' מ' סימן ו' ע"ש בא"א א"כ דעת ר' עזריה כאן כר' זעירא שם. ואולי צ"ל בשניהם ר' עזריה או ר"ז. ומ"ש ומה היו אומרים היינו לדעת הראשון שחוצה הוא השמים או כר' ברכיה כי לר' עזריה גם חוצה הוא דברי המלאכים:

**המד"א חדל להיות.**דרשה אחרת הוא שבת עובר אורח לרמוז על שרה שתמות ותשבות כשתשמע שנשחט יצחק. ותיבת ברית מדבר ביצחק. ועיין מ"כ בשם רש"י וכן הלשון בפסיקתא שם:

**א"ר יוסי ה' דברים.**בירושלמי ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' הונא:

**אברהם אברהם.**מדרש שמואל ס"פ ט' במ"ר פרשה י"ד ס"ס כ"א וש"נ:

**ראב"י.**לקמן פע"ד סימן ג' שע"ז מורה כופל השם שיצאו ממנו עוד כיוצא בו:

**שלש דמעות.**היינו מג' מה"ש הן אראלם חסר משמע אחד וכמו שדרשו פלגשם חסר היא אחת ומלאכי שלום הם שנים הרי ג' וכמ"ש לעיל בסימן ה' ומר יבכיון מלשון כמר מדלי לשון טיפה ועיין לקמן פר' ה' סימן י' ועיין פסיקתא פר' מ' שאחר שאמר הנני הפך פניו אל המלאך אז א"ל המלאך מה אתה עושה כו' ע"ש:

**מאומה.**ע' דניאל א' פסוק ד' ילדים אשר אין בהם כל מאום כו' שפירושו מום וכן דרשו בויק"ר פי"ז סי' ב'. והכוונה שבזה שתוציא ממנו דם לא תועיל כלום ולא יחשב לך לקרבן שהרי יפסל לקרבן:

**הודעתי.**דאל"כ מאי עתה ידעתי דמשמע חידוש ידיעה והלא הכל צפוי וגלוי לפניו מני קדם:

**ולא חשכת.**את בנך את יחידך. והא כאן לא שייך הדרשה דלעיל פ' נ"ה סי' ז' איזה בן כו' ע"כ דורש יחידך על הנשמה כמ"ש לעיל פ' י"ז סי' ט' במ"ר י"ז סי' ב':

**חלאים שחוץ לגוף.**כמ"ש איוב ב' וכל אשר לו יתן בעד נפשו:

**בשעה שביקש.**ע' פסיקתא פר' מ' סי' ו' ובתנחומא:

**בן ל"ז.**כי יצחק נולד כשהיתה שרה בת צ' ונעקד שהיתה בת קכ"ז שסמוך לעקידה כתיב ויהיו חיי שרה וכו' וכמ"ש לקמן פרשה נ"ח סימן ה' בהדיא. ולפי דעת זו היתה רבקה כשנשאה יצחק בת ג' שנה שדורש סמוכין שמיד אחר העקידה כתיב לידת רבקה ומיתת שרה. וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכ"ה בפר"א פרק ט"ז ול"ב:

**נ"א כ"ו שנה.**היא דעת הס"ע פ"א ודורש ג"כ סמוכין שקודם העקידה כתוב ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים משל חברון שהיו כ"ה שנים כמ"ש ואברהם בן שבעים וחמש שנים בצאתו מחרן ודר שם עד שנת צ"ט שנתבשר על לידת יצחק שאז היתה הפיכת סדום ויצא מחברון לפלשתים ודר שם כ"ו שנה וכמפורש לעיל ס"פ נ"ד וסמוך ליה והאלהים נסה את אברהם הרי שהיה אז יצחק כ"ו שנה גם סובר שרבקה נולדה בעת עקידה שמיד אח"ז כתוב ובתואל ילד את רבקה. ואינו דורש הסמוכין של ויהיו חיי שרה שמתה שרה אחר העקידה שהרי הפסיק בלידת רבקה וע' רש"י בחומש פסוק ויגר אברהם בארץ פלשתים. ואם כן היתה שרה בעת עקידה קי"ו שנה:

**מתקבצין.**עי' לעיל סימן ה':

**בירושלים וביהמ"ק.**ציון וירושלים כמ"ש ערי קדשך. (ומוהרי"ב העיר שמ"ש מאס ערים כו' על ירושלים ובית המקדש ע"ד שכתוב מ"ב כ"ג כ"ז ומאסתי את העיר הזאת וגו' את ירושלים ואת הבית וגו' וסתם עיר ירושלים וכמ"ש כתובות דף קי"א ב' אין עיר אלא ירושלים כו' וע' תענית דף ה' א' ולא אבא בעיר כו' בירושלים כו' וכן עוד. ובקה"ר עיר קטנה זה בהכ"נ כו' ובהכ"נ נקרא מקדש מעט. וא"כ י"ל עיר סתם רומז לביהמ"ק וז"ש ערים ירושלים ובית המקדש. ע"כ):

**לכל בריה.**שאפילו זכות אברהם לא יחשוב:

**לא אחלל בריתי.**כמ"ש ואת בריתי אקים את יצחק וכמ"ש לעיל בסימן ה' הפר ברית. ועי' כ"ז באג"ב ר"פ ל"א באריכות:

**ולא עלתה על לבי.**ר"ד ובנו וגו' לשרוף את בניהם וגו' אשר לא צויתי וגו' ולא עלתה על לבי שאפילו לאותם שעשו כמו מישע ויפתח לא צויתי. וגם לאברהם צויתי אך לא עלתה על לבי. ועי' לעיל פר' נ"ה סימן ה':

**בשופר יתקע.**עיקר הכוונה על פסוק והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו' והשתחוו לה' בהר הקודש וכ"מ בילקוט ועי' ויק"ר פר' כ"ט סימן יו"ד. ועי' מ"ש להלן בסימן יו"ד:

**ליגאל.**בשובם אל ה':

**בחורש אחר.**וזהו אחר נאחז בסבך על פי מדה ל"א כמו נאחז בסבך אחר משמע תחלה בסבך זה ואח"כ נכנס בסבך אחר ורמז הסבך כמ"ש ירמיה ה' על כן הכם אריה מיער וגו' וכמ"ש ויק"ר פר' י"ג סימן ה' סלקא מן חורשא:

**בולד חטאת.**פי' בולד חטאת שמתה ג"כ נדר בקרבן וכ"פ פני משה בירושלמי פ"ק דנדרים. וע"ש:

**ר' יוחנן אמר.**ירושלמי תענית פ"ב ה"ד. ויק"ר פר' כ"ט סימן ט'. פסיקתא פ"מ סימן ו'. תנחומא כאן מדרש תהלים ע"ו. ובתנחומא הוא על פסוק בי נשבעתי. וז"ל אתה נשבעת ואני נשבעתי וכו' ע"ש עד חזור לאחוריך מיד וישא אברהם את עיניו וגו' הרי שדורשים שפסוק י"ג מקומו אחר פסוק ט"ז וכ"מ בירושלמי שם שתחלה דורש פסוק י"ז ויקרא אברהם וגו' ה' יראה ואמר שם מה כתיב בתריה וישא אברהם את עיניו וגו' והמעיין במקומות הנ"ל יראה שדברי ר"י שבריש סימן ט' מקומם כאן אחר דברי ר' יוחנן שר' יוחנן דורש על פסוק ה' יראה ור' יודן דורש על פסוק וירא והנה איל ובמדרש כסדר הפסוקים. ונ"ל טעם ההיפוך שהירושלמי דורש מ"ש אחר שהוא קשה לפי פשוטו שפירושו אחר מ"ש ה' יראה היה ענין מ"ש וישא אברהם שאז הראהו ענין האיל וקרניו וגם מ"ש בתנחומא חזור לאחוריך דורש ג"כ אחר:

**נזכר להם כו'.**בשובם אל ה' בכל לבם:

**מלך שלם.**במדרש תהלים יליף שהוא שם כמ"ש והוא כהן לאל עליון וכתיב וישכון באהלי שם ששוכן באהלו והיה משמשו. ועי' לעיל פר' מ"ג סי' ו' בא"א:

**עד שהוא שלם.**פי' בעת שהיה שמה שלם לבד קודם שקראה אברהם יראה ובמדרש תהלים מתחילת בריתו של עולם היה לשכינה סוכה כו' עד כדי שלא יחרב ביתי ומקדשי שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון כיון שגרם החטא מה כתיב ויחמוס כגן שוכו שיחת מועדו שהיה מתוועד כו':

**חרב ובנוי.**עי' מ"כ וכ"ה בילקוט ובספרי פסוק ברך ה' חילו ולעיל ס"פ ב' ולקמן פר' ס"ט סימן ז':

**בהר ה'.**שמ"ר פ"ב סי' ב' מהר קדשו ע"ש:

**מה צורך לשבועה זו.**שלפי פשוטו שהשבועה הוא על מ"ש כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך והלא כבר נתבשר בברית בין הבתרים וברית היינו שבועה וכן במילה. ע"כ דרש שהשבועה על הנסיון. ומרומז במ"ש בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה פי' הנסיון הזה ראוי אתה לכל הברכות ואיני מנסה אותך עוד מעתה. ומ"ש ואת יצחק בני. כי מהתשובה אנו יודעים השאלה ממ"ש ולא חשכת את בנך וכן ברך אברכך לאב ולבן כמ"ש לקמן בס"ס זה:

**אגינו שבולת נהר.**פי' שפת נהר מלשון אוגני כלים פי' שהמתין בשיבולת נהר לקפוץ בו וע"י כחו הקפיץ עמו גם את בנו. והנה העולם ומקריו עם היצה"ר דומים כמו שיבולת מים לפני האדם שמעכבים אותו לבוא לתכליתו רק מי שיש בו כח גדול כאברהם שקפץ עליו ונפטר ממנו אחר נסיון עשירי יצחק היה אצלו הנסיון הראשון וע"י הכנת וכח אברהם קפץ גם הוא עמו:

**בן ראשון וגרשה.**ובנמשל שענין הנסיון שהשי"ת עוזב את האדם לרצונו ובחירתו ואינו עוזר לו ודומה לענין הגירושין ועי' לקמן פר' ס"א סי' כ' אם יכרת. ומש"ש:

**אבד את הכל.**ולכן בשאר נסיונות לא נסה את אברהם רק בעשירי שהכל תלוי בזה:

כי ברך אברכךוהרבה ארבה ודורש מדה יו"ד. ועי' במ"ר פר' ב' סימן ב':

**זו תרמוד.**שהיה לו לומר את שערי אויביו או שער אויבו ע"כ דרש על תרמוד שהיה שער לעיר אחת ושני אויבים במקדש ראשון ושני. ועי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. ואולי הוא תדמור הנזכר במלכים א' ט'. ובד"ה ב' ח'. אך נמצא בדברי חז"ל שם אומה שנקראת תרמוד כמ"ש שבת דף כ"א ב' רגלא דתרמודאי ושם דף ל"א עיניהם של תרמודיים הרי שנקראים תרמוד ולא תדמור. (ומ"מ אחת הם ע"ש בס' מנחת שי וע"ד תמנת חרס תמנת סרח וכי"ב):

**נ"א קשטים.**כ"ה גם בירושלמי שם והוא ג"כ מלשון ירית חצים ע' ערוך ערך קשט ב' ובמ"ע שם ראיות לזה:

**שלחו אצל שם.**עי' לעיל פר' מ"ג סימן ו' תורה גלה לו כו' ובספר הישר איתא שאברהם אמר לשרה קודם העקדה שרוצה לילך עם יצחק למקום שלומדים שם תורה וחכמה וכשניצל מהעקידה לא רצה לשנות. ועי' לקמן פר' ס"ז סימן ח' שם ועבר יושבים עלי בדין עי' מש"ש וכן יעקב למד בבית שם ועבר:

**מתו ברוק.**סנהדרין דף צ"ג א':

**שיעשה בהם מופת.**בא לפרש מ"ש כי אנשי מופת המה שהיה כחם יפה ובטחו שיקודש בהם ש"ש ולא ישרפו בכבשן האש כי זה היה אצלם דבר קטן שישרפו באש על קדושת שמו. ועי' שמ"ר פ"ט ס"ס א' מש"ש: