**חיי בשרים.**שעל בריות לא נמצא בשר בלשון רבים והיל"ל בשר ע"כ פי' מלשון בשורה. וענין הבשורה כמ"ש לקמן סי' ג' שהיה במבוכה ע"ז ועי' לקמן פר' ע' סימן ח'. ומ"ש שעד שהוא כו' דורש סמוכין וכמ"ש סימן ג'. ועי' מ"ש לעיל פר' נ"ו סימן ח':

**ילדה מלכה גם היא.**ס"ד ובתואל ילד את רבקה וכ"ה בילקוט:

**ושקוי לעצמותיך.**כמ"ש ושמועה טובה תדשן עצם. וזהו שחתם עוד הפעם שהוא וכו' לפרש פסוק ושיקוי וגו':

**תמן תנינן.**עי' לעיל פר' י"ג סימן ט"ו וש"נ:

**מה ראו.**חכמי המשנה לסמוך שני דברים אלו יחד. ועיין בדמיון זה שדורשים סמיכות חכמים במשנה בשמ"ר פ"ט סימן ג':

**מארץ מרחק זה אברהם.**כמ"ש מארץ מרחק איש עצתי כמ"ש לעיל פר' נ"ד ס"ס א' ועיין לעיל פרשה נ"ה ס"ס ד' בן ל"ז שנה וכן בפר' נ"ו סימן ח':

**אחר הרהורי דברים.**עי' לעיל פר' מ"ד סימן ה' ומש"ש ופנ"ה סי' ד' ולקמן פר' פ"ז סימן ד':

**מי מהרהר.**צ"ל מי הרהר:

**שאינן מיוחסות.**כדכתיב ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר וזרע כנען מקולל מפי נח וזרע שם הם המבורכים כי שם כהן לאל עליון ומלך שלם. ותרח עשירי לשם. ואנו רואים שאברהם יצחק ויעקב לקחו נשיהם ממשפחתם כי שרה ומלכה אחיות היו בנות הרן כמ"ש לעיל ס"פ ל"ח ויצחק לקח רבקה בת בתואל בן מלכה ונחור אחי אברהם היה בעל מלכה ויעקב לקח בנות לבן בן בתואל בן נחור:

**א"ר הקב"ה וכו' כבר נולד.**וזהו ויוגד לאברהם בנבואה כמ"ש לקמן פר' ס' סי' יו"ד מה' יצא הדבר מהר המוריה יצא וכמ"ש פרשה ס"ז סי' ט' פסוק ויוגד לרבקה שהי' בנבואה:

**מה זו בני גבירה.**שמלכה היתה הגבירה אשת נחור וילדה ח' כמפורש כאן מזה נלמוד שגם משרה יצאו ח' בני גבירה היינו מיעקב שרחל ולאה היו הגבירות ילדו ח' ו' מלאה ב' מרחל ופילגש של נחור ילדה ד'. וכתיב ג"כ ופלגשו ושמה ראומה ילדה גם היא את טבח לרבות שגם מפלגש יעקב יצאו ד'. (וכ"כ ביפ"ת):

**ד"א נתירא.**גי' הילקוט מי הרהר. עי' במ"ר פר' י"ז ס"ס ב' שהיה ראוי שיבואו עליו נסיונות ויסורים אחרים ועל נסיונות כבר נשבע לו כמ"ש לעיל פר' נ"ו סימן י"א ונתירא מן היסורים. ומ"ש את עוץ בכורו כמ"ש אח"ז ריש לקיש. ומ"ש ואת בוז אחיו הכוונה על אל הוא בן ברכאל הבוזי:

**את עוץ בכורו.**הרי עוץ שם איש הוא וכן בארץ עוץ איוב שמו שכך היה שמו עוץ איוב:

**ר"א בר כהנא.**עיין לעיל ס"פ י"ט. ועי' לקמן ס"פ ע"ו ר"ה בשם ר' אבא כהן ברדלא וכו':

**אשר חכמים יגידו.**סוטה דף ז' ב'. ירושלמי מגילה פ"ד ה"א ובמ"ר פי"ג ר"ס ד'. ומ"ש ולא כיחדו מאבותם הם יצחק ויעקב. ומ"ש במ"ר שֵם. ויעקב ט"ס כי שם כבר מת בשנת נ' ליעקב ועבר מת בשנת ע"ט ליעקב והכוונה על בית דינו של שם ועבר וכמ"ש לקמן פר' פ"ה סימן י"ב ב"ד של שם וכמ"ש שמ"ר פ"ל סימן י"ט יצחק ויעקב וכל אחיו יושבים שם וכו' וזהו ולא כיחדו מאבותם והודו ולפי שכתוב לפני זה וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו וגו' משמע שראה כן בעיניו הרי היה זה בימי השבטים. וכ"כ ביפ"ת:

**בירידתן נולד ובעליתן מת.**וכ"ה לקמן פר' ס"א סימן ד' ובס"ע פ"ג ובירושלמי סוטה ספ"ה. וא"כ יקשה מאד מ"ש וגירה אותו באיוב שהרי הגירוי באיוב לא היה בשעה שמת אלא כשהיה בן ע' שנה ובאו עליו היסורים. ואם נאמר שהכוונה שבעליתן ממצרים נתגרה בו אז ומת זה מנין לו. והנה בשמ"ר פר' כ"א סימן ו' מפורש שבעת שישראל היו בים מסרו לאיוב שיתגרה בו עד שיעברו הים ואח"כ יציל את איוב הרי שלא מת אז וא"כ אין ראיה על מספר שניו דו"ק. ומדרשים חלוקים הם וצ"ע. ועי' ב"ב שם בא"א שחיה ר"י שנה כמספר שהיו ישראל במצרים אך לא נולד בירידתם ולא מת בעליתם:

**הבל תהבלו.**איזה דור שכולו הבל הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים כ"ה בב"ר דף ט"ו. וע' עוד בקה"ר פסוק גם כל ימיו בחושך ילך. וצ"ע איך דרשו מכאן. והאיר ה' עיני בשי"ר פסוק שובי שובי ונחזה בך כו' ואתון אינון מחזייתא דעלמא הה"ד ואתה תחזה מכל העם וגו' וכן כאן למדו שאיוב בימי שפוט השופטים ממ"ש כולכם חזיתם ואין חזיתם אלא שופטים כנ"ל. ומ"ש כאן ליתן שכר כו' מן הגרנות ג"כ ממ"ש חזיתם וכמ"ש ב"ב שם דורו של איוב שטוף בזמה היה שנאמר הן אתם כולכם חזיתם וכתיב שובי וגו' ונחזה בך. ומ"ש שכר מן הגרנות כוונתו למ"ש במדרש רות פסוק ויבא לשכב בקצה הערמה וז"ל ר"י נשיאה כו' א"ל לפי שהיו אותו הדור שטוף בזמה והיו נותנים שכר כו' מן הגרנות הה"ד אל תשמח ישראל וגו' אהבת אתנן על כל גרנות דגן ואין דרכן של צדיקים לעשות כן ולשון אין דרכם של צדיקים כאן לוקח ממדרש רות הנ"ל ע"ש. ובירושלמי הגי' מעשה דורי שהיו נוטלים מעשר מן הגרנות פי' שהשופטים היו נוטלים כו' (עי' יפ"ת):

**בימי כשדים.**שהתחילו כשדים למשול בעולם בימי נ"נ:

**בימי מלכות שבא.**שהיה בימי שלמה ועי' ב"ב שם:

**נשים יפות.**כמ"ש ב"ב שם איזה דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר בימי אחשורוש:

**ברכת אבלים.**היינו מ"ש ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (עי' יפ"ת):

**את עוץ בכורו.**ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם:

**הוא לבן הוא קמואל.**עי' יפ"ת הובא ברי"ף:

**שקם כנגד.**היינו כמ"ש בסנהדרין הוא לבן הוא כושן רשעתים שעמד על ישראל:

**לשם מרדות.**כלשון זה לעיל פר' כ"ג ריש סימן ב' ופירוש שהיו כולם רשעים ראוים לטביחה וכו' וגמחון לשון גחון שצריך להכניעם ולכוף בטנם לארץ. תחשון מלשון חשאי שראוי לסתום פיהם ולהשתיקם: