**זה אברהם.**כמ"ש כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. כן הוא מדרש תהלים קי"ב:

**ומי היה מאיר לו.**דעת המדרש שכל מקום שכתוב אין לה הוה לה וכמ"ש לעיל ס"פ ל"ח וש"נ וכן כאן ואין נוגה ובהכרח שאח"כ היה לו נוגה ואור וע"ז שואל ומי האיר לו:

**זה אליעזר.**כמ"ש פנ"ט רס"ח ששלט ביצרו כמותו:

**בזיקים וברקים.**עי' ויק"ר ר"פ כ"א אצל דוד בזיקים וברקים:

**עבד משכיל.**עי' ילקוט משלי י"ז:

**כבר קללתו.**כמ"ש לעיל פר' נ"ט סימן ט' ועי' מש"ש:

**שמא יבא כושי.**הנה כוש הוא בן חם כמ"ש ובני חם כוש ומצרים פוט וכנען וכתב ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו ואיתא בפסיקתא ס"פ כ"א ומנין שכל משפחותיו של תם קרויים עבדים שנאמר מארץ מצרים מבית עבדים וגו' לשעבר היו ישראל עבדים לעבדים וכו' א"כ מ"ש עבד עבדים יהיה לאחיו פירש שכנען יהיה עבד לאחיו שהם עבדים ע"פ מדה י"ז שמפורש אצל מצרים שהם עבדים ונידון ע"פ מדה כ"ה דבר שהיה בכלל וכו' שמצרים בכלל בני חם ויצא מן הכלל שקראו עבדים לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא שכולם נקראו עבדים. ועי' מכילתא סוף פסוק אנכי עבדים לשרים ואין זה סותר להנ"ל כי גם אומה כנען היו להם שרים וכן מצרים היו עבדים והיו להם שרים וכמ"ש פר"א פרק כ"ד שקורא את נמרוד עבד בן עבד שכל בני חם קרוים עבדים. ועי' מ"ש בזה פנ"ט סימן ט'. ודעת הפר"א כפשוטו שכוש הוליד את נמרוד והיה עבד בן עבד שכוש בן חם הוא עבד. ועי' שמ"ר פ"ג סימן י"ד ועי' מכילתא בא פר' י"ב ומ"ש או ברבר אחד ע"כ שהכוונה שהברברים מבני חם כמו כושים. ואף אם נאמר שהיו ברברים מזרע שם ויפת. כבר ידוע שהאומה ברברים גרועים מאד אכזרים ופראים כמ"ש לעיל פר' מ"ב כיון שבאו ברברים ונזדווגו להם:

**בשעה שנעקד.**כמ"ש לעיל פנ"ו סי' ה' שבעת שנעקד יצחק בפני הקב"ה כו' ע"ש:

**התחלת גמור.**דורש מ"ש ב' פעמים אלהי אדוני אברהם וגו' ועשה חסד עם אדוני אברהם גם מ"ש היום ופי' כמו שמעולם אתה אלהי אברהם ועשית עמו חסד כן גם היום כו' וכ"כ היפ"ת:

**בשבילו.**שהחסד הוא מדתו של אברהם וכמ"ש חסד לאברהם:

**ד' הן שתבעו.**ויק"ר ס"פ ל"ז תענית דף ד' ושם אינו חושב רק ג' ולא חשיב כלב עי' תוספות שם:

**אלו יצאה אמה אחת.**כן הגירסא גם בילקוט כאן ובגמרא ובילקוט יהושע ט"ו הגירסא יכול אפילו חגרית ואפילו סומא:

**שאול אמר.**צ"ע שהרי בפסוק כ"ד וכ"ה מבואר ויאמר איש ישראל. ולא שאול. ועוד דלא ע"י הריגת גלית. נתן בתו לדוד כ"א אח"ז במאה ערלות פלשתים. גם קרא ודוד בן איש אפרתי הוא פסוק י"ב קודם לפסוקים ויאמר איש ישראל. אך הענין בזה שבפ' י"א כתיב וישמע שאול וכל ישראל וגו' ויראו וגו' מאד והוא עצמו מ"ש בפסוק כ"ד וכ"ה עד ויראו מאד וע"פ מדה ל"א מקום הפסוקים אצל פסוק י"א כאשר שאול והעם שמעו ויראו אז אמרו העם כן במצות שאול. כי מ"ש איש ישראל כאלו מפורש שאול ואיש ישראל שבלעדו לא יעשו דבר. אולם דוד לא התרצה לעשות בעבור השכר רק בעבור קנאת ה' צבאות כמ"ש כי מי הפלשתי חרף מערכות אלהים וגו' ה' וגו' הוא יצילני וגו'. ואשר נתן לו שאול בתו ע"י מאה ערלות פלשתים היה זה תחבולה מאתו לקיים דברו במעמד כל ישראל מחירוף גלית. ובצירוף טעם שנתחדש לו להפילו ביד פלשתים. וזהו עומק כוונת המדרש ששאול אמר והיה האיש אשר יכנו יתן לו בתו. וזמן הקב"ה את דוד. דוק בפסוקים ותבין ובכתבי הארכתי:

**יפתח.**עי' ויק"ר ס"פ ל"ז קה"ר פסוק עמל הכסילים ובתד"א פרק י"א:

**ר' יוחנן ור"ל.**עיין ילקוט שופטים י"א סי' ס"ח:

**רוה"ק.**מאתים שנה קה"ר שם והחשבון צ"ע:

**אליעזר כו'.**הנה אצל משה ושלמה כתיב ככלות אך אצל אליעזר כתיב טרם כלה לדבר שאז והנה רבקה יוצאת פי' היינו יציאתה מהבית אך הוא לא ראה אותה עד שבאה וזה היה ככלותו לדבר ובכן כל הג' שוים (וכ"מ ביפ"ת):

**כל הנשים כו'.**ל' קושיא היא בי ותרד העינה ונו' מיותר אלא שזו כו' וכאילו כ' ותרד העינה ותעל ותמלא גו' שהעינה עלה:

**את סימן לבניך.**דורש גז"ש ותעל עם עלי באר. וע"ל פנ"ד ס"ס ה':

**לקראת מעשיה הטובים.**דבלא"ה אין זה כבודו שיריץ לקראת נערה:

**גמיעה אחת.**ע' במ"ר פכ"א סי' כ' וש"נ. ושם הגי' כדי גמיעה כמדת צדיק אוכל לשובע נפשו ע"ש:

**לינה אחת.**כמ"ש מקום לנו ללין משמע לנו לבד ולא לאחרים והיא השיבה מקום ללון לא דווקא להם אלא לכל מי שיבא. גם הוא אמר ללין ביו"ד וחיר"ק והיא אמרה בשור"ק ללון שפירושו הרבה לינות ע' רש"י בחומש ובמפרשים:

מכאן שמודיםלעיל פנ"ח ס"ס ו'. עמש"ש:

**אשר לא עזב חסדו.**עד אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני. וכי בדרך הוא בית אחי אדוני. והיל"ל בדרך נחני לבית אחי אדוני. ע"כ דורש שעד שהוא בדרך היה לו סימן שדרכו מצלחת שיבא למקום חפצו:

**לשבח פרדוכוס.**ע' במ"ר פרשה יו"ד סי' ה'. וברות פסוק ושמו בועז שאצל צדיקים שמו קודם להם כו'. והרשעים הם קודמין לשמן וקשה כאן שהיל"ל לבן שמו ע"כ דרשו ר"י ור"ב ששם לבן הוא תואר על שהיה לבן ביותר (ע' מ"כ). ובמ"ע פי' בל"י ורומי דבר מופלא אשר רואיו ושומעיו תמהו עליו. ולר"ב מלובן ברשע פי' מובחר וברור ברשעתו אבל שמו העצמי היה קמואל או בלעם כמ"ש במ"א (יפ"ת):

**על העין וגו'.**דלפשוטו על העין מיותר שהרי כבר כתיב אנכי נצב על עין המים. ע"כ דרש על העיון והמחקר למה בא ואיך בא:

**שהיה קלסתר פניו וכו'.**כמ"ש לעיל פרשה נ"ט סי' ח' זקן ביתו. וקראו ברוך ה' משמע שהש"י בעצמו ברך אותו כמ"ש בריש לך לך ואברכך והיה ברכה. ואצל העקדה כי ברך אברכך ולפי זה אמר ברוך ה' בטעות. ודעת ריב"ד שידע שהוא אליעזר ואעפ"כ קראו ברוך ה':

**כנען הוא אליעזר.**לעיל פר' נ"ט סי' ט' אמר כן על פסוק כנען בידו מאזני מרמה והוצרך לומר כנען הוא אליעזר אך כאן שמדבר באליעזר היה צ"ל אליעזר הוא כנען וכ"מ אח"ז בויק"ר פי"ז סי' ד' אליעזר הוא כנען אלא שמעתיק הדרשה דלעיל בלשון שנאמר שם ואין זה תימה שהיה חי עדיין ומכנען עד אברהם ח' דורות שהרי שם בן נח מפורש שחי שש מאות שנה עד שנת נ' ליעקב:

ר' יעקב בשם ר' יוחנןעי' לקמן ס"פ ס"ט. ופירושו שר' יעקב אומר אשר ר' יוחנן דבית גוברין היה דורש מכאן אפטרה. ואפטרה פירש המ"ע ראיה מופתית. והיינו ראיה מאליעזר על ישראל. ויותר נראה מלשון פטור ונפטר וכמ"ש שי"ר פסוק סמכוני באשישות כשהגיע זמנן להפטר היינו מהאכסניא שלהם שקבלום לכבוד התורה דרשו דרשות כאלו לברך את האכסניא והביא שם גם דרשה זו של אליעזר וכ"פ יפ"ת. וע' במ"ר פ"ד סי' כ' ר' יוסי עביד לה אפטרה וכן כאן ובויק"ר פר' י"ז ס"ד ר' יעקב בשם ר' יהודה בשם רבי נתן דבית גוברין עביד לה הפטרה נטילת רשות וכו' וכ"פ יפ"ת והוא לשון הפסוק. לא פטר יהוידע את המחלקות:

**ויבא האיש.**וס"ד ויפתח הגמלים ואם הכוונה על היתר קישורי המשאות מה מלמדנו ע"כ דורש ולמדנו ששמרם מגזל:

**לא היו גמליו.**והתירוץ פשוט שהחמור שהיה א"א רוכב עליו בוודאי היה כחמורו של רפב"י מק"ו אך שאר בהמותיו היה צריך לזממם וכמ"ש בהדיא לעיל פמ"א סי' ה' והמעשה בירושלמי דמאי פרק א':

**טמא הטמא.**ויקרא י"א ט' וזה לכם הטמא בשרץ ובת"כ פסוק זה דורש סתם וזה לכם הטמא בכל השרץ לרבות שדמו בבשרו. ובמס' מעילה דף י"ז מפורש כמו כאן:

**על ימין זה ישמעאל.**כי ישמעאל היה דר במדבר פארן והוא בדרום של א"י. ומ"ש על שמאל זה לוט דורש גז"ש שאצל לוט כתוב ואשמאילה כמ"ש לעיל פמ"א סי' ו' מכל מקום אנא משמאיל לההוא גברא:

**מהר המוריה יצא.**ע' לעיל פר' נ"ז סי' ג' אמר לו הקב"ה שמ"ש שם ויוגד לאברהם היה בנבואה:

**כאשר דבר ה'.**ע' במכילתא סדר בא שהביא שם כ' מקומות שכתוב בהם כאשר דיבר ה' והיכן דיבר אך פסוק זה לא הביא כלל. אך לפי מ"ש בזה בפר"א פרק ט"ז הזכרתיו לעיל פנ"ט סי' ח' ניחא. והיינו דמ"ש מה' יצא הדבר הכוונה על שמ' יום קודם יצירת הוולד גוזר בת פלוני לפלוני וכ"ה בפר"א שם בהדיא. וכן כוונת המכילתא כמ"ש כאן כאשר דבר ה' ואינו דומה לשאר הפסוקים שהביא שם שצריכים פסוק מפורש וזה אינו צריך וכנ"ל:

**יוצא לדרך.**חושב בגדים בסוף הרי שבגדים חביבים מכלי כסף וזהב ואח"כ אמר עוד ומגדנות נתן לאחיה ולאמה הרי חושב מגדנות בסוף הכל. ונתן הטעם בכל זה בעבור צורכם לדרך ולא מחמת חביבות:

**צדקת תמים זה יצחק.**וס"ד וברעתו יפול רשע וקשה שאין זה דבר והיפוכו שאין יפול היפך תישר אבל יתפרש על פי מ"ש בתורה שמ"ש תמים הכוונה על יצחק שהוא עולה תמימה וכמ"ש לקמן פס"ד סי' ג' וע' לעיל פר' נ"ו סימן ג' ואל תעש לו מאומה מומה. תישר דרכו זהו הדרך שהלך אליעזר לצרכו שכתוב בו אנכי בדרך נחני ה' וכתוב וה' הצליח דרכי וזה היה בזכות יצחק ולצרכו. גם מרומז בזה בתיבת דרכו דרך חתנים כמ"ש פר"א פרק י"ב ועי' מש"ש. ואז על ידי כן וברעתו יפול רשע אלא שהרשע היה רוצה לעקם דרכו ע"כ נפל וצ"ע למה לא שאל המדרש על הפסוק נ"ג ומגדנות נתן לאחיה ולאמה הנה במדרש אמר וברעתו ידחה רשע והוא במשלי י"ד אבל ס"ד דצדקת תמים וברעתו יפול רשע וכ"ה בילקוט משלי י"א וברעתו יפול רשע זה בתואל:

אלו שבעת ימי אבלותומרומז במ"ש תשב הנערה אתנו שתשב אתם יחד להתאבל ולישב על הארץ כמ"ש ישבו לארץ ידמו וגו' וכן אצל איוב וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת ימי אבילות למדו מן התורה. עיין לקמן פר' ק' סי' ז':

**אלו י"ב חודש.**רש"י בחומש כתב ימים אלו י"ב חודש כמ"ש ימים תהיה גאולתו או עשור עשרה חדשים. ובלי ספק שכן היה גירסתו במדרש וכצ"ל תשב הנערה אתנו אלו שבעת ימי אבילות (כמו שכתבתי). ימים אלו י"ב חודש. וי"ב חודש על שתפרנס עצמה כמ"ש במגילת אסתר ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ותמרוקי הנשים. ומ"ש או עשור על שאתה ממהר:

**וישלחו וגו'. ויברכו וגו'.**שהיה לו להקדים הברכה להשילוח וכמ"ש יהושע כ"ב ו' ויברכם יהושע וישלחם וכאן ברכו אותה אחר השילוח כשהיתה על הדרך בחוץ וזה מוכיח שלא היה הברכה ברצון טוב גם מקיש הברכה להשילוח כמו שהשילוח היה בעל כרחם כנ"ל כן הברכה ג"כ בע"כ:

**דרך הגמלים.**שאין דרך האשה לרכוב כמ"ש ריש פסחים אלא על שבמזרח עיקר גידול הגמלים ובהכרח גם לנשים לרכוב מפני גובה הגמלים ולמודים בכך. ורבנן דורשים שזה מיותר אלא שיש בו סימן על בנים שתוליד (וכ"כ היפ"ת):

**שכעור לאיש.**שלפי השמירה היה ראוי שילך הוא אחריה. וע' ברכות דף ס"א אחורי הארי ולא אחורי אשה:

**אתא ממיתא.**קושיא היא שהיל"ל בא מדרכו. ודורש שבא ללמוד סתום מן המפורש כמו כאן מפורש שבא נגד זיווגו כך הביאה שבא ממנה ג"כ מזיווג של הגר לאברהם וע' לקמן פס"א סי' ד'. וע' לעיל פר' מ"ה סי' יו"ד:

**אין שיחה.**ע"א ז' וש"נ:

**לכך שאלה.**דאל"כ וכי דרכה של רבקה לשאול על אנשים. וכמ"ש מדרש שמואל פר' י"ג אצל בנות העיר עם שאול. ומ"ש ידו שטוחה שדורש מ"ש לשוח מענין תפלה וכמ"ש ובפרישכם כפיכם וכדומה:

**אתרכינת.**שפי' הטיה לצד ולא נפילה ממש מעל הגמל הגבוה והראיה מפסוק כי יפול לא יוטל שפי' ג"כ שאפילו יטה לפול לא יוטל ויושלך לארץ. כי ה' סומך ידו. והמדרש פי' תחלה למה שאלה עליו ואח"כ על פסוק ותפול שדורש ע"פ מדה ל"א שתחלה שאלה וכשהודיע לה אז נפלה לכבוד יצחק ולא להיפך וכ"ה בהפי' אב"ע ותאמר וכבר אמרה קודם שנפלה:

**הדור.**שהיה יפה תואר כיוסף ע"פ גז"ש שכאן כתוב מי האיש הלזה וגו' כמ"ש כאן וע' באג"ב פרק מ' באריכות וכמ"ש מדרש תהלים סוף מזמור צ' והדרך על בניהם זה יצחק ורבקה בשעה שעקדו נצנצה עליו מזיו השכינה וכו':

**הלזה אלון זה.**שהיל"ל מי זה ע"כ דורש נוטריקון הלזה ובחילוף ה' בא' באחה"ע כאלו כתוב אל זה פי' לא זה כ"א אחר וכמ"ש מ"כ בשם רש"י. וכמ"ש לקמן סוף פר' פ"א:

**דברי שבח.**וזהו אשר עשה אשר תקן ולא גלה לו מה שרצו לעכב ושניגף בתואל וכדומה:

**האוהלה שרה אמו.**וחושב כאן ד' דברים א' ענן קשור ב' נר דלוק וההרוחה שבאהל וברכת העיסה. ותיבת האהלה כמ"ש לשמש שם אהל. וכן עד ירח ולא יאהיל וזה רמז על האור והנר. והענן ע"פ גז"ש שמות ל"ג ט'. עמוד הענן עומד פתח האהל וההרוחה כמ"ש וימהר אברהם האהלה שרה אשתו ויאמר מהרי שלש סאים קמח הרי שהאהל פתוח לרוחה והברכה במעשה ידיה כמ"ש בראשית י"ז פסוק ט"ז וברכתי אותה וברכתיה ומצות העיסה והנר הם מצות ששייכים באשה לבד ובה היה הברכה. ועי' לעיל פר' י"א סי' ב' ברכו בנר אך מ"ש שהיה דולק מע"ש לע"ש צ"ע מנין לו. אך מאחר שהיה כן אצל צדיקים שבדורות אחרונים וכנמצא בדברי חז"ל קל וחומר שהיה כן אצל האבות ואמהות:

**למדתך תורה.**דורש סמוכין שסמוך לו מיד ויוסף אברהם ויקח אשה: