**גילה אחר גילה.**דורש גיל יגיל ע"פ מדה יו"ד גילה כפולה וס"ד ויולד חכם ישמח בו שמחה אחת היינו כשהבן לבדו חכם וצדיק. ואם גם האב חכם וצדיק הרי גילה כפולה. ואמר ברישא צדיק וה"ה חכם ובסיפא חכם וה"ה צדיק ע"פ מדה י"ט שאם איננו צדיק אין שמחה. וכ"ה בילקוט משלי כ"ג גילה בזמן שהצדיק נולד גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק. ותיקון לשון המדרש גילה בזמן שהצדיק נולד וכשהרשע נולד וי שנאמר ויהי בימי וגו' עד סוף המאמר גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק ב"צ ואלה תולדות יצחק בן אברהם שמ"ש בן אברהם מיותר אלא לרמוז שכאן היתה שמחה כפולה. והשמחה נרמזה בתיבת ואלה כמ"ש ר"פ י"ב בוראן משבחן מי מגנן כו' שנאמר אלה תולדות השמים. וכן כאן ואלה. וכוונת השמחה כמ"ש בתנחומא שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים שאלמלא לא נולד לא נתקיים העולם כו' כמש"ל פר' נ"ג סי' ח':

**ויהי בימי אחז.**וס"ד בן יותם בן עוזיהו ודרשו לעיל פמ"ב סי' ג' וי וכו' ועיין ויק"ר פי"א סי' ג' ומש"ש. וא"כ מ"ש בן יותם וגו' שהיו צדיקים וקשה למה זכרם כאן. ודורש שמ"ש ויהי בימי שמשמעו צרה אמרו כן המלאכים המקטרגים והש"י השיב בן יותם וגו'. והוא המבואר בפרשה שם שבאו עליו ארם ואפרים להלחם ואז קטרגו ב"ד של מעלה וכמ"ש פמ"ב שם ויהי בימי ומה צרה היתה שם ארם מקדם כו' ועכ"ז ניצל בזכות אבותיו כמ"ש השמר והשקט:

**רחמים.**אפשר שפי' אהבה וכמ"ש ארחמך ה'. רחם ארחמנו שפי' אהבה וע' שמ"ר פ"א סי' א'. וצ"ע שהתחיל בפ' ויולד חכם וגו' ומביא ע"ז פסוק אחר. ע"כ נ"ל שכצ"ל מנין כו' רחמים ת"ל ויולד חכם וגו' רשב"ח אומר מניין שאפילו הקב"ה וכו' ת"ל בני אם חכם לבך וגו' וכ"ה בילקוט והיינו שרוה"ק אומר כן שהקב"ה ישמח בו ורמוז במ"ש גם אני על הקב"ה ע"ד אני והו הושיעה נא:

**עטרת זקנים.**ע' אג"ב פל"ז באורך. וכאן דורש כפל לשון יצחק בן אברהם אברהם הוליד וגו' ששניהם מתעטרים זה בזה. יצחק במה שהוא בן אברהם ואברהם במה שהוליד את יצחק. ומ"ש בני בנים. ק"ו לבנים. ופשט הכתוב עטרת וה"ה תפארת ובסיפא תפארת וה"ה לעטרת ע"פ מדה י"ט ע"כ אמר בשניהם עטרת. גם עטרת ותפארת ענין אחד הם כמ"ש עטרת תפארת תמגנך. והפארים ת"י כליליא וכן ופארך חבוש עליך:

**יעקב פדה.**דאם מ"ש פדה מוסב על ה' היל"ל ה' אשר פדה את אברהם ע"כ דורש כי פדה מוסב על יעקב. ובויק"ר טל"ו סי' ד' איתא ורבנן אמרי אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו של יעקב:

**נקרא אברהם.**ע' מ"כ וכ"ה בילקוט והוא פסוק בדה"א א' וכו' שאפי' מה שנעשה לאברם אנו אומרים לאברהם לפי שאברם הוא אברהם:

**מלתא עמיקתא היא.**דבר שנקראת עמיקא כמש"ל פר' פ"ד ס"ס י"ג מעמק חברון מעצה עמוקה וכו' ובתנחומא וישב ס"ס ג' מאד עמקו מחשבותיך מחשבה עמוקה נטלת עם אברהם בין הבתרים כמו שא"ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכמ"ש ס"ע רפ"א. ובמכילתא בא ובמגילה ט' ובשמ"ר פי"ח שמברית בין הבתרים שהיה אז אברהם בן ע' שנה אז א"ל ידוע תדע ומאז עד שיצאו ישראל ממצרים ת"ל שנה ואמר ומושב בני ישראל הרי שאברהם ויצחק נקראו ג"כ ישראל:

**ויהי יצחק.**וס"ד בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי. וע' ויק"ר ר"פ כ"ג כשושנה בין החוחים וש"נ ומבואר. ובסוף סדר זה כתוב וילך פדנה ארם אל לבן ב"ב הארמי ותיבת הארמי חוזר על לבן ובתואל וכמ"ש בריש תולדות לבן הארמי. וכאן ללמד על רבקה כשושנה וכו' ושם לכלול כלם ברמאות:

**ויעתר.**היל"ל ויחל או ויתפלל וכדומה:

**לנכח אשתו.**היל"ל על אשתו. ולנכח פירש שכוונת תפלתם היה זה בעד זו וזו בעד זה:

**עיקר מטרין.**ע"ל פנ"ג סימן ה' ג"כ ר"י בשם ר"ל ועיקר הדרשה שם על מ"ש ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וכאן אצל רבקה אולי דורש גז"ש משרה ועי' יפ"ת:

**משל לבן כו'.**ע' ויק"ר פ"ל סי' ג' וש"נ. ודורש שהיל"ל וישמע ה' תפלתו ואמר ויעתר מלשון חתירה וכן ויעתר יצחק גם כן מלשון חתירה שהתפלל שיעשה לו נס למעלה מדרך הטבע. וכדמיון חתירה לבא לבית שלא בדרך הפתח וכן ענה לו הש"י דרך נס:

**נזדווג.**לשון זה רגיל במדרש על המתחבר להרע:

**עומדת על ב"כ וב"מ.**אצל ב"כ וב"מ אמר עומדת משמע שעשתה כן תמיד שזה היה עיקר פעולתה לעבוד ה' ואצל בתי אלילים אמר עוברת שעברה דרך הילוכה במרוצה. והנה אז היה העולם מלא מבתי אלילים אבל ב"כ וב"מ לא היה אז וכמ"ש בסוף הסי' וכי ב"כ וב"מ היה אז. אך הענין כמ"ש חז"ל שמעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו ובבית אברהם ויצחק היה בית קבוע לעבודת הש"י ולהתפלל וגם האמהות היו עומדות שם תמיד. וזולת האבות לא היה אז בעולם רק בית שם ועבר. וכתיב ותלך לדרוש את ה' משמע למקום אחר וע"ז אמר וכי ב"כ וב"מ כו' והלא לא הלכה כו':

**מחזרת.**מדאמרה למה זה אנכי משמע ולא אצל אחרות ואיך ידעה אלא ששאלה והגידו לה שאצלן לא כן. וזה ע"פ דרך קצרה:

**מנין זה.**כי תיבת זה מיותר ע"כ דורש ע"פ גימטריא וכמ"ש בסמוך וכמש"ל פכ"ד סי' ה' זה ספר. שהיה ראוי אדם להעמיד י"ב שבטים ע"ש. וע' שמ"ר פל"ח סי' ח' וזה הדבר:

**שני גוים.**ע"פ מדה יו"ד שכפל הלשונות מורה על כפל הבנים. ומ"ש וימלאו ימיה כוונתו לס"ד והנה תומים בבטנה הא עשרה. והטעם שלא העמידה אולי שהפסידה במ"ש למה זה אנכי מנין זה. וה' אמר לה שני גוים שהיתה ראויה להעמיד י"ב אי לא היתה אומרת למה זה. ואח"כ האיר ה' עיני בתנחומא תצא סי' ד' רי"א וכו' על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו רחמו כתיב. רנ"א גרם לה שלא תעמיד י"ב שבטים דאר"ה ראויה היתה רבקה שתעמיד י"ב כו' הרי מבואר דעת ר"ה ור"נ וכ"ה ביפ"ת:

**וכי ב"כ כו'.**פי' אלו היה ב"כ וב"מ שמתקבצים שם עשרה וכל בי עשרה שכינתא שריא ושייך לדרוש את ה'. אבל כיון שלא היה אז רק בית האבות ובית שם ועבר וממ"ש ותלך משמע למקום אחר. הרי מה שהלכה לבית שם ועבר כאלו אל ה' וכמ"ש באליהו חי ה' אשר עמדתי לפניו על שעמד לפני אחיה השילוני. ועי' לקמן סימן יו"ד כי שם חי עד שהיה יעקב בן נ' שנה. ועבר עד ע"ט ליעקב. וכמש"ל פס"ב ס"ס ג' בשם ס"ע. ועי' לעיל ס"פ מ"ח בשם תד"א כי שם בן נח נתנבא ת' שנה (ויתכן שחשבון ת' שנה מהמבול עד שהיה אברהם בן ק' שנה ונימול ונעשה כה"ג תחת שם. ע' לעיל פמ"ו סי' ה'. כי מהמבול עד הפלגה ש"מ שנה אותיות שם כמפורש במדרש שם. ואז היה אברהם בן מ"ח שנה ועוד נ"ב שנה עד שמל וזהו ערך ת' שנה) ולעיל פל"ז סי' ז' נביא גדול היה עבר ע"כ הלכה לדרוש מהם:

**סנאיהון.**ד"א הוא. ועי' מ"כ:

**שנולד מהול.**וזהו ממעיך יפרדו שמיד שנולד ויצא ממעי אמו נפרד מאחיו וניכר ע' ילקוט בראשית סי' ט"ז בשם אדר"ן. ובתנחומא נח סי' ה' ובמדרש תהלים ט' ממ"ש ממעיך יפרדו מכאן אנו לומדים שנולד יעקב מהול חד גזיר וחד לא גזיר. עוד שם מפסוק ויעקב איש תם. ועוד שם ממ"ש יעקב יעקב שכל מי שנכפל שמו נולד מהול:

**קריין סבתא ורעמה.**ע' שמ"ר פמ"ז סס"ג ובריש רות ופי' שהן מן ע' בני נח הכתובים בסוף סדר נח אחר המבול שנעשו לאומות מיוחדות בעולם. והנולדים מהם נחשבו ע"ש אבותיהם. וממך יצאו שני גוים שלא יחשבו ע"ש ב"נ כ"א גוים בפ"ע. וכ"מ במדרש תהלים ט' מנח העמדתי ע' אומות ואת שני גוים וע"ל פל"ח ס"ס יו"ד וש"נ ובהפלגה נחסרו מן ע' ב"נ ל' משפחות ונתמלאו מאברהם י"ב מישמעאל ט"ז מקטורה וב' מרבקה. וצ"ע למה מבני קטורה חושב בני בנים וברבקה לא חשיב רק בנים ולא י"ב שבטים ואלופי עשו וזה ראיה למש"ל ס"פ נ"א שכל מי שנולד ממשפחת אברהם בחייו נעשו לאומות מיוחדות וע"כ בני לוט ונחור נעשו אומות. רק שבמספר ע' אומות לא נחשבו רק זרע אברהם לבד שנולדו בחייו לא כן השבטים ואלופי עשו שנולדו אחר מותו. שהרי מת כשהיו יעקב ועשו בני ט"ו שנה. כי אברהם לבדו הוא אב המון גוים ובני לוט ונחור אינם זרע אברהם ע"כ אינם מחשבון הע' כן נ"ל:

**להלן.**אצל תמר לא כתיב וימלאו ימיה שלא מלאו ט' חדשים וכאן וימלאו ט' שלמים ע"פ מדה ט"ז וע' לקמן פר' פ"ה סי' י"ג:

**בזכות ולקחתם.**עיין ויקרא רבה סוף פ"ל וש"נ:

**מרום מראשון.**וס"ד מקום מקדשנו:

**דקליטיינוס.**ירושלמי תרומות ס"פ ח':

**ארגיניטון.**פי' בעל מ"ע בל"י ורומי מלאך או רוח העוזר להולכים באליות ובאמת אלהי הרוחות הוא העוזר ועושה מלאכיו רוחות:

**לא ברומי זעיר.**לא באיש קטן מאנשי רומי וגולייר פירש במ"ע משרת אנשי המלחמה. והובאה המעשה כאן לפרש מ"ש כולו כאדרת שער שכולם היו ראוים ברומי להיות מלובשים אדרת פירש בגדי שרים וזאת היתה לרעה נגד פניהם כמ"ש אדר היקר:

**כאדרא.**ודורש כאדרת מלשון אדרא פי' תבואה ומ"ש שער מלשון סער ורוח וכמ"ש כמון יסוער מגורן. כמוץ אשר תדפנו רוח וכמ"ש חזרם ורוח תשאם וקיצר כאן תיבת מוץ שנזרה ומובן ע"פ מדה י"ז וזהו כוונת דניאל והנה כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וע"ל ס"פ פ"ג:

**אתון קריתון.**ע' ויק"ר פי"ג. וע"ל ר"פ ס"ה ובמדרש תהלים פ':

**אני קורא.**וזהו מ"ש ויקרא שמו יעקב פירוש הקב"ה קרא שמו:

**ויגדלו הנערים.**ויהי עשו איש יודע ציד ויעקב איש תם וגו':

**י"ג שנה.**כמ"ש איש יודע ציד ויעקב איש תם וכמ"ש חז"ל איש פרט לקטן. וכמש"ל פנ"ג ויגדל הילד וגו' שנגמל מיצרו והיינו בן י"ג שנה וכן לקמן פר' פ' סי' י' איש חרבו בני י"ג שנה ע' מש"ש ובתנחומא תצא סי' ד' סובר שהיו בני ט"ו שנה שסמוך לו ויזד יעקב נזיד על אבל אברהם שמת אז כמ"ש פר' זו סי' י"א:

**לב"מ.**כמ"ש בסמוך לאהלים של שם ועבר וכמש"ל סי' ו':

**שפטרני מעונשו.**שעד עתה קטן ועומד ברשות אביו ונענש על מעשיו וכשנעשה י"ג שנה בר חיוב במצות יצא לרשות עצמו:

**צד כו' בפיו.**ממ"ש בסמוך כי ציד בפיו ע' ד"ר פ"א סי' י"ז ביתר באור וע' לקמן פס"ו סי' ה':

**לב גבורי מואב.**צ"ל פסוק של ירמיה מ"ט כ"ב ע"ש:

**שני אהלים.**כמ"ש וישכון באהלי שם היינו של שם ושל עבר נכדו:

**שמת אותו זקן.**ע' כ"ז ב"ב ז' ב' פסיקתא פי"ב סי' ה' פר"א פל"ה וע"ש שהמנהג לאכול עדשים בעת אבל היה מעולם אצל אדם וחוה וכל גדולי ארץ ע"ש:

**להולך כו'.**כמ"ש כאן הנה אנכי הולך. וע"ל סי' י"ג וי"ד:

**אתה מוצא אברהם.**ע' כ"ז תנחומא תצא סי' ד' ופסיקתא שם:

**ויצחק חי ק"פ.**פי' שהדורות היו פוחתים והולכים מנח עד האבות ולמה נתקצרו שנות אברהם משנות יצחק:

**ב' עבירות.**ע' שמ"ר רפ"א ה' עבירות ויתורץ בדברי התנחומא שאעתיק בסמוך:

**אם גנבים וגו'.**וס"ד איך נדמתה פי' שדימוהו לגנבים שגנב כמוהם. וז"ל התנחומא תצא ובתוך ה' שנים אלו שנמנעו מחיי אברהם עבר ב' עבירות קשות כו' ע"ש. ובפסיקתא פמ"ב סי' ד' איתא שביום שעבר מת אברהם ע"ש:

**בשלום.**תקבר בשיבה טובה ע"ל פ"ל סי' ד' בישרו שישמעאל יעשה תשובה וז"ש כאן זהו שיבה טובה והוא רואה לבן בנו כו'. אבל יצחק ורבקה לא הובטחו בזה. ומ"ש עובד כוכבים כמש"ל סי' יו"ד וזה הולך לבתי עבודת כוכבים:

**כי טוב חסדך מחיים.**כמ"ש רבקה קצתי בחיי וגו' למה לי חיים. והיינו החסד שימות ולא יראה ברעה וע' תנחומא. וע"ל פס"ה סי' יו"ד ותכהין עיניו:

**פער פיו.**במד"ר פס"א סי' כ' ופסיקתא פט"ז ובתנחומא פינחס סי' י"ג ושם הגי' ר' יצחק בר זעירא:

**אין אובסין.**שבת קנ"ה דהלעטה שייך בגמל ולא בב"א:

**מיניה ומן פטרוניה.**שמ"ר פט"ו וש"נ:

**מכרה כיום.**תיבת כיום מיותר ע"כ דרש מכור בכורתך כשם שאתה מוכר לי יום והרי יום בא ללמד על מכירת הבכורה ונמצא למד ממנו שביקש שימכור לו יום משלו:

**הבגד שהיה לאדה"ר.**בפר"א פרק כ"ד איתא שהרג לנמרוד ולקח ממנו הבגדים והכתונת של אדה"ר וכ"ה לקמן פס"ה ריש סי' ט"ז ועי' ספר הישר ומדרשים חלוקים הם:

**תנינן.**ע' במ"ר פר' ד' סי' ח' וש"נ:

**דם בכורה וקרבנות.**שהבכור היה מקריב קרבנות ושופך דם בהמות ועי' שמ"ר ר"פ כ"ז. ביטל קרבנות:

**דם של מילה.**שביטל מבניו פר"א פכ"ט שהרי הוא נימול לשמונה:

**ויאהב קללה.**וס"ד ולא חפץ בברכה וכמ"ש לפני זה. יזכר עון אבותיו ודרשו בפסיקתא פי"ב סי' ד' על שחטא לאבותיו וכ"ה בתנחומא תצא סי' ד' וע"ז אמר ויאהב קללה כו' וזה שייך לדרשת רשב"ן הנ"ל:

**מה עדשה.**ב"ב ט"ז ב' וע' פר"א פל"ה:

**ויש בה שמחה.**ע' פר"א פל"ה וצ"ע. ועמ"כ בשם רש"י וע' ספ"א דביצה של בית ר"ג שהיו מביאים דלי מלא עדשים בי"ט:

**אמרין ניכל דידיה כו'.**נרמוז במ"ש בעובדיה עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך (כמש"ל מעולמו יצא וזהו עד הגבול) השיאוך יכלו לך וגו' לחמך ישימו מזור. ופסוק זה סמוך לפסוק אם גנבים כמ"ש לעיל סימן י"ב:

**ערוך השולחן.**עי' גירסת הילקוט ישעיה כ"א ודורש גז"ש ויאכל וישת ושם כתיב צפה הצפית אכול שתה:

**השרים זה מיכאל.**כמ"ש והנה מיכאל אחד השרים. ושני לו גבריאל שגם הוא נזכר בדניאל ולא אחר:

**משהו מגן.**פירוש שימשחו ויחזקו מ"ש אנכי מגן לך כמש"ל פמ"ד ממך אני מעמיד מגינים וצדיקים. וע"כ ראוי לו הבכורה ליעקב. וענין המשיחה דוגמת הכ"ג שנמשח להקריב קרבנות וכן הבכור שמקריב קרבנות כמש"ל:

**מעולמו יצא.**כמש"ל סי' י"א בכו בכה להולך וכמ"ש ר"ל בויק"ר פל"ב סי' ג' ע"ש:

**קלונו של רעב.**כמ"ש והוא עיף כו' הלעיטני שאחזתו בולמס ורעב וגרם שנתקלל גם העולם ברעב ודורש סמוכין ויבז את הבכורה ויהי רעב (יפ"ת):