**ונחלתם לעולם תהיה.**ע"ל ר"פ נ"ח שדרש שנחלת ימיהם לעוה"ב ובר"פ ס"ב שנחלת ימיהם זכורה בתורה וב' אלו שייכים ג"כ אצל יצחק. וכאן דרש עוד על נחלתם בעוה"ז שא"ל גור בארץ הזאת היינו בארץ פלשתים שהיא ג"כ מא"י כמ"ש יהושע י"ג. זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתי וכמש"ל ע"א סי' ב' ומ"ש תמימים זה יצחק כמש"ל סי' ג' עולה תמימה וכמש"ל פר' ס' סי' י"ב צדקת תמים:

**בארץ הזאת.**ואהיה עמך ואברכך:

**מ"מ גזרו.**בירושל' שביעית פ"ז הגי' מ"מ לא גזרו. וי"ל דמ"ש כאן שגזרו היינו לענין הטומאה ומ"ש שם לא גזרו היינו על המעשרות ועל השביעית. ולפי דעת המדרש ארץ פלשתים היא מא"י כנ"ל ע"כ גזרו בה שתתחייב במעשרות. ולמה גזרו עליה על הטומאה. מפני שהיא נוה רעה כדי שלא יגור אדם שם. ולגי' הירושלמי הוא מחמת שהוא נוה רעה ולא שכיחי לגור שם ע"כ לא גזרו עליה על המעשרות ושביעית ועיין יפ"ת:

**שכון בארץ.**ואח"כ אמר גור דמשמע דירת ארעי ע"כ דורש שבארץ שיאמר לו שידור שם ישכון דרך קביעות זורע ונוטע ונציב תרגום ויטע ונצב. אך בארץ פלשתים אינו רק דירת ארעי לשעה יפ"ת [אבל היפ"ת בחר יותר בדבריו שכתבנו בביאורו]:

**את השכינה.**כמ"ש פי"ט סימן ז' צדיקים ישכנו ארץ ישכינו השכינה בארץ עי' מש"ש:

**קשות.**פי' שהיו ערים בצורות ויושביה גבורים.

**מקצתן כו' והשאר לע"ל.**יתכן שדורש כן ממ"ש עוד בפ' הסמוך ונתתי לזרעך את כל הארצות האל וע"פ מדה יו"ד שתי נתינות וע"ל כמ"ד סי' כ"ג איזה שלא נתן:

**רבי יוחנן ור"ח.**לעיל פ"ל סי' ח' וש"נ ומבואר:

**ריש לקיש.**ע' במ"ר פי"ח סי' כ"א:

**ר' יונתן.**לעיל פמ"ט סי' ב' וש"נ ומבואר:

**אפילו מצוה קלה.**קורא לע"ח מצוה קלה. כי במקום שתופי מבואות א"צ ע"ח:

**שם חדש.**כוונתו על מ"ש ישעיה ס"ב ב' וקורא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו. ור"ל אשר פי יקבנו ה'. שיהיה שמה ה' ע"פ מדה ל"א. וממ"ש ושם העיר מיום ה' שמה. הרי שנקראת כן. גם דורש א"ת שָמָה אלא שְמָה:

**שנא' והגית.**ע"ל פמ"ט ס"ב ושם בארתי:

**חלום קשה וכו'.**אם לא נתקיימו מהרה יתכן שיתבטלו על ידי תשובה ותפלה שכל מה שהקב"ה גוזר לרעה חוזר בו כמש"ל פנ"ג ס"ד וש"נ:

**יארכו הימים.**והנביא השיב קרבו הימים ודבר כל חזון אבל אם יארכו הימים אפשר שיתבטלו:

**אבל שוטה.**פי' אבילות חלושה כמו אבילות שעל הזקן. ופירושו כמו הדס שוטה. ודורש סמיכות הפרשיות נזיד עדשים שהיא אבילות אברהם כמש"ל פס"ג סי' י"א וסמוך לו ויהי רעב בארץ וירד יצחק לגרר והיו אצלו ימים של צער וכמ"ש כי ירא לאמר אשתי ושכח בעבור זה אבל אברהם שהיה מקרוב. וזהו מ"ש כי ארכו לו שם הימים שאצלו נחשבו ימים רבים וארוכים ע"ש שהיו של צער וכמ"ש ויק"ר פי"ט סס"ג ע"ש. וכ"מ בס' הישר שבשנת מות אברהם היה שנת הרעב וישב יצחק בגרר כו' ומ"ש כי ארכו לו כו' היו ג' חדשים ואחר עבור שנת אבל אברהם נראה ה' אל יצחק וצוהו לשוב לארץ כנען. וא"כ צ"ל שמ"ש ארכו לו כו' הם ג' חדשים וארכו לו ולא לאחרים:

**אמר ר"י.**נדה ט"ז ב':

**והלילה אמר הורה גבר.**וכי זכר יש לו הריון ע"כ דורש והלילה אמר נוטריקון והלואי אמרה שגורע אות ה' מוהלילה ומוסיף על אמר וכאלו כתיב אמרה. וע"פ דרך קצרה אמרה אמי ובתיבת והלילה יש אותיות הלוי. ומ"ש הורה גבר הוא בתמיה:

**חלקיהו אדם צדיק.**כמ"ש ירמיהו בן חלקיהו וכל נביא שהוזכר שמו ושם אביו היה נביא בן נביא כמ"ש רות רבה רפ"ב:

**שהיתה איזבל.**צע"ג הרי איזבל היתה בימי יהושפט. וירמיה היה בימי צדקיה דור י"א ליהושפט וא"כ חי ירמיה י"א דורות ונצטרך לומר שלא התחיל להתנבאות עד סוף ימיו בימי יאשיה בן אמון וכמ"ש ריש ירמיה ושם כתיב לא ידעתי דבר כי נער אנכי. והראני המופלג מהרל"ל ברש"י בירמיה פסוק זה שגורס בהרוג מנשה בנביאי ה' ויתכן שכאשר הרג מנשה את ישעיה הרג גם שאר הנביאים ועדיין צ"ע שהרי מנשה מלך נ"ה שנה ובן ל"ד עשה תשובה כ"ב למלכותו. נשאר ל"ג שנה ואחריו אמון ב' שנה וי"ג ליאשיה שאז התחיל להתנבאות הרי מ"ח שנה ואיך אמר נער אנכי. אך דוגמא לזה מצאנו בדה"ב י"ג ורחבעם היה נער כו' ורחבעם היה במלכו בן מ"ב שנה. וביהושע ו' ויבואו הנערים המרגלים כו' ואמרו חז"ל שהיה פנחס וכלב וכלב היה אז בן פ' שנה. עכ"ז אינו דומה למ"ש לא ידעתי דבר כי נער אנכי משמע שהיה נער בשנים ממש וצ"ע:

**הארץ קשה.**כמש"ל ס"ג שגרדיקי היא נוה רעה והשנה קשה שנת רעב:

**שמדדם לעשרם.**במ"ר פי"ב ס"ס י"א וכ"ה בפר"א ר"פ ל"ג ויזרע יצחק שזרע לצדקה ועשר כל ממונו וכמ"ש באברהם יתן לו מעשר וביעקב עשר אעשרנו לך:

**ויצו אבימלך.**פסוק זה קודם לפסוק ויזרע יצחק והמדרש היפך הפסוקים לפי שמעתיק ממדרשים אחרים הקודמים מכה וכה וע' יפ"ת:

**שעצמת לא ממנו.**ומ"ש ממנו אין פירושו יותר ממנו אלא מאשר לנו ובתוכנו עצמת וכאשר שלחוהו ולא נחסר השפע ממנו אז הודו לו שגם לשעבר היה ברכת ה' עליו. ולא משלהם. וז"ש ראו ראינו כי היה ה' עמך לשעבר עתה אתה ברוך ה':

**קווקיא.**שית לבך לעדרים משלי כ"ז ת"י לקווקיא ועי' במ"ע:

**ארבע.**שד' פעמים נזכר חפירה בפרשה. א' בפ' י"ט עשק. ב' בפ' כ"א שטנה. ג' בפ' כ"ב רחובות. ד' בפ' ל"ב. ורומזים לבארה של מרים שנמשכו מימיו לד' דגלים כמ"ש בפר"א פל"ה שבארות האבות היא בארה של מרים. וזהו באר חפרוה שרים כו' הם האבות:

**חמש.**שאצל באר עשק כתיב ב"פ באר. כי הול"ל ויקרא שמה עשק כמו ויקרא שמה שטנה. וע"פ מדה יו"ד פירושו שני בארות הרי חמש כנגד ה' חומשי תורה שנמשלו לבאר מים חיים כמ"ש ונוזלים מן בארך. יפוצו מעינותיך חוצה וכו' וכמ"ש במ"ר פי"ט סי' כ"ו שבאר מרים רומז על התורה:

**שבו נתעסק.**עי' שמ"ר פ"ו סי"ב כי העושק כו':

**כנגד ס' ואלה שמות.**ע"ל פ"ג ס"ה:

**ויקרא אותה שבעה.**היינו הבאר של פסוק ל"ב הנ"ל והוא כולל ג' ספרים:

**משלים כו'.**כמ"ש ויק"ר פי"א ס"א חצבה עמודיה שבעה:

**כנגד משנה תורה.**שכשיקיים את התורה ירחיב ה' את גבולו. והנה המדרש חשב הפסוקים כסדר ה' ח"ת ולא כסדר שכתובים כאן:

**ופיכול שר צבאו.**לעיל פנ"ד סי' ב' וש"נ וע' רמב"ן ע"פ וילך יצחק אל אבימלך:

**ראו ראינו.**כופל הראיות ע"פ מדה יו"ד:

**אינון חזרין בהון.**וכמ"ש הכל בכתב גו' כל מלאכת התבנית:

**ויצאנו בשלום.**ואף שלא עשו טובה עכ"פ לא עשו רעה שהיה בידם לעשות. וכן באבימלך היה יכול לעשות רעה ולא עשה: