**רבי פנחס.**לעיל פר' ס"ג סס"ח. מדרש תהלים ס"פ פ':

**מה אבא.**שלא מצאנו בתורה שמפורש אצל אחרים כמה היו כשנשאו נשים רק אצלם לדרשה:

**כי החרם וגו'.**עמ"כ ויותר מפורש בישעיה ל"ה רותה בשמים חרבי וגו'. וכן בסי' הקודם ג"כ מתיבת חרמי:

**למה ליצחק תחלה.**צ"ע שהרי מן הדין להקדים האיש להאשה והאב להאם. ויתכן שבקלקלה מתחילין מן הקטן כמש"ל פ"כ סי' ג' וגם היל"ל לאבותיו או להוריו:

**לסלק ממנו רוה"ק.**כמ"ש בפ' הסמוך ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות פי' ברוה"ק. וע' פסיקתא פר"ג סי' ד' והעתקתי לשונו לעיל פס"ד סי' ה':

**בעקב וצדקת צדיקים.**עמ"כ וה"ג בילקוט ישעיה ה' ודברי חז"ל סמוכים על המפורש במ"ר רפי"ד וש"נ. וז"ל אשליך נעלי מה אני עושה שולף מנעלי ורומסן בעקיבי וכ"ה בד"ר פ"ג סי' ב' וש"נ. וכאן דורש מ"ש עקב שוחד על מי שסוף עונשו שיהיה נרמס בעקב וע"כ המצדיקו עונשו כמוהו והוא מדה כנגד מדה. שכתוב בו כשהיה בן ק"כ שנה לא כהתה עינו. ויצחק היה עתה בן קכ"ג שנה ואפשר שכהו עיניו איזה שנים קודם הברכה. ומ"ש וצדקת כמו זכות כי תרגומו זכו שזכות משה ניטל מיצחק:

**רבות עשית.**וס"ד נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וז"ש כל פעולות כמ"ש עשית. ומחשבות כמ"ש ומחשבותיך. ותיבת אלינו נמשך גם לרישא. וע"ל פנ"ב סי' ה' כסות עינים כו' וזהו בשבילנו וע' מדרש תהלים מ' שדורש הפסוק על אברהם:

**אברהם תבע זקנה.**ע"ל ס"פ נ"ח ור"פ נ"ט. והוא ע"פ מדה ט"ז שמיוחד במקומו שכאן התחילה הזקנה. ומ"ש עד כאן פי' עד אברהם וכמ"ש ואברהם ושרה זקנים ואדוני זקן ואברהם זקן. וכ"ה בפר"א פנ"ב ע"ש כל הענין באורך:

**חולה שיתרפא.**ומ"ש חז"ל על אלישע שחלה ג' חולאים ואלישע היה הרבה שנים קודם חזקיהו צ"ל שאלישע לא חידש שיהיה המנהג בעולם כן עד חזקיה. וצ"ע מנין לחז"ל כזה:

**כל המעמיד תלמיד.**תנחומא תצא סי' ד' שפסוק ואחיה לא יוכל לראות כתיב בתוך ענין של ירבעם ולמוד מענינו שע"כ כהו עיניו:

**בן רשע מיצחק.**ומש"ל פנ"ב סי' י"ב הבן שיעמידו יהיה כסוי עינים וכ"א במגילה הא והא גרמו ליה:

**הן אראלם.**וס"ד מלאכי שלום מר יבכיון וכמש"ל פנ"ו סי' ה' וש"נ ודורש נוטריקון מראות מר אות. ומר פי' טיפה כמ"ש מר מדלי ואות הוא רושם. וז"ש נשרו דמעות והיו רשומות כו':

**ענקמון.**בערוך ע' אנקמון וכתב המ"ע בל"י איש חזק ובריא:

**א"ר ברכיה.**לקמן פ' פ"ב סי' ג' פסיקתא ס"פ ט"ו:

**כי יחנן קולו.**כי תיבת הנני מורה שהוא מוכן לעשות רצונו תמיד כמ"ש באברהם ומשה וכמש"ל פנ"ח ולקמן פ' פ"ד סי' י"ג אצל יוסף שתיבת הנני נותן חן ורצון:

**וכתוב בה עשר.**מעביר בנו ובתו באש הרי ב'. קוסם קסמים ג'. מעונן ומנחש ומכשף הרי ו'. חובר חבר ז'. אוב וידעוני ט'. ודורש אל המתים הרי יו"ד וכתיב אחריו כי תועבת ה' כל עושה אלה הרי תועבה אחת וכולל עשרה עבירות וכאן שכתוב שבע תועבות וכל תועבה כולל עשרה עבירות. ועי' תהלים מזמור י"ד אמר נבל בלבו כו'. וע"ע בתנחומא:

**תני ז' דברים.**קה"ר פסוק כי אינך יודע וע' פסחים פרק מ"ש:

**זו מתת אלהים.**ור"ד גם כל האדם אשר נתן לו אלהים עושר וגו' ולשמוח בעמלו זו מתת אלהים היא:

**ואת הכלים הביא.**בנבוכדנצר כתיב. ומ"ש שא נא רמז למ"ש בעזרא ה' י"ד ואף מאניא די בית אלהא וגו' ואמר ליה אל מאניא שא אחת המו בהיכלא די בירושלם:

יהודה קשתוגו' גרס ועי' ילקוט:

**ארצה שעיר.**רמז למ"ש עד אשר אבא אל אדוני שעירה וכמ"ש בסוף עובדיה ע"ש היטב:

**ג' דברים.**ע"ל פי"ט סי' ה' וש"נ ומבואר. ומ"ש ומוסיף חכמה פי' רוה"ק:

**לצוד ציד.**משמע כדרך הצודים פעם משיגים ופעם אין משיגים. ולהביא משמע הבאה וודאית והם ב"כ מכחישים. וע"ל פ' צ"ח סי' ד':

**לך נא אל הצאן.**והוא מיותר ואלא היכן ילך לקחת שני גדיי עזים. ע"כ דורש שהוא משל. וע"ל פע"ח סי' י"ג:

**וקח לי משם.**קח משמעו שיקנה בכסף מאחרים כמ"ש ולקחתם לכם ודרשו בויק"ר פכ"ט במקח ולא בגזל וכמ"ש ריש קדושין אין קיחה אלא בכסף ולי משמע משלי כמ"ש בויק"ר שם לכם משלכם עשה לך משלך. ע"כ הכריעו אם ימצא ליקח טוב וא"ל יקח משלה מכתובתה. כי בל"ז מה שקנתה אשה קנה בעלה:

**משל לקווץ וקרח.**ושעיר וחלק כפשוטו בעל שער וחלק משער:

**ואפי' ברכה אחת.**אותה ברכה הראויה לי שיתן לי עכ"פ בסוף היינו מ"ש כשהלך אצל לבן ואל שדי גו' ויתן לך את ברכת אברהם. שברכות הראשונות בעוה"ז והאחרונות לעוה"ב כמ"ש בפר"א פ' ל"ה והנה הסכים יצחק שברכת אברהם יהיו שייכים ליעקב היינו התורה והעוה"ב. אך ברכת דגן וטל רצה ליתן לאחיו וז"ש אם אקח ברכת העוה"ז חוששני שבסוף לא יתן לי כלום גם אותה ברכה שהאציל לי:

**אדם שחטא.**ע"ל פ"ס ס"ס י"ג ברכת אובד עלי תבוא:

**עלי ליכנס.**עלי להסיר קללתך ובאיזה אופן אלא שאכנס ליצחק להודיעו שיעקב ראוי לברכה ע' פס"ג סי' יו"ד:

**מצוד רעים.**היינו מצודו של נמרוד שנקרא גבור ציד כמש"ל פ' ל"ז סי' ב' כנמרוד גבור ציד. וכמ"ש בפר"א פכ"ד וז"ל ר"י אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היתה עמהם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם והוציאה עמו והנחילה לנמרוד. ובשעה שהיה לובש אותם היה כל בהמה חיה ועוף באים ונופלים לפניו. ובסוף הפרק ר' אומר כו' ומנין שהיו חמודות בעיניו שנאמר החמודות וכשלובש אותם נעשה ג"כ גבור שנאמר איש יודע ציד. וע"ל פס"ג מעט בשינוי ומדרשים חלוקים הם (יפ"ת) ומה שלח לבשם עתה אפשר שזהו שצוהו יצחק כליך תליך וקשתך ולא הבגדים:

**אר"ש ב"ג.**עיין ד"ר פ"א סי' ט"ו באריכות. שמ"ר פמ"ו סי' ד'. פסיקתא ס"פ כ"ג:

**אלא דהוה ידע מה עובדיהון.**ובאג"ב פמ"ב איתא שיצחק מסר הבגדים לעשו וכשראה יצחק שנשיו עובדות כוכבים מסרם לרבקה והיא ליעקב:

**והיו עזים וצבאים.**עי' ירושלמי פיאה פ"ז:

**עגלים נשחטים.**הם כמו התמידים הנ"ל. וזיתים נקצצים כמובא בירושלמי שם חד חרוב והיה הדבש זב ממנו וכן היה אצל זיתים זב שמן. ועפר שבהרים נ"ל דהיינו זכוכית לבנה כמ"ש בזבולן ושפוני טמוני חול זו זכוכית לבנה שנגנז בחורבן הבית. ושם נרמזו ב' דברים אלו חילים נשחטים ועפר שבהרים. כמ"ש כי שם יזבחו זבחי צדק כו' ושפוני טמוני חול:

**עשרת הדברות.**דקשה איך הוציא שקר מפיו. ע"כ דרש שרמז במלת אנכי מה שעתידין בניו לקבל י' דברות. ועוד שהיה סבור בעצמו לקבל התורה כמש"ל פכ"ד שהיה אדה"ר ראוי לקבלה וכמ"ש שמ"ר פל"ד העתקתיו לעיל פל"ב ר"ס ה' שגם לדור המבול רצה ליתן התורה היינו ע"י נח. וכן לאבות. וכמ"ש בפיוט יום א' לשבועות וביום ב' לולי צער גדול בנים וטיפולם ע"ש. וזה מ"ש המדרש אנכי עתיד לקבל י' הדברות היינו הוא בעצמו וכוון בזה שהוא ראוי עי"ז להברכות:

**קום נא שבה.**עי' לשון התנחומא:

**ויש נספה בלא משפט.**ור"ד רב אוכל ניר רשים וכמ"ש במדרש משלי אמר רשב"י העשיר אוכל את העני בעוה"ז אבל לעוה"ב הקב"ה תובע ממנו שנאמר משוד עניים וגו' עתה אקום וגו' ריה"ג אומר לא כי אע"פ שאדם גוזל וחומס בעוה"ז אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין להן ממנו ומהיכן אנו לומדים מסוף הפסוק ויש נספה בלא משפט כך עושים לו בלא משפט עכ"ל פי' שכשם שעשה בלא משפט כך יעשו לו בלא משפט וכן הכוונה כאן:

**כיון שאמר יצחק כו'.**לעיל פמ"ד סי' ג' ועי' בויק"ר פ"א סימן י"א מש"ש במ"ש ונתרזים. ומ"ש והיה לבו רפה כשעוה פי' שלבו נמס מפחד כשעוה הנמס מחמת האור:

**אל תשתע כו'.**אמצתיך אף עזרתיך בימין צדקי. וביעקב מדבר שם כמ"ש ואתה ישראל עבדי יעקב גו' ואיתא שם בילקוט אמצתיך במיכאל עזרתיך בגבריאל והוא בעצמו אומר לו אל תירא וגו' עכ"ל היינו מש"ש בפר' הסמוך כי אני ה' אלהיך מחזיק ימינך האומר לך אל תירא. וז"ש כאך זימן לו ב' מלאכים כו':

**אלא בקולו.**עיין בשמ"ר ר"פ כ"א ומכילתא ובאיפה רבתי בפתיחתא ג':

**קולו של יעקב מכניס.**לשון תפלה הוא כמש"ל ר"פ פ"ד כנוסו וכנוס בניו ע' מש"ש ומ"ש מרמיז ליה ע' מ"ש בשי"ר פ' שובי שובי השולמית:

**מרכין בקולו.**שמנמיך ומשפיל בקולו תרגום ותפול מעל הגמל ואיתרכינת. וזהו קול שאינו של תורה ותפלה אלא של תלונה וחטא. וע' בפתיחה ג' דאיכה רבתי:

**וילונו כל העדה.**צ"ל וילן העם על משה כו' ויבא עמלק וכ"כ יפ"ת או כוונתו ע"פ וילונו כל עדת בני ישראל וחושב התלונה הראשונה ואח"כ תלונת המים וילן העם על משה וסמיך ליה ויבא עמלק:

**לא עמדו פילוסופים.**איכה רבתי פתיחתא ג' ומ"ש וכאבנימוס הגרדי עי' שמ"ר ר"פ י"ג. רות רבה פסוק אשה לבית אמה:

**ג' ימים.**ע"ל פ"ק סי' ז' בתר ג' ימים דאשתרי זיוא דאפוהי:

**ויקבצו עליו אנשים ריקים וגו'.**משמע שעיקר ממשלתו ע"י בני בליעל ובאמת היתה ע"י אחיה השלוני והיו בדבריו כפירה בדברי הנביא אחיה:

**בבית אל.**שהרי מפורש בהושע יו"ד לעגלות בית און גו' גם אותו לאשור יובל ובית און הוא בית אל ומפורש עוד במלכים ב' רק חטאי ירבעם גו' עגלי הזהב אשר בבית אל ואשר בדן הרי שלא בערם:

**והרי דברים ק"ו.**עיקר מאמר זה שייך בויק"ר פל"ג שדורש כן ע"פ ולא תונו והק"ו הוא לפ"ד ר"ל וכאן הוא דרך אגב:

קולו משתקוכו'. עי' בפר"א פל"ב:

**בעמדם.**תנחומא קדושים סי' ו':

**קפיצים.**פי' הערוך פרקים:

**ואחר כך תרפינה כנפיהם.**צ"ע שהרי השירה שאומרים המלאכים הם בכנפים שמעופפים וכמ"ש ובשתים יעופף ודרשו שבהם אומרים שירה ואיך אומר כאן כשמרפים כו'. ולשון התנחומא בקדושים ומהו בעמדם תרפינה כנפיהם כשמאמיני ה' מקלסין מלאכי השרת מרפים כנפיהם ועומדים מלומר שירה שבכנפיהם הם אומרים שירה וכה"א ברן יחד כוכבי בוקר וגו' הרי להיפוך ממ"ש כאן. והנה בפר"א ספ"ד איתא שש כנפים כו' בשתים יכסה פניו שלא יראה פני השכינה כו' ובשתים מעופפים מעריצים ומקדישים כו' זה עונה וזה קורא ואומרים ק' ק' ק' כו' והחיות עומדות וכו' ואומרות ברוך כו' והמאמינים בה' עונים ואומרים שמע גו' ע"ש. ועפ"ז יתכן לבא אל כוונת המדרש אלא שנשתבש מאד ולקה בחסר ובחלוף וכצ"ל בעמדם בא עם דום בשעה שאומרים ברוך כו' המלאכים שותקים ותרפינה כנפיהם ואח"כ אומרים ברוך כבוד כי המדרש מדבר ממ"ש מפורש ביחזקאל ג' י"ב שהמלאכים אומרים ברוך כבוד אלא שדורש שתחלה מאמיני ה' אומרים ואז המלאכים שותקים ומרפים כנפיהם ואח"כ אומרים גם כן ברוך כבוד ואח"כ מאמינים מיחדים שמו של הקב"ה והמלאכים שותקים ואח"כ אומרים ברוך שכ"מ. וכמש"ל בהדיא בדברי רשב"ן משקלסתי אני וחבירי וכו' ברוך כבוד. ובזה נבוא לביאור המדרש מהו בעמדם בא עם דום דורש מ"ש ביחזקאל א' כ"ד ואשמע את קול כנפיהם וגו' עד בעמדם תרפינה. שלא יתכן לפרש בעמדם אחר שישבו שהרי אין להם ישיבה. גם לא יתכן בעמדם מן ההליכה וכמ"ש בפסוק כ"א בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו שא"כ היל"ל כן בפסוק כ"א ובעמדם יעמודו תרפינה כנפיהם אך כאן בפר' כ"ד כתוב ואשמע את קול כנפיהם וגו' שפי' שאומרים שירה וכמ"ש בשתים יעופף (וע"ל רפ"א ע"פ מקולות מים רבים אדירים וגו' ע"ש). הרי מ"ש בעמדם פי' מן הקול (ע"ד ובפתחו עמדו כל העם שפי' שתקו) והנה כתיב ב"פ בעמדם תרפינה כנפיהם בפ' כ"ד ובפ' כ"ה ובהכרח שדורש כאן פסוק השני שהוא מיותר (כמ"ש היפ"ת) ובזה נבין כוונת הפסוקים שכאן מרומז כל הקדושה ע"פ מדה יו"ד וי"ז והיינו שתחלה המאמינים אומרים קדוש והמלאכים שותקים ואח"כ אומרים המלאכים קדוש כמ"ש בישעיה וזה מרומז בפ' כ"ד בעמדם תרפינה כנפיהם. ואח"כ המאמינים אומרים ברוך והמלאכים שותקים ואח"כ אומרים המלאכים ברוך כמ"ש ביחזקאל ג' וע"ז מורה בפסוק כ"ה עוד הפעם בעמדם תרפינה באמירת ברוך וז"ש המדרש כאן ומה הן אומרים ברוך כבוד. ומ"ש עוד וברוך שם היינו אחר שהמאמינים אומרים שמע (אחר ברוך כבוד) אז אומרים ברוך בם. ואין המלאכים אומרים ביחד אלא כמבואר וכן יתפרשו דברי ר"ל שהמאמינים אומרים תחלה קדוש וברוך ואחר כך המלאכים ואח"כ אומרים שמע והמלאכים ברוך שם. וכן יתפרשו דברי רשב"ן אלא שבאו בשבוש ובקצור:

**לא הכירו.**פי' מלשון רחמים וחמלה כמ"ש מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני. וכמ"ש ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ודרשו לקמן פצ"א רס"ז כשנפלו בידו ויכר יוסף כו' ע"ש וכן וישראל לא יכירנו:

**כריח שדה.**אשר ברכו ה' והיינו ג"ע וכמש"ל ר"פ ט"ו ישבעו עצי ה' הוא השדה המבורך:

**ריח בגדיו ויברכהו.**שהרי אמר שבבגדיו לא היה ריח טוב ע"כ דורש א"ת בגדיו אלא בוגדיו וכמ"ש מור ואהלות קציעות כל בגדותיך אג"ב פמ"ב במ"ר פ"י סי' שאפילו בוגדיו כשבאים בצרה נותנים ריח טוב שעושים תשובה:

**אזל קומי שריתא למצטבלי.**לפי מ"ש כאן משמע שיקום רכב בשבת על הסוס והולך אל התורה שתלו שם שומרי שבת וא"צ לפרש לתלות ליוסי אך בסה"ד מצאתי שיוסי נהרג בגזרת אנטיוכוס וז"ל מד' תהלים י"א והוה רכיב על סוסיא אזל קמיה מלכא ונפק למיטלייה פי' לטייל עמו או פי' ג"כ כמ"ש כאן למצטבלא ופי' למקום שתולים שם ובגליון הילקוט למצטבלא פי' לטייל:

**ד"א מלמד.**ספרי פ' ברך ה' חילו ולעיל פר' נ"ו סס"י וש"נ:

**כי שם צוה ה' את הברכה.**ור"ד כטל חרמון שיורד על הררי ציון: