**חרדת אדם.**מדרש רות פסוק ויחרד האיש:

**שחרדה.**צ"ל שהחרידה וכ"ה שם:

**בדין היה לקללה.**פי' כפי הטבע הי"ל לבועז לקללה. אלא נתן ה' בלבו לברכה. וכן כפי הטבע היה ליצחק לקלל את יעקב שרמהו אלא על שבטח בה' גמר בעדו לטובה וכ"ה בתנחומא סי' י"ג:

**חרדה גדולה וכו'.**כמ"ש בתנחומא שם אר"ל בשם רחב"ח שתי חרדות חרד יצחק אחד ע"ג המזבח וא' כשנכנס עשו. מן מה דכתיב חרדה גדולה עד מאוד אתה יודע שזו גדולה. וכמש"ל פנ"ה סי' ו' שמא אזדעזע מפחדה של סכין ובפר"א פל"א כיון שהגיע הסכין על צוארו פרחה נשמתו. וממ"ש חרדה גדולה דייק שהיתה לו חרדה אחרת קטנה ממנה:

**או אני.**דמ"ש מי אפוא משמע שמסופק. ואח"כ אמר הוא הצד ציד. משמע שידוע לו מי הוא. בכ"מ אלא יצחק היה מסופק כו':

**פכור תרעיא.**ורמוז בעובדיה א' ואל תבוא בשער וגו' כאשר עשית וגו':

**לא יאחר.**הש"י לרמאי ולצידו אלא ישלם לו מיד כמ"ש לא יאחר לשונאו וגו' וכן לא יאריך וכמ"ש אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. וזה ע"פ נוטריקון ולר"א בשר"י ע"פ גמטריא אופן ב' של חלופי אותיות לא יאריך ומחליף הח' בא'. ועיין ילקוט משלי י"ב ושם חסר דברי ר"א בשר"י:

**ומסכסכן.**מלשון וסכסכתי מצרים. ואולי צ"ל ומכסכסן לשון ששייך אצל העופות ע' ערוך ע' כסכס שהוא מלשון קפול שכפל וקמט הכנפים זו ע"ז שלא יפרחו. ומ"ש כל אותו היום הוא גוזמא. והכוונה כמה שעות מאותו היום וכמ"ש בתנחומא היה רץ וצד צבי וקושרו ומניחו וכו' והשטן מתירו כו' וכן עשה ב' או ג' פעמים. וכה"א לא יאריך רמיה צידו כו' עד שבא יעקב ונטל הברכות ע"כ:

**אדם יקר.**הוא יעקב שנקרא יקר כמ"ש בויק"ר רפ"ב וקאי על ר"ד למה לא יאריך הרמיה צידו כדי שיהיה ההון של העולם טל השמים ומשמני ארץ של יעקב. ע' מש"ל פס"ו ס"ס ב':

**מכל מה שנברא.**כמ"ש מכל מלאכתו. ודעת ר"נ כמ"ש ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב הוא טוב העוה"ב עולם שכולו עוב וזה מכל:

**שאינו בכור בכור.**כמ"ש הוה גביר לאחיך:

**יאות ברכתי.**ע' ברש"י בחומש שהביא זה הדרשה בשם התנחומא בשינוי:

**א"ר אלעזר.**צ"ל ר' אליעזר וכן לקמן סי' י"א ולקמן פע"ח ס"ס י"א. וכל שטר קרוי גט:

**בני אל תלך וגו'.**ע' מ"כ וי"ל גי' המדרש ע"פ מה שפי' בס' חשק שלמה במשלי שם אם יפתוך חטאים וגו' נארבה לדם נצפנה לנקי חנם. בני אל תלך בדרך אתם וגו' כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם דהכוונה שהחטאים יפתוהו שיארבו ויצפנו לדם ולא יתוודע רעתם כלל ולא יגיע להם שום נזק ועונש גופני מזה. וע"ז אמר בני אל תלך וגו' כי למען הציל הנקיים מידיהם יעשה הקב"ה שלא יהיו רגליהם ברשותם. ומיד כשיראו את העוברי דרך יקומו מן המארב וימהרו לשפוך דם ולא יחושו אם יש אנשים רואים אותם. ומיד יתוודע רעתם ויבערו אותם מן העולם. ולזה כוון המדרש במ"ש שהרגל אינו ברשותו שנאמר כי רגליהם וגו':

**א"ר חנינא.**ירושלמי תענית פ"ב הל' א':

**ויזעק זעקה.**וזה היה לו לזכות שהחשיב ברכת אביו ונצטער עליה:

**עד מאד.**ואצל מרדכי לא כתוב עד מאד וצ"ע:

**כמאן דמחייך.**דורש תיבת הכי בחילוף ה' בח' לשוו מחכך כדרך המוציא כיח מגרונו דרך שיעול משמיע קול חכוך. וע' במ"ר פ' י"ג סימן ג' ומש"ש בשם תנחומא תצא. וז"ל שם הכי קרא שמו יעקב חיכך בגרונו והוציא כו' ע"ש:

**ושתקתי לו.**הראשון בניחותא והשני בתמיה:

**מן הניצולת.**פי' ליחת המת נקרא נצל ע' נזיר נ' וע' ערוך וע"ל פע"ד ס"ס ג' ומש"ש:

**ברכה שביעית.**דיו"ד ברכות יש. מטל השמים א'. ומשמני הארץ ב'. רוב דגן ג'. ותירוש ד'. יעבדוך עמים ה'. וישתחוו כו' ו'. הוה גביר ז'. וישתחוו לך ב"א ח'. אורריך ארור ט'. ומברכיך ברוך יו"ד:

**שפורניתא כו'.**פורנא הוא תנור גדול בביצה ל"ג וע"ל פס"ה סי' י"א:

**שאף ותמה.**דמ"ש איפוא מה נוטריקון אף אמה ובחילוף א' בח' וכמש"ל פמ"ד סי' י"ז אימה זו בבל כמ"ש התמלי חימה:

**זו איטליא.**היינו רומי וכמ"ש ביוסיפון שצפו בן אליפז נעשה מלך באיטליא ונשאר הוא וזרעו שם וע"כ תחשב רומי לאדום:

**מן שמניא דארעא.**בילקוט הגיר' שמניא דארעא. אנטונינוס וכו' ופי' שמניא דארעא הם העשירים שרי הארץ ומהם יתישב ויתעשר וכ"ה ג"כ בערוך ע' שמן ג' משמניא דארעא הם העשירים מפיק דוכסין כו':

**דתסוורתא חסרין.**ע"ל פ' פ"ג ס"ס ד' הכוונה בזה:

**אנתגריפא.**כתב במו"ע תרגום פתשגן הכתב אנטרופין דאגרתא וכן בל"י ורומי:

**אם זכה תעבוד.**שהקרי תעבוד משמע לאחר והכתיב תעבד משמע שאחרים יעבדוהו. וע"ל פס"ג ס"ס ז' ורב יעבוד ג"כ באופן זה:

**הרשעים ברשות לבם.**לעיל פמ"ד סי' יו"ד וש"נ:

**הרבה סייחין.**פי' מאחר שיתכן שהנער ימות קודם הזקן ואיך אתה בטוח שתחיה בוודאי אחרי מות אביך וע' סנהדרין נ"ב:

**יש שם ועבר.**צ"ע שהרי שם מת כשהיו יעקב ועשו בני נ' שנה שאז כלו ת"ר שנה ימי חייו וכמפורש בס"ע רפ"א. ועבר מת בשנת ע"ט ליעקב וכאן בשעת הברכה היו בני ס"ג שנה כמש"ל פס"ב סי' ה' ע"ש ואולי הכוונה על ב"ד של שם כמש"ל פ' פ"ה סי' י"ב. ושם היה מלך בירושלים וכ"ג ונביא. וכן עבר היה נביא גדול והם היו הב"ד הגדול בעולם. ודנו דיני ז' מצות ב"נ. וש"ד הוא אחד מהז' מצות כמש"ל ס"פ ט"ז:

**ועורר עמו על הבכורה.**פי' ישמעאל עם יצחק על שנתן אברהם כל אשר לו ליצחק ויהרוג ישמעאל ליצחק. וכאן חסר וצ"ל ואני אהרוג את יעקב אחי. וז"ש את שני הגוים היינו יעקב וישמעאל וכ"ה בהדיא במדרש תהלים ריש מז' י"ד וילקוט תהלים שם וכ"ה באג"ב פ"ב ופמ"ו ע"ש:

**וה' היה שם.**במקומות הנ"ל איתא פסוק כי אני ה' חשפתי וגו' גליתי את מסתריו ירמיה מ"ט ובעובדיה א':

**מי הגיד לה.**שהרי בלבו אמר כמ"ש ויאמר בלבו:

**אפי' הדיוט.**שאחר שעשה תלם א' למה יחזור ויעשה שם תלם לבטלה. ואיך אפשר שהנביאים חורשים תלם בתוך תלם ר"ל שכופלים דבריהם ואיך אמר הכתוב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו דמשמע כפל דברים משיחי ונביאי. א"ו משיחי היינו אבות. ונביאי היינו אמהות (יפ"ת) וכ"א במדרש תהלים ק"ה אל תגעו במשיחי אלו אבות ובנביאי אל תרעו אלו אמהות. ויתכן שדרש תרעו מלשון ריעות והתחברות וכמ"ש שם ויוכח עליהם מלכים הם פרעה ואבימלך שרצו להתחבר בשרה ורבקה:

**עוברתי' ונהרתיה.**דורש ויטרוף מלשון טרף בפיה שהיה אפו ועברתו תמיד בפיו. ומ"ש ונחרתיה פי' מלשון מנחיריו יצא עשן (איוב מ״א:י״ב) ואינו מלשון ניחר גרוני:

**כל דרך איש וגו'.**צ"ל דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם משלי י"ב (רש"ש) ומצאתי בילקוט משלי י"ב שהעתיק דרך איש ישר בעיניו והוא פסוק במשלי כ"א ע"כ אני אומר לקיים גירסא שלפנינו כל דרך איש ישר בעיניו וס"ד ותוכן לבות ה' כמפורש בשמשון ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא הרי אע"פ שכתוב כי היא ישרה בעיני עכ"ז תוכן לבות ה' שנתן כן בלבו אלא שבמדרש חסר וצ"ל עוד דרך אויל ישר בעיניו כו' הוסיף כאב על כאב. ושומע לעצה חכם זה יעקב שנאמר וישמע יעקב וגו' כ"ה בילקוט משלי י"ב:

**בשמת.**שכאן נקראת מחלת בת ישמעאל ובסוף וישלח כתיב ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות הרי שיש לה ב' שמות ע' רש"י סוף וישלח בשם מדרש שמואל וכ"כ יפ"ת:

**ממרד שמרדו.**שפשע הוא מרד כמ"ש במ"ר ר"פ י"ח והמרד הוא מש"ל סי' ח' שהתקשר על יצחק ויעקב ועל ב"ד של שם ועבר וסובר כמ"ד פס"ב סי' ה' לא עשה ישמעאל תשובה. ומ"ש באת להם תקלה היינו שמת ישמעאל באותו פרק ולא זכה לנשואי בתו והשיאה נביות אחיה וכמ"ש מגילה דף י"ז וע"ל פס"ה סי' ט"ז שדורש עליו פסוק הקודם. והש"י הפיר עצתם ומת ישמעאל ויעקב נמלט. ודורש סמוכים שסמך ויצא יעקב אל וילך עשו. וכן מצאתי באגדת בראשית פמ"ו: