וידר יעקב נדרכצ"ל. כל מ"ש בג' סימנים אלו הוא במדרש שמואל רפ"ב:

**אשר פצו שפתי.**ולפני זה אשלם לך נדרי. ואצל דוד אינו מפורש שנדר בעת צרתו ואצל יעקב מפורש וכמש"ל פס"ח סי"א שיעקב אמר כל ס' תהלים:

**שנדר מצוה בעת צרתו.**כ"ה גם בילקוט והלשון דחוק ובמד"ש וילקוט שם ותהלים ס"ו הגי' כתיב וידר יעקב נדר לאמר כל מאן דנדר עבד מצוה. מהו לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרה. ומ"ש מאן דנדר היינו בעת צרה. אבל בלא"ה אסור כמ"ש טוב אשר לא תדור:

**לאביר יעקב.**עפ"מ ט"ז מיוחד במקומו דכאן יזכיר יעקב:

**אלהי ישראל.**וכמפורש שם בדה"א כ"ט שנדרו ושלמו:

**וידר ישראל.**במדבר כ"א ולא אמר וידרו בני ישראל לרמוז שלמדו מישראל סבא:

**יעקב נדר והפסיד.**שמתה רחל כמש"ל ר"פ פ"א:

**מסורסת היא הפרשה.**על פי מדה ל"ב כמו שכתבתי לעיל פרשה ס"ט ס"ו ויק"ר פ' ל"ה ס"ב:

**אם יתקיימו.**שתלה זמן הנדר בזמן שיקוים ההבטחה שבשעה שיהיה אלהים עמדי ושמרני וגו' אז עלי לקיים והאבן הזאת וגו' וכל אשר תתן לי וגו':

**ר' אבהו ורבנן.**שניהם סוברים שאין הפרשה מסורסת שמ"ש יעקב אם יהיה אלהים עמדי היינו בבחירתו ואין בזה הבטחה:

**להם לאכל מג"ע.**ע"ל ס"פ צ"ט מאשר שמנה לחמו:

**כ"א הלחם אשר הוא אוכל.**ע"ל ס"פ פ"ו שמ"ר פ"א סל"ב ומש"ש וע"י אשה ינצל מחטא ג"ע:

**חי אלהיך דן.**ושם דורש מה דן עבודת כוכבים אף דרך באר שבע כן:

**אל תלך בדרך אתם.**וכתיב שם נארבה לדם כו' עד וימהרו לשפוך דם:

**לשה"ר.**כמ"ש בדברי ר' אבהו מפ' וידרכו את לשונם וכ"ה בילקוט כאן. ומ"ש מפ' וישמע את דברי בני לבן אין לו שייכות לכאן ועיקר מקומו בויק"ר פל"ז ס"א ושם מביא ראיה שנכשל יעקב בלשה"ר ממ"ש וישמע יעקב את דברי בני לבן. אך צ"ע שדורש תיבת דרך על דרכים רעים ואיך אומר אשר אנכי הולך. והענין שגם מעשה הטוב נקרא דרך כמ"ש והלכת בדרכיו וכדומה ומ"ש ושמרני בדרך הזה פי' בדרך טוב שאני הולך תשמרני מדרך רע:

**עקילס הגר.**קה"ר פסוק טוב אחרית דבר. שמ"ר פי"ט ס"ד במ"ר ספ"ח בשינוים:

**שנתחבט עליו אותו זקן.**ולעיל פס"ט ס"ו מפורש שעל הפרנסה לא השיבו וכאן מפורש שיתן לו לחם ושמלה:

**זו תורה.**בשמ"ר פי"ט ס"ד דורש כן על יעקב:

**זו טלית.**שמ"ר פכ"ז ס"ט וש"נ והיינו בגד כבוד של ת"ח:

**הרי במקדש אבל בגבולין.**שמכ"ד מתנות כהונה מהם במקדש ומהם בגבולין היינו בכל א"י ועיין ויק"ר פ"ג ס"ה חלקם בחיים אלו קדשי המזבח. וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול ועיין מש"ש:

**טוב ארך אפים.**בקה"ר הגי' טוב ארך רוח ע"ש:

**בלשון הזה שנאמר והיה.**שתיבת והיה הוא לשון שמחה כמש"ל פי"ב רס"ג וש"נ (יפ"ת):

**חד עובד כוכבים שאליה לר"מ.**זה הובא אגב מעשה שניה ששייכה בכאן:

**זאת הבהמה.**דברים י"ד ועי' מכילתא בא פרשת פסח:

**ר"י דסכנין.**תנחומא סדר ראה סי"ד:

**ואין קדש מוציא קדש.**ע' במ"ר פ"ד סס"ט שאין קדש צריך להוציא קדש אחר ולא קדש אחר שיוציא אותו שהקדש מוציא עצמו. אך צ"ע שהרי גם מנשה היה בכור וא"כ אינה אלא ט' ואינם חייבים במעשר. ויתכן שיעקב לא קרבם לאפרים ומנשה רק למנין עשרה. אבל לא לבכורת מנשה ויוסף א"ל כי הוא הבכור וגו' וכתיב וימאן יעקב. וכמו שביטל בכורת ראובן וצ"ע:

**חיי בשרים.**לעיל ר"פ נ"ז וע' מש"ש ודורש בשרים מלשון בשורה כי בשר ממש לא מצינו בל' רבים:

**משה אהרן ומרים.**שתחלה ניתן הבאר בזכות מרים. מתה חזר בזכות משה ואהרן. מת אהרן היה בזכות משה כמ"ש ס"ע פ"י. במ"ר פ"א ס"ב וש"נ. ושלשתם רועים של ישראל היו כמ"ש ואשלח לפניך משה אהרן ומרים. וע"ז כ' בזכריה ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד כמ"ש בס"ע שם ומ"ש העדרים פי' רועי העדרים:

**לדגלו.**שכולל ג' שבטים ואח"כ נשיא השבט מושך לשבטו ואח"כ ראשי בתי אבות של כל משפחה מושך למשפחתו [וע' בתנחומא על פסוק במחוקק במשענותם. יפ"ת]:

**כברה קטנה.**וכמ"ש במ"ר פ"א שהבאר היה סלע כמין כוורת ועל פיה היה סלע קטן כמין כברה חלולה שמשם יורדים המים וכמ"ש באבות פי הבאר:

**לאיתנה.**פי' לטבעו יבש כאבן וע' במ"ר שם:

**זו ציון.**כמ"ש ציון שדה תחרש כמש"ל פכ"ב ס"ז:

**שלשה רגלים.**הנקראים צאן כמ"ש ואתנה צאני באים לתוכה עדרים עדרים לעלות לרגל ובזה היו זוכים לרוה"ק:

**שמחת ביה"ש.**ירושלמי סוכה רפ"ה ומ"ש כל העדרים פירוש כל השבטים מכל עריהם והביא מפ' דה"ב ז' ח':

**דתנן.**סנהדרין פ"ו:

**ב"ד שבא"י.**ובילקוט הגי' שבחו"ל ושניהם אמת ומרבה מתיבת כל:

**באר זו ציון.**כנ"ל ומ"ש תחלה והנה שלשה עדרי צאן ודאי ט"ס ובילקוט ליתא:

**מן ההקדשות.**כמ"ש מ"ב כ"ד אצל נ"נ ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' וגו':

**זו זכות אבות.**מלשון אבן ישראל:

**זו סנהדרין.**שהתורה נקראת במשלי באר מים חיים ונוזלים מתוך בארך וכמ"ש במ"ר פי"ט סכ"ו. ושירת הבאר הוא על התורה ע"ש. ועיין שי"ר פ' מעין גנים מ"ח פעמים באר כנגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם:

**ג' שורות.**סנהדרין ל"ז במשנה. לקמן צ"ח סימן י"ב:

מופלא שבבית דיןעיין סנהדרין דף פ"ז א' כי יפליא כו':

**מסרס את ההלכה.**כמו שדרשו ע"פ ומן העיר לקח סריס א' זה מופלא כו' ופי' מהפך ומשנה ומסרסה ע"ד מוחלפת השיטה חסורי מחסרא:

**זה יצה"ר.**שנקרא אבן דכתיב והסירותי את לב האבן. ע"ל ר"פ פ"ט אבן אופל:

**כהנים לוים וישראלים.**צ"ע שהרי לא נבחרו כהנים ולוים עד אחר מעשה העגל שחטאו הבכורים כמ"ש במ"ר פ"ד ס"ו וש"נ. ובפ' במדבר מבואר איך לקח הלוים תחת בכורים. אכן ע' פ' זו סי' ז' כי לוי קדשו יעקב לה' בחייו וגם בסיני כתיב הכהנים הנגשים אל ה' הרי שהיו אז כהנים ובמכילתא אית' שהם נדב ואביהוא וכמ"ש ש"א ב' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו' לי לכהן. ולא נתקיימה הבטחה זו עד הקמת המשכן שאז נתפרש להם במה נתקדשו עבודתם ומשמרתם:

**חסרים עוד א'.**היינו מס' רבוא ע"ל ס"פ ע"ד מחנה אלהים. ובמכילתא יתרו פסוק וירד ה' לעיני כל ישראל ע"ש כל הענין וזהו כל העדרים:

**כי מן השמים.**וכמ"ש במכילתא וירד ה' על הר סיני וגו' מלמד שהרכין הקב"ה שמים התחתונים וש"ש העליונים על ראש ההר כו' ולזה כוון המדרש במ"ש ששמעו הקול מסיני ומן השמים. וכמ"ש בריש ת"כ הביאו רש"י ס"פ יתרו וז"ל כי מן השמים דברתי וכתוב א' אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב הג' והכריע כו' ד"א הרכין כו' ע"ש:

**ויאמרו שלום.**כשישובו יתברכו בשלום בזכות ורחל בתו וגו' ע"פ מדה י"ז שמפורש רחל מבכה על בניה כו' ושבו בנים וגו' וזהו עם הצאן שבזכותה ישובו הם וע' לקמן פפ"ב ס"י:

**ואין פטטין את בעי.**שלאיזה ענין אמרו והנה רחל בתו וגו' שלא שאל כלל על בנותיו ויתכן שכוונת הרועים לקצר בדברים שלא לבטל ממלאכתם וכענין אבא חלקיה שלא רצה להשיב שלום ודעת יעקב שביטל אותם בדברים יען ראה שאוספים הצאן והשיבו שאין רוצים לבטל והשיב א"כ לכו רעו:

**בא וראה כמה.**בילקוט כאן ותהלים ל"ד הגי' ארשב"ג בא כו':

**להזדווג.**להרע להם וכ"ה ל' המדרש בכ"מ. ע' לעיל פמ"ב רס"ג וש"נ ופס"ג ס"ה נזדווג לו ולקמן פצ"ח סט"ו. וע' עוד שמ"ר פ"א סל"ב:

**לסובבים ליראיו.**שהיל"ל עם יראיו. ע"כ דורש סביב על האשה הסוכנת לו ע"ד נקבה תסובב גבר ורחל על שהיתה יחידה ומוכנת ליעקב שמרה המלאך אך מז' בנות יתרו לא היתה רק אחת למשה וע' שמ"ר פ"א סל"ב:

**פקק.**ע' קה"ר פסוק שבתי וראה:

**כל נשיקה.**שמ"ר פ"ה ס"א מדרש רות פסוק ותשאנה קולן:

**אליעזר בשעה שהלך.**לעיל פס"ח ס"ב:

**לכן ישכב עמך.**רחל אמרה ללאה ע"ל פע"ב ס"ג ובכה על שתמות בדרך ובקוצר שנים:

**שראה האנשים מתלחשים.**וכמ"ש ביומא במשנה הוא פורש ובוכה על שחשדוהו וע"ל פ"ק סס"ח ויבך יוסף וכן כאן:

**שמשעה שלקה העולם.**לקמן פ"פ סס"ו:

**וגדרו עצמם.**מלבד סדום:

**מזרח.**שארם לצד מזרח של א"י כמ"ש ארם מקדם וכאן כתוב וילך ארצה בני קדם:

**אר"י.**לעיל פ"ס ס"ז:

**פסול הבית.**לקמן פע"ה ס"ד אליעזר עבדו של בית וכו' זה שהוא אוהבו וכו':

**אוהבו של בית.**בילקוט הוסיף וז"ל ויצחק ירש את אברהם וכתיב עד כי גדל מאד. ופי' כמ"ש כאן עאכ"ו שיש אתו הון עתק מבית יצחק:

**בחריציה.**פי' בכפלי בגדיו ובילקוט הגיר' בחרציה פי' במתניו:

**שר הייתי סבור.**שלשון אך להפך ענין כמו זאת החיה אשר תאכלו וגו' אך את זה לא תאכלו וגו'. וכן כאן אך עצמי ובשרי אתה לא כמו שהייתי סבור בתחלה שתהיה שר העיר:

**למדך תורה ד"א.**במה שספרה מעשה זו וע' בספרי מדרש תנאים מדה ז':

**חמשה.**וחנם פי' כמו בחנם בחצי שכר:

**כשתי קורות.**הוקשה לו מ"ש שתי בנות משמע שוות כמ"ש שני המאורות ואיתא בפר"א רפ"ו לא זה גדול מזה כו'. וכן דרשו על מ"ש שני שעירים שניהם מלאים ביומא ובמ"ר פי"ג ר"ס י"ג. ודרשו כן כי תיבת שני מיותר שסתם מאורות שנים שעירים שנים. וכן בנות שתים אלא להורות ששוות ואח"כ כ' שם הגדולה ושם הקטנה והוי ב"כ מכחישים ע"כ דורש בנות כמו בונות שהן תקרת העולם כמ"ש שמ"ר פ"א סס"ו וכמ"ש יעקב מקוראי:

**גדולה במתנותיה.**ב"ב קכ"ז כהונה ברית מלח עולם וע' דה"ב י"ג ה':

**באהל יוסף.**היינו שילה בחלקו של יוסף:

**הוו רכיכין.**משמע מתולדתה וכמ"ש ברחל יפת תואר בתולדתה וע' שמ"ר פ"א סי' כ"ד והנה נער:

**שכך היו התנאים.**הבריות היו משערין שכך נגזרו התנאים מהקב"ה מתולדתם. כי גם אברהם נשא ממשפחה זו בת אחיו וכן יצחק ובני יצחק וכמ"ש בתנחומא כאן סי' ד' ביתר באור ע"ש היטב. ואיתא בס"ע פ"ב שרחל ולאה תאומה היו ונולדו בעת שנתברך יעקב מיצחק ולכך נטמן בבית עבר עד שהיו בנות י"ד שנה:

**בחמור של חרשים.**ע"ל פס"ה סי' כ"ב וע"ד שכתוב אם תכתוש את האויל במכתש כו':

**נאמר כאן אחדים.**לעיל פ' ס"ז ס"י וכאן מפורש ושם סתום. ודורש גז"ש וכצ"ל מה להלן אחדים ז"ש אף כאן אחדים ז"ש וכ"ה לעיל כי שם מקומו. וכאן דרך אגב:

**א"ל הקב"ה.**כוונת המדרש על מש"ל פס"ח ר"ס י"א. ובכל המקומות שציינתי שם יתבאר שהקב"ה הבטיח ע"ז אלא שע"י האבנים נודע ליעקב שהוא יעמידם לי"ב שבטים:

**שרימה כו'.**דרש מדכתיב ויאסוף כו' ואחר כך ויעש משתה והיל"ל בהיפוך:

**דכרנין דכוותכון.**כמש"ל סימן י"ב שאנשי מזרח היו גדורים מעריות. ויתכן שבאו לרמוז על מש"ל פס"ד ס"ה וזהו הרמז של דכרא. ומ"ש למה נקרא שמו לבן הארמי כו' כוונתו למ"ש ריש תולדות בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי שלא הוצרך עוד לומר הארמי אלא כו'. וע"ל פס"ג ס"ה:

**אית ספר.**צ"ל סופר או ספרא ופי' חכם רב ומורה שיש לו תלמידים ובאג"ב ספמ"ח איתא שאמרה לו את לא רמית באבוך כו' מתוך דברים הללו התחיל שונאה אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא אם יהיו לה בנים כו' ע"ש וזה על פי מדה ט' וי"ז:

**ויבא גם אל רחל.**וס"ד ויעבוד עמו עוד ז' שנים אחרות וכמ"ש ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי וגו' ובראשונות אין חידוש דאל"כ לא יתן לו בנותיו אך אפי' אחרונות באמונה: