**כתיב זעקתי.**כמש"ל סי' י"א שיעקב אמר ס' תהלים ובילקוט תהלים קמ"ב מבואר יותר וז"ל מדבר ביעקב זעקתי אליך ה' אם יהיה אלהים עמדי. אמרתי אתה מחסי ושמרני בדרך הזה. חלקי בארץ החיים ושבתי בשלום אל בית אבי. אמר יעקב איני יוצא אלא ברשות א"ל הקב"ה כו' הרי לך רשות שוב וגו' ע"כ:

**שמתיה חיים.**פסיקתא פ"א ס"ד לקמן פצ"ו ס"ו שמ"ר פל"ב ס"ב כתובות קי"א ירושלמי כלאים פ"ט ילקוט כאן ויחז' כ"ה:

**לעם עליה.**וע' ד"ר פ"ה סט"ו בא"א:

**אל ארץ אבותיך.**שהיל"ל שוב אל חברון ע"כ דרש שאבותיך הם יצחק ורבקה מצפים לך (וע' רד"ל וכ"כ היפ"ת):

**איזגרן.**יתכן שצ"ל אזגדין פי' שלוחים אע"פ שהולכים בשליחותם ואינם עומדים [הגהתו לא טובה כי המשל בקש לדבר בחרוז. וביפ"ת כתב כי איזגרין הוא מרגלים]:

**אר"ח רבה.**לעיל פמ"ג ס"ט ולקמן פ' זו סי' י"א:

**עתיד לעשות.**שעתיד לשנות לו שכרו ועשה לו הש"י כאשר יאמר בעת השינוי:

**כל אשר לבן עושה.**ראיתי הוא עבר ועושה הוה. ופי' ראיתי בעת ההבטחה מכבר מה שעושה עתה בעת השינוי:

**אין דור כו'.**בסוף מד"ש תני ר"ח אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה שמואל שמואל לשון חיבה ל' זירוז ר"א אומר (וכן כאן ר"א) אין דור שאין בו כאברהם כו' כיעקב כמשה כשמואל ע"כ (וזה על פי מדה יו"ד) וע' מתנות כהונה. ויתכן שסובר כאן כמו שכתוב במדרש רבה פי"ד ס"ס כ"א במשה שעל שכתוב בסנה שהקריאה היתה משה משה כך בכל הקריאות של משה על פי בנין אב ואם כן גם כאן היה הקריאה יעקב יעקב. ול' הילקוט ויאמר אלי מלאך האלהים יעקב יעקב יתכן שכוון לזה:

**העולים כו' מן הנצולת.**ע"ל פע"ג ס"ס ט' וי'. וע"ל פס"ז ס"ד הלא אצלת:

**בשגגה.**קהלת יו"ד ה' וע"ל סי' ט'. ובאג"ב פנ"א:

**אפשר כן.**איך אוכלים כסף. ומ"ש קווקיא ע"ל פס"ד סס"ז מהערוך:

**לב חכם לימינו.**לקמן פפ"ב סי"ג במ"ר ס"פ כ"ב. ומ"ש ואח"כ את בנותיו תיבת ואח"כ מיותר וט"ס:

**גזיזה עושה רושם.**לקמן פפ"ה ס"ו וכן אצל נבל ש"א כ"ה ואצל אבשלום ש"ב י"ג:

**אמר ר' אבהו לג' ימים וכו'.**וצ"ע שהרי מפורש כתוב וירדף אחריו דרך שבעת ימים וכתיב ויוגד ללבן ביום הג' כי ברח הרי כבר הלך ג' ימים קודם שרדפו והיצ"ל מה שהלך יעקב לז' ימים הלך לבן לד' ימים. ובילקוט כאן ל"ג בדברי ר' אבהו ויוגד ללבן ביום הג' שלישי לבריחה. כ"א גורסו בדברי ר' חייא ובזה מיושב היטב שיתכן לדעת ר"א שלא הלך יעקב קודם שרדפו לבן. כי מאחר שהיה צאן יעקב הרבה מאד היו מפוזרות והיה צריך לאספם ג' ימים וביום הג' הוגד ללבן שיעקב מאסף צאנו ורכושו שממקום יעקב עד מקום צאן לבן ג' ימים והמבשר התחיל לילך מיד כשהתחיל לאסוף לצורך הבריחה. וע"ז כ' ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב שדרך ג' ימים היה בין יעקב ללבן ואז הלך לבן למקום הבריחה ג' ימים ובאותן ג' הלך יעקב הרי ששה ימים וביום הו' הגיע לבן למקום הבריחה והשיגו ביום הז' הרי מה שהלך יעקב בג"י הלך לבן ביום א'. ור"ח סובר שמ"ש כי ברח כפשוטו שהלך יעקב ג"י מה שהלך המבשר ממקום הבריתה למקום צאן לבן. ולבן הלך ממקומו עד מקום הבריחה ג"י הרי ו' ימים וביום הז' השיגו הרי מה שהלך יעקב לז' ימים הלך לבן ביום א'. ומ"ש כאן ר"ח רבה הוא ט"ס וצ"ל ר"ח בר אבא שהיה בדור א' עם ר' אבהו ושניהם היו תלמידי ר' יוחנן וכן הגי' בילקוט רחב"א:

**מה בין.**לעיל פנ"ב סי' ה' וש"נ:

**חושבן לרעתו.**ע' יבמות דק"ג סנהדרין ק"ה:

**עד כדון אית ביה.**כשראה לבן שלא חזר בו יעקב אמר שאחר כל פיתוי הוא מחזיק בדעתו וזהו עתה הסכלת עשו היינו אחר דברי [וכן פי' היפ"ת]:

**לית הוא מיניה.**פי' אתה אומר יש לאל ידי לעשות וגו' לא כן הוא. וכ"ה בהדיא בילקוט וכמ"ש בתנחומא וישלח סי' ד' ביתר באור ע"ש:

**את חמדת.**אחרי שאתה חושק לילך לבית אביך שהוא נביא ה' א"כ למה גנבת אלהי שאין לך צורך בו שם ומאחר שגנבת אלהי למה נחבאת לברוח טוב לך בביתי:

**שלעת זקנותיך.**כי רבקה שמתה כשהיה יעקב בדרך זה היתה בת קל"ז שנה ולבן גדול הימנה כמ"ש בנשואיה ויען לבן ובתואל:

**כשגגה.**עיין פרק צ"ג ס"ו:

**שהוא אהל רחל.**שכתיב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא זכר את רחל. ואח"כ אמר ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל והול"ל ויבא באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל רחל. ע"כ דורש שמ"ש באהל יעקב היינו אהל רחל וא"כ היה באהלה ב' פעמים:

**בעבוטא.**פירש"י בחומש מרדעת העשוי כעין כר:

**נעשו תרפים קיתוניות.**ע' מ"כ ולא יתכן לומר שמצא שלו שהרי כ' מה מצאת מכל כלי ביתך אלא של יעקב א"כ מה מצא ובהכרח לומר שהם התרפים שנראו לו לקיתוניות וקיתוניות לאו דוקא. וכמ"ש שחזר יעקב על פכים קטנים לדוגמא בעלמא:

**ולא ענותנותן.**ובתנחומא סי' י"ג דורש בא"א וז"ל ואלו בדוד בפיוסו שלא אבה לשלוח יד בשאול כתיב כי אם ה' יגפנו הרי שקללו. ויעקב לא כן:

**חוטא על הארי.**רמז הארי בכאן בתיבת טרפה וכמ"ש מפסוק כאשר וגו' והארי על טרפו וכמ"ש ארי טורף כו' ומעונותיו טרפה. והנה שמעתי מפי איש אמונים מעה"ק ירושלים שיש שם שער אחד שנקרא בערבי אַבַב חַטַא שפירושו שער ארי על שיש בראשו אריות חצובים באבן. ואבב פי' שער. וחטא פי' ארי. ולפ"ז מרומז בתיבת אחטנה חוטא על הארי (מלשון חַטַא בערבי) וזה פלא:

**מה היה אומר.**דורש ותדד שנתי מה שאני שונה וכמש"ל פס"ט ס"ז ויקץ יעקב משנתו ממשנתו. וכמש"ל פס"ח ס"ס י"א ע"ש ותבין כאן:

**ישראל סבא.**המתבונן בט"ו שיר המעלות יראה שיש לפרש רובם על יעקב בבית לבן וכמש"ל ר"פ ס"ח:

**זה לי עשרים שנה.**וס"ד ותחלף את משכרתי עשרת מונים וע"ל פע"ג ס"ט וש"נ:

**כ"מ שנאמר לולי.**כל הענין במדרש תהלים צ"ד. ודורש גז"ש מכאן שכתוב לולי אלהי אברהם ופחד יצחק וזהו זכות אבות אף בכל מקום שכתוב לולי כמ"ש לולי ה' צבאות הותיר לנו. לולי ה' שהיה לנו:

**חוץ מזה.**מפסוק לולי התמהמהנו שבלשון ראשון ריב"ל אמר כן לזבדי בל' קושי' ובל' ב' אמר כן ריב"ל בניחותא:

**בזכות קדושת ה'.**בכ"מ סומך תיבת ה' לתיבת לולי והשאר נלמדים מהם בגז"ש. וכן לענין אמונה ותורה ע"פ גז"ש ע' ילקוט תהלים כ"ז:

**הצילה ממון.**כמ"ש לולי וגו' כי עתה ריקם שלחתני היינו ממון. ומלאכה באמונה הצילה נפשות כמ"ש את עניי וגו' ראה אלהים ויוכח אמש. היינו שהזהירו שלא ירע ליעקב:

**א"ר בון.**לקמן סי"ד אי' ר' ראובן וכ"ה בילקוט:

**בנותיו.**וכ"ה בפר"א פל"ו על בלהה וזלפה וכי שפחותיו היו והלא בנותיו היו:

**של טברי'.**וזהו וירימה שהיל"ל ויקימה או וישם אותה מצבה כמ"ש בריש ויצא (וכ"כ היפ"ת) וע' מ"כ. ועל שהיה ר"י דר בטבריא אמר של טבריא. וכמ"ש ר"י ג"כ לקמן ס"פ ע"ח לחשוב מי טבריא:

**לשון פרסי.**שמדברים בל' ארמית:

**כי יסתר.**ע' מ"כ ומשנת דר"א:

**מורה את החנית.**לא מצאתי ל' מורה וירה אלא בחץ ולא בחנית. ולשון רש"י בחומש כזה שהוא יורה חץ:

**לארם נהרים וכו'.**היינו מ"ש בתהלים ס' בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב וגו' ושם כתיב מואב סיר רחצי. ומאחר שעיקר מלחמתו וריבו עם ארם נהרים וארם צובה איך פגע באדום ומואב אך הענין בזה שאדום בצד דרומה של א"י. וסמוך לו מואב לצד מזרחית דרומית כמפורש בדברים ב' ח' ט' וארם בצד מזרח א"י כמ"ש ארם מקדם. וע"כ נקראת ארצה בני קדם וכשרצה לילך להלחם בארם נכנס בסמוך לו מיד לאדום בסופה אצל גבולה. וכן בסוף מואב וגבוליה וזהו בקש לזנבם. ומ"ש וישב יואב וגו' ששב ממואב:

**ויאסוף אליו את בני עמון.**עיין בתו' ב"ק דל"ח ע"ב. אך מצאתי בילקוט מטות בשם ילמדנו לקיים גי' המדרש והגמ'. וז"ל ד"א נקום נקמת א' כנגד מדין וא' כנגד מואב והלא מואב היה תחלה בעצה רעה שנאמר ויאמר מואב אל זקני מדין ומה נשתנה מדין ממואב שנא' נקום נקמת ב"י מאת המדינים ובמואב כתיב אל תצר את מואב אלא שהיה דור עתיד לצאת מהם א"ל הקב"ה המתינו לי כו'. וכן מצינו שכיון שבא דוד מסרו הקב"ה בידו שנאמר ויך את מואב ע"כ ובזה נתיישבו כל הקושי' מתוס' שם ודו"ק:

**שתי מלחמות.**בא' הכה י"ב אלף ובא' י"ח אלף. וע' בדברי הימים א' ה"א י"ח י"ב ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגי מלח י"ח אלף. וכן כתב היפ"ת:

**למקומו לסורו.**ע"ל פ"ע ס"ס ה' ויתכן שצ"ל לסוריא שארם נקרא סוריא וע' מ"כ:

**מקרקרים.**ע"ל פס"ד ס"ט מקרטעים פי' הערוך מדלגים והוא שמחה וריקוד של שלל. ונעשה עני כמו שהיה קודם שבא אליו יעקב כמ"ש לעיל פע"ג ס"ח ע' צאן וזהו למקומו וכ"ה בילקוט:

**חלים ומרקדים.**דייק מ"ש ויפגעו בו שהיל"ל ויפגע במלאכי אלהים ע"כ דורש שבאו לקבל פניו בשמחה וכמש"ל פס"ח ס"ס י"ב:

**ס' רבוא.**ע' לעיל פ"ע ס"ט ולקמן פע"ה ס"י ומדרשים חלוקים הם. וע' במ"ר רפ"ד:

**נטל מאלו ומאלו.**דורש סמוכים ויקרא שם המקום מחנים וישלח יעקב וגו' היינו מהמחנים הנ"ל שלח מלאכים. ע' אג"ב פנ"ד באורך: