**חמשה פעמים.**ע' רד"ל והפסוקים שהביא כאן שלא כסדרן ובילקוט תהלים ג' כסדרן. וע' שמ"ר פי"ד סס"ד:

**ר"ש בר יונה.**שי"ר פסוק אתי מלבנון:

**מעין נרפש.**ע' בילקוט כאן ובמשלי כ"א וע' בתנחומא:

**שלוחי ב"ו.**שאם מלאכים ממש איך אמר ויצו אותם שעליהם לא היה צריך לצוות. ודעת רבנן כמ"ש בת"פ ע"ד שדורש סמוכים:

**שפחת שרה היתה.**ע"ל פמ"ה ס"ז:

**אליעזר.**לעיל פמ"ט ס"י שני מלאכים וכמה משמע יותר מב' וצ"ע:

**יוסף קטנם של שבטים.**שנולד אחרון לכל השבטים לבד מבנימין. ומ"ש ג' מלאכים ע"ל פפ"ד סי"ד:

**לזה שבא.**לקמן פע"ח סי"ד וכמש"ל פס"ג סי"ט ע"ש. וע' מדרש משלי פ' זרזיר מתנים:

**הוא כו'.**לעיל פס"ג סי"ב:

**אנשי חיל.**אצל נינוה כתיב וע"ל פט"ז ס"ד שנקראות ע"ש נינוה הוא אשור ולעיל פ"ע ס"ח וכמ"ש עובדיה פסוק ט"ו:

**רבינו אמר לר"א.**תנחומא כאן סי' ג'. וע' לקמן פע"ח סט"ו וכן כאן:

**עם לבן גרתי.**ע"ל פס"ג ס"י ופס"ז ס"ב:

**בחפתי.**ע"ל ס"פ צ"ו ופ"ק סי' ב' חפותין ולעיל פע"א ס"ג אלא חפות להם ע"ש:

**שעדיין לא כו'.**לעיל פע"ג ס"ז וש"נ. והנה שם שייך לדרוש כן אצל מ"ש ויהי כאשר ילדה וגו' וכאן שכבר עברו ו' שנה משנולד איך שייך לומר ואחר עד עתה. ויתכן שעל שתיבת ואחר מיותר ע"כ דורש שהפסוק מדבר ב' ענינים. עם לבן גרתי הם הי"ד שנה שעבד בעד נשיו וילדיו ואלו לא נחשבו לו לאיחור כי היו בעיניו כימים אחדים וכמ"ש במדרש מה ז' ראשונים אף אחרונים אך כשנולד יוסף ורצה לשוב לבית אביו אז נתאחר וז"ש ואחר כו':

**ורבנן אמרי.**שלכך שינה לכתוב בל' יחיד לדרוש גז"ש וכמש"ל ספ"ו בכור שורו ופל"ט ס"ס י"א וע"ל ריש סימן י"ב. וחמור ע"ל פנ"ו ס"ב סנהדרין צ"ח. וצאן כמש"ל פס"ח סי"ד ובהרבה מקומות:

**כעיני עבדים.**וס"ד וכעיני שפחה וגו' כן עינינו כו' עד חננו ה' חננו. הכוונה שמאחר שיהיה כן ע"כ גם עתה חננו ה' וכמ"ש הלא אתה תשוב תחיינו ע"כ גם עתה הראנו ה' חסדך וכו':

**אגרומי.**ע' מ"כ והמ"ע כתב בל"י המון אנשים מקבלים מכס כו' ודורש גז"ש וגם ללוט מה שם ממצרים אף כאן וגם הולך ממצרים:

**ברכות לראש צדיק.**הובא כל הענין לכאן אגב ברכת רבקה כי מלאכיו יצוה לך מהם לקח יעקב מלאכים ושלחם. ומ"ש ברכות פי' הרבה מיני ברכות מאביו ואמו והקב"ה:

**שהמתברכים בארץ.**כיעקב מאביו ואמו וכדומה בתורה מתברכים גם מאלהי אמן. וכך היא מדתו של הקב"ה כמ"ש ואני אברכם כמ"ש במ"ר ס"פ י"א:

**כנגדו ברכו הקב"ה.**כל הענין בילקוט מיכה ה':

**ונתן מטר זרעך.**וס"ד ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן וזהו ומשמני הארץ וכאן חסר. יצחק אמר ורוב דגן ותירוש והקב"ה א"ל ויען ה' וגו' נתתי לכם את הדגן ואת התירוש (יואל ב׳:י״ט) כ"ה בילקוט מיכה ה':

**יושב בסתר עליון.**שבמזמור זה יש פסוקים מדברים לנכח ויש לנסתר. ע"כ דורש שהענין מדבר ביצחק רבקה ויעקב וזהו יושב בסתר עליון ושמעתי שעל שאקונין של יעקב חקוקה בכ"כ וע' כ"ז בסנהדרין דק"ג א' וברש"י שם שלא יתבאר כ"א ע"פ מדרש זה. ופסוק אומר לה' מחסי אמר יעקב כשא"ל יצחק גשה נא ואמושך בני כמש"ל פס"ה ס"ס י"ט. ופסוק כי אתה ה' מחסי אמר כשהיה בבית לבן כמש"ל ר"פ ע"ד אמרתי אתה מחסי ע"ש. וכשאמרה רבקה עלי קללתך בני אז אמרה ג"כ לא תאונה אליך רעה וכו'. וכשאמרה שילך לפדן ארם אז אמרה כי מלאכיו יצוה וכו' ויצחק א"ל כי הוא יצילך עד אליך לא יגש שיש בהם ו' פסוקים כנגד שש צרות כדלקמן. והקב"ה א"ל כי בי חשק ואפלטהו עד בישועתו ע"ל ר"פ ע"ד. ועי' עוד לעיל ר"פ ס"ט צמאה לך נפשי וזהו כי בי חשק:

**ברכה של וכו'.**בא לדרוש מ"ש בסוף תולדות ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו וכו' קום לך פדנה ארם וכו'. ולא פי' מה היא הברכה. ודורש על ששלחו ללבן לפדן ארם וזה סימן לבניו וכמש"ל ר"פ ע"ט ענין כל ו' ברכות אלו:

**אל תתן ה'.**ובריש המזמור חלצני ה' וכמ"ש בריש סי' הקודם יכסה חמס. וע' מד' תהלים ק"מ כל הענין וכמש"ל פע"ד סי"א שיעקב אמר כל ס' תהלים:

**בני ברבריא.**מגילה ד"ו וע' מ"ת שם ובילקוט שם:

**שלא עשה כו'.**כמש"ל פכ"ג ס"ד כי שבעתים יוקם ומ"ש אני וגו' יקרבו וגו' וכמש"ל פס"ז ס"ח:

**כאשר ראם.**וס"ד ויאמר מחנה אלהים זה:

**שני אלפים רבוא.**כמ"ש רבותיים אלפי שני רבוא פעמים של אלפים שהם ב' אלפים רבוא ובמספר הזה לא מצאתי. וע' שמ"ר פכ"ט ס"ב וש"נ וע' במ"ר פ"ב ס"ג ולעיל סוף ע"ד ומדרשים חלוקים הם. ובתנחומא כאן כמו בשמ"ר שם:

**לובשי ברזל.**ע' חנחומא בשינוי וכן בסה"י כל הענין בשינוי ובאריכות ולקמן פע"ח סי"א:

**לטעם תבשיל.**סוטה ד' מ"א ב' דא"ר לוי בלשונו ממש:

**כשיצא מעמך.**היינו בבית אביו שאז היה עמו ע"ל פס"ח ס"ב:

**ח' פעמים.**בפרשה ל"ב ול"ג וע' פר"א ס"פ ל"ז:

**אם לשלום.**ע' קה"ר פ' טובה חכמה עם נחלה ביתר באור:

**גבורים כו'.**וזהו ויהי לי שור כמ"ש ורב תבואות בכח שור. וחמור בעל עצמות כמ"ש חמור גרם וחזק בכחו:

**ועושה להם רצונו.**מרומז במ"ש צאן ועבד ושפחה וכמש"ל סי' ו' מפסוק הנה כעיני עבדים וכו':

**ולפיכך בא דוד.**דורש על יעקב כמש"ל פע"ד סי"א. ויעקב צוה על השבטים ג"כ שיתפללו כמש"ל ר"פ פ"ד. ומ"ש צדיק מה פעל ע"ד מ"ש לעיל פ"ח סי' ו' א"כ צונה ואלפים כולם למה נבראו וכו' ע"ש וזהו שהתחיל המאמר בתיבת לפיכך שייך אל מ"ש כאן ויהי לי שור וחמור. ובמדרש תהלים י"א צדיק מה פעל צדיק העולם מה פעולה הניחו לך כו'. ומ"ש על אותה שעה נא' אלה ברכב וכו' פי' שהשבטים אמרו כן כמ"ש בריש המזמור יענך ה' ביום וכו' ישגבך שם אלהי יעקב עד סופו וכמ"ש במדרש כאן בסוף הפרשה באותה שעה וכו' עד שנאמר יענך ה' וכו'. וא"כ מקום מאמר זה בסוף הפרשה ולא כאן ודו"ק:

**בכור שורו.**ור"ד וליוסף אמר ואף שדברי סי' זה כבר נאמרו בסי' ו' ז' כאשר הקדמנו כבר שזהו דרך המדרש שמעתיק מכמה מקומות ע"כ באו הדברים כפולים ובשינויים:

**את נשיו ואת בניו.**שגם הם בכלל מ"ש ויחץ את העם וכ"מ לקמן פע"ט ס"ה לבד מ"ש ויחץ את הילדים על לאה וכו':

**ויאמר אם יבא.**לקמן פע"ו סס"ו ע"ש ומה שחסר כאן מילא כאן. ודורש שמ"ש ואתה אמרת שייך לפסוק הקודם והכני אם על בנים. ואתה אמרת בתורתך הפך זה. וכן הלשון להלן שם ואתה אמרת אותו ואת בנו וכו' ואתה אמרת לא תקח וכו' ומ"ש המדרש כתבת בתורתך הוא פי' של ואתה אמרת. ועמ"ש מפורש באיכה רבתי בפ' טומאתה בשוליה כו' אשר לא כתורתך מ"ש ותבין. ומ"ש שלא יבא כו' כי פן הוא ל' לאו. כמש"ל פכ"א ס"ו:

**ותלה עיניו למרום.**שמ"ש וישא עיניו מיותר אלא שנשאם לשמים לתפלה. וכאן הוא מקום המאמר של סוף סי' י"א אותה שעה וכמש"ש: