**בזעקך יצילוך.**גירסת הילקוט (ישעיה נ"ז) יצילוך שנאמר הצילני נא וגו'. ופי' בזעקך הצילני יצילוך דמאחר שלא פי' הזעקה בהכרח שמפורש כאן. שמהתשובה יצילוך הרי שהזעקה היה הצילני. וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט'. ויותר מבואר לפי מ"ש לעיל ריש פע"ד זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים. בזעקך כמ"ש זעקתי. אמרתי אתה מחסי זהו מ"ש והחוסה בי. חלקי בארץ החיים. זהו ינחל ארץ. וישב יעקב בארץ ושם איתא מה אמרתי חלקי בארץ החיים שוב אל ארץ אבותיך וכן כאן ודוק. ומ"ש כינוסו וכינוס בניו והיל"ל כינוסו עם בניו. אך הענין שהתפלה נקרא כינוס כי בית התפלה נקרא ביה"כ ולא נקרא כן כל בית שמתכנסין בו כי התפלה עיקרה ההכנעה אסיפת האברים והכחות אל הלב. והגאוה היפך זה כמ"ש לעיל פס"ג ס"ח. וזהו קיבוציך כנוסו וכינוס בניו:

**נסו ואין רודף.**ילקוט משלי כ"ח:

**מפני שט"ח.**לעיל פפ"ב סי"ג וש"נ. וכן מ"ש מפני הבושה. ועי' פר"א פרק ל"ח באריכות:

**אם שוט.**וס"ד למסת נקיים ילעג. ופי' לסכום ומנין מעות כנגד סכום של שוט שממית. והסכום מעות שהבטיח המכה בעד שיסבול המוכה. ואם לא יוכל לסבול יהיה ללעג שלקה ואינו מקבל מעות ועי' מ"כ. ויתכן לפרש סכום מעות שהמוכה נותן אחר שאינו יכול לסבול. וכמ"ש במכילתא ריש בשלח משל לעבד שקנה דג רע ומבאיש מן השוק וגזר עליו אדונו או שיתן מאה דינרין או שיסבול מאה מכות או שיאכל הדג ובחר לאכול הדג ולא יכול וקבל לסבול המכות ולא יכול ושילם מאה דינרין והיה ללעג:

**בשעה שהצדיקים.**דורש למסת נקיים בא"א השייך לענין הפרשה לסכום הבטחת טובה שנתן לנקיים ילעג שאין קיום לשלותן בעוה"ז:

**לא שלותי ולא שקטתי.**הפסוקים האלה אמרם איוב על צרתו ויסוריו ואיך דורש על יעקב. אך חז"ל דורשים מדה ט"ו שאיך יאמר לא שלותי ולא שקטתי הלא כתיב באיוב כ"ז שאמר שליו הייתי וגו' והם בכ"מ. והכריע מפסוקים שלפני פסוק לא שלותי לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו כי לפני לחמי וגו' והגבר הוא יעקב כמ"ש בישעיה למה תאמר יעקב וגו' נסתרה דרכי מה' והוא אשר כי לפני לחמי אנחתי תבא וגו' כמ"ש ויתאבל על בנו וגו'. כי פחד פחדתי וגו' וכמ"ש וירא יעקב מאד ויצר לו. והוא אמר לא שלותי ולא שקטתי וגו'. ואמר ד' לשונות של צרות על ד' מיני צרות שהשיגוהו ועי' שמ"ר ריש פכ"ו ומש"ש. ואחר כתבי זאת מצאתי באג"ב פ' ס"א וז"ל ד"א למה תאמר יעקב וגו' נסתרה דרכי מה' וגו' זש"ה לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו וגו' ואמר איוב שהוא דומה לגבר אשר דרכו נסתרה:

**בא עלי רוגזו של יוסף.**כמ"ש בעל החלומות הלזה בא ויהי כאשר בא יוסף ויפשיטו. וזהו ויבא רוגז:

**וישב יעקב.**בארץ מגורי אביו והיל"ל וישב יעקב בחברון ע"כ דורש שבא להודיע מה עשה שם וא"ת מגורי כו':

**ויקח אברהם.**עיין לעיל פל"ט ס"ד וש"נ:

**ומת"ל אשר עשו.**פי' באיזה אופן עשו:

**ויאמר יעקב.**הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם וכן ויתנו ליעקב את אלהי הנכר:

**מאי ממגורי אביו.**שהיל"ל בחברון וכמ"ש ויבא יעקב ממרא קרית הארבע אשר גר שם אברהם ויצחק:

**למעלה מן הענין.**כלשון ויק"ר פכ"ט ס"ה שהיל"ל ויגר כמ"ש אצל אברהם:

**משל בנך.**וכמ"ש כאן וישב יעקב וגו' אלה תולדות יעקב יוסף כ"ה באג"ב ר"פ נ"ח. ובתנחומא הגירסא ניצוץ אחד יוצא ממפוח וכו'. וע"ש באריכות עיין ב"ב קכ"ג ובילקוט עובדיה א':

**ממתינות כו'.**כמש"ל פע"ג ס"ז ובאג"ב שם:

**ראוך מים.**ובפ' הקודם גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. ומ"ש נתן תהום קולו הוא בחבקוק ג' ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא. ואין כאן ראיה על קריעת ים סוף ולא על יוסף ובילקוט כאן ובתהלים ל"ג ליה. אך מצאתי במכילתא בשלח ספ"ד שדורש נתן תהום קולו על קריעת ים סוף. ובהכרח לומר שדורש ראוך גז"ש מה ראוך מים ע"י יוסף כמ"ש לקמן פפ"ז ס"ח וש"נ אף כאן ראוך יחילו הרים על ידי יוסף:

**אף הירדן.**כמ"ש הים ראה וינס הירדן יסוב לאחור וע"פ מדה כ"ב פי' הירדן ראה ויסוב ראה ארונו של יוסף:

**רנ"ט מיום וכו'.**כמ"ש במ"כ בהגהה א':

**תולדות יעקב ראובן.**פיר' וכן כולם כתולדותם ודורש תולדות מלשון ילד יום מה שנקרה היום. ועי' תנחומא כאן סוף סימן א':

**זה נולד מהול.**כמ"ש לעיל פס"ג סי"ז עי' מש"ש. וכך יוסף כמ"ש בתנחומא מדכתיב אלה תולדות יעקב יוסף כמו שנולד יעקב נולד יוסף ועי' במ"ר פי"ד ס"ה כל הענין ומש"ש ועי' מד"ת מזמור ט' פסוק גערת שחושב שם י"ג שנולדו כך ובתוכם יעקב ויוסף:

**נתקשה אמו בלידה.**פי' שנתקשה אמו בצער עיבורה. וכ"ה במ"ר שם:

**זה נגנב שתי פעמים.**יוסף נגנב תחלה ע"י אחיו שהשליכוהו הבורה ואח"כ גנבוהו הישמעאלים מן הבור כמפורש בספר הישר עי' לקמן פפ"ח ס"ה וביעקב בהכרח יתפרש על שגנבו ממנו מצאן לבן ב"פ. א' ביום והב' בלילה. ולשון התנחומא כאן יוסף אמר גונב גונבתי ויעקב אמר גנובתי וגו':

**נתברך בעושר.**במ"ר שם הגי' זה נתברך בעשר וזה נתברך בעשר שברכת ויתן לך כולל עשר ברכות וכמפורש בפר"א פל"ב יו"ד ברכות ברך יצחק את יעקב. וכן משה ברך את יוסף בעשר ברכות בוזאת הברכה:

**לווהו מלאכים.**כמ"ש לעיל פס"ח סי"ב ולקמן פר' זו סי"ד:

**בית חמיו.**לקמן פ' פ"ו ס"ג פוטיפרע הוא פוטיפר שנשא בתו:

**זה משביע.**יעקב ליוסף שיקבור אותו בחברון. ויוסף השביע לאחיו להעלות עצמותיו לארץ ישראל במ"ר שם:

**זה מצוה.**בסוף ויחי ויצו אותם קברו אותי במערה וביוסף כתוב שם ויצו יוסף וכו' לחנוט את ישראל:

**ואת אמר והוא נער.**ולעיל ע"פ ס"י שמעון ולוי נקראו איש שהיו בני י"ג שנה ויוסף בן י"ז שנה נקרא נער. וע"ל פנ"ג סי"ג ואת הילד:

**דבתם רעה.**עיין לקמן פפ"ז ריש ס"ג:

**על אבר מן החי.**מרומז במ"ש רועה את אחיו בצאן מענין הצאן היה הדיבה. וממ"ש וישחטו ע"פ מדת מנגד שהיה הדיבה מענין השחיטה. וכמ"ש פר"א פל"ח שאמר בני פלגשו אביו אוכלים אליות כבשים חיים:

**תולים עיניהם.**פי' שנותנים דעתם לישא מהן נשים. ומרומז במ"ש והוא נער וגו' נשי אביו ויבא יוסף את דבתם שהיה בדבה מענין נשי אביו שלא היו כנעניות והם רוצים לישא. כמ"ש פר"א פרק ל"ו שבלהה וזלפה היו בנות לבן מפלגשו:

**מזלזלים בבני השפחות.**בתנחומא כאן סימן ז' מוכיח ממ"ש והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו שהוא מחזיקן שהם בני נשי אביו ולא הם. ואחר כתבי זאת מצאתי בחיבור של ר"ע מברטנורה על רש"י בחומש ככל מה שכתבתי:

**את הדוב.**וכן לקמן פפ"ו ס"ד דובא קפז ובפפ"ז סימן ג' וד' כלשון זה וצ"ע למה דווקא דובא. ולפי מ"ש לקמן פ' זו ס"ס י"ט חיה רעה זו אשתו של פוטיפר ואיתא בפר"א ריש פל"ז כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב הארי יש לו בושת פנים והדוב אין לו בושת פנים. וכמ"ש לקמן ר"פ פ"ז העיזה פניה כו' ובזה דומה לדוב:

**אהב את יוסף.**כי בן זקונים הוא לו. ולשון הפר"א והלא בנימין הוא בן זקונים כו':

**שמסרו שם ועבר.**כדלעיל פר' ס"ג ס"ו:

**שלא לשנות.**שבת דף י' וש"נ:

**עד פס יד.**כל היד שנקרא פס עיין לעיל פר' ע"ח סי"ב ושמ"ר פל"ה ס"ה מתיר פס יד. והנוטריקון פס יד מגעת. וזה מורה שררות שאינו בעל עבודה. וכן באורך מגעת עד פיסת רגליהם:

נטמנתפסים נוטריקון פס יד טמונה:

**שהפיסו עליה.**פסים בהיפוך אותיות פס מי הפיסו מי יוליכה יהודה וע"ל סי"ט ועי' באג"ב ס"פ ס':

**לכו וראו.**וס"ד נורא עלילה על בני אדם הפך ים וגו' ע"י יוסף כמ"ש לעיל בס"ה ועי' תנחומא כאן באריכות:

**פסים פס ים.**כמ"ש לגוזר ים סוף לגזרים וכמ"ש אתה פוררת בעזך ים:

**ויראו אחיו.**וס"ד וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. אפילו אם היו רוצים לא היו יכולים. אבל אבשלום אם היה רוצה היה יכול כמ"ש עליו ויגנב אבשלום את לב:

**שמעו נא.**מיותר שהיל"ל הנה חלמתי וגו' וכמ"ש בחלום הב'. אלא על שידע שלא יתרצו אחיו לשמוע הוצרך לבקש שמעו נא וכן יהיה אצל הנביא לעתיד שלא ירצו לשמוע ויהיה מוכרח לבקש שמעו נא:

**שלכם רקבים ושלי עומד.**שמ"ש תסובינה אלומותיכם מלשון סובין אבל שלי קמה אלומתי:

**חיה רעה אכלתהו.**לקמן סי"ט על אשתו של פוטיפר אלא שניצל ממנה ע"פ זכות שתיקת אמו וכמש"ל פצ"ח ס"כ בהדיא:

**כנגד חמשה פעמים.**א' בראשית מ"ב ו' ב' מ"ג כ"ו ג' שם פסוק כ"ח ד' פ' מ"ד י"ד ה' בסוף ויחי כנגד ה' פעמים שכתוב כאן אלומות. א' מאלמים. ב' אלומים. ג' אלומתי. ד' אלומותיכם. ה' לאלומתי:

**בעין רעה.**שפתרונם היה הכרחי לקיום החלום אלא שדבריהם היפך רצונם.

**בלשון כפול.**שהיה די במ"ש המשול תמשול שהיה מורה השתחואה ליהושע וגדעון שהיו שופטים. אלא שאמרו עוד המלוך תמלוך שעל כן העמיד שני בתי אבות של מלכים בית ירבעם מאפרים ובית יהוא ממנשה וכל זה ע"פ מדה י':

**בשעה שאמר יוסף.**לעיל ספ"ו ופס"ח ס"י וע"ל פצ"ז ס"ד:

**לאו זבינת כספא.**לעיל ספ"ו ולקמן פצ"ז הנ"ל. ובילקוט יהושע י' ליתא שם תיבת כספא ולשון גוזמא הוא:

**נטל קולמוס וכתב.**שהיל"ל זכר את הדבר או האמין ודורש ע"פ מדת ממעל שמיר כמ"ש ירמיה י"ז א' חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר וגו' וכאן פי' שמר את הדבר ע"י שמיר. על שהיה חלום של נבואה ניתן לכתוב ולדרוש. כמו נבואת אדם ונח ושל אבות חלום הסולם ושל פרעה וכמו כל ספר בראשית למ"ד מגילות נכתבה. אך מ"ש באיזה יום לכוונה אחרת. וכמ"ש במ"ר פ"א סס"א אבל משבא לגדלם וכו' מפרסם באיזה יום באיזה מקום וכו' וכן כאן לפרסם גדולת יוסף:

**ורוה"ק אומרת לו שמור.**שהיל"ל שמר את החלום מהו את הדבר שנאמר לו ע"פ רוה"ק כמ"ש פר"א פל"ח מפ' מגיד דבריו ליעקב:

**כך יעקב וכו' נתבקרה פנקסו וכו'.**כמש"ל פפ"א סס"א וסס"ב איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו וכמ"ש שם בשם התנחומא שע"י שאיחר נדרו באו עליו בדרך כל הצרות המפורשות. והיה יעקב סבור שגם זה שישתחוה הוא ובניו ליוסף נגזר עליו ע"י ביקור הנ"ל וא"כ יתקיים מיד ככל הצרות הנ"ל אך באמת לא היה בכלל ביקור הפנקס:

**נקוד על את.**במ"ר פ"ג סי"ג וע"ש. וצע"ג איך דרשו לרעה על שבטי יה. ונ"ל בזה שכיוונו למ"ש שמ"ר פ"ב סס"ב שמשה ודוד זכו לגדולה על שנבחנו במרעה הצאן בחמלה ורחמים ולמדו כן מיעקב אביהם. וכן יוסף כמ"ש רועה את אחיו בצאן. וכתיב רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף כמו יוסף שנהג צאן בחמלה. אבל השבעים לא נהגו אתו בחמלה ומכרוהו על שלא רעו את הצאן בחמלה ועיין ע"ז יחזקאל ל"ד שנרמז כל זה:

**יודע הייתי.**ובילקוט הגירסא היית פי' שיוסף היה יודע:

**אלא בהר.**כמ"ש יהושע סוף י"ד תנה לי את ההר ויתן לו את חברון ומה ששאל נתנו לו. ואיך אמר מעמק חברון ועי' מ"כ בשם רש"י והם בכ"מ והכריע ע"פ מדה י"ז שמ"ש בעמק פירושו מעצה כמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ובתנחומא כאו סס"ג שעל זה נאמר מאד עמקו מחשבותיך. ועי' מש"ל פס"ג ס"ג מלתא עמיקתא ולעיל פ"א ס"ו המעמיקים לסתיר עצה. וא"כ מ"ש חברון בהכרח לדרוש נוטריקון על בעל העצה הוא אברהם שמ"ש זרע אברהם אוהבי (ותיבת עמק גימטריא ר"י של מצרים ע"י עצה זו). ומ"ש שהיה קבור בחברון פי' שכבר היה קבור ובילקוט כאן גורס עוד כיוצא בדבר את מצבת אשר בעמק המלך בעצה עמוקה של מלכו של עולם הנני מקים עליך:

**וימצאהו ג' מלאכים.**לעיל פע"ה סי"ד ודורש מדה י' שכתוב ג"פ איש ג' מלאכים. וכמ"ש פר"א פר' ל"ח (עי' מ"כ) שאם פי' איש סתם איך שאל אותו איפה הם רועים:

**נסעו מזה ממדותיו.**שיוסף שאל איפה הם רועים והיל"ל בדותן ומ"ש נסעו מזה וגו' מיותר ע"כ דורש ע"פ גז"ש מזה זה אלי וכנ"ל בסימן הקודם שהלכו לרעות עצמן. ונשמרו חז"ל לומר ממדותיו של מקום ולא ממנו חלילה שהיו מאמינים. דלא כמ"ש לעיל פס"ג סי"ג:

**ונשסה בו את הכלבים.**עי' מ"כ ויתכן רמז הכלבים בכאן ממ"ש ויתנכלו אותו ע"פ גז"ש לכלב תשליכון אותו. ולא הספיק הש"י בידם:

**היידי ליה.**עי' ויק"ר פכ"ו ס"ד ב"פ וע"ל פפ"ז ס"ה היידי לדקמך וסי' המדרש לכי למותר לך וכאן פי' הולך הוא ונושא וטוען חלומות:

**זה עתיד להשיאם.**אם האחים אמרו כן היל"ל להשיאנו ובהכרח פי' שבשעת סכנתו היה עליו קטרוג גם בשמים. וכמש"ל פ' נ"ג סימן י"ד ע"ש ובילקוט הגירסא להשיאנו:

**אמר הקב"ה.**שהיל"ל ויבטלו חלומותיו אך מה יהיה משמע שיהיה ע"כ דורש שמ"ש ונראה פי' דרך נצוח נגד יוסף מי נוצח הוא או אנו כי סברו שחלום יוסף הוא רק ע"פ רצונו והרהורי לבו. ולפי האמת שהיו חלומות של נבואה א"כ מ"ש ונראה הוא כנגד הש"י. ובהכרח ע"פ מדת ממעל ומנגד שהשיב הש"י כנגדם מי נוצח אתם או אני וכמ"ש ישעיה ה' האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה פי' נראה מי נוצח. הקב"ה דבר מי יקום ממני או מהם. וכן עתה תראה אשר אעשה לפרעה תראה מי נוצח ועי' מ"ש בזה במ"ר פט"ז סכ"ה ד"ר פ"ה סי"ג ג"כ מתיבת נראה. וכמ"ש במדרש כאן כ"ה גם בילקוט אך רש"י בחומש הביא מאמר זה בשם ר' יצחק בגי' אחרת ע"ש:

**משמש את אביו יומו.**צ"ע שא"כ למה הוצרך יעקב לשלוח לראות שלום אחיו. ואולי יומו ר"ל זמנו והיה כמה ימים וכמ"ש ביפ"ת. וכמ"ש בפר"א פל"ח אמר יעקב ליוסף יוסף בני הרי יש לי כמה ימים שלא שמעתי שלום אחיך וגו'. ולר"נ היה אצלם כשדברו אלא וישמע מלשון הבנה. עי' מ"כ:

**ואחד עשר כוכבים.**ואף שכתוב מיד אחר מעשה בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר. זה היה כשכתב משה את התורה. אך ראובן ידע זה מחלום יוסף:

**את בצר במדבר.**בארץ המישור לראובני ומאחר שבכורת נחלת ראובן נתנה ליוסף גם הפרשת ערי מקלט היה לו להתחיל מיוסף את גולן בבשן למנשי:

**ויקחהו כתיב.**ואנו קורין ויקחוהו שכולם הסכימו ואחד לקחו:

**אבל נחשים ועקרבים.**שבת דף כ"ב ודייק על דברים שדרכם להיות בבור שמם:

**שני בורות.**ע"פ מדה י' הבורה והבור. ועל זה כתוב שני מעוטים והבור רק אך הבור הב' לא היה רק. שהיה מלא צרורות. ומיעוט הב' אין בו מים כנ"ל כ"א נחשים ועקרבים:

**שנמשלה למים.**במ"ר פ"א ס"ז תענית דף ז' הובא בילקוט ישעיה נ"ה שמ"ר פ"ב ס"ה ופכ"ה ס"ח. וגם התורה נקראת בור ע"פ משל של מים כמ"ש שתה מים מבורך וגו':

**זכורה היא.**שלא יתכן לומר שעל שמחת השלכת יוסף לבור ישבו לאכול לחם שהרי אמרו בסימן הסמוך שעברו אותן הדיינים של יוסף והתחילו לאהוב אותו ואף שהמכירה היה לדעתם דבר הכרחי עכ"ז הצטערו אלא לדרוש זכירה כמ"ש ויזכור אלהים את רחל שהוא לטובה ומ"ש תקוה היא היינו מ"ש וישאו את עיניהם שהיה די במ"ש ויראו ע"כ דורש על התקוה כמ"ש כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ובתנחומא תשא ס"ס ב' אמר ר"י בר"ש ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף כלכל את העולם בשני רעבון אם עבירתם כך זכיותיהם עאכ"ו. והוא ק"ו סתום:

**וישאו עיניהם.**והנה וגו' וגמליהם נושאים נכאת וצרי וגו' שזה מיותר מה לנו לידע סחורתם אלא להודיענו שכל זה בהשגחה פרטית לטובת יוסף (וכ"כ רש"י בחומש יפ"ת). והמאמר במכילתא בשלח פסוק ויבואו בני ישראל בתוך הים דרשת ר' טרפון. ויהודה התבונן בזה ע"כ הסכים והשתדל שימכרו אותו להם:

**בשבח יהודה.**כי לפי מ"ש לקמן פפ"ה ס"ג שהיה לו ירידה שהתחיל במצוה ולא גמרה עכ"ז היה לו שבח בעצה זו שלכך החזיקו אחיו אותו לראש. ויתכן שמאמר ריב"א חולק על מאמר ר"י בר"ס שלא היתה גדולתו ע"י יעקב אלא מאחיו כמ"ש יהודה אתה יודוך אחיך:

**נלך ונתפוס.**כמ"ש המ"כ שתיבת לכו מיותר. ודורש שלהתנהג במנהג ודרך העולם בין לטוב ובין להיפך נקרא הליכה כמ"ש והלכת בדרכיו וכדומה הרבה לא תלכו אחרי אלהים אחרים וכדומה וזהו לכו וע"פ מדה י"ז שמפורש בקללת כנען לעבד דורש כאן מדה ט' לכו ונתפוס וכו':

**עברו אותם הדיינים.**שתחלה אמר אורחת ישמעאלים באה וגו' ונמכרנו לישמעאלים ואח"כ כתוב וימכרו את יוסף לישמעאלים וא"כ מ"ש ויעברו אנשים מדינים מיותר והיל"ל ויבואו וכמ"ש באה ומאי אנשים ע"כ דורש על השבטים שנקראו אנשים כמ"ש האנשים האלה שלמים וגו' ויקחו האנשים את המנחה ומ"ש ויעברו מלשון עובר על פשע ומדיינים מל' דינים ומדון שהעבירו על המריבות והדינים וכמ"ש במ"כ וכ"ז בהשגחת הש"י וכמ"ש ר"י בסמוך:

**למה תתענו.**וס"ד שוב למען עבדיך שבטי נחלתך כמו שעשית עמהם עשה עמנו ותן בלבנו יראתך:

**אתם מכרתם.**עי' במ"ר פ"ד ס"י:

**מפריש ערך.**לכאורה היינו מ"ש ואם מבן חודש וגו' והיה ערכך הזכר חמשת שקלים וצ"ע מ"ש כל אחד מפריש ערך בנו משמע שיש חיוב על כל אחד לעשות כן ואין זה שייך בערכין. אך בירושלמי הגירסא בשקלים פ"ב סה"ד אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף לפיכך יהיה כל אחד פודה בנו בכור בעשרים כסף אתם מכרתם כו' ונפל לכל אחד טבע מחצית השקל שני כסף לפיכך יהיה כל אחד מגיעו מחצית השקל ב' כסף והיינו לעשרת השבטים בצירוף ראובן לבד בנימין. וז"ל הפר"א פל"ח ומכרו אותו לישמעאלים בכ' כסף כ"א נטל ב' כספים לקנות מנעלים לרגליו וכו' מה עשו שתפו למקום וכו' עד שמע ראובן ושתק עכ"ל. ובאופן זה הוכרח גם לקבל המעות לחלקו:

**בתשובה.**ע"ל פפ"ב סי"א בכור לתשובה. וכאן חסר דעת ר"י ועי' מ"כ. ורש"י בחומש כתב וישב ובמכירתו לא היה שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. וכמ"ש לעיל סט"ו דעת ר"י. ובפר"א פל"ח שישב באחד ההרים לירד בלילה להעלותו וירד בלילה ולא מצאו שם וצ"ע לדעת ר"א שהרי מבואר לעיל ס"פ כ"ב שקין עשה תשובה וכן אדה"ר ושמעתי לומר שתשובת אדם וקין אחר שקללם הש"י וענש אותם אך תשובת ראובן מעצמו וזהו אתה פתחת בתשובה וכ"כ היפ"ת ומ"ש שב"ב יפתח תחלה כמ"ש לעיל פפ"ב ס"ס י"א:

**אתה אמרת הכר.**לעיל ס"ח סוטה דף י' ולקמן פפ"ה סי"א במ"ר פי"ג סוף סימן י"ד והדרשה בהיפך על שכתוב בתמר הכר אנו דורשים שמ"ש כאן הכר אמרו יהודה ע"פ מדת ממעל ומנגד וכמש"ל פפ"ה ס"ט:

**לית אנא ידע מה אנא חמי.**לקמן פצ"א ריש ס"ו שמיום שנגנב יוסף נסתלקה ממנו רוה"ק וכו' והיינו מעת שהביאו לו הכתונת שעד עתה היה רואה ויודע מה שרואה ועתה רואה ואינו יודע מה שרואה ותמה עצמו על זה. וכמ"ש פר"א פל"ח מפסוק מגיד דבריו ליעקב ע"כ מעולם היה יודע רק עתה העלים ממנו:

**נצנצה בו רוה"ק.**והוא עצמו לא ידע מה שאומר רק השערה בעלמא מאחר שמצאו בשדה במקום חיות. עיין לעיל סוף סימן ז' מגרה בך את הדוב עמש"ש:

**יוסף גרם לשבטים.**היינו הקריעה הנ"ל ויקרעו שמלותם אף על פי שהיה הקריעה לעונש על שגרמו לאביהם לקרוע עכ"ז נענש יוסף ע"ד שאמרו כל שחבירו נענש ע"י וכו':

**בנימין גרם.**וכן מ"ש מנשה גרס הכל על קריעה אחת הנ"ל נענש יוסף ובנימין ומנשה. ועל שמצאו חז"ל קריעת בגדים בכל הנ"ל כפי שמצאו בתורה ועל מנשה שלא מצאו קריעת בגדים מצאו לו קריעת נחלה משא"כ בכל השבטים. וכמש"ל פצ"א ס"ד שהוא האיש אשר על בית יוסף:

**אלו כ"ב שנה.**הנה בכמה מקומות דרשו ימים שנים רבים שלשה אך כאן לא יתכן לדרוש כן על שמפורש שהתאבל עד שנודע לו שיוסף חי כמ"ש ותחי רוח יעקב שהם כ"ב שנה מי"ז שנמכר עד ל' שעמד לפני פרעה ועוד ז' שני שובע וב' שני רעב הרי כ"ב שהיה אז בן ל"ט וכמ"ש מגילה י"ז ורש"י בחומש וכ"כ היפ"ת:

**כמה בנות.**עי' ר"פ פ"ה ס"ס א' בשם אג"ב וס"ד בביאורי. וה"ג בילקוט כאן רי"א לאחיותיהן וכו' ר"נ כנעניות וכו' ר"נ אמר על הדא דר"י וצ"ל דר"נ כמה בנות וכו'. ועי' פר"א ר"פ ל"ט ולעיל פר' פ"ב בסוף סימן ח':

**וזה אביהם.**וגירסת הילקוט וזה אביהם של כולם יצרו תקף עליו וימאן להתנחם. וע"ע בילקוט מאמר נפלא ומצויין לתנחומא ואינו בתנחומא:

**על המתים.**שרואה מתו לפניו ומתיאש ממנו וכלתה תקותו וכן בשומע שמת אך אם לא ראה ולא שמע שמת אין תקותו נפסקת מלבו ואינו מתיאש:

**זה יצחק.**עי' מ"כ שאם על יעקב הוא מיותר שבו מדבר. ומ"ש אותו פירוש על יעקב שבכה עליו יצחק כשהיה אתו בפניו:

**הקב"ה לא גלה.**כמ"ש פר"א פל"ח ואף הקב"ה שתק וכו' וכתיב ביה מגיד דבריו ליעקב ואת הדברהזה לא הגיד ליעקב עכ"ל ומטעם זה לא שאל מיצחק שאם היה צריך לידע היה הקב"ה מגלה לו:

**ר"י אמר ד' ר"ה אמר ה'.**דורשים מדה ט"ו בכ"מ שכתוב אורחת ישמעאלים באה. לכו ונמכרנו לישמעאלים. ואח"כ כתוב ויעברו אנשים מדינים סוחרים ואח"כ וימכרו את יוסף לישמאעלים ואח"כ והמדנים מכרו אותו אל מצרים ע"כ דורש ר"י שמכרו אותו ד' פעמים. אחיו לישמעאלים וזהו וימכרו את יוסף לישמעאלים כמ"ש תחלה ונמכרנו לישמעאלים ומ"ש ויעברו אנשים מדינים בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א שעברו המדינים אחר שמכרוהו לישמעאלים. ולמה נכתב ללמדינו ע"פ מדה ט' כאלו כתוב שהישמעאלים מכרו למדנים. ומאתר שכתוב מדינים סוחרים נדרש ע"פ מדה י' שהיו שתי כתות מדינים וסוחרים שמדינים מכרו עוד לסוחרים. ומאחר שכתב והמדנים מכר אל מצרים בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א כאלו כתיב סוחרים מדינים. שהמדינים היו אחרונים שמכרו אל מצרים הרי ד'. אחיו לישמעאלים. והם לסוחרים. והם למדנים. והם למצרים. ודעת המדרש שמדנים ומדינים אחד הוא. ורב הונא סובר ה' היינו מ"ש אל מצרים לפוטיפר שמ"ש אל מצרים מיותר שכבר כתיב ויביאו את יוסף מצרימה. ע"כ דורש ע"פ מדה כ"ב ומדה ט' כאלו כתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים ומצרים מכרו אותו לפוטיפר. ומ"ש מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה דורש לקמן פפ"ו סס"ג שהם ערבו בעדו. ועי' בס' הישר עוד בא"א. ומ"ש דימוסיא של מדינה פי' מקום ששם נעשים ענינים של כלל המדינה עי' ויק"ר פ"א סי"א בשם מ"ע: