**בגדה יהודה.**מדלא כתיב בני יהודה דורש על יהודה וכן מ"ש ותועבה נעשתה בישראל על ישראל סבא עצמו בעודנו חי. וע' מ"כ. וכמ"ש לקמן רס"ג. וסובר כר' נחמיה לעיל פפ"ד סכ"א:

**עוד היורש.**ע' אג"ב פס"ג באריכות. ולמה אמר היורש ומרשה דווקא ועדולם היא עיר מא"י. ודורש לטובה ולבשורה וכמ"ש עוד אבנך ונבנית. עוד ישבו זקנים. ומרשה נוטריקון. ועי' מ"כ וילקוט כאן. ובילקוט מיכה קיצר. עד עדולם יבא משיח הנ"ל וכמו כבוד ישראל הוא יהודה שבא עד עדולם:

**כי אנכי ידעתי.**כמ"ש באג"ב ס"פ ס"ג ד"א וירד יהודה וכו' כיון שנטלה אמר הקב"ה המשיח עתיד לעמוד מיהודה והלך ונטל אשה כנענית וכו' תמות כנענית כו' כדי שידבק בתמר שהיא כהנת בתו של שם בן נח עכ"ל וע"ל ס"י מ"ש בזה:

**ומפני מה הסמיך.**פרשת נשואי יהודה לפרשת ירידת יוסף והרי קדמה לנשואי יהודה כמש"ל ס"ו בשם סד"ע. ומה שכתוב ירידה לירידה ירידת יהודה לירידת יוסף למטה והקדים ירידת יהודה שהיא בקיצור ואח"כ ירידת יוסף באריכות. וכמ"ש בסימן הסמוך. ומ"ש הכר להכר היינו שסמוכה לפ' שלמעלה ולשיטתיה אזיל לעיל פפ"ד סי"ט. ומ"ש רשב"ן ע"ל פפ"ז ס"ד ותשא:

**ואם מבתה.**לקמן פפ"ט ס"ב עי' מש"ש:

**מודיעים לחדשים.**ור"ד הוברי שמים החוזים בכוכבים:

**מאיזה חטא.**לעיל ס"פ י"ח בביאור:

**אויל מרודך.**שהיה איש טוב כמ"ש סוף ירמיה. וכל שמעשיו סתומין ופי' מעשה אחד לשבח כולם לשבח וע"כ דלגו והסמיך בלשצר לנ"נ. ומ"ש גיותן עי' שמ"ר ס"פ י"ב:

**דברי פיוטין.**שנזהרים שיהיו דבריהם בסידור בקדימה ואיחור. אך דברי רוה"ק אינם שומרים הסידור לטעמים עמוקים וע"פ מדת סמוכים וכמ"ש בפ"ק דברכות למה נסמכה פרשת אבשלום כו':

**אמר בואו ונפזר.**ע"ל פצ"ב ס"ח וט' וזה מ"ש אמר הקב"ה. ומ"ש כיון שנמצאו בגביע אמרו יהודה אמר כן כמפורש. וזהו ראיה שגם כאן אמר יהודה:

**ממצה את החבית.**שאיך שייך לומר האלהים מצא ואין דבר נעלם ממנו. ע"כ דרש מלשון וימץ טל מן הגזה. ובדחז"ל כשתמצי לומר. ופי' שמצה הזכות והעמיד על עומק הדין:

**ירידה היא לו.**שמ"ש וירד יהודה וגו' משמע שהיה עמם בהר ואא"ע לירידת מקום ת"ע לירידת מעלה:

**שמתחיל במצוה.**ד"ר פ"ח ס"ד כה"ע. סוטה די"ג וש"נ:

**ואת עצמות יוסף.**אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ובסדר בשלח כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו והם בכ"מ ול' הגמרא סוטה שם קשו קראי אהדדי:

**למקום שגנבתוני.**מה שיקשה הלא בדותן מכרו אותו עי' מ"ש בשמ"ר ספ"כ:

**יערב לכם וכו'.**ובנמשל שהחיה אותם ואת כל העולם ברעב כמפורש. וכמ"ש בסדר ויחי ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ופירש"י שעל שקיבל עליו לקבר את יעקב בחברון נתן לו במתנה את שכם שיקבר בה. מצורף לזה עי' מש"ל פע"ט ס"ז. וע"פ משל זה מבואר ששייך לכל ישראל להחזיר עכ"פ העצמות לשכם. ומ"ש אמר הקב"ה מאחר שכתוב ברוה"ק שעשו כן כל ישראל מן הסתם שהיה כן מפי הש"י ע"פ משה:

**א"ר יוסף.**כשהשביע את בני ישראל והעליתם את עצמותי וגו' אז השביע אותם גם כן שיקברוהו בשכם. וכמ"ש והעליתם כך כתיב העלו בני ישראל וכמו שהעלו מן השבועה כך מ"ש קברו בשכם היא מן השבועה וזה על פי מדה י"ז:

**כל הימים.**ממה שלא אמר כל ימיו משמע שכולל יותר כל זמן יחוסו של דוד. ויכלול מימי יהודה עד צדקיהו בחורבן ביהמ"ק. והחשבון מעת שנמכר יוסף שאז ירד יהודה ועד שירד עם יעקב למצרים כ"ב שנה ור"י במצרים ות"פ שנה מיציאת מצרים עד תחלת בנין הבית ות"י שעמד הבית ואז נהרג ע"י נ"נ כמ"ש ביחזקאל כ"ח אמור לנגיד צור והוא חירם מלך צור הנזכר וכמ"ש בברייתא דל"ב מדות בהדיא הרי אלף ומאה וכ"ב בודאי לבד מה שחיה קודם שבא אליו יהודה הרי קרוב לאלף ור' שנה. ולדעת ר"י בר"ס שחירם אחר הוא א"כ חיה מעת שמלך דוד בירושלים ל"ג עד שלמה וד' עד שהתחיל לבנות הבית ות"י של הבית הרי תמ"ז בודאי ולבד מה שחיה קודם שמלך דוד בירושלים הרי קרוב לה' מאות שנה [וכעין זה כתב היפ"ת והוסיף עוד כי באבות דר' נתן חשב לחירם בכלל אותן שנכנסו חיים לג"ע וי"א הוציא חירם והכנס ריב"ל במקומו ואגדה זו אליבא די"א. אבל עכ"פ לדעת שניהם האריך ימים מאד יותר מהנהוג]:

**בת גברא תגרא.**כן ת"א. וכמ"ש פסחים נ'. שלא יתכן לומר כנעני ממש שהרי אברהם אסר על יצחק ויצחק על יעקב לישא מבנות הכנעני כדעת ר"י בס"פ פ"ד ע"כ דורש מלשון כנעניה נכבדי ארץ. ור"ד אשר שריה סוחרים וכמ"ש וחגור נתנה לכנעני גמרא שם. ומ"ש בדה"א ב' פסוק ג' אלה נולדו לו מבת שוע הכנענית הראה לי מהרי"ב בתרגום רב יוסף שתרגם פרגמטיתא. ומ"ש בוצינא דאתרא עי' מ"כ וחולק על מ"ש בריש הפר' שהיתה כנענית כפשטיה דקרא דד"ה שם וכן מ"ש כאן כנעני והרי הן שתי שיטות דלעיל פר' פ"ד סכ"א עיין שם היטב:

**שהוער.**מל' ותער כדה:

**אנינה לעצמו.**כמ"ש וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וגו' ולכן מת:

**ותהר עוד וגו' שלה.**ט"ס וצ"ל ותוסף עוד וגו' שלה:

**שנשתלשל.**עי' מ"כ וכמפורש לשלה משפחת השלני וע"ל פס"א ס"ד שלה שהעמיד י' ב"ד:

**כזיב פסקה ש"מ.**יתכן פי' שתחלה אמר שמ"ש כזיב פי' פסקה מל' אכזב מים שכזבה ופסקה מלהוליד ושם העיר היה כזיב כמ"ש רש"י בחומש וכמ"ש עוד בתי אכזיב לאכזב. גם יתכן כמ"ש במ"כ שפסק' הוא שם מקום וכמ"ש בת' ירושלמי כאן ובאיכה רבתי פסוק ותרד פלאים ר' יצחק פסקאה:

**בגנות.**כמ"ש בפר"א ר"פ כ"א בהדיא מפסוק גן נעול וכמש"ל פ"ל ס"ב לא יפנה וגו'. ועיין לעיל פצ"ח ס"ד ובלשון הירושלמי בסמוך ס"ה וכמ"ש במ"ר פכ"א סוף סימן ט"ו:

**יהודה התחיל.**עי' שי"ר ס"פ ישקני:

**תני כל דבר.**ירושלמי ריש יבמות ביתר ביאור:

**של ראשון ת"ל יבמה.**צ"ל להיתרה הראשון לשם תואר ולשם ממון כ"ה בירושלמי שם ובילקוט:

**ר"י בן חלפתא.**לפי מ"ש כאן משמע שיבם יבמה אחת ולא ה' יבמות וכ"ה בירושלמי שם וע"ש הגירסא. ועי' שבת קי"ח בא"א ועי' בתוספות שם שהיה להם גירסא אחרת בירושלמי:

**וירבו הימים יב"ח.**כוונת המדרש למ"ש בס"ע ספ"ב נמצא שפירש יוסף מאביו שלא שמשו כ"ב שנה בתוך אלו השנים נשא יהודה את בת שוע (כך שמה בדה"א ב' ג' בת שוע הכנענית) שנאמר וירא שם יהודה שנה א' לעיבור של ער. הגדיל ז' שנים ונשא אשה הרי ח'. שנה אחת לער פי' של ושמח את אשתו שנה אחת) וכן שנה א' לאונן מטעם זה. שנה א' לשבי אלמנה כו'. שנה א' לוירבו הימים ותמת בת שוע. שנה אחת לעיבורו של פרץ. הגדיל פרץ ז' שנים ונשא אשה הרי כ' שנה. שנה א' לחצרון שנה א' לחמול הרי כ"ב שנה וירדו עמו למצרים עכ"ל. ושלא נטעה שמ"ש וירבו הימים כולל הרבה שנים או ימים רבים ממש לכך פרט המדרש שג"ז י"ב חדש להשוות המדות:

**בכ"מ שנאמר גזיזה.**לעיל פע"ד ס"ה וכמ"ש אצל נבל (ש"א כ"ה) ואצל אבשלום (ש"ב י"ג) ובכולם היה קטרוג על שהיה שמחה של רשות וצ"ל וכן מצינו בלבן ובנבל:

**ויוגד לתמר.**וס"ד לאמר הנה חמיך עולה תמנתה לגוז צאנו ואצל שמשון כתיב וירד תמנתה וכמ"ש סוטה דף י' שהם בכ"מ. אר"א שמשון שנתגנה בה כתיב ביה וירד רשב"ן אמר ב' תמניות הוו וכו' רפ"א חדא הוי כו' כמ"ש כאן. ועי' ירושלמי סוטה פ"א ה"ח והמדרש כאן לקוח מהירושלמי ולא מהבבלי ושמות האמוראים יוכיחו וכצ"ל כאן רב"א ב' תמניות היו א' של יהודה כו' ר' סימון אומר תמנה א' היה ולמה הוא מזכיר בה כו' עליה ליהודה כו' ר"א בר נגרי תמנה אחת היה וכו' כהדא בית מעון. וכ"ה במ"ר פ"ט סימן כ"ד עיין שם:

**שנתכסו בצעיף.**לעיל פ"ס סט"ו:

**חזרנו על כל המקרא.**סוטה דף י'. נקמן סוף סימן י"ב:

**ולא השגיח.**כמ"ש במשלי הרחק מעליה דרכך וע"פ מדה י"ז במשלי דורש כאן מדה ט' כאלו מפורש ויחשבה לזונה ולא השגיח ורחק ממנה. וכשראה שכסתה פניה שלא כזונה כמ"ש ומצח אשה זונה אז חזר להדרך והוקשה לו מ"ש ויט אליה אל הדרך שהטיה שייך מן הדרך כמ"ש ותט האתון מן הדרך וכמ"ש הטו מני אורח ודורש דרך ע"פ מ"ש בריש קדושין באריכות וכמ"ש פר"א ספ"ב דרך חתנים ועיין לקמן פצ"ח ר"ס י"ד נחש עלי דרך וזהו ויט אליה שזה היה בע"כ שהטה המלאך את דעתו אל הדרך הזה שלא כמדתו ומ"ש כי כסתה פניה דבוק אל ויט וגו' ע"פ מדה י"א:

**גדולים עומדים.**עי' מ"כ וכ"ג הילקוט גואלים ונ"ל שגם זה וזה צ"ל במדרש. וכמו שנזכרו שלשתן בריש סימן שאח"ז:

**נצנצה בה רוה"ק.**כי למה ג"ד ולמה אלו ע"כ דורש ע"פ גז"ש טעם הדבר למה סייע משמים לפי שאמר מהיכן כו' במ"ש חותמך. ומהיכן גואלים במ"ש מטך. ומהיכן גדולים במ"ש פתילך. כי סתם שמלה רומז על ת"ח כמ"ש שמלה לכה וגו' וכמש"ל פ"ע ס"ה שמלה זו טלית זכה לתורה זכה לטלית. אך פתיל התכלת שבטלית רומז לסנהדרין עי' במ"ר פי"ח ס"ג מש"ש ראיה לכאן. ומכאן יש ללמוד הגירסא שבס"ס הקודם:

**משחקת בתבל.**בפסוק איתא משחקת לפניו ואח"כ משחקת בתבל. וע"פ מדה י"ז כמ"ש גם אני באידכם אשחק וכמ"ש יושב בשמים ישחק והיינו כשמראה הקב"ה לאדם איך משתלם מדה כ"מ על הרעה שעשה:

**רמית באביך.**כמ"ש לעיל פפ"ד סי"ט ועי' במ"ר פי"ג ס"ס י"ד ביתר ביאור:

**כמשלש חדשים.**עי' נדה ח' ב' ועיין רש"י בחומש בהשתלש חדשים שיפול עליהם שם שלשה:

**מטפחת כו'.**שלשון הנה הרה לשון שמחה כמו הנה הוא יוצא וראך ושמח בלבו ועיין לעיל ס"פ כ"ב מתיבת יוצא וכאן מתיבת הנה ששמחה והתפארה ותיבת וג"ם נוטריקון לג' אלו שזכר. וכצ"ל כאן כמ"ש לפני זה בראש הסימן:

**תמר בתו של שם.**כמ"ש סס"א בשם אג"ב וכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף ובשם כתיב והוא כהן לאל עליון וכמ"ש אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק כמ"ש במדרש תהלים שם ובנדרים ל"ב דהיינו מ"ש וישכון באהלי שם. ומפורש כ"ז בפר"א פ"ח שמלכי צדק הוא שם והוא כהן ע"ש באריכות. וצע"ג שהרי שם מת כשהיה יעקב בן נ' שנה כמ"ש בס"ע ספ"א ויעקב היה במכירת יוסף בן ק"כ הרי שבעים שנה מפטירת שם ומעשה תמר אח"ז י"ב שנה כמש"ל ס"ו בשם סד"ע הרי שהיתה זקנה ואיך ישיא יהודה לבנו בן ז' אשה זקנה כ"כ ויתכן שהכוונה שהיתה מזרעו ומ"ש במקומות הנ"ל הוא כהן ולא זרעו כהן פירושו על כהונה גדולה ולהקריב אך לענין היחוס גם זרעו כהנים:

**והמציא לה הקב"ה.**עיין מ"כ מהגמרא ורש"י שם. ומציאה הוא אחר אבידה ואחר שמצאה שלחה לו מביתה. ומ"ש שהמציא לה אחרים מדכתיב האלה שהוא מיותר וכמ"ש חז"ל אלה פוסל הראשונים וזה מ"ש שלך ושל בוראך הן אחרים בדמות שלו:

**ביקש לכפור.**הוקשה לו מ"ש והיא שלחה היינו ע"י שליח ואח"כ כתוב ותאמר הכר נא שאמרה בעצמה. תחלה שלחה וביקש לכפור אז אמרה בעצמה הכר נא בלשון בקשה:

**הכר נא למי וגו' האלה.**וכמ"ש מי ברא אלה וכן כאן:

**הכר נא.**עיין לעיל פפ"ד סי"ט:

**בג' מקומות הופיע.**מכות כ"ג ב' קה"ר פסוק אי לך ארץ. מד"ת סוף מזמור י"ז וע"ב. ובב"ד של שם היתה השכינה כמ"ש וישכון באהלי שם. סנהדרין הגדול שבעולם אז. וכמש"ל פס"ז ס"ח שם ועבר יושבים עלי בדין עיין ירושלמי סוטה פ"ט הי"א במ"ר פי"ג ס"ד ובכללם גם האבות עד נ' של יעקב בב"ד של שם ועד ע"ז של יעקב בב"ד של עבר. שאז מת עבר ונשאר בבית דינו וסנהדרין שלו יעקב והשבטים וכמ"ש שמ"ר פ"ל ס"ט כשהודה יהודה היו יצחק ויעקב וכל השבטים יושבים בדין תמר. ומה שקרוב אסור לדון אולי נתחדש אחר מ"ת:

**צדקה ממני.**עי' רש"י בחומש פשוטו ע"פ מדה ט' ואם כן תיבת ממני מיותר. וכמו שאמרה למי אשר אלה לו אנכי הרה היל"ל שלי הם. ע"כ דורש שמ"ש דברי רוה"ק הם. ובקה"ר שם הגירסא ורוה"ק צווחת ממני ממני היו כל הדברים וכן הובא ברש"י בחומש בהוספת דברים. ומ"ש אתם מעידים כמ"ש מכות שם שמא תאמר שבא עליה אחר יצתה ב"ק ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים כבושים ע"ש:

**מהו אומר בבני עלי.**לפי הגירסא שלפנינו צ"ע מה שייכות מאמר זה לכאן וכן מ"ש לקמן וכדכוותה באיזה ענין הם דכוותה. אך האמת יורה דרכו שכל המאמר לקוח ממדרש שמואל פ"ז רק שכאן חסר ריש המאמר וה"ג ועלי זקן מאד וגו' אמר ר"י בר"ס בשם חזקיה זה אחד מן המקראות שהיה רבינו דורש לשבח. ואת אשר ישכבון את הנשים וגו' ודכוותא ולא הלכו בניו וגו' ודכוותא ותשב בפתח עינים וגו' ואגב פסוק זה הובא כל הדרשה לכאן:

**משהין את קיניהן.**עיין שבת דף נ"ה:

**בבניו של שמואל.**כאן חסר וה"ג במדרש שמואל שם אמור מעתה ע"י שהיו נוטלים את המעשר ודנים (שמואל היה לוי מבני קרח) והם דברי ר"י בר"ס בשם חזקיה הנ"ל בעל המאמר ואגב הביא דברי ר"ב:

**ודכוותה ותשב.**שגם פסוק זה דורש לשבח כמ"ש לעיל פר' זו ס"ז:

**כאן חסרים.**שכתוב בעת לדתה לדת שלה ולא של אחרות שלא מלאו ימי הריונה אבל אצל רבקה כתוב וימלאו ימיה ללדת כחוק כל הנשים לט' חדשים ועיין לעיל פס"ג ס"ח ודרשה זו ע"פ מדה ט"ז וכן הדרשה של תאומים:

**רבה בר רב חסדא.**ירושלמי קדושין פ"ד ה"ב ר' בא בשם ר"ח:

**אביו ואמו מעידין.**בירושלמי שם הגירסא אביו או אמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך שני עדים ואביו ואמו כב' עדים דמי. ומ"ש שיירה. דברו בהווה שעוברים ממקום למקום עם נשיהם ובניהם וכשבאים לעיר חונים בשוק עם בניהם וטפם ובעת שהולכים יתכן שישכחו וכו':

**ויהי כמשיב ידו.**והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ והיל"ל פרצת עליו ע"כ דרש עליך שאחד מזרעך יתגבר על אחיו הנשיאים מזרעך וכמ"ש באג"ב ס"פ ס"ג פרץ זה משיח עלה הפורץ עכ"ל. שיהיה גדול על האבות ועל כל נשיאי דוד כמ"ש בפסיקתא ירום ונשא וגבה מאד ועי' מ"כ:

**כמה ידות.**פי' הרבה ידות. א' ויתן יד. ב' על ידו. ג' כמשיב ידו. ד' אשר על ידו. שע"פ מדה י' על ארבעה ידים ואם אינו ענין לעצמו שלא היו לו ד' ידים ת"ע על מעשה זרעו ולמוד מענינו שהוא לרעה שאם זכה היה הוא יוצא תחלה אלא שקטרגו עליו במה שעתיד לצאת מזרעו מכשול גדול על ידי שליחות ידים וכמ"ש באג"ב ס"פ ס"ג ביקש זרח לצאת תחלה אמר הקב"ה משיח עומד מפרץ ויצא זרח תחלה יחזור זרח ויצא פרץ עכ"ל. והד' חרמות. א' מלחמת עמלק עי' מ"כ מהירושלמי ורש"י. ב' חרם של סיחון ועוג בסוף חוקת עי' מ"כ בשם רש"י וצ"ע שכתוב מפורש הוא בדברים ב' אצל סיחון ונחרם ואצל עוג ג"כ ונחרם. וצ"ע שהרי מפורש אצל סיחון ועוג שהשלל בזזו להם שלא כחרם יריחו ובמה חטא ובהכרח שהכוונה על עבודת הכוכבים שלהם שמפורש בהם כי חרם הוא וכמ"ש בסמוך מהפר"א שעכן לקח מעבודת כוכבים שלהם. ג' חרמו של מדין. ד' חרמו של יריחו. אך בילקוט כאן ובילקוט יהושע ה' גורס של עמלק ושל סיחון ועוג ושל יריחו ושל כנענים. של עמלק. הוא מ"ש בסוף בשלח. וכנענים של חוקת ואינו חושב מדין. ובתד"א באמצע פרק י"ח מצאתי שעכן התוודה שמעל גם בחרמו של מדין שאחיו נתנו חלקם והוא לא נתן חלקו. ועפ"ז יש לפרש גם המדרש שבכל מלחמות שבתורה מעל בחרם שלא מסר לשרי הצבא שיחלקו לאנשי הצבא כמפורש אצל מדין שכולם עשו כן. וחושב ב' מלחמות עמלק לאחד ושל סיחון ועוג לאחד שהיו סמוכים וחלקו השלל ביחד. והג' מלחמת מדין והד' מלחמת יריחו:

**כנגד ד' דברים.**סובר כמ"ש בסנהדרין אם ג' חרמים או ה' חרמים ואין לדרוש על ד' ובהכרח לדרוש על ד' דברים שלקח מן החרם וצ"ע שבכתוב לא נמצא שלקח רק ג"ד כמ"ש וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד. אך מצאתי בפר"א פל"ח וז"ל עכן ראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבים לפניו. ואת האדרת שהיתה פרושה לפניו ולשון זהב אחד בפיו וחמד אותם בלבבו כו' עכ"ל וכמ"ש לא תחמוד כסף וזהב עליהם כי בסתם חרם אין החמדה אסורה רק בשעת כבישת הארץ מעבודת הכנענים אז היתה גם החמדה אסורה. הרי ד' דברים תרפים אדרת ר' שקלים ולשון זהב ועי' רש"י בחומש ואולי היה לפניו גירסא אחרת וכ"כ היפ"ת:

**אלא כל שלטון.**עי' תנחומא סוף משפטים. שמ"ר פל"ב ס"ב. וע"ל פנ"ג ס"י:

**דוריות.**דורונות ומתנות וכ"ה בילקוט יהושע דורנות: