**בחבלי אדם.**כשאינם זכאים מושכם על ידי יסורין וזהו בחבלי כמו חבלי יולדה וכן בעבותות. ומ"ש כמרימי עול על לחייהם. ומקום העול בצואר ולא בלחי ע"כ דורש ע"י שדברו בלחייהם. ואינו מפורש העונש בעון העגל רק ביחזקאל כ' כ"א כ"ב כ"ג ואומר לשפוך חמתי לכלות אפי בם במדבר היינו בעגל והשיבותי ידי וגו' גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ וגו'. וכ"ז לתכלית העתיד וכמ"ש באבות והכל מתוקן לסעודה ודרשו עתידה א"י שתוציא כו' וז"ש יהי פסת בר בארץ וסוף ואט אליו אוכיל כו':

**זה יוסף.**שנקרא אדם כמ"ש אהל שכן באדם. אשר היו טמאים לנפש אדם כמ"ש שמ"ר ס"פ כ' עמש"ש. וכ"ה באג"ב פ"ס ולקמן פצ"ג ס"ה בחבלי אדם אמשכם כמ"ש ויעלו וימשכו את יוסף מן הבור. ובירמיה וימשכו את ירמיהו בחבלים וכן בעבותות כנ"ל ובסוף ואט אליו אוכיל שעי"כ זכה לכלכל את העולם כולו ברעב וכמ"ש בס"ב:

**ד"א ויוסף הורד.**לפי גירסה זו הצגתי אצל הסימן תיבת ד"א. ושוב התבוננתי שהגירסא צ"ל כמו בילקוט הושע ד"א בחבלי אדם אמשכם זה יעקב (שע"י יוסף שנקרא אדם כמ"ש בסימן הקודם משכתי את יעקב למצרים. והיל"ל מיד) ויוסף הורד הוריד וכמ"ש כאן בסמוך הוריד לאבינו יעקב למצרים אלא אגב שאמר ויוסף הורד הקדים דרשות אחרות על תיבת הורד עד שהגיע לדרשה הוריד. והוא דרשה ג' על פסוק בחבלי אדם אמשכם וכמ"ש באג"ב ומ"ש שם זה יוסף היינו על תיבת אדם וכאן זה יעקב על תיבת אמשכם. וגם באג"ב מ"ש אמשכם על יעקב כמו בילקוט הושע הנ"ל. וגם כאן כוונת הסיום ואט אליו אוכיל כמ"ש בסימן הקודם על יוסף:

**הוא השליט.**יותר נכון שכצ"ל ויוסף הורד שלט בהון כמ"ש ויוסף הוא השליט המד"א וירד כו' כבש בהון בע"כ:

**נסחין.**עיין מ"כ בשם ילקוט וכצ"ל כאן ועיין במ"ר פ"א מדוע אמרו עמי רדנו. ופי' עוד נחת עליהן כפשוטו שירד למצרים ופי' עוד א"ת הורד אלא הוריד כ"ה בתנחומא סס"ד הוא הוריד לאבינו יעקב וזהו עיקר הדרשה ששייך למ"ש ד"א בחבלי אדם אמשכם כנ"ל:

**לפרה שהיו מושכין.**מדרש תהלים ק"ה תנחומא סס"ד בא"א:

**ואם ליתן כו' עד פומבי.**פי' שמן הדין היה ליתן בלבו של פרעה שהוא יוליכהו אך אין רצוני שיוליכנו פומבי בפרהסיא. ודרש עוד הורד שהוריד השכינה למצרים כמ"ש ויהי ה' את יוסף:

**תני ר"נ.**לעיל פ' ס"ח ס"ח וש"נ:

**ויקנהו.**שתיבת ויקנהו מיותר שכבר כתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר ע"כ דורש שהכתוב כמתמה שהקנויים הם זרע חם שקללן נח לעבדים לזרע שם ויפת ועתה קנה הוא לעבד מזרע שם. ועמש"ל פ"ס ס"ב שמא יבא כושי א' ועיין פר"א פכ"ח. ובפסיקתא ס"פ כ"א שכל יוצאי חם קרוים עבדים וכמ"ש מבית עבדים. ועיין ב"מ דע"א א' דמקני קני כו' ע"ש ועפ"ז יש לפרש הקנוים קונין שבכאן:

**מחסרים.**וכמ"ש חז"ל עבדא נהום כרסא לא שווי. ומ"ש על הגזל כמ"ש מרבה עבדים מרבה גזל:

**מאכיל לרבו תרומה.**עיין מ"כ ועיין סוטה ד' מ"ג א' ובבא בתרא ד' ק"י:

**פוטיפר הוא פוטיפרע.**כמ"ש ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און ונקרא פוטיפר נוטריקון מפטם עגלים והוא בעצמו כהן און מפטמם להקריבם. ומ"ש פורע כו' שהיו עובדים לפעור גם כן וזהו בעל צפון של מצרים וכמ"ש במ"ר פ"כ סכ"ג בביאור ע"ש:

**פיוטנין.**עי' כ"ז סוטה ד' י"ג ב'. הערוך הביאו בע' פוטינון ולא פירשו. וכתב המ"ע אולי מלשון זה במדרש קהלת פסוק כל הדברים יגעים עבד בן אפטוניות עייך שם ועיין בצד הילקוט ובגמרא שם תחלה כתיב פוטיפר ובסוף פוטיפרע בא כו' עיין שם:

**בבני אדוניה.**בילקוט הגירסא בבני המדינה:

**משל לדוב.**עין לעיל פרשה פ"ד סס"ז הריני מגרה בך את הדוב ושם נאמר ומבואר:

**חסידו כתיב.**וכ"ה בילקוט. אבל בספרים שלנו חסידיו מלא ב' יודי"ן. ועיין סיום דברי הילקוט:

**איש מצרי.**הוא מיותר שהרי היה במצרים. ע"כ דורש גבר ערום כמ"ש שי"ר פ' אחזו לנו שועלים ערומים הם המצרים לפיכך מושלן בשועלים וכמ"ש שמ"ר פ"א ס"ט וכמ"ש ותרב חכמת שלמה מכל חכמת מצרים:

**עבדא זבין.**עי' רס"ג. ועיין קה"ר פסוק ראיתי עבדים:

**גרמני.**פי' במ"ע מאנשי גרממיא שאנשיה לבנים. וע"כ כל איש לבן נקרא גרמני:

**ולבסוף שכח.**מפורש במ"כ הגירסא והפירוש. וכמש"ל פע"ט ס"ה א"כ מ"ש מלחש על התורה שחזר. וא"צ להחליף שמות האמוראים כי בילקוט לא נזכרו. אלא כצ"ל רבנן אמרי וירא אדוניו כי ה' אתו היה מלחש וכו'. ר"ה בשם ר"א אמר הוה א"ל מזוג כו':

**תבן אתה מכניס.**עי' שמ"ר פ"ט ס"ו וס"ז:

**עד שראה וכו' וירא אדוניו וכו'.**וכבר אמר ויהי ה' את יוסף ואדוניו לא הבין עד וירא אדוניו בעצמו כי ה' אתו כמ"ש במ"ר פי"ד סס"ג ובתנחומא חולק וז"ל וכי פוטיפר היה רואה שהקב"ה עמו ומהו כי ה' אתו שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו כו'. וז"ש ה' מצליח בידו ממש נעשו רותחין ופושרין וכ"ה בתנחומא ס"ח אך ענין הלחש איתא שם ובמ"ר שהיה מתפלל שכן יהיה ונהיה ע"ש:

**ויהי מאז.**ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וע"ז דרש רשב"י עי' סנהדרין דף ל"ט ב' ולעיל פע"ג ס"ח שהוא שולח ברכה על ידיהם וכן הילקוט כאן מביא המדרש דשם:

**י"ב שנה.**ט"ס וצ"ל כמ"ש בילקוט י"ב חדש ודורש ויהי ברכת ה' וגו' בבית ובשדה שהוא מיותר ובכלל מ"ש בכל אשר יש לו וכמש"ל ס"פ ע"ח ראיה לכאן ע"כ דורש על הזמן של בית ושדה ביחד י"ב חדש וכמ"ש בס"ע פ"ב ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר י"ב חדשים. שעל שכתוב יוסף בן שבע עשרה שנה כו' ואז נמכר. ובן שלשים עמד לפני פרעה הרי י"ג שנה ודורש כי בבית אדוניו י"ב חדש ואולי כצ"ל י"ב חדש בבית אדוניו וי"ב שנה בבית הסהר:

**לשון נקי.**כמ"ש אח"ז כי אם אותך באשר את אשתו. וכמ"ש בסוף משלי אכלה וגו'. ע"ל פ"ע ס"ד ומש"ש. ועי' שמ"ר פ"א סי' ל"ב בראיות:

**א"ר יצחק.**לעיל סוף פ' נ"ג ג"כ ר' יצחק וע"ש: