**וארא בפתאים.**אבינה בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב וגו'. קראם פתאים וקראם בנים. גם ממ"ש והנה נער חסר לב משמע שהבנים אינם חסרי לב ולמה קוראם פתאים. ע"כ פי' פתאים נערים בלשון ערבי. וע"פ מדה י"ז בהכרח שמדבר על איזה מעשה מפורש בתורה והם השבטים שכולם בנים צדיקים ואחד מהם חסר לב שדבר לשון הרע. וכמש"ל פפ"ד ס"ס י"ז. ומ"ש ומתמן נתגלגלה ירידתן למצרים ר"ל תחלה ירידתו של יוסף ואח"כ כולם. עובר בשוק שמכרוהו בשוק לדימוסיא של מדינה כמש"ל ס"פ פ"ד ואח"כ ודרך ביתה יצעד שקנהו פוטיפר לביתו. ומ"ש ונצורת לב למצרים. בילקוט איתא לבעלה. וכ"פ רש"י ובמ"כ לבעלה המצרי. ומ"ש החזיקה בו כמ"ש ותתפשהו בעצמו. ומ"ש העיזה פניה ותאמר לו ע"פ מדה י"ז כאלו מפורש ע"פ מדה ט' ותאמר לו שכבה עמי (ומ"ש אח"כ זבחי שלמים עלי יתכן ע"פ מ"ש פרשה זו ס"ז שהיה יום של זבוח כו' ע"ש):

**כי לא ינוח שבט.**מדרש וילקוט תהלים קכ"ה דעת ר' אבא לבד ודורש תיבת ינוח הנחת רוח כמ"ש זה יניחנו וכמש"ל פכ"ה ס"ב נייחא וכו'. ושבט הרשע הוא היצה"ר וכמש"ל פ"כ ס"ז אין תשוקתו של יצה"ר כו'. וע"כ אין הצדיקים שולחים בעולתה ידיהם וכמש"ל פכ"ב ס"ו אין יצה"ר מהלך אלא באמצע פלטיא וכו' ע"ש. ור' יצחק דורש ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כי לא ינוח שבט הרשע על הרשעים כי אם על גורל הצדיקים וצ"ע למה שינה מלשון נייחא ללשון הנחה:

**לכן אנשי לבב וגו'.**חלילה לאל מרשע ושדי מעול כי פועל וגו' אף אמנם אל לא ירשיע ושדי וגו'. ודורש אמנם מלשון אומנות וכמו שדרשו ע"פ האומנם אלם מה אומנתו כו' ומאחר שכתוב בפסוק הב' אף אמנם כו' כוונתו שגם בפסוק הא' כאלו כתיב אמנם פועל אדם ישלם לו וגו' (ע"פ מדה ט') אף אמנם אל לא ירשיע. וז"ש מה אומנתו של הקב"ה כי פועל אדם וגו' לשלם מדה כנגד מדה. ומ"ש ר"מ ור"י ור"ש פירוש שהם באו לפרש איך חטא יוסף ואיך נשתלם מדה כ"מ והמדרש סמך עצמו על מש"ל פפ"ד ס"ז וכאן חסר עי' מ"כ:

**הא דובא קמך.**כמש"ל פפ"ו ס"ד וש"נ וכן יוסף ודורש מדת סמוכים וכמש"ל פכ"ב ס"ו בהדיא:

**ויהי אחר.**ע"ל פמ"ד ס"ה ופנ"ב ס"ד ופנ"ז ס"ג. וכאן הוקשה לו שמאחר שאנו דורשים סמוכים א"כ מ"ש ויהי אחר הדברים מיותר. ע"כ דורש הדברים נוטריקון הרהורי דברים. ואינו שייך למעלה:

**הטליס.**לעיל פ"כ ס"ח הטליס אדם בודד:

**את הדוב.**ע"ל פפ"ד ס"ז כלשון הזה ועיין מש"ש:

**לשון כו' אסטרולוגין.**כמש"ל פפ"ה ס"ב שראתה באסטרולוגין כו':

**ארורים הם.**מדרש רות ופרשת כנפך:

**בדבר מצוה.**שתיבת וימאן מיותר שהרי מפורש מה שטען נגדה ע"כ דורש דכאן מרומז שידע יוסף מצות יבום וחליצה וכמ"ש אצל יהודה לעיל פפ"ה ר"ס ה' ועל שכתוב במצות יבום שיכול למאן דרש ק"ו שלא לחטוא:

**למוד הוא הקב"ה.**שמ"ש הן אדוני שהיל"ל הן אישך וגם תיבת הן מיותר ע"כ דורש הן אדוני אחד אדוני שכן בל"י הן א' (ב"ב קס"ד) ותיבת אדני בטעם זקף המפסיק שהיא טענה מיוחדת לבד פשוטו:

**אפסול מן הקרבן.**ושייך אל מ"ש ולא חשך ממני מאומה היינו מ"ש אצל העקדה ואל תעש לו מאומה פי' מום הפוסל כמו שדרשו אצל גחזי ולקחתי ממנו מאומה מומה ויק"ר פי"ז ס"ב. שלא חשך ממני מה שכבר עשה לזקני יצחק. ונכלל בזה שאם אשמע לך אפסל כמו במום:

**להיות נגלה.**דורש הן אדוני כנ"ל על הקב"ה לא ידע אתי שלא יתחבר אתי כמו שרגיל להתחבר על אבותי. ומ"ש לילה צע"ק שכ' ויהי כהיום הזה:

**ומה אדה"ר.**דורש גז"ש מתיבת הן. הן האדם כו' ועי' ד"ר פ"ח ס"ח בהדיא. ומ"ש מצוה קלה בלא מעשה ובלא צורך וחסרון. ומ"ש מתירא אני ג"כ מתיבת הן המיותרת וכמ"ש כ"א ליראה וגו' הן לה' אלהיך וגו' שהן גורם יראה:

**מתירא אני מאבא.**ג"כ מתיבת הן שיצחק אמר עליו הן גביר שמתיו וגו' והאב נקרא אדון כמ"ש רחל ללבן אל יחר בעיני אדוני:

**הורגתו.**שתיבת הזאת מיותרת ודייק שתהיה כאן רעה אחרת שע"י שאנכי אעשה זאת את תעשי אחרת ע"פ מדה י"ז וט'. ועי' ירושלמי תרומות פ"ח. ומפרש הן על היראה כנ"ל ואדוני כפשוטו על פוטיפר:

**באסרטין.**הערוך גורס באסרטיון ופי' במ"ע בל"י כתב קיום:

**הידי לדקמך.**ע"ל פפ"ד סי"ד היידא לי ע"ש וש"נ:

**חלב עזים שחורות.**שבעלך מצרי שחור ואני לבן:

**מתירא אני מה'.**הן היא היראה כנ"ל ואדני הוא הקב"ה:

**איננו. א"ל גדול ה'.**תיבת איננו פי' שאינו בעולם כמ"ש והאחד איננו ויקשה על מי אמר יוסף כן והיל"ל אין גדול וגו'. ודורש התיבות כמשמען שהוא אמר הן אדוני מתיירא אני מה' והיא הכחישה ואמרה איננו שהרי אין רואין אותו כאן והשיב לה גדול ה' ומלא השמים והארץ כבודו וזה ע"פ מדות כ' ול"א וט' כאלו כתיב כן בהדיא:

**חדר לפנים מחדר.**דורש מלת בית שתי פעמים ע"פ מדה י'. ומ"ש ממני ע"פ מדה ט' שכסית ממני כמ"ש העלים ממני:

**אלא לאלהים.**ל' שבועה וכמ"ש בתד"א פכ"ו וז"ל לא תנאף קיים יוסף שנאמר ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלהים. ומה ת"ל לאלהים אלא מלמד שנשבע ליצרו ואמר האלהים לא אעשה הדבר הזה ע"כ. וכ"ה בויק"ר פכ"ג ס"ה בהדיא וכן בתנחומא כאן ס"ח נשבע אני לאלהים וכו' עי' מ"כ. ועי' בבמ"ר פי"ד ס"ו בא"א:

**בניה של רחל.**עי' מדרש אסתר פסוק ויהי כאמרם ועי' במ"ר פי"ד ועי' סוטה ג' ב' ומ"ש להיות עמו לע"ל מפורש בתנחומא סס"ח וע"ש:

**ר"י ור"נ.**עי' ריש שי"ר פסיקתא פ"ו ס"ב תנחומא ס"פ זו ושם הגי' יום זבוחו של נילוס. ובילקוט כאן יום גידול נילוס. ועי' כ"ז סוטה דף ל"ו ב' ועי' מ"ש בריש הפרשה:

**לחשוב חשבונות.**כ"ה בתרגום אונקלוס למבדק בכתבי חושבניה. כי לא היה עבד למלאכות פשוטות שהרי גדול הבית היה וכ"ה בירושלמי שבת פ"ז שזה מן החשבון של מ' פעמים מלאכה שכתוב בתורה ובבבלי דמ"ט בספק וכאן בפלוגתא.

**מלאכתו ודאי וכו'.**עי' ירושלמי הוריות פ"ב סוף ה"ה ובתנחומא כאן ולקמן פצ"ח ס"כ. ועיין בסוטה שם ועי' בפר"א פל"ט:

**איקונין כו'.**עי' מ"כ. וכ"ה לקמן ס"פ צ"ח ר"ה בשם ר' מתנא איקונין של אביו כו' ר"ת בשם ר' אמי איקונין של אמו כו' אבן ישראל ראה כו'. וכ"ה בירושלמי הוריות שם א"ר אבין איקונין של רחל ראה כו'. ומ"ש אבן ישראל על אמו כמ"ש וראיתם על האבנים. ובילקוט בשם מדרש אבכיר ולא שמע אליה א"ר שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל כו' הריני משליכו ואחריב העולם הה"ד כו' משם רועה אבן ישראל ע"כ ומה שנקרא כן אבן שתיה כמ"ש פר"א פל"ה וז"ל ומצא (יעקב) כלם אבן אחת מה עשה הקב"ה כו' וטבע האבן כו' לפיכך נקראת אבן שתיה כו' ע"ש וזהו אבן ישראל. ועי' בסוטה שם:

**ברכתא דאבוך ודאמך.**כן תרגם אונקלוס וע"ש פירש"י בחומש:

**ויצא החוצה.**תיבת החוצה מופנה ודורש גז"ש שבזכות אברהם ניצול. והכוונה שבדרך טבע לא היה ניצול כמש"ל בסימן ד' אלא על שזכה אברהם שהוציא אותו מהנהגת המזלות אל הנהגה למעלה מן הטבע כמש"ל פמ"ד סי"ב. ע"כ זכה יוסף שהלך בדרכיו שניצול ג"כ מן העברה התוצה למעלה מן הטבע:

**בזכות עצמותיו.**מכילתא בשלח פ"ג. לעיל פפ"ד ס"ה:

**ויקח אדוני יוסף.**עי' מ"כ שלקחו בדברים וכמש"ל פט"ז ס"ה וש"נ ומבואר ע"ש ותבין:

**שימושו ערב לרבו.**דורש כן שהרי כתיב ויקנהו פוטיפר וגו' שר הטבחים ולקמן כתיב ויתן אותו במשמר בית שר הטבחים וגו' אשר יוסף אסור שם והרי מפורש שהיה יוסף אסור בבית פוטיפר שהוא שר הטבחים ועשה בבית האסורים גם צרכי ביתו ושם דברה אשתו עמו וזהו ואת כל וגו' לרבות:

**עושה משפט לעשוקים.**ומפרש כל הפסוקים על יוסף על שכתוב שם בראש המזמור אשרי שאל יעקב בעזרו שברו וגו' וכמ"ש בברכת יוסף מאל אביך ויעזרך וגו'. ועיין לקמן פפ"ט ר"ס ג' אשרי הגבר. וכמ"ש בתנחומא מקץ ס"ה שברו על ה' זה יוסף ע"ש אשר שם ה' מבטחו וע"כ דורש כל המזמור על יוסף ומהתשובות של יוסף אנו למדים מה שהיה נשאל והיה מתירא:

**ענו בכבל רגלו.**ובפסוק הקודם לעבד נמכר יוסף:

**שרתוע.**פי' במ"ע בל"י מתג שבו מושכין הבהמה:

**עד עכשיו בשעת צרה.**כ"ה ג"כ גירסת הילקוט ור"ל שמפסוק זה אין אנו יכולים ללמוד שהיה אתו ה' רק בצרכי בית הסהר. מנלן שכן היה אתו ומצליח לו ברוחה כמש"ל פר' זו ס"ד מודה אני לך שאני ברוחה שגם שם כתיב וירא אדוניו כי ה' אתו. וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. אך במדרש תהלים סוף מזמור כ"ד הגירסא בהפך אין לי אלא בשעת רוחה בשעת צרה מנין ומביא פ' אין שר בית הסהר וגו':