**קץ שם לחשך.**ס"ד ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות. משמע לחושך לבד שם קץ. ואחר כך אמר ולכל תכלית לכל דבר שיכלה הוא חוקר. ודורש על חשך השכלי ועל האפילה שבאה על ידי יצר הרע שנקרא אבן. כשיקוים והסירותי את לב האבן וגו' אז לא יהיה אופל וצלמות ויהיה קץ רק לחשך ויתחיל אור האמתי. ומחה דמעה של צלמות מכל פנים. ועיין בזוהר ריש סדר זה ביתר ביאור ודרשה זו דרך אגב שעיקר השייך כאן היא הדרשה השניה. ועיין ילקוט איוב ריש כ"ח:

**ד"א קץ שם.**שכאן כתוב ויהי מקץ ולא פירש לאיזה דבר היה קץ ודורש גז"ש שהקץ היה לחשך של יוסף והקץ סבת החלום. וכמ"ש תהלים ק"ה עד עת בא דברו שלח מלך ויתירהו:

**בכל עצב.**עצב מלשון יגיעה וטורח במ"ש ועצביך בבית נכרי ופי' בכל טורח ויגיעה יהיה לאדם מותר וריוח וכמ"ש בעצבון תאכלנה ועי' מ"כ:

**מלקט עצמות.**דורש עצב מל' אין מעצבין את הקטן מישבין עצמותיו רש"י במדרש כאן ועיקרו מלשון יגיע כנ"ל וע"פ מדת ממעל עצב של עצם. שהיגיעה ניכר גם בעצם:

**כל שנצטער.**דורש עצב לשון אבל ודאגה כמש"ל ריש פ' י' מפסוק נעצב המלך על בנו:

**שנטל בתה.**עיין לעיל פפ"ה סימן ב' ופפ"ו ס"ג ופפ"ז סימן ד':

**נתוספו לו שתי שנים.**כמ"ש פר"א פל"ט ובתנחומא סוף וישב ושמ"ר ריש פ"ז על שאמר דיבה על יו"ד אחיו נגזר עליו י' שנים במאסר אלא שנתוספו לו עוד ב' שנים ועל ידי זה זכה שנתגדל על ידי חלום פרעה. ודורש סמוכים שבסוף וישב כתוב זכרתני והזכרתני וסמוך לו ויהי מקץ שנתים ימים וצ"ע למה דוקא ב' שנים על שאמר וזכרתני והזכרתני כן היה ראוי שיענש על שאמר והוצאתני מן הבית הזה. וי"ל שדעת חז"ל שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (ר"ה דף י"א) ואם כן דיבר עם שר המשקים גם כן בראש השנה שהוא יום זכירה לבאי עולם ועת לבקש מהש"י שהוא יזכור אותו לטובה ע"כ נענש על שני לשונות של זכירה. ב' ימי זכירה שלא נזכר לטובה. ובתנחומא כאן וז"ל ולמה הוסיפו לו ב' שנים כו' ואמרת לו ב' זכירות תשתכח ב' שנים בבית האסורים ועיין מדרש תהלים ק"ה פסוק עד עת בא דברו. ועיין לעיל ריש פרשה ע"ג שהוא שייך כאן:

**אשרי הגבר.**הכוונה ד"א ויהי מקץ. זה יוסף שמעולם היה בוטח בה' רק כאן פעם אחת שנכשל בלשונו ברהבים ושטי כזב ורהבים הם מצרים כמ"ש ומצרים וגו' לכן קראתי לזאת רהב:

**המון ריבי.**שתיבת רהבים יחידית בתנ"ך ודורש נוטריקון וכמ"ש כל האדם כוזב וביותר במצרים כמ"ש על משענת הקנה הרצוץ על מצרים וכמ"ש ביחזקאל כ"ט:

**כי בא החלום.**קה"ר פסוק זה שעל ידי רוב ענין שהאדם מהרהר ביום בא לו החלום בלילה וכן פרעה. ודורש מ"ש והנה עומד על היאור שתיבת הנה משמע הודעה חדשה כמ"ש והנה שורף וכדומה. וכמ"ש שמ"ר פ"ט ס"ט וי' שהיאור היה אלוה של מצרים וגם פרעה עשה עצמו אלוה כמ"ש שמ"ר פ"ה ס"ס י"ג והיה בספק איזה מהם גדול וכאן נודע לו שהאדם עיקר בברואים שלמענו נבראו וביחוד המלך ועי' פר' זו ר"ס ד':

**כי מבית הסורים.**דורש מדה י"ז שמפורש כן על יוסף ומ"ש של פרעה כמ"ש מקום אשר אסירי וגו' וגירסת הילקוט מבית הסורים האסורים ממש:

**נולדה רשתו.**וכמ"ש ילקוט תהלים בשם מדרש תהלים ק"ו לאסור שריו בנפשו זה פוטיפר. ופי' שריו שהיה תחלה שר עליו ועתה במלכו אסר אותו. ובילקוט הגירסא פוטיפר והיא היא כמש"ל ס"ב:

**ראיתי את כל.**ג' פסוקים אלו סמוכים טוב ילד מסכן וגו' ודרשו בקה"ר שם על יוסף שנקרא ילד כמ"ש הילד איננו ופסוק כי מבית הסורים וגו' ראיתי את כל החיים על אנשי מצרים שנעשו עבדים ליוסף ומ"ש החיים כמ"ש כאן סוף הסדר שאמרו החייתנו עם הילד על יוסף כנ"ל. ומ"ש תחת השמש זה יוסף על שם מלכותו נקרא שמש ומ"ש השני ואינו מדבר אלא ביוסף ע"כ דורש א"ת השני אלא השנים שלכן כל החיים הולכים עמו על שנתוספו עוד שתי שנים. שאם יצא לי' שנים לא היה מתגדל אלא עומד תחתיו וזהו נתוספו לו כו' ויתגדל כו' כדלעיל ס"ב:

**מתקיימים.**לעיל פס"ט ס"ג ושם מבואר ועי' לעיל פר' זו ס"ג:

**ותרעינה באחו.**היל"ל בשדה ששם מקום המרעה ע"כ דורש נוטריקון אחו אחוה ואהבה:

**כירי עבד.**עי' מ"כ ובערוך ערך כר י' גורס כירי מריבה בעולם ופי' המ"ע כר בל"י טובה ששון חן וזה כר נרחב:

**להלן הוא אומר.**בדניאל ב' אצל נ"נ ותתפעם מורה שני הפעמות ע"פ מדה י' באותיות כפולות ועי' בזה ברא"ם:

**בעי גביה.**מיוסף ואולי צ"ל גבייהו היינו מחרטומים ויוסף:

**חלום הצלם וחלום האילן.**כמ"ש חלם נ"נ חלומות שני חלומות וכן להגיד למלך חלומותיו ומאחר שמפורש אצלו ב' חלומות א' בדניאל ב' ושם ד' ע"כ מ"ש חלומותיו על שנים אלו:

**גדולה לארבעה.**כמ"ש בדניאל סוף ב' ודניאל בעא מן מלכא ומני לשדרך מישך ועבד נגו ועם דניאל הרי ארבעה:

**חיים לארבעה.**כמ"ש שם די לא יהובדון דניאל וחברוהי:

**חיים לאחד.**כמ"ש בספר הישר שגזר פרעה להרוג כל חכמי מצרים וגם יוסף בכלל:

**שהוא סמוך לבקר.**כמ"ש ויהי בבקר ותפעם רוחו ולמה לא מיד אחר החלום אלא שגם החלום היה סמוך לבקר. אך אצל נ"נ מפורש ותתפעם רוחו ושנתו נהייתה עליו שהיה עדיין זמן שינה אלא שלא יוכל לישן:

**סמוך לבקר.**סימן הוא שכמו שחלם לו סמוך לבקר עת המעשה כך יתקיים החלום במעשה ואם בתחלת הלילה רחוק הוא מקיום המעשה. וצ"ע שהרי כתוב ועל השנות וגו' כי נכון וגו' ולא על שהוא סמוך לבקר והענין בזה שדורש שמ"ש כי נכון נלמד מההשנות שכל כופל דבר בא לחזק וכמ"ש שנה עליו הכתוב לעכב שבוודאי יהיה. אך אין מזה ראיה שיתקיים במהירות שהרי הרבה נבואות כפולות ומתקיימים לזמן רב. ע"כ דורש שמ"ש וממהר האלהים על שהוא סמוך לבקר. והנה בברכות דף נ"ה ב' איתא דר' יוחנן ס"ל ג' דברים הם סימן לקיום החלום ואחד מהם הוא על שהוא סמוך לבקר וי"א אף חלום שנשנה משמע דר"י לא ס"ל חלום שנשנה והוא מפורש בתורה ועל השנות כי נכון. ע"כ נראה לי ברור שמ"ש ועל השנות הוא מקור למדה י' וכמ"ש מפורש בברייתא דל"ב מדות מדה י' ובסוף פר' זו וש"נ ומבואר. וכך פירוש הפסוק ועל השנות כן יהיו מספר השנים שנויים וכפולים ע"פ מדת ממעל וד"ק ומה שהוא סמוך לבקר כי נכון וגו' וממהר. והי"א ס"ל שגם מ"ש כי נכון נמשך מההשנות ועיין בכל המקומות הנ"ל והתבונן בדברים:

**בקש לץ חכמה.**על שבקשו בחלום פרעה לידע פתרונו על פי חכמתם באצטגנינותם ולהטיהם ע"כ נעלם מהם הפתרון ויוסף בקש על פי חכמת הפתרון בדרך פשוט וקל פרות על החרישה ושבלים על התבואה ע"כ עמד על פתרונו ועי' בס' בינה לעתים:

**שהיתה עומדת בעולם.**למשול על כל העולם פרעה וסנחריב בזמנם כמ"ש במכילתא בשלח פסוק ויהפך לבב פרעה עיין שם ותבין כאן והזכיר שנים אלו כמש"ל פ' ט"ז ס"ד שכולם נקראו על שם מצרים ועל שם אשור. וכמש"ל פ"ע ס"ח שמכתבת וכו' ומאלו ראיה על כולם:

**כל רוחו יוציא.**והרמז על פרעה מפסוק הקודם מושל וגו'. ועי' בסימן שאח"ז ארורים וכו':

**אם מעמידני.**דייק מ"ש אותי השיב על כני שהוא מיותר שכבר אמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה אלא שמה שיש בלבו אמר בפיו:

**וידבר שר המשקים.**וס"ד את חטאי אני מזכיר שני חטאים:

**והזכרתיו לפניך.**הכוונה להזכירו לפניך זה שנתים. שאם הכוונה על חטאים שחטא לו מכבר הלא לא הזכירם כלל:

**כן הוה עובדא.**ירושלמי מעשר שני פרק ד' איכה רבתא פסוק רבתי בגוים:

**אחר הפתרון.**ברכות דף נ"ז א':

**ששותה וטוב לו.**כמ"ש ויין ישמח לבב אנוש ויש שותה ורע לו כמ"ש תנו שכר לאובד ויין למרי נפש גמרא שם והמדרש מכריע:

**דברי חלומות.**לעיל פרשה ס"ח סימן י"ב העתקתי לשון הירושלמי עיין שם ותבין כאן:

**וישלח פרעה.**ס"ד ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו שמ"ש ויריצוהו פירוש על ידי אחרים ומ"ש ויגלח ויחלף על ידי עצמו לחלוק כבוד למלכות:

**תלה הגדולה.**לעיל פרשה פ"ח סימן ד' ושם מבואר וכמ"ש דניאל ב' ואנא לא מן חוכמתא וגו' להן די פשרא למלכא יהודעון:

**י"ד היו.**על פי מדה י' ברייתא דל"ב מדות מדה י' באריכות עיין בהקדמה וצ"ע למה לא דרש בשנות השבע גם כן ועיין מ"ש בביאורי שם:

**ויוסף חוזר.**פי' ויוסף פתר לו גם כן חלום הפרות וחלום השבלים הרי עוד י"ד. ועיין תנחומא כאן בסימן ו':

**כלה רעב.**שברכו שיכלה הרעב כ"ה בברייתא הנ"ל שם וכמפורש בסדר ויגש ויברך יעקב את פרעה ולא פירש מה היתה הברכה ולמוד מענינו: