**אשרי הגבר.**ע"ל ר"פ מ' ומש"ש. ועי' ברכות דף ה' א'. ומ"ש אם בא להקפיד דייק מ"ש ומתורתך וכו' ופי' שבאיזה אופן הוא באשרי כשילמוד מן התורה איך לקבל היסורים בלא קפידא. ממקום שיש ללמוד והראשון הוא מאברהם. עי' שמ"ר פ"ו ס"ד שכן מיצחק ויעקב ועוד מכמה מקומות:

**אין מבטלים אותו.**שהיסורים כשיעור שיכול לסבול ולא לבטל מן התורה:

**כי את אשר יאהב.**וכמ"ש בספרי ואהבת את ה' אלהיך איך והיו הדברים אשר אנכי מצוך וגו' וכן אהבת הקב"ה לאדם על ידי התורה כמפורש הרבה:

**ואם שן עבדו.**דורש ק"ו סתום שהוא באשרי וזהו ומתורתך תלמדנו וכנ"ל. וכשיטת ר"פ בריש הפרשה:

**ואומר יה יה די.**במ"ע יה הוא צעקה בלשון יוני ופי' אשרי וכו' באופן שלא יבטל מתפלה וצעקה יה די הושיעני וע"פ מדת ממעל בל"י דורש כאן מדה ט"ז מיוחד במקומו ומדה ט' וע"ל פ' י"ב ס"י ע"פ ביה שמו וכן כאן:

**כך אמר יעקב.**בזה שהזכיר יעקב שם שדי נוטריקון שיאמר די היינו לצרות ומאחר שבסוף תעשה כן גם עתה עשה ואמור די ליסורי. ועי' מ"כ:

**זבדי בן לוי.**לעיל פס"ב ס"ב שמ"ר פנ"ב סימן ג' בשינוי:

**רגליו של יעקב.**דורש מ"ש רק לשטף מים רבים משמע שמי שהיה בשטף מים רבים הם ישראל בים סוף התפללו ששטף מים רבים אליו לא יגיעו. ומ"ש כל חסיד לרבות יעקב שהיה עמם בים. וכמ"ש בצאת ישראל וגו' הים ראה וינוס שישראל ראה את הים כשנס. וזהו מ"ש כאן ראה נסים. וכן כולל אברהם ויצחק במ"ש כל חסיד ועי' לעיל פס"ט סס"ה וש"נ עי' ילקוט תהלים ע"ח:

**נגד אבותם.**ואין אבות אלא אברהם ויצחק ויעקב וס"ד בקע ים ויעבירם:

**לעת מצוא וכו'.**ולא פי' מה מצא ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מלשון מיצוי וסוף ועי' בסוף הפרשה:

**מצוי היום.**לעת מנחת ערב שהוא עת רצון כאליהו בהר הכרמל:

**לעת מצוי הדין.**כשבאים צרות תכופות ר"ל ומתפללים מתוך צרה. וכן לעת מיצוי החשבון היסורים כנגד העונות שהוא דקדוק החשבון. וכמ"ש קה"ר פסוק אחת לאחת למצא חשבון ע"ש ובירושלמי ברכות פ"ד ה"א וע"ל פמ"ט סי"ג ועי' במ"ר פ"ט סכ"ד:

**ויתן אותם לרחמים.**תהלים ק"ו מ"ו אלו י' השבטים כמ"ש הושע ב' ג' אמרו לאחיכם עמי:

**אחר ואת בנימין.**עי' לעיל ס"ו בן אחר:

**שכולתי שכלתי.**ע"פ מדה י' ב"פ ולא יותר:

**זה שלטון.**כפשוטו שמ"ש האיש כמ"ש דבר האיש אדוני הארץ העיד בנו האיש אחיכם זה יוסף כמ"ש וירדו אחי יוסף לעיל פצ"א ס"ב:

**אחר זה שמעון.**שנחשב ליעקב לאחר שקללו ולא ברכו והעיקר על שמעון ולא על לוי שלוי היה קודש לה' וכן משה לא ברכו:

**ואין הכן אלא שבת.**ואין הכנה אלא מע"ש ויתכן שהיה ע"ש וצוה שלבד שיכין על סעודת צהרים עם האורחים יכין על השבת:

**היה דוחפן לפניו.**שכתוב ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף היינו בפנים ואח"כ כתוב וידברו אליו פתח הבית וכתוב עוד הפעם ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ע"כ דורש שתחלה הביאם הביתה ומיראתם שמטו עצמם לצד החוץ שהוצרך עוד להביאם הביתה לסעודה ועי' רש"י בחומש:

**ירידה היא לנו.**כמש"ל פצ"א ס"ו שהיל"ל הלך הלכנו:

**בין בזכותכם וכו'.**לכך אמר אלהיכם ואלהי אבותיכם:

**ר' חייא רבה.**עי' פסחים דף ד':

**אמרתם לי.**תיבת לי אינו בכתוב ודברי המדרש הוא לפרש מ"ש אשר אמרתם למי אמרו. ופי' שאמרו ליוסף במ"ש שאל האיש לנו ולמולדתנו וכשכתבו את שמותם ואז לא שאל רק מי הם אבותם וכאן שאל אם הוא חי. ועל שתיבת הזקן מיותר דורש על יצחק. אך בריש ויגש יש לנו אב זקן לא דרש דשם טענת יהודה לעורר בזה רחמי יוסף ויוסף כאן לא היה צריך לעורר רחמים. ויצחק מת כשהיה יעקב בן ק"כ שנה שהרי בן ס' הולידו ובן ק"פ מת ויעקב היה בן ק"ל כשעמד לפני פרעה הרי זה י' שנה שמת:

**לפי ששמענו.**ע"ל פע"ח סימן י':

**יהודה שהוא מלך.**מרומז במ"ש הבכור כבכורתו ע"פ מדה יו"ד שני בכורים וכמ"ש אף אני בכור אתנהו ומ"ש וכן כולם שנתן כבוד לבכורים מהאם להושיבם לפני הצעירים ולפי זה ישבו כולם כסדר תולדותם רק יהודה וא"כ מ"ש הצעיר כצעירתו ג"כ על יוסף ובנימין שנקראו צעירים כמש"ל פע"ג ס"ז ורש"י בחומש כשיטת התנחומא וע"ל פצ"ג ס"ב ופצ"ו ס"ה ופר' ק' ס"ח:

**ממשאות כולם.**חמש ידות פי' שחמש ידות נתנו לו משאות. ופירש הפ' ותרב משאת בנימין וגו' ואיך רבה כי חמש ידות נתנו לו וא"כ לא רבו רק ד' משאות:

**עמו שתו.**לקמן ס"פ צ"ח נזיר אחיו ופי' שהיה נזיר עם אחיו ובעבורו:

**עד שראו אותו.**ואף שלא ידעו בו אינהו לא חזו מזלייהו חזו אך הוא שידע הפציר בם ונתישב בדעתם כאלו ידעו בו:

**על ביתו.**לעיל פפ"ד ס"ב מנשה גרם לשבטים לקרוע היינו מ"ש כאן ויקרעו שמלותם וע' פצ"א ס"ד והוה תמן מנשה:

**את האור כי טוב.**פסחים דף ב' תענית דף י':

**זה אחד מעשר ק"ו.**מאמר זה פליאה דלא חשיב אלא י' ק"ו ונמצאים בנביאים וכתובים הרבה יותר והיו מנוים אצלי בקונטרס ערך ארבעים ק"ו על יו"ד אלו ושם תירצתי שעיקר כוונת חז"ל שמנו הק"ו היינו שנדע אנחנו ג"כ לדון דיני ק"ו מקל לחמור ומחמור לקל דרך טענה ונצוח לנצח שכנגדו וזה אינו כ"א בי' ק"ו בתנ"ך אך השאר אינם כ"א להרחבת הענין ולא לנצח ואין ללמוד מהם. ויען שאחר כתבי כן מצאתי הכל ביפ"ת כדברי על כן קצרתי פה. אלא שלפי דברי היפ"ת עדיין יקשה שהק"ו מיחזקאל הנה בהיותו תמים וגו' אף כי אש אכלתהו ויחר שמאחר שאנו רואים שאש אכלתהו ויחר אין צורך להק"ו ואינו דומה להט' הג"ל. והאמח כדברי היפ"ת שאינו מהמדרש רק הוספה מדברי חכם אחד ע"ש. ונ"ל אחר העיון שהק"ו הבא להשלים העשרה הוא של סוף נחמיה הלא על אלה חטא שלמה וגו' ולכם הנשמע שהוא ק"ו של נצוח ודו"ק:

**ואביה ירוק ירק.**בריש ת"כ ב"ק דף כ"ה וע' בספרי מדרש תנאים מדה ה' ומדה ו' בביאור:

**עשרה ב"א.**הוקשה לי שהוא סותר עצמו תחלה הסכים כדבריהם כן הוא ואח"כ אמר אשר ימצא וגו' ואינו כדבריהם. ע"כ הוסיף המדרש שמן הדין הוא כדבריכם אך אני אינו עושה ולשון רש"י בחומש אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין. וגם זה לשיטתם שהוא מנשה שידו כיד יוסף ויכול לעשות עמהם לפנים משורת הדין וכמ"ש ס"ו וש"נ:

**בר גנבתא.**בכשלונם רצו לסלק הבזיון מהם מצד אביהם ותלו על טבע אמו וגברא דיוסף אמר להם שיש לכולם צד טבע בזה שעיר שרמו אביהם שעיר עזים של יהודה לתמר שאין לתלות ברחל וזהו מ"ש יש כאן שעירים. יש כאן אחים שמכרו אחיהם. ובנימין לא השיב כמדתו לשתוק:

**שבטים גרמו.**לעיל פפ"ד ס"ב:

**טעוניה בחדא ידא.**שהיל"ל ויעמסו. אלא דעמוס איש וגו' שכל אחד העמיס בלא עזר חבירו:

**מטרפולין היתה.**עד פירושו כפר כמ"ש רות רבה ס"פ א' ובאסתר רבה פסוק ויהי בימי ב' ע"ש וכאן היל"ל וישובו מצרים אלא להודיענו מחשבותם שחשבוה לעיר קטנה לענין המלחמה:

**מה נאמר לאדוני.**שיש כאן ג' לשונות ודורש ע"פ מדה י' על ג' ענינים שיש בהם לחוש שיתבעו אותם היינו כסף א' וכסף ב' אף שלא תבע אלא הגביע חשבו כמו תביעת הגביע בעלילה כך הכספים והשמיע יהודה מן הצד כשם שאין עלינו אשם בכסף ראשון שכבר הודה להם האיש כספכם בא אלי כך בגביע ובכסף ב'. ודרשו בתיבת אדוני ג' משמעות. א' כפשוטו על יוסף. ב' על הש"י אדון הכל. ג' יעקב. וכדלעיל פפ"ז ס"ה הן אדוני ג"כ ג' פירושים אלו:

**במעשה תמר.**הנה בווידוי הא' ליוסף ובווידוי הג' ליעקב חשב כסדר אך בווידוי הב' להש"י לא חשב כסדר שתחלה היה מעשה דינה ואח"כ בלהה ואח"כ תמר אלא שהתוודה תחלה על עצמו ואח"כ על ראובן הבכור ואח"כ על דינה:

**אם נאמר לך חטאנו.**שהפסוק מכחיש עצמו תחלה אמר מה נצטדק שיש להצטדק לומר לא חטאנו אך לא יועיל ואח"כ אמר האלהים מצא את עון עבדיך הרי שחטאו ואין להצטדק. וזהו שאמר אם נאמר לך וכו' אלהים ענה בנו על חטאים אחרים שבידינו:

**מצא בעל חוב.**לעיל פפ"ה ס"ב על שנמצאו יחד:

ממצהאת החבית. מצא מלשון מיצוי כמ"ש ונמצה דמו ובלשון חז"ל כשתמצי לומר וכמ"ש לעיל ס"ב לעת מצוא וש"נ והמשל מחבית וכו' והנמשל שכלו זכיותינו ולא נשארו רק עונותינו וגובה ממנו:

**נער פורפיריה.**דורש מעשות זאת משמע שמראה באצבע על איזה דבר כמ"ש חז"ל החדש הזה וזה לכם הטמא וכדומה וכן כאן החזיק הפורפירא בידו ונערה ואמר חלילה לזאת מעשות. וכמ"ש אצל נחמיה כשהוכיח אותם על שהחזיקו הבנים שלקחו מאחיהם ברעב אמר גם חצני נערתי ואומר ככה ינער אלהים וגו':

**אמרין ליה השלום כו'.**ע"ל פצ"ג ריש ס"ז ומ"ש נשפה מלשון דשף מדוכתיה לנשוף מדוכתיה פי' איך תאמר שזהו שלומנו שנעלה לאבינו שכל שלומנו קפצה ממנו ורוה"ק הדורשת שלום הצדיקים קראה עליהם שלום רב שכן יהיה בסוף שתעלו לשלום לאביכם ויאמר רב עוד יוסף חי וזהו דרך המדרש שכל ענין שנעשה בארץ. רוה"ק היא החכמה העליונה עונה ממרומים וכמ"ש משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם משחקת כמש"ל פפ"ה ס"ט לעונש. ושעשועי לטובה כמו כאן וכדומה הרבה: