**בני אם ערבת.**משמע שלכתחלה יתרחק מן הערבות אך בדיעבד שכבר ערבת תמסור נפשך להפטר ותחלה דורש כפי הפשט על סתם ערבות ואח"כ דורש על יהודה ע"פ מדה י"ז:

**אם לא הביאותיו אליך.**וחטאתי לאבי כל הימים וזהו נוקשת נלכדת כמ"ש חז"ל שאף שקיים לא יצא מגערה:

**הדבק בעפר.**היינו מ"ש לך התרפס כמ"ש במ"כ כמ"ש ושארה ברגלה רפסה. ועי' שמ"ר פכ"ז ס"ט שמ"ש וקבל שררותו היינו מ"ש ורהב רעך ורעך הא' הוא יעקב ורעך הב' הוא יוסף:

**כי הנה וגו'.**ולא פי' מי הם וכל הענין סתום ודורש ע"פ מדה י"ז על יהודה ויוסף וכמש"ל פצ"ב ס"ה וש"נ:

**נועדו.**שנתוועדו יחד כ"ה בילקוט כאן:

**זה יהודה ויוסף.**יוסף כמ"ש והאחד איננו. יהודה כמ"ש דן וגו' כאחד שבטי ישראל ודרשו לקמן פצ"ח סי"ג כמיוחד שבשבטים זה יהודה וגם נקראו אחד העם:

**ורוח וכו' השבטים.**כמ"ש כי כארבע רוחות השמים וכמו שדרשו ע"ז ועי' במ"ר פ"ב ס"י איך נדמו לרוחות:

**דיסקרין דכסף.**בערוך כתב בשם י"מ קערה ולפי מ"ש הרמב"ם בפירוש הפסוק כלי כסף מלאה נקבים דקים. ובתוכה תפוח של זהב כשמביטים היטב דרך המשכיות הדקים נראה התפוח אך מבחוץ הוא כלי של כסף. כך החכמה כוונתה עמוקה בתוך מליצות יפות. יתכן שלזה כוון עקילס די בלשון יוני כפול סקרין פי' מלשון סיקור עין כשמביטים היטב אז נראה התפוח של זהב וכנ"ל כך דבר דבור על אפניו שנראה מליצה פשוטה ויש לו כמה פנים לכל צד כמו האופן המתגלגל שכולו נראה כמו הפנים לא כן הדבר הנח והם שני משלים ודמיונים ודו"ק:

**מים עמוקים עצה.**וס"ד ואיש תבונה ידלנה. איש זה יוסף כמ"ש דבר האיש. לפני האיש ורצה להסתיר מהם שהוא אחיהם ויהודה בצירוף דבריו בתבונה גלה מה שבלב יוסף. ועיקר משל זה הוא בשי"ר פסוק א' דברי ר' חנינא ושם שייך גם מ"ש התחילו הכל דולין ושותין ע"ש ותבין אך המשל שייך גם כאן:

**חורש זה יהודה.**עי' מ"כ וכוונת דרשה זו מבואר לקמן פצ"ה סס"א:

**מאלמים אלומים.**ואלומים עושים מיד אחר הקצירה. וכמ"ש הזורעים בדמעה ברנה יקצרו וגו' עד נושא אלומותיו:

**דורך ענבים.**ואע"פ דשם הדריכה של קשת וכאן של ענבים שם דריכה אחת לגז"ש:

**בחבלי אדם אמשכם.**לעיל ר"פ פ"ו ותבין כאן:

**והטיפו ההרים.**וכמש"ל ר"פ צ"ט הרים גבנונים על השבטים וצ"ע שהרי לא אמרו כלום אלא מיראתם מהם חשבו כמו כן בלבם. ויתכן שפירש שאמרו זה לזה:

**ר"י ור"נ.**כאן חסר ורבנן וכ"ה לעיל פמ"ט רס"ח וכדמפרש והולך:

**למלחמה.**לקמן פר' זו ס"ז:

**ויגשו בני יהודה.**לבקש מיהושע על נחלתם. וכאן כמ"ש בסוף הסי' מילין רכיכין:

**לתפלה.**לה' וכמו הראיה מאליהו ואולי הכוונה בקשה מיוסף כמ"ש ועתה ישב נא עבדך:

**ר"א אמר פשט להון.**עיין מ"כ גירסת הילקוט וכ"ה לעיל פמ"ט ר"א פשט לון ופי' דר"א סובר כדעת כולם:

**בי ולא ביה.**עי' שמ"ר פ"ג סי"ד וכמ"ש בי נשבעתי:

**בייה את מעביר.**צעקה על דין קשה לעיל פצ"ב ס"ס א' ע"פ מדת ממעל בל"י:

**הורידוהו אלי.**ואשימה עיני עליו ועמ"כ ולא די שהעלמת עיניך מלהיטיב לו עוד אתה רוצה להרע לו הרי נסמו עיני לבך:

**בנמוסיות שלנו.**שמ"ש ידבר נא עבדך דבר שתיבת דבר מיותר לדרשה על דבר תורה כמ"ש שמ"ר פל"ח ס"ג וס"ד וזה הדבר ע"ש ופי' דבר תורה השייך לענין מכירת עבד בעבור גניבה ודעת חז"ל שהאבות והשבטים ידעו כל התורה וכמש"ל פצ"ד ס"ג עגלה ערופה וכמ"ש אצל אברהם וישמור מצותי חקותי ותורותי ודרשו אפילו ע"ח וערובי תבשילין:

**דברי באזנך.**דייק דבר באזני אדוני והיל"ל לפני אדוני תנחומא:

**זקנתו של זה.**רמוז במ"ש דבר כמ"ש על דבר שרי וגו':

**עם אשר תמצא.**לעיל פע"ד ס"ד ובריש ס"ט ובתיבת דבר שהוא מיותר כולל דברים שכשיחשוב בהם לא יחר אפו בעבדו:

**על חיבת עין.**בנימין שנקרא ידיד ה' ישכון לבטח עליו וזהו אכסניא של הקב"ה שבהמ"ק יבנה בחלקו ומ"ש עין כמ"ש והיה עיני ולבי שם כל הימים:

**דבר אני מוציא ומכניס דבר.**דורש ידבר מלשון ידבר אלימו באפו. ותיבת נא על מצרים כמ"ש במ"כ וכמש"ל ריש פ"א. ופי' ידבר שיכניס דבר בעיר נא ע"י עבדך דבר שיוציא דבר מעצמו ודבר אינו לשון דיבור אלא לשון חפץ בדברי חז"ל על שער שיוצא מלבו ועששיות של ברזל מפיו. ועי' שמ"ר ס"פ ו'. ועי' כל זה בספר הישר:

**מה פרעה.**לעיל פצ"א ס"ה:

**כך אבא.**כי כמוך וגו' משמע כן אני עם אבי שהיל"ל כי אתה כפרעה ודו"ק:

**ממך אני מתחיל.**תחלה כמוך ואח"כ כפרעה:

**ושלום בבית אבא.**כמ"ש עלו לשלום אל אביכם וכדלעיל ס"פ צ"ב:

**ד' מאות פרסה.**מצרים מחזקת ד' מאות פרסה כמ"ש שמ"ר פ"כ סימן י"ט וכן א"י ועיר מצרים באמצע המדינה ומקום יעקב ובניו באמצע א"י חברון קרוב לירושלים הרי מעיר מצרים לחברון ד' מאות פרסה לפי חשבון הגס המפורסם ואינו בצמצום. וחושים היה חרש ומקול החזק שמע גם הוא. ודברים אלו לא יתכנו שאין קול בעולם שישמע עשרה פרסה. ודרך נס הוא מ"ש מיריחו היו שומעים קולות מביהמ"ק י' פרסה (ע"י מערת צדקיהו). אלא הכוונה על הרגש פנימי מגודל צערם כמ"ש חז"ל אצל אבישי בירושלים מצער דוד בארץ פלשתים וריעי אוב הרגישו צערו ברחוק ג' מאות פרסה. וע"פ נס של קפיצת הדרך קפץ חושים למצרים כמש"ל פנ"ט סי"א וש"נ. וחושים בן דן נקרא ג"כ אריה גבור כיהודה ורוב דברים אלו לקוחים מספר הישר דרך ספור מקובל ומהם לקוחים מפסוקים:

**שאגת אריה וקול שחל.**ובפסוק הקודם כאשר ראיתי חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו מנשמת אלוה יאבדו וגו' שאגת אריה וגו' ומצרים היו חורשי און וזורעי עמל כמש"ל ס"פ צ' שנרקב כל תבואתם מנשמת אלוה של השבטים יאבדו וגו' משאגת אריה וקול שחל שיני כפירים נתעו כמ"ש כפירים רשו ורעבו וכנ"ל:

**ליש אובד.**וס"ד ובני לביא יתפרדו פסוק זה סמוך לפסוקים הנ"ל שמדברים במצרים. פי' בני לביא כמ"ש בני חיל שנקראו כולם לבאים כמ"ש שמ"ר פ"א סט"ז בהדיא. יתפרדו שהפרידו רגבי אדמה ועשוה תלמים:

**שהטעיתי את אבא.**לעיל פפ"ד סי' י"ט שאמר יהודה הכר נא הכתונת בנך היא ואמר יעקב טרוף טורף יוסף וכ"ה בילקוט כאן. ואובד פירש שמסר עצמו להיות עבד ואבוד על בנימין שלא יהיה עליו חטא של טורף יוסף וזהו מבלי טרף. ודורש עוד על בנימין וזהו מ"ש ואמרתי לו אני מביאו לך. ומבלי טרף כמ"ש בנימין זאב יטרף:

**שני שלטונים וכו' שליטי הגבורים.**פי' חבורות נוטפות דם כמ"ש ונמר חברבורותיו ותרגם יונתן שילטוני רקמתיה וכן שלטי גבורים כשלובשים גבורה נעשים חבורות של דם (וכ"ה ביפ"ת). ונ"ל שצ"ל שני שלטונים זולגות דם כמין שלטי הגבורים וי"א חמשה לבושים וכו' וכ"ה בילקוט כאן ובילקוט איוב כמובא במ"כ. ולעיל בסימן ג' אמר יתלכדו ולא יתפרדו על יהודה ויוסף וכאן יתפרדו על האחים שנפרדו מהם שלא דברו גם נתפרדו בעיר לספור השוקים:

**זה גבור ממני.**ובילקוט כאן ובאיובזה גבור כמותינו:

**החכמה תעוז לחכם.**בילקוט כאן ובאיוב הגירסא החכמה תעוז לחכם זה יוסף אין נבון וחכם מי' שליטים אלו י' אחיו ובילקוט איוב מוסיף דבר נפלא ע"ש וכאן חסר העיקר איך עמדה החכמה ליוסף. אך בתנחומא כאן סימן ד' החכמה תעוז לחכם זה חכמתו של יוסף שלא רצה להלחם עם אחיו אלא כיון שראה עשרה גבורים עומדים לפניו שאחד מהם יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע וחכמתו הצילתו שנאמר החכמה וכמ"ש עוד ס"ג שם חמת וכו' זה יהודה ואיש חכם יכפרנה זה יוסף וכו' כיון שהרגיש שעלתה חמתו מיד אמר אני יוסף אחיכם וגו' עכ"ל:

**אדוני שאל.**פי' שיש להרגיש למה שאלת:

**שפטיט אתה.**שתחלה כתוב והורידו עבדיך לשון רבים ואח"כ כי עבדך ל"י ואיזה טעם הוא על והורידו עבדיך כי עבדך ערב והיל"ל ועתה ישב נא עבדך וגו' כי עבדך ערב. ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שיהיה מ"ש כי עבדך ערב לטעם על דברי יוסף:

**ואמרת לו טרוף.**ופי' שאמרת הכר נא וגו' והיתה כוונתך שיאמר יעקב טרוף טורף:

**צעק ובכה.**שתחלה אמר טענה חזקה והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ברעה שאולה ואח"כ אמר פן אראה ברע מטענת עצמו ע"כ דורש שאחר שראה יהודה שכל טענותיו לא הועילו לו שבסוף הכל אמר לו מפני מה לא עשית וכו' ענה לקינה על עצמו כי איך אעלה וגו' והוא פשט המקרא וכן באסתר כי איככה וגו':

**אני אקראנו שיבא.**בתנחומא הגירסא אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכם:

**מה אתם רואים.**שהיל"ל יוסף אחיכם אני. והתחיל בתיבת אני על שהיו סבורים שיבא אחר:

**מיד פרחה נשמתן.**לשון גוזמא היא ופי' שנבהלו מאד עד שלא יכלו לדבר. ובתנחומא הגירסא עשה הקב"ה להם נס וחזרה נשמתן ויתכן שגם כוונת התנחומא על ביטול ההרגשות שלא לענות והנס שנתחזקו שיוכלו לענות:

**לא עשה יוסף כשורה.**במה שצוה שיצאו כל איש מעליו ואחיו היו עליו בכעס גדול להרוג ולהחריב וביתו היה מלא גבורים לשמרו:

**אין אחי חשודים.**והגם שעתה הסכימו להרגו ולהרוג מצרים אך מאחר שאינם חשודים בכך וכשיראו ביוסף שקרא הוציאו כל איש ישיבו אל לבם להיות מתון אולי כוונתו לעשות רצונם ואינם רוצה שישמעו אחרים בדבר:

**אוי לנו מיום הדין.**תנחומא כאן ס"ד ביתר ביאור בשם ר' יוחנן. וזה ע"פ ק"ו סתום:

**גשו נא.**כדלעיל סס"ח וכאן הועתק ממקום אחר ע"כ הוכפלו הדברים:

**כסיליון.**ע"ל פ"ח ס"י בסיליוס. ומ"ש לאדון לרבון מושל לשליט צ"ע מה כוונתו בזה הלא שם אדון ומושל ידוע בתורה:

**שלא תעמיד השעה.**דורש מ"ש אל תעמוד דמשמע אבל ישב וישכב ע"כ דורש א"ת תעמוד אלא תעמיד. וכמ"ש רש"י כאן שלא תעמיד השעה שהשעה עומדת לי ולא לך:

**כי פי המדבר.**והלא הכל מדברים בפיהם אלא פי' פה מיוחד ולשון מיוחד. וכמש"ל פצ"א ס"ד וש"נ ומבואר:

**ראב"ע.**ויתכן שבסימן הקודם מדבר ביום הדין הגדול לעתיד וכאן בדין של כל יום. וזה ע"פ ק"ו כנ"ל:

**וכי שני צוארים.**כמ"ש המ"כ בשם רש"י. וביהמ"ק דומה לצואר כמ"ש שיר פ' כמגדל דויד וגו' צוארך וגו' עיין אג"ב פע"ט:

**בחלקו של יוסף.**כמ"ש תהלים ע"ח ויטש משכן שילה אהל שכן באדם וימאס באהל יוסף וכמ"ש שמ"ר סוף פ"כ:

**כשם שלא פייס.**שכל ישראל נקראו על שם יוסף כמש"ל פע"א ס"ב ומה שאירע ליוסף סימן לישראל:

**בבכי יביאו.**וס"ד כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא: