**והקול נשמע בית פרעה.**לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו. ששמחו בהם והללו אותם וכמש"ל ריש פ"צ:

**זה גריס של פול.**עיין בספרי מדרש תנאים בילקוטים וחידושים ע"פ הירושלמי ריש כלאים וז"ל שם במשנה פול הלבן והשעועית ואמרו שם בגמרא מאי והשעועית שמשעשעת את הלב עכ"ל ופי' מלשון שעשוע וחדוה וזהו מ"ש כאן שבא על עיקת נפש שמסיר הדאגה וכ"ה בערוך ע' פול ולא כגירסת הר"ש ע"ש:

**א"ר יאשיה.**ירושלמי נדרים ריש פ"ו עירובין פ"ג ה"א ושם הגירסא א"ר יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון של תורה מזון כל דבר הזן כמ"ש כאן בר ולחם ומזון הרי שכל הדברים אפילו חוץ מלחם ובר קרוי מזון כמ"ש בהדיא בירושלמי שם ועמ"כ ור' יוחנן שם ס"ל שהלכו בנדרים אחר לשון בני אדם:

**חלוטין.**רקיקין החלוטין ברותחין. וצ"ע שהרי הוא מה' מינים וברכתו במ"מ וברכת עה"מ ע"כ נראה כגירסת הערוך המובא במ"כ וכמ"ש בברכות דף מ"ד בהדיא ע"ש:

**וישלח את אחיו.**וס"ד ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך דמשמע שבדרך אל תרגזו ובעיר ובבית ירגזו חלילה ע"כ דורש שמ"ש בדרך פירושו בעניני הדרך. שפסיעה גסה נוטלת א' מה' מאות ממאור עיניו של אדם וזהו הרוגז. ואם יפסקו מד"ת ירגז להם כמ"ש אבות המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו וכו' וכן המהלך בלילה כמ"ש ריש פסחים תענית דף י':

**ויפג לבו.**וס"ד כי לא האמין להם ודורש לפי שלא האמין להם מכבר שהוחזקו אצלו לבדאים ע"כ ויפג לבו:

**אותן העגלות.**שהרי כתוב ויאמר פרעה וגו' קחו לכם עגלות וכמ"ש בסוף הענין בעגלות אשר שלח פרעה וכאן אמר אשר שלח יוסף והכריע ממ"ש בשמואל ב' ה' כ"א ויעזבו את עצביהם וישאם דוד ואנשיו וכמפורש בדה"א י"ד ב' ויאמר דוד וישרפו באש הרי שמ"ש בש"א וישאם פירושו ששרפם וכן תרגם יונתן ואוקידינונון בנורא. וחולק על גמרא דילן ע"ג דף מ"ד ע"ש וכן כאן שמ"ש שלח פרעה לשאת פירוש לשרוף. וזהו מ"ש למוד הוא השבט כמו ששרף דוד שבא מיהודה כך שרף יהודה וכן יאשיה ממלכי יהודה ששרף כל גלולי מלכי ישראל ויהודה. וכמו שדרשו מגילה דף י"ג ואשתו היהודיה על שכפרה בעבודת כוכבים:

**וירא את העגלות.**והלא שלח גם אתונות וגמלים ולמה דוקא חיתה רוחו מעגלים אלא שהיה בהם אות שיוסף חי ע"פ מדת ממעל על עגלה ערופה שהוא שייך לענין זה כששלח יעקב את יוסף ולווה אותו אז עסק עמו בדיני לויה וכמ"ש בעגלה ערופה ידינו לא שפכו הדם הזה ודרשו שלא ראינוהו ופטרנו אותו בלא לויה ועוד דמיון על שחשב יעקב שנהרג יוסף בדרך ותחלה לא רצה יוסף להזכיר ליעקב צערו אך אם לא יאמין בהכרח להזכירו ע"י פרשת העגלות ומצאתי כן בזהר סדר וישב ונזכר במ"כ. וע"ל פצ"ה ס"ג:

**רב כחו של יוסף.**שמ"ש רב אינו מפורש לאיזה ענין ודורש על כח כמ"ש גדול אדונינו ורב כח. ויותר קרוב מפסוק התבטח בו כי רב כחו אצל הראם באיוב ל"ט י"א ויוסף נדמה לראם כמ"ש וקרני ראם קרניו א"כ מ"ש כאן רב פי' רב כח מדה ט' עפ"מ י"ז. ודורש עוד ע"פ מדות הנ"ל רב טוב כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולא ארד אבל שאולה. ומ"ש עומד בצדקו מתיבת חי כמ"ש בריש ברכות בן איש חי:

**שאמרתי נסתרה דרכי.**לעיל פצ"א ס"י וש"נ:

**להיכן הלך.**שאין זה הדרך למצרים ולמה הלך לשם. ודורש כמ"ד לעיל פנ"ד ס"ו אשל פרדס:

**ל"ב אמה.**כ"ה גם בשי"ר פ' עד שהמלך במסבו כל הענין. ומ"ש ל"ב אמה צ"ע שהרי מדת הכותל הארוך היה עשרים קרשים כל קרש אמה וחצי הרי ל' אמה וכן מפורש בברייתא דמלאכת המשכן וברש"י בחומש שהיה ל' אמה. אך מאחר שכן הגירסא בב' מקומות במדרש אין לשבשו. ויתכן לומר בזה שהכותל עצמו ל' אמה וקרש המקצעות ג"כ אמה שעמדו ברחבן ועבר גם בעוביו זה במערב. וגם במזרח היו חמשה עמודים ועמדו שנים אצל עובי הקרשים הרי עוד אמה שעבר הבריח בהם הרי ל"ב אמה. שבזה נתחזק עמידת הכותל ועי' בשמ"ר פנ"ב ס"ד:

**אשר ימצא אתו.**עי' מ"כ ועי' שמ"ר סוף פל"ג בא"א ובשי"ר שם דייק מתיבת אתו שמשמע מכבר:

**אעין דשיטין.**פי' שהיו במגדלא דצבעין שמשם לקחו העצי שטים בימי יעקב לצורך הארון והיו חוששים שמא נשתיירו מהם ע"כ יש עיקר למנהג לנהוג בהם איסור ולפי זה חששא רחוקה היא מאד לאסור משום שפעם אחת לפני אלפים שנה לקחו מהם לארון. אך בתנחומא תרומה סימן ט' וז"ל ולא תאמר בארון שעשה משה לבד אלא בכל ארון שישראל עושין צריכים ליתן ארז של שיטה בו וא"כ יש לחוש לעולם:

**חבריהון ורבנן.**צ"ל חבריהון דרבנן:

**לאלהי אביו יצחק.**שהיל"ל לאלהים או לאלהי אבותיו:

**שהיו מהלכין בדרך.**עיין מתנות כהונה בשם ר"ב וכמה שכתוב בספרי פ' פנחס על פסוק ותקרבנה בנות לפחד לפני משה ולפני אלעזר הכהן אם משה לא היה יודע אלעזר היה יודע אלא סרס המקרא ודרשהו דברי רבי יאשיה אבא חנן משום רא"א בבית המדרש היו יושבים שיושבים התלמיד לפני הרב. אך בילקוט איתא ג"כ שהיו מהלכין בדרך ולישב גירסת זו צ"ל כמש"ל פצ"ז ס"ב. נשיא שהיה מהלך בדרך והזקנים מהלכין לפניו ע"ש. ופוגעין תחלה בזקנים ומ"ש מהלכין בדרך הוא משל והנמשל כמבואר בזהר ריש במדבר ע"ל פ"ק סי"ב ובד"ר ריש פ' י"א ותבין כאן ויעקב פגע בסמוך לו ביצחק ובמה שחתם יצחק פתח יעקב והבן ורש"י בחומש כתב כשיטת ר"י כאן. ורש"י במדרש כאן גורס תחילה שואלין בשלום הרב ויצחק רבו של יעקב:

**על ברית השבטים.**כמ"ש בראשית י"ז י"ט וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו וגו' לזרעו אחריו וכמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וע"ע לעיל פמ"ז ס"ה. והקריב יעקב שלא יחסר אחד מהם ויקויים ברית יצחק בהם:

**להוט אחר גרונו.**פי' להוט שתשרה עליו שכינה ע"י גרונו שע"כ נטל יעקב הברכות ברוה"ק ששרה על יצחק. וכן אצל יעקב שעל שנמשך למצרים אחר גרונו והתפלל והקריב שתשרה עליו השכינה תמיד ויזכו גם בניו הברכות ממנו. וכלשון הזה במדרש להוטים היו ישראל אחר השכינה. כעת נעלם ממני המקום:

**משנה בן.**כמ"ש הן גביר וגו' ויצא מזה תקלה והקריב יעקב והתפלל שלא תצא תקלה על ידו ג"כ:

**טרחות נפש אחת.**על שכהו עיניו בזקנותו לא היה אפשר לו לזון ביתו ולא דאג רק על עצמו. ואני הולך לזון ע' נפש ויפה אני עושה שאני משנה. וע"כ אצל ברכת יוסף כתוב האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. וע"כ שינה אותו בברכתו ומכאן דרשו שאמר כן:

**ר' יודן אמר.**בילקוט כאן הגירסא ר' יודן אמר תרתי וכמ"ש בסמוך ר"י אמר חורי:

**חמש ברכות.**ה' פעמים נזכר בלשון ברכה. א') וירח ריח בגדיו ויברכהו. ב') ויתן לך וגו' שעל זה אמר יצחק ויקח ברכתך וגו' הן גביר וגו' וכן מ"ש על הברכה אשר ברכו. הכל הכוונה על ברכת ויתן לך. ג') גם ברוך יהיה. ד') ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ה') ואל שדי יברך אותך. וה' פעמים שנגלה עליו הקב"ה וברכו. א') במראה הסולם ברכו. ב') בסוף ויצא ויאמר ה' אל יעקב וגו' ואהיה עמך. ג') בראשית ל"ה א' ויאמר אלהים אל יעקב אע"פ שלא כתוב כאן ברכה הרי שם בפ' ט' כתוב כשנראה לו בפעם ד') וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו כמו שברכו בשניה כך ברכו בראשונה. והה') היינו כאן בבאר שבע כי לגוי גדול אשימך שם. ומ"ש ויאמר אלי מלאך וגו' אנכי האל וגו' היא הנבואה של פסוק ג' שקיצר ובפסוק י"ג באריכות ע"פ מדה י"ג מכלל שאחריו מעשה ודו"ק ודרש יעקב מדת מנגד. ה' כנגד ה' וע"כ כתוב לאלהי אביו יצחק. ואף שפסוק ויזבח קודם לפסוק ויאמר אלהים לישראל על הדורש לדרוש מה שמוצא בתורה ואין להשגיח על מוקדם ומאוחר ועל זה נמסרה מדה ל"א. ומ"ש ר' יודן אמרו עוד הפעם מיותר ובילקוט ליתא ועי' תנחומא ברכה סימן א' הה' ברכות באופן אחר ומדרשים חלוקים הם:

**שהוא מטעימני.**שעיקר ברכת יצחק על העתיד ויעקב הקריב והתפלל שעכ"פ יטעום מהם מעט בעצמו:

**שכבר מת.**ומ"ש ויקרא לו אל אלהי ישראל ע"ל פ"פ ס"ט מש"ש בזה:

**בעל יסורים.**וצ"ע שמאחר שכבר מת למה הזכיר שהיה בעל יסורים. ואולי בא לתרץ על שלא אמר לאלהי אביו אברהם. ויותר נראה על שמפורש שיחד ה' שמו עליו בחייו בריש ויצא לכן אמר עוד טעם שהיה בעל יסורים אך יקשה מ"ש ר"ב אמר אוחרי שהרי בא לישב הטעם הא'. ובילקוט כאן אינו גורס ר"ב אמר תרתי אלא לשון אחד ע"ש שצ"ע. וברש"י במדרש לא גרס מ"ש בלשון הא' אלא על בעל יסורים. שמ"ש אלא על בעל יסורים הוא לשון הב' של ר' ברכיה. ומ"ש שכבר מת כמש"ל פ' צ"ב ס"ה:

**כאלו צבור.**ולכך אף בחייו נחשב שכבר נשרף וכמ"ש ויק"ר פל"ו ס"ה ג"כ רב ורבנן עי' מש"ש:

**ואת כל הצדיקים.**עי' מ"כ וכמ"ש במכילתא ריש בשלח פ' כי השבע השביע. ודעת המדרש שמ"ש אנכי אעלך כולל שתי כוונות. א' שיעלה את יעקב בעצמו. ב' שיעלה ויגאל זרעו ממצרים כמ"ש בהדיא שמ"ר פ"ג ס"ד וכאן פי' לפי הכוונה הא':

**בנות בנים.**סרח בת אשר בחשבון ע' נפש ולא בני דינה כמ"ד לעיל ס"פ נ"ז שלקחה איוב ונקראו הבנים על שמו:

**חד שמראי.**מן השמרונים כן פירש"י במדרש והם הנקראים כותיים. כמ"ש מ"ב י"ז כ"ד ויבא מלך אשור מבבל ומכותא וגו' ויושב בערי שומרון ושכם מערי שומרון והם עובדים לעבודת כוכבים שטמן יעקב בשכם כמש"ל פפ"א ס"ג בהדיא. וע"כ הם אומרים שהם מבני יוסף שעיר שכם היא של יוסף כמ"ש בסוף יהושע. ושם הוא הר גרזים ואמר לו ר"מ לדבריך שאתה מישראל. מבני יששכר אתה ממשפחת שמרון ואין לך חלק בשכם ולא בגלולים. והאמת שהיה כותי ושמראי על שם שומרון כנ"ל:

**פוטריקי.**פי' רש"י במדרש (פאטריארך):

**שמות לשם המאורע.**עי' סוטה ל"ו ב' תנחומא כאן ס"ד וכל השמות ע"פ מדת ממעל ונוטריקון ובגמרא בשינוים:

**אחי ודאי.**כפשוטו כ"ה לשון המדרש בכמה מקומות:

**יפה מאד.**על שתיבת מופים ביו"ד מ"ם סימן הרבים ע"כ אמר בכל דבר. ודורש עוד נוטריקון מו פים שכל מה שהיה בפיו של יעקב מסר ליוסף ורש"י בסוטה הביא בשם מדרש תנחומא מופים שהיה פיו כפיו של יעקב בהלכות שקבל משם ועבר. אך בתנחומא שלפנינו הגירסא שהיה יפה ומיופה. וא"כ קרוב הדבר שכוונת רש"י לדברי מדרש זה וצ"ל במדרש ב"ר:

**וחופים.**ג"כ לשון רבים שתי חופות ולשון חיפוי דברים:

**כל הנפש.**כל מאמר זה במדרש שמואל ב' בסופו:

**ששים וששה.**שבאו עם יעקב וג' של יוסף. עי' ב"ב דף ק"כ ודף קכ"ג סוטה די"ב עי' שמ"ר פ"א סי"ט ומש"ש במ"ר פ"ג ס"ח ופי"ג ס"כ:

**עיבורה בארץ כנען.**ושם במקומות שציינתי הגירסא עיבורה בדרך ולידתה בין החומות וצ"ע על ב' הגירסאו שהלא בשני רעבון היה או בדרך שאסור וי"ל שיעקב צווה ע"פ הדבור כמ"ש הש"י ליעקב פרה ורבה וגו':

**ושם אשת עמרם.**וס"ד אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ולא עיבורה במ"ר י"ג שם:

**חמשה בפרט.**בד"ה א' כ"ה לידותון בני ידותון גדליה וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה וחסר אחד והם ב' כ"מ. ומכריע מפסוק י"ז שם העשירי שמעי וגו' שמנה שם בפרשה כ"ד משמרות לויה ד' בני אסף ה' בני ידותון י"ד בני הימן וחשבם שם בשמותם והם כ"ג וחסר עוד אחד. אך אח"כ כשחשבם איך נפל גורלם נוסף אחד שלא חשב תחלה והיינו מ"ש העשירי שמעי שלא נזכר תחלה ועליו כוון במ"ש ששה וכשמנאם תחלה היה שמעי עדיין במעי אמו ע"כ לא חשבו בפרט רק בכלל ואצל הגורל כבר נתגדל וחשבו. ומ"ש עשירי הרי לבנים היה ששי כנ"ל ותירץ שלדוכן נפל גורלו עשירי ורוממתי עזר הוא שם אחד ודו"ק:

**דקאומניא וגאוסטניא.**פירש במוסף ערוך בלשון רומי החיל החשוב הנכבד. וצריך ענין איך שייך המשל כאן ונ"ל ששייך למטה למ"ש ויש אומרים שהקדוש ברוך הוא השלים עמהם המנין והוא בפר"א פל"ט ואמר עוד שם שהקדוש ברוך הוא השלים גם כן המנין ביציאתם ממצרים לששים רבוא שהיה חסר אחד כמה שכתוב כשש מאות אלף ובא בשלימות ועל זה שייך המשל שנמנה עם אלו ועם אלו ונמצאים שלמים:

**חושים בן דן.**צ"ע איך חושב אחד לשנים. אך במד"ש שם הגירסא וי"א בן דן השלים המנין יתכן שהכוונה שהיו לדן שני בנים ולא נתקיים לו אלא חושים לבד אך בעת חשבון השבעים היה קיים:

**בתורתו של ר"מ.**שלא היה לדן אלא בן אחד וחולק על הנ"ל. וצ"ע איך היה תורתו של ר"מ משונה משאר תורות. אך במד"ש שם כתוב בתורתו של ר"מ מ"כ ובני דן חושים ובני דן חשים. יתכן שמצא כתוב בספר תורה שלו מן הצד בני דן חשים פי' מלשון חש בראשו חלושים באמונתם נוטים לפסל מיכה כמ"ש ויקימו להם בני דן את הפסל וכן ירבעם וישם את האחד בדן ומעולם היו חשודים על זה. ולפ"ז ניחא מ"ש הה"ד ויבואו הגלעדה וגו' שלפי מ"ש כאן אין לו שום ביאור ושייכות לכאן וז"ל במד"ש שם הה"ד ויבואו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי ויבואו דנה יען וסביב אל צידון. הגלעדה גרש ארץ תחתים חדשי בית ירח (ע"ל פצ"ח סי"ז בית ירח) דנה פנייסו. דנה יען מדה כנגד מדה שעל שהיו חשים באמונתם ע"כ כשצוה דוד למנותם לא היה הדבר לרצון על יואב הלך תחלה אל דן וכמ"ש בהדיא בפסיקתא רבתי פי"א בסי' ג' וז"ל כיון שראה שדבר המלך חזק עליו יצא וכו' הלך לשבט דן אמר יודע אני שהם עובדי פסל מיכה שמא תפגע השעה בעובדי פסל והעיקר חסר כאן ומ"ש דנה יען מדה כנגד מדה כמ"ש פתיחא כ"א דאיכה רבתי דנה יען כמ"ש יען וביען מדה כ"מ ועי' שמ"ר פ"ט ס"י דן אנכי ומש"ש:

**בצלמניתו.**פי' ביחידי צול בל"י בדד. ומוניתא אחדות. ומ"ש ע' אלף תפס מספר שלם ועי' מ"כ ואגב שהביא ובני דן חושים הביא גם זה לכאן:

**סרח בת אשר.**קה"ר פסוק טובה חכמה מכלי קרב. ובא לפרש מ"ש אנכי שלומי אמוני ישראל:

**לית את ודוד בני תורה.**כמ"ש דבר ידברו בראשונה וגו' וכן התמו לשון רבים על דוד ויואב שנכרתו מהם ד"ת כמ"ש תמו נכרתו וקוצר מלשון כורת:

**אמר לה מאן את.**מדקאמרה אנכי שלומי מכלל ששאל אותה מי את המדברת בלב גס. וכמש"ל פצ"ג סס"ח אני יוסף וכמ"ש אנכי בנך וכן אצל אנכי ה' מכילתא פסוק אנכי פסיקתא פ"כ שבכל אלו דרש"י שנשאלו:

**השלמתי מנינם.**אנכי שלומי היל"ל מבקשת שלומי כו' ע"כ דורש השלמתי השלמה אמוני מלשון עשרת מונים וע"פ מדה י"ז השלמה במקום שחסר המנין היינו כאן במצרים:

**נאמן לנאמן.**עי' סוטה י"ג א' שמ"ר ספ"כ שהראתה למשה היכן יוסף קבור שבזה היה תלוי גאולתם ממצרים. וע"ל פ"א סי"א:

**שאני אם.**שמ"ש עיר ואם איך העיר אם ע"כ פי' שעל עצמה אמרה שהיא אם של ישראל ערך ז' מאות וכ' שנה מעת ביאת יעקב למצרים עד סוף ימי דוד. ושלומי השלמתי. ואמוני מלשון מנין ומל' נאמן ועיין מתנת כהונה:

**חלילה לדוד.**כו' ב"פ חלילה והב' חלילה לי א"כ הא' חלילה לדוד:

**סיעה של בני אדם.**ירושלמי תרומות פ"ח ועי' מ"כ ומ"ש בפנים פי' בסכנת מות:

**תני בשעה שעלה.**ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ה' עיין שם בביאור: