**סתומה מכל הפרשיות.**צ"ע שפטירת יעקב הוא בסוף סדר זה. והיה לו להעמיד הסתומה הזו אצל מיתתו ולא אצל חייתו. ויש הרבה פרשיות פתוחות וסתומות ביניהם אך בהכרח הכוונה שכל הסתומות יש להם ריוח ט' אותיות. וכל הסדרים תקנו חז"ל אצל פרשה פתוחה או סתומה. רק סדר ויחי אין בו שום ריוח ככל הפסוקים והתיבות. ועל זה נתן ג' טעמים. א' על שעבוד מצרים ומ"ש ויחי יעקב פי' כשחיה יעקב י"ז שנה והגיעו לקמ"ז אז קרב למות. אז נפל על זרעו פחד מגלות מצרים וכ"ה בזהר סדר זה אף שבאמת לא התחיל השעבוד עד שמתו כל הע' שבאו למצרים כמ"ש שמ"ר פ"א ס"ד וס"ח. והב' כמש"ל פצ"ח ס"ב שנתן דעתו לגלות הקץ מעת שקרבו ימיו למות ורמז כן על הסתימה. והג' על סתימת צרותיו שבארץ כנען היה פתוח לצרות ובמצרים נסתמו וכ"ה בזהר שם שלפי ב' טעמים הנ"ל היה יותר נכון להעמיד הסתומה להלן אצל ואגידה לכם או אצל ויגוע. רק לפי טעם הג' נכתבה אצל ויחי ודו"ק:

**כתיב כי גר וכו'.**כי גרים וגו' בילקוט תהלים סוף ל"ט כמו כאן. ובתנחומא כאן נשמט פסוק כי גר וטובים השנים כאן ובילקוט ולהגיה בתנחומא ולא בהיפך:

**והלואי כצלו.**עי' בריש מדרש קהלת פסוק הבל הבלים מאמר זה כתיקונו וכאן בקיצור ורמז:

**הכל יודעים.**שהם מתים. ומ"ש ואומרים בפיהם כוונתו למ"ש במדרש תהלים קט"ז על פסוק יקר בעיני וגו' ואלולי ששואלים הצדיקים מיתה בפיהם כו' ע"ש באריכות ובילקוט שם. וע"ל בסימן ה' אמותה הפעם:

**אברהם אמר וכו' עד אימתי וכו'.**פי' שאברהם אמר כשהיה בן ע"ה שנה לא אמר רק ואנכי הולך ערירי. ויצחק כשהיה בן קכ"ג שנה כשבירך לבניו אמר לא ידעתי יום מותי. לפני מותי. רק יעקב אמר בפירוש ושכבתי וגו' על שהרגיש שקרב למות וזהו שאמר אימתי בשעה שנטה למות. ומ"ש אף יעקב. כי זה כלל גדול במדרש לענינו אומר אף או וכן:

**כתיב אין אדם.**קה"ר פסוק זה. ותנחומא כאן במ"ר פט"ו סט"ו עי' מש"ש:

**שלא יהיה אחר.**וכ"ה במ"ר שם ובתנחומא אדם אחר ובילקוט כאן שום אדם. ובקה"ר שם הגירסא ויהיו בניו תוקעים. ואין להגיה כאן:

**הקהילו אלי.**והיכן החצוצרות אלא שנגנזו כ"ה שם ושם. ובתנחומא חסר:

**ואין מות וכו'.**עי' מ"כ. ועי' במ"ר פ"כ סכ"ד:

**ואף דוד.**עי' ד"ר פ"ט ס"ג ובקה"ר שם הגירסא קרוב לנ"ב פעמים כתוב והמלך דוד פי' ב' אלו יחד לבד מ"ש תיבת דוד לבד או המלך לבד. ובהכרח לצרף מ"ש דוד המלך או מלך דוד איזה פעמים וזהו קרוב כו' והמלך דוד. ויתכן שהעתיק מאיזה מקום דשם הוא סוף הענין ועיקרו בדוד ע"כ אומר ואף דוד:

**שנאמר ויקרבו.**בתנחומא כאן כל הענין. וז"ל התנחומא סוף סדר ברכה אמר רשב"ן וכי ימים הם מתים אלא אלו הזכאים אע"פ שהם מתים ימיהם בטלים מן העולם אבל הם עצמם קיימים כו' ע"ש וזהו ויקרבו ימי ישראל למות. ובתנחומא כאן הלשון חייך אתה נטמן ואין אתה מת:

**היום קובל עליך.**ד"ר פ"ט ס"ט עי' מש"ש וכאן פי' שיעקב נקרא שמש כמש"ל טס"ח ס"י וש"נ והחליש כח השמש ששקע למענו שלא בעונתו וכן הזריח למענו כמבואר שם וכשהגיע זמנו למות ואתרע מזלו אז קטרג השמש עליו. ומ"ש כאומר פלוני קרב על חבירו פי' לקטרג עליו והוא מענין קרב ומלחמה:

**בועז עובד ישי.**בתנחומא כאן הלשון בועז עובד וישי. ועובד אמרו רז"ל יותר מד' מאות שנה חיה וכן הגירסא במדרש שעם יפ"ת. אך בילקוט כאן ובילקוט מלכים א' ריש פ"ב בועז עובד וישי ארבע מאות שנה חיו משמע כל אחד חיה ד' מאות שנה וברש"י בחומש הובא בהגהה שישי חי ת' שנה ולפי שמבואר החשבון בכתוב שבנין ביהמ"ק היה ת"פ ליצ"מ צא מהמ' של מדבר כ"ח של יהושע ואז מת שלמון אבי בועז ולפי דעת הס"ע היה בועז ואלימלך בימי עגלון ואהוד ושמגר אחר עתניאל בן קנז הרי חסר עוד מ' שנה של עתניאל ולבד מ' שנה של דוד שישי נהרג ע"י מואב קודם מלוכת דוד כמ"ש במ"ר פי"ד בס"א. וד' של שלמה קודם שהתחיל לבנות וכשנחסר כל זה ממנין ת"פ הנ"ל לא נשארו רק ש"ל שנה ואין כאן ד' מאות שנה אפילו לכולם יחד. ואיתא בילקוט רות שבועז מת בלילה שלקח את רות. ובמדרש רות פסוק ברוכה את איתא שהיה בועז פ' שנה כשלקח רות. ואף שסך של ת' שנה לא יתכן עכ"ז חיו יותר מדוד שחיה ע' שנה ואח"כ מצאתי להיפ"ת שהקדמני במקצת דברים וקצרתי בחשבונות וצ"ע:

**עמרם חי.**שמות ו' כ'. משה ק"כ בסוף התורה. אברהם קע"ה בראשית כ"ה ז' ומ"ש ויהודה וכו' לעיל פצ"ב ס"ה וש"נ:

**בידו לעשות.**לעמוד בצוואתו. בתנחומא. והיינו לפעל מפרעה שיניחנו גם רכב גם פרשים לשמור הנוסעים וגודל ההוצאה. ואפילו לא היה צריך לכל זה הרי השעה כו':

**אל נא תקברני.**שמאחר שיקברנו בקבורתם לא הוצרך לומר אל תקברני במצרים. ע"כ דורש ד"ק שיבין שהוא גרם ביאתו למצרים וגרם לו שימות עכ"פ אל תקברני במצרים:

**בשבילך אמרתי.**מד"ת מזמור קט"ז פ' יקר וגו' ועי' מ"כ כמש"ל ס"ב. ועי' בתנחומא כאן ס"ד וזה טעם ג' שהוא חייב בזה יותר משאר תחיו:

**בריה דרחמך טעון.**משא של מטתו על שכמך לקוברו כי אוהבך יחזיק לך טובה וישלם גמולך. אך אם מת אוהבך בעצמו ותטעון אותו לא ישלם לך בנו גמולך וזה חסד של אמת:

**ללקות בכנים.**וזהו אל נא תקברני במצרים אפילו לשעה עד יצ"מ. אלשיך. כי כל עפר ארץ היה כנים וזה מה שנחפר פעם אחת ובכלל זה הקברים שנחפרו. ואין כן בשאר המכות:

**שלא יעשו אותו עבודת כוכבים.**כידוע מתועבת מצרים שהיו עובדים לכל דבר שהיה להם הנאה. ומיעקב נהנו שכלה הרעב ונתברך הנילוס בשבילו והחזיקו אותו לאיש קדוש ונביא. ובחייו לא קיבל והיה מתיירא שלא יעשו אחר מותו:

**כך נפרעים.**ויק"ר פכ"ו בס"א אצל שמואל:

**דניאל לא קבל.**וכמ"ש אמר לנסכא ליה שהיל"ל אמר ונסכו ליה וכמ"ש דניאל ה' כ"ט אמר והלבישו אלא אמר ולא עשה שלא קיבל (ופשט הכתוב ומנחה וניחוחין אמר להקריב קדמוהי ונסכין אמר לנסכא ליה ע"פ מדה ט'):

**אתה מדניאל.**למה דוקא דניאל ולא חכם אחר אלא ע"פ מדה י"ו. ולזה אמר ותאמר אל אני שדניאל לא קבל. מפלת חירם בימי דניאל ע"י נ"נ:

**לראוה בך.**עי' שמ"ר פ"ח ריש ס"ב ומש"ש ותבין כאן:

**שה פזורה ישראל.**ישראל סבא עי' במ"ר פ"ד ס"ה ומש"ש שהוא שייך כאן:

וכתיב פטר חמורכו'. שיגין עליהם זכות שכבדו אותי בחיי ובמותי כמ"ש פר"א פי"ז אתם גמלתם חסד עם יעקב אף אני אתן לכם שכר טוב ולבניכם ואף כי אם היה קבור שם שיגין זכותו גם עליהם ולא יצאו משם:

**ולמה כל האבות.**כתובות קי"א תנחומא כאן פסיקתא רבתי פ"א וירושלמי כתובות פי"ב ה"ג וירושלמי כלאים פ"ט שמ"ר פל"ב ס"ב ובמקומות הנ"ל ביתר ביאור:

**נותן נשמה.**לעיל ריש פע"ד פירשתי:

**ר' יוחנן.**בירושלמי שם ושם פליגי בזה ר' ור"נ וע"ל ריש פצ"ה ומש"ש:

**דבריקא.**במ"ע בלשון רומי בגדים צבועים כגון ירוק וגורס דבורדיקא וכ"ה בירושל' שם ושם:

**בין הצדיקים.**כמ"ש אצל ריב"ז שיש לפני שני דרכים כו':

**רבינו כשהיה.**לקמן פ"ק ס"ב באריכות. וכן בירושלמי שם עיין שם. עיין לעיל פר' ע"ח סט"ו:

**רבינו י"ג שנה.**לעיל פר' ל"ג ס"ב באריכות וש"נ ומבואר וכאן הובא אגב עניני מיתה וקבורה שלו. וכאן חסר חתימת המאמר והוא בתנחומא כאן: