**אקרא לאלהים עליון.**וס"ד לאל גומר עלי. הוקשה לו מ"ש ויקרא יעקב אל בניו הלא היו כולם לפניו תמיד. ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז מפסוק אקרא שמ"ש כאן ויקרא שקרא אל הש"י בעת שצוה לבניו ואגב שהביא הפסוק דורש בו. וחסר כאן הציון בריש הפרשה. ויקרא יעקב אל בניו:

**בראש השנה.**עי' שע"ר פט"ו ס"ב וס"כ ובילקוט תהלים מז' נ"ז וירושלמי נדרים פ"ו סה"ח וירושלמי ריש סנהדרין וריש כתובות שדורשים כל הפסוק על ראש השנה שמסכים על מה שב"ד עושים ומעברים את ר"ה וזהו לאל גומר עלי. ומ"ש ביוה"כ לידע איזה לה' ואיזה לגזירה מקומו לקמן אצל דרשה בחיק יוטל כדלקמן ולא מצאתי לשון המדרש שבכאן בשום מקום ולפי מ"ש בתנחומא סדר וישלח רס"ב על פסוק וה' נתן קולו לפני חילו קול שופר בר"ה לפני יוה"כ שעי"כ זוכין לסליחה ביה"כ יתכן פירש המ"כ וצ"ע:

**שהסכים הקב"ה.**ובתנחומא כאן ומנין שהסכים הקב"ה עמו. את מוצא כל ברכה וברכה שבירך יעקב את השבטים כך ברכת משה כו' ומ"ש כפי מה שהוא פירוש כפי זכותו וכפי מה שצריך לדורותיו:

**לגזירה.**לעזאזל שכתוב אל ארץ גזירה:

**גורלן של שבטים.**מרומז בברכת השבטים איזה חלקו וגורלו בארץ כמ"ש זבולון לחוף ימים ישכון וגו' וכן כולם:

**ויקרא יעקב אל בניו.**כמ"ש ריש ס"א שהיל"ל לבניו ודורש ע"פ מדת ממעל וד"ק לאל אל בניו שיהיה עמהם. עי' מ"כ וכמ"ש בריש מ"א ויקרא את כל אחיו וגו' וכן בריש איוב ויקראו לשלשת אחיותיהם לאכול וגו' ולשון חכמים הוא המזמין את חבירו לסעודה כך יעקב הכין הברכות כמו סעודה:

**אפוטרופוס.**כדרך האב קודם מותו כשמניח יתומים ממנה עליהם אפוטרופוס שיחלק להם נחלתו ונתקיים בימי משה ויהושע:

**ויאמר האספו.**משמע שמדבר לנוכח הרי כולם לפניו ומאי האספו ואח"כ עוד הקבצו ע"כ דורש על העתיד בעת גאולת מצרים:

**והקבצו לרעמסס.**כמ"ש מכילתא יתרו ואשא אתכם על כנפי נשרים ר"א אומר זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כולם ובאו לרעמסס לשעה קלה. וכמ"ש שמ"ר פר' י"ט ס"ה נתכנסו כל ישראל אצל משה כו' ע"ש. ורעמסס שם ארץ ומדינה כמ"ש ויושב יוסף וגו' בארץ רעמסס על שם עיר רעמסס שבתוך הארץ וכמ"ש ערי מסכנות את פיתום ואת רעמסס. כמ"ש ויסעו ב"י מרעמסס סוכותה מעיר רעמסס לעיר סוכות וכמ"ש במכילתא בא פסוק ויסעו ב"י מרעמסס לסוכות שהלך קולו של משה מ' יום בכל מצרים ובאו ממצרים לרעמסס ומרעמסס לסוכות בשעה קלה א"כ מ"ש במדרש הקבצו לרעמסס יתכן שצ"ל והקבצו מרעמסס והיינו לסוכות וצ"ע:

**האספו מי' השבטים.**על גאולה אחרונה גם כן ב' אסיפות תחלה יתקבצו י' השבטים יחד ויהודה ובנימין יחד ואח"כ יתאחדו יחד. ובתנחומא בא"א:

**ויאספו אל ירושלים ויטהרו הלשכות.**וצ"ע שאין פסוק כזה בתנ"ך. והיפ"ת גורס פסוק של נחמיה י"ב כ"ח כ"ט ויאספו בני המשוררים וגו' עד ויטהרו הכהנים והלוים הרי ויאספו כולל טהרה. ומ"ש ויטהרו הלשכות נ"ל שכוונתו להביא עוד ראיה על הקבצו שכולל ג"כ טהרה כמ"ש נחמיה י"ג ואומרה ויטהרו הלשכות וגו' עד ואקבצם ואעמידם על עמדם שעל ידי קביצה זו טיהרו הלוים עושי מלאכת המנחה והלבונה כמ"ש שם פסוק ה' וזה עומק פשט המקרא ע"פ מדה ל"א וד"ק ובתנחומא כאן ובילקוט הגירסא האספו הטהרו כענין שנאמר תסגר שבעת ימים אחר תאסף ובעל המאמר שם ר"י ור"פ כמו כאן במאמרים הקודמים. גם יתכן שכוונת המדרש למ"ש ד"ה ב' כ"ט ט"ו ויאספו את אחיהם ויתקדשו לטהר את בית ה':

**חבירו כתיב.**שאף שכל הפרשה מדבר שם מענין התחברות יהודה וישראל יתכן שהיחידים יהיה להם פירוד לבבות ע"כ מדייק ממ"ש חברו שכל י' השבטים כאיש אחד חבירו של יהודה ובנימין שהם ג"כ כאיש אחד:

**באחרית וכו'.**פסוק כזה אינו בתנ"ך אך הוא מורכב משני עסוקים מיחזקאל ל"ח ט"ז וכן מצאתי בהדיא באג"ב ס"פ פ"א. ומישעיה ל"ד כמש"ל פר' ל"ב ס"ח באריכות פל"ד סי"א ודרשה זו ע"פ מדה ז' וי"ז:

**לגלות.**באג"ב פפ"א באריכות וכ"ה בתנחומא. ואצל דניאל כתוב בדניאל י"ב פ' ד' סתום הדברים וגו' הרי שהיה יודע ואח"כ בפסוק ט' כתוב ואומרה אל אדוני מה אחרית אלה והשיב לו כי סתומים וחתומים הדברים וגו' משמע מהכל אפילו מדניאל והם ב' כ"מ והכריע שתתלה היה יודע ואח"כ נסתם גם ממנו. ועיין מד"ת מזמור ל"א:

**כך היתה עדת קרח.**מאמר זה כפול לקמן סס"ד. ויתכן שכאן היה כתוב מענין ברכת ראובן כמ"ש לקמן ושלא לכפול הדברים דלג ומאמר זה נשאר במקומו כי בענין הברכות יש לשונות ושיטות הרבה וכאן העתקת שיטה אחת ולקמן העתקת שיטה אחרת. ולקמן יתבאר:

**שהיו מפוזרין.**מדקאמר האספו הרי שהיו מפוזרין וא"כ מה הועיל שאמר האספו לנוכח שמשמעו שמדבר עמהם ודורש שהיה על ידי מלאך שהשמיע לכל אחד במקומו בשעה קטנה האספו. והתבוננתי שהמדרש דורש על מ"ש הקבצו ושמעו בני יעקב כי פ' האספו ואגידה לכם הוא לנוכח משמעו שהיו כולם לפניו וכמ"ש בס"ב אך בפ' הקבצו כתוב ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם שאחר אמר להם כך והיינו על ידי מלאך ובהכרח שתחלה היה הענין של הקבצו ע"י מלאך וכשבאו לפניו אמר להם לנוכח ע"פ מדה ל"א.

**שכנסן ברוה"ק.**שאם ע"י מלאך היל"ל הקבצו אל אביכם שצריך לכם אך ושמעו אל ישראל אביכם הוא ענין מצוה והיינו רוה"ק למען יעקב ודו"ק:

**לאל של ישראל.**שהיל"ל ושמעו לישראל אביכם. וכמו שדרשו על פסוק חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו על שעמד לפני רבו כאלו עמד לפני השכינה:

**ורבי פנחס.**עי' ד"ר פ"ב סל"ה ספרי ואתחנן פסוק שמע ישראל באריכות ע"ל ס"פ ע"ט וכמ"ש ויק"ר פר' ל"ו ס"ד:

**מחלק עולמות.**כמ"ש בהנחל עליון גוים. שהנחילם ארצותם. וכמ"ש אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וכן יעקב חלק ארצות לשבטים בברכותיו:

**זכו לק"ש.**ספרי וד"ר פ"ב שם ותנחומא כאן ומ"ש שבשמים כמש"ל פס"ח סי"ב שדיוקנו חקוקה כו'. והם השיבו שמע ישראל בשעה שאמר ושמעו אל ישראל ע"פ מדת ממעל ואף שאין קורין לאב ולרב בשמו היינו בשמו העצמי אך בשם כבודו מותר וישראל הוא שם כבודו ורבנותו כמ"ש כי שרית וכן שבשמים:

**בכורי אתה.**שתיבת אתה מיותר לדיוק אתה ולא אחר לשבח ולגנאי. עי' בילקוט כאן בשם מדרש אבכיר ביתר ביאור:

**אם מצא.**לעיל פס"ה ס"ס י"ג:

**ואת וילך.**לעיל פע"ב ס"ב באריכות:

**כחי וראשית אוני.**אף שהוא תוכחה עכ"ז דרך ברכה הוא. וכמ"ש כל אלה שבטי ישראל וגו' ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם הרי שבירך אף לראובן ושמעון ולוי:

**זעקפי המלחמה.**ירושלמי סוטה ספ"ח על המשנה. ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם מעמידים זקופים מלפניהם ואחרים מאחוריהם. ובגמרא שם ופקדו שרי צבאות בראש העם אין לי אלא בראש העם בסוף העם מנין ת"ל פקדו ופקדו עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' מנין לר"י) ר"י כר' מאיר דר"מ צווח לסיפא דחבולא (פי' לסוף החבל) רישא אר"מ כתיב החכם עיניו בראשו וגו' גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב גייס אתי מגייסתיה והוא מגייס ליה עכ"ל ואין שום חיבור למאמר זה שם ול"נ פשוט על שכתב והוא יגוד עקב שעל זה אמרו במשנה שם ובעקבו של עם מעמידים זקופין מלפניהם ואחרים מאחריהם. ומ"ש ואחרים מורה שהיו מיוחדים מי מלפניהם ומי מאחריהם ופי' שם בגמרא שגד שכתוב בו והוא יגוד עקב שהוא היה הזקיפי שמאחריהם וראובן שכתוב בו ראשית אוני שהיו הזקיפין שמלפניהם בראש העם ומהירושלמי והמדרש יחד תצא הדרשה לאמיתה שמלמדים זה על זה:

**ופני אריה פניהם.**צ"ע דפסוק זה אצל גד כתוב ואיך דורש על ראובן. והענין בזה שבד"ה א' י"ב פסוק ל"ז כתוב ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשי וגו'. בשנה הז' למלכו על יהודה. ובפסוק ח' שם כתוב כשבאו אל דוד למצד שבאו מן הגדי והיה כמו ז' או ח' שנה בין זה לזה. והם אותם שבפסוק ל"ז שמפורש שם והגדי שעליהם כתוב בפסוק ח' ופני אריה פניהם. והרי זה נידון ע"פ מדה כ"ה שהיה בכלל שהגדי בכלל פסוק ל"ז שהיו גבורי מלחמה ויצאו מן הכלל ללמד ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים לא ללמד על עצמו יצא כ"א ללמד על הכלל כולו יצא שגם ראובן ומנשי פני אריה וכצבאים וגו'. וכמש"ל פצ"ט ס"ד בדרך מדה זו וש"נ. ומ"ש יתר שאת על מ"ש וכצבאים על ההרים שהיו נושאים עצמם בקלות ויתר עז ופני אריה פניהם:

**בן פ"ד שנה.**ע"ל פצ"ט ס"ו:

**שירוי חילי.**שירוי בלשון ארמית התחלה וחילי תרגום כחי. ושירוי צערי אוני מלשון צער כמש"ל פפ"ב ס"ט בן אוני בר צערי ודורש עפ"מ כ"ב שתיבת ראשית שייך גם לתיבת כחי וזהו שירוי חילי וכמ"ש באג"ב ר"פ פ"ב על פ' זה שמיום שנולדת הייתי אומר שמא ראובן עולה לגג וימות ושמא ירד למטה ויפול את היית ראשית אוני:

**כהונה כו'.**עי' מ"ר כמש"ל פצ"ט ס"ו וכמ"ש שמ"ר פכ"ג סט"ו:

**פחזת חטאת וכו'.**עי' שבת נ"ה. פחזת ענין מהירות מהתיבות המהופכות. חפז (כמ"ש בחפזי) פחז. ועל שינוי התיבה דורשה נוטריקון שבתיבה עצמה מבואר החטא שמיהר ולא התישב בדבר נכשל וחטא בשוגג. ודעת ר"י שלא חטא רק בלבל יצועיו אלא שהיה במזיד ופריקת עול. והנוטריקון פרקת חללת זע וע"פ מדה ט' פרקת עול (כמ"ש ופרקת עלו) חללת יצועי כמפורש כאן אז חללת יצועי זע יצרך לעבירות אחרות שעבירה גוררת עבירה:

**פסעת על דת.**דורש הנוטריקון פסעת חבת זר וע"פ מדה ט' לענינו פסעת על דת שדלג בדברים שאדם דש בעקביו ומיקל יותר מר"א ור"י שלא היה לא חטא ולא מזיד. אלא נכשל עד שנענש שלקחו ממנו הבכורה שכבר זכה והמתנות שהיה עתיד לזכות בהן מלכות וכהונה:

**וחבת.**כמ"ש דניאל א' י' וחייבתם ובלשון משנה הרבה:

**אמרו עד עכשיו.**שלדברי כולם אף שהקטינו חטאו עכ"פ חטא לזה אמרו שלפי דרשת ר"א המודעי לא חטא רק במחשבה. והנוטריקון כסדר פרח חרדת זעת. והכוונה שע"י שזע ועורר עצמו נגד יצרו לשום פחד אלהים בלבו ע"כ פרח מחשבת החטא מעל ראשו על כן היפך התיבה ודרש:

**כפחזים הללו.**גורע הכ' מתיבת כמים ומוסיף על תיבת פחז. ופחזים הם הכלים שרצים בהם המים בחפזה שנקרא שוקה על שמשקה ומ"ש אל תותר בהכרח הדמיון לפחזים שנשברו שלא נותרו בהם כלום וע"ל פצ"ט ס"ו דכאן חסר ועי' מ"כ:

**חטאת במים.**שחטא שלך נמשל למהירות מים. וכולל בתיבת מים החטא והמחילה יחד ע"פ גז"ש שמים הוא משה. ורמוז בתיבות אל תותר שמשה יאמר אל ימות ודורש ע"פ מדה כ"ב כמים אל (בפת"ח) כמים תותר וזהו מ"ש מה מים נתרים מלשון לנתר בהן על הארץ ומלשון התר אגודת מוטה. וזהו מ"ש נתרים כו' הותרה לך ע"פ מדת ממעל. והיל"ל מה מים נתרים כך ניתר לך אלא שדורש גם מל' היתר כנ"ל. וזה בשיטת ר"א המודעי ור"א המודעי עצמו אזיל לשטתו כשם שטהר גופו כך טהר מחשבתו כנ"ל וזהו כמים:

**לא ויתרת.**ממתנותיך כשיטתם:

**כי עלית.**משכבי אביך ור"א ור"י לשיטתייהו שחטא וזהו כי עלית בוודאי כפשוטו וכמש"ל ס"פ צ"ז שכם וודאי. ור"א המודעי כשיטתו שלא חטא א"כ כי עלית מלשון עלית מעלה על ידי משכב אביך בדודאים שכתוב שם לכן ישכב וגו' וכמ"ש בתנחומא בהדיא וז"ל בדודאים המעט קחתך וגו' לכן ישכב וגו' וילדה יששכר ונתעלה ראובן כמו שדרשו בשי"ר הדודאים נתנו ריח ע"ש:

**ר' ברכיה.**דורש בשיטת ר"א ור"י:

**רשב"י.**שבת נ"ה איתא רשב"א:

**ארור שוכב.**ואיך יגזור הקב"ה שיקלל עצמו ואיך יצוה לאחרים הלא קשוט עצמך תחלה עי' רש"י בגמרא הנ"ל:

**פליג עליה.**צ"ע על מי ואיך:

**משער בשוק.**עי' מ"כ:

**אז חללת.**כצ"ל ר"א ור"י אמר אז חללת וודאי כנ"ל ר"א ב"י אומר עלה ממתנותיך כדלעיל זר נעשית למתנותיך ר"א המודעי אומר עלה מחטאותיך. גם יתכן דכצ"ל ר"א ור"י א' עלה חטאתך ר"א המודעי אמר עלה מתנותיך:

**תולה אותך ברפיון.**פירוש באויר בחלל העולם כמש"ל פכ"ב ס"ס י"ב ע"ש פי' ויתכן שדורשים כאן חללת על חלל העולם לא בשמים ולא בארץ ותיבת עלה לגז"ש וכמו שאמרו רבנן על ראובן במשה כך אמרו על עדת קרח בחנה כדלעיל ס"ס ב':

**אחים לדינה.**כמ"ש ויקחו שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. ולא ליוסף כמ"ש לקמן פצ"ט ס"ז באריכות:

**בסודם.**סנהדרין ק"ט ב' במ"ר פר' י"ח ס"ה בא"א ובתנחומא כאן כמו במדרש כאן:

**ובניהם הימן.**בד"ה א' ו' י"ח ובניהם מבני הקהתי הימן וגו' עד פ' כ"ג בן קרח וגו' עד בן ישראל ואצל אסף ואיתן בני גרשון ומררי אינו מזכיר שם ישראל על שבני קהת גדולים מגרשון ומררי ע"כ ביקש יעקב שאצלם יזכר שמו:

**זה חמור.**על שהוא הגדול והשר של העיר כשהרגו אותו תחלה עי"כ הרגו לכולם. ואע"פ שכתוב ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב לבסוף בהכרח שהרגוהו תחלה ע"פ מדה ל"א. ודרשה זו שאיש הוא חמור הוא ע"פ מדה כ"ג על שהוא התקיף שבהן:

**רצון יצרכם.**שמ"ש וברצונם אין פי' היפך האף וכמ"ש כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך אלא פי' רצון יצרם שהוא האף והכעס ויגיד עליו רעו כי באפם:

**שורן וכו'.**למה פרט דוקא שור ע"כ דורש מלשון חומה וא"ת שור בחול"ם אלא שור במלאפו"ם ועי' מ"כ גם יתכן פי' מלשון שורה ויושר. שלא כן עשו אברהם ויצחק עם הנפש אשר עשו:

**ששינו לתלמי.**מגילה דף ט' ירושלמי מגילה פ"א ה"ט כי באפם הרגו שור וברצונם עיקרו אבוס:

**שהנחש עתיד.**והנמשל על היצה"ר שהסיתם שבסוף יעלה ויסטין עליהם לענשם וקלל אותו ועי' פר"א פל"ח:

**אחלקם ביעקב.**לקמן פצ"ט ס"ז בביאור:

**והערים אשר תתנו.**הודפסו הפסוקים בערבוב ועי' סוף מסעי:

**כולן משל שמעון היו.**זה פלאי שהרי מפורש בדברים ד' את בצר במדבר וגו' לראובני וכן כולם מכל השבטים וכמ"ש יהושע כ' וכ"א בחשבון מ"ח עיר ואיך אומר שהיו כולם משמעון. ובהכרח שכך פי' שאע"פ שכתוב שיתנו מ"ח עיר לשבט לוי לבד עכ"ז היו דרים גם משבט שמעון בכל הערים. שזה הכוונה במ"ש ואפיצם בישראל. ועל שחשבם כרוצחים נתנם כולם בערי מקלט לזכרון לעולם. ונחלת שמעון שבתוך יהודה עד מלוך דוד כמפורש בד"ה א' ד' ומפורש שם שבקשו להם נחלה. ובתנחומא בזה שיטה אחרת וכמש"ל פצ"ט ס"ז שאין לו שייכות לכאן כלל ודו"ק:

**קורא לכל אחד.**כמ"ש יהודה אתה פי' אבל אתה אינך כראשונים ואמר כן לכל הבנים בנין אב מיהודה או שדורש תיבת אתה ע"פ מדה כ"ב שנמשך לכל השבטים:

**מודים בך.**שאתה ראוי למשול בנו כי יהודה גבר באחיו ואינו מלשון הילול ושבח אלא הודאה היפך הכחשה. וכמש"ל פצ"ג ס"ב וג':

**על שמך.**וזהו יודוך אחיך שאתה העיקר וכולם תלוים בך ובשמך יוכלל כמו ביעקב:

**בפני עצמו.**זהו יהודה אתה בעצמך וגם יודוך אחיך חלקו עם אחיו. וצ"ע כוונתו בזה:

**בי אדוני.**וס"ד אחרי אשר הפך ישראל עורף ולא שונאיהם. וע"ל פר' צ"ט ס"ח:

**פטריקין.**במ"ע בל"י ירושה ונחלת אבות:

**בני אביך.**לעיל פס"ו ס"ד עי' מש"ש:

**גור אריה.**גור אריה קטן ואריה הוא גדול והוקש לשניהם עפ"מ כ"א כח היפה שבשתיהן. והארי אמרו חז"ל שהוא אחד מג' שכ"ז שמזקינים מוסיפים גבורה וזה כח היפה שבארי וכח היפה של הגור הוא הזריזות:

**מטרפו של יוסף.**כמ"ש כתונת בני וגו' טרוף טורף יוסף כי יהודה היה נחשד אצל יעקב על יוסף כמ"ש רש"י בחומש וכתרגומו ועלית מלשון סילוק ולשון עליה:

**מטרפה של תמר.**שע"י הודאתו הציל אותה ובניה משריפה ע"ל פצ"ט ס"ח ובתנחומא כאן:

**כרע רבץ.**כאן כתוב כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו ובנבואת בלעם כתוב כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודורש גז"ש שגם כוונת בלעם על יהודה והרביצה הוא שכופף רגליו בארץ אך הגוף והראש בקומה והשכיבה שגם הראש והגוף לארץ וכולל מנוחה יותר מהרביצה והם ב"כ מכחישים והכריע שעד דוד שלא היו מלכים. בדמיון רביצה ושכב עם צדקיהו שהיו מלכים. והי"א בהיפך שהרביצה מורה על גבורה ומעלה. והשכיבה על שפלות ושינה:

**רבץ בעוה"ז.**כפי דעה הא' ולדעת הי"א הוא בהיפך:

**זה מכיר וגו' ומחוקק וגו'.**כאן כתוב אצל יהודה ומחוקק מבין רגליו ובשופטים ה' כתוב מני מכיר ירדו מחוקקים ומכיר הוא ממנשה והכריע מפסוק ד"ה א' ב' כ"א ואחר בא חצרון אל בת מכיר ופירוש מאמר זה זכה בו הרב בעל משנת דר"א וז"ל זה מכיר שבא חצרון אל בת מכיר מפסוק מני מכיר ירדו מחוקקים עי' יבמות ס"ב שבא ונתחבט לפני רגליו דכשהוליד יאיר נתנו לו כ"ג ערים ליתן לו אחת מבנותיו עי' בד"ה א' ב' וברש"י שם עכ"ל וחצרון בן פרץ מיהודה וסידור המדרש כצ"ל ומחוקק זה מכיר מבין רגליו שבא ונתחבט לפני רגליו. שמכיר הכניע עצמו לחצרון שיקח בתו לפלגש כמ"ש רש"י שם ומשניהם באו מחוקקים. ומחוקק פי' חכמים גדולים בתורה חוקקים הלכה למעשה:

**שמלך המשיח.**דורש שילה שי לו נוטריקון כ"ה בילקוט כאן וברש"י וכמ"ש ישעיה י"ח ז' יובל שי לה' צבאות ובתהלים ס"ח לך יובילו וגו' ושם ע"ב יובל שי למורא וכל זה במשיח מדבר ועיין תנחומא כאן וכדלקמן ס"ח:

**מכה ורודה.**מכה מלקות ארבעים. ורודה מכת מרדות בשבט וזהו שבט:

**עומדים לפניהם.**סנהדרין דף ל"ו במשנה ע"ש:

**הלל משל מי.**כאן חסר והכוונה על מ"ש סנהדרין דף ה' לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שהיו בבבל שהיו רודין ישראל בשבט. ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים (בא"י) ועל זה שאל הלל משל מי. וכ"ה בהוריות י"א ב'.

**בן אביטל.**שם אשת דוד כמ"ש שמואל ב' ג' ד' והחמישי שפטיה בן אביטל:

**דבית יהוא מן ציפורין.**צ"ל בהיפך דבית ציפורין מן דיהוא האחרונים מן הראשונים הכתובים הידועים ולא בהיפך:

**גפן שכחה רע.**עי' ברכות דף נ"ז דשם איתא אין לך כל גפן שאינו צריך עיר אחד לבצרה והובא ילקוט כאן ומ"ש כאן ברקום אחד לא מצאתי פירושו. ואולי הוא מענין סוסיא ברקא שנזכר בסנהדרין צ"ה עי' ערוך ערך ברקא שפירושו סוס משובח וכאן פי' עיר משובח ושורק הוא גפן טוב כמ"ש ויטעהו שורק ובירמיה ב' ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת ומ"ש שני בני אתונו מדכתיב בני ביו"ד דורש כאלו כתוב בני בציר"ה:

**זה החלב.**מדקאמר כבס וכביסה שייך בלבן. ומדקאמר בס"ד ובדם ענבים סותו מכלל דרישא בלבן מדבר. ור"י פירש המשל ור"נ פירש הנמשל ע"פ גז"ש:

**מאוסרי לגפן.**המ' של מאוסרי בדוחק עי' תנחומא כאן ולקמן פצ"ט ס"י וכן הכוונה כאן. ומ"ש עירה בהיפוך אותיות העיר וע"פ גז"ש על ירושלים או שדורש עירה כפי הניקוד עיר שלו וכ"ה בתרגום יסחר ישראל לקרתיה:

**האתנים.**כמ"ש והאתנים מוסדי ארץ שדרשו שמ"ר פט"ו ס"ז ובר"ה י"א על האבות עיין לקמן ריש ס"כ. וצ"ע למה אמר ראוים. ויתכן שדורש איתנו תנאו כמ"ש אצל הים לאיתנו לתנאו וכאן פירש בתנאי אם יהיה ראוי יזכה לאיתנים. אם לא יפסיד בחטאו:

**אני נאסר.**דורש אוסרי בי' אוסר שלי למי שנקרא גפן ושורקה כנ"ל. ואימתי אני נאסר לכשיבא כו' וס"ד ועל עיר בן אתונות:

**לתלמודו.**כמ"ש בהדיא בירמיה ל"א ולא ילמדו איש את רעהו כי כולם ידעו אותי וגו' וכמ"ש וכל בניך למודי ה' וכמ"ש ישעיה י"א ט':

**אם טוב בעיניכם.**וס"ד הבו שכרי וגו' וישקלו שכרי שלשים כסף ובפסוק הקודם וידעו כן עניי הצאן הרי שמדבר בעת משיח כמ"ש עוד בענין שם. ונקראו כסף כמ"ש במ"ר פי"ד סי"ד ובשאר סימנים שם:

**ל' גבורים.**צדיקים גדולים כאברהם כמ"ש פמ"ט ס"ג וש"נ. ומ"ש גבורים כי סתם גבור חיל שכתוב בתנ"ך פירושו עובדי ה' בגבורה כמ"ש אנשי חיל מכל ישראל. וכמ"ש שמואל א' ט' א' על קיש גבור חיל וכן על בועז וכן מצאתי אח"כ בירושלמי ע"ג ריש פ"ב שהדרשה דכאן היא עצמה הדרשה של פמ"ט הנ"ל ברוך ה' שהנחני בדרך אמת:

**חכלילי עינים.**שלא יתכן שכל הברכה שישתו יין הרבה עד שיאדימו העינים וסותר למ"ש משלי כ"ג למי אוי וגו' למי חכלילות עינים למאחרים על היין והם ב"כ מכחישים והכריע ע"פ מדת ממעל וגימטריא ויין הם סנהדרין גי' עיי"ן שהם עיני העדה כמ"ש שי"ר פסוק עיניך וצ"ע מ"ש רובו של סנהדרין שמיין משמע מקצתו:

**נקיים כחלב.**דורש ס"ד ולבן שינים מחלב כמ"ש שי"ר ס"פ כי טובים. מה חלב נקי אף ד"ת נקיים ע"ש בביאור:

**בני דרום.**הם בני יהודה כמ"ש יהושע י"ח ה' יהודה יעמוד על גבולו מנגב ע"ל פע"ו ס"ג (גם דייקי בלישנא וזהו ולבן שינים):

**יין לבן שנים.**שהחלב הוא מאכל תינוקות ולגדול לחם בשר ויין ע"כ דורש שתיבת מיין ע"פ מדה כ"ב נמשך גם למ"ש ולבן שינים וא"ת שינים אלא לבן שנים פי' באים בימים ושנים וכמ"ש בהדיא בברכות נ"ז ושמא תאמר לנערים ת"ל וגו' כמ"ש כאן כו' יפה יין לזקנים כחלב לתינוקות ואם א"ע החלב לגדולים ת"ע לקטנים וע"פ מדה ט' כאלו מפורש מחלב לתינוקות:

**יין חרדלי.**עי' שבת דף ע"ג ביין גורדלי או ביין חרדלי ופירש"י גורדלי לבן חרדלי שחור. וא"כ צ"ע מכאן ואולי הכוונה שמרוב האדמימות נוטה לשחור וכמ"ש האי שחור אדום הוא אלא שלקה. ובערוך הביאו ולא פירשו:

**ר"י.**ירושלמי סוכה ריש פ"ה ומה דאיתא כאן בשם ר"ל איתא שם בשם ר"י:

**למצמתא צבורא.**שר"י לא היה בא עד שיתכנסו כל הציבור כמ"ש אצל רבי ועי' מ"כ. ומצמתא פי' להחזיקם שלא יתפרדו מלשון צומת הגידין וכמ"ש מבעד לצמתך:

**הדין יונה.**פי' הנביא יונה. שמ"ש והוא לחוף אניות תיבת והוא מיותר ע"כ דורש על יונה שבא לחוף אניות וכ"ה בילקוט בחיתום דרשה זו הוי והוא לחוף אניות. שכל ברכה על האיש היותר גדול שיהיה בשבט זה ברכת אפרים על יהושע דן על שמשון. וזבולון על יונה וכן כולם:

**ויעל הגורל השלישי.**לבני זבולון וחושב שם הערים של זבולון שעבר עליהם הגבול. וס"ד ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין. וביונה כתוב אשר מגת החפר מזבולון:

**אשר לצידון.**כמ"ש פר"א ריש פל"ג וז"ל הלך לצרפת וקבלתו אשה אלמנה בכבוד גדול אמו של יונה היתה וז"ל הילקוט יונה תני בשם ר"א יונה בן אמתי בן צרפית אלמנה היה וכוונתו על דברי הפר"א הנ"ל ע"ש בילקוט שכוונתו בזה לפרש דברי המדרש ואף שבעל המאמר בפר"א הוא ר"ש על שהספר ע"ש ר"א אמר תני בשם ר"א ודו"ק כי דבר חדש הוא בפי' הילקוט. וכן מצאתי בזהר ויקהל דף קע"ז דפוס אמשטרדם יונה כו' מסטרא דאליהו אתי ובגין כן אקרי בן אמתי וכתיב ודבר ה' בפיך אמת:

**אמר לו ר' לוי.**בירושלמי שם בשבתא חורייתא וכ"ה בילקוט:

**אע"ג דשבתא דידך.**עי' מ"כ:

**אלא אביו.**מה שאמרתי שהוא משל זבולן. פי' אביו משל זבולון מגת החפר על שם נחלתו אך אמו מאשר ממ"ש וירכתו שהיל"ל ויריכו ע"כ דורש התי"ו הנוסף לסימן נקבה על אמו:

**א"ל אמרת נחמן קיים תיתי לממרנא מן יתיב ושמש דורש כ"ב שנה.**המאמר סתום וחתום. ובירושלמי סוכה שם ליתא כל זה ובמדרש שעם יפ"ת הגירסא אמרת ניהלן קיים ולא נחמן ופירושו האיר ה' עיני בירושלמי סוף הוריות וז"ל קם ר' אבא בר כהנא ונשקיה לרישיה [פי' לר' לוי הנ"ל בריש המאמר]. אמר זכותו ממריני יקים תזכי ממריני מיתיב. וכן צ"ל כאן אמרת ניהלן קיים תזכי ממריני מיתיב. וכמ"ש שם ביפ"מ פי' זכית לאמרו מעומד תזכה לאמר ולדרוש מיושב שדרך התלמיד לדרוש מעומד והרב המוסמך דורש מיושב. ומסיים המדרש שזכה וישב ודרש כ"ב שנה. ובמדרש אחר הגירסא י"ב שנה והמדרש סובר שאמר לו כן על דרשה של יונה והירושלמי סובר שא"ל על דרשה של פסוק איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד הובאה במדרש קה"ר בלא חתימה זו וכבר הדפסתי חידוש זה בליקוטים וחידושים בס' מדרש תנאים בשנת תקצ"ט. וראיתי לגדול אחד שהביא חידוש זה וחתם בו מ"כ מצאתי כתוב ויתכן שכוון לספרי הנ"ל:

**גרמיו ברורין.**עצם בל' ארמית גרם ופי' בעל עצמות חזקים:

**ג' שורות וכו' לפניהם.**סנהדרין ל"ז במשנה ולעיל פל"א ס"ח. ולפניהם פי' לפני סנהדרין שמבואר במשנה:

**וירא מנוחה.**ואח"כ כתוב ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד ואין זה מנוחה והם ב"כ מכחישים. והכריע ע"פ גז"ש תיבת טוב. וכן ואת הארץ כי נעמה עי' לעיל פל"ו ס"ג. וע"כ דורש גם כן גז"ש על התורה וע"ל ר"פ י'. ומ"ש כי נעמה כמ"ש דרכיה דרכי נועם וכמ"ש כי נעים וגו'. עי' שי"ר פסוק כי טובים שמרמז ע"ז ודו"ק:

**אלו מאתים.**לעיל פע"ב ס"ה וש"נ ומבואר וכמ"ש במ"ר פי"ג סט"ז ע"ש. ועי' שי"ר פסוק יפה את רעיתי ופסוק כרמי שלי ומד' אסתר פסוק ויאמר וגו' לחכמים:

**עול של א"י.**עול מצות שבה. וע"כ לא יצא ממנה:

**יתידות.**עי' מ"כ וע"ל פס"ב ס"ד נתגרו בהם יתידות הארץ. ומ"ש כל השבטים כו' כמ"ש שופטים א' שחושב שם יהודה ובנימין ובני יוסף וזבולן ואשר ונפתלי ודן ולא חשיב שמעון שהוא בכלל נחלת יהודה ולוי אינו מנוחלי ארץ וראובן וגד וחש"מ בארץ גלעד ובשן שכבש משה שהחרימם ולא הניח מהם. ויששכר לא חשיב על שלא הניח:

**אלא שהיו בעלי מסים.**שמ"ש ויהי למס אא"ע שהיה עצמו למס ת"ע שעשה את הכנעני למס. ואע"פ שכתוב על כל ישראל ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס ההפרש שיששכר עשה כן מתחלה וישראל אחר שחזק בתורה. ור' אסי בא לפרש מ"ש למס עובד שהמס פי' שמשלמים מס ממון ועובד פי' עבודת שעבוד. אלא שהכנענים היו משלמים להם כו':

**מפרש בים.**אין פי' שיששכר מפרש בים שהרי דרש לעיל ויט שכמו כו' אלא פי' שהיו עושים לסחורה בביתם ושולחים בים ע"י זבולון כמש"ל פצ"ט ס"י בהדיא. ומ"ש כאן ואדוניהם של אלו. השלוחים מזבולון אמרו כן על אדוניהם יששכר:

**חמור לגרמיה.**עי' מ"כ ויד"מ:

**אלולי שנדבק.**עיין מ"כ. כמש"ל סי"א שברכות השבטים על הגדולים שבדורותיהם ודן על שמשון כמ"ש במ"ר פ"י:

**כיחידו ש"ע.**הוא ד"א. סוטה י' לקמן פצ"ט סי"א וע"ל פס"ו ס"ג ששייך כאן שכל מלחמות שמשון היה בעצמו בלא סיוע אחר ובלא כלי זיין:

**בטנה תרין.**עי' מ"כ. גם יש לפרש שהיה בבטנה ב' ולדות. (ומהר"י בעהא"ק בבאו"י שלו אמר שמה שת"י לחי חמור טריה לועא דחמרא בטינתא ר"ל גם כן כדעת המדרש פה מעוברת והרד"ק לא הבין כן. ואחריו בספר המתורגמן אף שהביאהו בשרש בטן יפרשו מל' טין וטיט עיין שם. והשמרוני תרגם כל ותהר ובטנית כמ"ש בכר"ש צד נ"ב. ובאוג"ר צד ק"ג כ' כי שרש בטן משמש בלשון סורי גם על ההריון גם על הלידה. ע"כ):

**מפטפט צחי.**עי' מ"כ דכאן כתוב ויהי ככלותו לדבר וגו' ויצמא מאד משמע שהרבה לדבר לבד המפורשים שהם מעטים. ודקדק המדרש לומר מפטפט שמ"ש בלחי החמור לא היה דרך שבח ותהלה להש"י אלא דרך התפארות שהחזיק טובה לעצמו על גודל גבורתו. וע"כ נענש בצמאון:

**לא היה יכול לפשוט.**שעל כן היה בהכרח שיצאו לו מים במקום שיניו בפיו כדבסמוך:

**לחי שמו.**כמ"ש הוא בא עד לחי וגו' ויקרא למקום רמת לחי. ורבנן לא פליגי על לחי שהוא ודאי שם מקום. אך פליגי על מכתש לר"ל מכתש שם כלי כמ"ש אם תכתוש האויל במכתש וגו' ורבנן לא משמע להו לפרש לכלי שבמקום לחי ודורשים מה לחי מקום אף מכתש מקום. מקום קטן בתוך מקום גדול:

**יזנק מן הבשן.**הלא בשן נחלת גד מעבר לירדן ומה לדן שם ע"כ דורש ע"פ נוטריקון בשן מבין שיניו וכמ"ש גיטין נ"א ילקוט תהלים ס"ח איכה רבתי פ' על אלה אני בוכיה:

**נאסר בשבועה.**כמ"ש כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם הרי שהנחש שאינו חרש נאסר בשבועה:

**לאחר מיתה.**פי' אף לאחר מיתה כמו בחייו:

**וישחק לנו.**ובסוף הענין כתוב שהפיל את הבית על עצמו ועל פלשתים וכולם עליו וכמ"ש ר"ל וכתוב שם הרואים בשחוק שמשון פי' אותם שעמדו בשפת הגג והיו יכולים להסתכל דרך חלונות ולבד אותם שעמדו לאחוריהם שלא יכלו לראות וכשהטה העמודים נפלו הכל אל תוכו על שמשון וכן התקרה והמעזיבה ואיך מצאו אותו אלא מברכת יעקב ויפול רוכבו אחור והמשל כמו הנחש שהולך אחר רוכב הסוס ונושך את הסוס ברגליו האחרונים והסוס בהכרח נופל לאחריו ואף שלא נגע כלל ברוכב עכ"ז גם הרוכב נופל לאחוריו וכן שמשון הפיל העמודים ולא נגע בהרוגים שלו וע"פ תפלה לא נפלו כולם עליו אלא סביבו וע"כ מצאו אותו ומ"ש דבר לאחוריהם תיבת דבר מיותר:

**לישועתך קויתי ה'.**שהיה סבור על שאמו מיהודה הוא הגואל האמתי אך כשראה שמת אמר שיש עוד לקוות לה' כו':

**הכל בקווי.**בכל דברים אלו כתובים קווי שזוכים להם ע"י תקוה לה':

**משפטיך ה' קוינוך.**וס"ד לשמך ולזכרך תאות נפש. משפטיך היסורים שבאים ע"י משפט. וכמ"ש הרב כבסני מעוני וכמ"ש ירמיה יסרני ה' אך במשפט וכענין רשב"א ורבי. לשמך שמקוה שיתקדש שמו יתברך. ולזכרך כמ"ש זכור לאברהם וזכרתי את בריתי יעקב וגו' וזוכר חסדי אבות:

**תאות נפש.**מה שהנפש מקוה נצחיותה. וכמ"ש משלי כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת אחרית הוא העוה"ב ע"י תקוה שלא תכרת הנפש:

**לפי שהיה יעקב.**המאמר כפול ויתכן שהוא העתקה ממקום אחר בשינוי לשון מעט:

**יטור נפיש וקדמה.**בדה"א ה' י"ט ויעשו מלחמה עם ההגריאים ויטור נפיש ונודב והמדרש כתב וקדמה במקום ונודב כמ"ש בתורה אצל בני ישמעאל מהגר שעל שם כך נקראו הגריאים וא"כ נודב הוא קדמה שיש לו שני שמות ומ"ש בתורה יטור נקרא בד"ה ויטור. וההגריאים הוא כלל ואח"כ פרט ויטור נפיש ונודב כנ"ל וזהו דעת המדרש שאמר ג' משפחות רעות:

**ובימי שאול.**אצל בני ראובן כתוב בד"ה ה' פסוק י'. ומ"ש פ' י"ט הנ"ל ויעשו מלחמה עם ההגריאים הם עצמם ההגריאים שבפסוק י'. ומ"ש בימי שאול לא יתכן כפשוטו על שאול המלך. שהרי כאן בפסוק י"ח כתוב בני ראובן וגדי וחצי שבט מנשה וגו' ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים יוצאי צבא ולהלן בדה"א י"ב ל"ז כתוב ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף וגו' להמליך את דוד וגו'. ואם נאמר שמ"ש ובימי שאול הוא כפשוטו על שאול המלך איך יתכן שבימי שאול לא היו כ"א מ"ד אלף גבורים ובימי מלוכת דוד שלא היו ביניהם כ"א כשבע ושמנה שנים היו ק"כ אלף ולא כתב שבאו כולם אלא מן הראובני כו' והם ב' כ"מ והכריע שאא"ע לשאול המלך ת"ע ליהושע כמ"ש ביהושע ד' י"ג שהיו ג' שבטים אלו כארבעים אלף חלוצי צבא. וכאשר מצאתי מפורש במדרש שי"ר פ' כמגדל דויד וז"ל ר"י בר חזקיה אמר כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים או חסר או יתר תמן אתמר כארבעים אלף חלוצי צבא והכא את אמר כארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים. וזה פלאי שפסוק כארבעים אלף כתוב אצל יהושע ופ' כארבעים וארבעה וגו' כתוב אצל שאול אלא שדעת חז"ל ששאול שכתוב כאן הוא יהושע ומ"ש כארבעים שפי' או פחות או יותר ופירש כאן כמה היה היתר. ומה שקרא ליהושע שאול הוא ע"פ מדה ט"ז דכאן שכתוב שעשו בני גד וראובן מלחמה עם ההגריאים בלא דעת יהושע שעל שיהושע היה שופט ולא מלך ולא משל עליהם אלא בעת שכבש וחלק שאם היה מלך לא היו עושים מלחמה בלתו כמ"ש אצל חנן בן נחש עם יבש גלעד שלא עשו בלתי שאול כלום ולכן כאן קראו שאול שהיתה ממשלתו שאולה בידו:

**מגדלים שער.**לסימן צער ואבילות. ויתכן שהיה מענין נזירות. וגם הישמעאלים מגדלים שער כטבעם. ודורש פ' כ' ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאלהים זעקו וגו' והיל"ל ויזעקו לאלהים ויעזרו וגו' ועוד מ"ש וכל שעמהם שלא נזכר כלל שהיו עמהם לבד ג' אומות הנ"ל ע"כ דורש שהבנים התערבו בהם ההגריאים כנ"ל ותפסו ההגריאים עם הבנים יחד וזהו וכל שעמהם כי לאלהים זעקו שהבנים שהיו עם ההגריאים זעקו ונעתר להם:

**גייס אתי למגייס.**עי' מ"כ. והמאמר בירושלמי סוטה ס"פ ח' העתקתיו לעיל פ' זו ס"ד ע"ש:

**ור' לוי.**שלדעת רבנן מברכת יעקב הרי רק ברכת גד הוא אלא מברכת יהושע שבירך לכל ג' אלו. כדלעיל פל"ה ס"ג. וברכת יהושע הוא מ"ש בנכסים רבים שובו אל אהליכם וזהו מ"ש בדה"א ה' י' וישבו באהליהם. עוד שם בברכת יהושע חלקו שלל אויביכם הם ההגריאים וגם מכאן ראיות לדרשה הקודמת ודו"ק ושייכות המאמר לכאן לדעת רבנן:

**שארצו שמנה.**ע"ל ס"פ צ"ט. ומ"ש בגדי שמונה עי' הדקדוק לעיל ס"ט ומעמיד בגדי שמונה ע"י לחמו שרומז על האשה. ע"ל ס"פ ע"א וש"נ ומבואר:

**כפליות ואנפקטון.**עי' ספרי סדר ברכה ברכת אשר הובא ילקוט שם. וז"ל שם אשר מתרצה לאחיו באנפקינון ובקפליאות. אנפקינון כמ"ש שבת ד' ע"ב וש"נ. וקפליאות מיני מעדנים והרקחות שהמבשל נקרא קפילא והמאכלים קפליאות:

**אילה שלוחה.**שהיל"ל כאילה קלה ע"כ דורש עפ"מ ממעל בית השלחין כמ"ש במשנה א' דמ"ק ב"ב דף ס"ח עי' ערוך ערך שלח א':

**מכנרת עד ים.**וביהושע י"ט ל"ה כנרת בין ערי נפתלי. וחכמים ידעו שהמקום הוא בית השלחין:

**בית ירח.**ע"ל פצ"ד ס"ט:

**גנוסר.**כמ"ש במדבר ל"ד י"א ים כנרת ות"א ימא גינוסר על שהיה המקום חשוב ויקר מאד לא היו קונים שם שדות כ"א השרים והעשירים בהון רב ובנפתלי כתוב בדה"א י"ב ל"ד ומנפתלי שרים אלף:

**הה"ד ותשלח.**לדרוש שמ"ש שלוחה ע"פ מ"מ וי"ז שכתוב בזרעו ותשלח וכן בעמק שולח ברגליו בהשירה שם. וכמ"ש בסימנים הקודמים שכוונת יעקב בכל ברכת השבטים על האנשים היותר גדולים שיעמדו מהם:

**אמרי שופר.**כמ"ש בנתינת התורה ויהי קול השופר. וקול שופר נורא ומבהיל מורים על שמירה מאויבים כמ"ש בירמיה ויחזקאל. ומורה שהיה דרך הכרח והפחדה והם היו מראים טובה ויפיה צדקתה וישרותה ותיבת שפר כולל משפרון ושופר:

**את מוצא וכו'.**הוא פי' אחר על נפתלי עצמו שע"י קלות רגליו נתן אמרי שפר ואיך הוא. אלא ע"פ מ"מ וד"ק שתיבת שפר כולל ספר ושפר שרץ והביא ספר ושיפר. ובסוטה י"ג א"ת שפר אלא ספר ומ"ש להתעורר ולשון הגמרא שעשו ערער וכ"ה בספר הישר:

**שהפר וכו' שהפרו וכו'.**דורש כופל לשון פורת ועיין מ"כ. וע"ל פר' ע"ח ס"י וש"נ ומבואר. הרי ששה משמעות בתיבת פורת. פותר. פרות. פירות. פרה וגדל. פורע. הפרה:

**בנות צעדה.**היל"ל צעדו או הלכו ע"כ דורש א"ת צעדה אלא אצעדה. ושור מל' הבטה והצצה וכמ"ש ומגבעות אשורנו. שור שחקים. עי' במ"ר פר' י"ד סס"ו:

**שירין וקטלין.**שירין הוא שיר הנזכר במשנה יוצאין בשיר וכו' טבעת וקטלין כמ"ש שבת נ"ז ב' מין תכשיט שעל הצואר שהאשה כו' ע"ש. ואצעדה הוא שירין כמ"ש בת"א סדר מטות על אצעדה וצמיד שירין ושבכין. ונראה שהמדרש חושב כאן כל התכשיטין הכתובים שם אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז ע"פ גז"ש של צעדה שהוא אצעדה. שירין הוא אצעדה כנ"ל. קטלין הוא צמיד שמצמדת בשרה. וטבעות הוא טבעת. ונזמים הוא עגיל. וכן פירש"י שם על עגיל. וכמ"ש ביחזקאל ועגילים על אזניך רק כומז לא חשיב המדרש דלא מסתבר שישליכו לפניו דבר כזה וביחוד יוסף שהיה גדור מן הערוה. ומ"ש ויביט מרומז במ"ש צעדה עלי שור שהשליכו צעדות כדי שיסתכל בהן. אלא שהוא עלי עין עולה ומתגבר על ראית העין:

**צעידה פרשה.**דורש גז"ש שכאן כתוב בנות ובזרעו כתוב בפרשת נחלות בנות צלפחד גם צעידה ופרסה ענין א':

**בן שהמר.**שתיבת בן נסמך גם לתיבת וימררוהו עפ"מ כ"ב. ותיבת וימררוהו דורש כופל הרישי"ן וכאלו כתוב שתי פעמים מר ומ"ש ורובו מלשון רוב והרבה שהם הרבו למררו וכמש"ל פצ"ז ס"ז:

**בעלי מחיצתו.**וכי בקשת וחצים נלחמו בו ע"כ פי' בעלי מחיצתו וכ"ה בת"א כאן בעלי פלוגתא. ועי' ירושלמי פאה פ"א מד"ת מז' ק"כ ובמ"ר פי"ט ס"ב:

**י"ב חדש.**עמ"כ ובירושלמי שם הגירסא מפסח עד עצרת. וע"ל פל"ב ס"ח שקיץ וחורף הם י"ב חדש. ולעיל פל"ד ס"ס י"א שקיץ הוא ב' חדשים וכן החורף. שדרך כלל נחשב הקיץ לו' חדשים שכולל קציר וחום וחורף כולל זרע וקור ביחד ו' חדשים. ולישב הגיר' חורף וקיץ וחורף יתכן שהיה המעשה באמצע החורף עד אמצע החורף הבא:

**באיתן קשתו.**ולא מצינו שנלחם יוסף בקשת ע"כ דורש על מזל קשת וצ"ע שמזל קשת הוא בכסליו שהעת קר וכסיל הוא חם כמ"ש ברכות דף ס' כימה צינה וכסיל חמה וכן הוא בקינה של ציון ב' נראה בתמוז כסיל בך יעלה היינו כסיל בסרטן בעת חום ואולי עכסילו אינו כסיל:

**האיתנים.**איתנים הם האבות כמ"ש ר"ה י"א שעל שישב באיתן נדחה מן האיתנים עפ"מ ממעל ומנגד וע"ל פפ"ז ס"ז:

**של אמו.**דורש אבן מלשון אבנים כמ"ש שמ"ר פ"א סי"ד אבנים שהולד נבנה בו:

**ברכות אביך.**גברו על ברכות הורי. וכמש"ל פס"ח ס"ה אל ההרים למלפני ולמעבדני. הורים מלשון הוראה ומל' הריון וברכותיו גברו על ברכתם כמ"ש שבת קי"ח נחלה בלא מצרים:

**גבעות.**הם האבות והאמהות שנתאוו לברכות אלו ולי נתנו:

**תהיינה.**יעקב כאן אמר תהיינה. ומשה אמר תבואתה לראש יוסף בוזאת הברכה. ודורש שיעקב ברכו בהויה וקיום לעוה"ב ומשה ברכו בתבואה ופירות גם בעוה"ז:

**נזיר ממש.**לענין איסור שתיית יין זה שלא בפני זה ולא בחומר של נזיר ממש דא"כ אף כשהיו יחד היו אסורים ע"ל פצ"ב סס"ה: