**פתר קרא בהרים.**כפשוטו דלא כר"ע בסמוך. וכוונתו להרים בשעת מ"ת כמפורש בפסוקים שם אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני וגו' הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר בשן למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו אף ה' ישכון לנצח וכל אלו שמות של הר סיני כמ"ש שמ"ר פ"ב סס"ד. וכאן לא פי' מעשה ההרים ששואל למה תרצדון ומפורש בתהלים קי"ד בצאת ישראל וגו' הרים רקדו כאילים וכן בשופטים ה' פ' ד' ה' ובתהלים י"ח ושמואל כ"ב ובחבקוק ג' שההרים חלו ורקדו בעת מ"ת ונעקרו ממקומם. ועל זה שאל למה תרצדון הרים. ותיבת תרצדון יחידית וזרה. ודורשה נוטריקון רצים ומדיינים ולמוד מענינו שהדין בענין מ"ת. ולמוד מסופו ממ"ש ההר חמד אלהים לשבטו. ורצים הוא ענין הריקוד שרקדו כאילים. ומ"ש ובא תבור כו' ממ"ש כי בתבור בהרים וככרמל בים יבא כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים ומה שתלה נבואת גלות מצרים בהרים אלו פי' כמו שנעקרו הרים אלו ממקומם ובאו למקום אחר כך מצרים אע"פ שהיה יושבת בחזקה תעקר ותצא בגולה. וע"פ מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד שתבור וכרמל באו ללמד על מצרים ונמצאו למדים שנעקרו ממקומם ובאו וזהו וככרמל בים יבא ותיבת יבא נמשך גם לר"ד כי כתבור בהרים שרקדו יבא וככרמל בהרים רקדו בים יבא. ומאין באו. תבור מבית אלים כמ"ש הרים רקדו כאילים שתיבת כאילים מיותר ופי' עפ"מ ממעל וד"ק כאלים מבית אלים. וככרמל בים יבא דרך הים שאספמיא בחוף הים. כמ"ש ב"ר פ"ה ס"ט. וכ"ה במכילתא יתרו פסוק אנכי וז"ל ד"א אנכי ה' אלהיך כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלהיך היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות ובא תבור מבית אלים וכרמל מאספמיא זה אומר אני נקראתי וזה כו'. ודעת המדרש שרצו שתנתן עליהם התורה שלא כדברי המכילתא (ואיתא במכילתא ובמגילה כ"ט שנקבעו ההרים במקומם שעמדו בא"י ע"ש ושם) וע"ע ילקוט שופטים ה' ומ"ש במדרש אני נקראתי כו' הועתק מהמכילתא ומ"ש זה אומר עלי נתנה תורה הועתק ממגילה הנ"ל שכן דרך המדרש להעתיק מכמה מקומות:

**כולכם נעשית הרים.**תיבת נעשית ט"ס ובד"י איננה ונמשך משורה הסמוכה ומ"ש כולכם הרים פי' חשובים וכדבסמוך בדברי ר"ע. וגבנונים פי' שעל שהם גבוהים ורמים בידוע שנעשה בהם עבודת כוכבים וכמ"ש אשר עבדו שם וגו' על ההרים הרמים וזהו מומם:

**חמד אלהים לשבתו.**עי' שמ"ר פל"ב ס"ב ועי' במ"ר פ"א ס"ח. ונעשו כל ההרים בעלי מומים ונאסרו על שנתלשו ונעקרו ונעשו תלושים כי הרים עצמם אינם נאסרים והר סיני שלא נתלש לא נאסר וזהו לשבתו. בספר בינה לעתים:

**אעפ"כ ה' ישכון לנצח.**שבסיני לא ישב אלא לשעה. אך בבית המקדש לנצח. כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד:

**ר"ע פתר.**שנראה לו דוחק לפרש חמד לשבטו בסיני וישכון לנצח בבית עולמים ע"כ דורש כל הענין על בית עולמים. א"כ מ"ש הרים אינו כפשוטו אלא ע"פ מדת ממשל על השבטים:

**גנבים וכו' במכירתו של יוסף.**שנקרא גניבה כמ"ש כי גונב גונבתי אבל בנימין שישב עם אביו ולא נשתתף עמהם וזהו לשבתו ע"כ חמד אלהים להר שלו וישכון בו לנצח:

**קודם לת"ע שנה.**קודם שנבנה בהמ"ק ת"ע שנה כשהיו במדבר כמ"ש מ"א ו' א' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן הבית וגו'. ונתנבאו בעת שנבלעו כמ"ש במדרש תהלים מ"ה הובא ילקוט שם שאמרו שירה בעת שנבלעו כמ"ש ובני קרח לא מתו. עוד שם מנין אתה יודע שהיה משה ואהרן וכל הגדולים באין לשמוע שירתן של ב"ק. ובמזמור מ"ה כתוב לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכאן במז' פ"ד לבני קרח וגו' מה ידידות משכנותיך. הרי שאמרו שיר זה קודם לת"ע שנה שבהמ"ק יבנה בחלקו של בנימין מה ידידות משכנותיך וכמ"ש במד"ת פסוק זה שבהמ"ק נקרא ידיד ידידות משכנותיך ומי שנבנה בחלקו נקרא ידיד ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון וגו' וכ"ה בספרי סדר ברכה ע"פ ולבנימין אמר הובא ילקוט שם:

**הה"ד נכספה.**תהלים פ"ד שאמרו בני קרח מה ידידות וגו' נכספה וגו' וס"ד לחצרות ה' וגו' את מזבחותיך וגו' אשרי יושבי ביתך וגו'. הרי שהתנבאו בני קרח על ביהמ"ק מבנימין:

**הנה שמענוה באפרתה.**ובפסוקים הקודמים עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה וכדעת ר"ש שאפרתה רומז על בנימין והקדים דעת ר' יהודה שגם יהודה רמוז במ"ש אפרתה וכמ"ש בספרי ברכה וביומא דף י"ב וע' זבחים ובילקוט ברכה שם איך שנבנה חלק מבהמ"ק ביהודה גם כן:

**דכתיב ואפרת מבית להם יהודה.**חסר וכצ"ל ואפרת מבית לחם יהודה דכתיב האפרתי מבית לחם יהודה בדוד כתיב וכן מצאתי בדפוס פפד"א:

**שמתה באפרתה.**כמ"ש בראשית ל"ה י"ט ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם. ודורש גז"ש אפרתה מאפרתה ולא מאפרתי:

**כחית היער בנימין.**עי' ויק"ר פי"ג ס"ה שחית היער חזקה וטורפת וזהו זאב יטרף ולא כחית הים. ובשביל דרשה זו הובא כל המאמר לכאן:

**כי לא יעשה.**שייך לפ' בנימין זאב יטרף כמ"ש לקמן. ודברי שני סימנים אלו מהתנחומא כאן. ושם כלישנא אחרינא דלקמן ס"ה:

**זיווג שנים שנים.**כוונתו למ"ש עמוס ג' פ' ג' הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו הישאג אריה על יהודה ויער וטרף על בנימין כו' עד כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. וע"פ מדה י"ז דורש שגלה סוד זה של שנים יחד ליעקב ולמשה ליעקב גלה אריה כנגד אריה ויער וטרף כנגד יער וטרף. ובסוף נפלה בבל ביד דניאל כמ"ש בדניאל ה'. ובנימין זאב יטרף ומרדכי מבנימין נפל תחלה ביד מדי ע"י המן ואח"כ נהפך ע"י מרדכי להשמיד וגו' את חיל וגו' הצרים אותם:

**לדב כתיב.**עי' ויק"ר פי"ג ס"ה ובריש מדרש אסתר שע"כ כתוב לדב חסר לדרוש על זאב. ומ"ש דוב היה שמה צ"ע. ובויק"ר ובמדרש אסתר ליתא:

**לוי כו'.**בא לפרש השנים שזיווג משה שבברכת לוי אמר מחץ מתנים קמיו והיינו במלחמת החשמונאים כמ"ש רש"י בסדר ברכה. ובמשלי ל' כתוב ליש גבור וגו' ודרשו במדרש משלי שם ליש זו בבל כו' וכמש"ל פמ"ד ס"ו ע' מש"ש ועי' מד"ת ס"ז:

**מסורת.**לעיל פע"ג ס"ז וש"נ:

**משוח מלחמה.**הוא משיח בן יוסף ע"ל פע"ה סי"ב שור זה יוסף בכור שורו. עי' פסיקתא פי"ב ס"ו באריכות:

**כבר כתיב.**עי' במ"ר פ"ג ס"ח ושם מפורש שכלל את ראובן ושמעון ולוי בברכת כל השבטים אע"פ שקנטרם וקללם ומ"ש כבר כתיב היינו בפסוק זה עצמו:

**תדע וכו' יהי דן.**ודורש בנין אב מדן על כל השבטים גם יש לפרש דסמיך על מש"ל ר"פ צ"ח שהסכים הקב"ה עם יעקב על ידי ברכת משה וזה כלל על כל השבטים ונידון ע"פ מדה כ"ה דבר שהיה בכלל שהשווה משה עם יעקב ויצא מן הכלל אצל דן שיעקב קראו נחש ומשה קראו אריה כמו יעקב ליהודה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שנמשלו ליהודה וכולן זה לזה וע"ל פ"ק ס"ט נמשלתם כחית השדה עי' שמ"ר פ"א סט"ז:

**לישנא אחרינא.**ברכת כל השבטים באופן אחר מהמבואר בפרשה צ"ח הקודמת חוץ מברכת בנימין:

**תורת אמת.**ואמת ואמונה ענין אחד ובאהרן מדבר שם כמ"ש להיות בריתי את לוי כי שפתי כהן וגו':

**הוי מסיר שפה.**שהשפה של הנאמנים הסירה אותם משררותם וחייהם:

**וטעם זקנים.**שני זקנים יצחק ויעקב נקראים זקנים יצחק ויהו כי זקן יצחק יעקב כמ"ש יש לנו אב זקן. ומ"ש לגלות לו את הקץ. כמ"ש פר"א פמ"ח שסימן של גאולת מצרים של פקוד יפקוד שאברהם גלה ליצחק ויצחק גלה ליעקב ויעקב ליוסף ויוסף לאחיו וכן על גאולה העתידה. ואצל יצחק כתוב מטעמים וזהו וטעם זקנים כו' ואצל יעקב יתכן כמש"ל ר"פ צ"ז ואמר גם פ' הקודם טעמו וראו. שהרי אמר כל ס' תהלים:

**ואף יעקב.**לעיל פצ"ח ס"ב וש"נ ומבואר:

**אספה לי.**שמינה אותם לרבנים להורות ולדון במקומו:

**אתה דומה לי.**בתמיה כמש"ל פצ"ח ס"ד:

**פ' שנה.**צ"ל פ"ד שנה כדלעיל פפ"ד ס"ד שזהו מ"ש כחי וראשית אוני וכמ"ש הנה נא כחו במתניו ואונו בשרירי בטנו ועי' ב"ב דף ע"ד ב' ומעשה ראובן ובלהה כשהיה בן י"ד שנה:

**כהונה וכו'.**ע"ל פ' צ"ח ס"ד כל הענין ופלוגתתם בתיבת פחז וש"נ ומבואר ואין לכפול. ומ"ש השלכת בחילוף ה' בח' של פחז וכאן שיטת ר"א ור"י בחילוף. ומ"ש כמים אל תותר לפי פיסוק הטעמים תיבת כמים שייך לתיבת פחז אלא שדורש ע"פ מדה י"א:

**בשעה שהבאת דודאים.**ובתנחומא כאן הגירסא כי עלית אימתי בשעה. והנה ענין הדודאים היה כשהיה ראובן בן ה' שנה ומעשה בלהה כשהיה בן י"ד שנה אך פירוש המדרש כמש"ל פצ"ח ס"ד שלדעת ר"א המודעי מ"ש כי עלית שנתעלה בדודאים ולדעת ר"א ור"י כפשוטו שחטא וכאן ב' הדעות בקיצור שסמך על מש"ל פצ"ח הנ"ל:

**אחים דפחתא.**לעיל פצ"ח ס"ה ותנחומא כאן שלדבר מכשול ורע נעשו אחים:

**מכירים.**ויק"ר ר"פ ל"ג פר"א פר' ל"ח:

**מגורותיהם.**כמ"ש כי רעות במגורם בקרבם שלקחו החמס והשלל לבתיהם:

**המוכה.**וס"ד נשיא בית אב לשמעוני ולא הזכיר ישראל:

**וכי איש.**מכילתא בשלח פסוק אשירה לה':

**לכך נאמר אחלקם ביעקב.**על לוי ואפיצם בישראל על שמעון וכדלעיל צ"ח ס"ה:

**יהודה אתה.**תנחומא כאן כל הענין ולעיל צ"ח סי' ו' ומ"ש כרע שכב שם ס"ז:

**אתה הצלת ד'.**שכך פסקת הוציאוה ותשרף כ"ה בתנחומא. ובזה שהודה הצילה מהשריפה. ועיין שמ"ר ס"פ ט"ז. ג' מן השריפה כי דניאל לא היה מן השרפה ובמד"ש פ"ט הגירסא אתה הצלת ד' ג' מן השריפה וא' מן הבור (היינו יוסף) ואני מציל לך ד' ג' מן השריפה חמו"ע ודניאל מן הבור:

**שבט מישור.**וס"ד שבט מלכותך:

**אימתי ומחוקק.**פי' וכמ"ש מבין רגליו וכמ"ש ד"ר פ"ג ס"ב. ומרומז במ"ש ברגלים תרמסנה ע"פ מדה ל"א אפרים ברגלים תרמסנה בעקב כנ"ל וכן הגירסא בתנחומא וחלילה מלהגיה ודורש כופל הפסוק ודו"ק:

**שמקהה שיני.**ירמיה ל"א כ"ט ויחזקאל י"ח ב' וע"פ מדה י"ז שמפורש שם ושיני בניו תקהינה דורש כאן מדה ט' ומדת ממעל על קיהת שינים והנמשל כאן מניעת הדיבור כמ"ש באג"פ אף אתה הקהה את שיניו וזהו מ"ש ישימו יד וגו':

**מתקהלין.**ע"פ מדה י"ז דורש כאן מ' ממעל:

**כשורק.**הוא הגפן הטוב המובחר ושואל היאך עושים שיהיה הגפן מובחר ותירץ שהוא ע"פ מים במשל. ובנמשל ג"כ ע"פ וזרקתי עליכם מים ומרומז כאן במ"ש כבס שסתם כביסה במים. מאחר שלא כתב ביין כבס אלא כבס תחלה דורש כמ"ש כמה פעמים וכבס במים וכמו שדרשו בגיטין ונתן מ"מ מדלא כתיב ובידה ינתן:

**אלא טעות.**מדלא אמר כסותו. דורש ע"פ מדת ממעל מלשון הסתה בטעות:

**חיך לי לי.**מדלא קאמר אדומי עינים מיין ע"כ דורש נוטריקון ומ"ש ושנה לי ע"פ מדה י' ב"פ לי. וחיך פי' מתוק לחיך כמ"ש ופריו מתוק לחכי:

**בזכות התורה.**שנמשלה ליין וחלב. וכמ"ש בלא מחיר יין וחלב המכבסת הלב מכתמי יצה"ר וע"ל פצ"ח ס"י:

**זבולן קודם.**לעיל פע"ב ס"ה וש"נ:

**שכן מייחסן.**פי' שבכל התורה חושב יששכר קודם זבולן בויצא ובויגש ובריש שמות ובריש במדבר ובפינחס יחס יששכר קודם זבולן כתולדותם ולמה בברכת יעקב ומשה הקדים ליששכר. ודורש מדה ט"ז שבברכות ההכרח להקדים זבולן:

**עוסק בפרקמטיא וכו' יששכר כונס וכו'.**ב' נוסחאות מהעתקות שונות:

**גרם החמור.**במ"ע לשון תרגום הוא כמ"ש אנכי הסיבותי ת"י אנא גרמית:

**נהק ושמעה.**ולאה שהיתה צריכה לדבר שמעה ורחל לא שמעה וכענין אילפא ור"י:

**אם תשכבון בין שפתים.**וס"ד כנפי יונה נחפה בכסף. ועי' בתנחומא כאן כ"ה:

**שאינו צריך סיוע.**פצ"ח סי"ג וש"נ ומבואר כ"ה:

**אין זה מביא.**שהיה לו להקדים נפתלי לגד כמו שנולדו דן ונפתלי ודורש סמוכים ומדה ט"ז דכאן צריך להקדים גד:

**והוא יגוד עקב.**על הגדול שבשבטו לעתיד וכמ"ש פר' צ"ח סי"א והוא לחוף ועי' לעיל פע"א ס"ט שאליהו מגד:

**הנני שולח.**לפני בא יום ה' וזהו יגוד עקב:

**שבנותיו נאות.**עי' תנחומא עד סוף הפרשה. וכמ"ש לעיל פ"ע ס"ה לחם לאכול ובסוף פע"א ועי' ילקוט ברכה בשם תד"א אודות בנותיו:

**כי אשרוני בנות.**שהאושר של אשר על ידי בנותיו וכן רצוי אחיו שברכת משה מעין ברכת יעקב:

**עם עדנים.**ור"ד בנות ישראל הרי הגז"ש על נשים אך כאן עוד מעדני מלך:

**גינוסר.**עי' לעיל פצ"ח סי"ז. ומ"ש מבכרין בתנחומא הגירסא מכבדין:

**ע"י פרות.**עי' לעיל פצ"ח סימן י"ח וש"נ ומבואר: