**אלה הדברים.**על שהדברים כפולים בפסוק ג' ובפסוק ה' על כן דורש פסוק בט' סימנים הראשונים:

**יפת אלהים ליפת.**מגילה דף ט' ירושלמי מגילה פרק א' הלכה ט'. ב"ר סוף פ' ל"ו. ומ"ש בלשונותיו של יפת יון הוא מיפת כמ"ש בראשית יו"ד ובני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ולשון יוני הוא הטוב והמובחר מכלם וכלשון הגמ' שם יפיפותו של יפת יהיה באהלי שם ואין יתרון לבני יפת זה על זה אלא ליון בלשונו ועליו כוון בברכה זו יפת אלהים ליפת ומ"ש וישכון באהלי שם לפי פשוטו פירושו לאלהים ישכון באהלי שם אלא שא"כ היה לו לומר כן בברכת שם ולא בברכת יפת. וא"כ היל"ל יהי' באהלי שם אלא לרמוז שישכון השכינה באהלי שם ואהלו פירושו בתי כנסיות וב"מ כמ"ש יושב אהלים וכמ"ש מה טובו אהליך יעקב ועל שדורש עוד שהתורה מרפא הלשון הקדים מאמר זה שדומה לו:

**אמר הקב"ה.**על שלומד מן הפסוק הרי שהקב"ה אומר כן ומ"ש מרפא לשון פירושו חולי לשון בין שהוא לקוי בכבדות פה בין שהוא לקוי בעון לה"ר התורה רפואה לכל מדוה ופירוש הפסוק מרפא לשון לשון עץ החיים על שלומד לשון התורה בלשונו היא מרפא לשונו ע"פ מדת ממעל ומנגד וד"ק ע' ערכין דף ט"ו ילקוט משלי ט"ו:

**עץ חיים אלא תורה.**כמ"ש ויק"ר ריש פ' כ"ה ופ' ל"ה סי' ו':

**תדע לך לעתיד לבא.**כמ"ש ויק"ר פ' כ"ז סי' ד' קהלת רבה פסוק מה שהיה שכל מה שעתיד הקב"ה לעשות לעתיד לבוא עושה במקצת בעוה"ז וכן כאן שעל שלעתיד ירפא על ידי התורה כל הלשונות בהכרח שבעוה"ז עשה מקצת על ידי צדיקים:

**מגן עדן אילנות משובחים.**פי' שהם דומים לאילנות שבגן עדן וע' שמ"ר פ' כ"ו סי' כ"א השלישית וכו' ושם לא אמר מגן עדן:

**ועל הנחל יעלה.**כל עץ מאכל וגו' והי' פריו למאכל ועלהו לתרופה:

**ר"י וריב"ל.**ע' סנהדרין דף ק' מנחות דף צ"ח:

**לתרפיון.**ע' פר"א סוף פרק נ"א ושם איתא א"ר יוחנן לתרופה מצצין עלי' ושרף מזונה ודורש לתרופה מלשון טרף נתן ליראיו הוא המזון שמוצצים מהעלים השרף והוא מזון טוב ובירושלמי שקלים פרק ו' הלכה ב' לתרופה מצצין עלי' ותרף מזונה אולי צ"ל ושרף מזונה כמ"ש בפר"א הנ"ל וגם כאן מ"ש לתרפיון נכון להגיה ולפרש כמו שם בפר"א לדעת ר' יוחנן וא"כ מ"ש כל שהוא אלם וכו' הוא דעת ריב"ל ובסנהדרין שם הגירסא ר' יוחנן אמר לתרופה ממש לתואר פנים של בעלי פה:

**שכן כתוב מזה ומזה.**היינו מ"ש ועל הנחל יעלה על שפתו מזה. והוקשה לו שתיבת שפתו משמע שפתו אחת ואיך אמר מזה ומזה ולפי פשוטו יפורש ע"פ מדה ט' כאלו כתוב על שפתו מזה ועל שפתו מזה ודורש גם כפי מה שכתוב ע"פ גז"ש על התורה ודורש לתרופה נוטריקון תורה לרפואה ובילקוט הגי' להתיר פה ושניהם אמת:

**ממקום אחר.**ממשלי ומיחזקאל נלמוד ממקומו מן התורה אצל אלה הדברים ע"פ מדה ט"ו ב' כ"מ כאן כתוב לא איש דברים אנכי וכאן כתוב אלה הדברים אשר דיבר משה והכריע כאן קודם שזכה לתורה כאן לאחר שזכה לתורה נעשה איש דברים ובתנחומא כאן סי' ב' באריכות וע' שמ"ר פ' ג' סי' ט"ו:

**מוכיח אדם אחרי.**מפרשי הפשט חתרו למצוא פי' הפסוק ועלתה בידם בדוחק תיבת אחרי ולפי דברי המדרש מבואר יפה ורש"י במשלי הביא דברי מדרש זה בשם תנחומא ולא מצאתי בתנחומא וע"ש ברש"י תוספת דברים ופי' שרוה"ק אומרת מוכיח אדם להביאו אחרי ימצא חן בעיני יותר ממחליק לשון ואינו מוכיח זהו פשוטו ע"פ מדה ט' אך ע"פ מדה י"ז יפורש על משה מוכיח זה משה כמ"ש אלה הדברים וכמ"ש בספרי כאן על שהם דברי תוכחות אמר אלה הדברים שהוכיח לישראל שנקראו אדם חן ימצא שמצא חן בתוכחתו יותר ממחליק לשון והוא בלעם שהחליק לשונו שדיבר שלא כרצונו להחניפם שיגבה לבם ויחטאו ויפלו ועל שהי' לב בלעם לרע נהפכו כל ברכותיו לקללות ונפלו על ידו וברש"י במשלי הביא שם שהחליק בנבואותיו על שאמר ודיבר ולא יקימנה כשאומר להביא רעה אינו מקיים שאינו מקפיד על עוונות ישראל ע' ב"ר פ' נ"ג סי' ד' וכן לא הביט און ביעקב וגו' וכן הוא בילקוט וזהו מ"ש עוד במשלי כ"ט ה' גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו:

**משה הוכיחני אחר ישראל.**דורש אדם על ישראל שנקראו אדם כמ"ש ב"ר ריש פר' כ"ז ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה א"כ מ"ש אחרי א"ת אחרי אלא אחרי וע"פ מדה ט' אחרי ישראל או שדורש אחרי לדבקים אחרי כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו וכמ"ש דבקה נפשי אחריך וע"פ מדה י"ז כמפורש למה ה' יחרה אפך בעמך ומ"ש ומוכיח לישראל אחרי היינו הפרוש הראשון כנ"ל.

**אתם חטאתם.**חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם משמע שעל חטא גדול החרון אף גדול ואיך אמר למה ה' יחרה אפך הרי ב' כ"מ והכריע פסוק הג' מוכיח אחרי שעשה כדרך מוכיח מגביה החטא על החוטא ומשפיל החטא למי שחטא נגדו:

**טוב הוא לסייע.**שמ"ר פר' מ"ג סימן ו' במ"ר פר' ב' סי' י"ב ופי' מאחר שאתה נותן עליהם עונש גדול כזה לכלותם מזה יטעו שונאיך שיש ממש בעגל ע"כ אתה מתקנא בו וכמ"ש במכילתא יתרו פסוק לא יהיה לך וגו' אל קנא וכן במסכתא ע"ג דף נ"ד כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור הרי שהשונאים אומרים כך ולפי האמת שאין בעגל ממש אין עליהם עונש כלי' אך מאחר שגזרת עליהם עונש כלי' בהכרח להצדיק דינך לומר שיש בעגל ממש וא"כ זה הודאה לעבודת גלולים ואם אומר שאין בו ממש הרי שאין הדין אמת ויש חילול ה' בדבר ועון חילול הש"י גדול מעון ע"ג כמ"ש סנהדרין ק"ו והובא ילקוט ש"ב פסוק ויהי דוד בא עד הראש שרצה דוד לעבוד ע"ג שלא יתחלל שמו ומפסוק איש גלוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו וכל זה ע"פ מדה ט' שמאחר שאמר למה ה' יחרה אפך בהכרח שהיו שם טענות אלו וכאלו. ועוד דקדקו חז"ל שהיל"ל ה' למה יחרה אפך אלא אמר למה ה' למה אתה עושה הכל לבדך הרי לך מסייע:

**תניינותכם הוא.**עי' מ"כ וכמ"ש בספרי כאן והובא בילקוט שמרומז כאן היו"ד נסיונות. במדבר בערבה וגו':

**אלה עשית והחרשתי.**וס"ד אוכיחך ואערכה לעיניך ובחמשה פסוקים הקודמים פירש מה שעשה וא"כ מ"ש אלה עשית מיותר ע"כ דורש שמ"ש אלה עשית אין פי' על המבואר בה' פסוקים הנ"ל אלא ע"פ גז"ש על עון העגל ומ"ש והחרשתי פי' שלא עשיתי לך כחטאתך אלא נחמתי על הרעה:

**ואומר סלח נא.**הנה אצל העגל לא כתוב סלח נא כי אם וסלחת לעונינו ועי' מ"ש שמ"ר פר' נ"א סוף סי' ד' ותבין כאן:

**דמית היות אהיה כמוך.**כמ"ש ב"ר ריש פר' כ"ד ומדרש תהלים ריש מזמור י"ד שהרשעים מדמים היוצר לצורה לרעתם ומ"ש במדרש שמדמין הצורה ליוצרה אמר דרך כינוי והכוונה להיפך וכמ"ש אהי' כמוך אהי' הוא היוצר כמוך הוא הצורה:

**אעורר כל.**הוקשה לו מ"ש אערכה לעיניך ולא פירש מה יערוך ע"כ דורש התיבה נוטריקון אעורר כל וכמו שדרשו על המדה של מעביר ראשון ראשון כשיש רובו עונות מצרף גם הראשונות:

**ראויות היו התוכחות.**היינו הקללות שבתורה היו ראוים שיאמרם בלעם והברכות של בלעם שיאמרם משה:

**שונא מוכיחנו.**כך הוא רוצה ואינו כפי האמת:

**אוהבן ברכן.**על שרוצה בברכתם ואינו כפי האמת על כן הוכיחם משה אלה הדברים וגו':

זה שאין לו פרוטה[כ"ה הגי' בקצת ספרים]. על שאין לו כלום אין לו הרגש בטובת העולם ואם הי' לו מעט מקניני העולם היו מחזיקים לדבר טוב וקיום. אך שלמה שהי' לו כל טוב שבעולם יותר מכל אדם והוא אומר שהוא הבל הבלים יש לסמוך עליו:

**תרדין בימות ההמה.**ע' עוד קה"ר פסוק קניתי עבדים וגו':

**וכל די דיירין.**כל אלו שהביא הוא דרך אגב הדרשה הראשונה ממשה:

**כדבורים.**על שפסוק זה מיותר כמ"ש בריש הפרשה ע"כ דורש א"ת הדברים אלא הדבורים וכמ"ש בילקוט כאן ובמ"כ ומלשון זה דבר אחד לדור מלשון הנהגה וזהו אלה הדברים אשר דיבר משה אלה הנהגות שנהג משה:

**סם חיים לישראל.**שמ"ר פ' ה' סי' ט' וש"נ:

**לבעלי' מסגלת.**שמכרת כוורתה ואינה הולכת למקום אחר:

**לאביהם שבשמים.**ע' ויק"ר סוף פ' ל"ד כבוד ה' יאספך ומש"ש:

**הרי ארגמן.**ע' ויק"ר פ' ל"א ריש סי' ד' ותבין כאן ודורש מדה ט"ו בכ"מ כמ"ש בסימן ב' והכריע מ"ש אל כל ישראל שאצל ישראל היו לו דברים ושם כתוב לא איש דברים אנכי וגו' דברך אל עבדך שאצל הש"י לא הי' איש דברים:

**שישנה את התורה.**והי' צריך לחזור גם החטאים והתוכחות עליהם ולא רצה לשנות התוכחות:

**תלמיד שהי' מהלך עם רבו.**שלמד אצלו ידיעות ואומנות של אבנים טובות:

**שאמרתי שמעו נא.**ואין הדברים דומים כי אז היו ישראל בצרה של צמאון והיו בתלונה על משה ולא הי' עת תוכחה לא כן עתה שישראל ברווחה עומדים לכנוס לארץ ומשה היה קודם מותו זהו עת לתוכחה:

**מיד חזר וברכן.**שהתוכחות דרך רוגז וקפידא ועצב והברכות בשמחה ועין טובה ורצון וזהו חזר שחזר מקפידא לרצון:

**ועליהם תבא ברכות.**אם הכוונה על המוכיחים הוא מיותר שהיל"ל ותבוא ברכת טוב על כן דורש עליהם על מקבלי התוכחות ע"פ מדה כ' אא"ע למוכיחים ת"ע למקבלי התוכחה. ובכן ע"פ מדה י"ז אחר מדה כ' דורש כאן מדה סמוכין:

**אמר הקב"ה.**שמשה אחר שברכם אמר ויברך אתכם כאשר דיבר לכם שהקב"ה בעצמו יברך וע"ז השיב הקב"ה שכן יעשה לעתיד שהמזמור ס"ג אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה מדבר כולו לעתיד שרוה"ק מודיע לנו שיברכנו בעצמו כ"י:

**שנתמנה חכם או דיין.**ושואל מאחר שנתמנה לדיין ע"פ דעת כל הציבור ונתרצו שידון אפילו בעצמו והשיב שאעפ"כ אסור:

**מהו והוא באחד.**היל"ל אחד ועוד מהו ומי ישיבנו הרי אין כאן שאלה ותשובה למה ע"כ דורש ע"פ מדה ט' והוא באחד שמוציא משפט באחדותו ובעצמו כ"י ואם אדם יעשה כן יבא אחר וישיב על משפטו אך הקב"ה מי ישיב על דינו. וכמ"ש בשי"ר כסוק לסוסתי והוא באחד שדן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על מי שאמר והיה העולם:

**א"ר ראובן מהו חותמו.**שי"ר שם ב"ר פר' פ"א סימן ב' ועל שהוא וחותמו אמת הוא דן דין אמת בעצמו:

**בשעה שנתמנה משה.**כמ"ש בסדר יתרו וישב משה לשפוט את העם פי' שנתמנה לכך כמ"ש ולוט יושב ועפרון יושב וכן ועלי יושב בכלם דרשו שנתמנו שופט וכן כאן ואז אמר לו יתרו כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך ודורש שמ"ש כאן ואומר אליכם בעת ההיא לאמר היינו בעת הנ"ל שאמר לו יתרו העצה וזהו לא אוכל אנכי לבדי לשאת אתכם כמפורש שם בפרשת ואתה תחזה של יתרו וכמ"ש בסמוך ובסוף הסי' בדברי ר' יוחנן וזה ע"פ מדה י"ז:

**וידועים.**בעלי מדע ודעת:

**ואתה תחזה וכו'.**וחושב ארבע דברים אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע וכאן כתיב הבו לכם אנשים חכמים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. ונדרש ע"פ מדה י"ז דכאן כתוב ג' ושם כתוב ד' כאלו כתובים כל הז' ביחד שלכתחלה יביא של שבע המעלות כולם ואם לא מצא יביא של ד' כפסוקים של יתרו ואם לא מצא יביא של ג' כפסוקים של כאן ואם לא מצא יביא של אחד כמ"ש ביתרו שם ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם ובלי ספק שכוון המדרש לפסוק זה שכתוב במקומו גם צ"ע שלא הביא פסוק של כאן ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם הרי של שני מדות וזה סותר למ"ש ביתרו ויקח משה אנשי חיל ב' כ"מ מדה ט"ו ובהכרח לומר שכוונת המדרש לכל פסוקים אלו המפורשים שכולם מכחישים זא"ז ומכריעים זה על זה שאם מצא משבע יביא ואם לא יביא מד' ואם לא יביא מג' ואם לא יביא מב' כמ"ש כאן ואקח וגו' חכמים וידועים ואם לא יביא מא' כמ"ש ביתרו ויקח משה אנשי חיל וגו' ומ"ש אם לא מצא משבע יביא מד' אין הכוונה שלא יהדר כלל על ששה וחמשה שבוודאי מחויב להדר אלא המדרש תופס לשון הפסוקים וגם בהכרח שמ"ש שאם לא מצא משבע יביא מד' פי' יביא איזה ד' שיהי' ולא בדווקא של יתרו וכן איזה ג' שיהי' ולא דווקא של כאן וכן איזה אחד שיהיה ולא דוקא אנשי חיל ולשון הספרי כאן מז' מדות שאמר לו יתרו למשה לא מצא אלא ג' ומ"ש ז' מדות שאמר לו יתרו היינו ע"פ מדה י"ז כנ"ל ומ"ש לא מצא אלא ג' נ"ל שכוונתו שביתרו כתיב ויקח משה אנשי חיל וגו' וכאן כתוב ואקח וגו' חכמים וידועים ומכריע ששניהם אמת שמצא ג' אלו ולקחם ומה שחלקם בכתובים ללמדנו לדורות משנים ואחד כנ"ל ודו"ק מאד:

**אשת חיל מי ימצא.**והפרשה מדבר בחכמי ישראל והדיינים כמ"ש נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ היינו בשער המשפט כמ"ש והציגו בשער משפט ולשון מי ימצא משמע שהוא לשון הכרזה שמי שיודע מאנשי חיל יביא ויודיע וכו' מכל הז' וזהו כעת יתרו שנתבקשו והכריזו וע' ויק"ר פ' ט"ז סי' ב' מי האיש החפץ חיים:

**והשליכו לתוכו.**על שאין בזנב עינים כמו בראש ובנמשל שהקטנים אין בהם חכמה ועיני השכל ואינם יודעים להזהר ונכשלים כפי ההנהגה של טבעם הרעה אך הגדולים מתקנים הכל בתפלתם:

**כשהקטנים נשמעים לגדולים.**שהמון העם אף שחוטאים והש"י גוזר עליהם גזירות לענשם מאחר שהגדולים מוכיחים אותם והם מקבלים תוכחתם אז הגדולים מתפללים בעדם ומבטלים הגזירות כמשה ויהושע וכן כל מנהיגי הדורות:

**בפסיפת.**פי' בערוך אבני גזית תרגומו אבן פסיפת. ומ"ש בתוך חוכתה. שאז בהכרח לדקדק שתהא נאה והנמשל על ישראל בחטא העגל אחר מעשה סיני שהי' הכל תלוי במשה ותיקן הכל במה שטחן העגל לעפר והשקה לבני ישראל ובמה שהרג ע"י בני לוי ואחר כך בתפלתו שני פעמים מ' יום לבד מ' יום הראשונים לקבל התורה וכל זה ע"י שקבל משה את ישראל וחטאם בעצמו ומסר נפשו עליהם במ"ש אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וריב"ל מדבר אם המניעה מצד הראשים ור' אושעיא מדבר אם המניעה מצד העם:

**עם זקני עמו ושריו.**וס"ד ואתם בערתם הכרם גזילת העני בבתיכם. ועל שלא שמרו הזקנים את הכרם ה' צבאות בית ישראל ולא עשו צרכיהם כאלו בערו הם וגזלתם בבתיהם:

**וכל כך למה.**חוזר למ"ש בריש הסימן שאין לדון יחידי וק"ו ממשה שהרבה בדיינים. וכל המאמרים הובאו דרך אגב:

**ר"י אמר בעת יתרו.**שאמר לו כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך וזהו שאמר גם כאן לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם וגו' לענין מינוי שופטים וכמפורש כאן בענין שרי אלפים ומאות וחמשים ועשרות ואצוה את שופטיכם וגו' כל הענין בעסק המשפט וכמ"ש ביתרו ג"כ וכנ"ל בריש סי' זה וזה ע"פ מדה י"ז. וא"כ מ"ש בעת ההיא הדבר למוד מענינו שהוא בעת יתרו ושם לא פירש שדיבר משה כן לבני ישראל וכאן פירש:

**בעת מתאוננים.**דגם שם בסדר בהעלותך כתוב שאמר משה להש"י לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני וכאן פירש שגם לישראל אמר כן וצ"ע שהרי מפורש בפרשה שמדבר במינוי שופטים לדון ולשפוט שעל כן מינה עליהם שרי אלפים וכו' עד שרי עשרות ובענין מתאוננים לא מינה רק שבעים זקנים לענין נתינת השלו והאמת שר' חייא לא בא לחלוק על ר"י שהוא באמת כפשט הפרשה אלא שבא לדרוש שמרומז כאן גם ענין מתאוננים על שכתוב כאן ב' פעמים א' לא אוכל לבדי לשאת אתכם והב' איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם ודורש ע"פ מדה י' שאחד על מינוי דיינים שביתרו וא' על מינוי שבעים זקנים שבמתאוננים ומרומז במ"ש טרחכם ומשאכם על ענין מתאוננים ומ"ש וריבכם על ענין יתרו וגם ר' יוחנן לא יחליק בזה רק חולקים במ"ש בעת ההיא שאין פירושו רק על עת אחת וטעם פלוגתתם נ"ל דפליגא בפלוגתא דר' ינאי ור' חייא רבה בב"ר פ' כ"ב סי' ה' וש"נ ומקומות הרבה דר' ינאי סובר קודם מתן תורה בא יתרו ור"ח רבה סובר לאחר מתן תורה בא וכאן כתוב בפסוק ו' ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה שזה היה בשנה שני' בעשרים בחודש כמ"ש במדבר י' פסוק י"א וא"כ מ"ש כאן בפסוק ט' ואומר אליכם בעת ההיא היינו ג"כ בזמן הנ"ל וזה הי' כבר אחר מ"ת וסובר ר"י כר"ח רבה שענין יתרו לאחר מ"ת ויתכן שזהו מ"ש בעת ההיא ור"ח כאן שחושבו אחר ר' יוחנן בהכרח שהוא ר"ח בר אבא תלמיד לר"י וסובר כר' ינאי שקודם מתן תורה בא יתרו ומ"ש כאן בעת ההיא הי' בוודאי אחר מתן תורה אינו עת יתרו אלא עת מתאוננים. ומ"ש כאן שבענין מתחוננים אמר לא אוכל אנכי לבדי ושם מפורש שהי' בענין האספסוף כתבתי בישוב זה במ"ר פ' ז' ריש סי' ד':

**האנכי הריתי.**אם אנכי ילידתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך. אגב שהביא פסוק לא אוכל אנכי לבדי שאת הביא גם הפסוק שקודם לזה האנכי הריתי ודורש בו איזה טענה הוא שלא יוכל לבדו ומי זה שילד אותם שיוכל לישא אותם ע"כ דורש כאן מדה ט' ע"פ מדה י"ז האנכי הריתי אלא אתה שמפורש במקום אחר שהקב"ה הכתיב על עצמו העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם אתה תשא אותם:

**הרבה אתכם ע"ג דייניכם.**שהגדול שלכם טפל לכם ואתם העיקר כמ"ש שמ"ר פ' מ"ב סוף סי' ב' לך רד כי שחת עמך. ובספרי כאן שאם נתחייבתי ממון נפשות אתה תובע:

**מלבא לקחת לו גוי.**דברים ד' ל"ד וזה כי הגדלת על כל שמך עד ע"ב:

**לא גילה הקב"ה.**כמ"ש ויאכילך את המן וגו' ולא ידעו אבותיך הרי גילה לו הגלות והגאולה ונתינת הארץ ולמה לא גילה לו גם טובת המן וע' שמ"ר פ' כ"ה ריש סי' ה' שבשעה שאמר אברהם הנני אמר לו הקב"ה בו בלשון אני נותן לבניך את המן וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד וכאלו מפורש והענין בזה שאם לא הי' כתוב אשר לא ידעון אבותיך הי' פירוש המדרש שם כפשוטו אך מאחר שכתוב אשר לא ידעון אבותיך בהכרח לפרש שאמר עליו כן בשמים ולא ידע אברהם:

**כך הוא דרכן.**אבות סוף פ' א' שמאי אומר וכו' וזהו כי הגדלת על כל שמך אמרתך יותר מאשר הבטחת:

**על שולחנו של פרעה.**לאו דווקא אלא פירושו ממה שהי' מצוה להספיק להם מזונות כי עבדיו היו וכמ"ש יחזקאל ל"ט כ' ושבעתם על שולחני סוס ורכב גו':

**תבן לא הי' נתן.**מה שהיו צריכים לעבודתם בכדי לענותם ואיך הי' נותן להם מעדנים הרי בעת מרים לא זכרו צרותם ועינוים רק זכרו בשקר טובתם במצרים ואלו ידעו מהמן היו אומרים שגם המן אכלו שם:

**שמגדל בניו ככוכבים.**שמ"ש כה יהיה זרעך כולל שני ענינים א' לריבוי המספר וכמ"ש וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם וא"כ היל"ל כה ירבו זרעך אלא שכלל גם הוייתם גדלם ורומם ושהם צבא העליונים שהם קימים תמיד באיש ולא במין. וכאן אצל מעשה הברכה שבא לספר איך ברכם אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב היינו לענין הריבוי מהו שאמר עוד לרוב שפירושו יותר מריבוי כוכבי שמים וזהו שאמר מהו לרוב הרבה ארבה אחד לענין הריבוי ואחד לענין הגידול והרוב ויקר ערכם:

**תפלטני מריבי עמי תשימני.**נוסח זה הורכב משני נוסחאות בש"ב כ"ב הנוסח ותפלטיני מריבי עמי תשמרני לראש ובתהלים י"ח הנוסח תפלטיני מריבי עם תשימני לראש וזהו שדורש שמ"ש מריבי עם שמריבים זה עם זה ובאים לדין אצלי ומ"ש מריבי עמי פי' מה שעמי מריבים עמי ואני צריך לבא בדין אצלם ויתכן שדורש עמי א"ת עמי אלא עמי:

**מה אתה יושב לך אצלן.**מאחר שאין אתה רוצה לשפוט אותם מה תעשה אצלן הרי מניתיך למלך עליהם:

**לשמע אוזן ישמעו לי.**סמוך לפסוק תפלטיני כתוב לשמע אוזן ישמעו לי ותחילה כתוב תשמני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני לשמע אוזן ישמעו לי בני נכר יכחשו לי שלפי הסידור והפשט מדבר הכל באומות אחרות לבד ישראל ותחלה אמר לשמע אוזן ישמעו לי ואח"כ אמר יכחשו לי ומאחר שישמעו איך יכחשו ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב כך תפלטיני מריבי עמי לשמע אוזן ישמעו לי שדוד אמר שאינו רוצה שיבואו לדון לפניו וע"פ מדה ט' בהכרח שהשיב לו הש"י מה אתה יושב לך אצלם והשיב לשמע אוזן ישמעו שמאמר שאתה מכריחני לדונם תן בלבם שישמעו לי ואח"כ עוד אמר דוד תשימני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני בני נכר יכחשו לו בני נכר יבולו שאם יכחש ויבולו אכלם ואבלם לעובדי כוכבים שיקיימו דברי ולא כן לישראל ודו"ק מאד:

**אם דנת את הגוי.**זה טעם על מ"ש שלא רצה דוד לשפוט אותם ולמה ופירוש המדרש שאם לא מדקדק בדינם ימסור דין לשמים:

**חייכם שאני יכול.**וכמ"ש בספרי כאן איך אחר שהוציאם ממצרים באותות ובמופתים וקרע להם הים והוריד להם המן איך אמר שאינו יכול לשאת אותם לבדו אלא שמתירא שלא יכשל על ידם וכמ"ש לעיל בסוף סי' י' בשם ספרי:

**לעתיד לבא.**דורש מ"ש והנכם היום שתיבת היום מיותר וכן תיבת לרוב מיותר ודורש היום על העוה"ז כמו שדורשים על מ"ש היום לעשותם ומחר בעוה"ב לקבל שכרם וכן כאן היום בעוה"ז ככוכבים ולעתיד לרב כתיב חסר וע' ב"ר פ' צ"ז סי' ג' וידגו לרב:

**הרי הוא כמותו.**ע' לקמן פ' ה' סי' ט':

**ברוך הגבר אשר יבטח.**והי' ה' מבטחו ובאופן זה נדמה לו שיבטח בו והוא יושיע אותו להיות עליון על הכל:

**עתיד מחיצתן של צדיקים.**ירושלמי שבת סוף פרק ו' במ"ר פ' כ' סי' כ' באריכות פסיקתא פ' ל"ה סי' ב' באריכות:

**אף בעוה"ז וכמ"ש.**ויק"ר פ' כ"ז סי' ד' שכל מה שעתיד הקב"ה לעשות לעוה"ב עשה מקצתו בעוה"ז ומאחר שכבר עשה בעולם הזה בהכרח שיהיה בעוה"ב גדול יתר מאד:

**והוא מכסה.**צ"ל מכבה:

**מסוף העולם.**פי' ריבוי עצים למלאות העולם. וע' יד"מ:

**יוסף עליכם ככם.**לפי פשוטו ככם לפי המספר שלכם יוסיף וגו' וא"כ תיבת ככם מיותר ע"כ דורש אא"ע על הכמות ת"ע על האיכות שיהיו הנוספים צדיקים ככם שהתוכחות שהוכיחם על עון העגל והמרגלים והמן וכו' הי' הכל בדור שיצאו ממצרים ועתה מדבר עם דור שני שקמו תחתם וכוונת משה שהחטא תלוי על האומה מאבות לבנים וכמ"ש פוקד עון אבות על בנים וכמ"ש אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וכדומה. והצדיקים מתביישים בחטא אבותם כאלו חטאו בעצמם:

**ד"א למה ברכם.**פי' ד"א ודרשה אחרת בפסוק זה יוסף ה' עליכם אף שהדרשה הראשונה לא הי' על תיבת יוסף:

**אונקיא.**פי' משקל קטן ודבר מועט וע' ב"ר ריש פ' כ"ט:

**תוספתו יתירה.**ע' ב"ר פ' ס"א סי' ד'. וכאן הגי' יצחק הי' עיקר לאברהם וכו' ויוסף אברהם ויקח אשה ותלד לו וגו' ששה בנים ועשרה בני בנים. ובב"ר שם הגי' ישמעאל עיקר וכו' דשם דורש לפי הדרשה שקטורה היא הגר כמ"ש שם בריש הסימן ואצלה ישמעאל העיקר שנולד לה בבשורת מלאכים וציוו עלי' לקרא שמו ישמעאל והוא הבכור שלה וכאן דורש לפי פשוטו שקטורה אינה הגר ואצל אברהם הי' יצחק העיקר ודו"ק:

**יוסף הי' עיקר.**שהי' הבכור שלה לא היו לו רק ב' בנים ולבנימין עשרה בנים:

**חזקי' עיקר מלכותו.**שאם נחשוב לימי חיו הרי היו תחלה יותר מהתוספת שבן כ"ה מלך וי"ד מלך הרי ל"ט ולא נתוספו לו רק ט"ו ע"כ דורש לענין שנות מלכותו שתחלה מלך י"ד שנה ותמו ימי חייו ונתוספו לו ט"ו כי לא יתערבו שנות המלכות עם השנים שקודם המלכות:

**כשיבא הקב"ה יברך.**שתחלה אמר יוסף ה' עליכם אלף פעמים מהו עוד ויברך אתכם כאשר דיבר לכם ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שאחר שאמר אלף פעמים שאלוהו למה נותן קצבה והשיב על שאני ב"ו ובעל שיעור וקצבה גם ברכתי בקצבה בעוה"ז וכשיבא הקב"ה לעתיד לבא יברך כאשר דיבר אשר לא יספר. והדרשה בספרי כאן:

**מעלות ע"ג מעלות.**שבעה כוכבי לכת זה למעלה מזה גלגל למעלה מגלגל שהירח הוא הקרוב יותר לארץ מכל הכוכבים וכן הכוכבים הקיימים אינם בשטח אחד עד אין שיעור ואין חקר וכן הענין במעלות הצדיקים:

**שליטים מסוף העולם.**כמ"ש בתורה את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וכן כל הכוכבים אין לך עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע שמשל בו ומכה בו ואומר גדל ע' ב"ר פ' י' סי' ו':

**בחמה ולבנה.**במ"ר פ' ב' סי' י"ב:

**וחפרה הלבנה ובושה החמה.**שעל שהם יותר גדולים מכל הכוכבים ופעולתם נודע לכל על כן היו כמה אומות עובדים אותם יותר מכל הכוכבים על שהם קטנים ואין מכירים פעולתם על כן לא היו עובדים אותם וכוונת המדרש למ"ש וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות וגו':

**רב לכם סוב.**וס"ד אתם עוברים את גבול אחיכם בני עשו:

**שנו רבותינו.**משנה ריש פאה:

**שאלו תלמידיו.**ירושלמי ריש פאה קדושין ל"א פסיקתא סוף פ' כ"ג ושם בשם ר' יוחנן:

**אלא דייך אמי.**ושם לא גרס תיבת אלא. וגורס עוד בפסיקתא ולא עוד אלא שנשר קורקודיקון מידה והושיט ידו ונתנו לה שלא תצטער:

**באותה שנה.**בירושלמי ובפסיקתא הגי' באותו לילה ושארי שינויים רבים בכל המקומות הנ"ל:

**כמה גדול.**למד שני דברים כמה חיוב המצוה ובמה גדול השכר:

**א"ר רשב"ג.**ב"ר פ' ס"ה סי' ט"ז. פסיקתא שם:

**בכלים צואים.**כוונתו היתה לטובה להראות עבדות ושפלות ופני אבותיו שעובדם כעבד וסברת עשו שיותר טוב לשמשם בבגדים חשובים כנכנס לפני שרים גדולים ורשב"ג חקר ומצא סברת עשו יותר טובה מסברתו:

**אותם כלים נאים.**משמע שע"י הכלים הנאים שילבש לא יכיר בו אביו שהוא איש חלק ובתורה מפורש שהלבישה אותו עורות גדיי העזים ועל זה אמר יצחק והידים ידי עשו ולא על ידי הבגדים ובהכרח לומר שדעת המדרש שבזה שאמר יעקב אולי ימושני אבי על שאני איש חלק ועל ידי מישושו יודע לו ג"כ שאיני מלובש כמו עשו ולא הוצרך המדרש לפרש בענין עורות גדיי עזים שהלבישה לו כי זה מפורש במקומו אך פירש שגם ענין הבגדים נכלל בטענתו שעל כן עשתה רבקה בחכמתה שני דברים אחד לענין השער ע"י עורות הגדיים והשני שהלבישתו הבגדים שנכלל בטענת יעקב:

**מה עשה לי התם הזה.**היינו מ"ש הכי קרא שמו יעקב ויעקבני וגו' היפך התמימות לא די שאינו תם אלא גם בעל ערמה ומרמה כי את בכורתי לקח וגו':

**היה זהיר בכיבוד.**חוזר לדרשתו לעיל שכיבד אביו לשמשו בבגדי חמודות לפרש מ"ש אשר אתה בבית שהיו מיוחדים ללבשם בצרכי הבית:

**כיון וכו' לעשות מלחמה.**כמ"ש ויראו מכם וגו' אל תתגרו בם מאחר שהוצרך להזהירם אל תתגרו בם הרי שהם רצו להתגרות עמה מלחמה:

**שקבורין בהר הזה.**לפרש מ"ש רב לכם סוב את ההר הזה שכל זה מיותר שהי' די במ"ש פנו לכם צפונה וגו' ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אא"ע על הר שעיר ת"ע על פי גז"ש על הר חברון וכמ"ש יהושע י"ד י"ב ועתה תנה לי את ההר הזה וגו' ויתן לו את חברון ומרומז בתורה בסדר שלח לך עלו זה בנגב וגו' ויבוא עד חברון והראה לו בנס:

**אמור להם לישראל.**היינו מ"ש ואת העם צו לאמר ושייך למעלה ומ"ש שקבורין בהר הזה כוונתו על יצחק ורבקה שקבורים במערת המכפלה:

**עיר מצור.**מי נחני עד אדום:

**זו סגיאין.**אולי צ"ל סגיאה ופי' רבה וגדולה. [קסטרי] ע' שמ"ר פ' ט"ו סי' י"ז והוא מלשון נציב מלח וע' שמ"ר פ' כ"ז סי' ג' ופר' נ"א סי' ה':

**שידיך חדות וחרוצות.**כמ"ש תהלים קמ"ד המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה ועכ"ז אני מבקש לרדות עולמי בהם ועל ידיהם ולא על ידיך וצ"ע איך דורש כן ומ"ש ד"א דוד אומר אותו ענין בלשון אחר כי הוא העתקה ממדרש אחר:

**רב יצוה לתלמידיו.**על שהוא מיותר דורש כן וכמ"ש בסוף סי' הקודם ההר הזה על הקבורים בחברון ותלמידיו פי' לראשי הדורות. ודורש מ"ש ויאמר ה' אלי לאמר רב לכם וגו' ואת העם צו לאמר משמע שדיבור ראשון לא היו לעם וא"כ למי אמר לאמר ע"כ דורש ע"פ מדה י"א ול"א ומדה ט' כאלו כתוב ויאמר ה' אלי רב לאמר לתלמידיו סוב וגו' וע' לקמן סי' כ' ולזה סמך ברוה"ק במזמור ס' הנ"ל באלהים נעשה חיל וכמ"ש ועלו מושיעים והיתה לה' המלוכה:

**דום לה' והתחולל.**היינו בעת שאתה רוצה לצעוק ולהתרעם אתה דום לה' ולא תתרעם. ודורש והתחולל בכמה אופנים ע"פ מדת ממעל מלשון הוחילי לאלהים היא התקוה ולשון חיל כיולדה. חולי וגוחי. ויחל מאד מהמורים:

**שדן את ב"א בערמה.**ע' ב"ר פ' ל"ז סי' ב' וע"י שאלות כאלו יכשל בדבריו עד שיודה האמת:

**ד"א דום לה'.**דורש לענין הפרשה דום לה' כמו שדם ושתק הש"י בעת השיב אחור ימינו כך דום אתה וזה הי' בחורבי בית שני שנחרב ע"י טיטוס ומ"ש ס' רבוא מזיקין וכן הוא בקינות קינה זכור אשר עשה צר בפנים והוא לשון גוזמא. ואל תתמה שידרוש המדרש דבר שיהיה בסוף כמה דורות לפרש בו פסוק שאמרו דוד כי דוד אמר ברוה"ק שצופה עד סוף כל הדורות. וע' ויק"ר פ' כ' סי' ה' שדורש מענה אליהוא בן ברכאל ממעשה של טיטוס על בני אהרן: שעל כן אל תתחר וגו':

**את הורו.**וכמ"ש סוף סי' ט"ו שהוא מיותר וכאן דורש את ההר א"ת את ההר אלא את הורו ויתכן שדורש רב לכם הוא האח הגדול שלכם סוב את ההר וגם דורש רב הרבה:

**בלשון הזה כבדו.**ע"פ מדת ממעל ומנגד כמו שאמר יש לי רב בראשית ל"ג וכוון בזה שלא יצטער יעקב במתנה שנתן לו לזה שילם לו בתיבת רב שלא לצערם לבניו וכמ"ש פר"א סוף פרק ל"ז:

**ברכה אחת ברכו.**פי' ברכה מיוחדת לו לבדו כי טל ודגן ומשמנים ברך גם ליעקב רק על חרבך תחי' לא בירך ליעקב וברכת יעקב כולל עשר ברכות כמ"ש ויק"ר סוף פ' ל"ד ועשו יצא כנגדו בחרב כמ"ש בסדר חוקת ואם היו נלחמים עמו אז היו מבטלים גם ברכותיהם:

**א"ר ברכי'.**ב"ר פ' ס"ז סי' ה' וזהו רב לכם ברכת הוי גביר שלכם היא:

**מהו פנו לכם צפונה.**והיל"ל פנו לכם דרך מדבר מואב כמ"ש פסוק ח' ונפן דרך מדבר מואב:

**ולהיכן נברח.**כי המצפין ומטמין עצמו דומה לבורח שכוונת שני הדברים שלא ימצאם הרודף:

**אלא תורה.**זהו כחה של מדת ממעל לגלות כל תעלומה כוונת התורה צפונה הצפינו עצמכם ולהיכן מרומז ג"כ באותה תיבה עצמה צפונה היא התורה ע"פ גז"ש ועד היכן מרומז ג"כ באותה תיבה עד מלך המשיח לעתיד כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כמ"ש פסיקתא ריש פ' ל"ו וריש פ' ל"ז שהאור הראשון גנזו הקב"ה תחת כסא כבודו עד לעתיד שיגלה משיח צדקנו ב"ב ואז יקוים בנו מה רב טובך אשר צפנת וגו' ע"ש וש' ויאירו לך הדברים:

**אף אתה צוה.**כמ"ש לעיל סוף סי' ט"ז מפסוק ויאמר ה' אלי לאמר כמו שאני מצוה לך כך אף אתה צוה וכו' וכן מ"ש אף אתם:

**נהלך שנינו.**ב"ר פ' ע"ח סי' י"ד על פסוק נסעה ונלכה ואלכה לנגדך היינו שילכו יחד בשוה ויעקב השיב יעבור נא אדוני לפני עבדו שעשו יהלוך לפניו והוא אחריו וכן עד אשר אבוא אל אדוני שעירה ולא עשה כן שלא הלך אחרי עשו ע"כ דרשו כל הענין ע"פ מדה כ' אא"ע ליעקב ועשו ת"ע לדירות לבניהם אחריהם שעשו רצה שיהיו שוים ושותפים בעוה"ז ויעקב אמר יעבור נא אדוני לפני עבדו שתהי' אתה האדון בעוה"ז עד אשר אבא שעירה לעתיד:

**לרגל המלאכה.**ולרגל הילדים מאחר שהכוונה לדורות על איזה ילדים כיון ודורש ע"פ גז"ש על חמו"ע:

**ילדים אשר אין בהם.**וכתוב שם ויהיו בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזרי' ע' שי"ר פסוק זאת קומתך ופסוק אעלה בתמר:

**כי ילד יולד לנו.**וגו' ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום היינו על משיח:

**שופטים ומושיעים.**דורש מ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט וגו' וכי מושיעים הם שופטים ועל פי מדת ממעל ודרך קצרה כאלו כתוב ועלו מושיעים להושיע בהר ציון ושופטים לשפוט את הר שעיר והם שנים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד וכל זמן שלא נולדו אלו הילדים לא יתכן שיבוא לשעיר:

**דרך ככב מיעקב.**וס"ד והיה ירושה שעיר אויביו וישראל עושה חיל ומהתשובה אנו יודעים השאלה וזהו אמרו ישראל. והככב הוא של אש וכמ"ש ויק"ר סוף פ' ז':

**בית יעקב אש.**וס"ד ובית שעיר לקש:

**ועלו מושיעים.**וס"ד והיתה לה' המלוכה. ועי' כל זה ב"ר פ' ע"ח סי' י"ד ומה שחסר כאן מילא שם ומה שחסר שם מילא כאן:

**ראה החלותי.**למה אמר בלשון התחלה הרי גם גמר שנתן הכל בידו ע"כ דורש שהוא מלשון חול שעובדי כוכבים לא יזכו לקדושת שבת וכמ"ש בתפילת שחרית של שבת ולא נתתו וכו':

**לאסור בזיקים.**ונכבדיהם בכבלי ברזל:

**מהו מלכיהם.**הכוונה מאחר שאמר מלכיהם הרי הכל בכלל וכמ"ש לסיחון מלך האמורי כל"ח. ולעוג מלך הבשן כל"ח ע"כ דורש שמ"ש ונכבדיהם על השרים של מעלה שהם יותר נכבדים ממלכי אדמה ע' מכילתא בשלח פסוק כי גאה גאה:

**זה השר שלהם.**שמ"ר פ' כ"א סי' ה' פ' כ"ב סי' ב' הרי שרדף אחריהם וסופו הי' סוס ורוכבו רמה בים וכן כאן בסיחון ע"פ מדה י"ז כמו במצרים וזהו ראה החלותי מה הראהו שאמר ראה אלא שהראהו מפלת השר שזהו התחלת מפלת האמורי וכמ"ש בסוף סי' הסמוך:

**תוחלת ממושכה מחלת לב.**וע' פסיקתא רבתי פ' ט"ו סי' ג' ילקוט משלי י"ג:

**עוד אחת מעט היא.**משמע בזמן מועט וקטן יושיע אותם וכל זמן הגלות הם בתוחלת ממושכה הרי מחלת לב וכשיגיע זמן הגאולה אז ועץ חיים תאוה באה וכן אצל פרעה הי' כל השנה תוחלת ממושכה וחותם שם בפסיקתא כיון שאמר להם בחודש הזה אתם נגאלים נתקיים בהם ועץ חיים תאוה באה וזה חסר במדרש כאן רק כאן אצל סיחון ועוג לא הי' תוחלת ממושכה:

**של שלש אומות.**צ"ע מנין לו כל זה ומה דורש בזה ומהו שלש אומות אולי הכוונה כהנים לוים וישראלים או שצ"ל של שלש אבות:

**ואנו נכנסין בשחרית.**ע' במ"ר פ' י"ט סי' ל"ב ויפנו ויעלו כמ"ש ופנית בבוקר וגם כאן כתוב ונפן ונעל דרך הבשן דורש שהי' בבוקר ובילקוט הגי' אנו נכנסין בשחרית וכובשין אותה עמדו בשחרית באו ליכנס לאדרעי:

**נתירא משה.**ממ"ש אל תירא הרי שהי' מתירא:

**עוג הי' תולש הר.**ברכות דף נ"ד:

**בא עוג ובישר.**ב"ר פ' מ"ב סי' ח' ע' מש"ש וע' במ"ר פ' י"ט סי' ל"ב:

**שכל הגדולים.**ב"ר פ' נ"ג סי' יו"ד:

**על מנת.**על תנאי זה תחיה כל אותן השנים שתפול ביד בני בניהם ותראה בעיניך שאין אברהם פרדה:

**הי' עוג יושב שם.**צ"ע מנין לו ומה דורש:

**שומעים שמעכם ומתיראים.**כמ"ש כאן דברים ב' כ"ה אשר ישמעו שמעך ורגזו וחלו מפניך: