**וחנה היא מדברת על לבה.**כאן יליף מפסוק זה שלא ישמיע קולו אך בברכות ל"א יליף ממ"ש שם וקולה לא ישמע ובירושלמי ריש פרק תפלת השחר ב' דעות א' כמו כאן וא' כמ"ש בגמרא דילן. ושם באריכות וכאן קצרו:

**תובע צרכיו ויוצא לו.**כפי מה שתקנו לנו חכמים בנוסח התפלה י"ג ברכות אמצעיות על צרכי הצבור וכולל בהם צרכי עצמו ובזה יהי' יוצא ידי חובת תפלה ת"ל אל הרנה שצריך להקדים שבחיו של הקב"ה שנאמרים ברנה ואח"כ תפילה לצרכיו ועי' ע"ג דף ז':

**יו"ד לשונות.**בספרי מתחיל ג"כ י' לשונות וחושב י"ב ובילקוט חושב י"ג וחושב תפילה עתירה ועמידה וחילוי ובתנחומא כאן סי' ג' הגי' הרבה שמות וחושב ט'. ומ"ש כאן ביצור צ"ע ובספרי תחת ביצור חושב צרה ובילקוט בצר ושמות אלו על שמתפללים בצרה:

**שהרי משה רבן.**בספרי כאן באריכות והובא בילקוט כאן:

**שלא תתפוס מקום דבורך.**שעל שאמר הש"י וחנותי את אשר אחון תפס משה לשון ואתחנן להטריח על הקב"ה כ"י ואם לא אמר כן לא היה למשה פ"פ להתפלל שיתן לו חנם ועי' שמ"ר סוף פ' מ"ה:

**אמר לו הקב"ה רב לך.**משמע שקודם שהתפלל אמר לו רב לך ובפסוק בהיפך אחר תפילת ואתחנן כתוב רב לך אך לפי מ"ש לקמן פ' י"א סי' י"א שמשה התפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן ואחר איזה תפילות השיב לו רב לך ואחר תפילות אחרות השיב לו אל תוסף דבר אלי וע"ש סי' י"ד שענה לו כמה פעמים רב לך:

**שמתבקש לי אצלך.**שיש לי חוב אצלך שאוכל לבקש תן לי מה שמגיע לי:

**בתוכחות על עון יסרת.**כפול לשון ודורש כאלו כתוב על עון בתוכחות ע"פ מדה ל"א עון אחד של משה שהוכיח לישראל וזה ע"פ מדה י"ז שאמר להם שמעו נא המורים שגרס לו חטא זה שלא יכנס לארץ וזהו ותמס כעש חמודו ולא פירש מה חמד ומתפרש בתיבה זו עצמה חמודו ארץ חמדה:

**שנעשה אלוה.**דורש יסרת איש שיסרת אותו שנעשה איש אחר שהי' אלוה וכמ"ש לקמן פ' י"א סי' ד' איש האלהים אם איש למה אלהים ע"ש וכן כאן תחילה אלהים ועתה איש וכמ"ש בסי' הסמוך:

**ואתחנן אל ה'.**בעת ההיא לאמר שנשתנה עליו העת כמ"ש בסוף הסימן:

**דוכסין וארפכין ואשטרטליטין.**כך הוא סדר המעלות של השררות כמ"ש ב"ר פ' מ"ט סי' ט' בהדיא:

**קומה ה' שובה ה'.**במדבר י' ל"ה ל"ו. ואם בריאה שם ט"ז ל' וע' במ"ר פ' י"ח סוף סי' י"ב ומש"ש:

**תחנונים ידבר רש.**ספרי ריש ואתחנן ע' ילקוט משלי י"ח:

**אר"י אין לך צדיק.**ע' ב"ר סוף פ' נ"ז פלוגתא דתנאי ואמוראי בזה וצ"ע דשם סובר ר"י שהי' ישראל ומעולי גולה ובהכרח שט"ס במקום אחד:

**נכנסת לפלטין בזרוע.**בתוקף הלב לתבוע צרכי בנה:

שהיו ישראל קיימיםהדור הראשון שהוציא משה מצרים ונתמנה לרועה עליהם:

**סלח נא לעון.**במדבר י"ד:

**ואת יהושע צויתי.**בעת ההיא לאמר בסוף סדר דברים וכן כאן ואתחנן בעת ההיא:

**קח לך את יהושע.**במדבר כ"ז י"ח ויתבונן הקורא שהמדרש התחיל בפסוק של סוף דברים ואח"כ הביא פסוק קח לך וגו' כי שם כתוב קח לך את יהושע וגו' וציוית אותו ועוד שם ויסמוך ידיו עליו ויצוהו ולא פי' מה צווהו ודורש ע"פ מדה י"ז שכאן מפורש מה שצוה אותו בעת שלקח אותו שלא יראה ממלחמות מלכי כנען וכאלו פסוק קח לך וגו' כל הענין הי' כתוב כאן:

**שנאמר יחי ראובן.**צ"ע שזה כתוב בסדר ברכה קודם מותו ממש אחר שנאמר לו רב לך אך הענין שמשה לא הי' מניח לעצמות יהודה וראובן שיהיו מגולגלין בארון והי' מתפלל תמיד עליהם רק שנכתבה הברכה והתפלה בין הברכות:

**מתפללין בשעת צרה.**שלא ימנע עצמו מן הרחמים אעפ"י שנגזרה גזירה כי לא תעבור את הירדן הזה אעפ"כ התפלל ודברי המדרש מפליאים שאמר אע"פ שנאמר כי לא תעבור את הירדן הזה התחיל מתחנן ובכתובים כאן מפורש שתחלה התחנן ואח"כ השיב לו כי לא תעבור את הירדן הזה. וגם מכאן ראי' למ"ש בסימן הקודם שמ"ש ואתחנן בעת ההיא היה בעת שצוה ליהושע וכאן כתוב כי לא תעבור את הירדן הזה וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו שהכל ענין אחד שמ"ש בסדר פינחס קח לך את יהושע וגו' וצוית אותו וגו' היינו מ"ש כאן וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכאן יותר מפורש שהציווי היה בענין החיזוק וכמ"ש בסוף דברים ואת יהושע צויתי בענין החיזוק עיניך הרואות וגו' כן יעשה ה' וגו' לא תיראום וגו' ואם כן גם פסוק כי לא תעבור שהוא קודם פסוק וצו את יהושע הי' ג"כ כשאמר לו קח את יהושע ולפי זה גם מ"ש רב לך הי' אז קודם ואתחנן וכמ"ש לעיל סוף סי' א' בהדיא:

**תכתב חטיא שלי.**ויק"ר פ' ל"א סי' ד' במ"ר פ' י"ט סי' י"ב:

**קמפון.**מבואר שם בויק"ר:

**מהו ה' אלהים.**הנה כתוב אדני ה' וכן כתוב אצל אברהם אלא שכך נמסר לנו שבכל מקום שכתוב כן קורין ה' הב' אלהים:

**הנני לכהונה.**ב"ר פ' נ"ה סי' ו' שמ"ר סוף פ' ב' ובב"ר שם מבואר פירושו וע' עוד זבחים ק"ב:

**נשבע ה' ולא ינחם.**ע' ויק"ר פ' כ"ה סי' ו' ושם מבואר מדרש תהלים ק"י דורש כל המזמור על אברהם וכן בסנהדרין דף ק"ח:

**הוא עמק המלך.**ב"ר פ' מ"ב סי' ה' שהושוו כולם וכו' ואמרו מלך אתה עלינו:

**אם מתבקש בדין.**שאף מדת הדין יסכים ולא יקטרג עלי בזה הרי טוב וא"ל שמדת הדין יקטרג עשה עמי ברחמים ותכנס לפנים משורת הדין. ע' במ"ר ריש פ' כ"א מש"ש:

**והנה דבר ה' אליו.**וכמ"ש ב"ר פ' מ"ד סי' י"א ה' אליו דבר ה' אליו והנה דבר ה' אליו מלאך אחר מלאך דיבור אחר דיבור וכו' לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך ומלאך אחר מלאך מורה על הסכם צבא השמים בלא קטרוג שצבא השמים הוא בית דינו וכמ"ש ויק"ר פ' כ"ד סי' ב' מש"ש וכל צבא השמים וגו' דיליף מכאן שכל מקום שכתוב וה' הוא ובית דינו:

**ואל תתהדר.**וס"ד ובמקום גדולים על תעמוד. ומ"ש אל תתהדר לפני מלך תשובה על שאלה הראשונה של כהונה ומלכות ומ"ש ובמקום גדולים אל תעמוד תשובה על השאלה הב':

**כיון שראה משה וכו'.**הנה בסוף סי' הקודם אמר שמ"ש כי לא תעבור הוא תשובה על מ"ש ה' אלהים כפשט הכתוב וכאן אומר שכאשר שמע כי לא תעבור התחיל לומר ה' אלהים אתה החילות וכמו שכתבתי בסי' ו' והאמת כמ"ש לעיל סוף סי' א' שהתפלל כמה תפלות זו אחר זו והשיב לו כמה תשובות:

**שמעו נא המורים.**ע' לעיל סי' ב' ומ"ש שאמרת תחלה דורש מ"ש אתה החילות איך עתה בסוף מ' שנה שהראה לו כל הגבורות והגדולות הוא ההתחלה ואימתי יהי' הסוף ולמה דווקא כאן קרא אותם בשם התחלה על כן דורש אא"ע לגדלך וידו החזקה ת"ע לבקשתו ותחנתו שמשה למד לקרא את ישראל מורים מהש"י שאמר בסדר קרח לבני מרי בשנה שני' ומ"ש שמעו נא המורים הי' אח"כ בסדר חוקת בשנת מ':

**החילות לבוא אצלי.**ע' לעיל פ' א' סי' כ"א ותבין כאן וזהו החלות להראות כמ"ש וירא מלאך ה' אליו:

**משגדלת אותי.**עוד טענה אחרת.

**חללת השבועה.**דורש החילות מלשון חילול וכמ"ש לא יחל דברו וע' לעיל פ' א' סי' כ"א וע' שמ"ר פ' מ"ג סי' ד' ויחל משה:

**עצמות יוסף.**כמ"ש בריש בשלח ויקח משה את עצמות יוסף עמו וע' מכילתא בריש בשלח ושמ"ר סוף פ' כ' שהכל היו בוזין כסף וזהב ומשה היה עוסק בעצמות יוסף ויוסף כלכל את ישראל בארץ מצרים במקום שובע אף כי משה שכלכלם מ' שנה במקום רעב במדבר ואני ועצמות יוסף עומדים אצל הירדן הוא נכנס יעמוד לי זכות שאני הבאתיו לכאן ואכנס עמו:

**גונבתי מארץ העברים.**ולא אמר מארץ כנען:

**איש מצרי הצילנו.**ואע"פ שמשה לא הי' מעולם בארץ העברים כיוסף שהרי משה נולד במצרים וי"ל שגם במצרים נקראו ישראל עברים כמ"ש והנה שני אנשים עברים נצים איש מצרי מכה איש עברי ומשה אמר אלהי העברים:

**בזכותך הן באים.**הדור שהוצאת ממצרים וקברתם במדבר ע' במ"ר פ' י"ט סי' י"ג באריכות:

**זהוב אחר.**פי' דינר זהב:

**הם באים בזכותך.**כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ובישעי' ס"ג ויזכור ימי עולם משה עמו אי' המעלם מים את רועה צאנו אי' השם בקרבו את רוח קדשו שמשה הוא עמו ועמו הוא משה והש"י שם בקרב ישראל רוח קדשו של משה וכשישא את משה ישא את ישראל עמו וכמ"ש יחזקאל א' כ' ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים:

**וירא ראשית לו.**וס"ד כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם שיבא בראש העם לעתיד:

**כי מי גוי גדול.**אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו וזה דורש מענין תפלה ומ"ש קרובים אליו פי' שמתקרב אליו משמים לבא לשכון עמו ולשמע תפלתו וזהו ענין סמיכות גאולה לתפלה שבגאולה מתקרב לנו כמ"ש בירושלמי שם ואז אנו מתפללים לפניו וישמע תפלתנו:

**להמתין אחר ק"ש.**משמע בשיהוי אפי' בלא הפסקה כמ"ד שאם שהה לגמור את כולה חוזר לראש וכן בין גאולה לתפלה אפילו שיהוי אסור ע' ברכות ירושלמי פרק א' הלכה א':

**לסמיכה שחיטה.**שנאמר וסמך ושחט:

**לנטילת ידים ברכה.**שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו:

**לגאולה תפלה.**כמ"ש ה' צורי וגואלי יענך ה' ביום צרה. ומ"ש לנטילה ברכה היינו נטילת מים אחרונים סמוך לברכת המזון שענין נטילת מים אחרונים כדמיון שעיר המשתלח ביום הכפורים שע"כ לא יקטרג השטן על הסעודה ודו"ק:

**ובאין להן אצלך.**לנסות כנגד עבודת כוכבים שלהם:

**יענך ה' ביום צרה.**הוא ד"א על פסוק כה' אלהינו בכל קראנו אליו:

**כך אמר משה וכו' דוד אמר וכו' ירמי' אמר.**הענין שדעת המדרש שכוונת כולם הי' על הישועה העתידה שקודם הישועה יהי' עת צרה גדולה וכל מקום שכתוב סתם ביום ההוא הכוונה על יום הגדול העתיד משה אמר וחרה אפי ביום ההוא וגו' ומצאוהו רעות רבות וצרות ודוד אמר על יום זה יענך ה' ביום צרה וכמ"ש בהדיא במדרש תהלים כ' באיזה יום שהכל מודים בו שהוא צרה לעליונים ולתחתונים ע"ש באריכות על יום העתיד וירמי' אמר על זה הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע וזהו דעת המדרש שמשה נתכוין על יום זה ג"כ ע' לקמן פ' זו סוף סי' י"ז עת רצון עונה אחת וע' ויק"ר פ' כ"א סי' ג' עת לשעה מי שענה את אמך כמ"ש מדרש תהלים כ' שם מי שענה את אמך בעדן קשיותה הוא יענה אותך בעדן קשיותך וכו' אמר דוד מי שענה את יעקב אביכם בעת צרתו יענה אתכם בעת צרתכם וזהו ישגבך שם אלהי יעקב מדה ט"ז ע"פ מדה י"ז שמפורש אצל יעקב לאל העונה אותי ביום צרתי:

**ואין מי שיבקש עליהם רחמים.**כי כל ימי משה עמדו ישראל בתפילת משה וכאן אמר בכל קראנו אליו משמע הכל ביחד על זה דורש שמשה התנבא והתפלל על דורות שלא יהי' להם מי שיתפלל בעדם:

**ואני תפלתי לך.**תהלים ס"ט ובמדרש תהלים שם אר"י בן חלפתא עתים לתפילה וכל המאמר הוא במדרש תהלים פסוק סכות באף:

**מבטחו כו' וים רחוקים.**תהלים ס"ה ו' שידו של הקב"ה פתוחה ובטוחה לכל באי עולם בקצוי ארץ וים רחוקים והוא כים לרחוקים הם הרשעים שנקראו רחוקים ולשון המדרש תהלים ס"ה מה הים הזה אינו ננעל לעולם אלא כל מי שמבקש לרחוץ בו רוחץ בכל שעה שהוא רוצה כך התשובה בכל שעה שאדם רוצה לעשות תשובה עושה והקב"ה מקבלו אבל לתפלה עתים לה:

**מה המקוה הזה.**כאן חסר וה"ג באיכה רבתי שם נמשלה התפלה למקוה והתשובה כים מה המקוה הזה וכו' ובכל מקומות אלו לא פירש מ"ש נמשלה התפלה למקוה מאיזה פסוק דורש כן ונ"ל ברור שהכוונה על פסוק ירמי' י"ז מקוה ישראל ה' שהיל"ל תקות ישראל לה' ודורש מקוה ישראל שהוא שם בלשון חכמים על מקוה של מ' סאה וכמ"ש בהדיא יומא פ' בתרא במשנה אר"ע אשריכם ישראל וכו' ואומר מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה היינו תפלה מה מקוה מטהר טמאים אף הקב"ה מטהר לישראל וזהו מ"ש כאן מה המקוה. ומה שהזכיר כאן ענין התפלה כוונתו למ"ש בפסוקים הקודמים שומע תפלה וגו' דברי עונות וגו' ועל מ"ש שומע תפלה אמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו' כמ"ש ברכות שאין תפלתו ש"א נשמעת אלא בביהכ"נ ועל מ"ש דברי עונות וגו' אמר נוראות בצדק וגו' דוק והבן. והכוונה מקוה ישראל ה' ע"י תקוה ותפלה וע"כ מושיעו בעת צרה:

**קוה אל ה'.**ואם לא הי' כתוב רק קוה אל ה' קוה הי' נדרש ע"פ מדה יו"ד על שני פעמים ומאחר שכתוב וקוה בוי"ו המוסיף גם כתיב חזק ויאמץ לבך דורש שתמיד יקוה ותמיד יתפלל וכמ"ש ואני תמיד איחל וכמ"ש עוד בהושע י"ב וקוה אל אלהיך תמיד וכל תקוה בתפלה כנ"ל:

**ד"א ואני תפלתי.**בא לדרוש מדה ט"ו שמ"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון משמע ולא תמיד וכאן כתוב בכל קראנו אליו משמע תמיד ומכריע עת רצון ביחיד ובכל קראנו בציבור שאז תמיד עת רצון ובריש ברכות דורש ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי הוא עת רצון בשעה שהציבור מתפללין:

**שאלו המינים.**ב"ר פ' ח' סי' ט' שמ"ר ריש פ' כ"ט ירושלמי פרק הרואה:

**נשאל לששת ימי בראשית.**בב"ר שם הגי' נשאל לימים ראשונים הה"ד כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר בראו איכ"כ אלא אשר ברא חזרו ושאלו אותו מהו דין דכתיב בראשית ברא אלהים וכן הוא בירושלמי וכאן חסר וכוונת השאלה שאלהים הוא לשון רבים והתירוץ שכל אדנות בלשון רבים נאמר וסוף הפסוק מוכיח שהוא לשון יחיד:

**אר"י כשמתכנסין.**מדרש תהלים ד' שמ"ר פ' ט"ו סי' ב' פסיקתא רבתי פ' ט"ו סי' י"ט:

**מנין דכתיב אשר לו.**לפי מ"ש כאן אינו מבואר ענין המועדות שהקב"ה כ"י שואל עם פמליא שלו אך האמת שהמאמר כאן נלקה בחסר ויתיר שמאמר אשר לו אומה קרובו מקומו בסימן ט"ו הסמוך כמפורש שם ובמדרש תהלים הנ"ל והעיקר חסר וה"ג בפסיקתא ובמד"ת הנ"ל. ומה טעם כה' אלהינו בכל קראנו אליו ואין קראנו אלא מועדות כמד"א מקראי קודש וכו' ועל זה דורש כאן אשר לו אלהים קרובים אליו וגו' קראנו אליו הוא וכל פמליא שלו שומעים בכל קראנו המועדות ראי' שהוא ופמליא שואלים כנ"ל:

**עד שלא נעשית אומה.**דורש מדה ט"ו תחלה כתוב מועדי ה' שהוא קובע אותם ואח"כ כתוב אשר תקראו אותם שתלוי בהם ומכריע כאן עד שלא נעשית וכו':

**קרוב עשיר מורה בו.**מד"ת שם ובשמ"ר פ' ל"א סי' י"ג:

**נתונים במצרים.**וכמ"ש כמה פעמים שלח את עמי. ובמד"ת שם הגי' א"ר אבא בשם ר' אחא ב"ו אם יש לו קרוב שבוי הוא מתבייש לומר שהוא קרובו והקב"ה הוציא את ישראל ממצרים שבויים ומטורפים וקורא אותם קרובים שנאמר לבני ישראל עם קרובו:

**וישראל ודאי נוצחים.**כמפורש בתורה ובנביאים שהנביאים ציוו לישראל שילחמו וינתנו בידם:

**ויש אכסניא יהודי.**לפי מ"ש כאן אינו מבואר איך הודו כל מי שהיה בספינה אך בירושלמי פרק הרואה קודם שהביא מעשה זו איתא שם שהספינה היתה בצרה גדולה שעמד עליהם סערה וקראו כלם לאלהיהם ולא הועילו ואח"כ בקשו מהיהודי שיתפלל ונצולו ע"י תפלתו ואח"כ כשהגיעו לנמל אמרו לו שאין יהודי אכסנאי שאלהיו עמו:

**מהו בכל קראנו.**משמע שיש הרבה מיני תפלות ועונה את כולם ולזה דורש ע"פ מדה י"ז על שיש תפלה שנענית למ' יום ולכ' ולג':

**ואתנפל לפני ה'.**וס"ד את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה ואח"כ כתוב וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא הרי שנענית למ' יום:

**לכ' יום.**היינו כ"א ג' שבועות:

**ואח"כ אמר ה' שמעה.**ואח"כ כתוב ועוד אני מדבר בתפלה וכו' עתה יצאתי להשכילך בינה הרי שנענה אח"כ וצע"ג שתפלה זו של ה' שמעה ה' סלחה כתוב בדניאל ט' בשנת אחת לדריוש המלך ושם לא נזכר ג' שבועות כלל ובפרשה בשנת שלש לכורש וגו' בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים ואיך אמר שאחר ג' שבועות אמר ה' שמעה וגו' אך לפי דרכנו ע"פ המדות יאיר לנו אמיתת הענין שחז"ל דרשו כן על שבאותה פרשה בדניאל יו"ד בפסוק י"ב כתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך וכאן לא נזכר שום תפלה ועל כרחנו שפי' על התפלה של פרשה ט' שהיתה בשנת אחת לדריוש ובמרום נשמעה תפלתו מיד ביום ראשון שנתן אל לבו להתענות ג' שבועות שמחשבה טובה כמעשה אלא שלא הודיעו לו עד שהשלים ג' שבועות כנ"ל ועל שביקש ה' שמעה וכן בב' פסוקים הקודמים ועתה שמע אלהינו הט אזנך ושמע השיב לו נשמעו דבריך ועל כוונה זו לא הביא המדרש פסוק אחר מכל התפלה הארוכה אלא פסוק זה של שמיעה להעמידנו על אמיתת הענין ע"פ מדת ממעל. ואחר כתבי זאת מצאתי כן בהדיא בסדר עולם פרק כ"ח וז"ל על פסוק ואני בשנת אחת לדריוש המדי ופסוק זה הוא בדניאל ריש י"א שהוא ענין אחד עם מ"ש בדניאל י' בו בפרק נאמר לו בתחלת חנוניך יצא דבר וגו' שבועים שבעים וגו' והיינו על שבתחלת התפלה של פרשה ט' כתוב בשנת אחת לדריוש כמו כאן בריש י"א וכן מ"ש שם יו"ד י"ב כי מן היום הראשון וגו' להבין ולהתענות הוא מ"ש שם ט' כ"ג בתחלת חנוניך וגו' ובין בדבר והבן וכמ"ש שם ט' ב' בינותי בספרים הרי בהדיא כמו שכתבתי בתוספות ראיות וממוצא דבר תבין ותשכיל שפסוק בשנת שלש לכורש של ריש פ' י' אינו שייך לכל זה ונכתב שלא במקומו כי כל מ"ש בפרשה ט' עד סוף הספר הכל ענין אחד. ואולי שנת שלש לכורש היא שנת אחת לדריוש וע' סדר עולם ריש פרק כ"ט שהדברים קרובים וכל זה כוון המדרש במ"ש ואח"כ ה' שמעה לא כפי מה שמסודר בכתוב אלא ע"פ המדות:

**ואח"כ ויתפלל יונה.**הכוונה על מ"ש בסוף התפלה ותבא אליך תפלתי שבסוף יום ג' נתקבלה תפלתו אבל הוא התפלל כל הג' ימים שהצדיקים תמיד בתפלה ובפרט בעת צרה בסכנה גדולה כזו שכפי הטבע הי' לו להתבשל במעי הדג:

**ויגש אליהו הנביא.**וס"ד היום יודע וגו' עננו ה' עננו וגו' הרי שהתפלל כל היום והכוונה כמפורש בפסוק ויהי בעלות המנחה זמן תפלת המנחה:

**עת רצון.**ועת הוא שעה וכמ"ש בסי' י"א:

**והיה טרם יקראו.**וזהו בכל קראנו אליו כל תפלה כפי זמנה כנ"ל:

**כי תוליד בנים.**וס"ד והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וגו' ותיבת והשחתם מיותר ודורש על מצות לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך בסדר קדושים ולזה הבית כאן ענין של מספר קומי שיש בזה ג"כ לשמה של עבודת כוכבים:

**תפיסת קורצין.**פי' בלשון יוני תלתלי שער ובפרט אצל המצח:

**לא יהיה לך.**וס"ד כי ה' אלהיך אל קנא וכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה אל קנא ובפסוק הקודם ועשיתם לכם פסל סמוך לפסוק כי תוליד בנים וגו' והשחתם ועשיתם פסל וגו':

**ואגיד לך מאז.**ולא פירש באיזה זמן ודורש על זמן שקודם סיני כמ"ש בחודש השלישי וגו' באו מדבר סיני וזהו בטרם תבא לסיני השמעתיך קללות ענשה של עבודת כוכבים פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי וגו' וכמ"ש מכילתא יתרו פסוק לך אל העם וקדשתם שמ"ש בסוף משפטים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם הכוונה על פרשות התוכחות של בחוקותי ושל כי תבא שנקראו ברית ובכלל זה גם שאר קללות שבתורה כמו פרשה זו כי תוליד בנים שנאמר ג"כ קודם מתן תורה:

**ואב"ד אומר הנשיא מתיר.**בתמי' איך אחלוק על הנשיא שגדול ממני וזהו כרובם כן חטאו לי וכתיב כרבם חסר בלא וי"ו לדרוש כרבם כמו גדול שלהם הוא הנשיא והרי זה בא ללמד ונמצא למד ע"פ מדה י"ב שרבם בא ללמד עליהם ונמצא למד מהם שחטא וזהו הדמיון כמו שרבם חטא כך הם חטאו שהכל לומדים ממנו:

**הובישה הורתם.**וכמו שהקשו חז"ל וכי שרה אמם זונה היתה אלא הכוונה אמם והורתם על ראשי העם שהם העיקר שלהם המורים לעם וכשעושים היפך מה שהם מורים הם מביישים דברי הוראותם:

**שהרביתי להם ארצות.**הביא לראי' פסוק הושע י"ב י"ב מזבחות כגלים על תלמי שדי כמספר התלמים כך מספר המזבחות ועכ"ז עיקר דרשתו ממ"ש מפורש בהושע ריש י' כרוב לכריו הרבה למזבחות כטוב לארצו הטיבו מצבות וזהו כריבם כן חטאו לי ע"פ מדה י"ז:

**כספם וזהבם.**וכמ"ש ריש דברים ודי זהב וכמ"ש ישעיה ב' ותמלא ארצו כסף וזהב ותמלא ארצו אלילים:

**כל מלכיהם נפלו.**על שכל מלכי ישראל חטאו שהלכו כולם בדרכי ירבעם בן נבט וכל דרשות אלו ע"פ מדה י"ז:

**שהרביתי להם בנים.**ובעבור דרשה זו הביא כל הענין לכאן אגב פסוק כי תוליד בנים ובני בנים:

**זה אליפז.**עי' ילקוט משלי י' אע"פ שאביו רשע הוא היה צדיק וכמ"ש באיוב אליפז התימני שהיה נביא על שנתגדל בבית יצחק וכלשון רש"י בסדר ויצא על מ"ש ויבך ולפי שגדל בחיקו של יצחק משך ידו וכו' ע"ש והמעשה שהביא רש"י הוא מספר הישר ורש"י צירף לו דברי מדרש זה. ועמלק בנו של אליפז היה רשע כי נתגדל בבית רשע ואולי דורש ותבואת רשע כמ"ש ויבא עמלק וכמ"ש שמ"ר ריש פ' כ"ו ויבא רוגז ויבא עמלק:

**שפעלו דוד ושלמה.**לצורך ביהמ"ק שדוד הכין הכל ושלמה בנה ומנשה גרם להחריבו בביאתו. עיין ב"ר פרשה כ"ג סי' ג' במ"ר פרשה ט' ריש סימן מ"ט פתיחא כ"ב דאיכה רבתי הוי מגיע בית בבית ועי' סנהדרין ק"ג ב' ומ"ש בביאה משמע ביאה אחת במקום שכתב ואל יבא מבית לפרוכת והיינו לקדשי קדשים לראות פני הכרובים שעל כן עשה צלם של ד' פנים וכמ"ש במלכים ב' כ"א דה"ב ל"ג וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית אלהים ועל זה אמר ביחזקאל ח' והנה מצפון לשער המזבח סמל המקנה הזה בביאה ודורש עוד בביאה שרומז שבכל מקום שיבואו שיראו אותו כנגדו:

**בייא רבה.**דורש בביאה לשון בייא עי' ויק"ר סוף פרשה י"ז ביתר ביאור. ובילקוט יחזקאל ח' הגירסא בייא בא:

**מולן של נחושת.**עיין רות רבה פסוק ויאמר לה בועז ועי' סנהדרין ק"ח וירושלמי סנהדרין פ' חלק:

**ויעתר לו ויחתר לו.**שמ"ש ויעתר לו מיותר שהרי כתוב שם וישמע תחנתו ע"כ דורש שבאיזה אופן שמע תחנתו ויחתר לו ועי' ויק"ר פ' ל' סי' ג' וש"נ למקומות הרבה ובכל המקומות איתא שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא ובכל המקומות המאמר בשם רבי לוי:

**משיב הרוח.**וכמ"ש ישב רוחו יזלו מים ועי' ויק"ר שם מש"ש:

**באותה שעה ידע מנשה.**כוונתו לפסוק המפורש שם בסוף הפסוק הנ"ל וידע מנשה כי ה' הוא האלהים:

**שהיו בימי משה.**בסוף ארבעים שנה שחי' ע"י תוכחתו וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם זהו פעולת צדיק. ותבואת רשע אלו מלכי ישראל ויהודה הרשעים שהחריבו בחטאם את ישראל ויהודה שעליהם נאמר כי תוליד וגו' והשחתם וגו' כי אבד תאבדון וגו' ובשביל דרשה זו הביא כל הענין לכאן:

**ואיש את אשת רעהו.**עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה ותיבת בזמה מיותר שדי במ"ש טימא ע"כ דורש בזמה מלשון עצה ומחשבה עי' במ"כ וע"כ כתיב בזימה אצל כלתו שהיא חמורה מאשת רעהו שעונש כלתו הוא בסקילה ועונש אשת רעהו הוא בחנק ומאחר שהעונש חמור העבירה נמי חמורה:

**שבעה בתי אבות.**כמ"ש גיטין פ"ח הובא ילקוט כאן מפסוק אומללה יולדות השבעה ז' בתי אבות ירבעם בן נבט וביתו בעשה וביתו אחאב וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע וביתו וברש"י ירמי' על פסוק אומללה ועוד בילקוט שם בשם תנחומא מונה גם שבעה ממלכי יהודה וכן מצאתי באגדת בראשית פ' מ"ח יהורם א' יואש ב' מנשה ג' אמון ד' אחזיה ה' יהויקים ו' צדקיה ז'. ובגליון של תוס' גיטין הנ"ל דורש כך כי תוליד א' בנים עוד ב' הרי ג' בני ב' בנים ב' הרי ז' וגירסא זו נכונה מאד אך הגירסא שבכאן צע"ג שהרי כתוב שני פעמים ועשיתם ולמה לא ידרוש ונושנתם שנים והשחתם שנים ועשיתם שנים ועשיתם שנים. וכפי גירסת הגליון שבתוס' הרי ביחד ארבעה עשר ואולי נאמר אין הכי נמי ורמז כאן שבעה של ישראל ושבעה של יהודה ולא יחשוב דרשה על תיבת תוליד כמ"ש כאן במדרש כי איך יאמר כי בנים ודו"ק:

**אם חטאו.**שהחטא לא אמר בדרך נבואה שעתידים לחטוא אלא בדרך תנאי שאם יחטאו שיגלו והרשות נתונה בהחלט שאם היו רוצים שלא לחטוא לא היו גולים לעולם ומ"ש האיך הם עתידים לחטוא אמר כן אגב שאמר על השאר כי באמת אצל החטא כאשר אמר תחלה אם חטאו וכן מ"ש ועשיתם הרע פי' אם עשיתם הרע:

**והפיץ ה' אתכם.**זה הגלות בצר לך ומצאוך וס"ד ושבת עד ה' אלהיך הרי תשובה לא ירפך ולא ישחיתך הרי גאולה:

**שאינה.**כמ"ש בברכות דף ה' כביר לא ימאס כי ברבים היו עמדי:

**ישראל ועובדי כוכבים.**היא צרה והשגחה טבעית. ושל ישראל בעצמה ע"פ השגחה נסיית פרטית והישועה קרובה:

**ד"א.**פי' ד"א כי תוליד וגו' בצר לך. ומ"ש מתוך ה' דברים פסיקתא רבתי פרשה מ"ד סי' ט'. ירושלמי תענית פ"ק סוף הלכה א':

**ויאנחו בני ישראל.**מן העבודה הרי צרה ותעל שועתם אל האלהים היא תפלה ותשובה שעל כן עלתה אל האלהים. ויזכור האלהים את בריתו וס"ד את אברהם את יצחק ואת יעקב. הרי זכות אבות. וירא אלהים את בני ישראל זהו הרחמים האמיתים שראה בענים:

**מתוך הקץ וידע אלהים.**שמ"ר סוף פרשה א' שידע שהגיע זמן גאולתם וסמוך מיד אחריו ומשה היה רועה הוא הגואל. וכל דברים אלו כתובים יחד בשמות ב' פסוק כ"ד וכ"ה סמוך למ"ש ומשה היה רועה:

**באחרית הימים.**בפסוק כתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים אך המדרש הביאו באחרונה כי כן הסדר הנכון וכמו שהיה במצרים שה' דברים גורמים הקץ וכן תהלים כתוב הקץ באחרונה וא"כ גם בתורה בפסוק בצר לך ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב באחרונה ובפסיקתא שם מונה כסדר הכתוב כאן ומ"ש באחרית הימים הוא הקץ כמ"ש ב"ר פרשה צ"ח סי' ב' אשר יקרא אתכם באחרית הימים בקש לגלות להם את הקץ:

**ודוד פירש אותם.**במזמור ק"ו ד' פסוקים סמוכים יחד בסופו שכן היה בכל צרתם שצמחה ישועתם בקיבוץ ה' דברים אלו ושכן יהיה לעתיד:

**מעשה שהיו רבותינו.**הובא בילקוט תהלים מ"ז והביאה לכאן שהיה צרה גדולה כמו בימי המן אלא שהיה בסתר ועשו תשובה והתפללו שעי"כ זכו לישועה:

**סנקליטין של מלך.**יושבים בדין ובעצה עמו והם רבים אך היה אחד שהי' קרוב יותר למלך מכולם ונקרא סנקליטו של מלך:

**מוץ אותה ומות.**עי' מ"כ גם אפשר שהכוונה שיבלע אותה ויחנק ובתענית דף כ"ט איתא גמירא דכי גזרי גזירה ומית חד מנייהו בטלה הגזירה ובסנהדרין צ"ה איתא בת דינא בטל דינא וכאן שני העצות יחד שימות אחד מהם וישהו עוד שלשים יום להספידו ובטל דינא:

**שמע לה ומץ.**בילקוט הגירסא ומצץ:

**להראות לה פנים.**לנחמה על מות בעלה ועיקר ניחום אבלים הוא מראה פנים לאבל כמ"ש ב"ר סוף פרשה ח' אף מראה פנים לאבל שנאמר וירא אלהים עוד אל יעקב בבואו מפדן ארם:

**אמרו רבותינו.**בילקוט הגירסא אמרו זה לזה ואמרו ברמז ביניהם והיא הבינה ומ"ש כלומר הצדיק הזה וכו' דברי המדרש המה לבאר דברי חידותם:

**נדיבי עמים.**אותם שהתנדבו בעמים למסור נפשם על קדושת שמו יתברך ונקראים עם אלהי אברהם שהוא הראשון שמסר נפשו על קדושת שמו כמ"ש סוכה דף מ"ג:

**מגיני ארץ מאד נעלה.**התחיל בנדיבים וסיים במגינים ודורש ע"פ מדת גורעין ומוסיפין וע"פ מדה ל"א וע"פ מדה ט' כאלו כתוב כי אלהים מגינים למאוד נעלה בארץ וזהו שאמרו לזה אני נעשה מגינים הרבה זה נתעלה מאד והכוונה לזה וכיוצא בו ולכל מי שיעשה כמעשיו ומ"ש מאד מאברהם פי' בפרט אחד היה ובשעה זו באמת אינו חלק אחד מאלפי אלפים מאברהם:

הלוך וקראת את הדבריםהאלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל ובפסוק י"ד שובו בנים שובבים ובפסוק כ"א בכי תחנוני ישראל כי העוו את דרכם ובפסוק כ"ב עוד הפעם שובה משובה ישראל ועל זה השיבו בפסוק כ"ה נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלהינו חטאנו פי' ואיך באלו פנים נשוב ועל זה השיב בפסוק הסמוך אם תשוב וגו' אלי תשוב אלא דכאן אינו מבואר למה לא יתביישו ומבואר בירמי' ל"א מילתא בטעמא ושני הפרשיות מלמדים זה על זה ומה שחסר כאן מילא כאן כי שם בפסוק ח' כתוב בבכי יבאו ובתחנונים אובילם ולא פירש טעם הבכי ומפורש כאן פסוק כ"א בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם וגו' ואח"כ אמר כי הייתי לישראל לאב איזה טעם הוא על מ"ש בבכי יבאו ומפורש כאן בירמי' ג' שבכו על שחטאו ומתביישים לשוב כנ"ל על זה אמר כי הייתי לישראל לאב. ועוד כוונו לפרש שזהו מה שכתוב עוד בירמי' ל"א פסוק י"ח י"ט כ' שמוע שמעתי אפרים מתנודד וגו' השיבני ואשובה וגו' בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי ואיך אשוב כנ"ל והשיב הבן יקיר לי אפרים לא אצל אביך אתה חוזר כנ"ל ומה שחסר כאן נלמד משם וכל זה ע"פ מדה י"ז:

**איני כופר בכם.**אע"פ שכפרתם בי אחר מעשה סיני ועשיתם העגל אני איני כופר בכם וכמ"ש חז"ל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני וזהו מ"ש אמרת לי בסיני ומעי המו עליו בשיר השירים ה' פסוק ד' ה' דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו שדרשו במדרש שי"ר פסוק פשטתי את כתנתי וגו' על מעשה סיני ובזה דורש מ"ש כאן הבן יקיר לי אפרים וגו' כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו ומ"ש על כן מיותר ודורש כי מדי דברי בו בסיני זכור אזכרנו עוד שאנכי לא אשכחך זה מעשה סיני על כן על שאמרו בסיני ומעי המו עליו על כן המו מעי לו וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדת ממעל ומנגד וכל זה נכלל במ"ש כאן ושבת עד ה' אלהיך על שהוא אלהיך וככל המבואר וכל מי שיפקח עיניו בפסוקים איך דרשו ע"פ המדות כנ"ל יבין שהדברים מאירים ושמחים:

**מכל עץ הגן.**מהם נתתי לך רשות לאכול והם שלך אך אם תאכל מזה שלא נתתי לך רשות הרי זה גזל בידיך וכאלו מפורש שהוא מצוה אותו על הגזל מפשט הכתוב ושאר הדברים על פי גז"ש:

**יש סליחה.**אפילו על הגזל שאם ישוב בתשובה וישוב הגזילה יחיה ויסלח לו אך הורג נפש אין לו תקנה בתשובה וכמ"ש בסוף מסעי ולארץ לא יכופר בדם כי אם בדם שופכו שכתוב אצל ערי מקלט וזהו כוונת המדרש בסימן זה. שמצות ערי מקלט הוא דווקא להורג בשוגג ולא להורג במזיד:

**אוהב כסף וגו'.**וס"ד ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל ויק"ר פ' כ"ב בסי' א' וש"נ ומבואר:

**מהו בכסף.**הכוונה מאחר שבאמת כן הוא בכל עניני עולם שאם לא יהי' שמח בחלקו לא ישבע בכל מיני התאוות ולמה דווקא בכסף על כן דורש על התורה ועל המצות וכמ"ש במ"ר פ' י"ג ופ' י"ד אצל כל קרבנות נשיאים כסף על שם כסף נבחר לשון צדיק שאם יאמר אדם שהוא אוהב תורה זהו הסימן שלו שאינו שבע מן התורה אף שלומד יום ולילה תמיד דומה בעיניו שעדיין לא למד וכמו בכל המיני תאוות אך מי שמסתפק במעט שלומד ממנה אינו אוהב אותה ומ"ש בהמון פירושו שהומה הרבה הומה בעצמו ועושה לאחרים שיהמו וזהו ומהמה ומ"ש לא תבואה פירושו שאין לו ממנה פירות ותבואה ותבואת התורה הם התלמידים שהרב עם התלמידים הם בדמיון זריעת התבואה שמגרעין אחד יוצא הרבה שבלים וכן פעולת הרב עם תלמידים הרבה. שאם אינו מעמיד תלמידים גם זה הבל שכן הוא קיום העולם לזרוע תמיד בכל שנה ולהרבות תבואה וכן בתורה כמ"ש אנשי כנסת הגדולה בריש אבות והעמידו תלמידים הרבה וזהו גם זה הבל כמו בענין התבואה אם אינו מרבה שסופו להתמעט כך בתורה ור' אחא מוסיף אין לך הבל גדול מזה שדורש תיבת גם שבא לרבות שהבל הפסד רבות התורה גדול מאד מהפסד רבות התבואה:

**כי לא תעבור את הירדן.**וא"כ לא יגמור מצות שש ערי מקלט וגם השלש שהפריש לא יקלוטו עד שיפרוש יהושע עוד שלש עכ"ז לא נתעצל להפריש מה שביכלתו והקדים את דוד למשה כי כן דרך המדרש תמיד לדרוש תחלה בענינים שאינם מענין הפרשה וחותם מה שהוא שייך להפרשה וכן כאן חותם במשה שהוא לענין הפרשה ע' מכות דף יו"ד ובויק"ר שם ובקה"ר שם באופן אחר:

**מה כתיב למעלה.**ע' ויק"ר פ' כ"ט סי' ה' והכוונה שקודם פרשת אז יבדיל כתוב ולמען תאריך ימים על האדמה ואח"כ אז יבדיל וכמ"ש בסוף הסימן טעם סמיכתם ואגב הביא גם פסוקים שקודם לזה לחברם לענין הפרשה בטוב טעם שהתחיל בצר לך וגו' ושבת ולא שב לענינו כלל ודורש והשבות אל לבבך היסורים של בצר לך שאינם כפי מעשיך על כן ושבת ותכיר כי לעולם אל רחום אני ודו"ק מאד כי זהו באמת כוונת המדרש בפשט הכתוב:

**מעשים שעשית והיסורים שהבאתי.**מעשים שעשית היינו מ"ש כי תוליד והשחתם ועשיתם וגו' ומ"ש ויסורים שהבאתי היינו מפסוק בצר לך עד פסוק וידעת היום והשבות אל לבבך:

**ד"א כי ה' הוא האלהים.**פי' ד"א ודרשה על תיבות אחירות בפסוק זה שלא דרש תחלה:

**יתרו נתן ממש.**ע' מכילתא יתרו סוף פ' א' פסוק זה הדרשה בלשון אחר והובא בילקוט מלכים ב' ה':

**ולא קם נביא עוד.**ע"פ מדת ממעל על הלשון ומדת מנגד על המעשה וע' לקמן פ' י"א סי' ח':

**והכל מתים שלא כעונתם.**הנהרג מת שלא בעונתו והרוצח יהרגהו גואל הדם של הנרצח וימות שלא בעונתו ואח"כ ידונו ב"ד את גואל הדם או גואל הדם של הרוצח על שהרג את הרוצח שלא כדין ואין לדבר סוף וזהו שאמר והכל מתין שלא בעונתם פי' על נפש אחת ימותו כמה נפשות וע"י ערי מקלט לא ימות אלא זה שכבר נרצח בשוגג.

**מי שאכל את התבשיל.**שמשה ברח על שהרג והי' מבקש מקום לברוח לשם ולהנצל הוא יודע צער הבורח על שהרג על כן היה זריז במצוה זו:

**ומצא לדתן ולאבירם.**שמ"ר פר' א' סימן כ"ט ל':

**התתיל מבזה אותו.**היינו מ"ש מי שמך לאיש שר ושופט עלינו:

**כמה דברים שמעתי.**מבואר פירושו שם בשמ"ר סי' ל"א:

**והאיך ברח.**שם בשמ"ר הגי' וכי אפשר לאדם לברוח מן המלכות:

**ויצילני.**שהי' די שיאמר כי אלהי אבי בעזרי מחרב פרעה ותיבת ויצילני מיותר לדרוש אותי הציל ולא למי שאחז החרב שירצה להרוג אותי:

**אי אתה זכור.**צ"ע איך יזכור שהרי זה נעשה אחר שברח ובכל המקומות שציינתי ליתא כל זה ואם איתא לגירסא זו דורש כן מפסוק זה עצמו מי שם פה לאדם ככל מה שדורש על אסכולי פרעה ואם לא ידע משה מזה איך הביא לו הש"י ראי' מזה אלא בהכרח שהמלאך שהבריחי הודיעו גם זה:

**בנוהג שבעולם ב"ו.**ירושלמי ריש פרק הרואה מדרש תהלים מזמור ד':

**באנקליטון.**במוסף ערוך גורס באנקלימון ופירושו בלשון יוני חטא ועון וכמ"ש בסמיך ג"פ והוא נתפס בחטייה: וכל מאמרים אלו שהביא מדניאל מאברהם מיונה הובא דרך אגב מענין משה. וצ"ע למה לא חשב המעשים כסדר תחלה מאברהם ואח"כ מיונה ואח"כ מדניאל וכאן הביא תחלה מדניאל ואח"כ מאברהם ואח"כ מיונה:

**מהו מזרחה שמש.**כי בכמה מקומות כתוב מזרח ולא כתוב שמש גם היל"ל קדמה ע"כ דורש כשם שהשמש מאיר לעולם כך תאיר להרוצח מתוך חושך צרתו. עי' מכות דף י':

**יטרד למטלון.**במ"ר פר' ז' סי' ג' לקמן פרשה ו' סי' י"ב ופי' במ"ע מקום מחצב המתכת בלשון יוני ורומי ששם מגלים את הפושעים שיחפרו בעומק הארץ וכן המנהג בזמנינו והמתכת נקרא גם בלע"ז שלנו מטאלון:

**היו הורגים אלו את אלו.**וכמ"ש מכות י' והאלהים אנה לידו שע"י שהרג זה במזיד אנה לידו שיהרג על ידי אחר בשוגג:

**ואין מיתה בעולם.**שלא די שלא יהיה הריגה לא במזיד ולא בשוגג אלא שגם סתם מיתה לא יהיה עי' ב"ר פר' י"ב סימן ו' פרשה כ"ו סי' ב' באריכות שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"א:

**לא קורא את שמעו מהלך.**פי' כשמהלך וצריך לקרא שמע:

**ואיזה מלכות שמים.**שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כצ"ל:

**א"ל שמע ישראל אנכי.**הדברים מפליאים שהמדרש הוסיף שקודם שאמר אנכי אמר שמע ישראל ואח"כ נענו כולם ה' אלהינו ה' אחד ולא פירש מאין דרש כן ויש להביא סמוכות לדברי המדרש ממ"ש במכילתא ריש פסוק אנכי שכשעמדו כולם על הר סיני לקבל התורה השוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה. ומלכות שמים היא ה' אלהינו ה' אחד וכמ"ש שם קודם פסוק אנכי. לאמר שיהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר על הן הן ועל לאו הן. ובשי"ר פסוק ישקני ד"א אר"י מלאך היה מוצא הדיבור וכו' וחוזר ואומר לו מקבל אתה אלהותו של הקב"ה והוא אומר לו הן וכאן מוסיף שהשיבו ה' אלהינו ה' אחד שכל זה נכלל במ"ש וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר שיענו וישיבו ויאמרו מה שמקבלים עליהם ומ"ש שתחילה אמר שמע ישראל דורש כן על פי מדה י"ז שמפורש בתהלים שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי היינו בשעה שאמר אנכי ה' אלהיך אז אמר שמע עמי ועי' בריש מדרש רות על פסוק זה שדורשו על מתן תורה וכן במזמור פ"א שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרי קודם פסוק אנכי וקודם פסוק לא יהיה לך אמר שמעה עמי היינו שמע ישראל וזה פלאי וע' שמ"ר פ' ט"ו ריש סי' כ"ב הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופרשם:

**ומשה אמר ברוך שם.**ע' לקמן פר' זו סי' ל"ו צ"ע מנין לו ומ"ש פסחים דף נ"ו נימר לא אמרו משה פי' שלח אמר כן בתורה מפורש ועי' ב"ר פרשה צ"ח סי' ג' ולקמן פר' זו סימן ל"ה שדרשו כן על יעקב:

**שמים וארץ זוגות.**פי' הם מן הזוגות כמו כל אלו שחושב וכמ"ש אענה את השמים והם יענו את הארץ ולהיפך ועצר את השמים וגו' והאדמה לא תתן את יבולה השמים משפיעים והארץ מקבלת וכן חמה ולבנה שהלבנה מקבלת אורה מן החמה. אדם וחוה יצירי כפיו של היוצר נבראו זוג יחד באופן שיהי' כן כל ימי עולם וכן העוה"ז והעוה"ב שהעוה"ז נביא לתכלית עוה"ב ומי שמכין בעוה"ז יש לו בעוה"ב ואם אין עוה"ב אין העולם הזה כדאי:

**ז' רקיעים וכו'.**וע' ויק"ר פ' כ"ט סי' י"א:

**כשם שלא שתפתי.**לכאורה הדברים נראים כפולים במדרש ויתרים אך עומק כוונת המדרש ע"פ המדות שברישא כתוב מי לי בשמים שמשמע שאין כלל וע"פ המדות כנ"ל פירושו שאין אחר אלא אתה ובס"ד כתיב ועמך לא חפצתי בארץ פירש המדרש ג"כ לא חפצתי אחר אלא אתה ופי' לעזוב אותך ולעבוד אחר כך הוא הפירוש הא' לפי דיוק הר"ד אך בס"ד כתיב ועמך לא חפצתי בארץ משמע שלא חפצתי לשתף לכבודך עוד אחר בארץ וכן ברישא מי לי בשמים שלא חפצתי לשתף עמך בשמים זהו הפירוש השני והי' ע"פ מדה י"ט מדבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו כאלו מפורש ברישא עמך שמשמעו שותפות וכאלו כתוב בסיפא מי לי שמשמעו לא אחר וכפי דרכינו שכל כוונת המדרש רק ע"פ המדות וכל זה כפי פשט הכתוב: אך בויק"ר סוף פ' ז' וסוף פ' י"ג אמר בהדיא על מי שמחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים כפי משמעות התיבות ממש ועי' מש"ש דברים אמיתים כפי הדרש ועל זה אמרו הפוך בה והפוך בה:

**ומעידה עליך שאין.**ע"פ מדה ט' מכלל לאו הן שאיני כופרת אלא מודה שאיני משתפת אלא מיחדת והיינו בבתי כנסיות וב"מ:

**זש"ה ירא את ה'.**במ"ר פ' ט"ו סי' י"ד תנחומא בהעלותך בסי' ט':

**מהו ומלך.**שהיל"ל ואת המלך ע"כ דורש שתהא דומה לאברהם ויוסף שהמלכתים:

**אל עמק שוה.**לעיל פרשה זו ריש סי' ז' ע"ש וש"נ:

**מעשה בר שמעון.**ירושלמי ע"ג פרק ה' בשינוי ע"ש וע' חולין דף ו' מעשה כזה על פסוק אם בעל נפש אתה הובא בילקוט משלי כ"ג:

**אית אנת לנפשך.**ע' מ"כ ויש לפרש החזק דבריך לעצמך שהיין מותר תן לי מעות ואני לוקח לי ולך ואמר כן לנסותו אם עומד בדבריו להחמיר ומאחר שראה שעומד בדבריו שמע לו והחמיר:

**מארי דנפשאי אנא.**אני מושל על תאות נפשי וכוונתם לפסוק ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כמ"ש בגמרא הנ"ל וזהו ומלך שימליך יצר טוב על יצר הרע שימשול בתאוותו ובתנחומא שם הגי' על יצר הרע שנקרא ובא אלי' מלך גדול וסבב אותו:

**ואל למולך.**ודורש נוטריקון ע"פ מדה י"ז ומלך ואל למולך:

**שאומרים שני רשויות.**וזה פי שנים שתיבת פי מיותר לדרוש פה שאומרים שנים. ע' אגדת בראשית פרק כ"ז כל הענין:

**שנקראו שלישיה.**כמ"ש ישעי' י"ט כ"ד וכן מצאתי בילקוט משלי כ"ג ובאגדת בראשית שם ובתנחומא בהעלותך שם ולמה נקראו שלישיה שהם משולשים וכו':

**בלשון נוטריקון.**ועם שונים שאומרים שנים הם אל תתערב ומכלל לאו אתה שומע הן שתחזיק באמונת היחוד דומה למדת נוטריקון שאות אחת מורה על תיבה וכן כאן חצי ענין מורה על ענין שלם. וכן הוא בהדיא במכילתא יתרו פסוק כבד את אביך שם בסוף הפסוק כבד את אביך אם כבדתו למען יאריכון ימיך וא"ל למען יקצרון שדברי תורה נוטריקון שכן ד"ת נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן ומאחר שהוא ענין של יחוד הי' לך לומר בפירוש שהש"י אחד ואין שני:

**חזר ופירש את הדבר.**כמ"ש שי"ר פסוק א' שמתחלה אמר משלי ואח"כ קהלת:

**יש אחד.**שהקב"ה הוא אחד ואין שני ומ"ש יש הוא לבדו הקיים לנצח ויש העולמי ובלתו אפס וע' מדרש קהלת ריש פסוק זה:

**חלקי ה' אמרה נפשי.**ע' איכה רבתי פסוק זה:

**מיכאל וחבורתו.**ע' במ"ר פ' ב' סוף סי' ג' ושם באיכה רבתי בא"א:

**מהו ושמעו אל ישראל אביכם.**למה הוצרך לומר שהוא אביהם והי' די שיאמר ושמעו אלי ע"כ דורש א"ת אל ישראל אלא אֵל ישראל אביכם והם השיבו שמע ישראל אבינו ישראל סבא:

**והוא אומר בלחישה.**יעקב אמר בלחישא ברוך שם וע' פסחים דף נ"ו ולא ידעתי מנין וע' ב"ר פ' צ"ח סי' ג' ושם הגי' שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה:

**משל לאחד שגנב קוזמין.**וענין המשל בהכרח שכך פי' לאיש אחד שהי' לו רשיון מהמלך לבוא תמיד בפלטין של מלך וגם ליקח לביתו כל מה שרוצה ולקח תכשיט שמתקשטת בו המלכה ובנותיו ואף שהי' לו רשיון ליקח עכ"ז לא אמר לו המלך שאמר בפרט שיקח הקוזמין ע"כ לא נתן לאשתו שתתקשט בו בפרהסיא שלא יקנאו בו המלכה ובנותיו וכן בנמשל שמשה עלה למרום בין מלאכי מעלה לקבל התורה וכולם נתנו לו מתנות סודות אך שבח וסוד של ברוך שם לקח מעצמו ששמע ממלאכים שאומרים כן על כן צוה שיאמרו בלחישה שלא יקנאו המלאכים אך ביוהכ"פ שדומים למלאכים אז לא יקנאו כשיאמרו כמו שהם אומרים ואיני יודע מנין לו כל זה ע' לעיל סי' ל"א:

**בכל נפש ונפש שברא בך.**פי' בכל כחות הנפש שמתגלים במוח חכמה שכל בינה מחשבה מדמה זוכר וכדומה והמתגלים בלב אהבה רצון תאוה קנאה חסד נדיבות וכילות ואכזריות וכעס שמתגלה בכבד ועצה שבכליות וכח המעכל והמבשל והמושך והבורר והדוחה וכדומה הכוחות שחושבים בספרי הנפש בכולם הוא מחויב לעבוד ה' ולאהוב אותו זהו בכל נפשך:

**כל הנשמה.**וכי הנשמה שהיא רוחנית ושכלית מהללת והלא בפה של הגוף מהללים ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ודו"ק על כל נשימה תהלל הפה וכמ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וכמ"ש חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו:

**חמשה שמות.**ע' ב"ר פ' י"ד סי' ט' באריכות:

**רבנן אמר בוא וראה.**ברכות דף י' מדרש תהלים ק"ג וילקוט שם ויק"ר סוף פ' ד' ע' מש"ש ובמקומות הנ"ל חושב תחלה הנפש ואח"כ הקב"ה וכאן מתחיל בהקב"ה:

**תגל נפשי באלהי.**והביא כל הענין לכאן אגב מ"ש בכל נפשך וס"ד כי הלבישני בגדי ישע וגו' וככלה תעדה כליה ואגב זה הביא מאמר של ר' ברכי' וה"ג בשי"ר פסוק מה יפו דודיך אחותי כלה איתא ביו"ד מקומות נקראו ישראל כלה שית הכא כו' ומביא את הכתובים כסדרם ופה הסדר מעורב גם חסר פה הכתוב גן געול אחותי כלה וחסר אחד ושם מובא בשלימות וד' מביא מנביאים והד' של נביאים ג' בישעי' ותקשרם ככלה. שם מ"ט י"ח וככלה תעדה כליה שם ס"א י' ומשוש חתן על כלה שם ס"ב ה' ואחד בירמי' קול חתן וקול כלה ופסוק זה הוא בירמי' בד' מקומות א' בסוף ז' ב' שם ט"ז יו"ד ג' שם כ"ה יו"ד וג' אלו לרעה ואחד לטובה שם ל"ג פסוק י' וצ"ע שאין אחד בכל ד' אלו שמדבר בכנסת ישראל אלא שמקללם שיש בית קול כלה ומברכם שיהי' להם קול כלה ואם לאלו כוון הי' לו לחשוב כל הד' פסוקים והם י"ג ואמר לי לבי שכוונת חז"ל לפסוק ירמי' ב' ל"ב התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה ועמי שכחוני וגו' שמדמה כ"י לכלה ואחר שיגעתי מצאתי כן בילקוט ישעי' ס"א שהביא ואחת בירמי' התשכח בתולה עדי' כלה קישורי' ונשאתי ידי וברכתי ברוך שהנחני בדרך אמת:

**וכנגד זה וכו' בעשרה לבושין.**ע"פ מדת מנגד יו"ד לבושים בדמיון שמלבישים לחתן כנגד יו"ד פעמים כלה לפרש פסוק שהקדים שוש אשיש וס"ד כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה ומאחר שמדמה כנ"י לכלה איך אמר כחתן יכהן פאר אלא ע"פ מדה כ' אא"ע לכ"י ת"ע להקב"ה שכ"י מלבישין להקב"ה שנמשל לחתן ואחר כתבי זאת מצאתי בפסיקתא פ' ל"ז סי' ב' אחר שמנה הלבושים מביא שנאמר כחתן יכהן פאר כמו שכתבתי ושם איתא ז' לבושים ע"ש ועל היו"ד לבושים הביא עשרה פעמים שכתוב בתנ"ך לשון לבישה אצל הקב"ה וזה ע"פ מדה י':

**יוד לבושים.**וצ"ע שלא חשב פסוק זה הדור בלבושו ישעיה ס"ג א' גם צ"ע איך חושב פסוק שאמר איוב על עצמו צדק לבשתי וילבישני על הקב"ה (ובזה י"ל שמאחר שאין שייך שיאמר אדם צדק לבשתי אא"ע לאדם ת"ע על הקב"ה שכתוב בו וילבש צדקה עליו נאמר צדק לבשתי וילבישני). אך בילקוט ישעי' ס"א אינו חושב פסוק של איוב וחושב בענין זה א' כשברא את העולם הוד והדר לבשת (שפסוק כתוב בתהילים ק״ד:א׳ אצל ספור הבריאה) ב' שלבש כשהביא המבול ה' מלך גיאות לבש כמ"ש בסוף המזמור מקולות מים רבים אדירים היינו המבול. ג' שלבש במתן תורה שנאמר לבש ה' עוז התאזר (ואין עוז אלא תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן). ד' שלבש במפלת בבל לבושיה כתלג חיור שכתוב בדניאל שעל ידו היתה מפלת בבל כמ"ש ב"ר פ' צ"ט ריש סי' ב'. ה' ו' שלבש במדי שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת. ז' ממוקדון וילבש צדקה כשריון. ח' חסר. ט' מדוע אדום ללבושיך. יו"ד זה הדור בלבושו. וצ"ע להשלים הח' שחסר אולי חושב וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה ויעט הוא ג"כ לבישה וכן מצאתי במדרש תהלים צ"ג שחושב ז' לבושים ואחד מהם ויעט כמעיל קנאה:

**בעלה ובנה וחתנה.**כאן לא פירש המשל והנמשל ומ"ש כדכתיב בפסיקתא עד שוש אשיש בפסיקתא שלפנינו ליתא אבל הוא בשי"ר פסוק נגילה ונשמחה בך וז"ל למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים ובאו ואמרו לה באו בניך אמרה מה אכפת לי תשמחנה כלותי באו חתניך וכו' תשמחנה בנותי אמרו לה בא המלך בעליך אמרה הא חדוותא שלמה חדו על חדו כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים בני מרחוק יבואו והיא אומרת להם מה אכפת לי ובנותיך על צד תאמנה והיא אומרת מה אכפת לי כיון שאמרו לה הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע אמרה הא חדוותא שלמה וכו' באותה שעה אומרת שוש אשיש בה' עכ"ל וכן הוא בילקוט ישעי' ס"א: