**שהיה חושש באזנו.**על שדורש בענין האוזן והשמיעה ע"כ אמר באזנו ולאו דוקא אלא ה"ה לכל חולי וכמ"ש אם סכנה היא וכמו שיש בחולי האוזן חולי של כל הגוף וכמ"ש חז"ל חרשו נותן לו דמי כולו כך בחולי הנפש תלוי באוזן להמית ולהחיות כמ"ש שמעו ותחי נפשכם:

**שמסיר אזנו.**שמ"ר סוף פרשה כ"ז לעיל פרשה ד' סי' ב':

**כקנקל לכלים.**בערוך ערך קנקל מכבר מעשי רשת תרגם ירושלמי קנקל עובד מצדתא ובמ"ע פירש בל' יוני ורומי שבכה ופי' שהמצודה והשבכה המה מנוקבים כולם וכן הקנקל מנוקב הרבה ודרך הנקבים נכנס הריח הכלים וכן האוזן לנפש פתוח לכל כחות הנפש והנהגותיה:

**כשם שהטית אזנך.**שלא כל הטית אוזן דומים שאם נוטה אזנו רק לתורה ולא לשום דבר אחר בעולם ועל שבתורה נברא העולם יהיו כל הברואים נכנעים ונשמעים לו ע"פ מדת מנגד:

**נשתתקו העליונים.**עי' לקמן פרשה י"א סי' ה' ועי' ב"ר פרשה ה' סי' ה' ילקוט בשלח פסוק וישב הים ועי' עוד ב"ר סוף פרשה ו' אצל יהושע ג"כ:

**ידעתי כי כל.**ב"ר פרשה ה' סי' ו' קה"ר פסוק זה:

**מהו עליו אין להוסיף.**היעלה על הדעת שיבא אחר ויוסיף ארץ אחרת וים אחר או כוכב אחר או לגרוע מהם ולמה אמר והאלהים עשה עוד הפעם ע"כ דורש שמ"ש הוא יהיה לעולם על הנהגה הטבעית שאינה משתנה והוא בלא הוספה וגירעון על הנהגתו ומ"ש והאלהים עשה פי' שלפעמים ע"פ נס מוסיף וגורע כדי שייראו מלפניו שע"י הנסים יבינו שהעולם כולו שלו והוא בידו לעשות בו כרצונו:

**יקוו המים.**הרי שגזר שיהיה הים ים והיבשה יבשה וכתוב במקום אחר היפך זה שקרא למי הים ושפכם על פני היבשה שהוסיף על הים וגרע מן היבשה והכריע פסוק שייראו מלפניו:

**לגיון אחר קשה.**עי' ב"ר פרשה ה' סי' ו' בהדיא ענין קשיותו. וכן הקיף את העולם בים אוקינוס שייראו מלפניו:

**יום שיהיה יום.**כמ"ש ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה. ואצל בל ששת ימים כתוב ויהי ערב ויהי בוקר ובא יעקב והוסיף על הלילה וגרע מן היום עי' ב"ר פרשה ס"ח סי' י' ויהושע הוסיף על היום וגרע מן הלילה:

**מוסיפים על דבריו.**ופי' על מעשיו שנבראו בדבריו:

**שיהא הים ים.**וכנ"ל יקוו המים וכתיב ולמקוה המים קרא ימים:

**ועשה הים יבשה.**הרי שהוסיף על היבשה וגרע מן הים ואלישע בהיפך גרע מן היבשה והוסיף על המים:

**את החורף שיהיה חורף.**צ"ע למה הקדים את אליהו לשמואל ואת החורף לקיץ היפך סדר הכתוב דכתיב קיץ וחורף ובקה"ר שם כסדר שמואל ואח"כ אליהו קיץ ואח"כ וחורף:

**את העליונים לעליונים.**עי' שמ"ר פרשה י"ב סי' ג' באריכות ומשה גרע מן התחתונים והוסיף לעליונים וגרע מן העליונים והוסיף לתחתונים:

**השמים מספרים.**והארץ כמ"ש מכנף הארץ זמרות שמענו ומשה גרע חוק עליונים ותחתונים והוסיף על חוק האדם:

**אמר אלהי ישראל.**מדרש שמואל פרשה כ"ט ופי' הפסוק אלהי ישראל מושל באדם צדיק מושל הממשלה שהקב"ה מושל באדם גם הצדיק מושל כ"י:

**בלא רטיה.**שעושה הכל בדברו:

**ממתיק את המרים.**כמפורש במי מרה בסדר בשלח:

**אקרא אל ה'.**וס"ד ויתן קולות ומטר. ובכל הדרשה אינו מבואר איך שייך לענין הפרשה ולמלאות החסרון בהכרח שהכוונה שהקב"ה מצווה על העליונים והתחתונים וכן משה מצווה על העליונים והתחתינים שנאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי:

**עד לב השמים.**עי' מכילתא בשלח סוף פסוק וברוב גאונך:

**אסטרטיגין.**נציבים כמ"ש נציבי פלשתים ותרגם יונתן אסטרטיגי פלשתאי:

**פרם וקלוניא.**הובא במ"ע ערך קלניא וגורס פורוס וקולוניא ופורוס שם עיר של ירידים שפטורים ממס וקולוניא שם כללי לערים שפטורים ממס:

**עשה יו"ט.**וכוונת הנמשל רומז על הלולא רבה למעלה שביום מיתת הצדיק המבואר בזוהר וכמ"ש חז"ל רוכב ערבות שש ושמח בבואו אליו נפש נקי צדיק וכן משה קרא לשמיני ולארץ שישמחו עמי ביום מיתתו וחתונתו:

**רנו שמים כי עשה ה'.**וס"ד הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה כי גאל ה' את יעקב וצריכים לידע כל ישראל והשמים והארץ שגאולת ישראל יהיו על ידיהם ובשירה מדבר על הגאולה העתידה כמ"ש ה' בדד ינחנו ותרגם אונקלוס בעלמא דעתיד לאתחדתא ובסוף השירה כתיב הרנינו גוים עמו וגו' וכפר אדמתו עמו הכל לעתיד:

**שנתנה תורה על ידיהם.**ועל כן כשהעיד בהם על שמירת התורה העוד בפניהם ועל ידיהם:

**מן ושליו.**על ידיהם שהיו טובות נפלאות ע"פ נס ורמז בזה לישראל כשישמרו התורה יתן להם מתנות עליונות ע"פ נס על ידיהם:

**שמשל הקב"ה את ישראל.**שכשישמרו ישראל התורה ירבו ככוכבי שמים וכעפר ארץ:

**עדותיהם של ישראל.**שמעידים בהם שאם ישמעו התורה יקבלו שכר ואם יבטלו יענשו וכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה ספרי ריש האזינו ובתנחומא:

**וכשנכנס לחופתו.**ואז צריך להוצאה מרובה ולהתגדל בשררות יותר כבן מלך העמיד אלו לעדות ששומר מצות אביו ויהיו יכולים להוציא מאביו כל מה שיצטרך תמיד וכן בנמשל כשיכנסו ישראל לארץ שהוא בדמיון חופתם וישמרו המצות התלוים בה ויהיו צריכים למטר השמים ויבול הארץ וינתן להם על ידיהם ואם לא ישמרו לא יתנו כמבואר בשירה:

**בארץ מנין דכתיב ואת הארץ.**פי' מנין שהעיד בהם הארץ ועל שצריך לפרש כמה דברים שהם העדות ובהן חטאו וכו' ע"כ פרשם אחד אחד תחלה פירש כל דברים אלו על שמים ואח"כ על הארץ מנין שהם עדות שנאמר העידותי בכם את השמים ואת הארץ ומנין שבהן חטאו וכו':

**כי כאשר השמים החדשים.**אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמדו זרעכם ושמכם: