**אף נגעים פרט לקרוב.**ספרי שופטים פיסקא ר"ח פסוק ונגשו השופטים לקמן פרשה ו' ריש סי' ח':

**ארשב"ג.**אבות פ' א' ועי' ברע"ב שם ומכאן יש ללמוד פי' המשנה ע"ש ועי' שמ"ר פרשה למ"ד סי' ט"ו ועיקר הלמוד חסר כאן כמ"ש במ"כ ועל שאין הענין כאן במדרש לחקור בעמקי הלכות ע"כ אין להאריך כאן והרוצה לעמוד על עקרי הדברים יעיין במקומות שמצויינים במ"כ ובמקומות שציינתי:

**מכון כסאך.**מכון הוא רגל כמ"ש מלכים א' ז' ל"ח כיור אחד על המכונה האחת וכמ"ש בתורה כיור וכנו:

**שלשה בתים יש לה.**שמאחר שצוה שלמה ברוה"ק לך אל נמלה עצל ראה דרכיה חקרו חז"ל על כל דרכי הנמלה והודיעו לנו באמונתם:

**אלא ששה חדשים.**ועכ"ז טורחת כל הטורח הזה:

**שלשה מאות כור.**לפי מה דאיתא בחולין דף צ' ע"ב דמה ששנו חכמים בתפוח של מזבח שיש בו שלש מאות כור אפר שהוא אחד מג' מקומות שדברו חז"ל דרך גוזמא תפוח גפן ופרוכת ואם כך אמרו אצל תפוח אפר שנקבץ מקרבנות כל ישראל ברגלים על אחת כמה וכמה ק"ו בן בנו של ק"ו שגם כאן הוא גוזמא גדולה מאד ובוודאי שהכוונה בכורים דידהו וכמ"ש שאמרו בשני דידהו ועכ"ז הוא גוזמא כנ"ל:

**מן העוה"ז לעוה"ב.**כמו שהנמלה מכנסת על לאחר מיתתה כך תעשו אתם שישאר לכם אחר מיתתכם לעוה"ב:

**שלא למדה מכריה.**וחותם במדרש משלי בפסוק זה אלא חכמתה מנה ובה:

**הוי שופטים ושוטרים.**בילקוט משלי ו' מסיים בה רשב"א אומר עלוב הוא האדם הזה שהוא צריך ללמוד מן הנמלה אלו למד מן הנמלה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד:

**בין לשוגג בין למזיד.**אם גזל במזיד והשיב את הגזלה על פי הדיינים ובקש מחילה מהנגזל ואח"כ עשה צדקה הרי הוא בעל תשובה גמור:

**בין בעליונים.**על הצדקה מפורש בויק"ר ריש פרשה ל"א באריכות והדינים כמ"ש ויק"ר פרשה כ"ו סי' ב' שלוים זה מזה ופורעין זה לזה. וגם יתכן שכיונו למ"ש בויק"ר פרשה כ"ד סי' ב' על ב"ד של מעלה שדנים תמיד לבני אדם כמעשיהם:

**בשעה שאמר הקב"ה לנתן.**מדרש תהלים קכ"ב וילקוט שם מכות דף י' ירושלמי ברכות ריש פרק ב' עי' כל המקומות הנ"ל שינוי לשונות:

**לקלל את דוד.**להקל בכבודו ולהקניטו בכבודו כמ"ש בשמעי והוא קללני קללה נמרצת ולא היו שם קללות אלא חרפות ולפי מ"ש במדרש תהלים שם מתי ימות זקן זה וכו' א"כ היא קללה ממש וגם לפי מ"ש כאן טוב שיבנה הבית הכוונה שימות דוד שימלוך שלמה ויבנה הבית:

**באומרים לי בית ה' נלך.**והלא בימי דוד עדיין לא היה בית ה' אלא שאמרו בכוונה שימות דוד ויבנהו שלמה ונלך אז בבית ה' ועל זה אמר דוד עם כל זה שמחתי בזכרון בנין בית המקדש. ויתכן שהכוונה על מ"ש בתהלים מ"א ו' אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו ואמרו כן בשעת חליו ועל זה השיבו כי ימלאו ימיך אע"פ שאתה חולה לא תמו' קודם עתך שלא כדברי שונאים אעפ"י שימיך מעכבים בנין בית המקדש שימיך יקרים מבנין בית המקדש ולמה ודורש עפ"י מדה י"ז על שכתוב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח היינו ביהמ"ק שכתוב עליו הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים והצדקה והמשפט שאתה עושה יקרים מהם. ואע"פ שאין הפסוקים כתובים יחד כ"א זה בתהלים וזה במשלי זהו כח מדה י"ז שהענין המבואר בהם ממשיכים ומקרבם יחד:

**נותן משלו.**שהיה עושה צדקה עם החייב ומשפט עם זכאי שהחזיר לו ממונו וכן לר' נחמיה הצדקה להחייב שהוציא הגזל מידו. ומ"ש חד אמר משמע שאינו ידוע מי מהם אמר כך ובסמוך אמר א"ל ר' נחמן (צ"ל ר' נחמיה) הרי שהראשון הוא ר' יהודה א"כ מ"ש חד אמר צ"ל ר' יהודה אומר:

**זש"ה אם שנותי.**עיקר השייך כאן הוא הדרשה הב' של רבי יצחק והראשונה דרך אגב:

**מהו המקרא הזה.**אם שנותי ברק חרבי דמשמע אם הברק ישתנה ואנחנו הלא לא שמענו מה הוא הברק כי נדע את השינויים אשר בו ועוד מה זה שייך אחיזת המשפט לשינוי הברק ע"כ דורש אם שנותי מלשון שינון ע"פ מדת ממעל כי החרב מורה על תוקף הדין ושינון החרב שיהיה עושה ברק מורה על כליון ר"ל וכמ"ש יחזקאל כ"א חרב הוחדה למען טבוח טבח הוחדה למען היה לה ברק מורטה ואח"כ אמר ותאחז במשפט ידי והמשפט אינו כליון והם שני כתובים מכחישים וכמ"ש אברהם בסדום השופט כל הארץ לא יעשה משפט בתמיה שכליון סדום אינו במשפט וכמ"ש שמ"ר פרשה למ"ד סי' ט"ז. ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז ומכריע ע"פ מדה ט' שכך פירש הכתוב אם משנן אני את חרבי כברק כמ"ש ביחזקאל הנ"ל אז חרבי תביא חורבן ושממה וכמ"ש אני מחריב את עולמי ויען שלא נכון להשחית את כל העולם בשביל הרשעים שהרי נשבעתי לנח ולאבות ולשבטים והרי יש צדיקים בכל דור ומה אעשה ותאחז במשפט ידי ודעת ר"נ שפירושו ושנותי הוא מלשון שינוי כמ"ש ואומר חלותי היא שנות ימין עליון שאם ישנה מדת הדין שלא תאחז במשפט ידי אלא לשנות המשפט היינו כלי' כנ"ל וכמ"ש בסדום א"כ ברק חרבי ע"י ברק אחד של אש חמתי אחריב את העולם ועי' שמ"ר פרשה למ"ד סימן א' ומש"ש ואין מדרש בלא חידוש ודעת ר"נ הובא בתנחומא משפטים סימן ה':

**אמר ר"י.**ויק"ר פרשה ד' סימן א' רבי לוי ור"י ובקה"ר פסוק ועוד ראיתי הדרשה עצמה בשם רבי לוי ורבי יצחק חותם הדרשה שם כפי הענין של ויק"ר שם אך כאן לא הובא אלא עיקר הדרשה לפי הענין שמדבר במשפט:

**מהו שופטים ושוטרים.**דבשלמא השופט צריך מינוי שהוא צריך להיות חכם וצדיק כמ"ש לעיל פרשה א' סי' י' חכמים ונבונים וידועים אך השוטר שהוא המכה כל אנשים ראוים לזה ואיך מדמה אותם לשופטים ע"כ דורש שגם השוטר צריך להיות אדם גדול וצדיק כמו השופט שיהיה ראוי להכות החוטא בעבור קנאתו לה' על שחטא נגד ה' והוא עצמו אינו חוטא ומהשוטר יקח המוכה מוסר שלא לחטוא עוד וזהו שאמר שיהיה השוטר כשופט שיהיו המוכים כנגד המקל והרצועה וכו' וכמ"ש קשוט עצמו וכו' ועי' פסיקתא רבתי פרשה ל"ג סי' ב':

**במקום שיש דין.**ב"ר פרשה כ"ו סי' ו' שמ"ר פרשה למ"ד בריש סימן כ"ד ותנחומא שופטים ומ"ש ומהו כן פי' איך אפשר שיהיה יחד יש דין ואין דין אלא שאם יש דין למטה אין דין מלמעלה ועל שופטים ושוטרים תתן לך למטה ולא יהיה דין ועונש מלמעלה:

**שש מעלות לכסא.**עי' במ"ר פרשה י"ב סי' י"ז ובאסתר פסוק כשבת המלך ובמקומות אלו מונה השש מצות א' לא ירבה לו נשים ב' לא ירבה לו סוסים. ג' וכסף וזהב לא ירבה לו שכתובים בסדר זה בפרשת המלך. ד' לא תטה משפט. ה' לא תכיר פנים. ו' לא תקח שוחד בריש סדר זה הרי כל הו' מצות שייכים למלך ג' למלך מיוחד וג' לענין המשפט ששופט וכאן אינו חושב נשים וסוסים וכסף וזהב וחושב במקומם לא תטע לך אשרה ולא תקים לך מצבה ולא תזבח וגו' והיה בו מום:

**סדר הדין.**עי' מדרש קהלת פסוק אי לך ארץ:

**שמעתי שאם רוצה.**ירושלמי יומא פרק ו' הלכה א' שבועות דף ל"א:

**האונטדיקון.**עי' ערוך ערך אנטדיקוס ופי' בלשון יון בעל דין ומטה לכף חובה וכאן בבעלי דין מדבר שגם הם נקראים אנטדיקוס. ומצאתי באגדת בראשית פרק ס"ג שונאים זה לזה אנטדיקוס זה לזה ופירוש שם המפרש מנגדים:

**כתוב א"א ושפטתם צדק.**דברים א' ט"ז כפי מה ששומע הטענות וכמ"ש בצדק תשפוט עמיתך וכן כאן ושפטו את העם משפט צדק וכא"א ודרשת וגו' דברים י"ג ט"ו שלא יסמוך על הטענות אלא יחקור להודיע סתרי הדברים ומכריע כאן כשהבעלי דינים טוענים כל אחד לפי דעתו באמת שסובר שהדין עמו ולא עשה בעול לזה יועיל הפסק דין של הדיין ואינו מחוייב לחקור אך אם מבין שהבעלי דינים טוענים שקרים שיודע בעצמו שלא היה כן באמת שאם יטעון כפי שהיה באמת יתחייב בדין אז אין הדיין רשאי לפסוק כפי הטענות אלא לחקור אחר הבעלי דינים עד שיודע איך היה הדבר באמת כי פעמים יתכן כשרואה בעל דין אחד שחברו טוען שקר אז גם הוא טוען שקר אחר ומה יעשה הדיין כאן:

**והיה אוהב את הקטן.**שכן טבע העולם לאהוב בן הקטן שאע"פ שיש לו בנים גדולים ואוהב לכולם כל שעשועיו בבן הקטן וכן הפרדס אעפ"י שיש לו נכסים יקרים הרבה עם כל זה שעשועיו בפרדס:

**נער ישראל ואוהבהו.**וכמ"ש בסוף ואתחנן כי אתם המעט מכל העמים כי מאהבת ה' אתכם ודרשו על שאתם ממעיטים עצמכם ע"כ אני אוהב אתכם וע"כ צוה אותם על המשפט:

**אני מתגבה.**כמ"ש בסי' ה' במקום שיש דין למטה אין דין מלמעלה רק צדקה והכל משבחין אותו וזהו ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נצדק בצדקה וביותר אם תשמרו גם הצדקה אז יקרבו גם הגאולה האמיתית:

**כי תבא אל הארץ.**ואמרת אשימה עלי מלך שום תשים עליך מלך:

**כך שנו חכמים.**משנה בסנהדרין פרק ב':

**למדונו רבותינו.**הוריות פרק ב':

**פרא למוד מדבר.**וס"ד באות נפשה שאפה רוח אמר המשל ולא פירש הנמשל של לימוד מדבר ושל שאפה רוח ע"כ דורש לימוד מדבר שהנמשל על ישראל שלמד אותם השי"ת בתורתו להיות בדמיון מדבר אך היא לא קבלה למודו כי באות נפשה שאפה רוח וכו':

**ארבע רוחי שמיא.**ובסוף הענין פי' ארבע מלכין יקומון מן ארעא ועי' לקמן פרשה ט' סי' ג':

**רבי יוחנן וריש לקיש.**כאן חסר דעת רבי יוחנן והמאמר בשלימות במדרש אסתר וז"ל רבי יוחנן אומר אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור כמו המן בדורו וכמוהו ממוקשי עם מן חובהון דברייתא ורשב"ל כמו כאן לדברי רבי יוחנן ושם חסר ומשונה וצריך להגיהה שם מכאן ומ"ש מקשיישותהון דורש ממוקשי מלשון קשי עורף אל תפן אל קשי העם:

**לפרוח באויר.**שאם המושל כמו המן עם אחשורוש שצוו להשמיד ולהרוג ולאבד מוטב היה לישראל אלו היו בלא מושל כלל אעפ"י שאמרו שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו עם כל זה לא היה מגיע לחצי רעת המן. עי' במ"ר פרשה י"ב סי' ג' ולקמן פרשה ו' סי' ו' וזהו ממוקשי עם כעוף היוצא מן המוקש ופורח בן חורין באויר:

**ממלוך אדם.**הכוונה היה ממלוך אדם חנף:

**רבנן אמרי.**כמ"ש שמואל א' ח' וזעקתם ביום ההוא וגו':

**שהוא בוטח בה'.**לעיל פרשה א' סי' ב':

**בכן אדם שאין לו תשועה.**ור"ד אל תבטחו בנדיבים:

**על ג' דברים.**סנהדרין דף כ' הובא בילקוט בסוף בשלח:

**ומינו להם מלך.**זה שאול ועל ידו מיחו זרעו של עמלק ולמה לא בנה שאול ביהמ"ק:

**דורו של אחאב.**ויק"ר פרשה כ"ו בסי' א' ומ"ש ונוצחין שהרי אחאב היה מושל בכל הממלכות כמ"ש מדרש אסתר פסוק ויהי בימי עי' פר"א פרק י"ח:

**ולא היה אדם שאמר.**ובויק"ר שם הגירסא ואליהו מכריז בהר הכרמל אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעי ולא מפרסמא למלכא:

**מה השכינה עושה בארץ.**מפורש בויק"ר שם ולקמן סוף פרשה ו':

**מסיח כבני אדם.**ב"ר פרשה י"ט סי' ד' וש"נ:

**מה אתה נהנה.**עי' מ"ש במ"ר פרשה י"ט סי' א' ובויק"ר שם ובשביל שהיה הדור בעלי לה"ר בא לחתום מה ששאל בריש הסימן למה לא נבנה בית המקדש בימי שאול:

**נס ישראל מפני פלשתים.**וכל מפלת ישראל היה אז בעבור שאול כמ"ש בשמואל א' כ"ח י"ט ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים:

**ויתן ה' דבר בישראל.**על שספר את העם הרי שנפלו בחטאו וכמ"ש הלא אני חטאתי וגו' תהי נא ידך בי וגו':

**אחאב עצר אל הגשמים.**כמ"ש מ"א י"ח י"ח שאמר אליהו לאחאב לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה' ותלך אחרי הבעלים:

**צדקיה החריב ביהמ"ק.**כמפורש בירמיה:

**התחילו צווחים.**כמ"ש שמואל א' י"ח י"ז וזעקתם ביום ההוא:

**הראשון אנו מבקשים.**כמפורש אצל שמואל ושאול לא אותך מאסו ממלוך עליהם כי אותי מאסו הרי שמלך עליהם קודם שאול:

**אלו דברים.**גיטין דף נ"ט:

**לא ראתה חמה.**במ"ר פרשה י"ב סי' ח' שי"ר פסוק צאינה וראינה:

**מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש.**וכן הוא במ"ר פרשה י"ב סי' ח' המשל זה מיכאל של שלג ופחד זה גבריאל של אש אך בב"ר פרשה י"ב סוף סי' ח' בהיפך המשל זה גבריאל ופחד זה מיכאל ובשי"ר פסוק הנ"ל הגירסא כמו כאן כמ"ש מיכאל שרכם וכמ"ש מיכאל העומד על בני עמך דניאל יו"ד י"ג ופסוק כ"א ודניאל י"ב פסוק א' והוא לעולם חסד וגבריאל הוא דין כמ"ש יחזקאל פ' ט' ופ' י' וכמ"ש יומא ע"ז ילקוט יחזקאל ח' שבת נ"ו ובאיכה רבתי פסוק ולא זכר הדום רגליו וכן הוא בפר"א פרק ד' ד' כתות של מלאכי השרת וכו' מחנה ראשונה מיכאל מימינו מחנה שניה גבריאל משמאלו וכו' וכן יסד הפייטן מיכאל מימין מהלל וגבריאל משמאל ממלל וכך אנו אומרים בק"ש שעל המטה מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל וכו' וכ"ש במ"ר פרשה ב' ס"ס י' ובפסיקתא פרשה מ"ו ועי' ב"ר פרשה א' סי' ג' מיכאל מותח בדרומו וגבריאל מצפונו סוף סמי חדא של ב"ר פרשה י"ב סי' ח' מקמי כל הני:

**אמר ב"ק.**ויק"ר פרשה ט' סי' ו':

**כי תקרב אל עיר.**וקראת אליה לשלום:

**על ישראל בעגל.**זה ט"ס שהרי כל הפסוקים שהביא בדרשה זו מדבר בענין מרגלים המה לא בעגל וצ"ל במרגלים אך לפי מ"ש לקמן פרשה ז' סי' י' יתכן שצ"ל בעגל ובמרגלים:

**מהו אכנו בדבר.**למה לא אמר בלשון שאמר בעגל ויחר אפי בהם ואכלם ואיך הוא מדה כנגד מדה ע"כ דורש ע"פ מדת מנגד וממעל א"ת בדבֶר אלא בדָבָר שחטא מרגלים היה בדבר ובקול בלא מעשה כך העונש ועי' ב"ר פרשה כ"ח ריש סי' ג' כלשון זה:

**מהו ואורישנו.**שפי' שיגרש אותם כמ"ש בת"א במקום שכתוב ויורש תרגם ותרך וכמ"ש רש"י בחומש כאן ואורישנו כתרגומו לשון תרוכין (פי' כתרגומו במקומות אחרים אך כאן תרגם כפי הכוונה ואשיצינון וזהו מ"ש רש"י לשון תרוכין) ויקשה אחר שאמר אכנו בדבר ואיך אמר ואורישנו שיגרש אותם ע"כ דורש ואורישנו מלשון ירושה שיורש אותם למשה שעל שחטאו בירושה כמ"ש דברים א' כ"א עלה ריש ושם פסוק כ"ב שליחות מרגלים וע"כ אמר ע"פ מדת ממעל ומנגד ואורישנו:

**מהו אשר עין בעין.**נראה אתה ה' ותרגם אונקלוס דבעיניהו חזן שכינת יקרך ה' וא"כ היל"ל אשר בעיניהם ראו כבודך ולמה אמר עין בעין משמע עין אחת בעין אחת ולא שתי עינים ועוד שאמר נראה אתה ה' ולא פירש למי (וכמ"ש ברש"י שהוסיף תיבת להם וזהו ע"פ מדה ט' ולמוד מענינו) ועוד שהיל"ל נראת ומ"ש אתה ה' כפול לשון ועוד שבין תיבת נראה ובין תיבת אתה יש פסיק שמורה שלא לחבר תיבת נראה לתיבת אתה:

**אמר רבי אחא בשם ר"ל.**במ"ר פרשה ט"ז סי' כ"ה ושם ליתא ג' תיבות אלו א"ר אחא ועל כל הדקדוקים והערות הנ"ל שבתיבות אשר עין בעין נראה אתה ה' ע"כ דרשו פסוק זה לכוונה אחרת לבד פשוטו שהוא כתרגומו ודרשו מ"ש עין בעין פי' דבר שקול ועומד במאזנים בשוה זה כנגד זה והוא לשון משנה ב"ב דף פ"ח היה שוקל עין בעין נותן את גרומיו וכאן פי' ושאמר משה הרי יש בכאן שתי דעות ורצונות זה כנגד זה וזה בהיפך זה וכי סידור הכתוב עדיין לא כתב כאן רק דעת ורצון השי"ת שאמר אכנו בדבר ועדיין לא ביאר דעת משה ובהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין שתיבות אלו מקומם אחר שאמר משה סלח נא לעון העם הזה ועומק טענת משה הנה אתה אמרת אכנו בדבר ואם באמת היה הדין כך והיה רצונך מסכים בהחלט לאבדם הרי שהיה בידך לקיים כן מיד ולמה הודעת לי תחלה הרי בהכרח שהיתה כוונתך שאתפלל עליהם וכמו שהיה בעגל וכן בענין קורח שאמר תחלה הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע התפללו משה ואהרן ובטלו הגזירה וכאשר התלוננו כל העדה והקהלו עוד הפעם כתוב ג"כ הרמו וגו' ואכלה אותם כרגע ומיד החל הנגף בעם ולא המתין עד שיתפלל משה עכ"ז אמר משה לאהרן קח את המחתה וגו' וכפר עליהם וכן היה ואם לא היה מודיע תחלה למשה היה מכלם וכשהודיע למשה היתה כוונתו כאומר בפירוש מדת הדין יעשה שלו ואתה תעשה את שלך להתפלל ולהציל שעל תנאי זה מסרם למשה שיהיה תמיד עומד בפרץ לפניהם ואמר משה הרי לפני שתי דעות ורצונות מלפניך אתה אמרת אכנו בדבר ובזה שהודעת לי כאלו אמרת בפירוש שרצונך שאתפלל לבטל הגזירה של אכנו בדבר וזהו אשר עין בעין שתי רצונות מלפניך שוות זו כנגד זו כמ"ש מדה ט"ו שני כתובים מכחישים ועלי להכריע וזה מרומז בתיבת נראה בפסיק שלא לחברו לתיבות אתה ה' ובהכרח לדרוש אותו כפי הענין נראה א"ת נראָה אלא נראֶה כמו ונחזה אנן המורגל בפי חז"ל כך אמר משה נראה לאיזה צד להכריע ותיבת נראה הוא לשון רבים אתה ואני וזהו אתה ה' ולא אני ובהכרח לסיים ע"פ מדה ט' או אני ולא אתה וכמ"ש בב"ר פרשה פ"ד סי' י"ד ושמ"ר פרשה ל"ב סוף סי' ח' ע' מש"ש ובויק"ר פרשה ט"ז סי' א' וחלילה לומר שמ"ש נצח שנהפך משה מתפלה לנצחון אלא כך טעון הנה אם תכריע לצד אפך שאמרת אכנו בדבר תפסיד עמך ותאבדי ותעבור על שבועת אבות ובכן לא תשמח כאשר לא שמחת במבול ובאבוד מצרים בים אף כי באבוד עמך שקבלו בסיני תורתך והם בני האבות והשבטים שנשבעת להם ואם תכריע לצד רצונך בתפלתי סלח נא תרויח עמך ותשמח בקיומם ותקיים שבועות אבות והשבטים וזהו רצונך שינצחו את הדין ולהכנס לפנים משורת הדין ומה נפלאו דברים אלו במ"ש ברכות ריש דף ז' מכאן שהקב"ה מתפלל מאי מצלי יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי וכו' עד ואכנס להם לפנים משורת הדין וכמ"ש פסיקתא רבתי פרשה ט' סי' ג' למנצח למי שמבקש להנצח כשאני מנצח אני מפסיד וכשאני מנוצח אני שמח ומשתכר נצחתי דור המבול לא אני הפסדתי וכו' אבל בימי משה שנוצחתי (פי' שנצחני משה) עשיתי שכר שלא כליתי את ישראל הוי למנצח למי שמבקש להנצח וזהו שאמר משה ועתה יגדל נא כח ה' להכריע כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד נושא ופשע וגו' עד כגודל חסדך כמ"ש סוף מיכה כי חפץ חסד הוא וזהו סלחתי כדברך שהכרעתי לצד כף של סלח נא וכמ"ש במדרש תהלים מזמור צ' מה כתיב ויאמר ה' סלחתי כדברך אמר הקב"ה אלו הרגתי את ישראל הייתי מכשיל לעצמי מחזיק אני טובה למשה שבקש עליהם רחמים וכמ"ש פסחים דף קי"ט:

**ויאמר ה' סלחתי כדברך.**עי' שמ"ר פרשה נ"א סי' ד' שתפלה זו משותפת לעגל ולמרגלים וכמו שכתבתי לקמן פרשה ז' סי' י' וכל דרשה זו והסמוכה הובא דרך אגב דחשיב ענינים שגזר משה וקיים הקב"ה:

**יישר כחך ששברת.**שבת דף פ"ז שמ"ר ריש פרשה כ"ח ופרשה י"ט וסי' ג' וטעם היישר כמ"ש שמ"ר פרשה מ"ג בסי' א' תידין כפנוי' ושבירתן לטובת ישראל וגם לכבוד ה' כמ"ש שמ"ר פרשה י"ט שם ואף דשם מפורש שדרש ק"ו זה נקרא מדעתו וכמ"ש כאן מעצמו:

**אשר שברת.**שהול"ל ששברת מהו אשר ודורש מלשון אשרי האיש:

**אלא ואשלח מלאכים.**אל סיחון דברי שלום וכמ"ש שמ"ר פרשה י"ט סי' ג':

**לא יהו פותחין אלא בשלום.**ובשביל מאמר זה הובא כל דברי הסימן לכאן וצ"ע שהרי במשנה תורה שנה מה שנאמר בסיני ובאהל מועד וא"כ כבר ידע מכבר פרשה זו שצריך לפתוח בשלום ואיך אמר שמכאן למד וכן איתא בספרי דמכאן למד וענין סיחון היה בשנת הארבעים ולפי מ"ש בסימן הסמוך יש ליישב שפרשה זו מדבר במלחמת הרשות במ"ש בספרי הובא ברש"י בחומש ומשה הוסיף אף במלחמת חובה כמו במלחמת סיחון שצוהו השי"ת להלחם אתו וכן יהושע נלחם מלחמת חובה:

**מי קיים הפרשה.**של קריאת שלום אף במלחמת חובה כמו משה בסי' הקודם:

**פורש דאטגמא.**ובירושלמי שביעית פרק ו' ויק"ר פרשה י"ז סי' ה' הגירסא שלש פריזדוגמאות ופירוש אחד להם הודעות דת וגזירה:

**מי שמבקש לילך.**מי שמבקש לפנות מארצו לארץ אחרת הרשות בידו:

**ומי שמבקש לעשות שלום.**מרומז במ"ש יהושע י"א י"ט לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון וגו' כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם לבלתי היות להם תחנה כי למען השמידם כאשר צוה ה' את משה הרי מפורש שאם היו משלימין היה להם תחינה ולא החרימם ולא השמידם ומ"ש יהושע ט' אצל הגבעונים אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית וכמ"ש דברים ז' ב' לא תכרות להם ברית ולא תחנם האמת בזה שאין השלום ברית שהשלום הוא שלא הלחם עמהם אבל עם אחרים ילחמו עמהם לא היו ישראל מחוייבים להלחם עבורם ואם לא היו מבקשים רק שלום היו פועלים מיד אך הגבעונים ידעו שאם ישלימו לבד ילחמו עמהם מלכי הכנענים ויכריתום ע"כ עשו בערמה לבקש כריתות ברית שיהיו ישראל מחוייבים גם ללחום בעדם ועל זה הקפידו עליהם ישראל ואמרו להם אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית כי אם שלום לבד וע"כ כתוב בפסוק ט"ו ויעש להם שלום ויכרות להם ברית אח"כ ראיתי במפרש זרע אברהם על הספרי כאן שהביא דברי הרמב"ם והרמב"ן והרא"ם באריכות ומה שנראה לי בישוב המאמר כתבתי:

**גרגשי עמד ופנה.**ומה שיש לדקדק בזה ע' בוי"ר פי"ז:

**ומכבד לאדם גדול.**שאפילו הרעה שאין בידו לעשותה מבקש תחבולות לעשותה על ידי אחר אך הקב"ה אפילו שבידו לעשותו אינו עושה והדרשה השניה לענין השלום היא העקרית אך הדרשה הראשונה הובא דרך אגב:

**חס הכתוב עליהם.**אחר שקבלו ענשם במצרים ועל הים צוה שלא ליטור להם איבה עוד לעולם וכמ"ש במ"ר פרשה כ"א סי' ד' שתים בחרב וכו' ע"ש שאחר שדנם בים פסקה השנאה ממצרים ועי' שמ"ר פרשה כ' סי' י"ב וי"ד:

**מעשה ברבי מאיר.**ויק"ר פרשה ט' סי' ו' כל הענין:

**מתפסק.**הוא פיהוק הנזכר בברכות דף כ"ד שבת קל"ו נדה ס"ג והביאם הערוך ערך פה"ק ופי' שפותח פיו בכל כחו וכן פי' רש"י שם פיהק פיו הקים עד שנראה הפה כמו שפסק הנקרא בלע"ז (גענעצין) והוא סימן למי שיש בו עין רעה ויש לזה לחשים ובעת הלחש צריכים לרוק לעין ומ"ש ללחוש לעין פי' לומר לחש של חולי עין רעה ובויק"ר שם המעשה בשנוי:

**שאמר הכתוב דבר של בדאי.**ב"ר פרשה ק' סי' ח' וש"נ ושם הגירסא שאמרו השבטים דבר של בדאי ועמ"ש שאין פירושו שהדבר שקר מעיקרו אלא פי' שהענין בעצמו יש לו עיקר אלא שלא נאמר בלשונו ואין זה אלא שנוי ולא שקר:

**חביב הוא השלום.**במ"ר פרשה י"א סימן ז' יותר מפורש:

**שנתנו לפנחס.**עי' עוד במ"ר ריש פרשה כ"א:

**חותמיהם של ברכות.**ויק"ר סוף פרשה ט':

**הנני נוטה אליה.**ובריש הענין שמחו את ירושלים:

**אמר דוד.**המזמור פ"ה אמרו בני קרח ועכ"ז כל ספר תהלים נקרא על שם דוד ומשמעות הכתוב אשמעה מה ידבר האל שנטה אזנו לשמוע מה שידבר ועי' במ"ר ריש פרשה י"ב שדורש פסוק זה על משה:

**כלי מחזיק ברכות.**עיין ברכות דף ס"ד ע"א: