**תינוק שנולד כשהוא מהול.**ב"ר סוף פרשה מ"ו שבת פרק י"ג ובירושלמי הלכה ב' יבמות ריש פרק הערל ומ"ש מהו שיהא מותר למול הכוונה למול בשבת כמ"ש ב"ר שם אליבא דרבי אליעזר בנו של ריה"ג ובירושלמי שם ושם דורש מפסוק המול ימול שאפילו שנולד מהול חייב למולו מה"ת ומאחר שחייב למולו חייב גם בשבת ומ"ש מפני בריתו של אברהם אבינו ע"ה כמ"ש בראשית י"ז ט' ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך וגו' זאת בריתי אשר תשמרו וגו' המול לכם כל זכר:

**שתי מלות.**ע"פ מדה י' היינו כשיחתוך העור החיצון יקרע את העור הפנימי:

**למולות שתי מילות.**בירושלמי פ' הערל דר"ע נפיק ליה המול ימול על שתי מילות מילה ופריעה מילה וציצין דסובר לשונות כפולים רבויים הם אך ר"י דסובר לשונות כפולות דברי תורה כלשון בני אדם יליף מפסוק למולות ע"ש השנויים שדברי ר"ל שם בא"א אך כאן אין השנוי מפסיד לא רציתי להאריך כמ"ש שם:

**וכשם שרחמיו על האדם.**עי' ויק"ר פרשה כ"ז סי' יו"ד ומש"ש כך רחמיו על הבהמה שלא יקריבנה עד שתבא לכחה ותרגיש בהנאת העולם ולרחם על אמה שתשתעשע בוולדה עד שתשוב לבריאותה שע"כ כתוב ויקרא כ"ב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' וכן פסוק אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד שם הוא וזה ג"כ מכח הרחמים וכן על העופות כמ"ש כאן וכמ"ש ורחמיו על כל מעשיו ומ"ש ברכות דף ל"ג במשנה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' משתקין אותו הענין בזה אעפ"י שהוא מרחם על הכל אך אנו נצטוינו לשמור מצוה מגזירת המלך ולא בעבור הרחמים אך לדרוש טעמי המצות גם זה אחד מן הטעמים הרבים שיש לכל מצוה משום רחמים ומאן דאמר שם בגמרא מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית סובר ג"כ שטעם המצוה משום הרחמים אלא שמתפלל כשם שרחמת על זה ולא על זה הרי שמטיל קנאה בין הברואים וירבו עליו קטיגוריא שכשם שמזכיר שאינו מרחם על אחרים כך לא ירחמו עליו:

**כענין שנאמר ושקל בפלס.**שם הכלי ששוקלים בו נקרא פלס (בעזמען בלע"ז) ופעולות השיקול ע"פ מדת ממעל נקרא פליסה וזה בדברים גשמיים וכן בדברים רוחניים ושכליים נקרא שיקול השכל בזה פליסה מושאל מפליסת דברים הגשמיים:

**לא תהא אומר.**עי' תנחומא עקב סי' ב' כל מאמר זה ובמדרש תהלים מזמור ט' ובירושלמי פאה פרק א':

**חוץ משתי מצות.**שאין המשל נוהג בהם ואין ללמוד משתי מצות אלו שמתן שכר שוה בכל המצות שהרי משנה שלמה שנינו לפום צערא אגרא ואיך יהיה שוה שכר קיום שבת החמורה לשכר כסוי דם חיה ועוף ואיך יהיה שוה שכר כבוד אב ואם החמורה לשכר מצות שלוח הקן ועכ"ז בהכרח לומר שלכך העלים השכר בכל המצות כדי שנעשה כל המצות בתוכו ולכך פרט שתי מצות אלו שנדע שגם במצוה שנראה קטנה דומה בשכרה למצוה היותר גדולה. וזוכים ע"י הקטנה להשכר הגדול של אריכת ימים ובהכרח לומר שגם שכר האריכות ימים של מצוה הקלה אינו דומה לשכר אריכות ימים של החמורה ועל שהשכר האמתי הוא בעוה"ב אשר עין לא ראתה ואין בעוה"ז לא אומר ודברים ולא דמות ודמיון של שכר העוה"ב ע"כ לא תפסה התורה רק שתי מלות והארכת ימים שבעוה"ז אין דבר יקר וחביב מאריכות ימים והנמשל אין לפרשו ואין לפרטו ונסמך בזה על אמונתו וחסדו ויכלתו של הקב"ה ונאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לנו שכר פעולתנו עיין חולין דף קמ"ב:

**שלח תשלח את האם.**והנה בכל המקומות שציינתי הם מאמרים חלוקים עיקר בעל הדרשה הוא רבי אבא בר כהנא והמשל תני רבי חייא וחותם ראב"כ הנ"ל ומ"ש שתי מצות תני רשב"י ואח"כ עוד הפעם אראב"כ וכן הוא בתנחומא ובירושלמי שם ששני המאמרים ראב"כ אמרם ע"כ שטעמם אחד כמו שפרשתי אף כי לפי מ"ש כאן שכלל הכל במאמר אחד בהכרח שפונה הכל לכוונה אחת. ומ"ש כאן חוץ משתי מצות שהרי בסוף סדר זה אצל משקולות ג"כ כתוב למען יאריכון ימיך על האדמה וכן במזוזה בסוף עקב למען ירבו ימיכם על האדמה ואולי הכוונה שחושב היותר חמורה מהכל והיותר קלה מהכל אך השאר לו חמורה ולא קלה:

**כי לוית חן.**פשוטו מלשון עטרה כי העדי של הראש הוא העטרה וכמ"ש במדרש משלי א' אם עשית כן נעשין ד"ת נזר לראשך אלא שא"כ היל"ל כי עטרה הם לראשך ע"כ דרש לוית מלשון חיבור כמ"ש הפעם ילווה אישי וכמ"ש וילוו עליך מענין לויות ולולאות וכאן פי' שיתחברו אליך ויסבבו אותך לעת זקנתך שאז נעשה רש וחלש בכחו ועמי הארץ מתבזים בזקנותם אך ת"ח יותר מתכבדים בזקנותם וכמ"ש באבות הלומד מן הזקנים וכו' וא"כ מהו לראשך א"ת לראשך אלא לרשיותך ע"פ מדה כ' ומדת ממעל ועי' חולין דף נ"ג בא"א ע"פ המדות:

**המצות מלוות אותך.**ר' פנחס דורש לוית מלשון לווייה בלשון חז"ל ובתרגום אונקלוס ואברהם הולך עמם לשלחם אזיל עמהם לאלוויותהון ומ"ש הם לראשך לפי הפשט ע"פ מדה ט' וי"ז ועטרה לראשך כמ"ש ועטרת תפארת בראשך על שהמצות מלווה אותך בחן ע"כ הם נעשים עטרה לראשך:

**אם עשית לך דלת.**לשון המדרש ראיה לדעת הרמב"ם שאין הבית חייב במזוזה אלא א"כ העמיד לו דלתות וא"כ עיקר הראיה ממ"ש ובשעריך וכמ"ש הבית יוסף בשם הרמב"ם לחכמי לוניל ולא הביאו המדרש הזה שמפורש כאן דלת:

**כי יקרא קן צפור לפניך.**בדרך כי כל המצות שחשב הם במקום ישוב שאין מצוין כל כך העופות בקניהם שעיקרם בדרך ביערים:

**בן עזאי אומר.**אבות פרק ד':

**כתיב למעלה.**עי' ויק"ר פרשה כ"ט סי' ה' שורש לדרך דרשה זו בכל מקום שכתוב כן במדרש והוא מענין מדות סמוכין כמ"ש בתנחומא כאן בסוף סי' א' לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו:

**מתוך כך כי יהיה לאיש.**בתנחומא גורס אם ניצל מזו לא ניצול מזו כפירושו אם ניצול ממשפט בן סורר ומורה סוף שיפול במשפט מות כאשר יגדל וכמו שהיה הענין באבשלום שהיה בן יפ"ת בת תלמי מלך גשור וסופו שהיה בו חטא מות והומת ונתלה על עץ וכמ"ש והומת ותלית אותו על עץ:

**אר"א לא היה צריך וכו'.**פי' לא הי' צריך הקב"ה לתבוע עלבון של צפור השדה שהיא הפקר והלא צוה לשחוט בהמות וחיות והעופות אלא שאין הכוונה לרחם על העוף אלא ללמד אותנו דעת ולא צוה כן בדבר שיש בו חסרון כיס כי חס הקב"ה על ממונם של ישראל אלא לזה שזוכה מן ההפקר ושנלמוד מזה שרצונו של הקב"ה שיעסוק האדם בדבר שיש בו תיקון העולם וכבודו אף כי בצרכי תורה ומצות:

**בניה מכפרים עליה.**על שעסקה להעמיד בנים ועל שלוקחים ממנה בניה ע"כ צוה לשלח אותה לנפשה:

**שהוא מכפר עליהם לעתיד לבא.**בעבור זכות אבות ובעבור בריתו ושבועתו אותנו שישלח נפשותינו חפשי מהגיהנם. ובתנחומא איתא מה מי שמקיים עצות שילוח הקן נאמר ייטב לך אדם שמת בנו על אחת כמה וכמה שיכפר לו:

**יש מזיק שקושט כחץ.**במ"ר פרשה י"ב סי' ג' ושם מבואר ודייק מ"ש לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם שהענין מדבר במזיקין והוקשה לו מ"ש מחץ יעוף יומם שאצל כחץ שייך יריה ומורה ולא עפיפה שעפיפה שייך בעוף ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ודו"ק כאלו כתוב מחץ מורה ומעוף יעוף וזהו שאמר שקושט כחץ ומורה כעוף ויריית החץ בפעם אחד הוא יותר מעפיפת העוף בפעם אחת אלא שהחץ כחו כלה בפעם אחת וטיסת העוף אינו כלה רק שטס פעם אחר פעם וכל טיסה קטנה הרבה מיריית חץ בפעם אחת וניתן למזיק זה כח היפה שבחץ שטס בטיסה אחת כמו יריית חץ והרבה טיסות כמו עוף ע"פ מדה כ"א. ושם במ"ר הגירסא א"ר ברכיה וכו' ומי יצילך ממנו שילוח הקן שכן כתיב למעלה כי הוא יצילך מפח יקוש אין פח אלא צפור כענין שנאמר התפול צפור על פח הארץ וכתיב כי יקרא קן צפור וכן הוא במדרש תהלים מזמור צ"א (מה פח האמור שם יש בו צפור אף פח האמור כאן יש בו צפור (ומ"ש מפח פי' שמחמת פח וציפור יצילך) ועי' לעיל פרשה ה' סי' י"ט:

**מה שכר אתה נוטל ואת הבנים.**תנחומא כאן בסי' ב' והוקשה לו למה אמר הפסוק ואת הבנים והיל"ל ואת האפרוחים או הביצים תקח לך כמ"ש ברישא דקרא והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים ע"כ דורש ואת הבנים על בנים של אדם המשלח:

**כל זמן שתארע לידך.**וכל' הגמרא חולין קמ"א שלח אפי' מאה פעמים תשלח אפי' לדבר מצוה וכאן משמע שדורש מהכופל וא"כ אין ללמוד מכאן רק על ב' פעמים ע"פ מדה י' ואפשר שאם היה כתוב שתי פעמים שלח היה דורש ע"פ מדה י' אך מאחר שכתיב שלח תשלח דורש הרבה פעמים וכדומה לזה ראיתי בפסחים שכחתי המקום:

**כל הנגעים.**נדה דף נ' לעיל ריש פרשה ה':

**על ידי עין רעה.**אעפ"י שיש לו אומר שאין לו מחמת שעינו רעה על חבירו עי' במ"ר פרשה ז' ריש סימן ה' כל הענין וכן על לה"ר שם ושם ומ"ש על ביתו תחלה עי' ויק"ר פרשה י"ז סוף סי' ג' תחלה הם באים על ביתו וכל הענין שם ותבין כאן:

**סוף בבן אומתך.**עי' פר"א פ' נ"ד ומלמדנו שלא לדבר כלל ודורש שמאחר שכתוב באחיך א"כ מ"ש בבן אמך מיותר ואם הכוונה לדרוש באחיך היינו מאב ולא מאם ובן אמך מאם ולא מאב עדיין יקשה מה הפרש בין זה לזה ומה קמ"ל ע"כ דורש אל תקרי אמך אלא אומתך ותחלה מדבר באחיך באח ורע שלא מאומתו ואח"כ בבן אמך באח וריע שהוא בן אומתו שמא משהרגיל לשונו לדבר רע סוף שידבר על הכל וריב"ל דורש שמ"ש מאחיך פי' בן אביך ולא בן אמך ומ"ש בן אמך פי' שהוא בן אביך ואמך יחד שהאיבה יותר גדולה ועכ"ז תדבר ג"כ עליו מחמת הרגל לשון:

**המקרא הזה מדבר.**ויק"ר פרשה ט"ז סי' ה' מדרש תהלים מזמור נ"ב ומ"ש וחבל את מעשה ידיך דורש שם על המצות שעשה ע"ש עוד:

**כיצד אל תתן.**איך ע"י פיו יחטיא הבשר:

**מהו אל תאמר לפני המלאך.**לאיזה מלאך יאמר ודורש ע"פ מדה י"ז על המלאך ששומע וכותב כל מה שהוא מדבר. עי' ויק"ר פרשה ל"ב סי' ב' וש"נ ומבואר:

**מהו ובעל כנפים.**מתמה על כל הפסוק איך יוליכו עוף השמים הקול ובעל הכנפים איך יגיד ע"כ דורש ע"פ גז"ש על מיכאל כמ"ש ויעף אלי אחד מן השרפים שהוא מיכאל כמ"ש מיכאל אחד השרים הראשונים וכן על גבריאל כמ"ש והאיש גבריאל וגו' מועף ביעף הרי שהמלאכים מגידים מה שהאדם עושה:

**וחבל את מעשה ידיך.**כי תחלה באים הנגעים על ביתו ורכושו שהם מעשה ידיו של אדם כמ"ש אצל איוב מעשה ידיו ברכת:

**א"ר יצחק.**בא לדרוש פסוקים של מרים שבסוף בהעלותך שדברה מרים ואהרן במשה והיה לו להקדים אהרן תחלה כמ"ש שם אל משה ואל אהרן ואל מרים עוד שם ויקרא אהרן ומרים רק בפסוק אחד כתוב ותדבר מרים ואהרן ע"כ דורש ע"פ המשל ותדבר מרים זה ניחא. שמא גם אהרן:

**איש שלומי אשר בטחתי.**ואם כפשוטו על דוד ואחיתופל איך אומר אשר בטחתי בו והלא דוד אמר אל תבטחו בנדיבים וכדומה ע"כ דורש על משה ואהרן ומשה הוא ישראל וישראל הוא משה וזהו איש שלומי שמשים שלום על ישראל בברכת כהנים ומ"ש אשר בטחתי בו פי' שבו בטחתי שיקיים שליחותי כנגד מלאך המות שאין אחר שיוכל לעשות כן:

**רבי לוי אמר ר' מדות.**בב"ר פרשה מ"ה סי' ה' בשינוי הגירסא דרבנן אמרי ד' ור"י בר"נ מוסיף שתים ור"ל מוסיף עוד שתים ע"ש:

**לבראת את חוה.**ב"ר פרשה י"ח סי' י"ב וש"נ ומבואר:

**ותצא לאה.**בב"ר פרשה י"ח איתא ותצא דינה ושניהם אמת כמ"ש בב"ר ריש פרשה פ':

**פרדניתא.**בערוך ערך פרד ב' גורס פרדנית שתרגום אשת כסילות אתתא סכלתא ופרידתא ובב"ר י"ח שם הגירסא ופרסנית:

**ד"א זכור.**עי' פירושו לעיל פר' ב' סי' ל' בשם מוסף ערוך ובמ"ר פר' ז' סי' ג' וכוונת המדרש כאן לפרש מ"ש כאן זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים ומ"ש בסוף בהעלותך שדברה על משה היה בחצרות בשנה השנית ולמה הזכיר בצאתכם ממצרים ע"כ דורש שהכוונה לזכור גם מה שעשתה בעת יציאת מצרים שהתחסדה עם ה' לומר שירה בים ועתה באת לכלל לשה"ר לדבר במשה:

**התחיל צווח.**כמ"ש בסוף בהעלותך ויצעק משה אל ה' שע"כ צוה לנו שנזכור זאת שגם אנחנו נתפלל על החולים ואף כי על הקרובים ועל שכתוב כאן שתי פעמים נא. נא רפא נא אמר המדרש בכל לבו ובכל נפשו:

**אם מרפא אתה.**וכמ"ש בספרי ריש פ' ואתחנן ואמר אל נא רפא נא הודיענו אם אתה מרפא אותה אם לאו והמדרש הוסיף טוב טעם אם אתה מרפא אותה הרי מוטב שיותר טוב שירפא אותה הקב"ה וזהו אל נא רפא וע"פ מדה ט' ואם לאו אני מרפא אותה:

**מלכיא.**פי' במוסף ערוך חולי בל"י:

**סדרן של נגעים.**בפרשיות תזריע מצורע:

**סילקתי שכינתי.**לעיל פרשה ה' סי' י' בביאור:

**יכרת ה' כל שפתי חלקות.**לשון מדברת גדולות שיכרת השפתים עם הלשון:

**כולכם זכין לתורה.**והתורה מרפאת הלשון כמ"ש מרפא לשון עץ חיים ערכין ט"ו לעיל רפ"א: