**הלכה אדם מישראל.**ההלכה ופירושה שייך למ"ש בסדר זה ענין הברכה והקללה בהר גריזים ושינה בפ' י"ב פעמים אמן ואגב זה הביא ענין של אמן:

**מפני הטירוף.**ולא יוכל לחזור לברכת שים שלום אחר ברכת כהנים:

**למה לפי שאין גדול.**פי' למה יענה אמן באמצע תפלה מאחר שיש לחוש איך יכניס עצמו בחששא:

**ג' איספליאות.**כתב במ"ע לא ידעתי פירושו אולי צ"ל איסכליות ופי' בנ"י דקדוקים ופירושים ועי' במ"ר פרשה ט' סי' ל"ה ובירושלמי סוטה פרק ב' הלכה ו' מדרש תהלים סוף פרשה ט':

**והשביע אותה הכהן.**והסוטה אינה נשבעת אלא אומרת אמן הרי שהאמן היא השבועה:

**ואמר כל העם אמן.**שעונים על מה שאמרו הלוים ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ועונים אמן שמקבלים עליהם המצוה שלא יעשו וכן כל הי"ב ארורים פי' שמקבלים עליהם המצוה:

**אמן כן יאמר ה'.**ואין כאן לא שבועה ולא קבלת מצוה אלא שיאמינו הדברים שאומר:

**לענות אמן לעתיד.**כמ"ש ברוך ה' לעולם אמן ואמן תהלים סוף פ"ט אמן בעוה"ז ואמן בעוה"ב וכמ"ש פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים ב"פ אמן:

**זוכה לכנוס בכ"כ לעוה"ב.**עי' סנהדרין דף צ"א הובא ילקוט תהלים פ"ד:

**קול ששון וקול שמחה.**ע' לעיל בדברים סוף פרשה ב' ועי' ברכות דף ו' ב' הדרשה הב' המשמח חתן זוכה לתורה ועי' תנחומא כאן סי' ד':

**אם שמוע תשמע.**שמוע בעוה"ז תשמע לעוה"ב ופסוק זה כתיב אחר י"ב אמנים ע"כ סמך הדרשות יחד:

**מהו אשרי אדם שומע לי.**שאם על השומע כפשוטו הרי כתוב בפסוק הקודם ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמורו שמע מוסר וחכמו ועוד איך אומר לשקוד על דלתותי איזה מצוה יש בשקידת הדלתות ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל בלשון חכמים שנקראו הלכות שמועות ושמעתתא ודורש אשרי אדם שומע לי לענין התוכחה ששמועותיו לי לשמי ומ"ש לשקוד על דלתותי לענין התפלה שיכנוס לפנים מב' פתחים עי' ברכות דף ח' עמוד א'. ומהו לשמור מזוזות אם פירושו מזוזות של בית איזה מצוה יש בזה שישמור תמיד המזוזות ואם הכוונה על מזוזות של בהכ"נ ובהמ"ד הלא אין חייבים במזוזה כלל ע"כ דורש אם אינו ענין על שמירת מזוזות תנוהו ענין שישמור שמועותיו של בהמ"ד ודלתותיו של בהכ"נ כמו המזוזות הם העץ שסביב חלל הפתח שהם עושין תואר הפתח שהם תמיד סביב הפתח כך האדם בהתמדתו בתורה עושה לו פתח בתורה וכמ"ש פתחו לי שערי צדק וגו' זה השער לה' וגו':

**ולא מצא כבודי שם.**עי' ברכות דף ו' עשרה קדמה שכינתא ואתיא ואז אלהים נצב בעדת אל ע"פ מדה י"ז:

**כי מוצאי וגו' ויפק רצון.**ואינו מפורש איזה רצון ומפורש כאן ובאו עליך כל הברכות האלה. ובזה דורש מ"ש כאן והיה אם שמוע תשמע בקול ה' שיהיה שמועותיו לשם ה' ומ"ש לשמור כמ"ש לשמור מזוזות פתחי כנ"ל ונלמדים הפסוקים זה מזה ודוק שפסוקי משלי באים לפרש פסוקי תורה:

**לריח שמניך.**בא לדרוש מ"ש כאן בפסוק והיה אם שמוע וגו' ונתנך ה' עליון וגו' וכמ"ש בסוף הדרשה כאן וכאן התחיל שהתורה דומה לחמשה דברים ולא פירש אלא דמיון השמן אגב הדרשה האחרונה ששייכת כאן ובתנחומא כאן חושב מעלת ג' דברים מים שמן דבש ועי' ויק"ר פרשה ל"ו סימן ב' דשם חישב מעלת היין אך בשי"ר פסוק כי טובים דודיך מיין חושב מעלות כל הה' דברים לענין התורה ועי' במ"ר פרשה ב' סימן ג' ועי' בשי"ר פסוק לריח שמניך ובשמ"ר ריש פרשה ל"ו ודרשה זו ע"פ מדה כ"א שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהם וה"ה לג' מדות ולד' ולה' כמ"ש כאן שהתורה נמשלה בכל כח היפה שיש בה' מדות אלו:

**והיה ראשיתך מצער.**וס"ד ואחריתך ישגא מאד שמתגדל בעוה"ז ובעוה"ב:

**חיים לעולם.**לכל מיני מאכל ולרפואות ומלאכות ולסיכת כל הגוף לבד האורה שחושב בפני עצמו:

**אינו יכול להתערב.**אף אם היה עומד מן הצד או למטה היה סגולתו לעמוד בפני עצמו וסגולתו עוד שעומד תמיד למעלה מהכל:

**אני שומע תפלתך.**דורש כופל הלשון שמוע תשמע שמוע למצותי תשמע אל תקרא תשמע אלא תִשָמַע וע"פ מדה ט' תשמע תפלתך ועי' תנחומא כאן סימן ד' באריכות:

**בקרב חכמים תלין.**פי' אוזן שומעת תוכחת חיים מחכמים חיים בקרב חכמים תלין אף לאחר שישכבו החכמים וילינו בקבר תהיה תמיד עמהם וכשיקיצו לעוה"ב תהיה ג"כ עמהם וכמ"ש בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך ודרשו באבות סוף פרק ו' בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ב בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך בעוה"ב עי' במדרש רות רבה פסוק ליני הלילה והיה בבוקר ליני היינו בקבר והיה בבוקר היינו בשיקומו בתה"מ:

**בל למד צדק.**זהו לזכות על הרשע שלא למד ואינו יודע מה לעשות ואף שהוא רשע ולבו רע ויתכן שאף אם היה יודע לא היה עושה עכ"ז זכות היא לו שלא למד:

**בשכר המצות.**שמאחר שכל חיות ב"א הוא מברכת השדה היה לו להקדים ברכת השדה ולומר תחלה ברוך אתה בשדה ואח"כ בעיר. ע"כ דורש שהברכה באה ע"י המצות שאדם עושה ומצות שבעיר רבים וקרובים ותדירים ע"כ מקדימם ואחר כתבי זאת מצאתי כן בתנחומא בהדיא כאן בסי' ד' וז"ל היה צריך לומר ברוך אתה בשדה ברוך אתה בעיר ע"ש התירוצים והתירוץ הב' שם כמו כאן ורבנן דורשים ע"פ מדה ט' כתיב ברוך אתה בעיר ע"י שנתברכת בשדה:

**מדבר במשה.**הוקשה לו שהרי בתחלה יוצאים ואח"כ באים והיל"ל תחלה ברוך אתה בצאתך ואח"כ בבואך וע"כ דורש על משה שהביאה קודם היצאה שהיה ברוך מיד בבואו לעולם שקירב לבתי' בת פרעה כמ"ש ויק"ר פרשה א' סי' ג':

**יחי ראובן.**וכמ"ש בת"א שם יחי ראובן בחיי עלמא עי' ב"ר פרשה צ"ח סימן ד' יבא משוי ממים ויקרבך ועי' ב"ר פרשה פ"ב בסי' ב' שדורש פסוק זה על יעקב:

**בפרגמטיא.**כפשוטו בבואך לעיר בסחורה ובצאתך לסחורה והיל"ל תחלה היציאה ואח"כ הביאה וזהו שאמר ודוד מפרשה שדוד הקדים היציאה לביאה רק בתורה בא להורות על הדרשות הנ"ל:

**בביאתך לעולם.**כבר הוא ברוך שהנשמה טהורה מבריאתה מן החטא וברכה ותזכה שכן יהיה גם בצאתך מן העולם. ועיין קה"ר פסוק עת ללדת ועי' ב"מ דף ק"ז:

**מהו יפתח.**משמע שסגור וצריך פתיחה:

**שלש מפתחות.**ב"ר פ' ע"ג סי' ד' וש"נ:

**כתחיית המתים.**ב"ר פרשה י"ג סי' ו' ע"ש וש"נ:

**ומה כתיב אחריו יחיינו.**הנה תחלת כתיב בפסוק ב' יחיינו מיומים ובפסוק ג' ונדעה נרדפה וגו' ויבא כגשם והיל"ל מה כתוב קודם. ואחר זמן רב מצאתי שגם בילקוט כן הגירסא מה כתיב אחריו וקשה לשבש בשני מקומות ונתתי לבי לעיין ומצאתי ת"ל שכוונתו לדרוש מ"ש ונחיה לפניו הרי שכבר בא וכמ"ש אצל מיתת בני אהרן וימותו לפני ה' כי כבר בא וכמ"ש לפני ה' כי בא ואיך אמר אח"כ ויבא כגשם לנו הרי שעדיין לא בא מדה ט"ו ב' כ"מ ומכריע ע"פ מדה ל"א שפסוק ויבא כגשם קודם פסוק יחיינו שאחר שיבא כגשם אז יחיינו ונחיה לפניו ואגב שהזכיר הפסוק דורש בו ועכ"פ הרי שהפסוק משוה ומשקל ביאתו להחיות מתים לעתיד כגשם והמדרש מדבר בגשמים אומר ששקול כתחיית המתים פי' שענין הגשמים שאנו מורגלים בו שע"כ אין אנו מרגישים בגודל הפלא ע"כ אומר ששקול בפליאתו כמו תחה"מ. והפסוק מבטיח על תחה"מ אומר שיהיה טובתו כטובה הידוע לנו מהגשמים:

**אף משא ומתן.**ב"ר פרשה י"ג סי' ט"ז ומוכיח מפסוק לתת מטר ארצך והוא סופו של הפסוק יפתח ה' שדורש עתה ומעשי ידיך הוא משא ומתן: היה מכרך. שם פרשה י"ג סי' ט"ו:

**בזו כתיב יד:**גם זה בפ' הנ"ל:

**ירונו יושבי סלע.**ותרגם יונתן ישבחון מתיא כד יפקון מבתי עולמיהון:

**בזכותכם הם באות.**ב"ר פרשה ס"ו בסוף סי' ב' ושם רבי לוי אמרה:

**את רבי יוחנן ב"ז.**ושם איתא ריב"ק:

**שנתנה תורה על ידיהם.**באהרן מפורש סוף משפטים ועלית אתה ואהרן וזה היה קודם מ"ת כמ"ש רש"י שם והוא מהמכילתא וכמה פרשיות כתוב בהם וידבר ה' אל משה ואהרן אך על מרים אינו מפורש אך לפי מה שדרשו במכילתא יתרו ותגד לבית יעקב אלו הנשים מן הסתם היה על ידי מרים הנביאה וכמ"ש אצל השירה ותצאנה כל הנשים אחריה וגו' וכמ"ש פסיקתא רבתי פ' כ"ו ג' נביאים היו באותו הדור ירמיה צפניה חולדה ירמיה בשווקים צפניה בב"כ חולדה אצל הנשים:

**הפחות בימי משה.**מכילתא יתרו פסוק לעיני כל העם מלמד שראו באותה שעה מה שלא ראו יחזקאל וישעיה שנאמר וביד הנביאים אדמה פי' שהם לא ראו אלא דמות אבל ישראל ראו בעיניהם פנים בפנים ומ"ש יחזקאל גדול בנביאים אין פירושו שהיה גדול מכל הנביאים שהרי אמרו שישעיה דומה לבן כרך ויחזקאל לבן כפר שראה ובויק"ר ריש פ"י מפורש שישעיה גדול מכל הנביאים אלא פי' שהיה נביא גדול בתוך הנביאים על שפירש כבוד מראה המרכבה לפנינו יותר מכל הנביאים והביא כל זה לכאן אגב מ"ש בפסוקים המסות הגדולות אשר ראו עיניך וגם מאמר רשב"י הוא במכילתא שם על הפסוק הנ"ל וע"כ הובא לכאן ועי' ג"כ ב"ר פרשה ע' סי' ט':

**הקהל לי את העם.**וכן כאן ויקרא משה אל כל ישראל:

**בקרי' נתנה לו.**והקריאה מורה על החיבה כמ"ש ויק"ר פרשה א' סי' י"ב לשון שמלאכי השרת משתמשים בו ובאופן זה מסר ושנה התורה לישראל וע"כ כתוב כאן ויקרא משה אל כל ישראל. והנה נראה שכוונתו על פסוק ויקרא משה אל כל ישראל שכתוב כאן בסוף סדר תבא וכנ"ל וא"כ יקשה איך אמר כשבא לשנות התורה וכאן כבר שנה התורה והנה מצויין כאן במדרש ע"פ ויקרא משה דברים ה' הגם שיתכן שהציון הוא בטעות שהרי פסוק ויקרא משה כתוב כאן וכמפורש במדרש שדורש פרשה זו עם כל זה אורו עיני בציון זה שבהכרח שכוונת המדרש גם לפרשה הנ"ל של דברים ה' שכתוב שם ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החוקים וגו' ושם כתוב פסוק פנים בפנים דבר ה' עמכם והעשרת הדברות ומתחלת דברים עד פרשה ה' הנ"ל עדיין לא שנה המצות וכמ"ש שם ד' וזאת התורה אשר שם משה וגו' אלה העדות וגו' כל הענין ועל זה אמר שם ויקרא משה אל כל ישראל ואגב פסוק פנים בפנים שכתוב שם בפסוק ד' הביא כל הדרשה שראו יותר מהנביאים וזה שאמר כשבא משה לשנות התורה ובסוף הדרשה חברה לפסוק שכתוב כאן ג"כ ויקרא משה אל כל ישראל שדעת המדרש ששני הפרשיות ענינם אחד ולפירוש אחד יחשב וזהו שאמר המדרש כשבא לשנות התורה היינו שם דברים ה' ואח"כ אמר מנין ממה שקראנו בענין והיינו כאן בכי תבא הנ"ל ע"פ גז"ש דכאן וכאן כתוב ויקרא משה אל כל ישראל שזה (דף קיד ע"ב) היה קודם ששנה התורה וקראם למסור להם התורה ולפי זה בהכרח שדעת המדרש שכל תוכחות של כי תבא שזהו הברית וכמ"ש בסוף התוכחה אלה דברי הברית שעל זה אמר כאן ושמרתם את דברי הברית הזאת ובריש נצבים לעברך בברית ה' הכל היה תחלה קודם ששנה התורה ועי' מ"ש בענין ברית זה בויק"ר פרשה ו' בסי' ו' באריכות וציונים רבים ודברים אמתים ע"פ המדות שהם שייכים לשלימות הענין של כאן ולפי ההיקש שהבאתי שם ממ"ש במ"ר פ"ט סי' מ"ז וכמו שתוכחת בחוקותי היה קודם מ"ת כמו שרמזתי לעיל פרשה ד' סי' ג' מהמכילתא כך תוכחות תבא קודם ששנה התורה ועי' עוד מ"ש בזה בסי' הסמוך. אח"כ מצאתי במדרש קהלת פסוק אני קהלת ודכוותא אתם נצבים היום הזה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ראיה לכל מה שכתבתי ברוך ה' שהנחני בדרך אמת לאמיתה של תורה ובהכרח הכוונה שתחלה הי' ויקרא לכל ישראל וכשנתקבצו כולם אמר אתם נצבים כולכם דוק ובחון והתבונן:

**בני אם תקח אמרי.**בא לדרוש מ"ש כאן ויקרא משה אל כל ישראל המסות הגדולות וגו':

**מהו אם תקח אמרי.**משמע שאומר תנאי אם תקח אמרי יהיה כך וכך וכמ"ש אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם וכל הברכות אך כאן אין ברכות והבטחות ומהו אם ומאחר שלא פי' בהכרח שמפורש בתיבות אלו כי לא בא לסתום אלא לפרש ודורש תיבת אם בדרך ספק וע"פ מדה ט' אם יש לך זכות תוכל ליקח אמרי ונאמר זה ברוה"ק על ישראל קודם מ"ת. והזכות הוא זכות מעשים טובים וזכות אבות ותפלה ועל הכל היגיעה התמידית:

**אצל מי שמוצא.**אף למי שאינו ראוי רק שירצה ליקח אותה כמ"ש חז"ל בתך בגרה שחרר כבדך ותן לה. עי' לעיל פרשה ג' סי' ב' בכל מה שמוצא:

**מלכי צבאות ידודון.**עי' לקמן פרשה ח' סי' ב' שמלאכי השרת וכו' ועי' במ"ר פרשה י"א סי' י"ג ופירושו שהיו מדדים וקופצים מיראת משה שעלה למרום לקבל התורה והפסוק מדבר בעת מ"ת וכמ"ש שם אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון וגו' זה סיני ואז מלכי צבאות ידודון ידודון ואז ונות בית תחלק שלל התורה שדירתה במרום ונאה מכל עליונים תחלק שלל לתחתונים וכמ"ש שמ"ר ריש פרשה כ"ט ע"פ עלית למרום שבית שבי וזהו השלל:

**ומצותי תצפון אתך.**והדקדוק כנ"ל שלא אמר מה יהיה ודורש שבתיבת תצפון מרומז מה יהיה היינו השכר הצפון לעולם הבא ע"פ מדה י"ז ומדת ממעל. ומ"ש תורה ומצות היינו ע"פ מדה י"ט אם תקח אמרי וה"ה ומצותי ובס"ד ומצותי תצפון אתך וה"ה אמרי וזהו שאמר אתם צפונים לי תורה ומצות והמאמר במדרש משלי:

**אתם נקראים בני.**דורש כנ"ל ע"פ מדה ט' שתיבת אם הוא תנאי ומפורש אם תקח אמרי ובתיבת בני הוא ההבטחה שתקרא בני בלקיחת אמרי ומצותי שהם עטרה ופורפיראות שלי שאני מתפאר ומתנאה בהם ואני בעצמי מקיים אותם כמ"ש ויק"ר פרשה ל"ה סי' ד':

**והיו שני זקוקין.**ומרומז כאן במ"ש המסות הגדולות אשר ראו עיניך וכמ"ש כקדוח אש המסים וכמ"ש ב"ר פרשה ד' סי' ב' וש"נ ומבואר ועי' במ"ר ריש פרשה ה' ענין שני נצוצין אלו:

**ע"י שקבלתי תורתי.**שנתנה באש וכמ"ש דברים ה' בפרשת ויקרא משה שמבואר לעיל סי' ח' פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש וכדומה:

**הוי ויקרא משה.**גם בסימן זה המדרש מחבר ענין התורה והמצות אל מ"ש ויקרא משה כמ"ש בסי' הקודם:

**מהו המסות.**לפי פשוטו שמדבר במכות מצרים למה קורא למכות מסות ודורש ע"פ מדת ממעל שממסית גופיהם וזהו מ"ש בפסוק א' את כל אשר עשה ה' וגו' לפרעה ולכל עבדיו ודורש מ"ש אח"כ המסות והאותות והמופתים באופן שהם שייכים לפרעה ולעבדיו בגופם לבד פירושם שהם אותות ומופתים על עקרי אמונה השי"ת ותורתו:

**לשלשים יום.**עי' שמ"ר פרשה ט' סי' י"ב ושם מבואר ושם בפלוגתא:

**מהו ולא נתן ה'.**הלא הדבר תלוי באדם כמ"ש תנה בני לבך לי ועוד שהרי היו כולם בעלי דיעה יותר מכל הדורות שנקראו דור דעה:

**אמר הקב"ה מי יתן.**והנה לפי פשוטו שמפורש בדברים ה' פסוק כ"ו מי יתן הוא תשובה על מ"ש שם מפסוק כ' עד פסוק כ"ד שבקשו ממשה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ועל זה השיב השי"ת הטיבו כל אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וכן מפורש במכילתא פסוק וכל העם רואים. אך דעת המדרש שלא יתכן כן שבזה שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה לא הטיבו כלל כמ"ש בפסוק ישקני באריכות שכאשר אמרו דבר אתה עמנו חזר יצה"ר למקומו ולמדו ושכחו והתחרטו על ששאלו כן ובקשו שיגלה השי"ת להם שני' וילמדם בעצמו ולא נעתר להם עד לעתיד ואיך יאמר על זה הטיבו את אשר דברו ובהכרח לדרוש ע"פ מדה כ' אם אינו ענין למ"ש קרב אתה ושמע תנהו ענין למ"ש נעשה ונשמע וכמ"ש ג"כ מפורש במכילתא יתרו פסוק וידבר אלהים קודם פסוק אנכי וז"ל וישב משה את דברי העם אל ה' ומה היו דברי העם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ומנין שהודה המקום לדבריהם שנאמר ויאמר ה' אלי הטיבו את אשר דברו ועי' ויק"ר פרשה ל"ב סי' ב' שי"ר פסוק יונתי ויותר מפורש בפסיקתא פרשה מ"א סי' ד' כמו שכתבתי. ויתכן מאד שעל שכתוב שתי פעמים הטיבו אשר דברו אחד בדברים ה' אחר עשרת הדברות ושם כתוב הטיבו כל אשר דברו היינו מ"ש כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ובדברים י"ח כתוב הטיבו אשר דברו אצל נביא אקים להם ובזה מבואר הכל ודו"ק. ומאחר שהקב"ה אמר מי יתן והיה לבבם זה אין מי שיתן רק השי"ת א"כ לא הי' זה מהשי"ת אלא פתיחת דברים שיבינו כוונתו ויבושו ויאמרו אתה תן ומאחר שלא בקשו כן על זה אמר כאן ולא נתן היינו בעת שהיה לו ליתן והיינו בעת שאמר מי יתן והיה לבבם זה:

**עכנא אחת קשה.**והנמשל על יצר הלב שהוא קשה להכניעו ולשבר וכמ"ש אלולי הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו והיה להם לכך אתה תן כנ"ל:

**דגנב או הנגנב.**אם גנב אחד את חבירו למכרו או להחזיקו לעבד ושניהם שותקים ואינם מגלים הגניבה הנה הגנב מוכרח לשתוק לטובחו אך הנגנב זהו טובתו שיגלה לכל שיצילוהו ור"מ אזיל לשיטתו בשמ"ר פרשה מ"ב סי' ז' שהיו עומדים אצל הר סיני ואומרים נעשה ונשמע ולבם מכוון לעבודת כוכבים היינו לפסל מיכה היינו איזה רשעים שבהם ועכ"ז אמר על כולם מי יתן והיה לבבם זה וירא און ולא יתבונן:

**אותו מעשה.**היינו העגל ועל זה מביא פסוק הרף ממני ואשמידם שנאמר אצל העגל ואח"כ הביא המדרש פסוק סלח נא לעון העם הזה ופסוק סלחתי כדברך שנאמרו אצל המרגלים אך באמת דעת חז"ל שכל התפלות היו בעגל ובמרגלים. ועי' מ"ש בזה דבר לאשורו בשמ"ר פרשה נ"א סי' ד' ולעיל פרשה ג' סי' ט"ו בראיות:

**ואף עכשיו וכו' ולבטל את שלך.**צ"ע דמשמע במ"ש ואף עכשיו שדומה לדבר הקודם ובאמת הוא ממש הפכו כמ"ש בטלתי את שלי וקיימתי את שלך וכן מ"ש עוד לאחוז החבל בשני הראשין שהם שני דברים סותרים אך הענין בזה שהיה אמר למשה הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ועצום והכוונה האמיתית בזה שיעשנו לנוי גדול ועצום שיכנס לארץ ולירש אותה לעולם וכאשר ביקש סלח נא היתה כוונתו שאינו מתרצה שיהיה הוא הגוי גדול שיכנס לארץ רק ישראל יהיה הגוי גדול והם יכנסו לארץ וירשוה ואם היה משה נכנס לארץ היה פה מקטרג פתוח תמיד לקיים גזירה ראשונה של הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול והיינו בכל עת שהיו ישראל חוטאים (וכאשר באמת קיים לו הגזירה כמ"ש חז"ל על פסוק ובני רחביה רבו למעלה למעלה מששים רבוא) ע"כ נורא עלילה סבב סיבות שלא יכנס משה לארץ לקיים מ"ש סלח נא סלחתי כדבריך. וזהו מ"ש דברים א' ל"ז בסיפור גזירת מרגלים גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שמה שאם היה משה נכנס לארץ היה צריך ליתן מקום למ"ש הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול וכאשר חטא משה במי מריבה וגזר עליו שלא יכנס לארץ היה לכוונה הנ"ל נמצא שהוא ענין אחד וגזירה אחת שאם יקיים סלח נא בהכרח בטל אעברה נא ואם יקיים אעברה נא בטל סלח נא ואם לקיים שתיהן דומה לאוחז חבל בשני ראשין שאם אחד רוצה למשוך אליו איזה דבר ואוחז חבל בידו צריך לעזוב ראש אחד מידו לקשור בדבר הנמשך אך אם יחזיק שני ראשים בידו לא יתכן למשוך וכן בנמשל בהכרח שיעזוב אחד ויתפוס אחד ולא לתפסו בסלח נא ובאעברה נא וכיון ששמע משה כך שביטל גזירתו יעורר גזירת ישראל בטל את שלו:

אחד פדה ס' רבואבעגל. ולא הזכיר במרגלים כי במרגלים לא פדה אותם אלא לשעה שעכ"פ מתו כולם במדבר רק בעגל פדה אותם לגמרי והיה להם לישראל להתפלל לבטל גזירת משה כי לא תעבור ולבטל גם מ"ש הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך וגו' והן אל כביר לא ימאס ומרומז כל זה במ"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' ואולך אתכם ארבעים שנה כאומר אני סבלתי אתכם ארבעים שנה בתפלתי ואתם לא סבלתם אותי אפילו פעם אחת בתפלתכם עי' לעיל פרשה ג' סי' י"א:

**עליהם לא יבלו.**וזהו מעליכם מה שהיו עליכם וכמ"ש בסמוך שהענן היה שף בהם ונותן בהם קיום עד שהיו גדלים עמהם אף כי שלא יבלו ולא יתלכלכו:

**כלי קורייס.**עי' שי"ר פסוק נופת תטופנה ופירש במ"ע בשם ירושלמי על המשנה בנירין בקירוס בנירין ניריא בקירוס קירומי והביא בשם תרגום על פסוק חטובות אטון מצרים בקרמא מצראי ובלשון חז"ל ביצה דף ל' ע"ב ועטרה בקרמים ובסדינים ופירש רש"י בקרמים בגדי צבעונין והם כלי קורייס וכמ"ש ב"ר ריש פרשה מ"ט כלי קורייס כל מה שמשתמשים בהם הם מתחזקים וכשמניחים אותם מתרפים והולכים שזהו טבעם וזהו ששאל וכי יתכן שיכינו להם ישראל בגדים בצאתם ממצרים כל צרכם לארבעים שנה הן צדה לא הכינו להם אף כי בגדים ואף שכתוב ששאל ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות הרי מפורש שם ושמתם על בניכם ועל בנותיכם וזהו מה שיספיק לשנה ושנתים ולא למ' שנה גם משמע ששאלו הבגדים לבניהם ולבנותיהם ולא לעצמם:

**שהלבישו אותם מלאכי השרת.**כמ"ש יחזקאל ט"ז ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי וכמ"ש שמ"ר פרשה מ"ה ריש סי' ב' פורפיראות הלבישן וכן מצאתי בהדיא בשי"ר שם סוף פסוק הנ"ל שהביא דרשה זו מפסוק זה וכן במדרש תהלים מזמור כ"ג ר' סימאי אומר פורפירא מפסוק ואלבישך רקמה:

**ולא היו גדלים.**שעד כ' שנה גדלים באורך וגובה ואחר כ' שנה גדלים ברוחב ועובי:

**אסטון הזה.**וכן הגירסא במדרש תהלים שם הסיטין ובשי"ר שם הגירסא אמיינטין וכן הביא במ"ע מכאן הגירסא אמינטון ופי' בלשון יוני ורומי מין אבן הנטווה והנארג לבגד וכשמתלכלך מגהצין אותו באש וכן בזמנינו נשמע הדבר ע"י המראים דברים נכלאים:

**במיתתן לא נגע בהן.**כמ"ש פר"א סוף פרק מ"א וז"ל רבי פינחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בסיני זכו להיות כמלאכי השרת ולא ראו טפת קרי מימיהם ולא משלו בהם כל מיני כנים ובמותם לא שלט בהם רמה ותולעה וכו' ועליהם הוא אומר אשרי העם שככה לי אשרי העם שה' אלהיו עמו שככה בגימטריא משה ופי' העם שהיה משה לו וכן מ"ש שה' אלהיו היינו דור המדבר שקבל אלהותו בסיני:

**בנאות דשאים של באר.**דורש פסוק של תהלים כ"ג בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני ובפסוק הקודם ה' רועי וכמ"ש הגידה לי שאהבה נפשי בשי"ר איכה תרעה וגו' וכן הוא במדרש תהלים שם בהדיא. ומ"ש מי מנוחות על הבאר שלא היה נותן מים בשעת המסעות אלא מתגלגל מהם ובמקום שנחו שם היה נותן מים וכמ"ש במ"ר פ' י"ט בסי' כ"ו ועי' בשי"ר שם:

**מהיכן ממעין גנים.**תחלה כתוב וריח שלמותיך ואחר ג' פסוקים כתוב מעין גנים אך במדרש תהלים שם הגירסא בא שלמה ואמר וריח שלמותיך כריח לבנון ואומר נרד וכרכום קנה וקנמון. וכל אלו מהיכן היה מעין גנים באר מים חיים וכו' ע"ש וכל בשמים אלו התגעגעו ישראל וריחן מפיע ואין מאכלות שולטות ואין מזיעין ותשלום המאמר במדרש תהלים מזמור כ"ג שם:

**והוא טוענו.**פי' על כתפו ועי' במ"ר פ' ט"ז סי' כ"ז:

**ובמדבר אשר ראית.**וס"ד אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו ועי' שמ"ר פרשה כ"ה ריש סי' ח':

**שעשה אותן כאלהות.**עי' שמ"ר ריש פרשה ל"ב ומש"ש ועי' ויק"ר ריש פרשה י"א. והנה בסימן זה דורש מ"ש ואולך אתכם על הקב"ה ולעיל סי' י' דורש על משה כי עד פסוק ואולך משמע שמשה מדבר כמ"ש אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' וכמ"ש ולא נתן ה' לכם הרי שמשה מספר מעשה ה' עמכם ובפסוק ה' מפורש שהשי"ת אמרו כמ"ש למען תדעון כי אני ה' אלהיכם רק פסוק ד' ואולך אתכם סתום ובסי' י' דרשו למעלה על משה וכאן דורשו למטה על השי"ת:

**אדם אם יש לו בן.**שמתה אמו או שגרשה הוא מוסר את בנו שצריך לינק לשפחה או למינקת והנמשל כמ"ש ובפשעכם שולחה אמכם ושפחה כי תירש גבירתה עכ"ז הקב"ה סובל את ישראל ומקיימם כמ"ש ישעיה ועד זקנה אני הוא ור"ד העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם ואגב שזכר פסוק אשר נשאך ודרשו דורש גם פסוק הנשואים ואח"כ ואל מי תדמיוני ותשוו ותמשילוני ונדמה וכמ"ש במשל של יניקת בן:

**הבן יקיר לי אפרים.**וזה יהיה לעתיד וכמ"ש ויק"ר פרשה ב' בסי' א' על פסוק זה כל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא: