**שלא פנה לתתפלל.**שלא פנה מעסקיו ולא היה לו פנאי להתפלל או מקוצר שעשה צרכיו פי' שקצר לו הזמן כי היה טרוד בעשיית צרכיו היינו נקבים גדולים לאנסו איזה שעה מותר לו להתפלל פי' עד איזה שעה מותר לו להתפלל ויצא בו ידי חובתו:

**תפלת השחר.**ברכות כ"ו במשנה:

**אמר ר"א.**שם כ"ח:

**ומשתרי ימצאונני.**יתכן שסובר כמ"ד שיכול לקרות קריאת שמע של ערבית אחר עמוד השחר וכן יכול להתפלל אז של ערבית ואז יוצא גם בשל שחרית:

**תאות ענוים שמעת ה'.**תכין לבם תקשיב אזניך:

**כל העולם אתה סובל.**עי' ב"ר פרשה כ"ב סי' י"א ושם מבואר:

**נושא עון.**כי למה יתמה קין על עון שפיכת דמים שבוודאי עון גדול הוא אלא שכך טען מאחר שמדתך להיות נושא ככתוב בתורה וקין נביא היה שהרי דבר עמו השי"ת וידע מדותיו גם קבל מאדם שהיה נביא וע"פ מדה י"ז דורש מדת ממעל:

**סלח לעוני שהוא גדול.**דרשה אחרת היא ויק"ר סוף פרשה ה' על פסוק וסלחת לעוני כי רב הוא את אלוה רב סלח לעוני כי רב וכן כאן גדול עוני את אלוה גדול סלח לעוני שהוא גדול ושייכות דרשה זו לכאן שדורש מ"ש כי המצוה וגו' בפיך ובלבבך לעשותו על ענין התפלה שקרוב ה' לשמוע תפלת פיו וכמ"ש לעיל פ' ב' סי' י' אשר לו אלהים קרובים אליו כי ה' אלהינו בכל קראנו אליו ולזה חותם בפסוק כי המצוה הזאת:

**הלכה אדם מישראל.**עתה בא לפרש שמ"ש כי המצוה וגו' כי קרוב וגו' על התורה על כן הביא הלכה ששייך לענין התורה:

**שכתוב אחר השירה.**והשירה פירושו התורה כולה שהרי מפסוק זה למדו מצות כתיבת כל התורה וכמ"ש נדרים דף ל"ח וכמ"ש לקמן פרשה ט' סי' ט' באריכות ע"ש ומ"ש אשר אזכיר את שמי פירושו שגרמתי וצויתי להזכיר את שמי היינו לברך ברכת התורה וס"ד אבוא אליך וברכתיך ע"פ מדת מנגד שע"י עסק התורה אבוא אליך כשם שאתה בא אלי. וע"י הברכה וברכתיך והפסוק נאמר על לימוד התורה ביחיד כמ"ש ברכות דף ו' בהדיא:

**כי בי ירבו ימיך.**שהתורה מתפארת ומתהללת שבה תלוים כל הטובות כמבואר שם בפרשה והמברך עליה מורה שהוא מחברה ומשתעשע בה ע"כ יגיעו עליו ברכותיה:

**שמא לרעתכם.**כמ"ש לעיל פרשה ז' סי' ד' שמי שאינו מקיים התורה אחר שקבלה עונשו חמור וכמ"ש דניאל ט' י"ב ויקם את דברו וגו' להביא עלינו רעה גדולה אשר לא עשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים וגו' וכמ"ש באיכה א' אם יש מכאוב כמכאובי ומעמדינו בגלות ביד האומות הקדומות יוכיחו שאין רעה למעלה מזה גם אפשר לכלול בזה שמא לרעתכם על שלא נתנה התורה אלא לצרף הבריות בביטול כל התאוות וכל הרצונות ולא יקנא אותה אלא מי שיכניע את היצר הרע בתכלית וזהו לרעתכם בעבור רעתכם (וכמ"ש ביצה דף כ"ה מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים שיצרם קשה שלא תאמר שזהו לבד כל תכלית התורה וזהו כל כוונתו בה עמנו חלילה לומר כן שאם כן למה נתאוו לה מלאכי השרת שאין בהם יצר הרע אלא שלבד טעם הנ"ל לצרף הבריות סגולתה מתעלה מאד שיתאוו לה המלאכים שהיא כלי אומנתו של הקב"ה שברא בה כל העולמות וע"י מתעלה נפש האדם להיות לו מהלכים בין המלאכים לחיים נצחיים וכדומה המבואר מסגולתה בתנ"ך ובדברי חז"ל:

**ונעלמה מעיני כל חי.**ובפסוק הקודם והחכמה מאין תמצא:

**אלו החיות.**כמ"ש יחזקאל א' ומתוכה דמות ארבע חיות ועוף השמים הם המלאכים כמ"ש ויעף אלי אחד מן השרפים ובשתים יעופף כמ"ש לעיל פרשה ו' סי' י' עי' ב"ר פרשה צ"א סי' ט' ומש"ש:

**לא נפלאת היא ממך.**אבל מאחרים היא נפלאת וע"פ מדה י"ז אנו יודעים שהכוונה על המלאכים שכתוב עליהם ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה ושם ע"פ גז"ש וכאן ע"פ מדה י"ז אנו דורשים מדה ט' אבל ממלאכים נסתרה:

**תחלה קורא במגילה.**שאחר שיודע לחבר האותיות והתיבות בנקודות מתחיל לקרות תחלה בספר קטן היינו במגילה כי בימיהם לא היה שום ספר נכתב כי אם תנ"ך עם חמש מגילות ומחנכים את התינוק תחלה בספר קטן היינו במגילה אחת מה' מגילות ואח"כ בספר אחד מן התורה וכו':

**ואם נפלאת היא ממך.**עי' ב"ר פרשה א' סי' י"ד אם רק הוא מכם ובויק"ר פרשה ט"ז סי' ו' ממך כל חולי:

**כי חיים הם למוצאיהם.**וס"ד לכל בשרו מרפא ודורש מ"ש כאן כי המצוה הזאת ולא פירש איזה מצוה ע"כ דורש על כל המצות שיעשה אותם כולם עד גמירא כמ"ש סוף הסימן ועי' ויק"ר פרשה י"ב סי' ג' דכאן חסר וז"ל שם נעשים ד"ת עטרה לראש מונייק לצואר מוליגה ללב קילורית לעין וכל המאמר שם בתיקון וכאן שלא בתיקון ועי' במדרש תהלים י"ט וילקוט שם וסיום המאמר ומנין לכל רמ"ח אברים שנאמר לכל בשרו מרפא ודרשה זו דרך אגב של הדרשה השניה:

**למי שמוציאן בפה.**שמ"ר פרשה מ"ז סי' ד' עירובין נ"ד שהתורה שיודע בלבו מוציאין מלבו בפיו ועל ידי החיתוך הדבור הם נכתבים על לוח לבו וזכרונם ואינו שוכח אותם ואז הם חיים ומכש"כ אם מוציאן לאחרים שהם חיים וזהו למוצאיהם שמוציא אותם לאחרים ודורש עוד מלשון מיצוי ותמצית ובלשון חז"ל כשתמצא לומר כשדקדק עד תכליתו וכן (דברים ח' א') כל המצוה וכן כאן כי המצוה הזאת כולה כמו שנתתי לך ומ"ש ולכל בשרו מרפא לרמ"ח אברים שבך אין מקומו כאן אלא בריש הסימן כאשר כתבתי:

**שמתחיל במצוה ואינו גומרה.**סוטה דף י"ג ב' ב"ר פרשה פ"ה סי' ג' ע"ש כל הענין:

**למה קברו אותם בשכם.**עי' שמ"ר פרשה כ' כל הענין ובב"ר פרשה פ"ד סי' י"ג ושם מבואר:

**אם קריתם התורה.**דורש כי המצוה הזאת על התורה ולמוד מסופו כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו היינו התורה שהיא דבר בפיך. ומ"ש מצוה פירוש צדקה שנקרא בלשון הירושלמי והמדרש מצוה עי' לעיל פרשה ד' ריש סי' ח' לעסק מצות רבותינו ויק"ר פרשה ה' סי' ב' דהוה מרמא במצותה ויק"ר ריש פרשה ג' בר מצותי וכדומה הרבה וזהו מ"ש מצוה אתם עושים על עולמי היינו צדקה וכמ"ש בסוף הסימן וכן מפורש בנחמיה יו"ד פסוק ל"ג והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל לשנה. וכמ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה ע"י קבול אנכי היינו התורה וזהו לא בשמים שאין מצוה וצדקה זו תלוי בשמים ולא מעבר לים כי אם בפיך וגו':

**דבר קשה.**שהקב"ה כביכול מבקש שלא יפסיד התורה ויעשה עליו צדקה וכמ"ש בריש רות רבה:

**עלי ועל עצמכם.**עי' ויק"ר פרשה ל"ה סי' ב' אשרי ואשריכם:

**וצדקה תהיה לנו.**שלפי הפשט שהאב אומר כן לבן השואל הוא מיותר שהרי כחוב שם ויצונו ה' אלהינו וגו' לטוב לנו כל הימים לחיותינו וגו' ולמה אמר עוד וצדקה תהיה לנו ע"כ דורש אם אינו ענין שהאב אומר כן לבן השואל תניהו ענין שהשי"ת אומר כן לישראל גם אפשר שמפרש מצוה כפשוטו אלא שדורש גז"ש שכאן כתיב כי המצוה ושם כתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת מה שם צדקה עם המצוה אף כאן צדקה עם המצוה כי לא בשמים היא אין לי אחרת בשמים ולא בכל העולם:

**ומביא לנו תורה אחרת.**וכשתעלה על דעתך שהדבר באפשרי להשיג תורה אחרת כי היפלא מה' דבר וישיאך יצרך להקל חלילה בקיום תורה זו אני מודיע לך שכל מה שיקרא בשם תורה ומצוה הכל נכלל בתורה זו שנתנה על ידי משה וכל מה שחדשו ונתנבאו הנביאים וכל מה שיתנבאו לעתיד הכל פירוש של תורה זו שגבהה משמים וארוכה מארץ ועמיקה משאול שהיא חכמתי של יוצר בראשית בה ברא הכל ובה מקיים הכל ואין דרך אחר בעולם כי אם להדבק בזאת התורה היא חיינו בעוה"ז ובעוה"ב לעולמי עד ומ"ש משה אחר עומד לאו דוקא משה אלא פי' נביא אחר כמשה וכשם שאין תורה אחר כך לא קם ולא יקום נביא אחר כמשה כי גם המשיח לא יתן תורה אחרת כי אם יקיים ויפרש זאת התורה ומ"ש שימלא הארץ דעה את ה' הכל בפירוש זאת התורה שבידינו:

**וכל כלי אומנתה.**שעל ידיה קונים התורה והתורה מכשרת את האדם להשיג מעלות אלו וכמ"ש אבות פרק ו' ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן ומלבשתו ענוה ויראה וכו' ומי שמוכתר במדות אלו הוא בארץ ומתהלך בשמים וכמ"ש מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב וזהו מי יעלה לנו השמימה הגם לעלות השמים כנ"ל הכל נכלל בזאת התורה. ומ"ש ומתן שכרה פי' שגם מתן שכרה לא יקח השי"ת מאוצר אחר לשלם שכר התורה שגם זה נכלל בזאת היא בעולם הזה היא בעולם הבא:

**לבית המים.**להשתין מי רגלים או למרחץ במקום שאין להרהר בתורה. ובמדרש תהלים י"ט דורש פסוק מי יספר שחקים בחכמה איוב ל"ח ל"ז זה שמואל ירחינאה שהיה אומר נהירין לי שבילין דרקיע כשבילי דנהרדאי שסיפר מה שבשמים בחכמה ע"פ שעסק תמיד בתורה אך אחר שהשיג חכמה זו לא קבע לעסוק בה אלא כמ"ש כאן בבית המים:

**ז' דברים אמר שלמה.**ילקוט משלי כ"ב ושם חסר ארי בחוץ. הנה המדרש הזה אומר דרשני בקרוני איך דרשו כן ומאין למדו שאמר לעצל כן והוא משיב בסדר זה ולא הביאו פסוקים אחרים שבמשלי שמדברים אודות העצל ולמה דוקא שבעה דברים. אך האמיתית הענין בזה שהמדרש דורש פסוקים של משלי כ"ו פסוק י"ג י"ד ט"ו ט"ז אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם ואין אנו מוצאין בכל התנ"ך שבעה חכמים שיקרא שבעה משיבי טעם ע"כ דורשים שפי' שבפסוקים אלו כתובים שבעה דברים שאומרים ומשיבין לעצל ועצלותו מתגברת על כולם והוא חכם בעיניו מהם והנה כאן בפסוקים אינו מונה אלא ד' דברים. א' אמר עצל שחל בדרך. ב' ארי בין הרחובות. ג' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו. ד' טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו. ואיך יאמר על זה שבעה משיבי טעם ועדיין חסר ג'. וגם ד' אלו שאמר אין להם שייכות זה לזה ולמה יאמר העצל כן. אך חז"ל אשר ידעו לדרוש התורה על אמיתתה ע"פ המדות למדונו איך לדרוש למלאות מחסור הפסוקים ואיך הם שבעה ומ"ש אמר עצל פי' שמשיב דבר לשואליו ושייך לפסוק י"ב הקודם ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו וכמ"ש בסוף חכם עצל בעיניו על שהוא עצל ללמוד אומר שכבר הוא חכם ואינו צריך ללמוד וכשאומרים לו לך ללמוד אצל הרב שהכל לומדים אצלו בעיר פלוני מקום הישיבה (עי' קה"ר פסוק עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר ודרשו אל עיר שהרב שם וזהו רבך בעיר) הוא משיב אני מתיירא לילך מעיר לעיר שהרב שם כי סתם דרכים בחזקת סכנה מן החיות וכדומה ומתשובת העצל אנו מבינים מה ששאלו ממנו שילך לעיר אחרת שהדרך רחוק וזה ע"פ מדה ט' ולמוד מענינו שקראו הכתוב חכם בעיניו שאינו צריך ללמוד ואומרים לו שצריך לילך למקום שהכל הולכים ללמוד ומשיב ארי בדרך בעיר רחוקה שצריך דרך לילך לשם ומתיירא שלא יזיקנו והנה הכתובים מכחישים עצמם תחלה אמר שחל בדרך פי' לעיר אחרת ואח"כ אמר ארי בין הרחובות היינו בעיר עצמה ואח"כ אמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו הרי שאין כאן לא דרך ולא רחובות שמתעצל לקום ממטתו ע"כ דרשו ע"פ מדה ט' וי"ז שיש סדר לדברים שאחר שהשיב משחל שבדרך אבל אם היה הרב בעירו היה הולך אצלו השיבו לו הרי הוא בא במדינה פי' בעיר זה שאתה דר בו וכמ"ש במדרש אסתר פסוק ויהי בימי שמ"ש מדינה פירושו עיר ומאחר שאין דרך מפסיק לך למוד כאשר דברת על זה משיב פעם ב' ארי בין הרחובות הרי אני צריך לילך ב' וג' רחובות לבית הרב ואני מתיירא והיה להם להשיב הרי הוא בא בתוך רחוב שלך רחוב ב' וג' בתים ואין כאן רחובות וזה חסר בפסוק שכאן כתוב הדלת תסוב על צירה באותו בית עצמו ובהכרח שכוון שלמה על מה שמפורש במקום אחר ע"פ מדה ז' וי"ז להשלים שבעה דברים והיינו במשלי כ"ב פסוק י"ג אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח היינו מ"ש במשלי כ"ו הנ"ל ארי בין הרחובות וכאלו כתוב כאן ג"כ ארי בחוץ שאחר שאמר ארי בין הרחובות אבל אם היה אצל ביתו בחוץ בלא רחובות היה הולך אז השיבו לו הרי הוא אצל ביתך בלא רחובות וזה ע"פ מדה ל"א שכן הוא הסדר האמתי דרך רחובות חוץ שהשיב הרי הארי בחוץ בב' וג' בתים ואני מתיירא מן הארי שבחוץ וכאן כתיב עוד הדלת תסוב על צירה וכל מה שכתוב בד' פסוקים אלו הם דברי העצל ואיך יאמר שהדלת פתוחה וא"כ צריך לילך וע"כ בהכרח לומר שהם דברי המשיבים שאומרים לו הרי אמרת שאתה מתיירא מהארי שבחוץ ב' או ג' בתים הרי הוא בבית שאצלך בלא חוץ רק ב' או ג' פסיעות לפתוח הדלת על זה השיב שהדלת סתום וטורח לו לפתוח על זה השיבו לו הדלת פתוחה שסובבת על צירה ועל זה השיב מבקש אני לישן מעט וטורח לי לקום ממטתי ועל זה השיבו פסוק משלי ו' עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך היינו מ"ש כאן ועצל על מטתו וכשעומד משנתו בהכרח בעבור שרוצה לאכול אך רוצה שיתנו אל פיו ואינו רוצה ליתן בידיו אל פיו וזה משל כי גם כשהטה את לבבו לקום משנתו וילך אצל הרב שאצל ביתו או שהרב בא אצלו ללמוד הוא מתעצל ליתן התורה אל פיו לחזור מה שלמד וזה שאמר טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו ועל כן משיבים לו מאחר שאין אנו מועילים עמך כלום לא לילך אצל הרב ולא ללמוד אף שבא אצלך א"כ אתה מיואש ולא יועיל לך עוד תורה וחכמה כי אתה בנערותך כבר חכם בעיניך ותהיה רע מן הסכל לעולם וזהו מ"ש מחורף עצל לא יחרוש וזה משל על ימי הנערות עת המסוגל ללמוד שיועיל כמו החרישה והזריעה בימות החורף וא"כ בעת הקציר מה יקצור היינו לעת הזקנה שאז לא יועיל הלימוד וכמה שכתוב אבות פרק ד' הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן וכו' וכשמגיע לימי הזקנה אז מתחרט וזהו ושאל בקציר ואין ע"כ לא הביא מפסוקים עצל רק אותם שכתוב בהם אמר עצל או ושאל וכן פסוק עד מתי עצל תשכב הוא דרך שאלה וטענה לקיים מ"ש משיבי טעם ויש כאן שבעה דברים שהשיבו לו על ז' טענות. א' ארי בדרך. ב' ארי בין הרחובות. ג' ארי בחוץ. ד' הדלת נעול. ה' עצל על מטתו שרוצה עוד לישן מעט. ו' נלאה להשיבה אל פיו. ז' מחורף עצל לא יחרוש וזהו מ"ש חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם התבונן בעמקות הדברים ויושר סדרם ע"פ מדה ט"ו וי"ז ול"א ולמוד מענינו:

**ומה שאמר משה גדול מכולם.**כי שלמה דבר עם מי שלא למד עדיין שעכ"פ צריך טורח גדול ללמוד וניתן אל פיו אך משה מדבר עם דורו שכבר למדו שגם אל פיהם אינם צריכין ליתן ואינם צריכים אלא לחזור על למודם וזה קל הטורח מאד בפיך ובלבבך לעשותו וזהו גדול מתוכחת שלמה:

**עומדת לפניו.**פירוש משרתת אותו תמיד בבואו:

**ונעלמה מעיני כל חי.**וס"ד ומעוף השמים נסתרה וכמ"ש לעיל פרשה זו סי' ב' וס"ד ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה פירוש שמסרה לאדם וכן כאן לא בשמים היא כי קרוב אליך הדבר:

**אם יהיו ד"ת קרובים.**וכמ"ש בדמיון המשל ועי' שמ"ר ריש פרשה ל"ג שמדמה לנושא בתו של מלך וכמ"ש אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא וכנגד זה קורא השי"ת לישראל אחי ורעי: