**כך שנו חכמים.**ברכות דף י"ז ב':

**לאבל ז' ימים.**ב"ר פרשה ק' סי' ז' באריכות:

**אמרו רבותינו.**קהלת רבה פסוק עת למות:

**לשמחתו של בני.**פירוש לשמחת חופתו וחתונתו:

**שלוהו של מקום.**לכל באי עולם ומשתלח תמיד להמיתם:

**וראה אותו משונה.**הנה חז"ל היו רגילים לראות אותו תמיד בחייהם והיו מכירים פניו איך הוא בתמונתו שלא בשינוי ואיך הוא בשינוי ואנו אין ביכלתנו לידע מהו השינוי הזה:

**אני משיחתן.**פי' אני משונה ומצטער משיחתן של בריות ובקה"ר שם מבואר שנתיירא מתפלתן שהתפללו על הברית מילה כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים:

**שהגיע פרקו.**ואני מתיירא מדברי תפלתכם:

**ומוסיף בכם חיים.**ובכן אין זמן ואין גזירה שולטת עליכם ובקה"ר שם מבואר דפליגא ר"ע ורבנן שר"ע סובר זכה משלימין לו ימי חייו ורבנן סברי זכה מוסיפין לו וכאן קיצר וחסר:

**ותלה המיתה בימיו.**מדרש תהלים קט"ז וז"ל קשה לי לאמר למשה שימות שהשלים נפשו בכפו וירד לפרעה שנאמר ויבקש להרוג את משה (ועכ"ז בא אצל פרעה לקיים דבר ה' במסירת נפשו):

**שבתי וראה וגו'.**ולא לגבורים המלחמה וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן. ובקה"ר פסוק זה באריכות ובא"א. ובתנחומא ואתחנן סימן ב' בא"א:

**עולה לרקיע כנשר.**שהקלות הוא בנשר כמ"ש ש"ב א' מנשרים קלו ובאבות פרק א' קל כנשר. וכתיב כנשר יעוף השמים א"כ מ"ש כאן לקלים היינו עולה לרקיע ומ"ש המרוץ פי' על פי מדת ממעל מלשון רצון או נוטריקון מבקש לרוץ שביקש לעבור ומתמה הנה לרקיע שלא עלה אדם מעולם יכול לעלות ואת הירדן שהכל עוברים לא יכול לעבור:

**מלאכים מרתתים לפניו.**כמ"ש במ"ר פרשה י"א ריש סי' ג' ע"ש ותבין כאן ועי' שמ"ר ריש פרשה כ"ט נתגוששת עם המלאכים היש גבור גדול מזה. וכמ"ש ויקרא רבה פרשה א' שנקרא משה גבור:

**עיר גבורים.**הם המלאכים כמ"ש מדרש משלי כ"א עיר גבורים אלו השמים עירו של המלאכים חכם זה משה ויורד עוז מבטחה זו התורה וכו' ע"ש:

**מסיח כעשיר.**כמ"ש תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות שאצל העגל ומרגלים טען טענות גדולות בחיזוק הלב ועתה מתחנן כרש וכמ"ש לעיל פרשה ב' סוף סימן ג' וסימן ד':

**לרצות את בוראו.**שהוצק חן בשפתותיו:

**קומה ה' שובה ה'.**במדבר י' והיה שמוע לו ועושה כן:

**כל שבעת הימים.**ז' ימי אדר כמ"ש ויקרא רבה כנגד שבעה ימים של סנה ועיין בסדר עולם פרק י':

**אין אדם שליט.**ע' קהלת רבה פסוק זה כל הענין:

**אלא גליות.**לעיל פרשה ה' בסי' ח' שאפה רוח:

**שבללה בכל הגוף.**בראשית רבה פרשה י"ד סימן ד'. שאם היה חיות הנפש ביד אחד והכח בכל הגוף היה אדם יכול לשלוט על נפשו בעת צר לו לא כן עתה שהחיות בכל הגוף אין טבעו מניחו לשלוט חלק על חלק והדבר עמוק עיין במקומות הנ"ל כי כן הוא:

**ולהנצל ממלאך המות.**פי' שיעשה כלי זיין להלחם עם מלאך המות ולמוד מסופו ואין שלטון ביום המות ועל זה אמר תחלה ואין משלחת במלחמה:

**הואיל וזה מלך.**בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ג' ובקה"ר שם איתא קרוב לחמשים ושתים שנה כתיב והמלך דוד:

**סנקליטין.**בראשית רבה פרשה מ"ט סימן ט' ושם מפורש ובערוך ערך אנקליטין פי' קריאה מב"ד התחתון אל עליון ממנו להפוך הגזירה ואנקלומא פירש במוסף הערוך בלשון יון ורומי קריעת גזר דין והכוונה שבזה ירשיע את הדיין ויאמר שצריך דין אחר בזה לא ימלט עצמו מהמות ועי' במ"ר פרשה ט' סוף סי' ט':

**כל אותו השבח שראה.**כמ"ש בסימן הסמוך:

**הן קרבו ימיך.**הן לשון אמת ולשון אחד ופי' באמת בלא שום שינוי אלא גזירה מוחלטת שקרבו ימיך למות:

**אחר כל אותו הכבוד.**כמ"ש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו' א"כ אעברה נא לאיזה תכלית תמיתני שכל תכלית המות הוא לחזות הנפש בנועם ה' כי הגוף והחושים וצרכי הגוף מבדילים אצל כל אדם שלא יתכן שיזכה בחייו לנועם ה' אך אני שזכתני שאין הגוף וצרכיו מבדילים אצלי כלל שזכיתי בחיי לקרבתך שלא יזכו כן כל הצדיקים במותם א"כ טוב שאחיה ואכנס לארץ עם כל ישראל:

**מי גבר יחיה.**תהלים פ"ט במזמור של איתן האזרחי שמיוסד לתלונה ותפלה על הפסק מלוכת זרע דוד וכאן אמר הקב"ה מי גבר יחיה וגו' ויתכן שדורש כן על שכתוב בפסוק הקודם זכר אני מה חלד על מה שוא בראת כל בני אדם מי גבר יחיה ולא יראה מות וגו' וכל המזמור מדבר איתן עבור דוד מגדולתו והשפלתו רק שני פסוקים אלו מפסיקים כל הענין ומי הוא שאומר זכר אני מה חלד הלא איתן אינו מדבר על עצמו כלום בכל המזמור כנ"ל ואיך נהפך לטענת המות באמרו מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו משאול סלה שאין זה שייך לכל הענין של המזמור ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אם אינו ענין לכסא דוד תניהו ענין למשה והקב"ה והרי המזמור הסמוך הוא תפלה למשה וכן במזמור זה ב' פסוקים אלו שייכים למשה שאמר זכר אני מה חלד כמה גדלתני בחלד יותר מהכל כמ"ש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו' והייתי סבור שכן יהיה סופי גדול מהכל ועתה אתה משפילני עד מות א"כ על מה שוא בראת כל בני אדם והשיב לו הקב"ה כך מדתי וחוקי עם כל אבותיך וכן עמך ואין לשנות שלא יתכן לומר שמשה יאמר כן שהרי יבקש שיחיה ואיך יאמר שכולם מתים וא"כ בהכרח שימות גם הוא אלא שהקב"ה אמר כן לטענה שגם הוא ימות:

**מי גבר כאברהם.**דורש גבר מלשון גבורה שנתגבר אברהם למעלה מן הטבע והיה קרוב למות וחיה ועכ"ז מת וכן יעקב שנתגבר והיה קרוב למות שנתרפא עם המלאך כמ"ש כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי וחיה ואח"כ מת וכן משה שנתגבר כמ"ש ויק"ר פרשה א' סוף סי' א' וכמ"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחיה וכן משה היה קרוב למות ע"י הדבור וחיה וסופו למות:

**כל הבריות.**דורש לשון הן קרבו ימיך שהיל"ל הגיע יום מותך או בא קצך ותיבת הן מיותר ע"כ דורש הן בלשון יוני אחד שקרבתך למות הוא מיוחד מכל באי עולם באופנים אלו שחושב עי' ב"ר פ' פ"ז סי' ה' הן אדוני:

**ועיניהם כהות.**הכוונה שבעת זקנתם עיניהם כהות כמ"ש אצל יצחק כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות וביעקב כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן ובמשה לא כהתה עינו בזקנתו אך במותו גם משה לא ראה וכמ"ש לקמן סוף פרשה י"א שנטל קרני הודו ונתעורו עיניו:

**בהן קילסתיך.**עי' לקמן פרשה י"א סי' ט' תנחומא סוף פרשה זו רות רבה סוף פסוק הלהן תשברנה:

**שכן רע רואה את הנכנסות.**מי שרואה בשכנו רב הכנסתו ומסחרו וסבור שהוא של חבירו בעצמו ומקנא בו ואינו רואה שהם של אחרים ויוצאים מיד חבירו או שהוא בעל הוצאה גדול ממנו ומה שמרויח צריך להוציא ואין לו מה לקנא בו כך אתה נתת עיניך בדבר טוב שאמרת לפני והכנסת לי ושכחת לתת עיניך בדבר רע שאמרת לפני ויצא הן בהן:

**והן לא יאמינו לי.**בתנחומא גורס פסוק הן בני ישראל לא שמעו אלי ודרשה זו ע"פ מדת ממעל בלשון טוב יש זכות ובלשון רע יש עונש ונמסרה המדה לדרוש זה כנגד זה בכל התורה וכאלו מפורש שהקב"ה השיב לו כן:

**נטלה הימנה והניחה.**פי' שקבלו ממנה והניחה בבית גנזיו:

**הגיעו ימיה למות.**פירוש שחטאה משפט מות אמר המלך הואיל ובטחה במתנתה לחטוא עלי תיטול לה מתנתה ועי' בדומה לזה באיכה רבתי פסוק איכה יעיב ובפסוק זנח ה' מזבחו וכאן פירושו מאחר שנתחייבת מיתה לפני ואתה חושב לך זכות בתיבת הן. ע"כ אני משמיע לך מיתה בהן להודיע לך שאין בהן שלך זכות וזה גם כן על פי מדת ממעל כנ"ל:

**הן האדם.**דורש גזירה שוה מה הן האמור שם אדם וכתוב אצל חטא שגרם לו מיתה אף כאן שכתוב אצל מיתה פי' אדם עי' בראשית רבה פרשה פ"ז סי' ה' ומש"ש:

**היום קובל לפני הקדוש ברוך הוא.**לשון קובלנא וקטרוג שימיך קרבו לפני לקטרג עליך שתמות כי ברית כרותה לשמש לממשלת היום להאיר ולהנהיג הטבעים ממגד ותבואות שמש וגו' וכל ימי משה לא הצטרכו ישראל למנהיג הטבעי וכל זמן שהיה משה בממשלתו היה המנהג הטבעי נכנע למשה אך כאשר נגזר עליו מיתה ואיתרע מזליה אז נתגבר כח ממשלת השמש וקטרג על משה שימות בכדי שישוב השמש לממשלתו וזהו הן קרבו ימיך אותם לקטרג עליך שהיו נכנעים לך עד עתה ועי' ב"ר פרשה צ"ו סי' ד' ומש"ש. וכמ"ש יחזקאל כ"ב ד' ותקריבו ימיך ותבא עד שנותיך שהקרבת ימיך שיקטרגו עליך:

**י"ג תורות.**וזה צ"ע וחקירה מנין לחז"ל כל זה שכתב י"ג תורות ביום זה באיזה שעות דבר שצריך כמה שנים ושי"ב תורות מסר לי"ב השבטים ואחד הניח בארון ובזה יתכן לומר שמ"ש שכתב ביום זה י"ב ס"ת אולי אין הכוונה שכתבם כולם בשלמות אלא הכוונה שכבר היו כתובים הי"ג תורות שכל מה ששמע ביום אחד כתב וכן בכל יום ולא היה חסר בכל התורה רק הסיום מפרשיות אחרונות וזה כתב ביום מותו אך מנין להם כנ"ל. והנה האיר ה' את עיני למנות כמה פעמים כתוב תורה בענין זה ומצאתי ראיתי שכתוב י"ג פעמים תורה בענין זה מפסוק ויקרא משה ליהושע שבסדר וילך עד סוף התורה וזהו מ"ש במדרש כיון שידע משה שעל כן צוה ליהושע כי אתה תביא ושם פסוק ט' כתוב ויכתוב משה את התורה הזאת ומכאן עד סוף התורה כתוב י"ג פעמים תורה היינו ח' פעמים התורה הזאת וששה פעמים השירה הזאת א' בפסוק ט' ויכתוב משה את התורה הזאת ב' בפסוק י"א תקרא התורה הזאת ג' בפסוק י"ב לעשות את כל דברי התורה הזאת ד' בפסוק כ"ד לכתוב את דברי התורה ה' בפסוק כ"ו לקוח את ספר התורה הזה ו' בסדר האזינו מ"ו את כל דברי התורה הזאת ז' בסדר ברכה פסוק ד' תורה צוה לנו משה ח' פסוק י' ותורתו לישראל הרי ח' פעמים תורה וששה פעמים השירה הזאת א' בסדר וילך פסוק י"ט כתבו לכם את השירה הזאת ב' בפסוק הנ"ל למען תהיה לי השירה הזאת לעד ג' בפסוק כ"א וענתה השירה הזאת ד' בפסוק כ"ב ויכתוב משה את השירה הזאת ה' בפסוק ל' את דברי השירה הזאת ו' בפסוק מ"ד השירה הזאת וכל שירות אלו פירושם האמיתי על התורה כמפורש בנדרים דף ל"ח על פסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת שלמדו מפסוק זה שמצוה לכל איש שיכתוב לו ס"ת שהשירה הזאת פי' כל התורה ודרשו כן כי כתוב למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל ובפסוק כ"ו כתיב לקח את ספר התורה הזה וגו' והיה שם בך לעד והם ב' כתובים מכחישים וההכרעה שהשירה היא התורה וכן בפסוק כ"א וענתה השירה לפניו לעד כנ"ל על התורה ועוד כתב בפסוק כ"א כי לא תשכח מפי זרעו היינו השירה שבריש הפסוק והרי מפורש על התורה כולה שלא תשכח כמ"ש ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם והם ב' כתובים מכריעים וכמ"ש ויק"ר פרשה י"א סי' ג' שמ"ש כאן כי לא תשכח קאי על כל התורה אלא שהשירה והתורה ענין אחד ועוד כאן בפסוק כ"א כתוב על השירה כי אנכי ידעתי את יצרו וגו' ובפסוק כ"ז כי אנכי ידעתי את מריך וגו' וזה שייך לפסוק הקודם לקח את ספר התורה הזה הרי שהשירה היא התורה והתורה היא השירה וכמ"ש לעיל פרשה ח' ריש סי' ב' בהדיא ועי' עוד מ"ש בזה במ"ר פרשה י"ד סי' ד' ומזה תבין שמ"ש בפסוק ט' ויכתוב משה שכתוב בענין זה ג' פעמים התורה הזאת בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"ב שמקומם אחר פסוק ועתה כתבו לכם השירה הזאת כי תחלה נצטווה לכתוב ואח"כ כתב ועל שכפל הרבה פעמים התורה והשירה על כן דורש ע"פ מדה י' רק על שפעם אחת אינו מיותר שמורה לגופו על מצוה הקהל היינו בסדר וילך פסוק י"א בבוא כל ישראל וגו' תקרא את התורה הזאת אינו מיותר ואינו שייך לענין זה כלל והשאר כולם שייכים לענין זה שכולם כתובים אחר פסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכנ"ל הרי י"ג פעמים שבעה פעמים תורה ששה פעמים שירה הרי שלש עשרה פעמים תורה והנה בפסוק הנ"ל ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל ובפסוק כ"ה כתוב ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה' לאמר לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' וגו' וזה לפרש מ"ש בפסוק ט' הנ"ל ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' לכוונה שישימו אותו בצד ארון ברית ה' ומ"ש במדרש אחד הניח בארון פי' כמפורש מצד ארון ועי' במ"ר פרשה ד' סי' כ' דבזה איכא פלוגתא דר"מ ור"י דלר"מ היה מונח בארון ממש ולר"י היה מונח מצד הארון ע"ש איך דורשים וכל זה היה ביום מותו ממש כמ"ש בריש סדר זה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו היום מלאו ימי ושנותי היום נולדתי והיום אמות וכן בפסוק כ"ב ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וכן בפסוק כ"ז הן בעודני חי עמכם היום (פי' עד היום) ואף כי אחרי מותי משמע שביום מותו אמר ועשה והנה על ספר אחד שהניח בארון מפורש וכאשר בארנו אך מ"ש שי"ב מסר לי"ב שבטים זה מרומז בפסוק ט' הנ"ל ויכתוב וגו' ויתנה וגו' ואל כל זקני ישראל ובפסוק כ"ה כ"ו לא כתיב רק אל הלוים נושאי ארון וגו' ופי' כמו שמסר ספר אחד אל הלוים כך מסר לכל זקני ישראל לכל זקני שבט ספר אחד וזה היקש גמור הרי שהיו י"ג תורות אחד ללוים לשום בארון וי"ב לי"ב שבטים ואע"פ שהי"ג תורות כתובים בכמה פרשיות פתוחות מאחר שהם בענין אחד של מיתת משה וראיה לדבר מספרי סדר עקב שחושב שם י"ב פעמים ארץ שכתובים בג' פרשיות שהם כנגד י"ב שבטים וכן כאן והיא ראיה אמיתית והתבונן בדרשה זו הנפלאה מיוסדת על אדני אמת מסולאות בפז המדות מוסכמת בדברי חז"ל מכמה מקומות:

**רמז לשמש.**היינו מ"ש בריש הסימן היום קובל שהשמש הוא לממשלת היום והרמז הוא שנתן רשות לשמש לטעון טענתו לשוב לממשלתו מטענת השמש כי נשבעת לי ושמת לי חוק ממשלת היום ונשבעת לנח עוד כל ימי הארץ קיץ וחורף זרע וקציר והיינו שבאופן זה יחיו כל עמי הארץ זרע נח וכל ימי משה לא הוצרכו ישראל לזרע וקציר ולמגד תבואות שמש ועתה נשבעת שימות משה כמ"ש לעיל פרשה ב' סימן ח' ובספרי ריש ואתחנן אם תבטל שבועה שנשבעת למשה גם אני אבטל שבועתך ואיני שוקע ואיני הולך וזז ממקומי:

**בכיתי לקשה יום.**איוב ל' כ"ה שצפה ברוה"ק שנתקשה היום כנגד משה ובכה עליו עי' ויק"ר פרשה כ' סוף סי' ה' ומש"ש שהוא שייך כאן:

**קרא את יהושע.**והתיצבו באוה"מ ואצונו משמע שיצוה ליהושע לבד ולא למשה והלא בפרשת פינחס וכן בסוף דברים ובריש ואתחנן כתיב ענין צווי זה ושם כתוב שמשה יצוה ליהושע וכאן אמר ואצונו אלא דכאן סמוך למיתתו ביקש שיהיה תלמידו של יהושע א"כ מ"ש וילך משה ויהושע בהכרח שהלך עמו כתלמיד משמאל רבו ולא לימינו ומ"ש ויעמוד הענן על פתח האהל הכוונה להפסיק בין יהושע למשה וכל זה דרשו ממ"ש קרא את יהושע ואצונו:

**יודע הייתי מה מדבר עמך.**אתה למדתני וממך למדת שלא אבקש כלל לידע מה אמר לך הקב"ה ועתה אקיים מה שאמר לי הקב"ה. ואף שאמרו בסנהדרין צ"ח כשנגלה נבואה לנביא גם שאר הנביאים יודעים היינו בענין נבואה של שליחות כדי שיוכלו חביריו להתרות בנביא הנשלח אך לא במדרגת נבואת משה ובדומה לו כאן ביהושע ודו"ק:

**אהבה שאהב משה.**שנתרצה משה להיות תלמידו מגודל אהבתו. והקנאה מרומז במ"ש מיד אחריו הנך שוכב עם אבותיך וקם אחר שכבר אמר הן קרבו ימיך אלא אחר שנתרצה להיות תלמידו חזר בו מהקנאה וביקש למות ואז אמר לו השי"ת עוד הפעם הנך שוכב עם אבותיך:

**בעוה"ז הנהגת אותך.**מרומז במ"ש הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה שעל שתמות כאן יקום העם הזה בתחיית המתים עמך ותבא עמהם כמ"ש לעיל פרשה ב' סי' ט' וש"נ:

**ויזכור ימי עולם משה עמו.**שלעתיד יזכור מה שמשה היה מנהיג עמו והעלם מים ונותן בו רוח קדשו ושואל עליו איו כדי שגם עתה יעשה כן על ידו ועמו: