**בפחזותה.**במריה ומרדה. בניוולה כשנענשה על מרי' ומרדה והכוונה שכל ג' אלו היה בדרך תימה ופלא שנופל עליהם שאלת איכה שלא היה כמוהו בעולם לא בשלוותה ולא בפחזותה ולא בניוולה שהיה הכל בפלא שלשון איכה הוא שאלה בלא תשובה:

**מנין איכה.**שעל שתיבת איכה היא שאלה בלא תשובה ע"כ דורשה למדת גימטריא:

**ביחידו וכו' ובמילה וכו'.**המדרש חושב כסדר הענינים ולא כסדר האותיות שהיו"ד קודם לכ' אך ענין המילה הוא קודם ליו"ד הדברות שמצות המילה היתה יושבת וממתנת עשרים דור עד שנתנה לאברהם ובאופן זה היא רמוזה באות כ':

**בל"ו כריתות.**עד בדד. שתיבת בדד הוא לשון זכר ומאחר שאמר ישבה לשון נקבה היל"ל בדודה ע"כ דורש בדד לגמטריא:

**אפקלטורין.**במו"ע ערך זה ובערוך ערך פלקט גם במ"ע ערך פוקלטין והכלל מעשה חושב ורקמה ומ"ש אונקלוס צ"ל עקילס כי אונקלוס תרגם התורה ועקילס תרגם נו"כ:

**בגדי בדדין.**בגדי דורכי בית הבדין שהם תמיד מאוסין כמ"ש שבת שמן של בדדי ומחצלאות של בדדין:

**אר"נ אמר שמואל.**לקמן פסוק ישב בדד:

**תולה שק על פתחו.**שאין זה כבוד המלך ללבוש שק אלא תולה כנגדו לזכרון אבל. ומ"ש על פתחו שדרך שער השמים עולים לכסא כבודו:

**עד דכרסוון רמיו.**וזה היה בסוף שבעים של גלות בבל שראה דניאל בחלום נבואתו דכרסוון רמיו שהגביה והרימו הכסאות שהיו הפוכים עד עתה מעת חורבן ביהמ"ק וישב עתיק יומין כ"י על כסא זקופה:

**אבק רגליו.**בלא נעל לא כמ"ש על אדום אשליך נעלי:

**מה ראיתם בעבודת כוכבים וכו'.**צע"ג מה ענין שייכות מאמר זה לכאן:

**איכה.**אוי לך. כי השי"ת אינו צריך לשאול איכה איה מקומך כי אין לפניו סתר ובהכרח לדרוש התיבה נוטריקון וכן כאן איכה:

**בימי יהויקים.**כמ"ש ירמיה ל"ו שיהויקים שרף המגלה הראשונה וכתב תחתיה כל מגלות אלו וכמ"ש לעיל פתיחא כ"ז:

**חד חייט.**צ"ע איך הזדמן כל ענין זה על ידי חייטים בצור ובירושלים אלא שדברו בחידות ורומזים לענינים נעלמים:

**דאיטום קמייתא.**עיין ערוך ערך דייט שפי' מלשון דיוטא ודרך הדיוטא מכר להקונים בפעם ראשון אונקלא לכל אחד הוא איזה משקל קטן וכו':

**בסדקי.**במ"ע בלשון יוני אוצר של תבואה:

**פר קרב בכ"ד.**צ"ע שהרי זה שנינו בעולות שפר העולה היה צריך לכ"ד כהנים אבל כאן מפורש ויזבח שלמה את זבח השלמים ולא נזכר עולות בפסוק ולחלב השלמים היה די בשנים כהנים אך אחר העיון נראה שבפסיק הסמוך כתוב ביום ההיא קידש המלך את תוך החצר וגו' כי עשה שם את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים הרי מפורש כאן שעשה עולות ג"כ ואע"פ שלא פירש כמה עולות הרי לא בא לסתום אלא לפרש וילמוד סתום מן המפורש מה שלמים המפורשים מאה ועשרים אלף צאן וכ"ב אלף בקר כך עולות ג"כ במספר זה והמנחות בכלל הכ"ד לפר וכן הנסכים. ועדיין צ"ע למה לא כתב בפסוק ראשון שהקריב עולות אך גם בפסוק זה מרומז שהקריב עולות במ"ש את זבח השלמים אשר זבח לה' שתיבת לה' כולל עולות כמ"ש ביצה כ' ע"ב אמרו להם ב"ה והלא כבר נאמר לה' כל דלה' אפילו עולות וכ"ב אלף בקר ולכל בקר כ"ד היו הכהנים לבקר לבד חמש מאות אלף ועשרים ושמונה אלף ולצאן ק"כ אלף י"א לכל איל יעלה ל"א מליאן ושלש מאות ועשרים אלף לבד מה שצריך לשלמים כמספר כ"ב אלף בקר וצאן ק"כ אלף ואף אם נאמר שכל כ"ד כהנים היו יכולים להקריב כמה פרים וחכמים דברו כאן לשון גוזמא כמו בגפן ובתפוח אך האמת שיתנוצץ מן הגוזמא הוא מספר רב ועצום מאד:

**כפלים כיוצאי מצרים.**מאה ועשרים שרבוא פסחים כל רבוא עשרה אלפים הרי מליאן ושני מאות אלפים פסחים ואכי' לא נחשוב רק יו"ד על כל פסח היו נמצאים בירושלים שנים עשר מליאן ואף כי שהיו גם מ' גם נ' גם מאה צא וחשוב. וזה היה עקרם משני שבטים יהודה ובנימין ובא"י לבד מה שהיה מלאים בכל המדינות של חו"ל שלא היו עולים:

**הם לא פלשו.**לקמן פסוק היה ה' כאויב ופי' לא היה חטא במלואו שיעוררו עליהם מדה"ד במלואו מפולש כמו מבוי מפולש לר"ה ברוחב מלואו:

**פרה סוררה איכ"כ.**וכמ"ש ירמיה ב' בכרה קלה פרא למוד מדבר לא אמר כבכרה כפרא וכן היה יכול לומר פרה סוררה אלא שבאיזה מקומות כתב בכ"ף הדמיון ללמד דבר זה של פלשו אחר מדת הדין:

**תובעת מזונותיה.**כמ"ש בתנאי כתובה את תהא יתבת בביתי ומתזנת מנכסאי כל ימי מיגר אלמנותיך שכל זמן שאינה תובעת כתובתה יש לה מזונות שעדיין היא דבוקה בבית בעלה אע"פ שאין בעלה שם כך ישראל דבוקים במקום בית המקדש וכל דברי קודש:

**איזה ספר כריתות.**פי' שלא גרשתיה וכתוב שלחתיה ואתן ספר כריתו יה אליה הרי שגרשה והם שני כתובים מכחישים והכריעו שבאמת גרשה אלא שחטף מידה ספר הכריתות:

**אלמנה מעשרת השבטים.**ר"ע לטעמיה שסובר שעשרת השבטים אינם עתידים לחזור לעולם הרי שהיא אלמנה מהם ממש ויהודה ובנימין עתידין לחזור ואינה אלמנה מהם ודעת רבנן שכולם עתידים לחזור וכל זמן שהם בגלות היא אלמנה מהם אך יקויים בהם כי לא אלמן יהודה וישראל מיהודה הם עשרת השבטים שעתיד להחזירן ושניהם שוים:

**כבר נאמר רבתי עם.**שהכוונה שנתרבו משאר הגוים היינו רבתי בגוים אלא הכוונה שהיתה גדולה מהם בדעה והשכל:

**מדיליה.**בערוך ערך מדל ב' הביא בשם התרגום כל הון ביתו יתן כל מדלי ביתי. ספרים אחרים פועלים ספרים אחרים מה דיליה עכ"ל ופועליה ומה דיליה ענין אחד הוא וחסר כאן שהאורח שמת שלח להודיע לביתו שהוא חולה נוטה למות ומניח עזבונו כאן עיר פלוני אצל פלוני:

**חד כותאי עבר נפשיה.**עי' כל מעשיות אלו בירושלמי מעשר שני סוף פרק ד':

**את מיית פי' מתגבר.**יתכן שפי' מיית מלשון מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה ובתיבת מתיך הכ"ף הוא הכינוי לנוכח א"כ תיבת מתי הוא גבורים.

**רגל ברגל.**שהי"ט נקרא ג"כ רגל שהיו"ט יהיה ערום וריק כירך של רגל בלא מכנסים:

**כפא בל"י עשרים.**הרי שדורש דברי חלום ע"פ מדת נוטריקון בלשון יוני:

**דברי חלומות לא מעלין.**עי' ב"ר פס"ח סי' י"ב וש"נ מה שהעתקתי מהירושלמי פירושו האמיתי ותבין גם כאן:

**מעשה דר' יהושע.**עי' מדרש קהלת פסוק ראיתי את כל המעשים:

**השום והבצלים מרובים.**פי' אתה שואל ומדקדק על מים של העיר שזהו דקדוק של שרים וחשובים. אין זה דאגתך כי לאיש עני כמותך שמאכלך שומים ובצלים. אין לך לשאול על המים:

**לפי שעברו.**שהיל"ל היה לשפחה שהיפך של שר הוא עבד והיפך שרה הוא שפחה ע"כ דורש ע"פ מדה ט' וממעל כאלו כתיב שרתי במדינות היתה לשעבוד ועל שעברו על צווי סיני ע"כ היתה למס או על שעבדו לסמל היתה למס שהאותיות שוות בשתי תיבות אלו מורה שעל חטא סמל עונש למס ודעת ר"ב שיותר מורה שהוא על עונש סמל בעבור שהתיבה מהופכת מסמל למס:

**ומסא דליבא.**כמפורש ביחזקאל כ"א י"ב אל שמועה כי באה ונמס כל לב וגו' וזה היה על חורבן בית המקדש ע"ש:

**נכנס אברהם אבינו.**לעיל באמצע פתיחא כ"ד וצ"ע מהענין מאמר זה לכאן:

**ר' יהודה ור"נ ורבנן.**דברי רבנן חסר כאן וכתובים לקמן בסמוך בפסוק אזכרה נגינתי רבנן אמרי לפי שחטאו מאל"ף ועד תי"ו מתנחמין מא' ועד תי"ו:

**בכה תבכה.**כל מאמר זה עד ורבנן אמרי נדפס כאן בטעות ומקום מאמר ורבנן אמרי הוא אצל ר' יהודה ור' נחמיה ודברי רבנן נמשכים כל האלפא ביתא עד והביאותים אל הר קדשי ואח"כ יתחיל מאמר בכה תבכה:

**היו שיניו קהות.**וזהו מ"ש תהלים מ"ב היתה דמעתי לחם יומם ולילה שעל צרת הלחם היתה דמעותי תמידות יומם ולילה וכל דבר תמידי אינו עושה רושם בנפש כ"כ אך באמרם אלי כל היום איה אלהיך כתיב מיד אחריו אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי ועוד שם פסוק י"א ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך. וכן בפסוקים אלו של תהלים ע"ז אזכרה נגינתי וגו' אימתי אני זוכה כשאני נזכר הלעולמים יזנח ה' וגו' דומה למ"ש איה אלהיך ומה שנדפס תיבות אזכרה נגינתי באותיות גדולות כאלו הוא דבור בפני עצמו הוא טעות הדפוס. וכן מ"ש ר' יודא בר"ס ור' אייבו ג"כ מיותר כאן וט"ס ומקומו לקמן אחר הא"ב והביאותים אל הר קדשי:

**ורבנן אמרי.**כצ"ל ורבנן אמרי כשם שחטאו מא' ועד תי"ו כך לקו מאל"ף ועד תי"ו ומתנחמים מא' ועד תי"ו ודברי ר' נחמיה מתפרשים מדברי רבנן וזהו מ"ש מתנחמים כל' רבנן. הקדים ישעיה ורפאן כל' ר"נ:

**ואמרת בלבבך.**מי ילד לי את אלה. ואני שכולה וגלמודה וגו' הן אני נשארתי לבדי וגו' הרי שנתנחמת ונתרפאת מאיכה ישבה בדד:

**יקבץ.**מן הגלות:

**דרכי ציון אבלות.**מבלי באי מועד וישעיה ריפא במ"ש פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו אותם שילכו לעבוד ולבקש ה':

**ויצא מן בת ציון כל הדרה.**היינו שיצא כ"י השכינה להגלות עם ישראל וישעיה ריפא שיבא ציון גואל ותשוב השכינה למקומה:

**זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה.**וישעיה ריפא ולא תזכרנה הראשונות היינו הצרות הראשונות וכמ"ש שם בפסוק י"ט כי הנני בורא את ירושלים גילה וגו' ולא ישמע בה עוד קול בכי וגו':

**מחיתי כעב.**וכענן חטאתיך:

**צואת בני ציון.**היינו טומאתה:

**יוסיף ה'.**שנית ידו לקנות את שאר עמו היינו מיד צר:

**כל עמה נאנחים.**מבקשים לחם. לא ירעבו ללחם:

**לא עליכם כל עוברי דרך.**הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי וע"ז שייך הפסוק שהביא בסמוך מרום וקדוש אשכון ואת דכא. ירמיה אמר ממרום שלח אש בעצמותי. ישעיה אמר עד יערה עלינו רוח ממרום וכן מצאתי בפסיקתא רבתי הדפסתי זאת לחידוש בספרי מדרש תנאים בליקוטים וחידושים:

**נשקר עול פשעי.**השתרגו עלו על צוארי:

**על אלה אני בוכיה.**עיני עיני יורדה מים וכנגד זה כי עין בעין:

**פרשה ציון בידיה.**אין מנחם לה:

**צריק הוא ד'.**כי פיהו מריתי:

**קראתי למאהבי.**המה רימוני. שעשו לי צרות גדולות וכנגד זה וקראת ישועה כנגד הצרות:

**ראה ה' כי צר לי.**עד נהפך לבי בקרבי:

**שמעו כי נאנחה אני.**אין מנחם לי:

**תבא כל רעתם לפניך.**היינו לפניו בהר קדשו בית שכינתו וכן והביאותים אל הר קדשי כנ"ל:

**ד"א אזכרה נגינתי.**כאן הוא מקומו של פסוק בכה תבכה ואח"כ אזכרה נגינתי ואח"כ ד"א אזכרה נגינתי וס"ד עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' וגו':

**שבר שהשברתי.**שמ"ר פי"ח סי' ה':

**ויהי בלילה ההוא.**וס"ד קום רד במחנה כי מחר אתננו בידך:

**ויצא מלאך ה'.**ויך במחנה אשור:

**משתעי אני עם לבי.**עם יצר לבבי. ומפשפש בעובדי וזהו ויחפש רוחי:

**לא שבק.**לשעבר ולא ישבוק לעתיד:

**לא יוסיף לרצות.**הכתיב לרצות והקרי לירצות לא לירצות בעצמו ולא לרצות אחרים עי' שמ"ר פ' מ"ה סי' ב':

**ושב אל המחנה.**משמע מעצמו והלא אמר מנודה לרב מנודה לתלמיד ואיך שב אלא שאמר לו שוב:

**שוב לדרכך מדברה דמשק.**לעיל פתיחא יו"ד ועי' מ"כ שם שאמר השי"ת לאליהו עד שאתה מקטרג לישראל לך וקטרג את אלו היינו דמשק הרי שהרצה השי"ת לאליהו שלא יקטרג על ישראל:

**לשון יווני הוא.**אפס הניח. עי' ב"ר פרשה מ' סי' ד':

**נגמר אותו דבר.**ס"ד הנ"ל גמר אומר לדור ודור השכח חנות אל:

**הא חסילה והא מסכמא.**נגמר הדבר כנ"ל וגם ירמיה מסכים לזה ששכח חנות:

כי אספתי את שלומימהם וס"ד את החסד ואת הרחמים:

**השכח חנותו.**הוא ד"א ופירוש אחר על הפ' השכח חנות שהיינו חונים על פיו שהיה שכינתו אתנו:

**שלא חלינו.**דאי כפשוטו מלשון חולי משמע שהחולי גורם שנות ימין והיל"ל בהיפך שנות ימין הוא חלותי ע"כ דורש חלותי מלשון ויחל משה שענין חלותי הוא שנות ימין ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה ומדה י"ז שמניעת תשוב' ותפלה גורמים שנות ימין:

**נחללה אותה שבועה.**שאם הוא מל' ויחל כדברי ר"א היל"ל על שלא חליתי. ע"כ דורש חלותי מל' חילול היינו חילול ברית ושבועה כמ"ש תהלים פ"ט ל"ה לא אחלל בריתי:

**ולפניו יש חליין בתמיה.**אלא חלותי חולי שלי ולא שלו כמ"ש שיחת לו לא בניו מומם:

**א"ל ימיני חששה לי.**פי' אפשר שיקרה כן אצל בן אדם אף שהוא גבור בגבורים מה שלא יתכן לומר אצל הש"י וזה הוא חלותי חילול וחולין הוא לומר כך על הש"י שנות ימין:

**אם חליין הם.**שמ"ש חלותי שנות ימין הן שני כתובים מכחישים שהחולי הוא אינו שנות ימין חלילה ע"כ דורש ומכריע ע"פ המדות מדה ט' ול"ת ואומר אחת משתי אלה או חלותי או שנות ימין עליון אם חלותי אם קפץ באף רחמיו סלה ואם שנות ימין עליון חלילה הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד ודוק בפסוקים:

**בוכה למשפחותיו.**אצל אספסוף ואצל מרגלים כתוב ותשא כל העדה:

**קול ברמה נשמע.**נהי בכי תמרורים.

**על נהרות בבל.**שם ישבנו גם בכיני בזכרנו את ציון:

**ויש תקוה לאחריתך.**וס"ד ושבו בנים לגבולם:

**תבכה על שני עגלים.**תבכה בכיה א' ודמעתה על לחיה היא בכיה ב':

**ד"א על יהודה.**ד"א בכה על יהודה תבכה ודמעתה על ציון וירושלים ד"א בכה על גלות עשרת השבטים תבכה על גלות שבט יהודה ובנימין:

**ומבכה אחרים.**כמעשה דר"ג בסמוך ודורש כופל הבכיות על כל אלו:

**הן אראלם צעקו חוצה.**עי' ב"ר פרשה נ"ו סי' ה' וש"נ:

**דנכסיניה.**שייך לדרשת הב"ר שם על יצחק דבר של חוץ מן הדעת שאינו מתקבל על הדעת. ור' ברכיה חולק וסובר שמ"ש חוצה פי' השמימה כמ"ש ויוצא אותו החוצה שהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע וכן צעקו חוצה צעקו בשמים כמ"ש ב"ר פרשה מ"ד סי' י"ב והביא שם ראיה לזה מפסוק עד לא עשה ארץ וחוצות שפי' ארץ ושמים וזהו צעקו חוצה:

**ראיתי את ההרים.**והנה תוהו ובוהו:

**שבעים פרים.**עי' במ"ר פרשה כ"א סי' כ"ד:

**ומבכה כ"י עמה.**וכמ"ש לעיל עסוק זה אתם בכיתם בכיה של תפלות היינו בכיה של מרגלים ותשא כל העדה ויתנו את קולם וגו' ויבכו העם בלילה ההוא:

**חובא בישא אזפיתון.**במ"ר פ' ט"ז סי' כ' וכ"א. ועי' שמ"ר פ' ל"ט:

**מעשה באשה אחת.**לקמן פסוק כלו בדמעות עיני:

**ודמעתה על לחיה.**הוא מיותר שהרי כל הבוכים דמעתם על לחים ע"כ דורש לחיה גז"ש:

**וימצא לחי חמור.**אצל שמשון הגבור כתוב מה לחי דשם גבור אף לחי דכאן גבורים:

**על בחוריה.**כפי פשוטו שכל הבוכים מקנחים דמעותיהם אך אצל הבחורים הכפותים היו נשארים על לחייהם ונעשים כצרבת שחין שהדמעות מלוחים ומקלקלים הלחיים:

**א"ר לוי.**ב"ר סוף פרשה ל"ח וע"ש שבמקום שכתוב לא דורש ג"כ באופן זה. לקמן פסוק פרשה ציון:

**זה מיכאל וגבריאל.**אצל מיכאל מפורש בסוף דניאל מיכאל שר הגדול העומד על בני עמך ועל גבריאל עי' לקמן פסוק ממרום שלח אש בעצמותי ובפסוק ולא זכר. שהיו הגחלים עוממות בידו ששה חדשים:

**באסקפיות שלהם.**הערוך מביאו בערך סקפט ופי' סקפיטי בלעז והמ"ע פי' סקפטי בלשון יווני כסות ולבוש. כשגולה אומה אחת לבין אומה אחרת שלובשים הגולים האסקפטיות של הגוים שבאים בתוכם ומשתווים ומתערבים יחד ומן הסתם הם של כלאים שאין ישראל רשאים ללבשן וגם בלשון הנהוג נקרא סקאפיטקעס הם חצי פוזמקאות הרגלים:

**גלתה יהודה מעוני.**היל"ל לעוני ע"כ דורש מעוני מחמת עוני ע"פ גז"ש לחם עוני או שכר עוני וכן כל אלו שדורש והולך שנקראו עני במקום אחר לכולם כיון בתיבת מעוני:

**קול קילוס עובדי כוכבים.**שמ"ש קול ענות הוא לשון קילוס ושירה כמ"ש עלי באר ענו לה. וכמ"ש ותעננה הנשים המשחקות אצל שאול שהוא לשון שירה ואצל העגל פירושו קול קילוס של עובדי העגל:

**ומרוב עבודה.**היל"ל לרוב עבודה ע"כ דורש מרוב מחמת רוב עבודה שלא שלחו חפשי לעבד עברי מקץ שבע שנים:

**אלו מצאה מנוח.**שהיה טוב לה בין העובדי כוכבים ובמנוחה לא היו מבקשים שיגאלו כמו ממצרים עי' ב"ר פרשה ל"ג סי' ו':

**קטב מרירי.**בשירת האזינו פסוק כ"ד וקטב מרירי ונקרא (בתהילים צ״א:ו׳) מקטב ישוד צהרים. במ"ר פי"ב סי' ג' כל הענין בשנוים רבים ובמדרש תהלים צ"א:

**גזיז סוגיא דטהירא.**גוזז ושודד חוזק שליטת השמש וחומה היינו מתחלת שש שעות עד סוף ט' שעות הם ד' שעות. וע"ש במ"ר השנויים וצ"ע לברר:

**גם ברושים.**וגו' מאז שכבת לא יעלה הכורת עלינו:

**אלא מבלי באי מועד.**שארץ החיים שמחה בעושי מצות הבאים בציון לעבודת ה':

**זה בא ובועל.**לקמן פסוק נשים בציון עינו וצ"ע להשוות ואולי מדרשים חלוקים הם ואולי גם כאן והכוונה על הבתולה האחת שעינו אותה כמ"ש שם וזהו מ"ש כאן והיא מר לה לשון יחידה על בתולה אחת:

**קסרין וטריפולין ותנופילין.**כצ"ל נעשה קסרין מטרופולין וכמ"ש מגלה דף ו' הובא בערוך קסרית בת אדום שהיא היתה מטריפולין של מלכים:

**היו צריה לראש.**זה נבוכדנאצר כמ"ש אנת הוא רישא דדהבא:

**סבא צותרא.**בערוך הגי' צייתור וכתב המ"ע בנוסחאות צותרא פירושו בלשון יווני חסר כל:

**קרצטיונה.**והערוך גורס קראסטיונה ופירש מענין חשבון:

**דלא יחרב לעולם.**במ"ר פרשה י"א בריש סי' ג' מפסוק הנה זה עומד אחר כתלנו.

**יכול על מגן.**פי' לפי גודל המשפט כליון חרוץ היה אפשר לומר שלא היה כפי החטא אלא מאחר שחטאו כעס עליהם ועשה בכעסו יותר מאשר חטאו אך באמת לא כן הוא כמ"ש כי אתה חשכת למטה מעונותינו וזהו על רוב פשעיה ולא על חנם כפי הכעס:

**מן בת כתיב.**מן מלשון מנה:

**עוז והדר לבושה.**וכמ"ש לקמן פסוק בלה בשרי ועורי. ועורי זה סנהדרין וכמ"ש עור ובשר תלבישני שגורמים הדר:

**אלו המשמרות.**משמרות לויה המשוררים ומהללים להדרת קדש:

**אלו התינוקות.**במ"ר פ"ט סי' ז'. כמ"ש עולליה תקחו הדרי ע"ש באריכות שהם גורמים ההדר:

**סנהדרין ולא גלתה שכינה.**ואף שדרש מתיבת הדרה על סנהדרין ומשמרות אך אינם מפורשים בכתוב כמו על התינוקת:

**כשהם רכים.**כמ"ש לעולם יהיה אדם רך כקנה שיש לו לב בשר:

**ורעו כבשים.**וס"ד וחרבות מחים גרים יאכלו ותרגם יונתן ונכסי רשיעיא צדיקיא יכלון:

**והופכים פניהם ממנו.**כמ"ש בריש מדרש רות כשועלים בחרבות:

**ועתה יגדל נא כח ה'.**צ"ע והלא פסוק זה אמר משה בתפלתו על חטא מרגלים שרצה השי"ת לכלות כל ישראל ומשה התפלל שלא יעשה כן ואז לא היו עושים רצונו של מקום ויתכן שהכוונה שזכות משה וזכות תפילתו הכריעו שיעשה הקב"ה לישראל כאלו עשו רצונו של מקום:

**בלא כח לפני רודף.**וכמ"ש לעיל פסוק גלתה יהודה כיון שגלו תשש כחו כנקבה וכן כאן ויצא מן בת ציון כל הדרה ובכן בלא כח:

**אין בי כח.**עיין לעיל פ' ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל פתיחא יו"ד:

**ימי עניה ומרודיה.**משמע שעתה היא בשלוה וזוכרת מה שעבר עליה בימי עניה והלא הקינה בימי עניה מדברים ע"כ דורש שמ"ש ימי עניה פי' בימי עניה זוכרת עונותיה ומרודיה שמירדה שהם מדה כנגד מדה:

**אלו דברי תורה.**שהיו מחמדיה בימי קדם ועתה עברה עליהם:

**רבנן דהתם.**של בבל עיין שבת פרק ב' משנה על ג' עברות דף ל"א:

**ורבנן דהכא.**של ארץ ישראל שהמדרש הוא אגדת ארץ ישראל וזהו מ"ש כאן בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה אז ראוה צרים שחקו על משבתיה:

**על שבתותיה.**שאמר על משבתיה ולא פירש מה שבת ממנה ומאחר שלא פירש בהכרח שמפורש כאן ע"פ מדת ממעל וגז"ש על שבתותיה:

**ובשנה השביעית.**שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה':

**זה ריב"ז ששבת.**כמ"ש לעיל פסוק היו צריה לראש על דוכס דערביא ששחק על ריב"ז וכן צרים אחרים על צדיקים אחרים:

**אבל ישראל חטאו ולקו.**כי עובדי כוכבים שלא קבלו התורה אינם נענשים כ"כ אם עוברים ואפילו על שבע מצות שקבלו מאדם הראשון ומנח הרי לא ניתן להם מן השמים כמו התורה לישראל גם לא יצאו ממצרים כמו ישראל והמדרש קיצר וסמך עצמו על שהדברים מפורשים בתורה:

**אחור מן הכהונה.**כמו שהיתה במצרים בלא כהונה ומלכות:

**בימי צדקיה ערלים היו.**שיחזקאל שהיה בימי צדקיה בחורבן הבית אומר בגלות לאותם שגלו עמו בהביאכם לנוכח שבעת שניבא נבואה זו כבר חרב הבית המקדש:

**בהביאכם בני נכר.**וס"ד להיות במקדשי לחללו בהקריבכם וגו':

**תופת שמו.**ירמיה ז' ל"א ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנם לשרוף את בניהם באש:

**חליתא דבר הינום.**יתכן שגם בימי חכמי המדרש היה ענין התופת קיים וידעו איך נעשה:

**משבעה קנקלים.**הביא הערוך ענין זה בערך גיא ובערך קנקל ב' באריכות בשם ילמדנו קדושים ופי' חדרים וכ"ה במ"ע בל' יווני חדרים עי' לקמן פסוק על אלה אני בוכיה במעשה דמרים ושבעה בניה ואיתא בערוך שם שלכך קורים אותו הינום על שמנהמין לפניו ושהתינוק נוהם עד שנפשו יוצא:

**חד בכסף וחד בדהב.**פי' בעבודת המלך במקום שעושים כסף וזהב:

**לורטיא.**המ"ע בערך לורטיא הביא מאמר זה וכתב שבעל הערוך גרס ברנטיא ואני אומר שהגי' תהי' לוטריא פי' בלשון יווני כלי מיוחד לרחוץ הגוף וכן הביאו המ"ע בערך לוטריא. ובערוך ערך ברנט הביא מאמר זה וגורס ברנטין ס"א נטלה טורתוק וכו' פי' קומקם. ובילקוט יחזקאל ט"ז גורס ג"כ ברנטין וגורס מכל כלים שיש ליך בבית וכו':

**ותקחי את בניך.**וס"ד ותזבחים להם לאכול:

**אף על פי כן.**בדוחק יתפרש אף אני אעשה לך על פי כן כאשר עשית אתה שחטאת באופן שהדעת מתפלא כן יפלא העונש ומ"ש לנסיונין צ"ע:

**ואבדה חכמת חכמיו.**היל"ל ואבדה חכמה מחכמיו ע"כ דורש ואבדה חכמת חכמיו שתאבד החכמה עם החכמים וכן ובינת נבונים הבינה עם הנבונים וזהו שאמר סילוקן של צדיקים:

**ורוח הקודש צווחת.**כי עד עתה דרך סיפור לנסתרת בכה תבכה גלתה יהודה וכן כולם וכאן מדבר על עצמו בתפלה ראה ה' את עניי ע"כ אמר ורוה"ק צווחת ולא הנביא המקונן:

**כרו לי זדים שיחות.**עיין ב"ר סוף פרשה ע"ה ופרשה ע"ו סי' ו' מדרש תהלים מזמור כ"ב לעיל סוף פתיחתא כ"ד:

**וכאן ואף עלה בהם.**וס"ד ויהרוג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע הם הת"ח. אך צ"ע שהרי זה היה בענין חטא אספסוף שענשם השי"ת בעצמו בלא שונאים ואיך יאמר כרו לי וגו' אך מצאתי שאהבה נפשי בילקוע תהלים מזמור קי"ט פסוק כרו לי זדים שיחות שמעתיק מאמר זה וגורס פסוק של סוף ד"ה ב' ויעל עליהם מלך כשדים ויהרוג את בחוריהם בחרב בבית מקדשם היינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות בית מקדש מעט וגם בבית המקדש בעת החורבן:

**אותו ואת בנו.**היינו האם עם הבן:

**בשר חמורים בשרם.**ובמצרים מדבר שם בפסוקים:

**קבלי אוכלוסיך.**כמ"ש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים הרי שזרקם הים ליבשה ומ"ש ויבשה זורקם לים היינו ממ"ש נטית ימינך תבלעמו ארץ אך בלא נטית ימין לא נבלעו בארץ שלא קבלה אותם ומה שמקבלת כל מתי עולם הם המתים כטבעם וכמ"ש ואל עפר תשוב אך הנהרגים ברצח אין לה מעצמה רשות וכאן במצרים אע"פ שמתו בגזרת שמים בלא רצח אך שאמר הקב"ה למה"ש מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ע"כ גם הארץ יראה לקבל אותם:

**נכנסו עמונים ומואבים.**ב"ר פ' מ"א סי' ג' לעיל פתיחתא ט' באופן אחר:

**לבוז את התורה.**וזה על כל מחמדיה כמ"ש הנחמדים מזהב וגו' וכמ"ש לעיל פסוק זכרה ירושלים וכמ"ש מלכים א' כ' והיה כל מחמד עיניך וגו' שדרשו על התורה:

**וגם ללוט ההולך.**היה צאן ובקר ואהלים:

**וישב את כל הרכוש.**וגם את לוט אחיו ורכושו השיב:

**ויחזק הרעב בעיר.**ולא היה לחם לעם הארץ. לבני יהודה היה לחם וכמ"ש ירמיה מ"א ח' כי יש לנו מטמונים בשדה חטים ושעורים ושמן ודבש וכמ"ש בילקוט שם בשם פסיקתא שזו אחת משתי שנים שעשתה תבואה יותר מכל שנות עולם:

**נבוכדנאצר שלש שנים ומחצה.**עיין לעיל פתיחתא כ"ה ואספסיאנוס היה בחורבן ב' שדקדק עמי כמו עוללות הכרם אחת הנה ואחת הנה וצריך לחפש אחריהם ולדקדק בהם ועוד פירש מלשון וקטפת מלילות בידך דברים כ"ג:

**כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר.**ויק"ר פכ"ו סי' ה' ושם מבואר כה"ע. ועיין ב"ר פכ"א איך למדו שהוא גבריאל ועיין לקמן פסוק ולא זכר:

**א"ר בשם ר"א.**אולי צ"ל בשם ר"א ב"ר שמעון כי בשם סתם ר"א שהוא ר"א בן פדת לא יתכן שיאמר רב בשם תלמידו ובמגלה ט"ו איתא אמר ר"א גם שם הגי' בהיפך מתחלה היה מדבר עמה ע"י מתורגמן ואח"כ בעצמו כיון שהכיר בה שהיא בת מלכים:

**לפי שבעולם הזה.**הסיום הזה עיקר מקומו בויק"ר שם:

**קחי רחיים וטחני קמח.**ובפסוק הקודם רדי ושבי על עפר בתולת בת כשדים וגו' ועיין בשי"ר פסוק כמעט שעברתי:

**אריה קטילא קטלת.**בהמ"ק נקרא אריאל גם טבע הארי שיש לו ע"פ רוב חולי אש וכמ"ש חז"ל שהארי בתיבה אשתיה זנתיה:

ראה שמדת הדין פונעת בה. צ"ל ראתה כמ"ש לעיל בסמוך א"כ הוא תרד אש מלמעלה. ספסלים מלאים בבלים. שי"ר סוף פסוק אם חומה היא ותיבת פרש בשי"ן שמאלית כאלו היא נכתבה בס' פרס (וכמ"ש בנוסח אל אדון שמחים בצאתם בשי"ן שמאלית תחת ס') שאומה פרס יהיה רשת לרגלי פי' בעקבי דמשיחא ואז יהיה מ"ש תוציאני מרשת זו טמנו לי וצ"ע לכוון הדברים מ"ש פרסיים עם בבליים עם אשור ויתכן שג' אומות אלו היו מעולם תחת ממלכה אחת מאת נמרוד וכמ"ש אצל נמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וגו' בארץ שנער מן הארץ ההיא יצא אשור במיכה ה' ד' כתיב והיה זה שלום אשור וגו' ורעו את ארץ אשור בחרב את ארץ נמרוד בפתחיה הרי שאשור בכלל ארץ נמרוד היא בבל. ונראה שכצ"ל א"ר אבא בר כהנא אם ראית סוס פרסי וכו' שנאמר פרש רשת לרגלי תני רשב"י אם ראית ספסלים מונחים בבליים בא"י מה טעם והיה זה שלום אשור וגו' ואשור הוא בארץ ממלכת בבל כנ"ל ויבא בא"י בעת משיח כמפורש בפסוקים שם באר היטב ואתה בית לחם אפרתה וגו' ממך יצא להיות מושל בישראל גו' ורעה בעוז ה' בגאון וגו' וכל זה במלך המשיח ואז יבא אשור:

**אחור מן הכהונה כו'.**וכ"ה לעיל פסוק חטא חטאה וגו' ותשב אחור ושם מבואר:

**לגרדום.**מי שעולה גרדום לידון וצ"ע מה דורש לענין הגרדום עי' בערוך ובמ"ע:

**שקודה הייתי וכו' שמחו וכו'.**מלשון שקדו חכמים פי' שחששו לטובה וראו לתקן או מלשון נשקט כי ד' וט' מתחלפין מאותיות דטלנ"ת ומ"ש עול פשעי שאין שייך עול בפשעים ע"כ דורש עול מלשון עליה ולעיל בארמית ודורש כמ"ש לקמן סוף איכה יועם שביום שחרב הבית נמחלו עונותיהם ונטלו אפופסין היינו שנקרע השטר חוב וכתב העונש והמ"ע כתב שצ"ל אילוגין:

**אין ענבים.**אמר בלשון הפסוק ירמיה ח' י"ג אבל אין כוונתו לפשט הפסוק:

**ד"א נשקד וכו'.**עד כל עונותי כל זה כפול למעלה וצריך לחבר המאמר ולהגיהה שיהיה אחד והיינו שעיקר המאמר הוא כאן שהתחלת הדרשה הוא שקד שי"ן כתוב וכו'. עד מאכל ומשתה מצוי להם וכאן צ"ל ד"א נשקד שקודה וכו' על כל עונותי בשעה ששמעת שאלוגין שלי נקרע מלמעלה אלא ישתרגו וכו'. מכופלת כדרך סריגה ואריג שהשתי מונח על הערב והערב על השתי ומכופלים זה על זה ועוד דורש סריגות על שדרך הערב להיות עב וקשה מן השתי כך בבל קשה ויון מתונה:

**עלו על צוארי.**כמ"ש במ"כ:

**כשל כח הסבל.**שאם הכוונה שעל שהעפר הרבה על כן כשל כח הסבל היל"ל בהיפך העפר הרבה כשל כח הסבל ע"כ דורש שמ"ש כשל כח הסבל ענין אחר הוא שעבודם ומלך פרס שהכביד עליהם המסים כמ"ש הפייטן נתנו עולם עלינו סבלנו על שכמנו:

**זו אשה רעה.**שגם צרה כזו בכלל קללה של לא אוכל קום שאין בידו לפטור מצרתה וא"כ מ"ש לא אוכל קום אינו כמשמעותו ורבי חנינא דורש שהוא כמשמעותו ע"פ מדה ט' וכאלו כתוב בְיָדִי שאם אני עובד ועושה בידי אז יש לי מה לאכול ואוכל לישן בלילה ולקום בבוקר אך כשאין לי מה לעשות בידי אין בי כח לישן ולא לקום בבוקר:

**סלה כל אבירי.**עד מסלסל צ"ע ועי' מ"כ:

**בבר גמזא.**היא עיר גימזו שנזכר בד"ה ב' כ"ח י"ח ואת גמזו ואת בנותיה עיין ערוך ערך גמזו:

**גת דרך ה'.**היינו חורבן בית המקדש כמ"ש לעיל פתיחתא ל"א מבליגיתי עשיתי ביתי גתי וכן קרא עלי מועד לשבור בחורי ועל שניהם אמר בפסוק הסמוך על אלה אני בוכיה על שני דברים הנ"ל:

**מה מבשן אשיב.**מה שייכות לבשן עיר עוג עם מצולות ים והלא בשן מארץ ישראל מעבר הירדן ע"כ דורש מבשן אשיב מבין שיני אריות וחיות הטורפות כי זהו ענין הפלא של תחיית המתים שמי שאכלוהו חיות במדבר או מת במלחמה ונפזרו עצמותיו הנה והנה ובעת תחיית המתים יקרבו העצמות אחד לאחד והבשר הנאכל בשיני החיות וכלו בעפר ובאויר ישיבם השי"ת מכל מקום שהם ומכל היסודות ויבנה מהם הגוף וכן מי שמת בים ואכלוהו דגים והקב"ה שלא יפלא ממנו דבר ישיב גם ממצולות ים מבין שיני דגים ודוק מאד כי נכון ונפלא הוא:

**אם שכחנו שם אלהינו.**ובפסוק הקודם כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות היינו בעמקי הים וסמוך לו פסוק אם שכחנו שם אלהינו וסמוך לו פסוק אלהים יחקר זאת וסמוך לו פסוק כי עליך הורגנו וכאן הוחלפו הפסוקים שלא כסדר:

**טרכינוס שחיק עצמות.**ריש אסת"ר ולקמן פסוק קלים היו רודפינו:

**הרכה בך והענוגה.**אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך תרע עינה באיש חיקה שכל פסוק אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מיותר ואינם שייכים לענין כלל וכמ"ש אצל האיש הרך בך והענוג מאד תרע עינו וכן היל"ל אצל האשה הרכה והענוגה תרע עינה ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שקללה אחרת היא שאשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ יהיה לה ההיפך שתרוץ אחר הסוסים ברגליה יחפה וא"כ מקום חצי פסוק זה מקומו אחר פסוק נ"ז ובשליתה וגו' ע"פ מדה ל"א: מח

אר"א הוא ר"א ב"ר צדוק שהיה בעת החורבן וראה בעיניו עי' מכילתא סדר יתרו פסוק בחודש השלישי ושם איתא ריב"ז:

**אלא גויותיך.**כי לפי הפשט מה ענין ליפה בנשים לצאת בעקבי הצאן לרעות גדיים ולא צאן גדול ע"כ דורש שהוא נבואה של קללה אם לא תדעי לך היפה בנשים אם לא תתנהג בדעת התורה בעת שאת יפה בנשים שרתי במדינות סופך לצאת בעקבי הצאן ולרעות גופך על משכנות הרועים הרעים והקשים כמ"ש שי"ר פסוק הנ"ל:

**במרים בת תנחום.**מעשה כזו הובא ביוסיפון בחנה ושבעה בניה בימי אנטיוכוס המוקדני. ואולי שני מעשיות הם:

**שבעה קנקלים.**לעיל פסוק טומאתה בשוליה:

**ובת קול יוצאת.**בעת הריגת הבנים ורוה"ק צווחת בעת שאמר הנביא הקינות ברוה"ק:

**על סילוק הדעת.**של צדקיה וע"ז אמר עיני עיני יורדה מים על מי שכתוב בו ואת עיני צדקיה עור ועל סילוק שכינה כמ"ש בס"ד כי רחק ממני מנחם משיב נפשי:

**להטיח ראשו בכותל.**דבר פלא הוא שיתירו חז"ל לאדם לאבד עצמו לדעת כדי שלא יראה בצרה ומשנה מפורשת היא בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודד לו במאוד מאוד בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך והמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא ולפי פשט הכתוב שהיה צדקיה רשע לפי שיטת הרשעים נקרא זה סילוק דעת כי נוח לו לרשע לאבד עצמו מלהמסר ביד שונאו אך לפי דעת חז"ל שצדקיה היה צדיק דברי פלא המה ואולי סובר המדרש הזה שהיה רשע:

אהרן ודוד. שנמשחו בשמן המשחה וזהו בני היצהר במדבר רבה פרשה י"ד סימן י"ג ושם נרשם:

**על ביטול משמרות.**כמ"ש דה"א כ"ד י"ט אלה פקודתם וגו' ובמשמרות כתוב מפורש ועי' בספרי מדרש תנאים בחלק המדות מדה י"ז:

**רחק ממני מנחם.**הוא הגואל:

**מנחם הוא צמח.**גימטריא של כל אחד קל"ח:

**לפני שמש ינון שמו.**עיין ב"ר פ"א סי' ג':

**סנגוריא אמר נהורא שמיה.**הנה אנו רואים שכל אלו האמוראים דורשים מעין שמותם על שמו של משיח אך ר' ביבא סנגוריא אינו דורש מעין שמו ע"כ נראה דצ"ל סגנוריא שפירושו סגי נהור ודורש מעין שמו נהירא שכן הוא הכתיב נהירא והקרי נהורא וצ"ע למה לא אמר נהורא כמו הקרי וג"כ מעין שמו וי"ל שזהו דרשתו שתיבת נהורא בארמית הוא אור בלה"ק ואין לדרוש אותו על שמו של משיח אך לכך שינה הכתוב לכתוב נהירא לדרוש אותו על שמו של משיח:

**אלא לדוד ולזרעו.**וזהו למשיחו לדוד מה שם משיחו דוד וכמ"ש מפורש ביחזקאל ל"ז כ"ד ועבדי דוד מלך עליהם ושם כ"ו ודוד עבדי נשיא להם ודרשו על זה קיסר ואנטיקסר וזהו מלך ונשיא:

כי גבר אויב. שבני נתנו ביד איוב שגלו ישראל ביניהם וכל מחיתם מהם וכל מה שהאויב מתגדל ומתגבר בני מתקטנים וזהו המשל של אפתא דקרא שכל מה שהחיצון גדל הפנימי מתקטן או כמשל החזירא שאחד מתגדל והשני מתקטן ואולי בא ר"י בר"ס לרמוז למ"ש בויק"ר ספי"ג שעתידא לחזור ומ"ש שבניה רביין מי שהי' בניה בשעבוד ודו"ק:

**פרשה ציון בידיה.**לפי גירסא זו אין חיבור כלל לדרשה של מי יתן ראשי מים לכאן שאין זכרון לפסוק פרשה לבכיה ולמים. ע"כ נראה שפסוק זה פרשה ציון בידיה מיותר כאן ובטעות נדפס כאן ומ"ש כתיב מי יתן ראשי מים שייך לפסוק הקודם שדרש על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים על זה דרש פסוק מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה וס"ד ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי והיה יכול להעמיד דרשה זו בפסוק בכה תבכה וכ"ה בילקוט כאן שהדרשה שייך לפסוק בכה תבכה:

**לא אכילה ולא שינה.**ולא שום דבר גשמי וא"כ יקשה איך שייך לומר בו ראשי מים ע"כ הביא דרשות אלו עד אמר הקב"ה מי יתן ראשי מים כתחלתו:

**יקוו לי המים.**ב"ר ריש פרשה ה' וש"נ:

**ברמיזה ובאצבע.**בערוך ערך מנוולין הביא מחמר זה לכאן וגורס ובסודרין במקום מנוולין שהיה כתוב כאן וכן הוא ברש"י על המדרש ב"ר פ"ה:

**מי יתן ראשי מים כתחלתי.**ואין ראשי האמור כאן אלא ברייתו של עולם שנאמר בראשית ברא אלהים. ילקוט כאן:

**אלה אזכרה.**גם דרשה זו שייך לפסוק על אלה אני בוכיה כמ"ש אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך ודורש בסך מלשון סוכה וזהו ואילנות מסככות על ראשי וכן בסך בצלו של הקב"ה:

**כהדין געגע.**דורש חוגג בחילוף חי"ת בעי"ן באהח"ע המון עגעג והוא שם איזה בריה שצועקת תמיד ובמוסף ערוך הביא תרגום ירושלמי על פסוק ואשעה בחוקיך תמיד ואגעגע באורייתך תדירא:

**ד"א פרשה ציון.**תיבת ד"א מיותר כי עתה מתחיל לדרוש פסוק פרשה כאשר כתבתי:

**דפשיט עשר אצבעוי.**מרוב יסורי המכות:

**כ"מ שנאמר אין.**ב"ר סוף פרשה ל"ח ולעיל סוף פסוק אין מנחם לה:

**מקובלני מישעיה רבי.**לא יתכן לומר שלמד אצל ישעיה בעודנו חי כמ"ש ב"ר פרשה ס"ד סוף סי' ה' וכפי מ"ש בביאורי שם אך פירושו שהיה גדול ממנו וקודם לו כמה דורות וכתיב בישעיה וסכסכתי מצרים וכתיב שם וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשים ומלך עז ימשל בם היינו נבוכדנצר ולא ביד יאשיה:

**אמרי טרידי תרעין.**בעה"ב אמר להתלמידים שיסגירו הדלתות והפסל דמות עבודת כוכבים היה החצי על חצי דלת זה והחצי על חצי דלת השניה וכשפתחו התלמידים הדלתות לא היה נראה מהדמות כלום אך כשסגרו הדלתות נראה בבית דמות העבודת כוכבים שהיו עובדים ומה שתקנו התלמידים בפתיחת הדלת קלקלו בסגרם:

**ג' מאות חצים.**צ"ע מנין לו כ"ז:

**עד שהגלו אותי.**דורש רמוני מלשון רמה בים זרקוני והשליכוני לגלות:

**מדחים כתיב.**עד שהדיחו אותי כי מדוחים משמע שהמשאות המה דברים של שקר ונדחים אך מדחים משמע שמדיחים אחרים:

**בשביל לאהבני.**שאעשה בגלות זכרון למצות של ארץ ישראל. עי' שי"ר פסוק אל תראוני שגם מ"ש שם רב"א בשם ר"י שייך כאן ועי' מ"ש בפתיחא י"א אלו זכיתם הייתם קוראים וקראתם בעצם היום וכו':

**המרורים זה חורבן ביהמ"ק.**כמ"ש לעיל הרווני לענה בט' באב וחייבו אותי לצום ולמרר חיינו בט"ב בחמשה ענויים לזכור גודל המרירות של חורבן בית המקדש:

**ומחדרים אימה.**היינו אימת מות וכמ"ש ואימת מות נפלה עלי:

**שמעו כי נאנחה אני.**אין מנחם לי כל אויבי שמעו רעתי ששו היינו מ"ש וישמע הכנעני וגו' וילחם בישראל וישב ממנו שבי:

**ורבנן פתרי קרייה.**פסוק זה כל אויבי שמעו רעתי ששו:

**משא בערב.**עי' ב"ר פמ"ח סי' ט':

**ויהיו כמוני בצרה.**כמפורש בפסוק הסמוך תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי וגו':

**דקדק עליהון.**עיין לעיל פסוק לא עליכם וגו' אשר עולל ומש"ש:

**כי רגליהם לרע ירוצו.**כוונתו לפסוק ישעיה נ"ט ז' ולא לפסוק של משלי א' ט"ו ודו"ק: