**ההפך עלי בלהות.**משמע שהבלהות שהיה לו ליתן על אחרים נהפך עליו והיכן מצינו שהיה לו ליתן בלהות על אחרים ע"כ דורש ע"פ מדה כ' על ישראל שנדמו לאיוב כמ"ש לקמן פסוק אני הגבר וע"פ מדה י"ז:

עלי סמכה חמתך. שהיתה מתהפכת עד עתה פעם על עם זה ופעם על עם זה עד שסמכה עלי אך לעתיד כתיב וחמתו היא סמכתני:

שהם נדיבים. צדיקים ומ"ש נדבתי שע"י ראויה לבא לי נדבה וגאולה ע"פ מדת ממעל:

**מסיטן.**מפריחם כמ"ש ויק"ר ריש פי"א הסיטן וברות פסוק והנה הגואל עובר:

**כתוב כגוים אשר ה' מאביד מפניכם.**כן תאבדו משמע שבאותו אופן שהאביד באופן זה ג"כ יאביד לרשעי ישראל:

**בכהן ונביא.**בעת שהאביד את יריחו היה ע"י כהן זה אלעזר ונביא זה יהושע וכן בשופר ותרועה כמפורש ביהושע שם וכן אצל ישראל שהיה אבדתם ביד ירמיה ויחזקאל כהנים ונביאים ובדמי זכריה הכהן ונביא וכן בשופר ותרועה כמ"ש כי קול שופר שמעת נפשי תרועת מלחמה:

**דיניא ואפרסתכיא.**עזרא ד' ט' י' שגם מ"ש דיהיא עלמיא הם ג"כ שמות שני אומות הרי ט' אומות ושאר אומייא עוד שני אומות הרי י"א הותיב הימו י"ב ושאר עבר נהרא וכענת הרי י"ד אומות שהביא במקום ישראל:

**אף אלו בי"ד.**שנשארו מאשור י"ד והביא פסוק ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החורש והאמיר:

**כעזובה הכתוב לעיל בראש אמיר.**אשר עזבו מפני בני ישראל כך יהיה ערי מעוזו של ישראל מפורש שם בענין שנשארו מאשור י"ד היינו בפסוק ו' שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה שנים ושלשה הרי חמשה ארבעה חמשה הרי ט' ט' וה' הם י"ד ודוק מאד ויהיה פירוש המדרש שכמו שנאבד מלך אשור ולא נשאר בו אלא י"ד כך יענשו ישראל ע"י מלך אשור בי"ד אומות שהושיב במקום ישראל וזהו ההפך עלי בלהות ועי' לעיל פתיחתא כ"ט:

**כדאמרי'.**כפי אשר מריתי כך יעזבו ערי מעוזו:

**אף אלו בנפילת חומה.**לקמן פסוק לא האמינו וש"נ:

**דכתיב כאן בעבים ובכפים.**אצל ישראל כתוב בירמיה ד' כ"ט באו בעבים ובכפים עלו על כל העיר עזובה וכבר למדין שעזיבת ישראל כעזיבת הגוים כמ"ש כעזובת החורש וגו' כגוים אשר אני מאביד והרי זה בא ללמד ונמצא למד שכמו שעזיבת ישראל היה בעבים ובכפים כך עזיבתם:

**אף אלו בעבים.**עי' במ"ר פט"ז סי' כ"ה וכן לקמן פסוק היה ה' כאויב ותבין כאן:

איך חייב. שאם הכוונה החשוך כעב היל"ל איכה החשיך ע"כ דורש בחילוף האותיות ע"פ מדת גימטריא מדה למ"ד שהע' והח' מתחלפין באחה"ע וכן כייב כ' רפויה כמו ח' מל' כאב:

**תרגלתי לאפרים.**מלשון רגל הם הארכובות הרגלים כשאדם יושב מחזיק את בנו על הברכים:

**ואח"כ ארכיב אפרים.**כתוב ארכיב אפרים הוא בהושע יו"ד י"א ופסוק ואנכי תרגלתי הוא בהושע י"א ג' אך על שסדר העלות הבן הוא כסידור המדרש בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א וזהו מ"ש אח"כ ארכיב אפרים אף על פי שכתוב תחלה:

**הא לכון טרון.**עי' כדומה לזה בד"ר פ' ט' סי' ז' ולקמן פסוק זנח:

איקונין של יעקב. ב"ר פס"ח בסי' י"ב וזהו משמים ארץ תפארת ישראל. ישראל סבא בעצמו:

**הדם של בין רגליו.**פשט הכתוב על בהמ"ק שנקרא הדום רגליו כמ"ש בסמוך אלא על שבאמת אין שייך בו רגלים ולא הדום גשמיים ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדת ממעל א"ת הדום אלא הדם. ומ"ש רגליו ע"פ מדה כ' ומדה י"ז שמפורש באברהם:

**מפרכסין בדם.**פי' משקשקים וטובלים רגליהם בדם שונאיו להראות אמונת לבבם אל המלך ששמחים בשמחתו ונקמתו והנמשל על דם הפסחים של הצאן שהיו אלילי מצרים שנואי השי"ת וכמ"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו' יחזקאל ט"ז וזהו הדם רגליו כ"י כשעבר ברגליו במצרים וזה היה רק בפעם זה פעם אחד בעולם ע"פ מדות הנ"ל:

והשתחוו להדום רגליו. וכמ"ש נבואה למשכנותיו ונשתחוה להדום רגליו ויותר מפורש בד"ה ב' לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' ולהדום רגלי אלהינו ומ"ש ישעיה ס"ו השמים כסאי והארץ הדום רגלי פי' ג"כ על ביהמ"ק שבארץ שמכוון כנגד כסאו בשמים ביהמ"ק של מטה שמכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה:

**ויקרא באזני קול גדול.**הקדמה לפסוק בלע ה' ולא חמל כמ"ש בסוף הדרשה לכך בא ואמר בלע ה' ואח"כ מתחיל פסוק בלע ה':

**כרפאי לישראל.**ולא פירש מאיזה דבר ריפא אותם ובאיזה זמן ולא בא לסתום אלא לפרש ואני לומד מענינו מסיפא דקרא ונגלה עון אפרים ורעת שומרון וזה מפורש שעון אפרים הוא עגלים שעשה ירבעם שבא מאפרים והוא רעת שומרון שפי' רעת מלכי ישראל שהיו הכל בשומרון שהלכו אחרי העגלים של שומרון וכמ"ש הושע ח' זנח עגלך שומרון שבבים יהיה עגל שומרון ומ"ש כרפאי הכ' הוא כ' הדמיון שבאופן שרפאתי את ישראל באופן זה נגלה עון אפרים והרי זה בא ללמד ונמצא למד שרפואת ישראל בא ללמד על עון אפרים ונמצא למד ממנו שרפואת ישראל הוא מעון העגל:

**וביום פקדי ופקדתי.**וביום פקדי היינו חורבן בית המקדש שכתוב בו קרבו פקודת העיר אז ופקדתי עליהם חטאתם של העגל ואז תם עונך בת ציון:

**והנה ששה אנשים וגו' ואיש אחד.**שהאיש האחד הלבוש הבדים הוא אחד מן הששה אנשים וכתוב אחריו ולאלה אמר באזני משמע לכל הששה הנ"ל אמר שיעשו כל אחד מלאכתו כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחות וחושב בענין חמשה שיהרגו אותם בלא חמלה זקן בחור ובתולה וטף ונשים כל אחד מן האנשים ממונה להרוג מין אחד מאלו וא"כ מה יעשה הששי ע"כ דורש שמ"ש ולאלה אמר לאיש הקשה והגדול שבתוך הששה אמר באזני מ"ש בפסוק הקודם היינו איש לבוש הבדים עבור בתוך העיר והתוית תיו וגו' וכמ"ש חז"ל אל קשה מאלה הרי שאלה ג"כ קשה והוא הששי הגדול שבהם. ומ"ש עברו בעיר אחריו ע"פ מדה י"א ומדה ט' אמר לחמשה הנשארים שיעברו בעיר אחר הקשה והגדול הנ"ל שיהרגו החמשה מינים זקן בחור ובתולה טף ונשים. ומ"ש זה גבריאל עי' ב"ר פ' כ"א בפירושי איך למדו שהוא גבריאל ועי' לעיל פסוק ממרום שלח אש:

**קסנטור.**בערוך גורס קייסטור והביא מאמר זה מכאן בערך קייסטור וכתב המו"ע שפירושו בלשון רומי חוקר ושופט של אנשים פושעים והוא הנקרא ג"כ קסדור וקסטינור ובנוסחאות כתוב קסנטר והוא טעות ובילקוט יחזקאל ט' גורס קריסטור ונכתב בצידו פי' סופר:

**החרימם נתנם לטבח.**מסרם ביד טבח וכמ"ש בענין שם כי רותה בשמים חרבי חרב לה' כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול וכמ"ש ב"ר פ' כ"ה סי' י"א פסיקתא סוף פרשה ט"ו וטבח גדול וְטָבַח גדול וכן כאן נתנם לטבח לָטַבַח היינו טבח שבשמים שעליו אמר כאן ביחזקאל ט' ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו כי הוא המכה הגדול והם אחריו:

**מפצו בידו מאניה זייני.**כמ"ש מפץ אתה לי כלי מלחמה שע"ז אמר כאן פסוק ב' ואיש כלי מפצו בידו ובטעות הועמד פסוק זה בסמוך על מאני' גלותי'. ועל מאני' גלותיה צריך לגרוס פסוק והפיצותים בגוים וכדומה:

**אצל מזבח הנחושת.**שם עמדו ולא הלכו יותר כי שם מחיצתו:

**לבקר.**נוטריקון. לא בקר כמ"ש לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא:

**אלו כתוב.**לשון איל וכנ"ל ולאלה בדברי ר' יוחנן:

**והתוית תיו.**על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות והם הצדיקים מקיימי התורה כולה עד תי"ו:

**חתוכין ופספס.**דורש תיבות והתוית בחילוף ה' בח' באחה"ע שהיל"ל וכתבת ע"כ דורש לשון חתיכה לחתיכות וזהו ופספס:

**שנתנה בכל צד.**שכוללת כל כוונות תחי' ותהיה ותוהא ותמות ותמה:

**אלא על הטובה.**כמ"ש בפסוק הקודם מאמר ה' וגו' והתוית תיו זהו לטובה ולאותו מלאך בעצמו לרעה לא הזכיר אלהים:

**והאיך זה.**פי' שהם שני כתובים מכחישים תחלה אמר ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו ואח"כ אמר וממקדשי (שפירושו שיחלו להרוג בבית המקדש) ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית היינו שהחלו להרגם ואנשים אשר לפני הבית מן הסתם היו צדיקים ומהו וממקדשי תחלו הלא באנשים מדבר וזהו ששואל איך זה אלא שאחר שאמר ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו הי' קטגוריא על הצדיקים שעליהם התיו וכ"י חזר בו והרגו גם לאנשים שעליהם התיו ומ"ש וממקדשי תחלו שאין שייך הריגה בבית המקדש ע"כ דורש א"ת וממקדשי אלא וממקודשי אנשים קדושים:

**ואין שארית אלא צדיקים.**כמ"ש שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' וכדומה. וזהו בלע ה' ולא חמל שהבטיח לחמול ולא חמל על כל נאות יעקב הם הצדיקים הנאים במעשיהם וככל המבואר וכמ"ש שם ואל תחמלו ועיין כ"ז שבת נ"ד:

**מקבל אבני בלסטרא.**מה שזרק עליו האויב שהיה בא בכח גדול ולא די שלא היה מזיקו אלא שהיה מחזירו על האויב והורגם וזו היא גבורה כפולה ומכופלת:

**סמית זרוען.**הכוונה גדעת ושברת זרועם וגבורתם שהיה מגין עליהם:

**נ"ב שנה.**וכ"ה לקמן פסוק צדו צעדנו:

**אר"ג ה' מאות.**לקמן פסוק עיני עוללה:

**עיני עוללה לנפשי.**מכל בנות עירי שהיה בוכה על כולם:

**על דמו של זכריה.**לעיל פתיחתא כ"ג כה"ע:

**ביער הלבנון.**תיבת הלבנון ט"ס:

**בלחמו.**אותיות במלחו שקדמו אותם במיני מלוחים ביותר כדי להרגם:

**ארחיהון דבני דדניא.**בלשון תמיה וכי כך היה לכם לעשות:

**מה כתיב באבוכון.**עיין ב"ר פ' נ"ג סי' י"ד שמ"ר פ"ג סי' ב' ופ' כ"ז סי' א':

**מפני חרב נטושה.**נעושה פי' מענין עזיבה והפקר והלא החרב היה שמור ביד האויב ע"כ דורש מפני חרב שבא על עון נטושה שכתוב בתורה והשביעית ותשמטנה ונטשתה וכן קשת שבא על עון דרוכה:

**כובד מלחמה.**שהיל"ל מפני חרב מלחמה ע"כ דורש מפני שהיה כבד וקשה עליהם מלחמתה של תורה וכמ"ש בספר מלחמות ה' כי יש ספר מיוחד למלחמות ה' אלא זה ספר התורה שמתבררת ומתלמדת ע"י פלפול וקושיות ותירוצים כמ"ש בזוהר ריש בלק בענין הינוקא עם ר' אלעזר וחברייא:

**וקטנה שבהם זו בית שמש.**צ"ע מנין לו שהרי אינו מספר מה שהיה בימיו אלא מה שהיה בימי עלי ושמואל בוודאי שדורש כן מן הכתוב ונפלאת ממני:

**במפלתה של תרמוד.**ב"ר פ' נ"ו סי' י"א וש"נ ומבואר:

**פחות מארבעים יום.**אם מדבר בחורבן בית שני יתכן שהיו יודעים בעצמם מה שראו או שמעו מאבותם אך אם מדבר בחורבן ראשון צ"ע מנין לו:

**ואחלל שרי קודש.**עי' שי"ר סוף פסוק ישקני:

**בקרן בן שמן.**היל"ל במקום שמן או באדמה שמינה ע"כ דורש מלשון קרן של חיה שידידי הוא אברהם כמ"ש זרע אברהם אוהבי וכמ"ש מה לידידי בביתי לעיל בפתיחתא כ"ד נקרא קרן והמאמר במדרש שמואל פ"ד פסוק רמה קרני:

**וקרני ראם קרניו.**בברכת משה ליוסף כתיב:

**קרנים מידו לו.**וס"ד ושם חביון עוזו ואין עוז אלא תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן:

**קרנו תרום בכבוד.**יתכן שדורש תיבת בכבוד כמ"ש ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואולי דורש תיבת תרום מלשון תרומה של כהן:

להרים קרן. והימן היה מבני קרח הלוי כמפורש בד"ה שם:

**רמה קרני.**חנה אמרה בנבואה על שמואל שעתיד למשוח את דוד בקרן השמן:

**ומקרני ראמים עניתני.**פירוש מאמר זה כתבתי באריכות בספרי מדרש תנאים בליקוטים וחידושים ע"פ המדרש תהלים שדוד ברעותו הצאן במדבר על ראם כשהיה ישן וננער הראם ועמד ולא היה יכול לירד ועשה לו הש"י נס וזימן לו אריה וכרע הראם לפני האריה וירד דוד והיה מתיירא דוד מן האריה ואמר פסוק זה הושיעני מפי אריה כמו שמקרני ראמים עניתני ונדר דוד אז כשינצל יבנה בית המקדש גבוה מאה אמה כקרני ראם ע"ש ביתר ביאור:

**כל קרן ישראל.**משמע שיש לישראל הרבה קרנות ומה הם הקרנות אלא פי' כל קרן שכתוב בתנ"ך שהוא שבח ותוקף לישראל גדע אותם מהם ונתן שבח ותוקף שלהם לשונאיהם: קרויא עשר. עשר כנגד עשר הנ"ל אמלאה החרבה זה ישפיל וזה ירים: קרנות צדיק. היל"ל קרנות צדיקים אלא על צדיקו של עולם שתחלה נתן לישראל היו"ד קרנות ואחר כך גדע בחרי אף כל קרן ישראל ואח"כ וקרניא עשר די בראשה ואח"כ וכל קרני רשעים אגדע ואז תרוממנה קרנות אלו שגדע ובאיזה זמן וירום קרן משיחו ובזה וירם קרן לעמו:

**ואתה לך לקץ.**ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין ותנוח היינו השכיבה בקבר ושאל הכי לעולם אנוח בקבר והשיבו ותעמוד בתחיית המתים ושאל אם אעמוד עם הצדיקים וכו' כמ"ש בדניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם:

**לקץ הימים.**כמ"ש בקין ויהי לקץ הימים ועי' מ"כ בשם הזוהר שקץ הימים הוא לרעה וקץ הימין הוא לטובה:

**אין מרגיש בה אלא יעקב.**פי' כמ"ש חז"ל אין פורענות בא וכו' וכן ענין הטובה לכך אמר בלשון כפול יגל יעקב ישמח ישראל:

**הם לא פלשו.**נתבאר לעיל פסוק היתה כאלמנה:

**זה פרעה.**דורש מדה י"ז:

**יען אמר האויב.**עליכם האח אולי דורש האויב איזה אויב שהוא עליכם האח שהוא אחיכם כמפורש בתורה:

**חביבים על אבותם.**ולא אצל כולם ודעת רבנן שהם חביבים כולם כגלגל עין:

**ד' שפיכות הן.**לקמן פסוק כלה ה' את חמתו:

**וגם על העבדים.**ג"כ ביואל ג' ב':

**ושלשה מקומות גלו.**במ"ר פ' ט"ז סוף סי' כ"ב וש"נ:

**סכופים.**לעיל פתיחא כ"ה ולפי הענין הוא מלשון מספד:

**כגינה שנחסם מעינה.**המשפיע עליה ומחיה אותה כך חמס סוכו הוא ביהמ"ק שסלק שכינתו וכל השפע שלו מקור מים חיים:

**כאדם הראשון.**שהיה בגן וגרשו מתוכו וחמסו:

**שריה בן מחסיא.**נ"ל שמ"ש בן מחסי' הוא ט"ס וכמ"ש בסוף ירמיה ויקח רב הטבחים את שריה כהן הראש שהרגו נ"נ עם בני צדקיה ושאר השרים. ומ"ש שריה בן מחסיה עי' רות רבה ריש פ"ב בני שלה עשרה כהנים נביאים ועי' בפירושי שם:

שערכו שולחנות. עיין לעיל פסוק איכה יעיב בדומה לזה:

**נפלה נפלה בבל.**ובפסוקים הקודמים והקשיב קשב רב קשב היינו ששמע קול גדול בחזיונו הוא הקול שנתנו בבית ה' וע"כ ויקרא אריה וגו' עד נפלה בבל וכאן צ"ל הה"ד מקול נתכשה בבל (ירמיה נ') מקול שנתנו בבית ה' נתפסה בבל ובטעות נדפס פסוק זה לקמן בסמוך ושם צ"ל הה"ד קול שאון מעיר:

**קול צרות מרגשות באפלה.**עי' לעיל בריש פתיחתא כ"ד ותבין כאן כי כאן חסר ולכך כתוב ג' קולות אלו כנגד ג' משמעות של תיבת שאון:

**לא מן הכרוז.**שמ"ש חשב פי' שלא היה הדבר רק במחשבת עצמו כ"י ולא הכריז ולא הודיע בארץ לאחרים ומ"ש נטה קו פי' בשעה שנטה קו לבנותה אז כבר חשב להשחיתה והיינו בשנת ארבע למלכות שלמה שאז התחיל לבנות את ירושלים ואת בית המקדש ואז נשא את בת פרעה ושאר הנשים הנכריות כמ"ש בס"ע פט"ו וכן בפסוק שהביא הה"ד כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום בנה אותה כנ"ל:

**כי על אפי.**פירושו על ריח אפי שאינו יכול לסבול הריח:

**לרעה הדין נטה קו.**שנטה קו לבנותה וחשב להשחיתה וזהו לרעה:

**שערים חלקו כבוד לארון.**עי' שמ"ר ריש פ"ח וש"נ ובביאורי שם באיזה אופן חלקו כבוד להארון ועי' במ"ר פ' ט"ו סי' י"ג:

**הבאים ירושלים אל צדקיהו.**ומאחר ששלחו כולם מלאכיהם אליו מן הסתם שהיה מושל עליהם והיו צריכים אליו:

**דתליש בשר ארנבא.**צ"ע מנין לו כל זה. ועי' ויק"ר פרשה ו' סי' ו' וקה"ר פסוק וראיתי את כל מעשה:

**מפרתין ליה בנ"נ.**והם עשו בעקבה שיכשל צדקיה בדבריו שילשינו אותו לנ"נ:

**סיקוסים נתן לעין.**עי' ב"ר ריש פ"י וכאן פירושו שכח העין ניתן בקצב ושיעור שאם ישתמש בהם יותר מכחו יפסיד ויתקלקל וכן אם יבכה יותר מדאי:

**דמעת הסם.**הדבר נראה לעין דכאן חסר וכצ"ל שלש דמעות טובות ושלש דמעות רעות שלש טובות דמעת הסם ודמעת החרדל ודמעת קלורית אלו שוין בטובתם אך יש עוד מין דמעה שטובה יותר מג' הנ"ל וכן ג' דמעות שוין לרעה אך יש עוד מין ד' רע יותר מכולם:

**ומעשה באשה אחת.**לעיל פסוק בכה תבכה בלילה:

**נביא אחד בבוקר.**פסיקתא רבתי פל"ג סי' ט' באריכות ועי' ריש רות רבה ולעיל סוף פתיחתא למ"ד וה"ג בפסיקתא שם שנא' ואשלח עליכם את כל עבדי הנביאים מיעוט נביאים שנים אחד בבוקר ואחד במנחה (היינו מ"ש כאן השכם ושלוח שהוי"ו של תיבת ושלוח מחלק שאינו השכם כ"א בערב וע"ש עוד). שע"כ כתוב ב' שליחות ואשלח ושלוח שני שליחות בכל יום:

**כל נביאי כל חוזה.**נביאי כתוב ערוך ערך נביא נביאי משמע נביא אחד. והפסוק במ"ב י"ז י"ג:

**לביזתא עדיתא.**ובתרגום אונקלוס על פסוק אחלק שלל תרגם אפלג ביזתא ובסדר מטות תרגם ואת השלל וית עדאה הרי שהשלל וביזתא ועדאה ענין אחד הוא וצ"ע למה לא הביא את התרגום:

א"ר יוחנן. שמ"ר פרשה מ"ה סי' ב' וש"נ ובפסיקתא פל"ג שם ושי"ר פסוק גן נעול:

**הבת ירושלים.**כי מאחר שפירש מה אדמה לך על הנסים שמפורשים בתורה ואז עדיין לא היו בירושלים ע"כ דורש ירושלים שיראה אותי ומושלמת לי:

**לכשאשוה לך אנחמך.**כמ"ש יחזקאל ל"א אל מי דמית הנה אשור וגו' כשרצה לנחם את מצרים על מפלתו דימה אליו את אשור וכך אמר לישראל לכשאמצא אומה דומה ושוה לך אז אנחמך:

**לכשיגיע אותו היום.**הוא פירוש אחר על מה אשוה לך שבעת שאשוה אני לך כמ"ש ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וכתיב על אותה העת הן עם לבדד ישכון ואז וישכון ישראל בטח בדד:

**בת ציון.**כנ"ל הבת ירושלים לדרשה וכן בת ציון:

**לרפא שברו של ים.**המדרש הזה אומר דרשוני ששברו של ים לא נזכר כאן ולא רפואתו אך הענין שהוקשה להמדרש שאיך אמר שגדול שברך כים שהוא גדול כמה מאות פרסאות וים אוקיאנוס כמה אלפים פרסאות ואיזה דמיון יש ביניהם ובהכרח לדרוש ע"פ מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד וכאן נמצא למד הים משברך ששבר הים גדול כשברך א"כ מ"ש מי ירפא לך שהיא שאלה בלא תשובה שאין מי שירפא לך והלא מפורש כתוב וממכתיך ארפאך וכתיב מחצתי ואני ארפא אלא מ"ש מי ירפא לך נדרש ע"פ מדת דבר הלמוד מענינו אנו דורשים מדה ט' ע"פ מדה י"ז וכמו שמדמה שברה לשברו של ים כך מי שירפא שבר של ים ירפא שברך ושברו של ים מבואר בשמ"ר פט"ו סי' כ"ב וכן הרפואה מבוחר שם מהפסוקים של יחזקאל מ"ז וכמ"ש ד"ר ריש פ"א בביאור:

**שירה על הים זה אלי.**כאן עיקר הכוונה על פסוק מי כמוך כמ"ש במ"כ אלא שעיקר שבח השירה הוא פסוק זה אלי על כן תופס פסוק זה:

**דהוי מאסיין מחתין.**כמ"ש לקמן פסוק גם תנין כמין מסוון פריסין על אפיהון וכאן פי' שהיו מניחים כמי מסוה על אפיהם שלא יתבוננו ויראו עוונותיהם ומ"ש מחתין פי' מניחים. וזהו ולא גלו על עונך:

**ספקו עליך כפים.**וס"ד הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ וענין הכיפות מרומז בתיבות כפים שספקו כפים על ענין הכיפות ע"פ מדת ממעל ועיין שמ"ר סוף פ' נ"ב:

לקיים מה שנאמר משוש. שלשעבר היו אומרים שהיא כלילת יופי ומשוש ועכשיו ספקו:

**דמך ולא זבן.**לעת ערב הכל במנוחה ולשמחה אך בבוקר עת משא ומתן ועת המסחר:

**פצו עליך.**לקמן פסוק פצו עלינו שעל שפצו פה שלא כהוגן לכך פצו עליהם כל אויביהם:

**פשורי פשר.**ויק"ר פ"ו סי' ו' ומ"ש עשה ה' בתמיה ושאלה:

**ר' אומר ד' משמרות.**בריש ברכות:

**דרבי הא ניחא.**שהלילה ד' משמרות וחצות לילה שני משמרות וכן קדמו עיני אשמורות ב' משמרות:

**התיכונה.**האמצעית שיש לפניה ולאחריה הם ג':

**וישן עד ראש אשמורות.**הם ו' שעות מט' עד הלילה ג' שעות ואשמורה הא' ג' שעות ונשארו מן הלילה שני משמרות שעל זה אמר קדמו עיני אשמורות וכשאוכל סעודת מלכים עם שרים ועם שלוחים של מלכים אחרים מאריך עד הערב וישן ששה שעות עד חצות ועומד בחצות:

**כנגן המנגן.**פי' כאשר ניגן אך כנגן המנגן משמע כאשר ניגן המנגן הידוע היינו דוד המלך שכתוב עליו ויודע נגן. וניגן דוד בידו וכדומה ופי' שהמנגן של אלישע ניגן לפניו זמרות של המנגן הידוע של דוד המלך וצ"ע איך דורש כאן שהיה הכינור מנגן מאליו שמשמעות הכתוב שהמנגן ניגן ולא נזכר כאן כנור. ויתכן שהוקשה לו שהיל"ל קחו לי איש מנגן כמ"ש עבדי שאול יבקשו איש יודע מנגן בכנור ושאול אמר ראו נא לי איש מטיב לנגן אך מנגן משמע כלי של ניגון בלא איש הוא הכנור והנבל ועיקר הלימוד מפסוק עורה כבודי עורה הנבל וכנור שאומר לנבל וכנור שלו עורה על שהיו מנגנים בעצמם בלא יד איש כמו שגם עתה יש כלים שמנגנים בעצמם ע"י מלאכת אומנים אף כי דוד בחכמתו ורוח קדשו ודורש המדרש כנגן המנגן כנגן של אלישע בלא איש כך המנגן היינו של דוד ג"כ בלא איש ודו"ק:

**שהיו ישראל אומרים.**דברי סברה הם ואינם צריכים לימוד:

**קרייה דר' נתן.**ראש אשמורת התיכונה:

**שכבו לארץ חוצות.**נער וזקן:

**לפיכך שכבו לארץ חוצות.**על ששפך עליהם ירמיה חמת ה':

**כנגד בנים ובנות שיהיו לך.**דברים כ"ח מ"א בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי וזהו אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם שהלכו בשבי ביד אויב:

**אשר טפחתי ורביתי אכ"כ.**שאם לא היה כתוב אויבי כלם היה משמעותו שהוא שייך לרישא דקרא ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד אשר טפחתי ורביתי וא"כ לא היה פירושו כנגד פסוק בנים ובנות תוליד אך מאחר שחתם אויבי כלם הרי שכוונתו כנגד פסוק בנים ובנות תוליד: