**וירמיה לקח.**לעיל פתיחתא כ"ז וכאן חסר ובשיבוש והעיקר כמ"ש שם. ושם פרשתי בס"ד:

**דברים משולשים.**כאמרם כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים אם בפירוש ואם ע"פ המדות:

**גבורים.**ב"ר סוף פ"ה שד"ת יש בהן לתת ללומד אותם כח וגבורה וכמ"ש משלי חי"ת יו"ד אני בינה לי גבורה:

**שלישים אני הגבר.**הנה שני פירושים הראשונים הוא על כלל התורה אך מה מלמדנו בפירוש זה ועל זה כתוב להבין דברי חכמים וחידותם שכוונתם למ"ש במשלי כ"ב שם להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה הלא כתבתי לך שלישים שקינה של אני הגבר מלמדנו ומודיענו הרבה מענין אמיתת הבטחון בה' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו חסדי ה' וגו' טוב ויחיל וגו' הרבה פסוקים מודיעים איך לבטוח בה' ודוק בפסוקים:

**אני הגבר.**ראה עני בשבט עברתו וכנסת ישראל אומרת כן וכמ"ש ילקוט כאן אמר ריב"ל אמרה כנ"י לפני הקב"ה אנא הוא דילפינא כל מה דאת בעי אתי עלי ופי' וקבלתי הכל באמונה וזהו מ"ש כאן אהני עלי מה דאהני לך:

**אחר העמוד.**סמוך לביתו מקום שעובר תמיד:

**אקשית אפך.**אחר שגרשתי אותך מביתי:

**כך יפה לי.**להקשות אפי כנגדך שתחזירני לביתך כמקדם שלא קבלה אותך אשה אחרת שלא נתרצה לישא עול מוראך אלא אני וכן אני עושה עתה:

**אני הוא שפסלתי.**ואז בחרתי בך ועתה אני פוסל אותך ובוחר באחרת:

**ולא קבלה אותך.**ואני בחרתי אותך ואין ראוי לך שתדיחני:

**אקשיתין אפיכון.**להתקרב אלי לבקש ממני ישועה אחר שגרשתי אתכם:

**אלא אני.**ועל זה אנו סומכים להתקרב אליך:

אני שפסלתי. ועתה אני פוסל אתכם: ובילקוט כאן תוספת דברים:

**החזרת תורתך.**ומן הדין שתקרבנו לעולם:

**דתניא בתחלה.**מכילתא פסוק אנכי ובספרי פ' ברכה:

**וזרח משעיר.**הרי שנגלה משעיר ארץ אדום:

**הופיע מהר פארן.**היינו ארץ ישמעאל כמ"ש בראשית כ"א אצל ישמעאל וישב במדבר פארן: ו

**אתה מרבבות קודש.**הם המלאכים הקדושים מימינו אש דת למו לישראל והם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וע"כ ראוי שגם עתה לא ירחק אותם וזהו אני הגבר ראה עני שקבלתי עלי כל עוני וטורח:

**ד"א אני הגבר.**לא אמר אדם או איש לדרוש גז"ש על איוב שנתן עליו שבטו כמ"ש איוב סוף ט' יסר מעלי שבטו וזהו ראה עני בשבט עברתו:

**שראה אותי עניה.**שהיל"ל ראיתי עני ע"כ דורש ראה עני שראה הקב"ה עניי מן התורה ומן המצות:

**גברני לעמוד.**עי' לקמן פסוק דרך קשתו: ע"כ אמר כגבר לשון גבורה:

**אך בי ישוב.**מרעה ויהפוך לטובה בעוה"ב שדומה ליום:

אמר ריש לקיש. לקמן סוף פסוק ויגרס ופסוק חסדי ה':

**חוזר ומרחם.**כמ"ש דברים ל' פסוק ט' כי ישוב לשוש עליך לטוב וכמ"ש סוף מיכה ישוב ירחמנו:

**זה צבור.**כמ"ש יחזקאל כ"ד וכמ"ש לעיל פתיחא כ"ה וכמ"ש עוד היא הסיר ואנחנו הבשר:

**עצמותי עיצומי.**בני אדם עצומים וגדולים שבין בני:

**ראש זה נ"נ.**במקדש ראשון. זה אספסיאנוס במקדש שני. ומ"ש זה טרכינוס יתכן שצ"ל זה טיטוס בני של אספסיאנוס ששלחו להחריב ירושלים ובית המקדש כמו נבוכדנצר לנבוזראדן:

**ד' חשובים.**בראשית רבה פע"א סי' ו' וש"נ:

**בשביל רשע זה אני מקבל.**והוא בדמיון עני. במצות ומע"ט וכאמרם בענין חלבנה. ומ"ש שתם בש' תחת סמ"ך כי סתם בסמ"ך פי' סתימה וסגירה ושתם בשי"ן היא פתיחה כמ"ש במשנה כדי שישתום ויסתום ויגוף וכוונת הפסוק שתם במקום שיש לסתום היינו ברשע אם הוא בצבור יפתח:

שתםשָתַם. שאם מתפללים בצבור שמתחילין ומסיימים יחד ותמה התפלה אך אם מתפללים ביחיד זה מקדים וזה מאחר ואין התפלה תמה:

**אריסיו וב"ב לכבדו.**והיה מכבד אותם ומשקה אותם יין מחביות של המלך:

**תסתם חביתי.**שלא ליתן לו יין כך לצבור פותחין חלונות הרקיע לקבל תפלתם אך לאחר תפלת הצבור סותמים חלונות הרקיע:

**בנות לוד.**מהלך יום מצד מערב מירושלים כמ"ש ביצה ד':

**ולא הוה ב"נ קריץ.**פי' שאילני תאנה שלהם היו מקדימים לבכר פירותיהם משאר אילנות בזכות שהיו עולים לשבח בבהמ"ק:

**ארי במסתרים.**זה נבוזראדן כמ"ש לקמן פסוק על צוארינו שאריות הוא נבוזראדן ונקרא אריה שהיה נוהם על השביה כאריה:

**זה טרכינוס.**אולי כך צ"ל זה טיטוס ד"א דוב אורב זה אדריאנוס ארי במסתרים זה טרכינוס עיין לעיל פסוק היו צריה לראש:

**בורמא לאספריסא.**עיין ערוך ערך אספריסא שהביא מאמר זה מכאן ולא גרס בורמא והג' שם רבנן דתמין אמרי לאספריסא ולאפי' כלום והמו"ע הביא בל' רומי מין חנית קטן. וצ"ע שבכאן מפורש כמטרה לחץ ועוד הביא במ"ע וגי' הספרים כפרמא לאיספריס ופי' פרמא מין צנה ומגן וטעם המאמר שהפרמא מגינה נגד החיצים אך ממכתם נקבוה ונפסדת לא כן קורת החצים ותיק שאע"פ שהחצים בתוכה אינה נפסדת ובערך ברמאה הביאו ג"כ המ"ע בגירסא ברמא ובערוך פרמא ג"כ בגי' פרמא לאיספריסא ופירש ג"כ כנ"ל ואין הדברים מבוארים ומאירים לי שהרי מ"ש כמטרה לחץ מבואר היטב ומה הטיבו בפירושים הנ"ל:

**וגברני לעמור בכולם.**וכנ"ל בפסוק אני הגבר:

**בני אופיכיה בני אמוריה.**הובא בערוך ערך אמר ז' במגילת איכה בני אשפתו תרגום בני אמורייא שהם תמורות של אבותיהם וכתב המו"ע פי' בל"י בני שרים נתונים לערבון למלך שלא ימרדו בו והם הנקראים בני אמרנא ובני מרון העוברים מדי זמן בזמן לפני המלך ובני אפוכי אנשים חשובים אשר נשבו במלחמה והם נעצרים ולכודים וכן הביא המוסף ערוך בערך אפוכי. וכוונת המדרש שנבוכדנצר הביא עלי להצר לי אנשים שהם לכודים אצלו בשבי שהם מרי נפש וזהו בני אשפתו לכודים כחצים בתיק ואשפה שלהם:

**שאוכלים הרבה.**כמו שאמרו חז"ל על הפרסיים שאוכלים כדוב:

**ישיחו בי.**לעיל פתיחא י"ז:

אלו ישראל. שסופדים ומקוננים על חורבני:

**ומשתכרין בסעודת תשעה באב.**פי' מלשון שכורת ולא מיין כמ"ש בשיר השירים רבה פסוק שתו ושכרו דודים אלו נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתם:

**השביעני במרורים.**לעיל פתיחא י"ח:

**בשם ר"ח בריה דר' אבהו.**נ"ל דצ"ל בהיפך ר"ח בריה דר' אבהו בשם ר' אלעזר בר' יוסי. והמעשה במדרש קהלת פסוק כל הדברים יגעים:

**ר' מן דאכלית.**שאלו דרך תוכחה אם היה אמת כאשר אמרת שאכלת ופסקת לא היתה יכול לאכול כ"כ אלא שלא אכלת עדיין:

**הוא נפישא.**כמ"ש במגלה רווחא לבסומי שכיחי שהנפש של כח האכילה מתרחב ומקבל:

**זו רחיצת ידים ורגלים.**שבת כ"ה ב' ושם משמע דמיירי בערב שבת מדחשיב ליה גבי נר שבת וז"ל שם ר' ירמיה אמר זו בית המרחץ ר"י אמר זו רחיצת ידים ורגלים ערבית בחמין וכו' ע"ש וכאן בשיבוש:

**אמר רשב"ל.**לעיל סוף הפסוק אני הגבר ולקמן פסוק חסדי ה' ובסוף פסוק טוב ה' לקוויו:

**זכר עניי ומרודי.**תיבת ומרודי אם פירושו מלשון אריד בשיחי מענין צרה ועוני היל"ל ראה עניי ומרודי כמ"ש ראה ה' את עניי וכמה פעמים. וזכירה שייך אצל רחמים כמ"ש זכר רחמיך ע"כ דורש ומרודי מלשון מרדים ופשעים ומ"ש עניי ג"כ על חטאים של עוני כענין כל אלמנה ויתום לא תענון ועל עינוי הדין וכמדומה וזה ענויין שעוניתי ועל היסורין מתיבת לענה ורוש והיינו שיזכור ויחשוב זה כנגד זה:

**לא יצא עמה.**כמ"ש אחר חטא מרגלים אצל ויעפילו:

**כמראש שהיה במדבר.**שהתלוננו ישראל כמה פעמים במדבר וזהו מלון מקום שהיו מלינים עלי כ"ה בילקוט כאן:

**בן אדם בית ישראל.**עי' מ"כ וכ"ה בילקוט כאן אמר הקב"ה הלוואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה:

**והדין זכור תזכור.**פי' שאמר לעיל שיש בענין זה שלשה פסוקים וכבר חשב שני פסוקים ופסוק זה זכור תזכור ידעתי שתזכרני אעפ"י שחטאתי:

**זוכר לע"ג.**שהחרבוני לשלם להם כרעתם אך אין זה בכחי להמתין:

**עד דשמינא.**עד שהשמנה נעשה כחושה נפש הכחושה יוצאת ובערוך ערך חושך הגי' עד דשמינא חשיך חשיכה מיית. ספר אחד עד דשמינא כחישי כחישא מיית:

**אוחיל לו ומיחדת שמו ש"פ.**עי' לקמן בסמוך בפסוק חלקי ה' כי שם עיקר מקומו:

**אמר רשב"ל.**לעיל סוף פסוק אני הגבר וסוף פסוק ויגרס ואומר אבד נצחי:

**אמר רבי אלכסנדרי.**ב"ר ריש פ' ע"ח ושם שמות האמוראים בהיפך ועי' שי"ר פסוק ישקני:

**מחדשנו בכל בוקר.**כמו שאנו מברכים בכל בוקר המחזיר נשמות לפגרים מתים שהשינה בדמיון המיתה והיקיצה בדמיון התחיה:

**מחדשינו בבוקרן ש"מ.**כשנעשה לנו נס שאתה מחדש לנו אור ובוקר בצרה ולילה של מלכיות הקדומות בימי מדי במלכות אחשורוש בצרת המן אז רבה אמונתנו שאתה עתיד לגאלנו:

**גבריאל ומיכאל.**וכן כל המלאכים שנזכרו בשמותם בגמרא ובזוה"ק ובמדרשים וספרי מקובלים ותפס שנים אלו לדוגמא על שנזכרו בדניאל ולא נמצא בכל התנ"ך שם של מלאך אחר:

**כהדין ירדנא.**צ"ע למה תפס דווקא הירדן והלא כל הנחלים שבעולם הולכים ביום ובלילה:

**שאני מייחדת אותו ש"פ.**מרומז שכתוב בפסוק זאת אשיב על כן אוחיל וכתוב בפסוק חלקי ה' על כן אוחיל לו רמז ע"פ מדה י' על ש"פ של יחוד שמו ועי' לעיל סוף פסוק זכר עניי זאת אשיב שהדרשה ממ"ש על כן אוחיל לו:

**טוב ה' לקויו.**ויק"ר סוף פ' י"ז ושם מבואר כל הענין:

**אמר רשב"ל.**לעיל ריש פסוק חסדי ה' וש"נ:

**בנעוריו.**משמע כמה מיני עול לכמה מיני נעורים עול תורה ועול אשה ועול מלאכה ובכולם טוב שיהיה עדיין נער. בתורה לגירסא דיינקותא ושלא יתגבר עליו היצר ולישא אשה בן י"ח לחופה. ולמלאכה כי מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון:

**אמר רשב"נ.**לעיל פסוק איכה ישבה:

**רבי כד הוה פשיט.**ויק"ר פכ"ו סי' ד' וש"נ:

**למה כי את כל מעשה.**ור"ד כי את האלהים ירא וגו' כי את כל מעשה וגו' שתיבת כי פירושו דהא למה את האלהים ירא כי את כל מעשה יביא במשפט וכאן בקיצור ועי' בויק"ר שם בביאורי:

כי לא יזנח:

**אמר רשב"ל.**לעיל סוף פסוק טוב ה' לקויו ושם נרשם: בשני מקומות פעלו. שיר רבה פסוק זאת קומתך:

**בבבל פעלו בלבם.**שלבם היה להקדוש ברוך הוא ובפיהם הודו לנבוכדנצר מיראתו:

**זה המן.**סובר כמ"ד במגלה פרק א' על שהשתחוו לצלם:

המן צוה. וזהו מי זה שכתוב עליו מי בחצר והמן בא מי זה הוא המן הרע:

**משעה שאמר הקב"ה.**עי' ד"ר פ"ד סי' ג' ותבין כאן:

**לעושה רעה כרעתו.**שרעתו גרמה לו שמשכה לו השילום הרע. וכן אצל שלום הטובה כתוב שאמר שאול לדוד וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי טובה שעשית יביאוך לשלום הטוב:

**מה יתאונן אדם חי.**שתיבת חי הוא מיותר אלא שהוא טעם על שלא יתאונן כי מאן דיהיב חיי יהיב מזונא:

**חיותך בידי.**כמ"ש אשר בידו נפש כל חי וכמו שהחיים בידו כך כל צרכיו בידו כי לא יתכן לחיים בלתי צרכים ודעת המדרש שתהיה מתאונן פי' מתלונן וכמ"ש כמתאוננים רע באזני ה' מלשון תלונה וכן לכל הדעות כאן:

**ועמד כגבור.**וזהו גבר על חטאיו ולא אמר אדם ע"כ דורש מלשון גבורה. שלא יתלונן אלא מי שאינו מכיר חטאיו וצדיק בעיניו כענין איוב אך אם יודע שחטא ומבקש לשוב לא יתלונן על כל מה שמגיע עליו ולזה צריך גבורה כי איזה גבור הכובש את יצרו וא"כ מה יתאונן אלא לא יתאונן ומ"ש גבר על חטאיו ולא פי' מה על חטאיו יתפרש ע"פ מדה י"ז כמ"ש והתוודו את עונם וכמ"ש אמרתי אודה עלי פשעי לה' וכדומה:

**על חי העולמים.**שתיבת על שבסיפא גבר על חטאיו נמשך גם לרישא על חי ע"פ מדה כ"ב וע"פ מדה ט' על חי עולמים ותיבת יתאונן נמשך גם לס"ד גבר יתאונן על חטאיו. אדם הראשון וזהו מה יתאונן אדם כאדם הראשון:

**נסתרה דרכי מה'.**ור"ד למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה היינו יעקב וישראל סבא. ועי' ב"ר פצ"א סי' י' וש"נ. ומאחר שידע דרכי טובו רחמיו וחסדיו היל"ל גם זו לטובה:

**גוסא ודוליירא.**בערוך ערך גס ה' הגי' לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא אחד מהם גוסא ודוליירא אוחזתו. פי' גוסא אכילה גסה ונפיחת בטן. ודוליירא לשון לעז הוא דולורי וכתב המ"ע נראה שהגי' הנכונה היא נווסא ודיירא ופי' נווסא בלשון רומי מין חולי אשר בו מתאפק האדם להקיא ולא יכול וכן לפורשים בים פי' דייריא בלשון יווני ורומי חולי שלשול:

**ותאמר ציון עזבני ה'.**אך באמת התשכח אשה עולה וגו' ואנכי לא אשכחך:

**נפקין לתעניתא.**שבתענית צבור היו יוצאין הצבור לרחובה של עיר להתפלל שם והחכמים היו דורשים לפניהם לעורר לבם לתשובה:

**אפשר דליביה.**וכי אפשר ליקח הלב בידים ממקומה ולהחזיר אותה למקומה ולא ימות האדם שאמר הכתוב נשא לבבנו אל כפים אלא פי' שמה שמחשב בלב להכניע ולשוב בתשובה כן ישווה מעשה ידיו אל מחשבת הלב:

**קמון ונפקין.**יתכן על ששמעו שדורש לכבוד עצמו ואיך אמר נקשט עצמנו:

**אית כרנבי.**בערוך ערך דעלתי גורס אית דעולתי מרירין בסימי חמיעו עולשי שדה עולתיה וכתב המ"ע א"ב כרנכי כתוב בנוסחאות ובערך כרנכי כתב המ"ע אית כרנכי מרירין פי' בלשון יווני כרוב ובעל הערוך גרס עלותי ע"ש ופי' כמו שנמצאים במיני ירקות מרורים ומתוקים וחמוצים כך במעשה אדם מעשים טובים ונעימים ומתוקים כמ"ש אצל נעמי ויש עושה מעשה מרים וזה נחנו פשענו ומרינו ומ"ש כי רע ומר עזבו ויש מעשים חמוצים כמ"ש מכף מעול וחומץ:

**כמדתנו.**פי' שאין זה תמיה נפלא מאנוש שיחטא ועיקר התימא אתה למה לא סלחת כמדותיך:

**והחרבת מקדשיך.**דורש מ"ש אתה לא סלחת על חורבן בית המקדש כמ"ש בתפלת שלמה שעיקר בית המקדש מקום שמיעת התפלה והסליחה כמבואר שם מפורש כמה פעמים וזהו אתה לא סלחת והחרבת מקדשך מקום הסליחה:

**ר' חלבו שאל את רשב"נ.**ד"ר פ"ב סי' ב' ושם הגי' ר' חנינא בר פפא שאל לרשב"נ מהו דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ע"ש עוד דכאן חסר:

**נמשלה תפלה כמקוה.**כמ"ש ירמיה י"ד ח' י"ז י"ג מקוה ישראל ה' והתקוה על ידי תפלה וכמ"ש ירמיה נ' ומקוה אבותיהם ה'. ונמשלה התשובה כים כמ"ש ד"ר שם מפסוק נוראות בצדק תעננו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים פי' הוא מבטח לרחוקים הם הרשעים כים שהוא פתוח לכל תמיד שהיל"ל תקות ישראל ה' ואמר מקוה בלשון משנה שם מקוה מים שטובלים בו שהוא בנין ויש לו בעלים שסוגרים אותו לפעמים:

**אינם ננעלים לעולם.**כשהם ננעלים אינם ננעלים על דעת שיהיה כן תמיד:

**ואין קריאה אלא תפלה.**שתיבת קרא לו שני משמעות. אחת מלשון קריאת אדם לחבירו. והב' מלשון תפלה וכאן שכתוב בכל קראנו היינו יכולים לפרש בכל ענין שיהיה הקריאה בין בקריאת שם בין בתפלה ע"ז אמר ואין קריאה האמורה כאן אלא תפלה ומ"ש בכל קראנו פי' בכל פעם שנתפלל בצבור ובכל אופן שנתפלל:

**עתים הם לתפלה.**אפילו ליחיד יש עת מיוחד ומסוגל שתשמע תפלתו:

**מה שלא ראו בעיניהם.**הם נביאי שקר גם אפשר לפרש כמ"ש שמ"ר ריש פמ"ו שלא להאמין ע"פ שמועה אפילו מנאמן:

**רוח הקורש סמוך לגאולה.**שהגאולה שאנו מקוים אינה גאולה וישועה טבעית כ"א גאולה וישועה של רוה"ק:

**משוש פראים.**ור"ד כי ארמון נוטש וגו' הוא החורבן והגלות ומ"ש עד יערה הוא רוה"ק והיה מדבר לכרמל וגו' עד וישב עמי בנוה שלום הוא הגאולה:

**הקטן יהיה לאלף.**וס"ד אני ה' בעתה אחישנה הרי הגאולה ואח"כ רוח ה' וגו' הרי רוה"ק:

**עד ישקיף וירא.**ישקיף כמ"ש השקיפה ממעון קדשך הוא רוה"ק וכמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום ומ"ש וירא ה' היא גאולה כמ"ש וירא את ענינו או כמ"ש במ"כ ושניהם אמת:

אמר רשב"ג. לעיל פסוק בלע ה':

**עיני עוללה.**שאני לעצמי בכיתי על כולם:

**מג' מאות תינוקות.**הרי ק"נ אלף תלמידים:

**צמתו בבור חיי.**פשט הכתוב כפי ענין הקינות על כל ישראל שירדו מטה מטה וכענין שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות ולא לפי משמעות התיבה אך על פי מדה י"ז נדרש לפי משמעות התיבות בור ממש על כל מי שמפורש אצלו שהשליכו אותו לבור היינו אצל יוסף שהשליכוהו אחיו הבורה ואצל ירמיה כמפורש בירמיה ל"ח ו'. ואצל דניאל כמ"ש דניאל ו':

**קראתי שמך ה' זה יוסף וכו'.**ואעפ"י שאינו מפורש אצלם שקראו מן הבור הרי מפורש כאן שצמתו אותם בבור כמו שביארתי ע"פ מדה י"ז והרי מפורש כאן שקראו ע"פ מדה י"ז הנ"ל:

תשיב להם גמול. כמעשה ידיהם וכאן חסר וה"ג בפסיקתא רבתי פי"ב סי' יו"ד ובילקוט תהלים מזמור ע"ט ירמיה אמר תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם ודוד אמר והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם ר"י ור"נ. ר"י אומר אמרו ישראל מה שעשו לנו תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם ומה שעשו במקדשך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם א"ר שונם אין חיק אלא בית המקדש ר"נ אמר מה שעשו לנו תן להם כמעשה ידיהם ומה שעשו במקדשך שכתוב בה מזוקק שבעתים והשב לשכנינו שבעתים אמר ר"י בר גדיא מה שעשו לנו במילה שנתנה בחיקו:

**נוטלים מילותיהם.**כמ"ש ויזנב בך היה מכת זנב וכ"ה בפסיקתא שם סי' י"ג:

**יאכל בדי עורו.**וס"ד יאכל בדיו בכור מות. שהבכיר לו מיתה פסיקתא שם. ובעמלק מדבר שם באיוב י"ח י"ג כמ"ש שם בפסוק אחז בעקב פח ודרשו בפר"א סוף פרשה כ"ד על אדום ע"ש מה שכתבתי ועי' ב"ר פס"ח סי' ט"ז וע"ז אמר יאכל בדי עורו שזרע יעקב יאכל עור של בניו ובדיו:

**כך ממיתים השרים.**שהיל"ל אכן קרב מר המות אך סר פי' שסר מכאן ואינו ע"כ דורש מלשון שר:

**סרסו.**ומרומז בתיבת סר ע"פ מדת ממעל ומנגד מדה כנגד מדה:

**כאשר שכלה נשים.**שמאחר שחתך מילותיהם נעשו הנשים שכולות:

**לארבע חתיכות.**דורש וישסף תיבה שאין כמוה לנוטריקון שיסע פלג ועי' מ"כ:

**תאלתך.**תיבה שאין כמוה ודורשה נוטריקון מלשון תליה ומלשון אָלָה ע"פ מדה י"ז:

**תלה אותם ביסורים.**נ"ל שפי' מלשון תלוהו וזבין שפי' כפי' על ידי יסורים שתיבת ביסורים פירושו של תיבת תלה אותן:

**שמואל אמר עמלק כמשמעו.**כל מאמר זה סוף מכילתא בשלח וכאן יש שבושים רבים בין בשמות האומרים ובין בשמות התנאים ובין בסידור המאמרים ובין בגירסת כל מאמר וקשה להעתיק מאמר גדול כזה ומבקשו ידרוש המאמר משם ושם שמואל שנזכר כאן טעות הוא שהמכילתא כולו ברייתות מתנאים ולא נזכר שם אמורא:

**מקצה הארץ.**דברים י"ג ח' כ"ח ס"ד וכאן כוון לפסוק דברים כ"ח ס"ד שכתוב שם והפיצך ה' אלהיך בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועי"ז יכירו אותו בכל העולם ועמלק וכן המן מזרע עמלק באו לאבדם מתחת כל השמים לפיכך צוה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים שע"ז אמר כאן ותשמידם מתחת שמי ה':

**אימתי יאבד שמם של אלו וכו'.**עד ושמו אחד דורש מ"ש מתחת שמי ה' שבתורה בסוף בשלח ובסוף תצא כתוב מתחת השמים וכאן כתוב מתחת שמי ה' שע"פ מדה י"ז מדבר כאן ג"כ מעמלק ולמה כתוב כאן בשינוי שמי ה' ע"כ דורש שבתיבת ה' כולל כל מה שכתוב בסוף בשלח כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק שאין ה' שלם ולא הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק שקיום עמלק מעכב מלכות שמים בעולם:

**לזכר לישראל.**שיהיה לישראל זכרון לעולם שהרי מבטיח ותולה קיום ימי הפורים שלא יעברו מן היהודים וזכרם שלא יסוף מזרעם הרי אנו למדים ע"פ מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד שזכר ישראל לא יסוף ולא יתום: