**זה שבטו של יששכר.**ע"פ מדה י"ז דשם מפורש מי הם יודעי העתים עי' מגילה י"ב ב' ב"ר פ' צ"ח סי' י"ב:

**אית מנהון הכא.**לכאורה פי' על מואב ועמון וצ"ע שהרי מפורש בישעיה וירמיה ויחזקאל מפלת מואב ביד נ"נ וכמפורש בירמיה כ"ה ומלך ששך ישתה אחריהם וחושב שם גם מואב ועמון וכמ"ש ברכות בענין גר העמוני וכי עמון ומואב במקומם יושבים ועדיין לא שבו. ונראה שלא הביאו פסוק זה אלא לדוגמא וראיה על איזה אומות שלא גלו ביד נ"נ ושבעת שרי פרס ומדי היו מאומות שלא גלו ומרומז כאן במ"ש רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות פי' שיושבים מראשיתם במלכותם ולא היו מעמון ומואב ודורש כן שמתחלה אמר ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים ואח"כ אמר והקרוב אליו וגו' שבעת שרי וגו' שהם אחרים ולא החכמים הנ"ל שתחלה אמר לחכמים יודעי העתים ואמרו לו דברי טעם שיותר טוב לשאל באלו שהם יושבי ראשונה במלכות:

**האיספקסיטין.**בלשון יווני ורומי נכבד וחשוב. וממוכן מלשון הכנה ותיקון וצ"ע איך דורש על אשתו:

**אמרו מלאכי השרת.**מגילה י"ב ב' ודורש מ"ש רואי פני המלך סתם על הקב"ה. ולמה הוצרך לפרש שמותם על כן דורש תחלה כפשוטו על התמנותם אצל אחשורוש וכפי הדרש על מלאכי השרת אצל הקב"ה:

**וירם קרן לעמו.**צ"ע מנין לו שהוא שייך כאן:

**במלכות בלשאצר.**דורש מ"ש רואי פני המלך על אחשורוש יושבים ראשונה במלכות פי' במלכות ראשונה היינו מלכות בבל שלפני מדי דאל"כ הוא מיותר:

**אף הכא כן.**גם במינוי זקנים שישבו לפני הנשיא ממנים משפחה שהיתה בגדולה מקודם:

**שלא כדת.**כמ"ש ובכן אבוא וכו' אשר לא כדת וכמ"ש איכה רבתי:

**לא על המלך לבדו עותה.**כי על כל השרים ועיקר כוונתו הפנימית מה שעותה אלא שהיה בוש להזכיר עוות עצמו והלבישו בעיוות כל השרים וכן בשאר הדעות העיקר היה פניה שלעצמו שעורר אותו לדבר על הכלל:

**להבזות בעליהן בעיניהן.**ולא אמר להבזות הבעלים סתם והיה גם הוא בכלל אלא שאשתו לא היתה שם ולא ראתה ולא תבזה אותו:

**בלא דדין הוית צריכה.**שלפי הפשט היה עונשה על חטא זה כי יצא דבר המלכה וכו' אך האמת שמן השמים שיצא כבר הגיע סוף ענשה של מפלת בבל כמ"ש לעיל סוף פסוק גם ושתי והמציא השי"ת לה סבה זו. ואולי דורש א"ת יֵצֵא אלא יָצָא:

**כדאי הבזיון.**דורשים סוף הפסוק וכדי בזיון וקצף ורב דורש לפי פשוטו שהבזיון שבזתה אותו כדי שיעשה לה הקצף הזה. ושמואל דורש שקצף עליה השי"ת גרם להם הבזיון הזה שרצה לבזותה שתבא ערומה והיא בזתה אותו שלא שמעה לו ובזה נגמר הקצף הנ"ל של השי"ת. ודעת רבי חנינא שבזיון של אביה גרם לה הקצף הזה ויתכן שדורש גז"ש מתיבת כדי וכמ"ש דניאל ה' פסוק כ' וכדאי רום לבבי וכו' שדורש לעיל סוף פסוק הוי משקה רעהו על בלשאצר וזהו וכדי בזיון וקצף:

**הדא מלכותא רבתא.**שמ"ש כי רבה קאי על מ"ש אשר יעשה בכל מלכותו והמלכות של אחשורוש רבה וגדולה ע"כ הקלקול גדול וראוי לעונש גדול. וחד אמר שמ"ש כי רבה היא קאי על החטא שהחטא מעצמו גדול:

**לא מה דהיא בעי'.**בתמיה שצרכי הבית תלויין בה. ולא יתכן לעשות הכל בקטטות ומריבות ועל האיש לעבור על מדותיו וכמ"ש אצל אשת רב:

**דבר עם ישראל.**דורש מ"ש ומדבר בלשון עמו כמשמעו שמדבר כלשון העם שלו שמושל עליהם ואין זה שייך אצל כל איש ע"כ דורש על הקב"ה שדבר עם עמו בלשונם שהורגלו במצרים:

**טופרה די נחש.**דניאל ז' י"ט אצל חיה רביעית: