**זבוב אחר.**ודייק מ"ש יבאיש לשון יחיד ושייך לפסוק הקודם וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ועל זה המשיל משל מזבובי מות ובהכרח שהכוונה על זבוב אחד שיבאיש שמן רוקח הרבה בכלי אחד וזבובים רבים יבאישו בכלים רבים. וזה במצות לא תעשה ור"ע דורש במצות עשה ממ"ש ופערה פיה לבלי חוק ועל שהוקשה לו וכי בחוק אחד די ע"כ דורש חוק אחד שיכריע שיהיה רובו זכיות:

**ומן העולם טובה הרבה.**וזהו וחוטא אחד יאבד טובה הרבה:

**זו נבואתו.**שהנבואה אחד מעשרה דברים שנקראו יקרים. כמ"ש ויק"ר ריש פרשה ב' והכוונה שהודו בנבואת משה בעת שירדו שאולה וזהו סכלות מעט שע"י סכלות מעט של העונש שגרמו לעצמם הוכרחו להודות על האמת של שמן רוקח ושל יקר מחכמה ועי' במ"ר פרשה י"ח ריש סי' י"ט וסוף סי' כ'. ובדרך זה יתפרש גם הדרשה שעל דוד תחלה זבובי מות יבאיש ואח"כ יביע שמן רוקח שהודו בו שנמשח בשמן המשחה ויקר על שדוד היה ג"כ נביא וסכלות מעט על העונש שלהם רק אצל אליהו צ"ע איך לפרש שמן רוקח שהרי לא מצינו שנמשח ויתכן על הנס שעשה בצפחת השמן שלא חסר. ועל שמשח את אלישע לנביא תחתיו:

**לב חכם לימינו.**עי' ב"ר פרשה מ"א סי' ו':

**זה יעקב.**ב"ר פרשה ע"ד סי' ה' במ"ר סוף פרשה כ"ב:

**וגם בדרך כשהסכל הולך.**לבו חסר ואומר לכל סכל הוא והיל"ל לשון רבים סכלים המה וכמ"ש ואומר לכל ע"כ דורש על הסכל עצמו וע"פ מדה ט' וכאלו כתיב ואומר לכל סכלים המה כאשר סכל הוא:

**מזכריה.**פתיחתא כ"ג דאיכה רבתי ושם נרשם ועי' לעיל פסוק ועוד ראיתי:

**מדבר בנח.**ומ"ש מקומך אל תנח כפשוטו על התיבה שהיה מקומו שם. ובילקוט כאן הגירסא א"ר יודן אלו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא אלא אמר נח כשם שנכנסתי ברשות וכו' כי בתיבה היה בצרה גדולה:

**ויקם דוד המלך על רגליו.**וס"ד ויאמר שמעוני אחי ועמי שהשווה עצמו לעם:

**וישב מרדכי אל שער המלך.**אחר שהרכיבו המן על הסוס כתוב ודרשו במגילה ובמדרש שם פסוק זה ששב לשקו ולתעניתו. וזהו ומקומך אל תנח על המעמד שהיה בו:

**רבי ירמיה דשבשתא.**איכה רבתי פסוק נפלה עטרת ראשנו:

**אן אתת ענתא מה אית בה.**אם הגיע עונת מותי אין רעה בדברי:

**דיסביניה.**רבי אמר כן על עצמו:

**לא אתת לגבי.**לא באת אלי אלא לאחר וטעית בבואך אלי או אשיב לו לית אנא אתי:

**אלא אלו הות כן.**שגרמתי בדברי מיתה לעצמי שאמות קודם אנטונינוס כדאי הוא לי לקדש שמו יתברך:

**נתן הסכל במרומים רבים.**מ"ש במרומים על הר הבית שנקרא הר מרום ישראל ומ"ש רבים פי' רבי ושרי המלך בבל:

**זה אחאב.**שהיה טוב לו להיות נכנע לאליהו ולהרכיבו במרכבתו ולא יניח אותו לרוץ לפניו אחר כל הנסים שראה שעשה ביום זה. ומ"ש ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב לא היה אלא לנסותו שיבין כמה גדול טעותו וכאן הקדימו שלמה ורמז ברוה"ק טעותו:

**שאמר כל הבן הילוד.**היאורה תשליכוהו. עי' שמ"ר פרשה כ' סוף סי' ד' מפסוק וניער ובסימן יו"ד מפסוק מרכבות פרעה ועי' שמ"ר סוף פרשה כ"א מפסוק וניער ומפסוק ואכבדה בפרעה וכל חילו:

**ישוב מחשבתו הרעה.**וס"ד אשר חשב על היהודים על ראשו:

**יושבין בבית המדרש.**צ"ע שהרי מפורש ויעקב שמע וכו' ובניו היו את מקנהו בשדה וגו' ואולי הכוונה שכך היה מדתם לישב בבית המדרש תמיד ללמוד תורה והיה גם לדינה לישב חוצה לשמוע ולא היתה נכשלת בזה. ועי' ב"ר פרשה צ"ה שיעקב היה לו תמיד בית וועד עם השבטים ותלמידים רבים כמ"ש ב"ר פרשה פ"ד סי' ד':

**רשב"י ור"א בר"י.**ב"ר פרשה ע"ט סי' ו' וש"נ מדרש אסתר פסוק גם ושתי:

**דימוס ואתפשת וכו' ספוקלא ואשתזבת.**דימוס פירושו פסק דין טוב וספוקלא פירושו דין רע. וא"כ בהכרח לפרש כאן על הצייד. אך בב"ר שם הגירסא בהיפוך דימוס ואשתזבת ספוקלא ואתפסה שמ"ש דימוס וספוקלא הוא על העוף וכן הובא הגירסא בערוך:

**עושה אטלס ומוכר בזול.**בב"ר שם ליתא ד' תיבות אלו:

**מתלמודו.**כי לפי פשוטו יקשה איזה חטא יש במסיע אבנים שיעצב ואיזה זכות יש בבוקע עצים שיסכן ע"כ דורש אבנים על ת"ח והתורה וכמ"ש במדרש איכה על פסוק תשתפכנה אבני קודש וכאן פירושו שמסיע עצמו ומסיח דעתו מת"ת ומהתורה יעצב בם. ובוקע עצים שעוסק בתורה ומדקדק בה כמו הבוקע עצים גדולים לעשותם קטנים כפי צרכו ויסכן בם כך המדקדק בתלמודו מכללים לפרטים וכל פרט לפרטים יהנה מתלמודו:

**ממקום למקום.**מרשותו לרשות הרבים ומכשיל הרבים ע"כ יעצב בהם ואין אדם עושה כן אלא באבנים שהם הפקר. אך העצים לא יפקיר אך עושה בהם צרכיו:

**שתי בקיעות.**פי' שבקע שני עצים גדולים לקטנים שיהיה די לעצי העולה. גם יתכן שהיה די בשתי בקעיות של עצים קטנים כי סמך עצמו שימצא עצים במקום שיקריב ענפי אילנות רק לקח אתו עצים יבשים קטנים. ומ"ש על הר המוריה אין פירושו ששם בקע שהרי מפורש בתורה ויבקע עצי העולה ויקם וילך וכתוב שם ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק וגו' וילכו שניהם. אלא פירושו שבקע עצי עולה לצורך הר המוריה. ועי' ב"ר סוף פרשה נ"ה ושם ליתא על הר המוריה:

**אם קהה הברזל.**עי' תענית דף ז' ובילקוט כאן:

**ברזל בברזל.**יחד ואיש יחד פני רעהו:

**אינו בא לידך להסבירו.**שאין התלמוד שלמד נוח לו להבינו:

**אם נתלהו שמים.**עי' במ"ר פרשה ג' סי' י"ב:

**אני חש לו מלמעלה ואין וכו'**עי' שמ"ר פרשה ט' סי' ד' טעם לסמיכות שני דברים אלו:

**אומרין לנחש.**עי' ויק"ר פרשה כ"ו סי' א' וש"נ:

**בשעה שאמר הקב"ה לנחש.**ב"ר פרשה כ' סי' ה' וש"נ ומבואר וכאן צריך תיקון וצ"ל בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים ונמצא למד הימנה:

**ורבנן מרמין ליה.**מ"ש קולה כנחש ילך שהנחש משמיע קולו כאומר הלואי נשתמע בין החיות כמו חדקל ויותר היה ראוי להיות מאמר זה לעיל פ' כי קול הסירים והמאמר בב"ר פרשה ט"ז סי' ג' ועי' בהגהות הרד"ל שם וצ"ע:

**דברי פי חכם זה כורש.**עי' ריש אסתר באופן אחר:

**שבילע דבריו וחזר בהם.**עי' אסתר רבה פסוק ויהי בימי ובסוף פסוק בימים ההם דמה שסתום כאן פרשתי שם. ועי' שי"ר פסוק פתחתי אני לדודי. ובכל הנ"ל מבואר שכורש הוא אחשורוש הוא ארתחששתא. ולכי הדבר אחר סובר שכורש לחוד ואחשורוש לחוד. ויש לצדד שאינו חולק ודוק ומ"ש שעלה וביטל הכוונה ששלח במכתבו וביטל כמפורש בעזרא ד':

**כתבתי עליך שאתה חכם.**כמ"ש עיר גבורים עלה חכם וכתיב ואיש תבונות יחריש וגם אויל מחריש חכם יחשב:

**אל תוסף דבר.**כאומר אל תרבה דברים כי הסכל מרבה דברים ולא אתה:

**שעומד במשנתו.**שאינו מחודד ומשונן וכמ"ש ביצה דף כ"ח סכין שעמדה ופירוש שנתקלקל פני חידודה וכמ"ש לעיל פסוק אם קהה הברזל:

**לילך אצל רבו וכו' אצל פנחס וכו'.**דורש עיר מלשון ער ועונה שהת"ח החריף נקרא ער ומלשון עיר וקדיש מן שמיא ועי' ד"ר פרשה ח' סי' ו':

**מאתים שנה.**צ"ע החשבון ולא מצאתי בזה דבר:

**ר"מ אומר רוחות היו.**שי"ר פסוק ראשון ושם ביארתי בס"ד. מדרש תהלים מזמור ע"ב ילקוט מלכים א' ג':

**סדר הדין.**ד"ר פרשה ה' סימן ו':

**אמר ר"י אמר רבי אילעאי.**שם ושם הגי' אר"י ב"ר אלעאי:

**כשהוא אומר קח לי חרב.**שם ושם הגי' לא דיו לאחד שמת אלא לשני היה גוזר:

אלולי שנתמלאתיצ"ל שנתמלאת. פי' שאמו נתמלאת עליו רחמים שבקשה תנו לה את הילד החי:

**אנפליגוס.**במ"ת שם הגי' התחיל נקבע בחכמה וא"כ הוא מלשון פלגי מים וכן מ"ש לפלגות ראובן וגו' גדולים חקרי לב:

**דין זה להיות.**שיהיה כדי חלוקה לשנים:

**לא עשה אלא.**פי' לא עשה שלמה באופן שאמר אלא באופן זה:

**בעתו של עוה"ב.**שבעת ההיא יאכל ויהנה וכמ"ש הנה עבדי יאכלו ונקרא עוה"ב עת כמ"ש בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי וגו' בעת ההיא יובל שי וגו' וכדומה הרבה. ומ"ש בגבורה ולא בשתי אם הוא מלשון שתיה אינו היפך הגבורה ועוד שהיל"ל בשתיה ע"כ דורש בשתי מלשון תשי ותשישות כח כמ"ש צור ילדך תשי:

**בג' מקומות.**ב"ר פרשה פ"ה ריש סי' ב' וש"נ ומ"ש צווחת מדת הדין שם בב"ר הגי' הופיע רוה"ק ומ"ש בב"ד של שם. הנה שם מת בשנת נ' ליעקב ועבר מת בשנת ע"ט ליעקב ומעשה זו של יהודה ותמר היה בשנת קט"ו ליעקב וא"כ צ"ע למה הזכיר ב"ד של שם ועכ"ז הדבר אמת שאברהם ויצחק ויעקב היו תלמידיו של שם ושל עבר ובית דינם והיה בית הוועד שלהם נקרא על שמו של שם וכמ"ש וישכון באהלי שם. ועל יעקב כתוב יושב אהלים היינו של שם ושל עבר ויהודה דן את תמר בבית דינו של שם וכמ"ש שמ"ר פרשה ל' סי' י"ט והיו שם יצחק ויעקב ואחיו:

**ע"י שנתעצלו וכו' שנשתפלו וכו'.**כמ"ש במכילתא יתרו פסוק ויחן שם ישראל כל מקום שנאמר ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. אבל כאן ויחן שם הושוו לב אחד שאמר להם זמן הרבה אתם עושים כאן. ופי' שהמחלוקת היה על שלא היה להם מנוחה במקום אחד רק חונים ונוסעים היו מרי נפש וחולקים ומריבים אך כאן שהובטחו על מנוחה נתיישבה דעתם והושוו בלבם לקבל עול תורה ומלכות שמים. ועל שלא היה תשובה גמורה אלא על ידי הבטחת המנוחה על כן נקרא בלשון עצלתים שנתעצלו לעשות רע עכ"ז זכו לכל הטובה. וכמ"ש בפסחים פרק מקום שנהגו יש שפל ועצל ונשכר ומ"ש ימך מלשון נמיכות שהנמוך עצמו כ"י משמים מי שמקרה עליותיו במים וירדו אז מים רבים. ועי' כ"ז בויק"ר פ' י"ט סי' ב' מש"ש:

**לשחוקים של יראות.**באיכה רבתי פסוק קלים היו רודפינו נשתתק הולד כינוי למיתת הרשעים וזהו לשחוקים. ומ"ש יראות הכוונה על עבודת כוכבים נקרא בלשון חז"ל יראות וכמ"ש על דמא בן נתינה ואבן שישב עלי' אביו עשאה יראה וכמ"ש במ"ר פרשה כ' סוף סי' י"ד על האתון ועושין אותה יראה. וחק לעבודת כוכבים לעשות סעודה על מתים שלהם וצ"ע מה משמיענו. ויין משל לתורה כמ"ש ושתו ביין מסכתי וחיים הם הצדיקים שנקראים חיים וכדומה:

**פעמים נענה.**עי' לעיל פסוק ונתתי את לבי וכו' עד לענות בו:

**קרייה יתי' חד מגר.**שקרא אותן שכן אחד לראות באנשים שמרקדין בעבור שכר של מאכל ומשתה אמר השכן אף אני אעשה כן וקרא ר"ל על השכן פסוק זה וחלילה לומר על ר"ל שעשה כן בעצמו. שא"כ היל"ל וקרא על עצמו. שמ"ש וקרא עלוי פי' שקרא עליו היינו על השכן לשחוק עושים לחם שבעבור שחוק נותנים להם מאכל ומשקה:

**גם במדעך.**עי' כל זה ויק"ר פרשה נ"ב סי' ב' וש"נ ומבואר ועי' ב"ר ריש פרשה ה' בדומה לזה במשל החרשין והפקחין:

**זה משה.**לעיל סוף פסוק ושבתי וראה. וכאן חסר סיום הדרשה ותשלומה בויק"ר שם: