**וראה בטוב.**ואין טוב אלא תורה כמ"ש כי לקח טוב. ומאחר שמ"ש וראה בטוב פי' על התורה איך אמר גם זה הבל ע"כ דורש שיש בתורה שאדם לומד בעוה"ז צד הבל על שהוא שוכח כי העולם מעורב רע בטוב והאדם מלובש ביצר הרע ע"כ אין התורה מתקיים באדם כ"א ביגיעה רבה מאד אך לעתיד שיזדכך העולם ויבוער היצה"ר ומתקיים התורה בלימוד. וכמ"ש לעולם לא אשכח דבריך כי בם חייתני וכמ"ש במדרש בעולם הזה רוחי נותנת בכם חכמה אך לעתיד רוחי מחיה אתכם וכמ"ש אליהו רוח אל עשתני ונשמת שדי תחייני ועל רעיו אמר אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם דוק והתבונן בזה:

**ינתך יצה"ר.**בכח התורה וכמ"ש לקמן פסוק ושבחתי אני את השמחה היינו התורה ע"ש בהדיא וזהו אנסכה בשמחה שבתורה ינתך היצה"ר א"כ מ"ש וראה בטוב הוא לעולם הבא:

**ר' יונה בשם ר' סימון.**בא לפרש כפשוטו על שמחת עוה"ז וא"כ יקשה הרי שלמה משבח השמחה כמ"ש ולבי שמח וגו' וזה היה חלקי וגו' וכאן אמר גם הוא הבל ע"כ דורש שהוא הבל לפני שמחת עוה"ב:

**מה מעורבב השחוק.**דורש מהולל מלשון סבאך מהול במים הוא ענין עירוב:

**מה טיבו של תלמיד חכם.**דורש ולשמחה מה זה עושה על שמחת התורה כנ"ל פסוק הקודם. וגירסת הילקוט מה שמחת הת"ח שם:

**על דור המבול.**עיין ויק"ר ריש פרשה ד':

**אני אשכח אתכם.**ע"פ מדת מנגד וכמ"ש לעיל פסוק אין זכרון:

**בעל אלישבע בת עמינדב.**ויק"ר פרשה כ' ריש סי' ב' וש"נ. ושם הגירסא ה' שמחות דחשיב שם פנחס בן בנה משוח מלחמה:

**מה מעורב השחוק דאר"א.**מה מעורב השחוק של שלמה וצ"ל א"ר אחא שלשה דברים עשה שלמה ששחקה עליהם מדת הדין כן הוא בילקוט כאן:

**ולא היו נגנבות.**שי"ר פסוק ראשון ושם מבואר ועי' עוד לקמן פסוק את הכל ופסוק כנסתי לי:

**אין כסף נחשב למאומה.**ותיבת למאומה מיותר ודורש הכוונה לא די שהיה נחשב לתשמישו המיוחד לו להוצאה ולכלים כ"א גם במקום אבני משקל לא היו משתמשים בו וזהו למאומה גם יתכן שדורש מ"ש אין כסף נחשב שלא השתמשו בו בדבר שלצורך חשבון היינו המשקל שמביא לחשבון:

**ירד מלאך.**בגיטין איתא שהוא אשמדאי מלך השדים:

**והיה מחזר.**שלמה שהושלך מרחוק ובימי ירידתו בלא ספק שנפל אור פניו ונשתנה תוארו ותמונתו ולא הכירו אותו ואף שהיה לו תואר דמות שלמה לא שמו על לב שהרי שמעו שהמלך שלמה יושב בביתו על כסאו וא"כ זה שאומר שהוא שלמה המלך הוא שוטה ומשוגע ע"כ הכו אותו והאכילוהו גריסין:

**דדהובא מערבב.**שהצחוק שלו מעורב בתוגה אין כאן שמחה:

**ברביעי עשה סעודה.**שנשא בתולה שנשאת לרביעי:

**למשוך ביין את בשרי.**ולבי נוהג בחכמה וזה לא יתכן למשוך ביין ולנהוג בחכמה שהם שני הפכים כמ"ש במ"ר פרשה יו"ד סימן ב' באריכות וכמ"ש משלי ל"א ולרוזנים אי שכר וכמ"ש משלי ריש כ' לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם ע"כ דורש ומכריע ע"פ ג"ש כמ"ש משלי ט' ה' לכו לחמי בלחמי ושתו ביין מסכתי שאמרה כן החכמה שכתוב בריש הענין:

**בסכלתנותא.**שאחר שאמר ולבי נוהג בחכמה ואיך אמר ולאחוז בסכלות והם ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש א"ת בסכלות אלא בסכלתנותא שתרגום נבון סוכלתן:

**ממעשי אבותי.**וכמ"ש לקמן פסוק וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים:

**הה"ד ויעש המלך.**ע"פ מדה י"ז:

**ונטעתי בהם עץ כל פרי.**משמע כל פרי הנמצא בארץ הלא כל מדינה מסוגלת לפרי מיוחדת ולא ימצאו כל הפירות שבעולם במדינה אחת ודורש שעץ כל פרי פירושו פלפלין שטעם עצו ופריו שוין כמ"ש סוכה דף ל"ה יומא פ"ח ברכות ל"ו ואף כאן מקום פלפלין כי הפלפלין מקום הצלחתם בהנדקי ע"כ פירש שהביא מים הינדקי:

**איזה משתיתא מופנה לשם.**כמ"ש רש"י בחומש בשם תנחומא שידע בגידין שיוצאין מאבן שתיה לכל מדינה ונטע על הגידין. וסיים בילקוט מציון מכלל יופי אלהים הופיע מציון הושתת העולם. למה נקרא אבן שתיה שממנה הושתת העולם:

**מיני ברברייא.**וגירסת הילקוט מן ברברייה ופי' ממדינת ברבריה וכדמפרש והולך. וגירסת הערוך בערך ברבור מהו ברבורים אבוסים ר' יהודה אומר מיני בברים. ורבנן אמרי עוף טהור הוא ומעולה הוא והיה בא מברביא ועולה על שולחן שלמה בכל יום ומה שמציין בערוך בויקרא רבה פרשת כי ימוך אשרי משכיל אל דל צ"ע דשם ליתא וצריך לציין כאן:

**הה"ד ויתן המלך.**לעיל פסוק לשחוק וש"נ:

**והמדינות.**מיותר שכבר אמר סגולות מלכים ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל וי"ז על מלכת שבא:

**אזיין בהון.**מתחממין בהם במרחצאות הנ"ל וכמ"ש בדניאל ג' למיזא לאתונא:

**אלו הדרשות.**בילקוט כאן הגי' אלו הדרשנים להשקות מהם יער צומח עצים אלו עמי הארץ שבאים ושומעים:

**זה רוה"ק.**שהיו שונים בביה"מ שמשם היו זוכים לרוה"ק כמ"ש ב"ר פ' ע' סי' ח':

**וסגולת המלכים.**ובילקוט הגי' אלו שרי תורה שנאמר וכו':

**משוררים זכרים.**כפי הפשט ולפי הדרש חכמים זכרים וחכמות נקבות ומ"ש משוררות נקבות היינו לנשיו ולא לעצמו כי קול באשה ערוה:

**ר' יהושע בשם רבי לוי.**ויק"ר פרשה כ"ה סי' ג':

**אפי' קנים של חצים.**שהיל"ל צומח פרי ע"כ דורש על העץ שהוא עצמו כפרי:

**און בן פלת וכו'.**צ"ע וכן מ"ש וחזקיה צ"ע ואם הכוונה על חזקיה המלך שהיה בן אחז הרשע למה לא חשב אברהם בן תרח או יאשיהו בן אמון וכדומה. וכן מ"ש בן עקש צ"ע ומ"ש פסטירין בילקוט הגי' מסטירין וצ"ע:

**וזה היה חלקי.**משמע שהיה אוחז בידו ומראה אותו וכמו שדרשו החודש הזה וזה לכם הטמא. וזה מעשה המנורה:

**מ"ד קודייא.**לקמן פסוק שבתי וראה וגורס שם עוד ומ"ד קניא. וכ"ה בערוך ערך קשר והראה מקום למאמר זה בויק"ר פ' ל"ד וליתא שם:

**זו הפרשת חלה.**כמ"ש לקמן פסוק לך אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים וכפי מ"ש בפסוק הקודם כנסתי שכל הענין לדבר בתורה:

**ופניתי.**משמע שפנה לאיזה דבר וכניתי משמע שפנה עצמו ונתרוקן ועי' כי' לעיל פסוק א':

**זו הוללות של מלכות בבל.**כמ"ש שי"ר פסוק כמעט שעברתי בביאור ע"ש ותבין כאן שהם נקראים הוללים:

**וסכלות זו הטרחות.**שמלכות בבל הכבידו עולם על כל האומות מאד כמפורש בישעיה ויתכן שדורש א"ת וסכלות אלא וסבלות: ועוד אפשר לכוין בפי' שאין דבר קשה בעולם אלא כפי הדעת הנכונה והעצה הישרה שנם המשאות הכבדות אם ישאו אותם כפי החכמה יהיו קלים וכן בידיעות עמוקות כתוב מפורש ודעת לנבון נקל וכל הטורח והכבדות באה מהסכלות וזהו מ"ש וסכלות זו הטרחות:

וראיתי אני שיש יתרון לחכמהמן הסכלות כיתרון האור מן החושך. ויש לפרשו שיתרון החכמה בעבור הסכלות שמי שמתבונן בדעת הסכלות יכיר מעלת החכמה כמו שיתרון טובת האור מן החושך ואינו מדבר בשיעור היתרון. ודעת רבי מאיר לפרש על שיעור היתרון שיש בין אור לחושך כך יש בין חכמה לסכלות ובין תורה להבלים:

**ר"מ הוה צווח.**עי' ב"ר פרשה צ"ח סי' ד' מש"ש בשם ירושלמי:

**אני נקראתי.**עי' ב"ר פרשה מ"ב סי' ה' ופ' מ"ג סי' ה' ותחלה אמר יקרה את כולם היינו המות בעתו שוה לכל ואח"כ אמר בלשון יחיד גם אני יקרני היינו בדבר ששוה בו לכסיל:

**אין אלוה כמוהו.**והאמת בעצמו כדאי שאמסור נפשי עליו וזהו מ"ש ולמה חכמתי אני אז יותר משמע שמתרעם על שנתחכם ואין זה מדת החכמים ע"כ דורש ולמה ע"פ מדה ט' כאלו כתוב ולמה עשיתי מה שעשיתי וסבלתי יסורים ומות אלא על שנתחכמתי אז יותר והשגתי כי אין כמוהו וכדאי שאמסור נפשי עליו. ועוד אמרתי אע"פ שהמות שוה לשנינו עכ"ז אין סופנו שוים:

**ולמה נתתי נפשי.**יתכן דגם כאן צ"ל כמו לעיל בדרשת אברהם ולמה עשיתי מה שעשיתי שנתתי נפשי על התורה אלא על שנתחכמתי אני אז יותר ועוד חזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל וכו' ובאופן זה יתכן שצריך להגיהה בכל שאר הדרשות של פסוק זה ודו"ק:

**זה דוד מלך ישראל וכו'.**ואמרתי אני בלבי כצ"ל ואמרתי אני בלבי וגו' זה בנה ביה"מ והשאר מיותר וצריך למוחקו:

**זה שלוקח חטים לשלש שנים.**עי' ריש מגלת אסתר:

**ושואלין זה את זה.**כצ"ל ושואלין את זה ואת זה. זה נשאל ומשיב וזה נשאל ואינו משיב:

הה"ד ואיך ימותוכו'. שייך למטה לדברי ר' חייא בר נחמיה ודורש הפסוק כי אין זכרון לחכם עם הכסיל שאם לא יזכור התלמיד הכסיל את שמועות רבו בשמו א"כ בשכבר הימים הבאים הכל נשכח שישכח התלמיד כל מה ששמע מרבו. ע"כ צריך התלמיד לאמור שמועותיו בשם רבו ובכן ימסור הרב נפשו ללמד להתלמידים שיהיה שמו זכור תמיד על תורתו וזהו ואיך ימות החכם עם הכסיל פירוש שעם התלמיד הכסיל לא יתן נפשו. רק עם התלמיד החכם ימסור נפשו:

**בכלי קורייס.**ד"ר פרשה י"ז סי' י"א וש"נ ומבואר:

**שתיין חמרא בשוקא.**וכתיב ולרוזנים אי שכר:

**ולא חמי להון.**שכל זמן שלא ראה בעצמו לא נתן לבו להאמין:

**ויהי האדם לנפש חיה.**ב"ר ספי"ד ושם מבואר בס"ד ועי' איכה רבתי פסוק הכשיל כחי נתנני וכו' וכאן מרומז במ"ש כי רע עלי המעשה שהעמיס המעשה עלי ובפסוק הסמוך ושנאתי את כל עמלי שאני עמל שצריך אני בעצמי לעמול:

**ושנאתי אני את כל עמלי וכו'.**וס"ד שאניחנו לאדם שיהיה אחרי ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי ועל זה סובב כל הדרשה:

**וסבותי אני ליאש את מעשי.**פי' שתתעלה הסכמתי להתיאש מליגע עוד ואח"כ סבותי ליאש אלא ליגע:

**אנדריאנוס.**כל הענין בויק"ר פ' כ"ה סי' ה':

**לסוף יומין עברין תאנין.**אחר שהלך למלחמה ועשה שלש שנים ובחזירתו נגמרו התאנים כ"ה בילקוט כאן:

**גדול כחן של נביאים.**בראשית רבה ריש פ' כ"ז וש"נ ומבואר:

**כי כל ימיו מכאובים.**כה"ע ב"ר פרשה כ"ז הנ"ל סי' ב':

**שהם מכאיבים.**כי דור המבול היה בשלוה גדולה כל ימיהם וכמ"ש באיוב באריכות ע"כ דורש מכאובים על שהיו מכאיבים כ"י ומכעיסים להקב"ה:

**ויהי הגשם על הארץ.**וס"ד ארבעים יום וארבעים לילה:

**אין טוב באדם.**לקמן פסוק ידעתי וש"נ ומבואר:

**נשר גדול היה לשלמה.**דורש כן ממ"ש ומי יחוש שפי' מהירות וקלות כמ"ש ימהר יחישה מעשהו ומה ענין מהירות זו ודרשו גז"ש ממ"ש חבקוק א' ח' כנשר חש לאכול ובזוהר מבואר באריכות:

**זה אברהם.**כמ"ש אתה הוא ה' האלוהים אשר בחרת באברם:

**ולמי נאמר לתת לטוב לפני אלהים.**שתחלה כתוב לאדם שטוב לפניו ואח"כ עוד הפעם לתת לטוב לפני אלהים שהיה נכון לדרוש ע"פ מדה יו"ד על שני טובים אלא שיקשה שעיקר כוונת הכתוב שעמל החוטא יגיע לאיש שטוב לפניו ובהכרח כאן לדרוש על אותו האיש טוב עצמו של רישא דקרא:

**ואברהם זקן.**וס"ד וה' ברך את אברהם בכל:

**ויזרע יצחק בארץ ההיא.**וס"ד וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה':

**את כל אשר לבן עושה לך.**וכתיב שם ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי:

**אלו הכנענים.**וכמ"ש ובתים מלאים כל טוב וכן בנחמיה ט' כ"ה וירשו בתים מלאים כל טוב: