**לכל זמן ועת לכל חפץ.**כופל לשון על שני מיני עתים זמן שיכנס זמן שיצא וכן בשאר הדרשות:

**זמן היה לנח.**עי' ב"ר פרשה ל"ד סי' ו':

**זמן היה לאברהם.**ב"ר פ' מ"ו סי' ב':

**יהיה נתון למטה מן השמים.**וזהו עת לכל חפץ תחת השמים:

**ששעת מיתתו וכו'.**ד"ר פרשה ז' סי' ה':

**האשה יושבת על המשבר.**שאז עת ללדת ואז עת למות ועי' שמ"ר פ' מ"ו סי' ב':

**ולמה אינון צווחין לה מחבלתא.**כמ"ש שמה חבלה אמך שמה חבלה ילדתך ודורש מלשון משכון:

**למה נסמך שאול אצל רחם.**ברכות דף ט"ו ושם דרך ק"ו מה רחם וכו' ועי' ילקוט משלי ל' וזהו עת ללדת מרחם וכמו כן עת למות בשאול שהוקשו זה לזה לענין תחיית המתים:

**ד"א עת ללדת.**צ"ע שאין כאן דרשה כלל. ואפשר לפרש על פסוק שאול ועוצר רחם שכשהרחם נעצר אז מוכן לה השאול וזהו עת ללדת ועת למות ועל שאמר תחלה דרשה אחרת על פסוק שאול ועוצר רחם לענין תחיית המתים אמר ד"א בערך פסוק שאול ועוצר רחם:

**על ג' עבירות.**שבת דף למ"ד ע"ב:

**ר' נתן כהן.**ב"ר פרשה ו' סימן ה' וש"נ ומבואר:

**יראת ה' תוסיף ימים.**וכן מ"ש ושנות חיים ושלום יוסיפו לך כי שנות רשעים תקצורנה ויראת ה' לא תקצורנה וזהו מ"ש בברכות לישראל את מספר ימיך אמלא ולא להוסיף. כי שיזכה האדם לטובה שהוכן לו בתחלת הבריאה או בשעת בריאותו לזה צריך זכות גדול וכמ"ש בזוהר על הזיווג שמכריזין מ' יום קודם יצירה שצריך זכות גדול לזכות לזה ואין הכל זוכין:

**נולד לבית דוד יאשיה שמו.**יאשיה בן אמון בן מנשה בן חזקיה ובימי רחבעם וירבעם נאמרה נבואה זו הרבה דורות קודם יחזקיה הרי שנגזר תחלה על חזקיה שיוליד בנים ובשעת חליו למות עדיין לא הוליד ולכך נגזר עליו שימות על שלא עסק בפריה ורביה ואחר חליו ותפלתו הוליד הרי שהשנים שהוסיפו לו והוליד בהם היה הגזרה כך מתחלה ומשלו הוסיפו לו אלא על שלא נשא אשה נגזר עליו לפחות מחייו ואחר שהתפלל ונעתר לו השלימו לו חייו והוליד:

**משאר מלכות בית דוד.**שנגזר מתחלה שמבית דוד יולד בן ששמו יאשיהו ואם היה יחזקיה מת בחליו היה יאשיהו יוצא מאחד משאר מלכי בית דוד:

**ודא מסייע.**ד"ר ריש פרשה ט' בשינוי. ומעשה זו לראיה שאם זוכים מוסיפים על שנותיהם:

**וחיים מינוקא.**הרי שעל ידי תפלה וזכות מוסיפים ימים:

**א״ר עקיבא.**גרסא זו לא יתכן שהרי ר״ש בן חלפתא היה תלמיד רבי ורבי נולד ביום שמת ר״ע ואיך יזכיר ר״ע מעשה של רשב״ח וכצ״ל א״ר עקיבא מקרא מלא וכו׳:

**עת להשליך אבנים.**איזה עת יש על השלכת אבנים ע״כ דורש אבנים על הרחם וכמ״ש וראיתם על האבנים וא״ת אבנים אלא אבנים וכמ״ש על הארץ השלכתיך לראוה בך. ועי׳ שמ״ר ריש פרשה חי״ת:

**ענתה דאורייתא דמחשי.**עת התורה לחשות. וביאור עוד מתעלייה למשתקה טוב ומעולה לשחוק בה. ועי׳ מ״כ שנראה מדבריו שהיתה גרסתו דאורייתא דמחמשי:

**ומולדותיך בעת הולדת אותך.**בענין מצרים מדבר שנולדו כולם ביום אחד ממות לחיים מאפלה לאורה וכמ״ש לעתיד אם יולד גוי פעם אחת ובהכרח שכן היה במצרים כמ״ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ואותם הנולדים מתו כולם במדבר בגזרה אחת:

**ויתשם ה׳ מעל אדמתם.**והנחשה היא הפך הנטיעה כמ״ש ונטעתים ולא אחוש (ירמיה כ״ד ו׳):

**דכתיב תשתפכנה כו׳**עי׳ שמ״ר פרשהמ"ו סי' ב':

**ויהפוך להם לאויב.**הוא נלחם בם:

**מה מהני אומנא באומנותיה וכשירה בכשרותיה.**פי' שאם לא היה הכל רק לפי העתים לא להוסיף ולא לגרוע לא היה מדין לבעל מעשים טובים וכמ"ש מפורש בפסוק י"ד בפרשה זו ידעתי כי כל אשר יעשה אלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו שהקב"ה משנה עתים ומחליף זמנים ועושה בחפצו כפי מעשה בני אדם:

עם בעלי אומנתיהוזהו מה יתרון העושה באשר הוא עמל באותה אומנות שעמל בה שם יהיה לו יתרון ממנה:

**באמונתו יחיה.**ומאחר שהוא צדיק יש לו הרבה מעשים טובים ומדות טובות למה דווקא באמונתו ע"כ דורש א"ת באמונתו אלא באומנתו במעשים שעשה בעצמו כ"י כך תהא עובד אותו:

**הן כולכם קודחי אש.**וס"ד לכו באור אשכם ובזיקות בערתם מידכם היתה זאת לכם למעצבה תשכבון:

**זה שיפוטו של ממון.**לעיל ריש פסוק נתתי כל הענין וש"נ ומבואר:

**ועשה מממונו מצות.**מצות צדקה נקרא בירושלמי ובמדרש מצות ולשון חכמים תטיב דעת כמ"ש נחמיה יו"ד ל"ג והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית שקל וגו':

**נתנו להם נביאים וכתובים.**וזהו מ"ש הוא ענין רע לו אשר נתן אלהים לבני אדם לענות בו על שהיו בענין רע ולא זכו ע"כ נתן להם מן השמים ע"י נביאיו לעורר ולזרז לעשות התורה ולעשות צדקה שתעיד בהם הצדקה ומ"ש לענות בו כמ"ש וענתה בי צדקתי ועי' לקמן פסוק לשחוק עושים לחם ולרבנן על התורה כמ"ש וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכמבואר שם במקומו שפי' על התורה וזהו לענות בו:

**וכן ממהיר.**לעיל פסוק ונתתי בסופו עי' מש"ש בפירושו:

**בעונתו נברא העולם.**ב"ר פ"ג סי' ג' וסי' ז' ופ' ט' סי' ב':

**זה הפתח פתוח וכו'.**פי' פסוק זה ראיה וודאית ונגלית לעין כל ואין עליו תשובה כלל. וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד דין הניין לי יתהון לא הניין לי כן הוא בהדיא בב"ר פ"ג סי' ז' הנ"ל:

**אלו אחר אמר.**הכוונה ד"א את הכל עשה יפה בעתו ד"ר פ"א סי' ה' כה"ע:

**ולא היו נגנבות.**לעיל פסוק לשחוק וש"נ ומבואר וכאן אגב שהביא הפסוק דרש בו:

**ראה העולם.**פי' ראה תחלתו ומה יהיה בסופו ואמר הבלים הרבה:

**שנאמר וכו'.**מן מה שכתוב וכל די דיירין וכו' יותר נכון לגרוס מן מה שכתוב וכל די דיירין וכתיב וגם חית השדה:

**וקבעו לישראל לדורות.**פי' שקבע זרע יתרו למשפחה גדולה בישראל חכמים וצדיקים כמ"ש מפורש בירמיה ל"ה ובסוף הפרשה כתוב לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים גם קבע זכרו בסדר יתרו פרשת ואתה תחזה:

**תרתי שיטין.**שני דרשות על שני פסוקים שענינם אחד ועי' ב"ר פ' יו"ד סי' ב' כל הענין ושם מבואר:

**ראוי היה אדם הראשון.**ב"ר פ' כ"ד סי' ה' כל הענין ושם מבואר:

**ויקוצו ישנות.**על שהיו סבורים שיבואו ישראל מיד בצאתם ממצרים על כן קצו הכל שלא ימצאו ישראל אילנות ועל שנתעצבו ישראל במדבר על כן חזרו ונטעו. וכמ"ש דברים ו' י"א כרמים וזיתים אשר לא נטעת אבל הכנענים נטעו:

**אפילו לדבר עבירה.**הכל נחשב לפי העת אינו דומה אדם עושה עבירה באיזה יום אחר אכילה ושכרות והוא רווק בלא אשה. או בעל אשה ועושה עבירה ביום הכפורים. ואינו דומה כלה המזנה בחופתה או אשה שעזבה בעלה כמה שנים. וכן ישראל עשו העגל מיד אחר מתן תורה ואלו עשו אחר כמה שנים לא היה החטא גדול כ"כ. וכן הרבה בדומה לזה:

**מחלוקת שהיתה בין רחבעם.**שהרי באותו לשון שאמר שבע בן בכרי מה לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי וכו' אמרו ישראל ג"כ לרחבעם רק שהוסיפו עתה ראה ביתך דוד פי' גם מכבר היינו רוצים למרוד בבית דוד אלא בעבור בית המקדש היה בהכרח להיות יחד. אך בעבור שאתה מכביד עולך עלינו אנו מוחלים לך גם הבית המקדש עתה ראה ביתך דוד:

**פחדתו של מלאך המות.**העלם פחדתו כמ"ש שי"ר פסוק על כן עלמות אהבוך על שהעלמת מהם יום המיתה:

**והנה טוב מאד.**עי' ב"ר פרשה ט' סי' ז' בשינוי:

**אהבת תינוקות.**אהבת עוללים ויונקים נתן בלבם של אבותיהם. ילקוט כאן:

**הגדול מכבד.**בילקוט הגי' הגדול מכובד והקטן מטונף כו':

**ידעתי. ר' תנחומא.**לעיל פסוק כי כל ימיו ולקמן פסוק הנה אשר ראיתי. ופסוק ושבחתי אני:

**כי כל אשר יעשה וכו'.**עי' מ"ש לעיל פסוק מה יתרון שהוא שייך כאן:

**שיהיה חי וקיים לעולם.**וזהו מ"ש הוא יהיה לעולם שמאחר שנברא למשול בכל ראוי שלא יהיה מקרה אחד לכל אלא שא"כ היה שוכח יראת ה' וע"כ האלהים עשה בהיפך שלא יהיה לעולם כדי שייראו וכן בכל הדרשות שמ"ש והאלהים עשה הוא היפך מ"ש בר"ד כל אשר יעשה האלהים:

**אמר ר"א מתחלת וכו'.**ב"ר פ' כ"ג סי' ז' וש"נ ומבואר:

**אבל הצדיקים מוסיפים עליו וגורעין ממנו.**כצ"ל וכדמפרש והולך איך גורעין ומוסיפין:

**מכאן שאין הבמה נתרת.**ויק"ר פ' כ"ב סי' ג' וש"נ ומבואר וע"ש הגי' ותיבת מכאן צ"ע:

**דבורייא אמר ליה.**צ"ל דבורא אמר ליה פי' שע"פ הדבור עשה כן וכ"ה בירושלמי מגלה פ"א הרי שאליהו גרע ממ"ש בתורה שזה כחן של נביאים שיכולים לגרוע ולהוסיף בתורה אך רק לשעה ולא לעולם:

**כתיב ונאמן ביתך.**וס"ד עד עולם לפניך וזהו כי כל אשר יעשה אלהים הוא יהיה לעולם ועם כל זה כתוב שלא יהיה לעולם אלא אם יראה מלפניו וזהו מ"ש והאלהים עשה שייראו מלפניו:

**כך גזר הקב"ה.**כצ"ל כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם כך גזר וכו'. עיין כל הענין בד"ר פרשה יו"ד סי' ב' וש"נ ומבואר:

**מהלל כתיב.**שהשמש בעצמו מהלל תמיד:

**כי בא השמש ודאי.**פי' כפשוטו על ששקע השמש על כן וילן שם:

**כבה השמש.**דורש כי בא מלשון כיבוי שהיל"ל וילן שם בערב ועיין ב"ר פ' ס"ח סי' יו"ד:

**ותשר דבורה וברק.**ביום ההוא הכוונה על שמבואר בשירה מן השמים נלחמו הכוכבים וזה היה ביום ועכ"ז נראו בו הכוכבים הרי שהפכו והעלו הלילה ביום:

**ששה נסים.**שנתארך היום מאד ועשו בו דברים שצריכים להעשות בימים רבים. שבשופטים ד' פסוק י"ד כתיב קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך ולא פירש באיזה יום ובפסוק כ"ג כתוב ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין וג"כ לא פירש ושם ה' פסוק א' כתוב ג"כ ותשר דבורה וברק וכו' ביום ההוא ע"כ דורש שלא בא הכתוב להורות על יום ידוע אלא להורות שכל מעשים אלו היו ביום הזה ששלחה דבורה. ומ"ש בו ביום באו היינו מ"ש ויעלו אליה בני ישראל למשפט ובקשו ממנה שתתפלל לה' על דבר סיסרא. ובו ביום שלחה אחר ברק היינו מ"ש ותשלח ותקרא לברק וכו' ובו ביום שלח הוא היינו ברק כמ"ש ויזעק ברק את זבולון וגו' עשרת אלפים איש ומ"ש בו ביום עשו מלחמה בו ביום נהרג סיסרא הכל מבואר בפרשה ד' ומ"ש בו ביום חלקו ביזה כמ"ש בשירה הלא ימצאו יחלקו שלל וגו' היא סברה שסיסרא חלק שלל ונהפוך הוא שישראל חלקו שלל סיסרא. והתחיל בששה נסים וחושב שבעה ובהכרח שענין השירה אינו בכלל הנסים וע"כ אין כאן אלא ששה דברים:

**ר' יהודה ור' נחמיה.**ויק"ר פרשה כ"ז סי' ד' כל הענין זה וכאן ושם חסר דעת ר' נחמיה והובא בשלמות בתנחומא אמור סי' ט':

**אני הוא שעתיד לעשות ים יבשה.**כמ"ש והחרים ה' את לשון ים:

**שעתיד לפקוד עקרות.**כמ"ש רני עקרה לא ילדה וגו' כי רבים בני שוממה וגו':

**על ידי אברהם.**שהודיעו בנבואה אבל שרה אשתך יולדת לך בן:

**לפקוח עורים.**ישעיה מ"ב ז' לפקוח עינים עורות:

**והאלהים יבקש את נרדף.**סופו דקרא של מה שהיה כבר הוא:

**אברהם נרדף מפני נמרוד.**אמרפל הוא נמרוד וכל עיקר כוונת המלחמה היה על אברהם כמ"ש ב"ר פרשה מ"ב:

**יצחק נרדף מפני פלשתים.**כמ"ש לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד:

**דוד נרדף וכו' שאול נרדף וכו'.**נכון לגרוס בהיפך להקדים שאול לפני דוד:

**ויבחר בדוד עבדו.**יותר היה נכון לגרוס פסוק ש"ב ו' כ"א ויאמר דוד וכו' לפני ה' אשר בחר בי מאביך וכו' ודו"ק:

**שאול נרדף מפני פלשתים.**מבואר שם בויק"ר:

**ר"א ור"י בן לוי.**מ"ש בן לוי ט"ס הוא כי הכוונה על ר"י בן חנניה חבירו של ר' אליעזר הגדול כמ"ש להלן וכן בויק"ר ריש פ"ד ג"כ הגי' ר"א ור"י ושם מבואר כל הענין. גם כאן חסר וכצ"ל ר"א ור"י ר"א אומר מקום המשפט וכו' ולהלן פסוק זה מבואר דעת ר"י:

**ואת אוריה.**כמ"ש ירמיה סוף כ"ו שהרגו יהויקים בירושלים:

**באיזה מקום הרגו את זכריה.**פתיחתא כ"ג דאיכה רבתי וש"נ. סנהדרין צ"ו:

**בימי בחורותיך.**עד אשר לא יבואו ימי הרעה קודם שבא נבוכדנאצר ונבוזראדן:

**רנ"ב שנה מן יואש ועד צדקיה.**היינו שנת מות יואש והריגת זכריה היה שנה אחת קודם מות יואש כמ"ש בדה"ב כ"ד פסוק כ"ב וכ"ג והחשבון של רנ"ב שנה אמציה בן יואש כ"ט עזריה נ"ב יותם ט"ז אחז ט"ז חזקיה כ"ט מנשה נ"ה אמון ב' יואשי' ל"א יהויקים י"א צדקיה י"א הרי רנ"ב:

**גרפו כל עפר ועשו כל ערמה.**דורש מ"ש כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שבאמת שפכו דמו לארץ אלא שע"פ נס לא נבלע כאלו היה על צחיח סלע ומ"ש לכסות עליו עפר ג"כ פי' שעפ"י נס לא הועיל כיסוי עפר וכאלו לא היה במקום שיכולים לכסות וזהו מ"ש ונתתי את דמה על צחיח סלע:

**שלא יובלע למטה.**לבלתי הכסות (שלא יועיל כיסוי מלמעלה):

**שבע עבירות.**עבירה אחת של שבע אסורים שכל אחת לבדה חמורה בפ"ע. ומ"ש וטמאו את העזרה כמ"ש בדה"ב כ"ד כ"א וירגמו אבן במצות המלך בחצר בית ה' והחצר היא העזרה. ומ"ש ביום השבת וביום הכפורים צ"ע מנין לו:

**שמה כתיב ויגוף.**ומאחר שנעשה מדת הדין למטה במ"ש עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו וכו' לא היה לו לעשות מדת הדין במ"ש ויגוף והשיבה רוה"ק שכאן החטא בכפלים ע"כ העונש בכפלים שאלו היה החטא זה עצמו בעת אחר לא היו נענשים כ"כ:

**שני דברים ביד.**ויק"ר פ"ד סוף סי' א' ד"ר פרשה ה' סי' ד' עי' שם ושם:

**לבלתי אכול הדם.**וס"ד כי הדם הוא הנפש:

**ועומרת במדת הדין.**היינו ביד ויש לה לידע מהו מדת הדין ועכ"ז יוצאת ממדת הדין וחוטאת וזהו מקום המשפט שמה הרשע:

**לא כשם שגזרתי וכו'.**ויק"ר פרשה כ"ו סי' ט':

**ומותר האדם מן הבהמה אין.**פי' שהמותר שיש להאדם על הבהמה הוא אין הרי שיש יתרון:

**נוי לתחתיתו.**ב"ר פרשה י"ז סי' ו' ושם מבואר:

**הכל הולך אל מקום אחד.**הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. עי' ב"ר פרשה י"ב סימן י"א כל הדרשה ושם נרשם ומבואר ועיין ילקוט ישעיה נ"ה:

**האומר לחרס.**וכמ"ש חרס את חרסי אדמה:

**נתונות באוצר.**וזהו העולה היא למעלה. פירוש שנשארת במקומה למעלה ומ"ש ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ והרי היא בארץ ואיך אמר היורדת היא למטה לארץ ע"כ דורש שמדבר ברשעים שתחלה עולה למקום מחצבה למעלה ודנין אותה על מעשיו הרעים שתרד למטה לארץ: