ושבתי אני ואראהאת דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם. ודורש ואין מנחם הראשון אלו הבנים העשוקים. ומ"ש ואין להם מנחם פעם ב' על האבות שעשקו אותם בכח חטאם ומתו בחיי אבותם:

**חטאו מאחריכם.**אחר מותכם ולא שבו על הראשונים:

**בשם ר"י בן לוי.**שתי תיבות בן לוי הוא ט"ס וצריך למחקו כי ריב"א הוא תנא וריב"ל הוא אמורא אלא צ"ל בשם ר' יהושע סתם והוא ר' יהושע בן חנניא:

**אליהו זכור לטוב יושב ומלמד סנגוריא.**כמ"ש סוף מלאכי הנני שולח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:

**ואומר להם אמרו לפניו.**שאליהו מלמד לבנים איך יבקשו מהקב"ה:

**ומתנו בעון אבותינו.**אף שכתוב בתורה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. ואתה המת בנים על חטא אבות ומדה טובה מרובה קיים רישא דקרא שלא יומתו אבות בזכות בנים וזהו ואין להם מנחם וכל מקום שנאמר אין להם הוה להם כמ"ש ב"ר סוף פ' ל"ח וש"נ:

**בהרוגי מלכות.**היינו מלכות בבל כמ"ש בשעת חורבן ביהמ"ק נתנו את נבלת עבדיך וגו' בשר חסידיך וגו' שמתחלה היו רשעים ואחר שנהרגו קורא אותם עבדים וחסידים על שנעשה בהם הדין:

**בחניפי תורה.**דורש דמעת העשוקים דמעת מלשון דמוע של תרומה שפי' מלשון ערבוב והעשוקים מלשון עסק ועוסקים כמ"ש לקמן פסוק כי העושק יהולל חכם ועי' שמ"ר פ"ו סי' ב' וכאן פי' העוסקים בתורה בערבוב וחנופה ורבים נכשלים ונעשקים מדם על שטועים שהם חסידים ומפקידים בידם ומשקרים בהם ומוציאים לעז גם על תחיית המתים ונעשקים הת"ח על ידיהם:

**אמר הקב"ה עלי להפרע.**וזהו ואין להם מנחם וכל מקום שכתוב ואין להם הוה להם וכנ"ל ועל ידי שיפרע מהחנפים מנחם הנעשקים וכן מ"ש בדרשות הסמוכות אמר הקב"ה עלי להתווכח כו' אמר הקב"ה שבעולם הזה וכו' הכל כמ"ש ואין להם מנחם והוה להם כמ"ש ב"ר סוף פרשה ל"ח וכנ"ל:

**בממזרים.**עי' ויק"ר סוף פרשה ל"ב ושם נרשם ומבואר וכאן חסר:

**דור אנוש ודור המבול.**כמ"ש סנהדרין דף ק"ח במשנה שדור המבול אין להם חלק לעוה"ב ולא יקומו בדין וזהו המתים שכבר מתו לחלוטין וסדום ומצרים יקומו בדין ויהיו לחרפות ולדראון עולם. וזהו מן החיים אשר המה חיים על שיחיו בתה"מ. ומ"ש עדנה על שהיו שניהם כגן עדן וכמ"ש כגן ה' כארץ מצרים בואכה סדומה ועיין סדר

**אלו אלף דור.**עי' ב"ר פרשה כ"ח סי' ד' וש"נ ומבואר:

**פתר קרייה בישראל.**ד"ר פ"ג סי' י"א וש"נ ומבואר:

**נסתרה דרכי מה'.**ב"ר פרשה צ"א סי' י' וש"נ:

**למען שמך.**שנשבעת בו לשלשה אבות ובזכות אבות נסתלקו ממנו שלשה מחבלים:

**על אותה שעה וכו'.**את המתים אלו האבות. מן החיים אשר המה חיים עדנה כגון אני וחבורתי:

**והקריב אלף עולות.**אצל במה בגבעון כתיב שהקריב אלף עולות אך בעת חינוך הבית הקריב כ"ב אלף עולות בקר ומאה ועשרים אלף צאן וכן לשלמים כאשר מבואר בריש מדרש איכה פסוק העיר רבתי עם ועי' פסיקתא רבתי פרשה ב' סי' ד' ושם ליתא מ"ש שהקריב אלף עולות ועי' שמ"ר ריש פרשה חי"ת וגם שם ליתא ולא במקומות המצויינים שם:

**ושבח אני את המתים.**זה דוד מן החיים אשר המה חיים עדנה אמר שלמה על עצמו ובחבורתו. ובדרשה של מתי יחזקאל פי' ושבח אני את המתים שכבר מתו שעתה הם שומעים דבר ה' מן החיים אשר המה חיים עדנה כגון אני וחבורתי שלא שמעו בקולו כמ"ש יחזקאל ג'. ובית ישראל לא אבו לשמוע אליך וגו':

**בשובה ונחת.**בלשון ירושלמי נקרא שבת שׁוּבָה:

**טובה דריסה.**שהניח שם פרסת כף רגלי המצרים:

**זו אידרתו של מלה"מ.**צ"ע איך ומה דורש [אולי פי' אדרתו הקפיצה במהירות (וע' ערוך ערך אדר הרביעי) ומהוראה זו היא הבל בהיפך אתוון מן בהל. וזה הוא באמת ההבל מאיש אשר בן ואח אין לו ומחסר נפשו מטובה כי ידאג על העתיד ולא ידע כי המות אשר אין לו התמהמה יקדימנו]:

**יש אחר ואין שני.**ד"ר פרשה ב' סי' ל"ג שבשעה שירד בכבשן האש לא חס עליו אביו ואחיו ומשפחתו ולא דאג על שאין לו בן עדיין:

**לא ראה שיש לו אח.**כמ"ש וממולדתך ומבית אביך:

**זה שבט לוי.**שבט מיוחד לה' מכל שבטי ישראל וגם על שם אביהם לוי שנקרא אחד כמ"ש ויפתח האחד את שקו זה לוי עי' רש"י בחומש:

**לא תשבע עושר אלו הקרבנות.**אולי נכון לגרוס אלו הקטורת כמ"ש חז"ל מפסוק ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו שהקטורת מעשרת:

**טובים השנים.**עי' שמ"ר פרשה א' סי' כ' וכאן חסר:

**זה דוד ובת שבע.**אשר יש להם שכר טוב בעמלם זה שלמה והסכימו מאז שיהיה שלמה מלך אחר דוד ולא נגמר אלא ע"י חוט המשולש זה נתן הנביא שאחר שבא נתן לדוד קרא לבת שבע ובאתה אליו להמליך את שלמה למלך:

**זה יהוידע ויהושבע.**אשתו שהמליכו את יואש אשר יש להם שכר טוב כמ"ש דה"ב כ"ד כי עשה טובה בישראל:

**כתבו על היהודים.**כטוב בעיניכם וזהו אשר יש להם שכר טוב:

**שתלו מרדכי ואסתר.**הם בגתן ותרש מן האחד שתלה יוסף ע"י פתרון חלומו שע"י תליית בגתן ותרש ראה למרדכי ישועה לאחר זמן:

**לאמר עליהם לבניו.**ויק"ר פ' י"ב סוף סי' א' וש"נ:

**אין את קשי עלנא מתפסק מעותרא.**קושיתך שהקשת ממשפחה פלונית שפסקה מעשרה לא תקשה עוד כדברי ב"ק:

**מכשכש לברייאתא.**דופק עליהם ומעוררם להנהיגם כמו בין הקוצים ודורש הסורים מלשון סירים וקוצים מדלא כתיב האסורים:

**במלכות יצר טוב.**כשמתגבר עליו היצר טוב אז נעשה היצה"ר רש ונכנע:

**זה נמרוד.**שהיה מלך כמ"ש ותהי ראשית ממלכתו בבל והיה זקן בימי אברהם שהיה נמרוד בן כוש דור רביעי לנח כפי הפשט והוא אמרפל מלך שנער שבא על אברהם ואברהם עשירי לנח:

**מהו אל עמק שוה.**ב"ר פרשה מ"ג סי' ה' וש"נ ומבואר והביא מאמר זה להקדמה אל מ"ש כי גם במלכותו של אברהם וכו'. ומ"ש נולד רשותו של נמרוד היינו שאברהם הרג את נמרוד הוא אמרפל:

**ילד מסכן זה יוסף וכו'.**עי' ב"ר פ' פ"ט סי' ג':

**מבית גיררתו של פרעה.**שנגרר מביתו למלוך בקושי שאמרו לו עבדיו שהוא עבד ונער ואינו יודע בשבעים לשון וזהו הסורים מל' סירים וקוצים וכנ"ל:

**עם הילד השני.**שיעמוד תחתיו שהיצר טוב עומד תחת יצר הרע:

**וצריך לנקביו.**שמ"ש רגלך כולל נקבים גדולים כמ"ש להסך את רגליו ונקבים קטנים כמ"ש מימי רגליהם:

**בדקין.**בטיפין שנתזין מימי רגלים שאם יעכב יתכן שילכו מעצמם. אך נקבים גדולים לא ילכו בעצמם וכל זמן שיוכל לסבול וכמ"ש בגמרא כדי הילוך מיל יוכל להתעכב ואין לו להפסיק תפלתו ולא תהיה תפלתו תועבה:

**יהי מקורך ברוך.**פשוטו על מקור הזרע וכמ"ש ושמח מאשת נעוריך אלא שא"כ היל"ל יהיה זרעך ברוך גי"כ דורש א"ת מקורך אלא מקראך מקום שאתה קורא בו אל השי"ת ואתה קורא בו בתורה בק"ש ותפלה שם תהיה ברוך ומכובד ולא מבוזה בנקביך:

**וקרוב לשמוע.**דברי תורה לא ככסילים הרחוקים מד"ת ואינם יודעים להבחין בין טוב לרע וחכמים בעיניהם עד שדימה עצמו לר' יוחנן בן זכאי:

**ק"ש בעונתה.**שכתב וקרוב לשמוע ולא פי' מה ישמע ודורש ע"פ מדת ממעל על קריאת שמע ישראל וקרוב פי' כמו קרוב שאהוב וחביב וכאלו כתוב ואהוב לשמוע ולקיים מצות קריאת שמע ישראל מתת הכסילים זבח מרוב זבחים שהכסיל מקריב שאינו יודע על מה הוא מקריב אם על טוב אם על רע. ומ"ש אינו יודע להפריש פירוש אחר הוא על פסוק כי אינם יודעים לעשות רע על שכתוב בנדרים להרע או להיטיב. ומ"ש וקרוב לשמוע שלא לידור כלל אפי' להביא קרבן משתדור כמו הכסיל להביא קרבן ואינו יודע להבחין איזהו קרבן וזהו מתת הכסילים זבח:

**חלש למעלה.**דורש פסוק הסמוך כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. ועי' שמ"ר פרשה כ"ד בסי' א' ג"כ ר"ש בן חלפתא: