**ברוב ענין רע.**כאן לא כתוב תיבת רע אך ע"כ כתיב לעיל הוא ענין רע ודורש שגם מ"ש כאן ברוב ענין למוד מענינו שהכוונה ענין רע של דור המבול שכתוב בהם כי רבה רעת האדם והוקשה לו חלום מאי בעי הכא ע"כ דורש החלום נוטריקון חבלים ויסורים:

**ואמרו מה שדי וכו'.**פסוקים אלו בדור המבול נאמרו כמ"ש ויק"ר פרשה ה' כל הענין וע' ב"ר ריש פרשה ל"ו:

**על דור הפלגה.**שכתוב אצלם וזה החילם וכמ"ש ב"ר פרשה כ"ג סי' ז' מלשון חלום ע"ש:

**על הסדומיים.**שכתוב בהם זעקת סדום ועמורה כי רבה וכתוב בהם ואנשי סדום רעים וגו' וזהו ברוב ענין רע:

**נשכח תורת הרגל.**כמ"ש איוב כ"ח פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וכל הענין מדבר שם בסדום כמ"ש ויק"ר ריש פרשה ה':

**ותשכח כי רגל תזורה.**על פי מדת ממעל ומנגד על שכתוב בהם הנשכחים מני רגל ע"כ ותשכח כי רגל תזורה:

**על המצריים.**שכתוב אצלם וכאשר יענו אותו כן ירבה וזהו ברוב ענין:

**על סיסרא.**וממ"ש ברוב ענין כמ"ש כי תשע מאות רכב ברזל והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה ודרשו בתנחומא מהו בחזקה בחירופים וגידופים כמ"ש חזקו עלי דבריכם:

**על שבט יהודה.**עי' ויק"ר ריש פרשה ה' מגודל שלותם וחטאתם וזהו ברוב ענין רע שבידם. וקול כסיל ברוב דברים שחרפו וגדפו שנאמר וכחשו וגו' וכאן חסר:

**על נ"נ.**ומ"ש ברוב ענין כמפורש מגודל ממשלתו ורשעתו ומ"ש וקול כסיל ברוב דברים על שאמר ומאן הוא אלה וכן אצל בלשאצר ברוב ענין רע כמפורש מגודל ממשלתו ורשעתו וקול כסיל ברוב דברים כמ"ש ושבחו לאלה כספא ודהבא:

**וכן אתה מוצא בפרעה.**שבימי יוסף ומ"ש כי בא החלום ברוב ענין כפשוטו ועי' ב"ר פרשה פ"ט סי' ג' ומ"ש וקול כסיל ברוב דברים על שאמר מי מתקיים על מי וכו' ושם מבואר הפי' ועל שאצל פרעה ואחשורוש בא כתיב כי בא החלום כפשוטו על כן אמר וכן:

**כל הלילה היה אחשורוש רואה.**וזהו החלום ברוב ענין:

**חזווא הוא דין.**מראה של חלום בעלמא ואין בו ממש:

**הא חלמא כי בא.**החלום ברוב ענין כמו שראיתי כך נתקיים ממש:

**שמשליכים דלק.**דורש לדולקים על דליקת אש וכמ"ש לעיל פסוק מה יתרון לכו באור אשכם ובזיקות בערתם:

**ויאמר המן בלבו.**ב"ר פרשה ל"ד סי' יו"ד וש"נ ומבואר ואגב שהזכיר ענין המן דרש בו:

**ואני טובת בלבי הן.**בתמיה אלא אשלם להם כרעתם במגורם בקרבם:

**אמר רבי מאיר.**עי' ויק"ר ריש פרשה ל"ז כה"ע וכאן חסר:

**כל הנודר ואינו משלם.**עי' ב"ר פרשה ע' סי' ד':

**כי דרוש ידרשנו.**וס"ד והיה בך חטא. וכדמפרש רבי אמי והולך:

**בפוסקי צדקה.**ויק"ר פרשה ט"ז סי' ה' ד"ר פרשה ו' סי' יו"ד וש"נ:

**חזיונות קשין.**פי' נבואות קשות וכדלקמן אצל חזקיה:

**או שאת מתיירא מהן.**תיבת או מיותר וצ"ל אם:

**ג' דברים.**ב"ר פרשה מ"ד סי' י"ב. ירושלמי תענית ריש פ' ב' ולקמן פסוק ביום טובה:

**ביום צרה.**כשאתה עושה לך יום צרה בעינוי וצום אז יענך גם יתכן שדורש ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה יענך ביום עינוי וצום:

**יפה תענית.**שבת י"א ושם בב"ר:

**ולא למילך אנא שמע.**לצוות לביתי ולהיות מוכן למיתה בהחלט שכל נבואה קשה הוא בתנאי אם הוא בלא תשובה ותפלה:

**כי ברוב חלומות.**אפילו חלומות של נבואה וסיפא דקרא כי את האלהים ירא היינו להתפלל ולהתענות:

**אבותי שכנסו לך.**ק"נ אל"ף כמ"ש דה"ב ב' פסוק ט"ו וט"ז וכמ"ש במ"ר פרשה ח' סי' י"ג באריכות ע"ש ותבין כאן:

**מקירות לבו.**יתכן שהכוונה לחשוב ולחפש אם יש בו חטא כדי לשוב בתשובה ולהתבונן באיזה אבר חטא וזהו שאמר חזרתי על רמ"ח אברים שלי הרי שזהו הכוונה של בקירות לבו. ומ"ש לבו כתוב פי' קירות לבו של הקב"ה וצ"ע שלא נמצא כן בספרינו ופי' על מקור הרחמים וכן חזקיה שם פניו אל מקור הרחמים:

**בתתם ספם את ספי.**ומזוזתם אל מזוזתי והקיר ביני וביניהם משמע שהוא דבור של חיבה ואהבה שמתקרבים אל השי"ת. ולמה יפסיקו בקיר ע"כ דורש על אבותיו הצדיקים אסא ויהושפט עוזיה יותם ולא היו יכולים להתפלל תמיד בבית המקדש שלא היו יכולים לשמור שיהיו תמיד טהורים. ע"כ היה להם ביהכ"נ סמוך לקיר ביהמ"ק שלא התקדש בקדושת ביהמ"ק:

**לא יצא משם.**כמ"ש מ"ב כ' כסוק ד' ויהי ישעיה לא יצא העיר התיכונה ודבר ה' אליו לאמר ומ"ש ויהי דבר ה' אל ישעיה הוא בישעיה ל"ח:

**עדיין לא יצא הדבור.**לא נודע הדבור בעיר שהרי לא יצא ישעיה עדיין מן החצר:

אם עושק רשוגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. ותיבת וצדק אינו מיושב כאן כי במקום גזל ועושק אין צדק. וגם תיבת במדינה מיותר ע"כ דורש שפי' שאעפ"י שעושים גזל ועושק עכ"ז צדק של צדיקו של עולם בתוכם איך זה כי אם במדינה נוטריקון תראה בו דין גמור של גיהנם כמ"ש לעיל פסוק אמרתי אני בלבי לברם אלהים:

**אלו המלאכים.**שכתוב בהם וגובה להם יחזקאל א':

**מה שאמר הזקן.**שברכו יצחק:

**הנה בית המן.**פי' שמברכותיו הנה משמני הארץ גרם למ"ש הנה בית המן שהיה לו בית כזה. ועל שאמר אחשורוש הנה בית המן גרם שיחולק שללו למרדכי ואסתר לכשיבא הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך על אחת כמה וכמה שתתקיים באופן גדול יתר מאד:

**ויתרון ארץ בכל.**ב"ר פרשה יו"ד וש"נ ומבואר כל הענין:

כגון הלכותציצית ותפילין. פי' שחשובים כמו הלכות ציצית ותפילין ומזוזות שהם דאורייתא:

**ויתן ה' אלי.**עיין לעיל פסוק מה שהיה:

**עודר לפניו.**בויק"ר פרשה כ"ב הגירסא סודר לפניו:

**ולפיכך אוהב כסף.**ויק"ר פרשה הנ"ל בסי' א' וש"נ ומבואר כל הענין:

**בלדר מן מלכותא.**פי' שליח מן המלך על הים ולכך הזכיר שונתא דימא דקסרין וכמ"ש לקמן פסוק בכל עת אשתו של בולדריס וכו' בעל מלח ע"ש. ומ"ש משוניתא דימא פי' הערוך ערך שנית מקום שמגיע לשם הים בעת סערה נקרא משונית בארמית והביא שם מאמר זה:

**ויענך וירעיבך.**ויאכילך את המן. משמע שאכלו המן הרעיבם ועינה אותם:

**לית טופא דמתעביד כהדא.**צ"ל סופה ופי' הלא סוף השלימה להשבר בעת אכילה ולמה היא יקרה מן השבורה והשיב שמראה השלמה גם הוא דבר חשוב שמשביע העין:

**ג' דברים.**ב"ר פרשה י"ט סי' ה' וש"נ ומבואר וסובר כמ"ד תאנה היתה:

**כסות היורד עם האדם.**עי' ב"ר ריש פרשה צ"ה:

**בעונתה ושלא בעונתה.**פי' שמחמת גרר היה עת בשנה שהיו מתקבצים שם אוכלסין הרבה מאד ובשאר ימות השנה היו בה אנשים מעטים והיו המזונות מצויים בה בין בעת שהיו בה אוכלוסים הרבה ובין בעת שהיתה בלא אוכלסים:

**כשם שבא בקולי קולות.**צ"ל כשם שהולך בקולי קולות:

**אפילו בן יומו חי.**ב"ר פרשה ל"ד סי' ב':

**ודקאמר שלמה.**עי' שבת ל':

**ההוא יומא.**יום שהגיע זמנו למות:

**רבי נפק מן.**עי' תנחומא סדר תשא כל הענין ותמצא נחת:

**שהיה לו פרדס.**שי"ר פסוק דודי ירד לגנו. ועי' ב"ר פ' ס"ב סי' ה':

**כד דמך ר' סימון.**ב"ר פרשה צ"א סי' ט' וש"נ ומבואר:

**כל מי שהוא יגע.**עי' סוף ברכות:

**עד ועשיתי לך שם גדול.**הנה מאחר שחשב כל אלו אין גדולים בעולם יותר מהם אלא שיתכן שמקום פסוק זה אצל מ"ש אלא מוליכין אותו עד ועשיתי לך שם גדול ופי' מי הם שם ועבר וכו':

**דגלים פטרגוס.**שני מיני חולאים מה שטוב לחלאת זו קשה לזו. מסכן תשיש עני חלש הוא ג"כ רעה חולי. וכן ערטיל וכפן ערום ורעב. שכל אחד לבדו רעה וביחד רעה חולה:

**זה קרח.**עי' ב"ר פרשה נ' סי' י"א ושם חושב ג"כ לוט:

**בני ראובן ובני גד.**שעל שהיו להם מקנה רב לקחו נחלתם בארץ סיחון ועוג וזה היה סבה שיגלו קודם כל השבטים:

**וחזר למה דהוה.**וזהו שמור לבעליו לרעתו אף בעת רעתו שמור שיחזור לבעליו:

**יתן לה מה דיתן.**פי' שיתן עד שיאמרו די שעי"כ יהיה שאר העושר שמור אחר רעתו דאל"כ יקחו הכל:

**בענין רע שחשב.**ויק"ר פרשה ל"ד סי' ד' שמ"ש בענין רע מיותר האם יש אבידה בענין טוב ע"כ דורש שהוא נתינת טעם למה אבד העושר על שהיה בענין רע:

**דאתא בחלוטין.**ב"ר פרשה מ"ב סי' ב' וש"נ ומבואר. והערוך הביאו בערך חלט ב' בשם ב"ר הנ"ל ומשמע מפירושו שהוא ענין רקיקין דקין שמאכילים לקטנים וכן לזקנים:

**שיעמול לרוח.**ויק"ר ריש פרשה כ"ח לעיל פסוק מה יתרון:

**בחושך ילך.**וכן לקמן ילך וט"ס הוא וצ"ל יאכל ונמשך תיבת ילך מפסוק הקודם:

**בדורן של שופטים.**עי' ב"ר סוף פרשה נ"ז למה זה הבל תהבלו ותבין כאן ואמר כאן ג' לשונות וכעס הרבה וחליו וקצף שהכעס היה הרבה ואח"כ עוד וקצף ע"כ דורש וכעס הרבה על שהכעיסו במעשיהם וחטאם הרבה וע"כ וחליו שהחליאם ביסורין במה שנפלו ג' פעמים במלחמת בנימין ואח"כ וקצף על שהתרעמו על הקב"ה למה האלהי ישראל ולא הצדיקו עליהם הדין שהיו על חטאם. וכן בדורו של שמואל שחטאו והכעיסו הרבה והביא עליהם יסורים שנפלו במלחמת פלשתים ואח"כ התרעמו ולא הצדיק עליהם הדין:

**גלו עשרת השבטים.**פירוש אחר על פסוק וכעס הרבה וחליו וקצף שגם הם הקציפו והתרעמו אחר היסורים שגלו. ועי' פתיחא ו' דאיכה ולפי מ"ש כן התרעמו עשרת השבטים על שמהם לא נשתיירו:

**רבי תנחומא אומר.**לעיל פסוק ידעתי כי אין טוב בם וש"נ:

**ומה מלוהו תורה ומעשים טובים.**אבות פרק ששי:

**אמר ר' פנחס.**מדרש שמואל פ"א ודברי ר"פ על מ"ש בס"ד זו מתת אלהים היא:

**זה דורו של עלי.**ובמדרש שמואל שם הגי' זה עלי. והכוונה על בני עלי והדורות שעתידין לעמוד ממנו כמ"ש וכל מרבית ביתך ימותו אנשים שלא יאריכו שנים:

**מענה בשמחת לבו.**מעיד על שמחת לבו ותורתו ועבודתו:

**ומעלה אותם לירושלים.**כאן בטעות ושבוש וה"ג במדרש שם ומעלה אותם לשילה. לא בדרך שהיה עולה בשנה זאת היה עולה בשנה אחרת אלא בכל שנה ושנה היה עולה בדרך אחרת בשביל לשמע את ישראל להעלותם לשילה:

**ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה.**ותיבת מעירו מיותר אלא לדייק שהעליה מעירו היה שוה מימים ימימה וכן מ"ש לזבוח לה"צ בשילה היה כן בכל שנה אך הדרך לא היה מימים ימימה כי בכל שנה הלך בדרך אחרת לזכות ולהדריך את ישראל שיכילו עמו וצ"ע אם הכוונה שבכל שנה הלך עמהם ג"פ בג' רגלים או כמשמעות הלשון מימים ימימה בכל שנה פעם אחת וכמ"ש פסוק ז' בפרשה וכן יעשה שנה בשנה ולא אמר רגל ברגל וא"כ צ"ע למה לא עלה בכל רגל: