זו מחשבתן של רמאיםצ"ל זו מחשבתן של רמאים וכ"ה בילקוט כאן ודורש כן כי כאן כתוב יש רעה ראיתי. ולקמן כתוב גם זה ראיתי חכמה וגם שם מביא המדרש כל דרשה זו ג"כ בשם ר"ש ב"א הרי שדעת המדרש לדרוש כאלו כתיב גם זו ראיתי רעה חכמה וזהו שאמר מחשבתן של רמאים ועי' ב"ב פ"ט. ילקוט סוף הושע:

**כי ישרים.**צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ומי שירצה לתפוס דרך הרמאות הוא הפושע ולא אני כי אני לישר דרך התורה כוונתי:

**עושר זה בעל מקרא.**שעושר הוא בגלוי וכן בעל מקרא וכמ"ש בהראותו את עושר. ונכסים על שהם מכוסים. זהו בעל משנה שמכוסים פירושם. וכבוד זה בעל תוספתות שיש לו יתרון כבוד ומעלה על בעל המשנה:

**משנתו של ר"ע ור"ח ור"ה.**עי' לעיל פסוק כנסתי לי ושם ליתא של ר"ע ולקמן פסיק וישוב העפר איתא:

**שאסור להורות מהם.**כמ"ש חז"ל שהתנאים המורים מתוך משנתם מבלי עולם:

**זה בעל תלמוד.**אף שאינו בעל מקרא ומשנה רק שבקי בתלמוד ואיך לישא וליתן בפלפול ההלכות יכול להורות הלכה למעשה. אף שהוא נכרי למקרא למשנה ותוספתא. ובילקוט הגי' ולא ישליטנו וכו' זה בעל אגדה שאינו לא אוסר וכו':

**זה קין.**שמ"ר פרשה ל"א סי' י"ז וכאן חסר ע"ש ומ"ש מאה בנים הכוונה הרבה בנים מאד שהיו הרבה מאות לפי אורך שניו:

**שחיה שנים הרבה.**שוה למי שחיה יותר מהכל הוא מתושלח. ורב שהיו ימי שניו על מה שחיה יותר ממתושלח תרפ"ו שנה. ונפשו לא תשבע מן הטובה שלא שבע נפשו מממונו:

**שהיה תלוי ברפיון.**עי' ב"ר פרשה ל"ב סי' ה' וש"נ ומבואר:

**ולאחאב שבעים בנים.**הרי שלא הגיעו למאה עי' מגילת אסתר פסוק בימים ההם:

**שבעים בנים ביזרעאל.**היינו מ"ש מ"ב יו"ד פסוק א' שבעים בנים וכן בפסוק ו' כעת מחר יזרעאלה ובני המלך שבעים איש הרי ע"פ מדה יו"ד שגם ביזרעאל היו לו שבעים בנים. וזהו מ"ש שני צבורים צבור אחד של שומרון וצבור אחד של יזרעאל ובכל אחד שבעים בנים הרי שהיה יותר ממאה ומ"ש מאה להורות גוזמא:

**והכיתי בית החורף.**עמוס ג'. והיינו מ"ש מ"ב יו"ד והכיתי את בית אחאב כמשמעו ביתו ממש וכתוב שם ואבד כל בית אחאב היינו בניו עם ביתם ועליהם אמר כאן והכיתי בית החורף על בית הקיץ הרי שני בתים ואבדו בתי השן שני בתים וספו בתים שני בתים הרי ששה בתים של כל אחד מבניו ששה בתים. וכבר כתוב כל בית אחאב על בתי בניו וכאן למדנו שהיו ששה לכל אחד ועיקר הדרשה על שכתוב אצל אחאב מ"א כ"ב ל"ט ובית השן אשר בנה וכאן כתוב ואבדו בתי השן הרי שמדבר בבית השן של אחאב שלא מצינו בית שן אלא אצלו:

**בלא נר.**לפי הפשט. ומ"ש בלא תורה לפי הדרש:

**כל עמל אדם.**ויק"ר פ"ד סי' ב':

**אפילו הוצאות.**אפילו בשעת יציאת הנפש אינה יוצאת בנחת לפי מלאת מקום היציאה אלא יוצאת בקושי גדול כדבר עב שיוצא מנקב צר וכדמפרש והולך וזה מדת רשעים אך אצל הצדיקים כמשחל בניתא מחלבא וכמ"ש פרק א' דברכות דף ח' ועי' ברש"י שם ובויק"ר שם מבואר המאמר:

**מה לעני יודע.**שהוא יודע בתורה אלא שהוא עני בידיעתו בתורה ילך אל החיים הם החכמים השלמים:

**אצל העשיר.**שעני חשיב כמת והעשירים הם החיים בעוה"ז ויעשה עמו שותפות או יעסוק בפרגמטיא או באומנות המחיים את בעליהם. וכמו שדרשו על פסוק ראה חיים זו אומנות:

**טוב מראה עינים.**רואה בעיון מהלך נפש שהולך בהרגל לשונו לפי רצונו:

**זה אדם הראשון.**כמ"ש הן האדם היה וזהו מה שהיה ומ"ש שנאמר ויקח ה' אלהים את האדם היינו שקרא אותו ואמר לו אדם בא לגן עדן והניחו שם ושם כתוב ויצר וכו' ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו ודרשו בב"ר פרשה י"ז סי' ד' שקרא לעצמו שם אדם וכבר קראו השי"ת כן כמ"ש ויקח ה' אלהים את האדם וזהו כבר נקרא שמו קודם שקרא עצמו אדם. ועי' שמ"ר פרשה מ' סי' ב' מה שדרשו על פסוק זה:

**ונודע אשר הוא אדם.**ולא אל שמתחלה טעו המלאכים שהוא אל ועי' פדר"א פרק י"א ועי עוד ב"ר פרשה חי"ת סוף סי' יו"ד ושם מבואר:

**ואמר לו כי עפר אתה.**תחלה היה כמו אל ועתה כי עפר וכו' וזהו מ"ש כאן בס"ד ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו:

**זה משה.**כמ"ש ומשה היה רועה:

**ונודע לכל כי זה משה נביא.**ומ"ש אשר הוא אדם פי' הוא מובחר האדם גדול וחשוב מהכל רבו של נביאים וכמ"ש כי זה כל האדם ועכ"ז ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו כשאמר רב לך אעפ"י שאצל העגל טען ודן עמו. ועי' ב"ר פרשה ז' סי' יו"ד ודוק ולזה הביא כן כאן ענין העגל:

**זה ירמיה.**כמ"ש בריש ירמיה אשר היה דבר ה' אליו וזהו מה שהיה:

**בטרם אצרך.**היינו בספרו של אדה"ר כמ"ש שמ"ר פרשה מ סי' ג' הנ"ל ומ"ש ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו כשאמר לו אל תאמר נער אנכי:

**מה אית להון הנייה.**בא לפרש מ"ש בס"ד מה יותר לאדם כי מאחר שהם מחיתו היער הדבר מובן שיותר לו מהם נשיכה ושאר היזק:

**כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים.**ויעשם כצל. וע' לעיל פסוק הבל הבלים ושם בשלמות וכאן חסר:

**ד"א מה טוב.**מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל ותיבת בחיים מיותר שהרי כתיב ימי חיי הבלו ודורש ע"פ מדה ל"א כאלו תיבת בחיים כתיב בסוף ופי' חיי עולם:

**אשר מי יגיד לאדם.**מה יהיה אחריו. ופי' לא הכל יכולים להגיד לאדם מה יהיה אחריתו אחריו. אלא החכמים שבכל האדם כמו שלמה וכדומה לו. וכמ"ש ב"ר ריש פרשה י"ב ורעם גבורותיו מי יתבונן ע"ש ותבין כאן. ודורש סמוכים שכתוב אחריו טוב שם וכו' זה הדבר שהיה אחריו: