**טוב שם.**שתיבת טוב נמשך גם לתיבת שם וכאלו כתוב טוב שם טוב משמן טוב ופי' בעלי שם טוב וכל הענין במדרש שמואל ריש פרשה כ"ג:

**שם טוב עולה.**שנאמר ואגדלה שמך מדרש שמואל שם ועל מ"ש שמן טוב יורד לא הביא שם פסוק ועי' מ"כ:

**ושם טוב אינו כלה.**שנא' שם עולם אתן לו אשר לא יכרת מדרש שמואל שם. ומ"ש כאן שמן טוב לשעתו שם טוב לעולם לא גריס שם במדרש שמואל כי אינו אלא כופל לשון ויתכן שהוא העתקה משני מקומות כאשר כתבתי כן בהרבה מקומות בפי' המדרש. ועי' שמ"ר ריש פרשה מ"ח:

**באדין נפקין.**חנניה מישאל ועזריה מן גו אתון נורא יקדת:

**מצינו בעלי שמן טוב.**עד כאן דרש שמן טוב כפשוטו ועתה דורש בעלי שמן טוב ואמר מצינו כי באמת אותם שנמשחו בשמן טוב היו ג"כ בעלי שם טוב רק מצינו איזה מהם:

**רבנן אמרין.**ה"ג במדרש שמואל שם ר"י ור"נ ר"י אומר אמר הקב"ה וכו' כמו בדברי רבנן דכאן וצ"ל כאן ר' יהודה במקום רבנן ושם חסר דברי ר"נ ומפורש כאן בסמוך. ועי' שמ"ר פרשה ל"ז סוף סי' א':

**אמרו ישראל.**מכילתא פ' בא סוף פרשה י"ד מדרש שמואל פרשה כ"ז:

**מרים ויוכבד.**שמ"ר פרשה א' סי' י"ג וש"נ ומבואר:

**ברוחו שמים שפרה.**שם בשמ"ר מבואר וכאן חסר:

**בא שלמה ופירש טוב שם.**אותו שם שנשאר ביום המות שם שנתנו לו ע"פ מעשיו הטובים וזהו ויום המות וגו' ועי' שמ"ר ריש פרשה מ"ח:

**נולד אדם.**כמ"ש באבות הילודים למות והמתים להחיות:

**הר ששמו געש.**ריש מדרש רות ובמדרש שמואל סוף פרשה כ"ג ומ"ש שנתגעשו פי' שנתגעשו בעבודת האדמה ועל כן נתעצלו בקבורתו:

**כי שכב דוד.**עי' ב"ב דף קט"ז ע"ש השנויים ועי' ב"ר פרשה מ"ט סוף סי' ד':

**מתלא אמר.**במדרש שמואל שם הסמיך מאמר של שמואל למאמר של יהושע ועל זה הביא המשל והנמשל:

**מיתה וודאי.**כפשוטו שהודיע שמת ומ"ש וימת שמואל לדרוש סמוכים לענין נבל:

**שכל הכופר בגמילות חסד.**כמ"ש במדרש תהלים אמר נבל בלבו אין אלהים על נבל שלא רצה לגמול חסד כאלו אמר אין אלהים היינו שלא רצה לגמול חסד לשמואל בהספידו ולא לדוד:

**הורג וכו' או נרדף.**שע"י שיתראה לגמול חסד לשמואל יתוודע לשאול וירדפנו להרגו ויצטרך להלחם עמו. ומ"ש כאן לצדיק. פי' כמו שצריכים באמת לעשות לצדיק ובמדרש שמואל שם ליתא תיבת כמו:

**ואני בחסדך בטחתי.**פסוק זה סמוך לפסוק אמר נבל בלבו שכתוב אחריו בריש מזמור י"ד. כך ראיתי במפרש של מדרש שמואל הנ"ל ונכון הוא לפי מה שהעתקתי ממדרש תהלים הנ"ל:

**שכל מי שמתאבל.**שאינו שמח בהבלי עוה"ז וצופה לאחריתו ביום המיתה איש כזה מגביר אהבת תורה ומצות באהבת הש"י:

**למדה שיש לה פרעון.**כי המות שוה בהכרח לכל והגומל חסד למתים סוף סוף ימות גם הוא ויגמלו עמו חסד כמ"ש חז"ל דספד יספדוניה דקבר יקברוניה ודידל ידלוניה. אך המשתה אף שהוא מצוה אולי ימות ולא יפרע:

**נותנת בחיים ובמתים.**האבלות שהחיים מתאבלים וגם המתים כמ"ש ונפשו עליו תאבל:

**שיש בה פיוס.**שאצל המות מתבטלים קטטות ומריבות ומי שהיה לו מריבה עם המת מפייסו אך במשתה ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא וכדומה בשאר שמחות:

**בראשה ובאמצעיתה.**ב"ר סוף פרשה חי"ת וש"נ וגמ"ח כולל גם משתת נישואין הוא הכנסת כלה ובקור חולים והלוית המת והתחיל בהכנסת כלה בראש התורה וביקור חולים באמצעיתה וסיים בקבורה כי הוא סוף כל האדם:

**מדת פרעון מה היא.**עד היכן מגיע פרעון תגמולה:

**כתיב ויעש ה' לאדם ולאשתו.**צ"ע שהביא פסוק זה ולא דרש בו ויתכן שבתוך הדברים שחושב גמ"ח שהקב"ה עושה יחשוב ג"כ שהקב"ה מלביש ערומים ועל זה מביא הפסוק ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם:

**בכ"ד מיני תכשיטין.**הם המנויים בישעיה ג' כ"ד במספד וחגורה ומעשה מקשה ופתיגיל מחשבון הכ"ד והבושם אינו מחשבון התכשיטין ובתורה מפורש שקשטה וע"פ מדה י"ז אנו יודעים במה קשטה וע"ז כתוב וככלה תעדה כליה:

**אלון בכות.**ב"ר סוף פרשה פ"א וכאן חסר ע"ש:

**עוג הלך במשתה.**ב"ר פרשה נ"ג סי' יו"ד עוג וכל גדולי הדור ע"ש:

**נדחו מגיהנם.**כמ"ש בסוף איוב שהקריב איוב עולות עליהם והתפלל בעדם והרצה אותם לה' לבלתי עשות עמהם נבלה שהצילם ממשפטו בעוה"ז ובעוה"ב מגיהנם:

**תחת רשעים ספקם.**שמספיק הרשעים בשאול תחתית ועי' ב"ר פרשה ס"ח סי' חי"ת ומ"ש במקום רואים עיין לקמן פסוק ראה את מעשה במקום שהצדיקים רואים אותם שהם מן הנראים לדיראון:

**ממקום שנתבצר להם בגיהנם.**בהכרח שכוונתו על מ"ש בסוף איוב שאמר הש"י לאליפז חרה אפי בך ובשני ריעך ועל שגמלו חסד לאיוב זכ שיתפייס להם ע"י איוב ועל זה רמז במ"ש ויבואו איש ממקומו שבשכר ביאתו יצאו ממקומם ונצלו מחרון אף ה':

**כל מקום שנאמר ענייה וכו'.**הנה אמרו חז"ל בב"ב דף ט"ו משה כתב ספרו וספר איוב הרי שנאמר ברוה"ק ועכ"ז אין ראיה שמתחלה כשאמרוהו שאמרו אותו ברוה"ק ע"כ דורש שגם בעת שאמרוהו אמרו בעצמם ברוה"ק שדורש תיבת אלו ע"פ גז"ש שנאמרו בתנ"ך ברוה"ק וכן באיוב:

**כותשין על הלב.**כשאומרים ווידוי:

**אין שואלין הלכות.**כדי שלא יסיח דעתו מצרכי המת ומרומז במ"ש והחי יתן אל לבו שלא יסיח דעתו:

**שרע בדבורא.**הוחלק בשדה ונפל שכב לארץ:

**אלו כעס אבא על אדוניה.**עי' שמ"ר ריש פ' א':

**זרעם נכון לפניהם.**בדור המבול מדבר ועי' ב"ר ריש פרשה ל"ו ופסוק הסמוך לו בתיהם שלום מפחד שמדבר ג"כ מדור המבול וצ"ע שהביא אותו על הסדומיים והיה לו להביא פסוקים של איוב כ"ח שמדבר בסדום כמ"ש ויק"ר ריש פרשה ה':

**רוב בני אדם הולכים שם.**כמ"ש בפסוק הקודם באשר הוא סוף כל האדם. וע"כ לב חכמים וכו':

**אלו הדרשנים.**שהם חכמים וצדיקים ומכוונים להוכיח העם ואומרים דרך גערה. רק היו מתורגמנים שהיו מקלקלים כוונתם ואומרים התוכחה דרך שיר:

**שהוכיח משה וכו'.**ד"ר פ"א סי' ב' ושם מבואר:

**נטילת רשות.**דרכם היה שקודם הדרשה היו מראים כניעה לפני הצבור ונוטלים רשות לדרוש אף שאינם ראוים לזה ועיין לקמן סוף פסוק אם ישוך הנחש. הלוואי נשתמע בין נהרוותא וכו':

**שת"ח עסוקים זה עם זה.**מלשון מריבה כמ"ש שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. כמ"ש חז"ל שת"ח שבבבל נקראו חובלים שמחבלין ומריבים זה עם זה בהלכה כך פירושו לפי הגירסא שבכאן וא"כ חסר כאן וצ"ל עוד פירוש אחר ד"א כי העושק עסק שעוסק ת"ח בצרכי צבור יהולל חכם אריב"ל וכו' ועי' שמ"ר פרשה ו' סי' ב' גירסא אחרת:

**חמשה תלמידים.**אבות פרק ב':

**הלכו ליבנה.**שגלו שם סנהדרין בחורבן ירושלים ושם היה בית הוועד של חכמי ישראל:

**המתין להם שיבואו אצלו.**כדעת אבא שאול באבות שם שאלעזר בן ערך מכריע את כולם והיה סבור שבמקום שיהיה שם יבואו אצלו ללמוד:

**החמת וכו' אצל העכברים.**אין זה לשון נקי על חכמי ישראל וחטאה והחטיאה. אין הדברים דומים כמ"ש ר"ע לרשב"י פסחים דף קי"ב יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק והיה לו לילך אצלם:

**פת חטין.**הוזכר בברכות לענין שיעורין חטה פת חטה ולא פת שעורין מיסב ואוכלה בלפתן ע"ש וכן צ"ל כאן והם שאלו אותו בזה דבר ולא ידע להשיבן. ומ"ש בלפתן רבי אליעזר ורבי יוסי שני תבשילין לפותין זה בזה צ"ע. והביא מאמר זה לכאן לפרש מ"ש כי העושק עסק שעסק עם אשתו ולא עם חכמים הוללתו:

**מתונה כתיב.**צ"ע שאין כן בתנ"ך שלנו שכתוב מתנה ואולי צ"ל אל תקרי מתנה אלא מתונה ופירושו שענין המתינות מאבד הלב שמי שאינו מתון מקלקל וכמ"ש רב אדא בר אהבא בברכות מתון מתון ד' מאות זוז שויא. ובשמ"ר פרשה ו' סימן ב' ליתא:

**שאתה חכם.**בשמ"ר שם הגירסא שאתה עניו. והמקפיד הוא היפך העניו ולא היפך החכם:

**טוב אחרית דבר מראשיתו.**רות רבה פסוק ליני הלילה כה"ע ושם הוגה ע"פ הירושלמי קחנו משם:

**עקילס שאל לר"א.**ב"ר פרשה ע' סי' ה' וש"נ ועי' הגרסא הנכונה:

**גליש.**פירש בערוך מים רותחין הרבה וכמ"ש פסחים ל"ו מוגלשים על גבי קמח:

**כשהיא נחלה.**כשהיא בירושה מדור אחר דור שאז התורה מחזרת על האכסניה שלה. וכמ"ש חז"ל על פסוק ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ועי' מ"ש לעיל פסוק טובים השנים בשם הילקוט:

**שהנחיל תורתו לישראל.**עי' ויק"ר ריש פרשה כ"ב למד ולא לימד לאחרים אין לך הבל גדול מזה. ואצל משה שייך מ"ש בס"ד ויותר לרואי שמש כי פני משה כפני חמה וזה מדתו וגם עמד לו שמש כמו ליהושע:

**חכמה של בצלאל.**כמ"ש ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה וכו' ועי' שמ"ר פרשה נ' סי' ב' וש"נ ומבואר איך דורש וכאן מורכב מדעת המדרש שם ומדעת הגמרא שם ומ"ש שהנחיל ארון איני יודע פירושו ועל בצלאל נאמר ויותר לרואי שמש שהאיר לו חכמתו כשמש וכמ"ש בצל אל היית:

**זכות אבות.**וזהו עם נחלה. ומ"ש מאירה לו זהו מ"ש ויותר לרואי שמש:

**למד אדם ולימד.**ויק"ר ריש פרשה כ"ב כה"ע וש"נ ומבואר ועתה בא לדרוש פסוק הסמוך כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה וזהו מ"ש החזיק או לא החזיק הכל ע"י כסף: צל וחופה. כן הוא גם בויק"ר שם וחופות:

**שלש מאות נזירים.**ב"ר פרשה צ"א בסי ג' כל הענין וש"נ ומבואר והובא כאן לפרש מ"ש בצל החכמה בצל הכסף:

**ג' בליוטין.**איכה רבתי פסוק היו צריה לראש והובא כאן לפרש מ"ש והחכמה תחיה בעליה:

**רבי הוה דמך.**לקמן פסוק כל אשר תמצא:

**בני ידעיה.**כלומר בני דעה וחכמה:

**כמה נאים ומשובחים.**עיין ב"ר פרשה י"ב סוף סי' א' וש"נ:

**בשבילך בראתי.**ויק"ר ריש פרשה י"א:

**אין מי שיתקן.**עי' ב"ר פרשה י"ד סי' ו' וצ"ע. ואולי הכוונה כאן על כלל בני אדם שאם אדם וכל זרעו יקלקלו מי יתקן:

**שלשה דברים.**ב"ר פרשה מ"ד סי' י"ב כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים:

**ר' תנחום בר חייא.**ויק"ר פרשה ל"ד סי' ה':

**בשמחתה תשמח.**לעוה"ב כמ"ש ותשחק ליום אחרון:

**כי תולעתם.**וס"ד והיו דראון לכל בשר שיהיה נראים לעוה"ב לכל בשר בחרפה וקלון וזהו דיראון נוטריקון די ראון שיראו בהם הרבה למדי:

**שנה בלא בצורת.**תיבת בלא דרך כינוי וברכה אבל הכוונה שאפילו בשנת בצורת שכולם מצטערים שאין כרמיהם ושדותיהם מצליחים. כי בשנה בלא בצורת הכל רואים ושמחים ומ"ש ושמחים היינו מ"ש וביום רעה ראה פי' ובעת בצורת ראה ושמח ע"פ גז"ש כמ"ש אצל אהרן וראך ושמח בלבו. וכך ראיתי במדרש שדורש תיבת ראיה על שמחה מפסוק וראך ושמח ושכחתי המקום:

**פרקליט טוב.**וזהו מ"ש בס"ד כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים על שנזהרים במצות יו"ט ונתן להם יו"ט שיגן עליהם מיום רעה. וכמ"ש בריש ראש השנה ובחג נידונין על המים. וזהו עצרת תהיה לכם לטובתכם למליץ טוב לכם:

**צדיק אובד בצדקו.**שמת בקוצר ימים ומאחר שהוא צדיק לא האריך ימים:

**עד שהוא בצדקו.**וזהו אובד בצדקו פי' שישאר בצדקו. כמ"ש חגיגה דף ה' מפסוק הן בקדושיו לא יאמין:

**מאריך ברעתו.**פשוטו שהקב"ה נותן לו אריכות ימים לרשע והלא כתיב על הרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים. ע"כ דורש שמ"ש מאריך פי' שהקב"ה מאריך לו אפו כמ"ש ארך אפים כל עוד שיש תקוה שישוב בתשובה שלא נתמלא סאתו וכל זמן שהוא חי יתכן שישוב וכמ"ש הפייטן ועד יום מותו תחכה לו:

**הבושה בבית האסורים.**וכן הרשעים חבושים ביד יצרם הרע:

**ועיני רשעים תכלינה.**ומנוס אבד מהם ותקותם מפח נפש וכנ"ל:

**מפני שלשה דברים.**תיקון הלשון א"ר יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך:

**אל תהי צדיק הרבה.**והתנא אמר מרבה צדקה מרבה חיים. והכל לפי רוב המעשה. ע"כ דורש שהכוונה שלא יפריז על המדה כנגד מצות הקב"ה בצדקתו:

**בהמה מה חטאת יצאה וכו'.**הרי שהריגת הבהמה באה להגין ולהציל מעונש הריגת אדם וכן בעמלק די בהריגת בהמות ולהציל האדם ואיך צוה להרוג הכל:

**ואת נוב וכו'.**וס"ד מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור ושה לפי חרב. כמו שנצטווה בעמלק כך עשה בנוב:

**סוף שמדת הדין פוגעת בו.**בדרך אכזרי שהרי על הבהמה צוה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכמ"ש באיכה רבתי פסוק כי הגדיל אויב ושם נרשם:

**מן דהדה בחמה וכו'.**אם רואה כעסו ותמתו של הקב"ה עליו על רשעתו לא יאמר שלעולם יהיה בכעס ולא יועיל עוד לא תפלה ולא תשובה לא כן הוא אלא אם ישוב לא יעיר כל חמתו וישוב ירחם:

**בזה זה מקרא.**דורש ע"פ גז"ש כמ"ש אצל הלוחות מזה ומזה הם כתובים והיה שם מקרא ומשנה הלכות ואגדות:

**כגון רבי אבהו דקסרין.**שמעתי ממופלג אחד שהכוונה על מ"ש בר"ה שתיקן בתקיעות ר"ה לצאת ידי כל הספיקות:

**החכמה תעוז לחכם.**חכמה היא התורה שנתן תעוז להקב"ה שהכירו אותו ועוזו יותר ממה שהכירו אותו על ידי בריאת עולם בנברא בעשרה מאמרות ג"כ בחכמת התורה שזה בהעלם וזה בגילוי והבן זה:

**אתה חותם תכנית.**וס"ד מלא חכמה מכלל יופי ובפסוק הסמוך בעדן גן אלהים היית ועי' ב"ר ריש פרשה י"ח איך דרשו פסוקים אלו שנאמנו בחירם מלך צור על אדום וש"נ ומבואר קחנו משם:

**אלו עשרה דברים המשמשים הנפש.**צ"ע למה דווקא עשרה אלו הלא כל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים וכל מדות הנפש וכחות הגוף כולם משמשי הנפש הם. השי"ת יאיר עינינו בתורתו. וכוונת הדרשה שאם היה נמשך האדם אחר חכמתו היה טוב לו יותר מאשר נמשך אחר עשרה כחות אלו אחר אכילת עץ הדעת:

**ולא נדבר אלא עמו.**שעם אדם לא דבר אלא קודם החטא אך אחר החטא לא דיבר עמו אלא תוכחות וקללות ולא צוהו עוד מצות אך לנח דבר עמו וצוהו מצות ומ"ש בסדר עולם נביא היה עבר היינו בהשגות רוה"ק ולא בדבור:

**לא בחר הקב"ה מכולן.**אך באברהם בחר כמ"ש אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם:

**ויעקב היה יודע.**ב"ר ריש פרשה צ"א:

**מפומא לוושטא.**עי' ויק"ר פרשה ג' סי' ד' וצ"ע שפתח ביו"ד וסיים בי"ב:

**מעשרה זקנים שאמרו.**שי"ר ריש פסוק כמגדל דויד וש"נ ומבואר כל הענין קחנו משם:

**כל זה נסיתי בחכמה.**כל פסוק זה במדרש רבה פרשה י"ט סי' ג' ושם נרשם ומוגה דרשהו משם:

**ואשה רעה קשה מכולן.**וזהו ומוצא אני מר ממות את האשה שהרי המות קשה מכל י"ד דברים והאשה קשה גם מהמות:

**צדה בים וביבשה.**במ"ש במ"ר פרשה ט' סי' י"ב שהמצודה ביבשה והחרם הוא בים וכאן כתוב אשר היא מצודים וחרמים:

**ילכד בה זה פוטיפר.**כמ"ש ב"ר פרשה פ"ט סי' ג' נולד רש שע"י מעשה זה נעשה רש:

**אמרה קהלת.**משמע שאמר אותה הדבר שהשיג אותה ברוה"ק הרי לשון נקבה ויותר נראה שהכוונה על תיבת קהלת שפעמים מצרפה לתיבת אמר הרי לשון זכר אמרה לשון נקבה ובילקוט כאן מביא דוגמאות כתוב אחד אומר עזרי ומפלטי לי לשון זכר וכתוב אחד אומר עזרתי ומפלטי לשון נקבה כתוב אחד אומר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכתוב אחד אומר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון:

**מת שורו.**עי' ב"ר פרשה מ"ט סי' י"ג ופרשה צ"ב סוף סי' ב' במ"ר פרשה ט' סי' כ"ד:

**עד אחת.**לפי מ"ש כאן אין לו ביאור אך בב"ר פ' מ"ט סי' י"ג הגירסא כמה מיצוי חשבון לעיר אחת עד אחד אם נמצא אחד בכל העיר תולין לעיר בזכותו ע"ש עוד:

**זה אברהם.**כמ"ש ב"ר פרשה כ"ח סי' ד' דעת ר' לוי שהמילה נתנה לאברהם לאלף דור וזהו אדם אחד מאלף מצאתי:

**זו שרה.**שאברהם טפל לה בנביאות כמ"ש כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:

**זה עמרם.**צ"ע איך ומה דורש:

**זה משה ואשה אלו נשי המדבר.**לענין חטא העגל שמכל אלפי ישראל היה משה אחד שעמד בפרץ לפניו לכפר על בני ישראל. ונשי דור המדבר לא נשתתפו בחטא העגל וזהו ואשה בכל אלה לא מצאתי באלה אלהיך ישראל. וכמ"ש שי"ר פסוק יפה את רעיתי:

**ד"א אדם זה משה.**כמ"ש ב"ר פרשה כ"ח סי' ד' דעת ר"ה בשם ר"א בשם ריה"ג שנתינת התורה ע"י משה היה בדור האלף ע"ש ומ"ש ואשה זו התורה עי' לקמן פסוק ראה חיים ושם מבואר ובכל האלף דור בדק ולא מצא איש שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו ועי' לעיל פסוק מעוות לא יוכל לתקון בסופו: