**שמעון בר אבא פתח.**דורש פסוק הסמוך לפסוק וראיתי. והיה המדפיס צריך לעשות הפסקה כמו אצל שאר הפסוקים אלא על שהותחל כאן בשם אמורא בלא פסוק הדורש וסבר המדפיס שעומד באמצע הדרשה הקודמת והאמת שצריך להיות בהתחלה פסוק הכל כאשר לכל ואח"כ רבי שמעון בר אבא פתח. וכל הדרשה עי' בויק"ר ריש פרשה כ' וש"נ ומבואר קחנו משם:

**כי מי אשר יחובר.**ג"כ פסוק סמוך להנ"ל וצריך ג"כ לעשות הפסק ועי' רות רבה פרשה ג' ושם מבואר כל הענין:

**גם אהבתם וכו'.**גם שנאתם עי' ב"ר סוף פרשה כ"ח וש"נ ומבואר היטב ע"ש ותבין כאן ושייך לפסוק הקודם ואין להם עוד שכר כי נשכח זכרם וכמ"ש ב"ר פרשה ל"ג סוף סי' ה' על פסוק ישכחהו רחם וכו' ושמו לא יזכר על דור המבול:

**יש להם חלק.**כמ"ש וחלקם בחיים ירמוז בדרשות פסוק הסמוך לך אכול:

**זו פרשת חלה.**במ"ר פרשה י"ז סי' ב' וש"נ ומבואר:

**באברהם אבינו.**ב"ר ריש פרשה נ"ו וש"נ:

**מהר המוריה.**ב"ר פרשה נ"ח סי' ה' וש"נ:

**מה דאזל אזל.**כאן חסר ותשלומו בויק"ר פרשה למ"ד סי' ז':

**טיים והדר טייס.**בשני טיסות מעופף משמים לארץ ע"פ מדה יו"ד וכמ"ש ריש ברכות:

**ידע הקב"ה שגמרתי תפלתי.**בא לפרש שמ"ש ועוד אני מדבר בתפלה אין פירושו שהפסיקו באמצע תפלתו אלא פירושו מיד כשגמר תפלתו והיה עדיין במקום תפלתו ולא ידעו שגמר אלא הקב"ה לבד:

**ג"פ כתיב כאן חמודות.**כאן בדניאל ט' לא כתוב אלא פעם אחת חמודות אך שם יו"ד כתוב עוד ב"פ חמודות. ואם חפץ אתה לידע אמיתת הדברים עי' מ"ש בד"ר פרשה ב' סי' י"ז ומכאן ראיה אמיתית למה שכתבתי שם:

**אלא שכבדו פלטין.**שבאו בנקיות ומבושמים בריחות טובות. והטפשין באו מטונפים וסריחים בריחות רעות הסייד בסידו והיוצר בטיטו וכו':

**עבדי יאכלו ואתם תרעבו.**הנה עבדי ישמחו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו:

**דומה למשמש.**ואינו ביש על שאין נותנים לו מנות כשאר הקרואים:

**ופניו מוריקות.**מריחות וטעמים של המאכלים הטובים:

**ושבתם וראיתם.**מלשון ישיבה שישבו הרשעים ויראו שמחת הצדיקים המפורש בישעיה ס"ה י"ג הנה עבדי יאכלו וגו':

**בולרריס.**שליח המלכות על הים נקרא בולדר וקורא המדרש לאשתו בולדריס ועי' לעיל פסוק ויתרון ארץ חד בולדרין ושם מבואר:

**תני שוב יום אחד.**אבות פרק ב' דברי רבי אלעזר:

**אומנות עם התורה.**לעיל פסוק מה יתרון דורש חיים על האומנות ע"ש ואשה האמור כאן דורש על התורה כמ"ש בסוף משלי אשת חיל מי ימצא שנדרש על התורה וכמ"ש שם בפ' פיה פתחה בחכמה ותורת חסד וגו' וכמ"ש עוד במשלי ה' י"ח ושמח מאשת נעוריך אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד:

**שהיו משלשין.**להדמות למלאכים הקדושים שמשלשין קדושה להקב"ה:

**ג"פ שכתוב חיים.**בפסוק זה. א' ראה חיים. ב' חיי הבלך. ג' חלקך בחיים. לרמוז שע"ז רואה חיים בשלשה רגלים ולכך צריך להתאבל על אשתו שלש רגלים:

**ובחרת בחיים.**למען תחיה אתה וזרעך. ודורש שבכלל פסוק זה נכלל ג"כ להושיטו בנהר שאף אם יפול במים ר"ל יבחר בחיים שינצל על שיכול לשוט:

**וכל מי שאין לו אשה.**ב"ר פרשה י"ז סי' ב' יבמות ס"א:

**מסרס הדין קרייה.**כי כפי סידור הכתוב יש לטעות שתיבת כי שיש לו ד' משמעות וכאן פי' דהא למה תוכל לעשות כל אשר תמצא דהא אין וכו' והם דברי הפסוק וא"כ נוטה לצד כפירה ר"ל ע"כ דורש תיבת כי פי' כאן אם ועל פי מדה ל"א מסרס הפסוק בתנאי קודם למעשה שמאחר שתיבת אם בראש הפסוק אין לפרש דהא אלא אם ואין זה דברי הפסוק אלא על טעות דעת האדם ודו"ק:

**הרוגי לוד. וכו'**ברוך שהעביר וכו' לפי מ"ש לעיל פסוק אמרתי אני בלבי וכשהרג טרכינס את פפוס ואת לוליינוס אחיו בלודקיא יתכן שגם כאן הוא דבר אחד שלודקיא הוא לוד והדבר השני שהראוהו הוא אשרי מי שבא לכאן וכו' ועי' מ"כ וצ"ע. ומ"ש שהעביר חרפתו על שמיד שהרגם באו עליו מרומי והוציאו מוחו בגיזרין:

**אשרי מי שבא לכאן.**עי' מ"ק כ"ח א' ובא לפרש הפסוק כל אשר תמצא לעשות בכחך בעודך בחיים עשה כי בשאול אין מעשה ואין חכמה ואגב זה הביא שאר המעשיות:

**מאן הוא דכלום.**לא יתכן לפרש שר"ח אמר כן על ריב"ל או על ר"ל. אלא אחר שזכה לראותו גלה לו כמה דברים ומאמר זה אחד מהם:

**רב הונא.**ריש גלותא עי' ב"ר פרשה ל"ג בסי' ג' מה שכתב שם וצ"ע:

**אלא דבור פה בלבד.**שי"ר פסוק דובב שפתי ישנים:

**כד דמך רבי.**לעיל פסוק טובה חכמה:

**שבתי וראה.**עי' ד"ר פ' ט' סי' ב' בא"א:

**כאדם שמעביר.**ב"ר פרשה ע' סי' י"ב:

**בגלגטיקא.**עי' ערוך ערך גליגדקא וכתב המ"ע בלשון רומי קורין כן לכסא כמין עגלה לשאת אנשים חשובין וגירסת מלה זו על אופנים שונים גלגטיקי או כלדיקי או בכלדיקי או בגלגטיקא:

**וכי אחיו היו.**ב"ר פרשה ע"ד סי' י"ג:

**ידעתי בני ידעתי.**ב"ר פרשה צ"ז סי' ד' ושם מבואר:

**וכן בכל יום ויום.**שמ"ש ויהי לחם שלמה ליום אחד יתכן לפרש שהיה לו יום מיוחד שעשה כן וא"כ אין אנו יודעים איזה יום הוא ולא בא לסתום אלא לפרש ע"כ בהכרח לפרש שהיה כן בכל יום ומ"ש אחד שלא נאמר שהכין כל זה באיזה יום והיה מספיק לאיזה ימים אלא שעשה כן בכל יום שנעשה והוכן בכל יום ונאכל בכל יום הכל ובהכרח שכך הפירוש גם בנחמיה ה' י"ח. ומ"ש וכן כל אשה ואשה זה נראה גוזמא יתירה מאד שהיו לו אלף נשים. ואיך יעלה על דעתן שיבא אצל כולן בכל יום אך יתכן כמ"ש במ"ר פרשה יו"ד ריש סי' ד' אצל בת שבע. כל הנשים כשמתעברות אינן רואות עוד פני המלך וכו' ואף כי בימי הנקה. וא"כ לא היו רואות פני המלך כ"א אחר העיבור וימי הנקה. עד שמתעברות. וזה יתכן ביום אחד לשלש שנים והיו צריכין שתים ושלש נשים ליום שחשבו שצריך לבא אצלן ואין כאן גוזמא דוק וחשוב:

**מאן דאמר קודייה.**לעיל פסוק וכל אשר שאלו עיני:

**פרץ גדרו של עולם.**ב"ב דף ט"ו ב':

**חנוני חנוני.**כמו העני המבקש לחם וכמ"ש תחנונים ידבר רש:

**זה יהושע.**שכתוב בו ויהושע היה מלא רוח חכמה הרי שהיה מן היודעים דעת:

**המקנא אתה לי.**אני מקנא בך ובילקוט כאן הגירסא הלוואי אתה כיוצא בי:

**אין קול ענות גבורה.**שמ"ר פרשה מ"א בסי' א' ושם מבואר:

**אמר ר' יודן.**שמ"ר פרשה מ"ג סי' ב'. ואולי דורש ענות אינוניתא ועי' ב"ר פ' כ"ט אי נקי אינוניתא אונקיא והוא רחוק קצת. ואולי הביאו דרך אגב שהזכיר מעשה העגל ורומז למ"ש וביום פקדי ופקדתי:

**במלכי צבאות ידודון.**ד"ר פרשה י"א סוף סי' ג' שי"ר פסוק הנה מטתו. ועיקר השייך כאן לענין משה הוא מ"ש ר' יודן בשם ר' איבו שהיו מתייראין ממנו ואגב מביא מה שדרשו על פסוק זה במכילתא יתרו פסוק וכל העם רואים שעל כל דבור היו ישראל חוזרים לאחוריהם י"ב מיל והמלאכים מדדין אותם בהליכה וחזירה. ועיין מ"ש בבמ"ר פרשה י"א ריש סי' ג':

**קומיס קלטור.**בערוך ערך קאמיס ופירש המ"ע בלשון יווני ממונה על שלוחי ב"ד:

**מחצב של ספיר.**שמ"ר פ' מ"ו סי' ב' ולקמן פסוק גם במדעך:

**כי מצאת חן.**וס"ד ואדעך בשם הרי שהיו ליודעים חן:

**פעמים שאדם מפגיע.**עי' ד"ר פ"ב סי' י"ב בביאור:

**זו חכה.**כי שאר מצודות הם על ידי מאכל ונהנה לשעה ואח"כ נתפס וגם במצודה הוא בריוח אך החכה תופסת גרונו מיד:

**וזאת תהיה המגפה.**וס"ד המק בשרו ולשונו תמק וזהו נשילת אברים:

**אשר אמרו ללשונינו.**וס"ד מי אדון לנו:

**בינו נא זאת שוכחי אלוה.**ובפסוק הקודם פיך שלחת ברעה:

**א"ר שמואל וכו' של רמאין.**לעיל פסוק יש רעה ראיתי כל הענין ששם כתיב רעה ראיתי וכאן כתיב ראיתי חכמה ודורש גז"ש כאלו כתיב בשני המקומות חכמה רעה:

**ומטמא את הטהרות.**נראה דצ"ל בהיפך מטהר את הטמאות שהרי אמר הרי אלו טמאים ואם לא יפרש יטעו שהוא טהור:

**ד"א שלא יהיו.**ולכך אמר אוי לי אם לא אומר:

**אעפ"כ כי ישרים.**אעפ"כ אמרם מטעם זה:

**עיר קטנה.**זה העולם. שנתמעטו ונתקטנו. עי' ב"ר פרשה ל' סי' ז' ופרשה ל"ג סי' ב':

**אנא מדכר ליה.**כמ"ש ב"ר סוף פרשה ל"ח כל מקום שנאמר אין או לא לסוף היה כן וכאן שכתוב לא זכר לסוף היה לו זכרון. או דייק ואדם לא זכר אבל הקב"ה זכר. ועי' לעיל פסוק ושבתי אני ואראה:

**אלו המצריים.**שנתמעטו ונתקטנו מפני הרעב:

**זה פרעה.**שלא רצה למכור להם בר כמ"ש ב"ר פרשה צ"א סוף סי' ה' עי' ילקוט כאן בשם תנחומא:

**אלו שלשה גזירות.**ב"ר פרשה צ"א סי' ד' ילקוט שם:

**משך להם.**כמ"ש כי מולים היו כל העם היוצאים אך במצרים לא מלו:

**ולקחו מן הדם.**מחכמתו פי' על מצות הפסח שעי"כ נגאלו. ואדם לא זכר שישראל לא החזיקו לו טובה והמרו את רוחו:

**זה סיני.**שהיה מן ההרים הנמוכים ואנשים בה מעט כמ"ש כי אתם המעט מכל העמים:

**זה משה שנאמר לא תגע וגו'.**נראה שטוב להגיהה זה משה שנאמר עיר גבורים עלה חכם. ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר לא תגע בו יד וגו' כל הנוגע בהר מות יומת. ומ"ש איש מסכן היינו על שבא ממדין שם היה מסכן וכמ"ש בפסוק כי לא לקלים בסופו:

**זה יצר הרע.**כמ"ש טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל כמ"ש לעיל וכמ"ש בסמוך:

**אשרי משכיל אל דל.**עי' בויק"ר ריש פרשה ל"ד:

**והסירותי את לב האבן.**זה יצר הרע ונתתי לכם לב בשר זה יצר הטוב:

**וכי חכמתו של ר' עקיבא.**שמתחלתו היה עני גדול. ובילקוט כאן הגירסא וכי ר"ע וחביריו עשירים שנשמע דבריהם והלא גזרו על הצבור והם מקיימים:

שפט את ישראל עשר שנים(כ"ה בדפוס פפ"ד). צ"ל עשרים שנה:

**דברי חכמים בנחת נשמעים.**עי' לעיל פסוק טוב לשמוע גערת חכם מש"ש:

**נמנו אחר הגפה.**כי שם היה קיבוצם בשדה על מלאכתם ולא היו יכולים להתאסף בעיר וגם שם היה מקומם להזקק לנשותיהם כמ"ש שמ"ר פרשה א' סי' י"ב ועי' שם סוף סי' י"ג:

**זיינם כלי זיין.**עי' ב"ר פ' ע"ה סי' י"א:

**ולמה שעירה.**לפי מ"ש כאן צ"ע שהרי היה דר בשעיר ובא משעיר וחזר לשעיר אך בב"ר פ' פ"ב סי' י"ג דרשו על פסוק וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו שאז היה דר עם יעקב אצל אביו בחברון ויצא לשעיר:

**חכמתה של סרח בת אשר.**ב"ר פרשה צ"ד בסי' ט' וש"נ ומבואר:

**אמר ליה מנין את ידע.**ושם בב"ר הגירסא אמרה ליה הנה ראשו מושלך אליך מנא ידעה אלא אמרה כל המחציף וכו':

**שלש גליות.**במ"ר סוף פרשה כ"ג. וכאן בשיבוש ושם הגירסא נכונה יותר:

**קצץ חזקיה וגו'.**את דלתות ההיכל. ומ"ש שגמי' עי' ב"ר פ' כ"ו בשגם מי מעמיד הדלת שגמי' שקורין לייסטין. וכן ציפרייא ג"כ חשוקים וזה דבר המסבב ומחזק הכלים שקורין רופין. ועי' ערוך ערך צפרא והוא מלשון עטרת שנקרא צפירה על שהוא עגולה ומסבב הראש:

**ספקלי.**ממונה על בית האסורים:

**וחוטא אחד.**סיפא דקרא של טובה חכמה הנ"ל: